הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השמונה-עשרה יוזמות: חברות הכנסת זהבה גלאון נינו אבסדזה פ/4518/18 הצעת חוק החולה הנוטה למות (תיקון – רצון החולה), התשע"ב–2012 תיקון סעיף 1 1. בחוק החולה הנוטה למות, התשס"ו–20051 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 1, במקום סעיף קטן (א) יבוא: "(א) חוק זה בא להסדיר את הטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות תוך איזון ראוי בין ערך קדושת החיים לבין ערך אוטונומיית הרצון של האדם, כבודו, פרטיותו והחשיבות של איכות החיים." תיקון סעיף 16 2. בסעיף 16(ב)(2), במקום "והכל אף אם רצונו של החולה כפי שנקבע לפי סעיף 5(ב) או (ג)" יבוא "אלא אם כן רצונו של החולה כפי שנקבע לפי סעיף 5(ב)." תיקון סעיף 21 3. בסעיף 21 לחוק העיקרי, האמור בו יסומן "(א)" ואחריו יבוא: "(ב) טיפול רפואי רציף בחולה בעל כשרות יופסק, אף אם הפסקתו עלולה להביא למות החולה, בין אם הוחל בטיפול בניגוד לרצונו של החולה ובין שלאחר שהוחל בטיפול דרש החולה להפסיקו. (ג) רופא אחראי מוסמך להורות על הפסקת טיפול רפואי רציף בחולה שאינו בעל כשרות, אף אם הפסקתו עלולה להביא למות החולה, אם הוכח לו כי בהנחיות רפואיות מקדימות שהופקדו על ידו הצהיר החולה במפורש על רצונו להימנע מקבלת הטיפול המסוים שהוחל בנתינתו." דברי הסבר בסעיף 1(א) לחוק החולה הנוטה למות, התשס"ו–2005 (להלן החוק), שבו הצהיר המחוקק על מטרת החוק, מאוזכרים "ערך אוטונומיית הרצון של האדם והחשיבות של איכות החיים". למרבה התמיהה לא אוזכרו כאן זכות החולה לכבוד האדם וזכותו לפרטיות, שבסעיף 1 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו–1996, (להלן – חוק זכויות החולה) קיבלו ביטוי מפורש. התמיהה שחֶסֶר זה מעורר גדולה במיוחד נוכח העובדה שבסעיף 1(ב) לחוק הוצהר, כי חוק זה מבוסס, בין היתר, על "ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית", וכן נוכח העובדה שאת החוק העיקרי קיבלה הכנסת קרוב לעשר שנים לאחר קבלתו של חוק זכויות החולה. התיקון המוצע לסעיף 1(א) לחוק נועד להשוות בין הערכים המוגנים לפי כל אחד משני החוקים. סעיף 16(ב) לחוק כופה על חולה הנוטה למות קבלת טיפול נלווה בניגוד לרצונו, זאת בשונה מהוראת סעיף 17 המורה להימנע ממתן טיפול רפואי כזה לחולה בשלב סופי שנקבע לגביו כי אינו רוצה שחייו יוארכו. ההבחנה בין חולה נוטה למות, שאינו רוצה שחייו יוארכו, לבין חולה במצב סופי שהביע משאלה דומה, אינה מוצדקת. יתר על כן: כפיית טיפול רפואי מכל סוג על חולה, חרף התנגדותו לקבלת הטיפול, פוגעת באוטונומיה של החולה, בכבודו ובפרטיותו. כפיית טיפול על חולה סותרת גם את הוראות חוק זכויות החולה, שלפיהן מתן טיפול רפואי לחולה מותנה בהסכמתו מדעת לקבל את הטיפול. ההצעה לתיקונו של סעיף 16(ב) לחוק נועדה לתקן עיוות זה. סעיף 21 לחוק אוסר את הפסקתו, לאחר החלתו, של טיפול רפואי רציף בחולה הנוטה למות, אם ההפסקה עלולה להביא למות החולה. ייתכנו מקרים שבהם יוחל במתן טיפול רפואי רציף לחולה, בטרם נקבע לגביו שהוא נוטה למות, או בטרם היה סיפק לבדוק אם החולה הפקיד הנחיות רפואיות מקדימות הכוללות סירוב לקבלת טיפול רפואי מן הסוג האמור, או שבשל מצבו בעת החלת הטיפול נבצר מן החולה להביע סירוב לקבלתו. התיקון המוצע לסעיף 21 לחוק נועד לקבוע שני חריגים לאיסור הכללי להפסיק טיפול רפואי רציף: לפי האחד, האיסור האמור לא יחול על חולה בעל כשרות שהטיפול בו הוחל בניגוד לרצונו, או אם לאחר תחילת הטיפול דרש החולה להפסיקו. לפי השני, רופא אחראי יוסמך להורות על הפסקת טיפול רפואי רציף בחולה שאינו בעל כשרות, מקום שבהנחיות רפואיות מוקדמות שהפקיד הצהיר החולה על רצונו להימנע מקבלת הטיפול המסוים שהוחל בנתינתו. לעניין תיקונו הנדרש של סעיף 21 לחוק מן הראוי להוסיף: ביסוד ההבחנה בין הפסקתו של טיפול רפואי מחזורי ובין הפסקתו של טיפול רפואי רציף ניצבה הנחת המחוקק, כי הפסקתו של טיפול רפואי רציף, העלולה להביא למות החולה, שקולה להמתה אקטיבית של החולה בידי הרופא. כדי להקל על הרופאים להתחשב ברצון החולה, שלא לקבל טיפול כזה, נקבע בסעיף 21 סיפה, כי "מותר להימנע מחידוש טיפול רפואי רציף, שנפסק שלא במכוון או שלא בניגוד להוראות כל דין". הוראה זו מהווה בסיס להכשרת השימוש במכונות הנשמה המצוידות בקוצבי זמן, המאפשרות להנשים חולה לפרק זמן קצוב שנקבע מראש, כדי שבתום הזמן שנקצב ניתן יהיה להימנע מחידוש פעולתה של המכונה. לאמתו של דבר, העברת האחריות להפסקת פעולתה של מכונת הנשמה מן הצוות הרפואי לקוצב זמן מכני ("שעון שבת") אינה אלא בגדר אחיזת עיניים, שכן, קשה לקבל שמבחינת הצוות הרפואי המטפל יש, או יכול שיהיה, הבדל מהותי בין ניתוקו ממכונת הנשמה של חולה שחובר למכונה בניגוד לרצונו, ובין חיבורו מלכתחילה לפרק זמן קצוב, בידיעה שאם בתום הזמן שנקצב לא תחודש פעולת המכונה עלול החולה למות. הצעת חוק זו נכתבה בסיוע ליל"ך – לחיות ולמות בכבוד. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ד' באב התשע"ב – 23.7.12