הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השמונה-עשרה
יוזם: חבר הכנסת ניצן הורוביץ
פ/4208/18
הצעת חוק להגנה על ים המלח מפני פעילות בעל הזכיון, התשע"ב–2012
מטרות החוק
1.
מטרותיו של חוק זה הן:
(1) להגן על ים המלח ואוצרות הטבע והמורשת בו ובסביבתו, לשקמו ולשמרו כמשאב טבע וכנכס לאומי ובינלאומי בעל ערכים ייחודיים, וכן למנוע ולצמצם פגיעה בו;
(2) לקבוע עקרונות והגבלות לניהול, לפיתוח ולשימוש בני קיימא בים המלח, תוך שמירת אפשרותו הסבירה של בעל הזכיון להפיק מינרלים מים המלח.
הגדרות
2.
בחוק זה –
"האגן הדרומי" – שטח בריכות אידוי מלאכותיות של בעל הזכיון, הנמצא בחלק הדרומי של ים המלח;
"האגן הצפוני של ים המלח" או "האגן הצפוני" – ימה טבעית, מלוחה וסגורה, הנמצאת בחלק הצפוני של ים המלח וגובלת מצפון בשפך הירדן הדרומי ומדרום במיצר לינץ';
"בעל הזכיון" – כהגדרתו בשטר הזכיון שבתוספת לחוק הזכיון, לרבות בעל זכיון משנה;
"בריכה 5" – בריכת האידוי העיקרית המשמשת לאיגום וקליטת מי האגן הצפוני של ים המלח על ידי בעל הזכיון, כחלק מתהליך ייצור האשלג ומינרלים נוספים בתהליכים תפעוליים של בעל הזכיון, המצויה באגן הדרומי ושטחה כשמונים קילומטרים רבועים.
"הזכיון" או "שטר הזכיון" – שטר הזכיון שבתוספת לחוק הזכיון;
"חוק הזכיון" – חוק זכיון ים המלח, התשכ"א–19611;
"חוק המים" – חוק המים, התשי"ט–19592;
"מי רכז" – מים מהאגן הצפוני אשר עברו אידוי באגן הדרומי על ידי בעל הזכיון והינם בעלי ריכוז מלחים גבוה, ואשר מוחזרים לאגן הצפוני לאחר סיום תהליך הפקת המינרלים על ידי בעל הזכיון;
"המנהל" – מנהל רשות המים כמשמעו בחוק המים, התשי"ט–19593;
"הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים" – הרשות שהוקמה על-פי סעיף 3 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח–19984;
"השר" – השר להגנת הסביבה.
הגנה על האגן הצפוני של ים המלח מפני פעילות בעל הזכיון
3.
(א) בעל הזכיון יגיש למנהל, בסוף כל שנה, בקשה להיקף שאיבת מים מהאגן הצפוני של ים המלח עבור השנה העוקבת; המנהל, בהתייעצות עם השר, יקבע לבעל הזכיון בתחילת כל שנה את היקף שאיבת המים המירבי המותר מהאגן הצפוני וכן את היקף הזרמת מי הרכז לאגן זה, במטרה לצמצם את הפגיעה בו עקב פעילות בעל הזכיון.
(ב) המנהל יאשר שאיבה כאמור בסעיף קטן (א), רק לאחר שהשתכנע כי לא קיימות טכנולוגיות אחרות לכריית מינרלים מים המלח, אשר אינן כרוכות באידוי מים.
(ג) טרם שאיבת המים מהאגן הצפוני, בהתאם לסעיף קטן (א), בעל הזכיון יקבל אישור הקצאת מים מהמנהל בהתאם לכללים לפי חוק המים בדבר השימוש במים באזורי קיצוב.
(ד) טרם הזרמת מי רכז לאגן הצפוני, יקבל בעל הזכיון היתר הזרמה לים בהתאם לחוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, התשמ"ח– 19885, וכן יחולו על הזרמה זו ההוראות לפי החוק האמור.
(ה) לא תאושר כמות שאיבת מים מהאגן הצפוני אשר תגרום להפחתת היקפי הייצור של בעל הזכיון מתחת למיליון טון כלוריד האשלג בשנה, אלא אם הסכים לכך בעל הזכיון.
