קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ג–2012
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/734).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מזמין את נציג הממשלה, חבר הכנסת אדלשטיין, לבוא ולהציג את הצעת החוק הממשלתית בדבר התפזרותה של הכנסת, או – בחירות, או אפילו יכול להיות שצריך לומר: חוק הבחירה לכנסת התשע-עשרה. על כל פנים, חוק ההתפזרות, כפי שהוא שגור בפי החוק עד היום, יוצג על-ידי חבר הכנסת והשר אדלשטיין. יולי אדלשטיין, בבקשה.
שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עמיתי השרים, אני מתכבד להציג מטעם הממשלה את החוק להתפזרות הכנסת השמונה-עשרה. החוק הוא לא ארוך. על-פי סעיף 34 לחוק-יסוד: הכנסת, אנחנו מבקשים לפזר – מבקשים מהכנסת להצביע על התפזרותה ולקיים או לקבוע מועד לבחירות לכנסת התשע-עשרה, ביום שלישי, י"א בשבט תשע"ג, או, למניינם – 22 בינואר, שנת 2013.
אני חושב שכאן, לאור כל השאלות, אדוני היושב-ראש, של חברי האופוזיציה במהלך נאומו של ראש הממשלה, אז למה בחירות, למה בחירות, אני חושב שאפשר להרגיע, ולומר, אדוני היושב-ראש: במידה שהכנסת תצביע על התפזרותה ונקיים, כפי שגם ביקש ראש הממשלה, וכפי שאני מניח כל בר-דעת רוצה, עד כמה שאפשר יותר מהר את הבחירות לכנסת התשע-עשרה, אז נוכל גם להמשיך את אותה עשייה ברוכה שעשינו עד עכשיו בראשותו של ראש הממשלה נתניהו, חברי הקואליציה, סיעות הקואליציה, השרים במשרדים השונים וחברי הכנסת חיש מהר לאחר הרכבת הממשלה החדשה. אני כולי תקווה, באמת, אדוני היושב-ראש, שהכנסת על כל מרכיביה תתמוך בהצעת החוק להתפזרות הכנסת, וגם שאנחנו ודאי לא נראה מי מחברי הכנסת מעמיד מכשולים בדרך לקיום בחירות עד כמה שאפשר יותר מהר, לטובת, ודאי המדינה, גם מבחינת המשק וגם מבחינת ניהול המדינה וטיפול בבעיות האמיתיות, אדוני היושב-ראש, ולא בבעיות הפוליטיות.
היו"ר ראובן ריבלין:
הדיון הוא דיון אישי. תודה רבה לשר יולי אדלשטיין על הצגת החוק. הדיון הוא דיון אישי, וכל חבר כנסת שנרשם רשאי להשתתף בו. אנחנו סוגרים את הרשימה. סגרנו את הרשימה. נרשמו כ-40 חברי כנסת, או יותר – 42 חברי כנסת, שזה לא דבר של מה בכך. ראשון הדוברים – חבר הכנסת מוחמד ברכה. רבותי, לרשות כל דובר – אחרת אנחנו נגיע לשעות מאוד מאוחרות, ויש לנו עוד ההכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית – לרשות כל דובר שלוש דקות. אתה יכול לבוא.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, זה לא קורה לי בדרך כלל, לעלות על הדוכן כדי לתמוך בהצעה שהובאה על-ידי הממשלה, אף שהתכלית שלשמה אני תומך בהתפזרות הכנסת היא לא אותה תכלית של ראש הממשלה. אני והסיעה שלנו תומכים בהתפזרות הכנסת והקדמת הבחירות כי אנחנו חושבים שכל יום שיתקצר בחייה של הממשלה הזאת – כן ייטב לעניין של הדמוקרטיה, לעניין של הצדק החברתי ולעניין של השלום; לעומת הממשלה – וראש הממשלה, שמשתמש בהקדמת הבחירות כתרמית פוליטית, ביטחונית וכלכלית-חברתית.
אני לא רוצה כמובן לחזור על דברים שאמרתי בדיון על הודעת ראש הממשלה ועל הצעות האי-אמון, אבל האמת היא ששמתי לב למשפט מרתק מאוד, אדוני היושב-ראש, שאמר יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת גפני, שעמד כאן על הדוכן והסכים עם ראש הממשלה שאכן הממשלה היתה ממשלה מוצלחת בענייני הכלכלה, אבל הוסיף: אבל היא נכשלה בעניין החברתי. איזו כלכלה מוצלחת יכולה שלא להיות לטובת הצדק החברתי? זה אחד הפרדוקסים שאני פשוט לא יכול להבין.
היו"ר ראובן ריבלין:
אתה אומר שזה כמו לומר: הניתוח הצליח והחולה מת.
מוחמד ברכה (חד"ש):
והחולה מת. לא, לא לא, זה ביטוי של שתי גישות אידיאולוגיות. חושבים שהכלכלה היא ערך, זאת אומרת, הנתונים המספריים הם הערך, והאנשים – המנותח יכול למות. זאת אומרת שיש כלכלה מוצלחת שיש בה העמקת פערים; יש כלכלה מוצלחת שיש בה הרחבת העוני; יש כלכלה מוצלחת שיש בה הרחבת האבטלה. הדברים האלה לא יכולים להתקיים, בתפיסה שלנו, בתפיסה שלי ובתפיסה של הסיעה שלי, כי כלכלה צריכה לשרת בני-אדם, ולא בני-אדם צריכים לשרת ערכים כלכליים מוחלטים, אבל הם בעצם ערכים כלכליים שבאים להיטיב עוד יותר עם החזקים, עוד יותר עם בעלי ההון, עוד יותר עם החברות הגדולות.
לכן, הממשלה, בעצם הבאתה את הצעת החוק להתפזרות הכנסת היא באה לרמות את הציבור, לומר לו: אני לא יכול להתמודד בבחירות אחרי שאני מאשר תקציב שיש בו מכות כלכליות, אני לא רוצה להתמודד – הממשלה, או ראש הממשלה – בבחירות אחרי שאני עושה הרפתקה צבאית בעניין של אירן וכו' וכו', אלא אני הולך לגנוב את הקולות שלכם, ואחר כך לעשות את ההרפתקאות ואת המכות. זו ספסרות גם ברמת החיים, אבל ספסרות גם בחיים עצמם. תודה רבה.
היו"ר אופיר אקוניס:
אני מאוד מודה לך, בעיקר על הדיוק המרהיב שהיה כאן. עכשיו אתה הצבת רף גבוה לחבר הכנסת חנא סוייד. זה צריך להיות שלוש דקות, הרשימה היא ארוכה והזמן קצר.
עינת וילף (העצמאות):
– – –
היו"ר אופיר אקוניס:
כבוד המזכירה, לחברת הכנסת וילף – הרשימה לא מופיעה על המסכים. מייד היא תופיע. בבקשה, אדוני. שלוש דקות.
חנא סוייד (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חושב שאולי הנקודה היחידה שאפשר להתחבר בה לממשלה הנוכחית זו ההצעה שהובאה בפנינו לסיים את כהונת הממשלה הנוכחית וללכת לבחירות. עמד כאן ראש הממשלה וניסה למנות את ההצלחות של הממשלה. בעיני זה היה מין תיאטרון אבסורד כזה; כל הדברים שהעלה כאן ראש הממשלה הם דברים וירטואליים ולא אמיתיים. התבלט בעיקר מה שהחסיר ראש הממשלה בדבריו, וזה העניין של הכיבוש, שהוא כמעט לא הזכיר אותו בכלל, העניין של ההתנחלויות, העניין של השלום, השגת השלום, המאבק הפלסטיני–ישראלי, שהוא התמצית והעיקר של הבעיות במזרח התיכון. ראש הממשלה מצא לנכון לפסוח על העניין החשוב הזה, שעומד בלב לבו של ההווי הישראלי, גם החברתי וגם הכלכלי. רק – הוא השכיל להזכיר את ההתנחלות האוניברסיטאית באריאל. זה כל מה שהוא ידע לספר על העניין של הכיבוש ועל השטחים הכבושים בעניין הזה.
דיבר על האבטלה, ראש הממשלה הזכיר ש-7% הוא אחוז האבטלה, בעוד שבציבור הערבי, בגלל שינוי שיטת מדידת האבטלה, האבטלה עומדת על 15% ויותר. אז מה, האזרחים הערבים לא נחשבים כשמדברים על ההישגים של הממשלה או על הכישלונות של הממשלה?
הזכיר את העניין של הדיור; הדיור זה לא בעיה חדשה, הדיור זה בעיה של כמה שנים. הממשלה, למרות כל מה שהיא עשתה בעניין הזה, או הראתה שהיא עושה, היא לא הצליחה לעשות שום דבר. להיפך, עכשיו אנחנו רואים שמחירי הדירות עולים וממשיכים לעלות. כל הפתרונות שאנחנו אמרנו שהם לא מטפלים בשני צדי המשוואה, לא בהיצע ולא בביקוש – הפתרונות שהובאו על-ידי הממשלה הם פתרונות כושלים, ואנחנו צפינו שהם לא יתרמו לפתרון הבעיה.
ונקודה אחרונה, אדוני היושב-ראש, גם אתה עמדת כאן ומנית כל מיני הצלחות של הממשלה, ואני רוצה להגיד לך, אני מאוד שמח על חינוך חובה לילדים – –
היו"ר אופיר אקוניס:
חינם, חינם.
חנא סוייד (חד"ש):
חינם. – – זה מצוין, וגם על המסילות שאתה הזכרת כאן. אבל מה החוכמה לעשות את הדברים האלה ובסוף לבוא ולהגיד: יש חור בתקציב, של 40 מיליארד, והמשפחות, יוקר המחיה, כבר אנשים לא יכולים לשלם חשמל ומים וכל ההוצאות האחרות? איזו חוכמה? איזו הצלחה זו? זאת אומרת, כאילו, לקנות או למכור את העתיד של המדינה לעבר שלה. תודה רבה.
