הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השמונה-עשרה
יוזם: חבר הכנסת רוברט טיבייב
פ/4423/18
הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת גילוי לצרכן על מכר של חמץ בימי חג הפסח), התשע"ב–2012
הוספת סעיף 14ה1
1.
בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–19811, אחרי סעיף 14ה יבוא:
"חובת גילוי לצרכן על מכר של חמץ בימי חג הפסח
14ה1.
לא ימכור עוסק מזון או שתייה המכילים חמץ, ולא יגישם לצרכן לשם אכילה או שתייה במקום עיסוקו, מיום י"ד בניסן עד אחרי שקיעת החמה של יום כ"א בניסן, אלא אם כן הציג בכניסה למקום עסקו, במקום נראה לעין ובאותיות ברורות וקריאות, שלט המפרט את דבר מכירת החמץ כאמור; בסעיף זה, "חמץ" – מוצר חמץ כהגדרתו בסעיף 1 לחוק חג המצות (איסורי חמץ), התשמ"ו–19862."
דברי הסבר
בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו נקבעו ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, וכן נקבעה זכותו של האדם לחופש דת. רבים מאזרחיה היהודיים של מדינת ישראל שומרים על מצוות התורה, או על מנהגים הקשורים לימי חג הפסח, ובעיקר על קיום המצווה מן התורה שלא לאכול חמץ בימי החג.
מפאת חשיבות הנושא ומרכזיותו בחיי מרבית התושבים היהודיים במדינת ישראל, ומזה שנים רבות, הוגשו לכנסת ישראל הצעות חוק שבמהותן נועדו לאסור מכירת חמץ בימי חג הפסח. באיסור הגורף למכירת חמץ יש כדי לפגוע בחופש העיסוק, במרקם העדין שבין התושבים החילוניים במדינה לבין התושבים הדתיים והמסורתיים, והוא תורם ליצירת תחושה בלתי ראויה של כפייה דתית.
מטרת הצעת החוק היא למנוע הטעייה או הכשלה בעניין מכירת חמץ בבתי עסק למכירת מזון או שתייה. מוצר חמץ מוגדר בהצעת החוק הנדונה על פי הגדרתו בסעיף 1 לחוק חג המצות (איסורי חמץ), התשמ"ו–1986. מוצע כי בימי חג הפסח, מיום י"ד בניסן ועד שקיעת החמה ביום כ"א בניסן, שבהם על פי דין תורה אין לאכול חמץ, יחויב עוסק שמוכר או מגיש מוצרי מזון או שתייה המכילים חמץ, להציג בכניסה לבית עסקו, ובמקום נראה לעין, שלט ובו הודעה ברורה וקריאה בדבר מכירת החמץ באותו בית עסק.
הצעת החוק מאיינת את הפגיעה בחופש העיסוק ומחלישה את סממן הכפייה הדתית. מחד, אין בהצעת החוק כדי שינוי לרעה במצבם של אלו שאינם מקיימים את מצוות איסור אכילת החמץ, ומאידך, יש בה משום פתרון הוגן, פשוט ובעלות נמוכה אשר מונע הטעייה או הכשלה של הציבור המקיים את מצוות חג הפסח ונמנע מאכילת חמץ.
מוצע לתקן דווקא את חוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981, ולא את חוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג–1983, או את חוק חג המצות (איסורי חמץ), התשמ"ו–1986, אשר לכאורה נראים הולמים יותר בהקשר זה. זאת כדי להדגיש כי אין מדובר בהצעת חוק שנועדה לקבוע נורמה משפטית המשנה את חי היום-יום של אלו המעוניינים להימנע מאכילת חמץ בפסח, אלא כדי למנוע כל הטעייה או הכשלה בעניין זה. הוספת סעיף בחוק הגנת הצרכן עולה בקנה אחד עם הפסיקה בישראל ועמדת בית המשפט העליון בדבר הרלוונטיות והצורך הקיים, אם קיים, בחקיקה קיימת אשר אוסרת מכירת חמץ.
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חברי הכנסת רוברט טיבייב ואריה ביבי (פ/2390/18).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ה' בתמוז התשע"ב – 25.6.12