(ו) בעל הזכיון ידווח למנהל ולשר בסיום כל שנה על היקפי כריית המינרלים מים המלח, על היקף שאיבת המים מהאגן הצפוני ועל היקף הזרמת מי הרכז לאגן זה; הדיווח יתפרסם באתר האינטרנט של המשרד להגנת הסביבה.
תנאים לחידוש הזכיון
4.
החליטה הממשלה להעניק זכיון להפקת מינרלים מים המלח או על חידוש הזכיון של בעל הזכיון, לא יוענק ולא יחודש זכיון כאמור אלא אם התקיימו התנאים הבאים:
(1) היקף הקרקעות הכלולות בתחום הזכיון יהיה מצומצם באופן משמעותי מההיקף הכלול בשטר הזכיון וייקבע לאחר סקר שיבוצע על ידי השר, לאחר התייעצות עם הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים, אשר בו יסווגו הקרקעות בהתאם לערכיותן הסביבתית;
(2) תנאי הזכיון יבטיחו את הפסקת ירידת מפלס האגן הצפוני כתוצאה מפעילות בעל הזכיון ושימוש בטכנולוגיה להפקת מינרלים שפגיעתה הסביבתית בים המלח פחותה מהטכנולוגיות המשמשות את בעל הזכיון;
(3) פינוי המלח המצטבר בבריכה 5 כתוצאה מפעילותו התעשייתית של בעל הזכיון;
(4) שיקום מפגעים סביבתיים להם גרם בעל הזכיון, אשר יכללו, בין היתר, שיקום אתרי כרייה וחציבה, שיקום מפגעים באגן הדרומי, שיקום האגן הצפוני ונזקים נלווים, בהתאם לחלקו של בעל הזיכיון בירידת המפלס.
(5) תנאים נוספים שייקבעו לפי המלצת השר, ואשר יש צורך בהם כדי להבטיח את שמירת ים המלח, היקפו וערכו, גם לטובת הדורות הבאים.
מסירת מידע
5.
(א) בעל הזכיון ימסור לשר ולמנהל כל מידע כפי שיידרש בנוגע לזכיון ולביצועו של חוק זה.
(ב) בלי לגרוע מהאמור בסעיף קטן (א), ימסור בעל הזכיון לשר, אחת לשנה ולא יאוחר מיום 31 במרס של כל שנה, דיווח שנתי לגבי השנה הקודמת, אשר יכלול, בין היתר, את הנתונים המפורטים בסעיף 6.
דיווח ופרסום
6.
השר ידווח מדי שנה לוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת וכן יפרסם באתר האינטרנט של המשרד להגנת הסביבה דיווח בעניינים אלה:
(1) היקפי כריית המינרלים שביצע בעל הזכיון;
(2) כמות המים הנשאבת על ידי בעל הזכיון מהאגן הצפוני והיקף השפעתה השנתית על נסיגת המפלס באגן זה;
(3) כמות מי הרכז אשר הוזרמה על ידי בעל הזכיון לאגן הצפוני.
הפרה
7.
הפר בעל הזכיון הוראה מהוראות חוק זה, רשאי השר להמליץ לממשלה על ביטול שטר הזכיון, לאחר ששמע את בעל הזכיון.
עדיפות
8.
הוראות חוק זה יחולו על אף האמור בחוק הזכיון ובכל חוק אחר שעניינו ים המלח.
שמירת דינים
9.
אין הוראות חוק זה באות לגרוע מהוראות חוק המים.
ביצוע ותקנות
10.
השר ממונה על ביצוע הוראות חוק זה ורשאי להתקין תקנות לביצועו.
דברי הסבר
מוצע לקבוע הוראות אשר יסדירו את השפעות הפעילות התעשייתית באזור, כך שפעילות זו תותאם לצורך בהגנת ים המלח ושיקומו, ותבטא את נדירותו וחשיבותו של הים כמשאב.
חשיבותו של ים המלח כתופעה ייחודית ברמה בינלאומית וכאוצר טבע לאומי אינה מוטלת בספק. ואולם, קיים פער אדיר בין ההכרה הלאומית והבינלאומית הרחבה בחשיבות שימורו של ים המלח ובין מידת ההגנה החוקית שמספקת לו מדינת ישראל. כך, איזור ים המלח מצוי במצב של דרדור מתמשך, בין היתר בשל השפעת הפעילות התעשייתית של מפעלי ים המלח ומפעל האשלג הירדני.