היו"ר אופיר אקוניס:
אני מאוד מודה לך, אדוני. אני רוצה לבקש ממי שלא נרשם ומעוניין להירשם, להירשם עכשיו, ובעוד 60 שניות הרשימה תיסגר; גם כך היא מונה עוד 44 חברי כנסת שנרשמו. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחר כך – חברת הכנסת חנין זועבי. אחריה – חבר הכנסת עמיר פרץ, והרשימה עוד ארוכה. מאוד. בבקשה, אדוני. שלוש דקות.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, על מה הבחירות האלה? על שני דברים. ראשית, על גזירות תקציביות נוראות שראש הממשלה נתניהו מתעקש להסתיר. שימו לב, מה שנתניהו רואה כתבונה פוליטית הוא בעצם ציניות אנטי-דמוקרטית: להסתיר מפני הציבור את אותם דברים שהציבור עתיד לספוג. שנית, הבחירות האלה הן על תוכנית מלחמה אזורית נוראה שאותה כבר אי-אפשר להסתיר. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, אלה הן בחירות גורליות. זה לא "כוכב נולד" בפוליטיקה, וממש לא עניינים פרסונליים כאלה או אחרים; זו בחירת דרך, בחירה שעלולה להיות בהחלט גורלית.
עמיתי חברי הכנסת, אנחנו נעשה את הכול כדי למנוע ממשלת ימין נוספת. אנחנו קוראים לכל מפלגות המרכז – קדימה, העבודה, לפיד – להתחייב שלא ייקחו קולות שמאל ויצטרפו לממשלת ימין. אפשר למנוע ממשלת ימין, חיוני למנוע ממשלת ימין. אנחנו קוראים לציבור הישראלי, יהודים וערבים, צעירים, אנשי המחאה החברתית, להצביע בהמוניהם, כדי לייצר לארץ הזאת שלטון אחר, שלטון מתקדם, שלטון שיוביל אותנו לשוויון, לצדק חברתי, לשלום, לדמוקרטיה.
חד"ש מגיעה לבחירות האלה עם הישגים רבים – בכנסת הימנית ביותר בהיסטוריה של ישראל עצרנו חוקים רעים, קידמנו חוקים טובים, בתוך האפלה הכללית היינו אור של תקווה. עמיתי חברי הכנסת, חד"ש היא אלטרנטיבה של ערכים, תנועה סוציאליסטית שמאמינה בצדק חברתי כהשקפת עולם, תנועה של שותפות יהודית-ערבית בתוך המציאות הקשה של הפרדה בין יהודים וערבים, תנועה של שלום שיודעת להתנגד גם למלחמות של העבר וגם חס וחלילה למלחמות של העתיד.
עמיתי חברי הכנסת, לישראל, לציבור בישראל, מגיע שלטון אחר. מגיעה לציבור בישראל דרך אחרת, דרך של צדק חברתי, של שוויון, של דמוקרטיה, של שלום עם השכנים הפלסטינים והערבים.
עמיתי חברי הכנסת, אני קורא מכאן לכל אותם מאות אלפי אזרחים שהשתתפו יחד אתנו בהפגנות המחאה החברתית, עכשיו הזמן לתרגם את המחאה החברתית לשינוי פוליטי, עכשיו הזמן לשלוח את אלה שיצרו חברה של פערים, שאיימו על הדמוקרטיה – –
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה.
דב חנין (חד"ש):
– – שמונעים התקדמות לשלום. עכשיו הזמן להציע לישראל להפוך למקום שטוב לחיות בו, מקום לכולנו.
היו"ר אופיר אקוניס:
אני מאוד מודה לך, אדוני. חבר הכנסת אגבאריה, בבקשה. שלוש דקות. ואחר כך – חבר הכנסת זחאלקה, גם כן שלוש דקות. אחריו – חברת הכנסת זועבי; אחריה – חבר הכנסת כבל, אם יהיה פה. בבקשה.
עפו אגבאריה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בתחילת כינונה של הממשלה הזו אנחנו התנגדנו לה, כי אנחנו ידענו וצפינו את מה שקרה, שהממשלה הזו היא הממשלה האנטי-חברתית הכי בולטת לאורך כל השנים האחרונות. למרות כל ההישגים שניסה פה ראש הממשלה להציג, כאילו הממשלה הזו נתנה כל כך הרבה חקיקה חברתית ונתנה לשכבות החלשות, אני אוכיח שזה לא נכון מה שהוא אומר.
הממשלה הזו, אנחנו רואים שהיא הולכת ומחרחרת מלחמה. והמלחמה הזו שהיא הולכת לעשות, זאת תהיה מלחמת שואה לכל המזרח התיכון ולא רק למדינת ישראל על כלל אזרחיה היהודים והערבים. הממשלה הזאת היא אנטי-חברתית. אם אנחנו רק נזכור מה שקרה רק לפני שנה, שנה וחצי, כאשר היתה שביתת הרופאים וכאשר היתה המחאה החברתית – ואני פונה לאנשים שיושבים בבית ורואים עכשיו את ערוץ הכנסת – שהממשלה הזו לא רצתה להגדיל את התקציב לתרופות מצילות חיים. מי צריך את הדברים האלה? היא רק יכולה להעלות את מס ערך מוסף בעוד 1%, כדי שזה יביא את הכסף לאנשים שמחזירים להם את המע"מ. למי לא מחזירים את המע"מ? לאנשים הפשוטים. אבל אפשרות לקבל את התרופות מצילות החיים ואת התרופות החיוניות לא נותנים, הממשלה הזו לא נותנת. ברגע שאתם הולכים לקלפי, תחשבו על מה שהממשלה הזו מנעה מכם.
טוענים שאנחנו, גם חברי הכנסת הערבים, מדברים רק על העניין הפלסטיני, אבל אני אראה לכם שני חוקים שאנחנו הבאנו, שאני הבאתי, שזה ממש לכל האוכלוסייה במדינת ישראל. רק היום היה בעיתון שלא אחת מתשע נשים במדינת ישראל יכולה ללקות במחלת סרטן השד, אלא אחת משבע וחצי, כאשר 40% מהן לפני גיל 50. העליתי הצעה לעשות את הממוגרפיה בגיל יותר מוקדם, בגיל 40. הממשלה הזו טרפדה אותה ולא נתנה לאוכלוסייה, לכלל הנשים, ליהנות מזה. זה עניין חברתי. הממשלה הזו באמת דוגלת בעניין החברתי? דבר נוסף, הרחבת סל השירותים הרפואיים, גם לגבי ה-MRI, גם את זה לא נתנו. לגבי אנשים – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה. לגבי אנשים אחרים – משפט אחרון.
עפו אגבאריה (חד"ש):
משפט אחרון.
היו"ר אופיר אקוניס:
בבקשה.
עפו אגבאריה (חד"ש):
אם נביא בחשבון את כל הדברים האלה שהיא מוציאה מהשכבות החלשות ונותנת לעשירים ומחרחרת מלחמה, לממשלה הזו אין זכות קיום.
היו"ר אופיר אקוניס:
אני מודה לך. תודה לך. בבקשה, חבר הכנסת זחאלקה, בבקשה. מייד אחריך – חברת הכנסת זועבי. חבר הכנסת כבל נכנס. אחריו – חבר הכנסת בן-סימון.
איתן כבל (העבודה):
חבר הכנסת כבל היה כאן.
היו"ר אופיר אקוניס:
לא, מתי? כשהיה – בפעם – – –
איתן כבל (העבודה):
– – –
היו"ר אופיר אקוניס:
אתה מנסה לומר משהו לגבי החודשים הקרובים? איזו אמירה כלשהי? רמז? בבקשה, אדוני. בבקשה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כן, כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אלה השעות האחרונות של הכנסת הזו וגם של הממשלה, לפחות כמיוצגת בפרלמנט, ויש בחירות בינואר. אפשר היום, ברגע הזה, ללכת ולסכם את מה שהיה ולהסתכל קדימה על מה שיהיה.
בנאומי הקודם כבר אמרתי שנתניהו בקדנציה השנייה שלו, בסבב הנוכחי של שלטונו, כי הוא היה גם קודם, או ליתר דיוק – נתניהו בקדנציה השלישית שלו יהיה הרבה יותר מסוכן ממה שהיה עד היום. ומה שהיה הוא איום ונורא.
הציבור הערבי, כבוד היושב-ראש, קיבל מכות רבות מהממשלה הזאת – סדרה של חוקים גזעניים שנוגעים לקרקע, לזהות הלאומית, לחופש הביטוי; תוכניות להפקעת קרקעות נרחבת בנגב; חוקים שבמקום לסייע בדיור, מקשות על הציבור הערבי בקבלת דיור; למשל, החוק הדרקוני של מי שהורסים את ביתו צריך לשלם את הוצאות ההריסה; החוקים הגזעניים של ועדות הקבלה; חוקים של התנחלויות יחידים בנגב, וכו' וכו', רשימה ארוכה מאוד שכל כולה הולכת בכיוון אחד.
אם אנחנו מסכמים את הקדנציה של נתניהו ומסתכלים על הכיוון, הכיוון הוא ימינה פנה. צמצום של זכויות האדם, מתקפה פרועה על העמותות וארגוני זכויות האדם, הגבלות על חופש הביטוי, ניסיון לפגוע דווקא בציבור הערבי, כמו חוק הנכבה, וכמובן החוקים שהזכרתי בעניין הקרקעות, כאשר לאחר 64 שנים הממשלה עדיין ממשיכה בכיבוש הקרקע. מה שהיה ב-1948, מה שהיה בנכבה נמשך עד היום. כלומר, מה שנשאר לנו, השאריות של הקרקע שיש לציבור הערבי, הממשלה הזאת חומדת אותן ורוצה להפקיע עוד ועוד ועוד.
אנחנו מקווים שבבחירות האלה אפשר יהיה לאחד את המפלגות הערביות לרשימה אחת, שיהיה לנו ייצוג גדול יותר, כך שנוכל לפעול ביתר שאת נגד הממשלה הרעה שהיתה והממשלה היותר גרועה שתבוא. תודה רבה.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה. אני מודה לך מאוד. בבקשה, חברת הכנסת זועבי. אחרייך – חבר הכנסת כבל.
