הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השמונה-עשרה יוזמים: חברי הכנסת אורי מקלב משה גפני דוד אזולאי זאב בילסקי נחמן שי יריב לוין משה (מוץ) מטלון אריה אלדד עפו אגבאריה אילן גילאון רחל אדטו אורית זוארץ אריה ביבי פ/4584/18 הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – זקיפת ימי מחלה להורה של אדם עם מוגבלות), התשע"ב–2012 תיקון סעיף 1ב 1. בחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד), התשנ"ג–19931, בסעיף 1ב – (1) בסעיף קטן (א), בכל מקום, במקום "15" יבוא "18"; (2) אחרי סעיף קטן (ג) יבוא: "(ג1) לעניין היעדרות הורה של אדם עם מוגבלות לפי סעיף זה יחולו הוראות אלה: (1) עובד שהוא הורה של אדם עם מוגבלות זכאי, על פי שיקול דעתו, לזקוף כאמור בסעיף קטן (א) גם חלקי ימים שבהם נעדר לפי הוראות חוק זה בשל מחלת ילדו או לצורך מתן סיוע אישי לילדו; (2) על אף האמור בסעיף 2(א)(1) ו-(2) לחוק דמי מחלה, התשל"ו–19762, עובד שהוא הורה של אדם עם מוגבלות כמשמעותו בחוק זה, זכאי לתשלום דמי מחלה החל מן היום הראשון להיעדרותו בשל מחלת ילדו או לשם טיפול בו."; (3) בסעיף קטן (ד), בסופו יבוא: ""תקופת המחלה הצבורה" – תקופה מצטברת של יומיים וחצי לכל חודש עבודה מלא שעובד שהוא הורה של אדם עם מוגבלות עבד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה, החל מהיום שבו חל עליו חוק זה, ולא יותר מ- 90 יום, בניכוי התקופה שבעדה קיבל העובד דמי מחלה על פי חוק זה". דברי הסבר חוק דמי מחלה, התשל"ו–1976, קובע כי עובד זכאי ל 18 ימי מחלה בשנה ורשאי לצבור עד 90 ימים. החוק קובע עוד, כי העובד אינו זכאי לתשלום דמי מחלה בעבור היום הראשון להיעדרות, עבור הימים השני והשלישי הוא זכאי ל 50% תשלום ובעבור היום הרביעי ואילך זכאי לתשלום מלא. חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלה ילד), התשנ"ג–1993, קובע כי הורה רשאי לזקוף שמונה ימי מחלה בשנה, מתוך הימים שצבר, לטובת מחלת ילדו. עוד קובע החוק כי הורה לאדם עם מוגבלות רשאי לזקוף עד 15 ימי מחלה בשנה לטובת סיוע אישי לילדו שהוא אדם עם מוגבלות וזאת עבור כל אחד מן ההורים. פניות רבות של הורים לילדים עם מוגבלות העלו כי הטבה זו אינה עונה על צורכי ההורים, ולמעשה לא ניתן ליהנות ממנה בפועל. הקושי נעוץ בכך שילדים עם צרכים מיוחדים גם נוטים לחלות יותר מילדים אחרים וגם נוטים להזדקק לשירותים וטיפולים רפואיים חד יומיים רבים. לפיכך הורה לילד עם צרכים מיוחדים מתקשה לצבור ימי מחלה, ואלו העומדים לרשותו, אינם מספיקים כדי לענות על צורכי מחלות העובד וילדו; מתוך הימים העומדים לרשות העובד, הוא רשאי לזקוף על חשבון ילדו עם צרכים מיוחדים רק את חלקם, כך שאם יש ברשותו זכאות לימים נוספים, הוא אינו רשאי לצרוך אותם עבור ילדו. בשל הצורך של ילדים אלו לשירותים וטיפולים רפואיים יומיים, הרי שעיקר ההיעדרות של ההורה הינה היעדרות חד יומית, שאינה רציפה ולפיכך העובד אינו זכאי בגין היעדרות זו לתשלום דמי מחלה. היוצא מכך הוא שלמרות שבאופן תיאורטי, להורה יש זכאות לזקוף יותר ימי מחלה צבורים על חשבון צורכי ילדו עם מוגבלות, הרי שבפועל בשל אופי הצרכים של הילד הוא אינו יכול לממשם. לרוב, השירותים והטיפולים להם זקוקים הילדים נמשכים כמה שעות בלבד והעובד יכול היה לשוב לעבודה אילו חישוב ימי המחלה היה על פי חצאי ימים ובכך גם לא יפגע רצף עבודתו וגם יוכל ליהנות מימי המחלה להם הוא זכאי. הצעת חוק זו באה לשנות מצב לא תקין זה בכך שחישוב ימי המחלה יהיה על פי חצאי ימים דבר שיאפשר להורים לילדים עם צרכים מיוחדים ליהנות מחופשת דמי המחלה המגיעה להם. כמו כן מוצע לקבוע כי תקופת המחלה הצבורה תהיה של יומיים וחצי לכל חודש עבודה ולא יום וחצי כקבוע בחוק דמי מחלה, התשל"ו–1976, ולאפשר זקיפת 18 ימים בשנה במקום 15 ימים כקבוע היום. ההסדרים המוצעים בהצעת החוק ברובם חלים ממילא על העובדים בשירות המדינה ובשירות הציבורי ועל כן המדובר הוא בהשוואת תנאים של כלל המועסקים לאוכלוסייה זו. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ו' באב התשע"ב – 25.7.12