הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השמונה-עשרה יוזמות: חברות הכנסת זהבה גלאון נינו אבסדזה פ/4491/18 הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – זכות לטיפול מקל), התשע"ב–2012 תיקון סעיף 2 1. בחוק זכויות החולה התשנ"ו–19961 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 2, במקום ההגדרה "טיפול רפואי" יבוא: ""טיפול רפואי" – לרבות פעולות איבחון רפואי, טיפול רפואי מונע, טיפול רפואי מקל (פליאטיבי), טיפול פסיכולוגי או טיפול סיעודי". תיקון סעיף 3 2. בסעיף 3 לחוק העיקרי, אחרי סעיף קטן (ב) יבוא: "(ג) מטפל יעשה כל שניתן כדי להקל על כאבו וסבלו של חולה, לרבות באמצעות תרופות, משככי כאבים ואמצעים מתאימים אחרים; הכל בכפוף להסכמת החולה, על פי עקרונות נאותים של טיפול מקל ובהתאם לתנאים ולהסדרים הנוהגים, מעת לעת, במערכת הבריאות בישראל". תיקון סעיף 15 3. בסעיף 15(2) לחוק העיקרי, במקום פסקת משנה (ג) יבוא: "(ג) המטופל אינו מסוגל להבין את חומרת הסכנה הכרוכה במצבו ואת חיוניות ודחיפות הטיפול הרפואי הנדרש למניעתה." תיקון סעיף 16 4. בסעיף 16(א) לחוק העיקרי, בכל מקום, במקום "מוסמך להסכים" יבוא "מוסמך להסכים או לסרב". דברי הסבר ההגדרה "טיפול רפואי" בחוק זכויות החולה, התשנ"ו–1996 (להלן – החוק), אינה כוללת התייחסות מפורשת לטיפול מקל (פליאטיבי), שמטרתו להקל על מכאוביו וסבלו של חולה. הזכות לקבלת טיפול מקל הוכרה במפורש בחוק החולה הנוטה למות, התשס"ה–2005, ובסעיף 23 שבו אף הוטלה חובה על הרופא האחראי, כמשמעו בחוק האמור, "לגרום לכך שייעשה כל שניתן כדי להקל על כאבו וסבלו של חולה הנוטה למות". הדעה הרווחת בקהילה הרפואית היא, שהזכות לקבלת טיפול מקל נתונה לכל חולה, בין שהוא מסכים מדעת לקבל טיפול רפואי המתאים לבעייתו הרפואית ובין שהוא מסרב לקבל טיפול רפואי כזה. תובנה זו מן הראוי לעגן בחוק במפורש: ראשית, בתיקון הגדרתו של "טיפול רפואי" בחוק ולכלול בה התייחסות מפורשת לטיפול רפואי מקל, כסוג נוסף של טיפול רפואי. ושנית, מן הראוי לתקן את סעיף 3 לחוק בהוספת הוראה שתחייב מטפל לעשות ככל יכולתו כדי להקל על כאבו וסבלו של חולה, בכפוף להסכמת החולה, על פי העקרונות הנאותים למתן טיפול מקל ובהתאם לתנאים ולהסדרים הנוהגים במערכת הבריאות. סעיף 15(2) לחוק מונה שלושה תנאים שבהתקיימם, במצטבר, רשאית ועדת האתיקה לאשר מתן טיפול רפואי למטופל המתנגד לקבלת הטיפול, בנסיבות שבהן נשקפת למטופל סכנה חמורה. התנאים שפורטו בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) הם סבירים וראויים. לא כן הדבר ביחס לתנאי הכלול בסעיף קטן (ג), ולפיו "קיים יסוד סביר להניח שלאחר מתן הטיפול הרפואי ייתן המטופל את הסכמתו למפרע". תנאי זה, הסומך על חיזוי לעתיד, אינו לגיטימי: הוא פוגע בזכותו האוטונומית של מטופל שלא לקבל טיפול רפואי, גם בנסיבות שבהן נשקפת לו סכנה חמורה, וההסתמכות עליו עלולה לשמש כאמתלה בידי הצוות הרפואי לכפות על מטופל בעל כשרות קבלת טיפול רפואי שהוא מסרב לקבלו. במקום תנאי זה, שאותו יש למחוק, מוצע לצרף לשני התנאים הראשונים תנאי שלישי הקובע כי ועדת האתיקה שוכנעה שהמטופל אינו מסוגל להבין את חומרת הסכנה הכרוכה במצבו ואת חיוניות ודחיפות הטיפול הרפואי הנדרש למניעתה. על פי סעיף 16 לחוק רשאי מטופל למנות בא כוח מטעמו שיהיה מוסמך להסכים במקומו לקבלת טיפול רפואי. הדעת מחייבת כי הסמכת בא כוחו של המטופל להסכים במקום המטופל לקבלת טיפול חייבת להתפרש גם כהסמכתו של בא הכוח לסרב במקום המטופל לקבלת הטיפול. אך ללא הבהרה מפורשת לכך בלשון הסעיף יש מקום לחשש שמטפל ייכפה טיפול רפואי על מטופל שאינו בעל כשרות, חרף התנגדותו של בא כוח המטופל. הבהרה בדבר יכולתו של מטופל להסמיך את בא כוחו, להסכים או לסרב במקומו לקבלת טיפול, ולפרט בייפוי הכוח את הנסיבות והתנאים שבהם יהיה בא כוחו מוסמך להסכים או לסרב במקומו לקבל את הטיפול, תקנה למטופל שעודנו בעל כשרות – אך חושש שבעקבות התדרדרות צפויה של מחלתו יחדל להיות בעל כשרות – להפקיד בידי בא כוח הנאמן עליו את היכולת להחליט במקומו בבוא העת, בדבר הסכמה או סירוב לקבלתם של טיפולים רפואיים כאלה ואחרים. הצעת חוק זו נכתבה בסיוע ליל"ך – לחיות ולמות בכבוד. הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השמונה עשרה על ידי חבר הכנסת אריה אלדד (פ/4466/18). --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ו בתמוז התשע"ב – 16.7.12