חנין זועבי (בל"ד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום מתפרקת הכנסת הכי ימנית, היותר-ימנית בתולדות הכנסת. הוצפנו מחברי הכנסת מהימין ומהמרכז בהצעות חוק שמופנות נגד הערבים, נגד הפלסטינים במדינה, נגד הפלסטינים בשטחים, נגד הפלסטינים שהמדינה הפכה אותם לפליטים, נגד עמותות שמנסות לשמור על שאריות של שפיות בזירה הפוליטית, ומנסות לרסן את הכוחנות של הפוליטיקה. חוקים שמיועדים נגד אוכלוסיות שלמות, נגד עניים, נגד חברי כנסת ספציפיים. לא נשאר מהפוליטיקה אלא קונסנזוס ימני גזעני, שחלק גדול ממנו הוא גם אישי.
הכנסת הזאת לא דגלה בפוליטיקה למען כולם, אלא בפוליטיקה נגד האינטרס האמיתי של כולם, ולמעשה, הכנסת הזאת הרסה את המשמעות של הפוליטיקה, אדוני היושב-ראש. פוליטיקה היא הצגת אלטרנטיבה מול כל מחסום להתקדמות החברה. פוליטיקה אינה מזוהה עם כוחנות – בכנסת הזאת היא כן מזוהה עם כוחנות. פוליטיקה אינה מזוהה עם שנאה – בכנסת הזאת פוליטיקה כן מזוהה עם שנאה. פרלמנטר מזוהה – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
לכי לפרלמנט הסורי, יותר טוב.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
– – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
לך אתה לסעודיה.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה רבה. תודה, חבר הכנסת בן-ארי. לא, אני מאפשר לך לדבר.
חנין זועבי (בל"ד):
פרלמנטר מזוהה עם כבוד עצמי – כמובן אלה שיש להם כבוד עצמי. בכנסת הזאת ממהרים לשפוך קללות סקסיסטיות, שוביניסטיות וגזעניות בלי שום גמגום. פרלמנטר מזוהה עם יושר ועם מוכנות לשלם את המחיר בעד העמדות שלו. פה הופכים את המשחק הפוליטי למשחק של הצגות, למשחק של פופוליזם זול אבל מסוכן; מסוכן בגלל שהוא פופוליזם גזעני.
פרלמנטרים מתמודדים עם האתגרים הפוליטיים. ולאתגר שאנו חיים פה יש שם – קוראים לו הסכסוך הערבי–הישראלי; לא האיום האירני. מי שרוצה לברוח מאתגרים אמיתיים יוצר כל מיני אתגרים אחרים שקל יותר להתמודד אתם. ראש הממשלה בורח, מוצא מפלט במה שהוא קורא לו האיום האירני.
הסיום הזה היה יכול להיות סיום חגיגי אם היינו מתפזרים ומפזרים אתנו את הגזענות, אבל אנחנו מתפזרים והגזענות נשארת. והרבה פרצופים שמזינים את הגזענות הזאת יחזרו לכנסת הזאת אחרי ארבעה חודשים עם אותם יעדים שהופכים את אלה שנישלו את הזכויות שלהם לאויבים. הבחירות לא יציבו חזון חדש – ואני מסיימת, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אופיר אקוניס:
לסיום. נכון.
חנין זועבי (בל"ד):
הבחירות לא יציבו חזון חדש מכיוון שמפלגות לא מציגות חזון חדש – המפלגות של הימין, המפלגות של המרכז. כי אין שמאל אמיתי, אין אלטרנטיבה לאזרח הפשוט, גם אלטרנטיבה כלכלית, גם אלטרנטיבה אמיתית – –
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה.
חנין זועבי (בל"ד):
משפט סיום. אני מסיימת.
היו"ר אופיר אקוניס:
משפט.
חנין זועבי (בל"ד):
– – בלי חזון שמושתת על שוויון ועל צדק. ואין כזה בכנסת אלא אלה שמגדירים אותם כאיום אסטרטגי.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה רבה לך. אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת כבל, ואחריו – חבר הכנסת בן-סימון, ואחריו – חבר הכנסת ברוורמן.
איתן כבל (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני הקשבתי היום לנאום של ראש הממשלה על אותה ארץ מופלאה, אדוני היושב-ראש, שהוא תיאר היום. הלכתי לחפש אותה, ומצאתי אותה, וכל כך התלהבתי, שהחלטתי גם לומר תודה לראש הממשלה על אותה ארץ מופלאה.
אדוני היושב-ראש, אנו נמצאים כאן היום בטקס אשכבה של הממשלה, ומכיוון שלא נהוג לדבר סרה במנוחה באירועים מהסוג הזה, אני רוצה להגיד לממשלה הנהדרת הזאת, לראשיה, לשריה: תודה. תודה על כל מה שנתתם.
ראשית, תודה לך על כך שהיתה ממשלת "גורמה" שכללה רק שרים עם תפקידים הכרחיים וללא אף שר בעל משרד מיותר שאינו תורם דבר לניהולה התקין של מדינת ישראל. תודה, אדוני ראש הממשלה, על כך שלמאות-אלפי זוגות צעירים יש היום דירה שבה הם מקימים את משפחתם בשלווה וללא דאגות כלכליות. תודה לך, ממשלה יקרה, על כך שהצלחת להכיל את המחאה החברתית, לאמץ את הדרישות שעלו מהעם ולהפוך את מעמד הביניים לחומה בצורה ששום גזירה כלכלית לא תמוטט. תודה לך על הדאגה העצומה לעוצמתה של הדמוקרטיה הישראלית, על הרצון העז לשמר את כוחה של האופוזיציה ככוח חשוב המפקח על עבודת הממשלה. תודה לך, ממשלה, על כך שבתקופתך הגיעה התקשורת הכתובה והמשודרת לשגשוג חסר תקדים, אדוני היושב-ראש. תודה לך שאת מחלקת לנו עיתון כל כך ביקורתי ונשכני חינם.
תודה לך, ממשלה, על כך שהשכנתם שלום ושלווה. גם כשהיה איום חיצוני נהגתם באיפוק, בצניעות. לא התלהמתם, לא הדלפתם, הכול נעשה בחדרי-חדרים, כמו שצריכים לנהוג במצבים כאלה, אדוני היושב-ראש. במיוחד תודה על הידוק היחסים עם ידיתנו ארצות-הברית. אובמה מחכה בקוצר רוח להיבחר שנית כדי להשיב לנתניהו על כל הטוב שהרעיף עליו בארבע השנים האחרונות.
תודה שהרחבת את דעותינו ולימדת אותנו על כלכלותיהן של יוון וספרד, שקשורות בקשר ישיר והדוק לכלכלה הישראלית. תודה ששחררתם מהשבי, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, את הרווחים הכלואים והפניתם אותם לתועלת הציבור במדינת ישראל. תודה על ה"סופר-טנקר", תודה על המע"מ, תודה על הביטחון התעסוקתי, תודה בשם עובדי "פניציה", תודה בשם עובדי ערוץ-10, תודה בשם הרופאים, תודה בשם המורים, תודה בשם העובדים הסוציאליים.
היו"ר אופיר אקוניס:
ותודה לך.
איתן כבל (העבודה):
ותודה בשם העובדות הסוציאליות.
היו"ר אופיר אקוניס:
ותודה לך.
איתן כבל (העבודה):
תודה, אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני ראש הממשלה, על כל הטוב שהרעפתם עלינו בארבע השנים האלה. ניפגש בקלפי.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה רבה לך, אדוני. חבר הכנסת בן-סימון – אינו נוכח. חבר הכנסת אבישי ברוורמן, בבקשה. את רשימת התודות אתה יכול להמשיך. מי שמחמיץ – בתיאום עם יושב-ראש הכנסת – החמיץ את תורו. מי שלא נמצא בזמן שאני קורא את שמו, או היושב-ראש שיחליף אותי – לא נחזור אליו. זה בתיאום עם יושב-ראש הכנסת.
מאיר שטרית (קדימה):
זה על-פי התקנון.
היו"ר אופיר אקוניס:
מה?
מאיר שטרית (קדימה):
זה על-פי התקנון, אדוני.
היו"ר אופיר אקוניס:
נכון, עוד יותר. בוודאי, אמרתי, בהחלט. וגם עם יושב-ראש הכנסת. תודה לחבר הכנסת שטרית. בבקשה, אדוני. שלוש דקות.
אבישי ברוורמן (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ידידי חבר הכנסת גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, הקשבתי לנאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ואם יורשה לי, אני חושב שבנימין נתניהו טועה ומטעה.
אחת הטעויות, שכבר שנים אנחנו חיים במציאות שבה אנחנו מגדירים שכלכלה שיש בה יציבות מסוימת, שיש בה יחס חוב–תוצר מסוים, שאין בה גירעון, היא כלכלה טובה ומצוינת. אלא מאי? כלכלה טובה למי? אותה צמיחה של עשר השנים האחרונות, ברובה הגיעה רק למעמד העליון. לא מציגים שכלכלה זה לא רק המשתנים האלה, אלא שאנשים שהולכים למכולת, לסופרמרקטים בניו-יורק, במיאמי, בברלין, ממלאים את הסלים הרבה יותר מאשר בתל-אביב, באר-שבע או ירושלים. הפכנו למדינה עם יוקר המחיה הגבוה בעולם, ואי-שוויון. חברה שנוצרה כחברת מופת היא החברה האי-שוויונית ביותר במערב, להוציא את ארצות-הברית.
לכן, כל התהליך הזה מבוסס על תפיסת עולם שכלכלה זה רק אותם שלושה-ארבעה משתנים. אמרתי את זה גם לפרופסור פישר. עבדנו בעבר יחד בוושינגטון. כלכלה זו כלכלה שמסתכלת על מי מקבל את הדברים. וישראל הולכת ומתפוררת. ואז, עקב הניהול הכושל – אני כבר לא מאשים את שר האוצר, ד"ר שטייניץ. בסופו של דבר, הוא פשוט בובה בידיו, חומר ביד היוצר של נתניהו. וכשהגיע הגירעון, כשהתרענו שגם לא תהיה צמיחה גדולה, שיהיה משבר גדול באירופה, והמסים והצמיחה לא יגיעו, וכשאמרנו שתקציב הביטחון לא ירוסן, אמר ד"ר שטייניץ: סמכו עלי. לכן, כשהגענו לגירעון הזה, מי יממן את הגירעון הזה? עוד הפעם – המעמד הבינוני והקבוצות החלשות.
