הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השמונה-עשרה יוזם: חבר הכנסת אילן גילאון פ/4363/18 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תשלום ריבית על גמלאות המשולמות באיחור), התשע"ב–2012 תיקון סעיף 297א 1. בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–19951 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 297א – (1) בכותרת השוליים, בסופה יבוא "וריבית"; (2) בסעיף קטן (ב), במקום הסיפה החל במילים "תעודכן בשיעור" יבוא "תשולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א­–19612 (להלן– חוק פסיקת ריבית והצמדה) בעד התקופה שמהיום הראשון בחודש שלאחר החודש לתשלום ועד היום הראשון בחודש של מועד התשלום"; (3) סעיף קטן (ג) – בטל; (4) בסופו יבוא: "(ד) אין בסעיף זה כדי לגרוע מסמכותו של בית משפט או בית דין לפסוק ריבית פיגורים כמשמעותה בסעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה". תחולה 2. סעיף 297א לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 1 לחוק זה, למעט סעיף קטן (ד) שבו, יחול על גמלאות ששילם המוסד החל ביום ז' בסיוון התשנ"ח (1 ביוני 1998) ואילך. דברי הסבר ביום ז' בסיוון התשנ"ח (1 ביוני 1998) נכנס לתוקף תיקון מספר 19 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995 (להלן – תיקון 19). בתיקון הוסף סעיף 297א לחוק, כתחליף לחוק הקיצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום), התשמ"ד–1984 (להלן– חוק הקצבאות). מאז, המוסד לביטוח לאומי מחויב בתשלום הצמדה למדד על כל הגמלאות (לפי חוק הביטוח הלאומי) המשולמות באיחור, אולם לא הוטלה עליו חובה מפורשת בתשלום ריבית או רווחי ריבית. בדברי ההסבר של תיקון 19, בעניין הוספת סעיף 297א, דובר שמטרת הסעיף היא שמירת ערכו הריאלי של התשלום הרטרואקטיבי שמשלם המוסד לביטוח לאומי על גמלאות המשולמות באיחור, והוצע לעשות זאת על ידי הצמדה למדד אשר תשמר לכאורה את הערך הריאלי של הכסף. כידוע, הערך הריאלי של כסף המשולם רטרואקטיבית אינו כולל רק את ערכו הצמוד אלא גם את הריבית אשר יכול היה הבעלים לקבל על הכסף (או שנדרש לשלם על חסרונו) באותה תקופה. גם הפסיקה המקובלת בישראל תומכת בכך שלשם שמירה על ערך כסף ומניעת פגיעה בקניין, יש לשלם הצמדה מלאה למדד בתוספת ריבית על כסף המשולם רטרואקטיבית. לכן ברור כי לשון סעיף 297א כפי שנכתבה בתיקון 19 איננה משיגה את מטרתה המוצהרת, שמירת הערך הריאלי של התשלומים הרטרואקטיביים שמשלם המוסד. בנוסף, תיקון 19 מתעלם מכך שעל הכספים שהמוסד לביטוח לאומי מחזיק, הוא מקבל ריבית והצמדה. כלומר, על כספים שמשלם המוסד לביטוח לאומי רטרואקטיבית, הוא קיבל ריבית בנוסף להצמדה מלאה, לכל התקופה שבה הם לא שולמו. לכן במצב הקיים, כאשר המוסד לביטוח לאומי משלם רטרואקטיבית, הוא מעביר רק את הפרשי ההצמדה שקיבל (שהוא מחויב מפורשות להעביר), ומשאיר בכיסו את רווחי הריבית. מכאן עולה כי המוסד לביטוח לאומי מרוויח רווחי ריבית על כספים השייכים למבוטחים ונמצאים ברשותו כנאמן. הצעת חוק זו נועדה לתקן את המצב הבעייתי שנוצר לאחר תיקון 19 על ידי קביעת חובה לתשלום ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, בנוסף על ההצמדה למדד המוספת גם היום על כספים המשולמים רטרואקטיבית. תכלית ההצעה היא להביא למימוש של העיקרון המקורי של שמירת ערכו הריאלי של התשלום הרטרואקטיבי שמשלם המוסד לביטוח לאומי, עיקרון שהיה אמור לבוא לידי ביטוי מלא בסעיף 297א כבר מתיקון 19. בכך הצעת החוק נועדה לפתור שתי בעיות: ראשית, את הפגיעה בקניינם של מקבלי גמלאות שלא קיבלו את כספם בזמן הנגרמת בגלל שערכו הריאלי של כסף המשולם רטרואקטיבית לא נשמר כאשר הוא מוצמד למדד בלבד. שנית, את הלקונה שהמחוקק לא קבע מפורשות מהי חובת המוסד לביטוח לאומי בנוגע להשבת רווחי הריבית שנעשו על כספי גמלאות המוחזקים אצלו כנאמן. חשוב להדגיש כי במצב הקיים נגרמת פגיעה קניינית בחלשים וכי לא מדובר בפגיעה בשכבות החלשות המקבלות סיוע מהמוסד לביטוח הלאומי, אלא בפגיעה שנייה באלו שכבר נפגעו מכך שקיבלו את זכויותיהם באיחור ולא בזמן. זאת ועוד, ככל שאדם נפגע באופן קשה יותר (בכך שקיבל את זכויותיו באיחור רב יותר, או בכך שהסכום המעוכב גדול יותר), כך גם הפגיעה הנוספת בקניינו גדולה יותר. פגיעה זאת אינה הכרחית, אינה ראויה, אינה סבירה ואינה מידתית ועומדת בניגוד גמור למהותו הסוציאלית של המוסד לביטוח לאומי. סעיף 1(4) להצעת חוק זו נועד להבהיר שאין בהצעת החוק כדי למנוע מבית משפט או בית דין לקבוע כי המוסד לביטוח לאומי ישלם ריבית פיגורים מקום בו הוא מוצא לנכון לעשות כן. בסעיף 2 להצעת חוק זו מוצע להחיל את הצעת החוק רטרואקטיבית על כל התשלומים שנעשו על בסיס סעיף 297א מיום ז' בסיוון התשנ"ח (1 ביוני 1998) שבו הוא נכנס לתוקף, היות שאין סיבה ראויה שלא לתקן גם את הפגיעה שנגרמה בעבר למבוטחים עקב סעיף 297א, שלא מילא את ייעודו ולא שמר בפועל על הערך הריאלי של תשלומים רטרואקטיביים שמשלם המוסד. מדובר בהחלה רטרואקטיבית סבירה וראויה, היות שהכספים הנדרשים לתשלום הם רווחי ריבית שנעשו בקופת המוסד על גבם של מבוטחים שניזוקו. רווחים אלה לא היו אמורים להיווצר בקופת המוסד כלל באופן טבעי ומתוכנן, ולכן בהשבתם לא תיגרם כל פגיעה לכספים אשר יועדו להיות בקופת המוסד. לא נראה תכלית ראויה יותר לרווחי הריבית שהרוויח המוסד עם השנים על חשבון פגיעה בקניינם של אותם מבוטחים מסכנים מאשר להחזירם בערכם הריאלי המלא לאותם מבוטחים שנפגעו. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"א בסיוון התשע"ב – 11.6.12