הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השמונה-עשרה
יוזמים: חברי הכנסת זבולון אורלב
דב חנין
אורי אורבך
אורי מקלב
זאב בילסקי
אריה ביבי
מצטרפת: חברת הכנסת מרינה סולודקין
פ/4081/18
הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון – מאסר קטין), התשע"ב–2012
תיקון סעיף 1
1.
בחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א–20011 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 1, אחרי ההגדרה "פקודת המבחן" יבוא:
""קטין" – מי שטרם מלאו לו 18 שנים".
הוספת סעיף 3א
2.
אחרי סעיף 3 לחוק העיקרי יבוא:
"שחרור על-תנאי לקטין
3א.
(א) אסיר קטין הנושא עונש מאסר לתקופה העולה על שישה חודשים, שנשא לפחות מחצית מתקופת המאסר שעליו לשאת, רשאית ועדת שחרורים, לבקשתו, לשחררו על-תנאי מנשיאת יתרת תקופת המאסר.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), לא תשחרר ועדת השחרורים אסיר כאמור, אלא אם כן שוכנעה כי האסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור וכן הונחה בפניה חוות דעת הכוללת תכנית לשיקומו של האסיר, לרבות אפשרויות השתלבותו בלימודים, בעבודה סדירה או בתכנית טיפולית בפיקוח הרשות לשיקום האסיר."
דברי הסבר
חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א–2001 (להלן – החוק), קובע הסדר זהה לשחרורם המוקדם של אסירים בגירים ואסירים קטינים מבית הסוהר. החוק קובע כי אסיר (בגיר וקטין כאחד) רשאי לבקש שחרור על-תנאי בתום ריצוי שני שליש מתקופת מאסרו. מוצע להוסיף אפשרות שחרור לגבי אסירים קטינים בתום ריצוי חצי מתקופת מאסרם. על-פי המוצע, ועדת השחרורים תהיה רשאית לשחרר אסיר בתום ריצוי חצי מתקופת מאסרו, בתנאי שיימצא ראוי לשחרור, איננו מסכן את בטחונו של איש והוכנה עבורו תכנית שיקום בפיקוח הרשות לשיקום האסיר.
הצעת החוק נועדה להתגבר על הקושי הקיים כיום בשיקומם של אסירים קטינים הנידונים לתקופות מאסר קצרות ובכך שתקופת שחרורם המוקדם קצרה. תקופות שחרור מוקדם ("שליש") קצרות, מותירות בפני הרשות לשיקום האסיר אפשרויות שיקומיות מצומצמות, שיכולתן להביא לשיקום ושינוי בר קיימא אצל האסיר, במיוחד הקטין, מוגבלת ביותר. אי לכך, הארכת תקופת השחרור וקיצור תקופת השהייה בכלא תשפר את האפקטיביות של תהליך השיקום, תצמצם את אחוזי הפשיעה החוזרת ואת חזרתם של הנערים לכלא, ובתוך כך תחסוך עלויות אחזקה גבוהות לשירות בתי הסוהר.
בחינת המצב הקיים במדינות המערב מעלה כי במרבית המדינות הללו קיימת הבחנה בין קטינים לבגירים, מתוך ההנחה כי בתקופת ההתבגרות קיימת אפשרות גבוהה לשיקומו של הקטין. זאת ועוד, קטינים אינם מגובשים עדיין באישיותם ונוטים לשגות יותר מאשר בגירים. למצער, אם דרכם לא תשתנה בעת הזו – קיים סיכוי של ממש שיהפכו לבגירים בעלי פוטנציאל עברייני לאורך שנים רבות.
בשדה הפוליטי והאקדמי ניטש ויכוח בין המצדדים בגישה העונשית, הקוראת להחמיר את הענישה, לבין אלה המצדדים בגישה השיקומית. אולם, ראוי להדגיש כי באשר לבני נוער, מחקרים מראים כי אין כל עדות לאפקטיביות של ענישה מחמירה. נהפוך הוא, לסנקציות המשפטיות קיים אפקט שלילי ומצטבר המשפיע על ההתנהגות העבריינית בקרב בני נוער ועל סיכויי חזרתם למעגל החיים העברייני.
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ד' באדר התשע"ב – 27.2.12