אנחנו דורשים שהממשלה הזאת תוחלף, ואנחנו נציג מדיניות כלכלית אחראית. לא לגירעון, אבל לקחת מהמוצרים, ידידי היושב-ראש, מוצרי מזון, מוצרי תרופות – לשים עליהם מס של 2%, כמו בחלק ממדינות אירופה, ומסים יותר גבוהים על מוצרי המותרות. אנחנו אומרים בצורה מאוד ברורה: כן ליותר בחלק ממסי החברות – הם עדיין נמוכים – ומסים על רווחים כלואים, כן. לא להגיע לפתרון כל כך – 3 מיליארד; במשא-ומתן היה אפשר להגיע להרבה יותר, לא לקחת תיכף את הכסף הזה.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה.
אבישי ברוורמן (העבודה):
לגבי הריכוזיות, מדינת ישראל הגיעה למצב שקבוצה קטנה – בנינו כלכלה שטובה לקבוצה קטנה. המאבק בריכוזיות – ולכן אישרנו את הרווחים הכלואים, וטעינו. ובמקביל, שמתי היום שתי הצעות, ואני יודע שגם היושב-ראש מבין שההצעה של ראש הממשלה לריכוזיות אינה מספקת. אסור לתת לדירקטורים לשבת גם בגופים פיננסיים וגם בגופים ריאליים. יש לשבור את אותן השפעות צולבות.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה רבה.
אבישי ברוורמן (העבודה):
ולכן – אני מסיים – הבחירות תהיינה ברורות: האם מחזירים את הכוח לעם? האם הליכוד ללא כחלון הוא כבר אותו ליכוד שכולו של בנימין נתניהו מול דרך שהיא ברורה, אחראית, כלכלה הוגנת, חברה צודקת, וכן, מנהיגות נקייה ומוסרית? תודה רבה.
היו"ר אופיר אקוניס:
אני מאוד מודה לך. תודה. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת חוטובלי, אם תהיה פה. אחריה – חבר הכנסת אייכלר, אם יהיה פה. מי שלא יהיה פה פשוט לא יהיה פה. בבקשה.
ניצן הורוביץ (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני ארבע שנים עמדתי פה בפעם הראשונה ונשאתי את הנאום הראשון שלי בכנסת הזאת, ודיברתי על הצורך שלנו להפוך לחברה חופשית, נאורה, לקדם ערכים דמוקרטיים, להיות באמת אור לגויים, כפי שהיה החזון של המייסדים כאן. בארבע השנים שאני חבר בכנסת הזאת ראיתי איך הממשלה המנופחת הזאת לוקחת את המדינה שלנו ואת החברה הישראלית למחוזות של קיטוב, של גזענות, של פערים כלכליים בלתי נסבלים, פגיעה ישירה בכל כך הרבה אנשים. במהלך ארבע השנים כאן בכנסת ראינו כולנו את המחאה החברתית, ראינו את המחאה נגד הגזענות, את המחאה נגד הדרת הנשים. ראינו תנועות חברתיות חסרות תקדים יוצאות לרחובות. בקרוב כל הדברים כולם יגיעו למבחן, והוא המבחן המכריע ביותר – מבחן הקלפי.
לאחר ארבע שנים בכנסת הזאת אני – וזה מניסיוני האישי כאן יום-יום – ראיתי מי המפלגות ומי חברי הכנסת שהיו מחויבים לדרכם, ויש הבדל עצום בכנסת הזאת בין מפלגות ערכיות, אידיאולוגיות, שמחויבות לדרך, שמחויבות לערכים, לבין מפלגות של כלום ושום דבר, מפלגות של מצב רוח. לצערי, כנראה הלקח לא נלמד עד תומו, ושוב אנחנו רואים את בועות הסבון הללו שמופרחות בחלל, את ההבטחות חסרות השחר, מפלגות שהן חסרות עמוד שדרה, חסרות זהות וחסרות דרך.
אדוני היושב-ראש, כדי למנוע שוב מצב, כמעט מצב ידוע מראש של אכזבה – הייתי קורא לזה כרוניקה קבועה מראש של אכזבה ממפלגות הטרנד ומצב רוח – אני קורא לכם, אזרחי ישראל, בבחירות המכריעות שלפנינו לבחור באנשים ובמפלגות עם דרך ברורה ואשר הוכיחו מחויבות לדרך הזאת. בסופו של דבר, כאן באולם הזה, כשאדם עומד מול ההצבעה הוא עומד והוא בא עם ערכיו ועם המחויבות שלו בלבד.
התנועה שלי, המפלגה שלי, מרצ, עמדה בכבוד במבחן הזה בכנסת הזאת. יש לנו הוכחות לכך. אנחנו נעמוד בפני תחרות ובפני עימות לא פשוט בבחירות הקרובות. אני קורא לכם לחזק אותנו, את אלה שעמדו כאן ולחמו על הערכים שלהם, הערכים שלכם, כדי להביא את כולנו לחברה טובה יותר, למדינה טובה יותר, למדינה שבה יש ערך לכבוד האדם ולחברה האנושית שמגולמת כאן באמצעות הדמוקרטיה הייצוגית. זאת הזדמנות שאסור לנו להחמיץ.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה רבה. אני מאוד מודה לך, אדוני. חבר הכנסת שלמה מולה, שאמור להחליף אותי – אני אמרתי שאתה תהיה, חבר הכנסת אייכלר, אבל חבר הכנסת מולה אמור להחליף אותי בניהול הישיבה, אז אנחנו ניתן לו את שלוש הדקות שלו כדי לשמור על הרצף לאחר מכן. שלוש דקות, ואחר כך חבר הכנסת אייכלר. חברת הכנסת חוטובלי, אם תיכנס, תהיה לפניך, אבל אם היא לא תהיה פה, אז אתה. בבקשה, אדוני.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, האמת היא שהממשלה הזאת והכנסת הזאת היו על אנטיביוטיקה בחמישה-שישה החודשים האחרונים. זה היה באמת חיבור לא נכון כששאול מופז הצטרף לממשלה הזאת. אילו היינו הולכים לבחירות בספטמבר, יכול להיות שעם ישראל היה חוסך הרבה מאוד בעיות וקשיים, ולכן חמשת החודשים, ששת החודשים האלה, היו מיותרים, וחבל על כך.
שמעתי את ראש הממשלה. בנאומו הוא אמר כמה שהמדינה הזאת נפלאה. האמת היא, אני לא יודע מתי ראש הממשלה הלך בעצמו לעשות קניות בסופרמרקט. ניצן, אני לא יודע מתי ראש הממשלה הלך לשלם חשבון מים; אני לא יודע מתי ראש הממשלה הלך לשלם חשבון חשמל.
ניצן הורוביץ (מרצ):
יש לו הרבה בתים, יש לו – – –
שלמה מולה (קדימה):
אני לא יודע מתי ראש הממשלה הלך לקנות בגדים; אני לא יודע מתי ראש הממשלה הלך לשלם, באמת לשלם במו-ידיו, בכרטיס האשראי שלו, על דלק; אני לא יודע מתי הוא שילם את תשלומי הארנונה. אז יש שתי אופציות: א. יכול להיות שבאמת יש מישהו אחר שמשלם לו; או שהוא יכול לשלם. הוא לא מרגיש בכיסו את מה שהוא משלם. הרי אפשר לדבר לדבר גבוהה-גבוהה. בסופו של דבר אנחנו יודעים, אדוני היושב-ראש, שהפערים החברתיים בחברה הישראלית בארבע השנים האחרונות הלכו וגדלו. יוקר המחיה גדל עוד יותר. אנשים חוששים לאבד את מקומות עבודתם.
זה נכון, ראש הממשלה בנה גדר במצרים. הוא שכח להגיד דבר אחד – אני בעד, דרך אגב, בעד הגדר. זה נכון, היה צריך לבנות אותה. אבל רק הוא שכח להזכיר לנו – שבמשמרת שלו שיא השיאים של מספר האנשים הבלתי חוקיים נכנסו למדינה הזאת, שיא השיאים של הבאת עובדים זרים חוקית, והם נשארים בארץ.
הגדילו לעשות ראש הממשלה וחבר מרעיו כשהם אמרו על אותם מסתננים: הם סרטן. רבותי, אני אומר לכם, האמירה הזאת מהדהדת בכל העולם כולו, מציירת אותנו כמדינה רעה – מה שלא נכון, דרך אגב. אני הייתי בארצות-הברית לפני כמה שבועות, והייתי צריך להתמודד עם שאלות קשות על אמירה שכזאת. לא שמענו את ראש הממשלה מגנה את הדבר הזה.
ובכל זאת, סוף טוב. זה נכון, טוב שהכנסת הזאת מתפזרת, ואני מקווה שכשעם ישראל ילך לקלפי תהיה תקווה חדשה. אולי עם ישראל ישלח כנסת יותר נורמלית, יותר דמוקרטית, יותר סובלנית, בטח לא כנסת גזענית כפי שהיתה פה. תודה רבה.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה. אני מאוד מודה לך. חברת הכנסת חוטובלי – לא נמצאת. חברת הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. חבר הכנסת יעקב כץ אחריך, ואם הוא לא יהיה – אז חבר הכנסת אריה אלדד.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מחר בבוקר כולנו נהיה לשעברים עד להודעה חדשה.
היו"ר אופיר אקוניס:
לא, זה לא נכון. אני לא אפריע לך, בוא ניתן לו עוד דקה. המצב החוקי הוא כזה, שעד שהכנסת התשע-עשרה מתכנסת, שבועיים אחרי הבחירות הכלליות – וזה אם אינני טועה ב-15 או ב-16 בפברואר – הכנסת השמונה-עשרה היא בתוקפה, כל חברי הכנסת וכל הכנסת השמונה-עשרה, והממשלה היא עד הקמתה של הממשלה הבאה. זה רק למען הסדר הטוב, שלא יהיה – – –
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
זה מה שנקרא: בינוניים, תלויים ועומדים – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
ואגב, אין כנסת מעבר, בניגוד לממשלת מעבר.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
נכון.