על-פי נתוני המכון הגיאולוגי, פעילות מפעלי ים המלח משפיעה על כ-20% מנסיגת המפלס באגן הצפוני הטבעי של ים המלח ועל הנזקים העקיפים המתווספים לנסיגת הים. כיום, מדינת ישראל אינה דורשת ממפעלי ים המלח לפעול לצמצום נזקים אלו.
בנוסף, בריכת האידוי התעשייתית העיקרית של המפעלים, אשר מצויה באגן הדרומי של ים המלח על-פני שטח של כ-80 קמ"ר (בריכה 5), מאיימת להציף את בתי המלון אשר שוכנים לחופיה, ואופן תפעולה גורם לכרייה של חומרי כרייה וחציבה מאזור מדבר יהודה.
חלק ניכר מהנזקים המתוארים לעיל התאפשר הודות לחוק זכיון ים המלח, תשכ"א-1961 המסדיר את פעילות מפעלי ים המלח. חוק זה מאפשר למפעלי ים המלח את "הזכות הייחודית... להרחיב, לשנות, להחזיק ולהרוס בים המלח ומתחתיו כל עבודות...". אולם אף חוק הזכיון לא צפה את ההשפעה הסביבתית האדירה שתגרום פעילות מפעלי ים המלח לאזור. כך, סעיף 12 לחוק הזכיון קובע כי "חובת בעל הזכיון לעבוד" בכל הנוגע להפקת אשלג מים המלח צריכה להגיע למקסימום של כ-800,000 טון אשלג בשנה, כאשר בפועל מפיקים מפעלי ים המלח כ-3.5 מליון טון של אשלג ומוצריו בשנה. המשמעות של כרייה בהיקפים כאלו היא ניצול מוגבר של ים המלח, כאשר חוק הזכיון לא בחן את הזיקה בין היקפי ייצור אדירים אלו ובין נזקיהם הסביבתיים ועלותם הכלכלית למשק. אף במועד הפרטת מפעלי ים המלח בשנות התשעים לא נבחנו ולא הוטמעו היבטים אלו במסגרת חקיקה מתאימה, למעט הכפפת בעל הזכיון לחוק התכנון והבניה ואישור בדיעבד לפרויקטים שהוקמו על-ידי המפעלים עד מועד זה (ראו: חוק זכיון ים המלח (תכנון ובניה) (הוראות שעה לעבודות מסוימות), התשנ"ד–1994; חוק זכיון ים המלח (תיקוני חקיקה) התשנ"ה–1995, פרק י'2 לחוק התכנון והבניה: החלת חוק זה על מפעלי ים המלח בע"מ).
החוק המוצע נועד להשלים את החקיקה הקיימת החלה על בעל הזכיון בכל הנוגע להגנה הראויה על ים המלח, בזיקה לפעילות התעשייתית המתקיימת באזור. זאת, בהתאם לחשיבותו של האזור ולנורמות ולדינים המקובלים בתחום ההגנה על הסביבה, תוך יצירת איזונים מתאימים בין האינטרסים התעשייתיים של בעל הזכיון ובין ההגנה על השטחים בעלי הערך המושפעים מפעילותו. כך, לדוגמא, מבטיחה הצעת החוק לבעל הזכיון אפשרות סבירה לממש את הוראות חוק הזכיון, אשר צפה כאמור בסעיף 12 להוראותיו, כמות ייצור מקסימאלית של כ-800,000 טון אשלג בשנה, בקובעה כי ההגבלות הקבועות בהצעת החוק על שאיבת מים על-ידי בעל הזכיון מהאגן הצפוני של ים המלח לא יגרמו להפחתה בכמויות ייצור אשלג מתחת למיליון טון אשלג בשנה.
בנוסף, מטילה הצעת החוק מגבלות נוספות על האפשרויות לחידוש זיכיון, אשר עלולות לפגוע ולגרום להרס של אזורים בעלי ערך ורגישים באזור ים המלח ולהחרפת הפגיעה באגן הצפוני. מוצע לאפשר מתן זכיון כזה רק בתנאים מסוימים הקובעים חובות שיקום של בעל הזכיון, והפסקת ירידת מפלס האגן הצפוני כתוצאה מפעילותו.
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ז באדר התשע"ב – 21.3.12