היו"ר אופיר אקוניס:
אז זה המצב.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
למה אני אומר את זה? האם ראיתם פעם מפעל שכל עובדיו מתכנסים ומחליטים להתפזר וללכת הביתה, נלחמים, מבקשים שימוע? בפרט מפעל שבו אנשים באים בשליחות, כל אחד לפי אמונתו, ועוד עובדים קשה מאוד להגיע כדי לבטא את עמדתם והשקפותיהם. וביום אחד כולם מחליטים, לפני זמן ולפני מועד – ולא מפני שיש איזה "קריזיס" איזו מלחמה נוראה – שולחים הביתה. זה מראה שמי ששולט בתודעה של חברי הכנסת ושל הציבור זה אנשים שאולי לא רוצים שהכנסת והממשלה הדמוקרטית הנבחרת הם שיקבעו את המהלכים במדינה, אלא כל מיני, מה שנקרא השלטון הקבוע הבלתי-נבחר של אנשים שנמצאים אי-שם במערכת התקשורת, או במערכת המשפטית והפקידותית הכוללת.
אבל אני רוצה לומר משהו לסיעת קדימה, שהולכת לעולמה בייסורים. ישנו משל – – –
קריאה:
איזה ייסורים?
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
ייסורי נפש אני מדבר. ישנו משל על עקרב שהגיע לשפת הנחל ומבקש מהצפרדע שתישא אותו על גבו. הוא אומר לה: אני צריך לעבור את הנחל, אנא ממך, קחי אותי על גבך. אז היא אומרת לו: אדוני, אתה עקרב, אני צפרדע, אתה תיתן לי נשיכה, עקיצה אחת באמצע הנחל, ושנינו נטבע. אני לא סומכת עליך. אז הוא אומר לה: טיפשה שכמותך, אם אני עוקץ אותך גם אני טובע, אז בוודאי אין לך מה לפחד. צפרדע היא צפרדע, אז היא הסכימה. הוא עולה על הגב, מתחילים לשוט. באמצע הנחל: איי, היא מקבלת עקיצה. היא אומרת לו: מטומטם, מה עשית, עכשיו שנינו נטבע. אז הוא אומר: אם את לוקחת עקרב על הגב שלך, תדעי מה שיהיה בסוף.
קדימה הגיעה לראש הממשלה לפני חצי שנה, והיא ידעה ש-28 אנשים כמעט הולכים הביתה, להפסיד את שליחותם, לפחות למשך שנה, עד אוקטובר 2013, וספק כמה מהם יחזרו. וראש הממשלה, כמו הצפרדע בנחל, לקח אותם על גבו, וידע שיש כמה דברים שצריך לסדר, בגלל העניין הזה של בג"ץ, שצריך לסדר את העניין של חוק טל, הסדרים של תורתו-אומנותו. באמצע הדרך, כשבאו השר יעלון וראש הממשלה, והגיעו עוד כמה אנשים טובים בתוך קדימה, ורצינו להגיע להסדר שיהיה מקובל על כל אזרחי הארץ ומייצגיהם, בלי ליצור מלחמת אזרחים, באה קדימה – אני לא יודע מי בקדימה יצר מצב שכל חברי קדימה היו חייבים ללכת כמו אלה שהלכו אחרי החלילן מהמלין, מבלי רצונם, ויצאו מהממשלה. מה הרוויחו? שגם הממשלה הולכת הביתה, אבל גם הם הולכים הביתה; הממשלה תחזור וקדימה לא תחזור.
רבותי, אני רוצה לסיים במשהו טוב יותר. היום אנחנו בראש חודש מרחשוון. מרחשוון נקרא כך כיוון שהשפתיים עדיין מרחשות תפילה מהימים הנוראים. אנחנו בפרשת נח ודור המבול. נח איש צדיק היה, אבל הוא לא חשב שהוא מסוגל לקרב ולתקן את הדור שלו ולהציל אותו מאסון המבול. אברהם אבינו, לעומת זאת, כן קרא בשם השם לבני דורו, וכן קירב אנשים וקרא להאמין בשם השם והנחיל את אמונת הייחוד – באלוקים – לבני כל הדתות בעולם.
יהדות התורה קוראת לעם בשם השם: טעמו וראו כי טוב השם. ולא לחינם כל שונאי השם ומשנאי התורה מסיתים ומנסים להכפיש את היהדות החרדית ולמצוא כל מיני חסרונות, ומעצימים כל עוול שנעשה בתוך הציבור החרדי, כדי למנוע את רוח התשובה הנושבת בעם. יש רוח גדולה מאוד בעם שאנשים רוצים לשוב אל המקורות – לאו דווקא להיות חרדים; לשוב אל התורה, לשוב אל האמונה. ראינו את זה בימים הנוראים. אנשים רצו לעשות עם הלולב.
יהי רצון שכל המפלגות שרוצות בטוב האזרחים – ורוב המפלגות רוצות בטוב האזרחים; אני לא מדבר על אלה שכולם באים משנאה ומרשעות – שכל אלה שרוצים בטוב יצליחו, ובעיקר שעם ישראל יצליח לבחור כנסת וממשלה שקוראת בשם השם ומבינה שעם ישראל נמצא בארץ-ישראל רק בזכות תורת ישראל.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. הדובר הבא הוא חבר הכנסת יעקב כץ, כצל'ה, ואחריו – חבר הכנסת אריה אלדד. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. מאחר שאנחנו נכנסים לשעות הקטנות, אני אקפיד מאוד על הזמן. אז אודה לכם על הסבלנות. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
תודה לאדוני היושב-ראש. חברי חברי הכנסת, אנחנו בעצם מדברים היום על עם ישראל, בהמשך לדבריו של כבוד הרב אייכלר – שזכיתי להתארח בביתו כשבאנו לבקר את הרעבע מבעלז – אז אנחנו ממשיכים בסגנון של אחדות ישראל ועם ישראל בארץ-ישראל. צריך לזכור שאנחנו נמצאים בתקופה שיש היום בארץ-ישראל, במדינת ישראל, למעלה מ-6 מיליון יהודים; עלייה גדולה מרוסיה, עלייה גדולה מאתיופיה – אנחנו חוזים בנסים אדירים. אדוני היושב-ראש, כדאי שתקשיב למה שאני אומר: בנסים גלויים, שאחרי כל כך הרבה שנים בגלות – בגלות הכפויה באתיופיה, בגלות הכפויה באירופה, בגלות הכפויה ברוסיה – זכינו לראות בעינינו בשוב השם ציון.
וארץ-ישראל מלאה ביישובים, בערים. מי שמסתובב ברחבי ארץ-ישראל רואה הרבה חיילים, רואה הרבה תלמידי חכמים, רואה תלמודי-תורה, בתי-ספר. חזרנו לדבר עברית. צריך להודות להשם וצריך שתהיה הכרת הטוב. אנחנו זכינו ב-40 שנה האחרונות לחזור לחלקי ארץ-ישראל הנוספים, שנגזלו מאתנו, שהם שלנו, נחלת אבותינו, וזכינו לחזור אליהם; עליהם התפללנו, נכון, אדוני חבר הכנסת מולה?
היו"ר שלמה מולה:
אכן.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
וחזרנו אליהם. יש לנו היום למעלה מ-700,000 יהודים שמתגוררים בשטחי ארץ-ישראל ששוחררו במלחמת ששת הימים. את החלקים האלה של ארץ-ישראל צריך להחזיק בכל הכוח.
לכן, אין לי ספק שהחיבור של שתי המפלגות, האיחוד הלאומי והבית היהודי, שירוצו ביחד, יחדיו, בבחירות הקרובות – בימים עברו, שחבר הכנסת אריה אלדד זוכר, בכנסת הקודמת, היינו עם תשעה מנדטים. הציבור שלנו גדל, הציבור שלנו ילך מאוחד, ואני חושב שמפלגת ארץ-ישראל – האיחוד הלאומי והבית היהודי – הנציגים האותנטיים, היחידים שעדיין נאמנים למה שעם ישראל רוצה, למה שעם ישראל שואף, למה שעם ישראל מאמין, ייתנו את קולם לאיחוד הלאומי – הבית היהודי, טב, ואנחנו נזכה לראות בכנסת הבאה פה, בעוד שלושה חודשים, בין עשרה ל-15 חברי כנסת שיהוו את עמוד השדרה, אבן הראשה, עמוד הבריח של הממשלה הבאה, בעזרת השם, ואולי בעתיד גם ישמשו בתפקידים של ראשי ממשלה, שרי ביטחון ושרי חוץ ויהיו המרכיב העיקרי בממשלת ישראל.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. הדובר הבא הוא חבר הכנסת אריה אלדד. בבקשה, אריה. אנחנו יודעים שחבר הכנסת אלדד הוא בין המדייקים מאוד ובין אלה שלא עוברים את זמנם. בבקשה, אדוני, גם לך שלוש דקות.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
תודה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עמוס הנביא אמר: "על שלֹשה פשעי דמשק ועל ארבעה לא אשיבנו", ו"על שלֹשה פשעי עזה ועל ארבעה לא אשיבנו", ו"על שלֹשה פשעי צור", ופשעי אדום, וגם פשעי בני עמון ופשעי מואב. וזה נביא אמת וזה מבחנו של נביא אמת, שמצביע לא רק על האויבים מבחוץ אלא גם על הפשעים מבית, על העוולות מבית: "על שלשה פשעי יהודה – – – ועל שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו".
והיום אומר לכם: על שלושה פשעי ממשלת נתניהו ועל ארבעה לא אשיבנו, מימי נאום בר-אילן ועד היום, ונתניהו לא חזר בו אפילו פעם אחת, וחזר שוב ושוב על שתי המדינות, והכיר בזכותם של הערבים למדינה בלב המולדת שלנו. מי שאמר פעם: כל מי שאומר "כן" למדינה פלסטינית, אומר "לא" למדינת ישראל, בא לבר-אילן ולכנסת ולקונגרס האמריקני ולאו"ם ואמר "כן" למדינה פלסטינית, ולפיכך אמר "לא" למדינת ישראל.
על הקפאת הבנייה, גם בירושלים, ועל חורבן שכונת-האולפנה בבית-אל ועל חורבן מגרון ועל דוח אדמונד לוי, שהממשלה הזמינה וגנזה בארון, ששם כתוב שעם ישראל איננו כובש בארצו, ושם כתוב שליהודים מותר להקים יישובים ביהודה ובשומרון כמו בנגב ובגליל. שם כתוב שאסור להגביל את זכות הקניין של יהודים ביהודה ושומרון, ושהצווים שעושים את זה הם דרקוניים. הם אינם צודקים, הם אינם חוקיים.
אבל על ארבעה לא אשיבנו. רק לאחרונה נחשף כי נתניהו היה מוכן למסור את רמת-הגולן לידי פושעי דמשק. לא אשיבנו. כל מי שיתמוך בבחירות הבאות בנתניהו כדי לחזק את נאמני ארץ-ישראל שבתוך הליכוד, ייתן לנתניהו כוח לעקור את ההתיישבות ביהודה ושומרון, וגם למסור את כל רמת-הגולן לידי פושעי דמשק.
חברי חברי הכנסת, פשעים נגד ארץ-ישראל הם פשעים. יש האומרים "ועל כל פשעים תכסה אהבה", אבל לא אהבת הכיסא ולא אהבת השלטון. ארץ-ישראל קודמת לשלטון, ולכן אסור לתת יד לפשע. אסור גם לתת לו פתק. תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. בבקשה, אדוני. אני מבין שאנשי ארץ-ישראל השלמה הם האחד אחרי השני. בבקשה.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
גם אתה איש ארץ-ישראל השלמה.
היו"ר שלמה מולה:
אכן, נכון.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
עברת 4,000 ק"מ כדי להגיע לארץ-ישראל.
היו"ר שלמה מולה:
הזכות לארץ-ישראל השלמה היא זכות טבעית והיסטורית. בבקשה, אדוני. בבקשה, גם לך שלוש דקות. רק להקפיד על שלוש דקות.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, במסיבת הסיום של הקדנציה הזאת אני רואה צורך וחובה לדווח לציבור מה עשיתי. אבל קודם כול – אני רוצה להתחיל במה שלא עשיתי, ואני מדבר אל הציבור: לא נסעתי פעם אחת לחו"ל, לא ישנתי לילה אחד בבית-מלון. רבותי, אני יכול לדווח מה כן עשיתי. בזמן הזה שיש כל מיני כאלה שניצלו לתענוגות, ירדתי אל העם וגיליתי כמה דברים. לא היה יום שלא הייתי בשכונות, לא היה יום שלא פגשתי בפניות הציבור.
אני רוצה לומר לכם כאיש ציבור: אני מופתע והמום מהנתק שהציג כאן ראש הממשלה היום בנאום שלו. האם הוא יודע את מה שאני גיליתי, ששלושה מכל עשרה אנשים אזרחי ישראל, אדוני היושב-ראש, יש להם חשבון מוגבל בבנק? שכשאני מבקש להפנות אותם לקרנות עזרה שייתנו להם כמה שקלים בצ'ק כדי שהם יוכלו לפרוע ולכסות את החשבון במכולת, הם אומרים: אדוני, אין לי חשבון בנק, אז אולי אתה יכול לרשום לבעל המכולת? שלושה מכל עשרה.
האם אדוני ראש הממשלה, שנאם פה על ביטחון – וחוצפה לדבר על ביטחון כשבנתיבות ובכפר-עזה ובאשדוד יראים יום-יום לצאת מחוץ למתחם המוגן. כנראה לא מתביישים. אבל ביטחון בתל-אביב? ערב שמחת תורה הייתי בהלוויה של חביבה עזרא, פעילה מדרום תל-אביב, שגרה ברחוב איילת-השחר 14 בתל-אביב. היא היתה אומרת בכל מקום, גם פה בוועדת הכנסת, בוועדה לעובדים זרים, היא אמרה: אני חביבה עזרא גרה בסדום ועמורה. אני, אומרת מאי גולן, בחורה צעירה מתל-אביב, חושבת האם אני הולכת עם שרשרת ברחוב או לא הולכת עם שרשרת ברחוב, שמא איזה סודני, איזה אריתראי, יתנפל עלי ויקרע לי את השרשרת. תרדו אל העם, תשמעו באיזה ביטחון הם חיים, עם ישראל.
האם אתם יודעים, לדוגמה, שתושבים בצפון, כשהם באים לבית-החולים בנהרייה, הם אומרים: אנחנו מרגישים שנכנסנו ל"אל-מקאסד"? האם אתם יודעים שאמהות בנגב מפחדות שהילדות שלהן ילכו לקניון, שמא יתפוס אותן שם איזה מישהו להתבוללות? הפחד הוא אמיתי ומהותי. כשאני מגיע למקומות האלה, כשאני מגיע לשכונות בבאר-שבע, כשאני מגיע לנהרייה, כשאני מגיע לעכו, אני שומע את הצעקה. כשאני התחלתי בנושא של המסתננים, אמרו לי: אדוני, אתה גזעני, אתה פאשיסט, אתה לא מרחם עליהם. הבאתי אותם לבריכת גורדון, הייתי לארג' אתם, הראיתי להם איך הפרצוף שלהם נראה כשבוחנים אותם במבחן אמיתי.
רבותי, זו שעת מבחן שלנו איזו ממשלה תקום פה: האם ממשלת "הכול דיבורים", שארבע שנים, ארבע שנים, מדברת הרבה-הרבה דיבורים? בנייה? בנו משהו בירושלים? רק הקפיאו בנייה. דיברו על מסתננים – מה עשו?
רבותי, אני לא יודע איך תיראה הכנסת הבאה. אנחנו בעזרת השם נהיה כאן, כי נקבל את אמון הציבור, ובגדול – –
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה לסיים, אדוני.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – כי, שוב, לא היינו בקוקטיילים. ואני קורא לכם, לכל המאזינים, לכל מי ששומע אותי עכשיו: תצטרפו אלי ל"פייסבוק", לכל הפעילות, לכל ההתארגנות לקראת הבחירות. הולכים ומנצחים. תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה. תודה רבה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אכרם חסון. בבקשה, אדוני. גם לך שלוש דקות. בבקשה, אדוני.
אכרם חסון (קדימה):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, היושב-ראש אמר לפני כמה דקות שזו ממשלה גזענית. מה יגיד גוי כמוני, שנחשב סוג ג' במדינת ישראל? הכרנו ארבע שנים ממשלה רעה מאוד, ממשלה של בלוף, של הבטחות, ממשלה שלא ספרה את העדה הדרוזית.
לפני כמה ימים הגיע אלינו שר המדע כדי לנחם את משפחת חלבי ואמר בבית-הקברות, אדוני היושב-ראש, דברים מתוך הלב, ואני מאמין לו. הוא דיבר בשם הממשלה על ברית הדמים, ואני שואל: מה עם ברית החיים? אנחנו לא יכולים ללכת לבנק עם כל המלים היפות. במשך ארבע שנים הבטיחו לנו ולא קיימו כלום. האבא של החייל שנהרג וקברנו אותו לא מזמן חי בבית לא-חוקי; אחיו, איש קבע, נשוי, אין לו חשמל בבית, כמו עוד 3,000 חיילים דרוזים שמשרתים בסיירות, שמסכנים את החיים שלהם. ארבע שנים הממשלה השקרנית הזאת מבטיחה להם פתרונות ולא נותנת שום פתרון, שלא לדבר על משרד השיכון.
אדוני היושב-ראש, לפני כמה ימים כתבתי לשר השיכון. פורסם שמשרד השיכון מחלק עכשיו אדמות, יחידות לחיילים משוחררים. אני רוצה להגיד לך: העדה הדרוזית, 120,000 נפש במדינת ישראל, והם מחלקים בכל הכפרים 200 יחידות. רק בטירת-כרמל, שיש בה 3,000 נפש פחות מבדאליה ומעוספיא, מחלקים 500. לכל העדה הדרוזית מחלקים 200 ומתגאים. רק בדאליה ובעוספיא התחתנו השנה 300 זוגות צעירים. ושואלים, למה אנשים בונים לא כחוק? כי הממשלה הזאת מעודדת אותנו להיות עבריינים בעל כורחנו, ואחר כך מדברים נגדנו ומביאים אותנו לבתי-המשפט, אדוני. וכל צעיר כזה שהוא חייל משוחרר, פותחים לו רישום פלילי, כדי שלא יתקדם ולא יבנה את העתיד שלו. ולכן, על מה מדברים?
דיברנו הבוקר בוועדה לביקורת המדינה על מוצרי החלב. בתוך ארבע שנים היו התייקרויות של 35%. המשפחה הדרוזית הממוצעת חיה מ-5,000–6,000 שקל, כי 60% חיים ממשכורת אחת. 5%–10% מהמשכורת הולכת על מוצרי חלב. עשינו השוואה עם שבע מדינות שהן יותר גדולות ופחות עצומות ממדינת ישראל. במדינה הכי היקרה המחיר הוא 70% מהמחיר בישראל, ויש מדינות שבהן – 30% מהמחירים בישראל.
על מה מדברת הממשלה הזאת, שלא הקימה שום אזור תעשייה בכפרים הדרוזיים במשך ארבע שנים, שלא דאגה לאשה הדרוזית, לא דאגה לחייל המשוחרר, שיקרה ורימתה את האנשים כל יום? מה הם אומרים? 40 מיליארד שקל חובות. אפילו שקל אחד לא השקיעו בכפרים שלנו. דיברו על הכספים הכלואים – 120 מיליארד שקל משחררים לחברות, לטייקונים שעושקים את המדינה, עושקים את היהודים ואת הערבים ואת הדרוזים. כי המדינה הזאת מנוהלת על-ידי אנשים עשירים, על-ידי אנשים שלא חיים בפריפריה, אנשים שלא מרגישים את העוני שלנו, לא מרגישים את הכאב שלנו.
ולכן, אדוני היושב-ראש, צריך להחליף את הממשלה הרעה הזאת כמה שיותר מהר. תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. הדוברת הבאה, רונית תירוש – איננה; חבר הכנסת נחמן שי – איננו. חברת הכנסת ציפי חוטובלי, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה, גברתי.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מדינת ישראל הולכת לבחירות. אני חייבת להגיד שיש בכנסת אווירה שמתאימה מאוד לתקופת בחירות שבה עומדת האופוזיציה שבמשך ארבע שנים שכחה בכלל מה תפקידה של אופוזיציה ומתחילה לקטר על כמה רע היה וכמה גרועה היתה הממשלה.
אבל יש כרטיס אחד מנצח, לדעתי, שאומנם הגיע מסיבה קצת לא נעימה לנו, חברי הליכוד. אתמול היתה פרישה מאוד כואבת, הייתי אומרת, של אחד מהשרים הבכירים והאהודים אצלנו, השר משה כחלון, ופתאום תראה מה זה, ממש כבדרך נס פרצו כל המחמאות מאנשי האופוזיציה. תמיד אתם אומרים כמה רע – – –
היו"ר שלמה מולה:
האמת, אני מוכרח להגיד שלגבי כחלון לא היו חילוקי דעות בבית הזה, אני אומר לך, במשך כל הקדנציה, אבל טוב.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
אז הנה, האופוזיציה מפרגנת פתאום לשר – – –
זאב בילסקי (קדימה):
לגבי כחלון השבחים היו גם לפני כן.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
נהדר. אז פתאום אתם יוצאים מגדרכם. אז בואו נעשה קצת סדר בדברים. אמרתי שהשר כחלון היה שר חברתי נהדר. אלא מה? צריך לזכור שהוא היה חלק מממשלה שעשתה הרבה מאוד דברים חברתיים. אז פתאום כולם אומרים כמה הוא היה טוב. חברת הכנסת שלי יחימוביץ אומרת כמה הוא נפלא. אבל יש לי קצת חשדות מולכם. החשדות נובעים מהסיבה הפשוטה, שכשאתם צריכים לבקר את אותם שרים שבמשך כל אותה תקופה עשו דברים חברתיים נפלאים, לא נוח לכם להחמיא להם, כי בעצם הם עדיין בתפקיד, הם עדיין עושים תפקיד של שרים בממשלה שאתם כל כך מתנגדים לה. אז אני אומרת לכם שאם גדעון סער היה פורש הייתם אומרים: איזה שר חינוך מצוין היה לנו, הוא הביא לנו חינוך חינם לגילאי שלוש–ארבע. אני אומרת לכם שאם השר ישראל כץ היה פורש כשר התחבורה, הייתם אומרים: איזה שר תחבורה טוב היה לנו, איזה כבישים נפלאים נסללו.
זאב בילסקי (קדימה):
איזה שלטים הוא עשה לנו.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
אני אומרת לכם שאם השר גלעד ארדן היה פורש הייתם אומרים: חבל, דווקא היה שר נמרץ כל כך, מלא מוטיבציה לשנות סדרי בראשית בנושא הגנת הסביבה.
תראו, אני לא רוצה להסתכסך עם אף אחד משרי הליכוד, אבל באמת אפשר לעבור אחד אחד על כל השרים של הממשלה הטובה הזאת, שעשו המון דברים חברתיים למען המדינה, ולא צריך לחכות לפרישה שלהם. אתם יודעים מה? אין צורך לחכות לפרישה, כי הם לא מתכוונים לפרוש, הם מתכוונים להמשיך להנהיג. אנחנו במפלגת הליכוד מתכוונים להמשיך להנהיג בראשות ראש ממשלה שבמשך ארבע שנים, ביציבות שלטונית נדירה, הצליח לשמור על קואליציה באופן מרשים ביותר, ואתם צפיתם בעיניים כלות מספסלי האופוזיציה. חברי היקרים, שכחתם מה זה להיות אופוזיציה. במשך ארבע שנים התנהלה כאן קואליציה חזקה. אני שמחה על כך, אבל במובן מסוים לא היתה כמעט תחרות בשוק התחרות הרעיוני של מדינת ישראל. על כך אני מצרה, כי אתם לא מילאתם את תפקידכם.
זאב בילסקי (קדימה):
זה לא ששכחנו, אף פעם לא הייתם באופוזיציה.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
מה ש-12 חברי ליכוד עשו בכשרון רב, לא הצלחתם לעשות אפילו כמפלגה הגדולה ביותר.
היו"ר שלמה מולה:
לסיים בבקשה.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
עכשיו אני רוצה לסיים. מדינת ישראל הולכת לבחירות. לשמחתי, סוף-סוף הבחירות יהיו על דרך. לא עוד מפלגות בלון שיקבלו את תמיכת הציבור. אני מאוד מקווה שנקבל את המנדט הציבורי לא רק להנהיג את המדינה אלא להרכיב קואליציה שתהיה מורכבת מליכוד גדול עם הרבה מאוד שרים שימשיכו לעשות למען החברה במדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה. חברת הכנסת רונית תירוש, בבקשה. אני מוכרח להגיד ולהכריז שמי שלא יהיה נוכח כשאני מקריא את שמו, אני לא אתן לו אחר כך. אומנם עשיתי כמה מחוות אבל לא יהיו יותר.
רונית תירוש (קדימה):
אדוני היושב-ראש, תודה לך ולמזכירת הכנסת. חברי חברי הכנסת, אני הקשבתי לחברתי חברת הכנסת חוטובלי. דיברת על כמה דברים ואני רוצה דווקא להתייחס. דיברת על יציבות שלטונית. היציבות השלטונית נקנתה בשוחד פוליטי, אני קוראת לזה, כאשר ראש ממשלה בונה לעצמו ממשלה של כל כך הרבה שרים, ולא היתה בהיסטוריה ממשלה כל כך גדולה, שכמעט לכל אחד מחברי הכנסת של הקואליציה יש בה תפקיד – או שהוא שר או שהוא יושב-ראש ועדה. זה בערך המצב. לכן קל היה לשמור על יציבות שלטונית, יציבות שעלתה לאזרח הישראלי כסף רב. מממנים הרבה מאוד לשכות של שרים וסגני שרים ויושבי-ראש ועדות והמצאות על המצאות. זאת סיבה אחת.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
למה רציתם להיות בממשלה הזאת?
רונית תירוש (קדימה):
הדבר השני – אומרים שלא היתה אופוזיציה. בזמנו הליכוד היה 12 איש באופוזיציה והפילו את הממשלה. לא הליכוד הפיל את הממשלה. אני אומרת לך שהיתה אופוזיציה. עשינו הרבה מאוד דברים כאן. אלא מאי? בניגוד לממשלה הקודמת, שאפשרה לאופוזיציה להעביר חוקים שהיו מוצדקים, הקואליציה הזאת והממשלה הזאת מעולם לא נתנה להעביר אפילו חוק אחד של איש אופוזיציה, גם אם הצעת החוק היתה מאוד ראויה. זה ההבדל. היתה ממשלה אחראית קודם לכן, שאמרה שאם החוק או הצעת החוק היא טובה, ניתן להעביר אותה גם אם מדובר באנשי אופוזיציה. לא זה מה שאתם עשיתם.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
העברתי הצעת חוק עם דליה איציק.
רונית תירוש (קדימה):
אנחנו בתסכול רב העלינו מדי שבוע הצעות חוק והצעות לסדר-היום. עזבי הצעות לסדר-היום, הצעות חוק. לא עברו פה הצעות חוק נהדרות, ראויות, רצויות לציבור הישראלי, גם לאחר המחאה. הרי אנחנו לא אטומים למחאה, הבאנו הצעות חוק, למשל על דיור ציבורי. יושב פה כרגע יושב-ראש שהביא בעצמו הצעות חוק בנושא הזה. אני הבאתי הצעות חוק בנושאי חינוך. מה, הנושא של גילאי שלוש זאת המצאה של השר הנוכחי או של ראש הממשלה?
ציפי חוטובלי (הליכוד):
אבל הוא היחיד שיישם.
רונית תירוש (קדימה):
יש לי, וגם לך, אני חושבת, הצעות חוק בעניין הזה, אבל מה פתאום שייתנו אפשרות לחבר אופוזיציה להעביר הצעה פה?
ולגבי זיגזוגים שמרבים פה לדבר ולהאשים אנשים שונים בזיגזוגים, מי שעשה דוקטורט בזיגזוגים זה ראש הממשלה נתניהו. לא היה דבר אחד שהוא עמד מאחוריו, וכשהוא ראה איזה סקר מפחיד או איזו מחאה מפחידה, אז פתאום הוא חזר בו, בין שזה מע"מ על מים – לא על מים, הלוואי שהוא יוותר על המים – בין שזה מע"מ על פירות וירקות, על הדלק מסין ועוד כהנה וכהנה.
זה ראש הממשלה שלנו, ומה לעשות? למרבה ההפתעה הציבור אוהד אותו. אני חייבת לומר שלפי הסקרים הוא אוהד אותו. הכי מוזר בעיני – ובזה אני אסיים – שהוא ראש הממשלה שהכי פגע ופוגע בפריפריה ובאוכלוסיות חלשות, שלצערי הרב מרביתן גם מעדות המזרח. אפרופו הסיפור של כחלון, היום ספרו כמה אנשי עדות המזרח יש בממשלת נתניהו. אפשר לספור אותם על שתי אצבעות אולי. אני לא מצליחה להבין את הציבור בפריפריה. אני כאן, מעל במת הכנסת, פונה לציבור הזה: תבדקו כמה רע לכם בעקבות הגזירות של נתניהו. כשהוא יחזור, אם הוא יחזור חס וחלילה לשלטון, הוא יעשה את זה בהרבה יותר יהירות, בהרבה יותר ביטחון עצמי וצפצוף על האוכלוסיות החלשות.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה.
הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ג–2012
(קריאה ראשונה)
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך.
נחמן שי (קדימה):
תודה רבה לך.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שמעתי היום אחר-הצהריים את דבריו של ראש הממשלה במליאה, ולא ידעתי לרגע אם אני חולם חלום טוב – כולנו אוהבים לחלום – או שזאת המציאות. פשוט הייתי צריך לשפשף קצת את ראשי ולשאול: האם באמת יכול להיות שתמונת המצב שהוא הציג לנו היא אמיתית, או שאנחנו פשוט שומעים אשליה נמשכת והולכת?
בשורה התחתונה, אחרי שהוא מנה את כל הישגיו – ומייד אני אגיב עליהם – שאלתי את עצמי ואותו: אז למה בחירות? אם כל כך טוב אז למה כל כך רע? אם ההישגים האלה מפליגים והולכים מפינה אחת של הארץ אל פינה אחרת, למה לגרור את מדינת ישראל לבחירות מוקדמות, יקרות, קשות, שאולי גם ראש הממשלה וממשלתו לא יחזרו אחריהן? אני יכול לספר לכם סוד קטן: לפעמים מפסידים. לפעמים בחירות מביאות החלפת שלטון. היו דברים מעולם. אז אם ראש הממשלה כל כך משוכנע בהישגיו, למה הוא מאתגר את עצמו ואת הקואליציה שלו ומביא אותם לבחירות?
הנה מה שהוא אמר – הוא דיבר על הצלחות חברתיות יוצאות מהכלל. אני שואל: האם יכול להיות שמאות-אלפים שמחו בכיכרות, בשדרות, לפני שנה ורבע, נעלמו, התאדו, הם לא קיימים יותר, או שהמחאה היתה אמיתית; או שהמחאה שיקפה מצוקה של מעמד הביניים ושל המעמדות הנמוכים במדינת ישראל, ולא נמצא כל פתרון למצוקותיהם, שום דבר? נכון, חינוך לגילאי שלוש–ארבע, אבל על חשבון החינוך הזה משלמים, באבי-אביהם הם משלמים במקומות אחרים, במסים אחרים, ובדרכים אחרות, כדי לגבות את הסכום הזה. אז אין חוכמה גדולה בלקחת מכיס אחד ולשים בכיס אחר. זה – בצד החברתי. ואת המחאה בקיץ הזה בלמו, ואת אחד האירועים בלמו בכוח ובאלימות מופרזת, ועל זה עוד נבוא חשבון.
דיבר על ההישגים הביטחוניים הגדולים: לא היתה מלחמה. מלחמות לא נעשות בהתנדבות במדינת ישראל, לא בממשלות קודמות ולא בכלל. מלחמות נכפות עלינו. המלחמות שנאלצנו להילחם בשנים האחרונות היו מלחמות אין-ברירה, הן לא היו מלחמות ברירה. לא בחרנו בהן.
עינת וילף (העצמאות):
אפשר היה – – –
נחמן שי (קדימה):
על איזה מלחמה גברתי מדברת, על מלחמת לבנון? מה היית עושה? איך היית מנסה להחזיר משם את החיילים?
עינת וילף (העצמאות):
קודם כול החיילים הוחזרו לא – – – המלחמה – – –
נחמן שי (קדימה):
אבל היה מאמץ, והיה צריך להגיב על תקיפות ה"חיזבאללה".
עינת וילף (העצמאות):
יש תגובה ויש תגובה, וגם – – –
נחמן שי (קדימה):
אני לא בעד מלחמות, שלא יהיה לך ספק. אני לא בעד מלחמות, אבל להגיד שהמצב הביטחוני הוא מזהיר, אז יש שליש מתושבי מדינת ישראל – אני לא שמח על כך – שנמצאים תחת אש, ותחת איום של אש, וטילים נורים לילה-לילה לעבר ישראל. אני לא מאושר מכך, אבל צריך להכיר בכך. אי-אפשר למרוח את המציאות ולהגיד שזה לא קיים.
אחר כך באה הפעילות המדינית. איזה הישגים? מדינת ישראל מבודדת, מדינת ישראל מבודדת. האם לא רואים את זה? האם הפרלמנט האירופי, שגברתי ואני היינו שם יותר מפעם אחת, לא עומד להחליט למשל על סימון מוצרים מהתנחלויות – דבר שאני מתנגד לו, כי הוא יוצר בישראל כלפי – – –
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה, זה לא יכול להיות דיאלוג. אם אתם רוצים לעשות דיאלוג, אז או שתעבור אליה או שתעבור אליך.
נחמן שי (קדימה):
לא, אני נהנה לשוחח עם חברתי.
עינת וילף (העצמאות):
– – –
נחמן שי (קדימה):
אז לכן, לא בתחום החברתי, ולא בתחום הביטחוני, ולא בתחום המדיני ולא בתחומים אחרים – אין הצלחות גדולות. לכן אני אומר, כשנבוא בעוד שלושה חודשים ועשרה ימים למשפט הבוחר, אני מאמין שהבוחרים במדינת ישראל ידעו מה להחליט. אני מקווה שנוכל אנחנו מפה להחזיר את התקווה לתושבי ישראל. יש למה לקוות, יש למי לקוות, וזה יקרה. תודה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה, אדוני סגן יושב-ראש הכנסת, ואחריו, אם יהיה כאן – חבר הכנסת שטרית. אם לא – חבר הכנסת זאב בילסקי. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך.
אורי מקלב (יהדות התורה):
תודה רבה לך.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, במסורת היהודית, כאשר מתקיימת חתונה, אז מרקדין. אנחנו שרים: כיצד מרקדין לפני החתן, כיצד מרקדין לפני הכלה. אנחנו רוצים לשמח את החתן והכלה. תמיד נשאלת השאלה: חתן וכלה, צריך לשמח אותם? אין אנשים שיהיו שמחים יותר מהם, אנשים שהם מאושרים יותר. הם מגיעים ליום הזה מתוך תקווה ומתוך הרגשה טובה, ורק כשהם שלמים עם עצמם. אנחנו צריכים את כולם לשמח. לא אומרים לך: תשמע, אולי יש כאלה; את כולם צריך לשמח. איך זה יכול להיות? אז יש הרבה תשובות, אבל התשובה – – –
היו"ר שלמה מולה:
את האורחים?
אורי מקלב (יהדות התורה):
האורחים צריכים לשמח אותם. הם היו צריכים לשמח את האורחים. נתנו צ'ק, הוציאו כספים לעניין הזה. אבל מה מדאיג אותם – את זה צריך לבדוק. יש על זה הרבה פירושים, ולא נרחיב במסגרת הקצרה שיש לנו, אבל ודאי שאנחנו יודעים שגם ביום שמחה, וגם כאשר מסיימים פרק ומתחילים פרק חדש ומסיימים תקופה, יש איזה זמן של חשבון נפש, וזמן של חשבון נפש תמיד מציק: האם לקחתי אתי מספיק, הרבה, תובנות ודרך חיים, ואיך ההתנהלות שלי היתה בעבר, שהרי זה מה שייקח אותי לעתיד. הדבר הזה מדאיג את האנשים, ולכן צריך קצת להפיג את המתח בזמן של חשבון נפש.
אנחנו נמצאים גם ביום שאנחנו מסיימים. על-פי רוב סיום יכול להיות דבר משמח, ויש כאן הרבה חברי כנסת, חברי, שעשו ופעלו רבות, לא משנה קואליציה, אופוזיציה. אבל יחד עם זה יש חשבון נפש, גם הכללי וגם הפרטי. אם אנחנו נעשה רגע חשבון נפש, חשבון הנפש הפרטי שלי שאני אומר את זה – – –
היו"ר שלמה מולה:
את חשבון הנפש האישי עשינו ביום כיפור.
אורי מקלב (יהדות התורה):
אבל תראה, אנחנו כאן צוברים כל כך מהר דברים שאפשר כבר מייד – יש פה עוד זמן לחשבון נפש. כאן צריך לעשות כל יום תשובה מחדש. אבל החשבון הפרטי שלי, חשבון הנפש הפרטי שלי, שאני חושב באופן אמיתי שאנחנו כולנו יודעים שמתוך הלהט של הדברים אנחנו קצת לא מחדדים. מדוע אנחנו באמת הולכים לבחירות? מה מביא אותנו ללכת לבחירות כשהממשלה רצתה וראש הממשלה רצה להעביר עוד, להאריך את הקדנציה בעוד שנה שלמה, כשיש בזה בסך הכול גם תועלות כלכליות? אנחנו יודעים שהבחירות לבד עולות קרוב לחצי מיליארד, ולמשק זה עולה הרבה הרבה כסף, ועוד שנה, מזה בלבד אפשר לחסוך למשק מיליארד וחצי שקל.
רק מה? אנחנו יודעים שבאופן אמיתי לא הנושא של הבחירות בארצות-הברית הביא אותו, ולא שהוא לא רצה שמפלגות חדשות יצוצו ויבססו את עצמן, ועוד כל מיני חשבונות. החשבון האמיתי היה שלא היה אפשר להעביר את התקציב של 2013, מתוך כך שידעו שהתקציב הזה הולך להיות תקציב קשה מאוד, ולא היו מספיק יכולת וגב רחב של מפלגות הבית שיוכלו לקחת על עצמן.
עכשיו אנחנו צריכים להבין למה היה צריך להיות תקציב קשה. מדוע? מה הביא את המדינה? היו כמה סיבות, אבל סיבות אחרות התגברו עליהן – הנושא הזה של מדינות אירופה. אנחנו לא ניתן שיעור בכלכלה, אבל באופן אמיתי, הגזירות הכלכליות שהיו צריכות להיות מתוך כך שלממשלה היו הרבה הוצאות. על מה היו הוצאות? בעקבות מימוש דוח-טרכטנברג. אני אומר בעקבות מימוש, לא יעזור שום דבר. כשאנחנו באנו והממשלה נופפה בדגל הזה שהיא הולכת ליישם את דוח-טרכטנברג – חוק חינוך חובה עלה כמה מיליארדים לממשלה הזאת. מעונות וצהרונים עולים כמה מיליארדים.
מה קורה באופן אמיתי? הציבור הולך לשלם את זה בדרך שהיא הרבה יותר קשה. הציבור הולך לשלם את זה בגזירות. גם אם יהיו בחירות, גם אם עכשיו אנחנו נדחה את התקציב לעוד כמה חודשים, בסופו של דבר אנחנו יודעים שאחרי בחירות יהיה תקציב חדש. מי ישלם את זה? השכבות החלשות. למה? מפני שאנחנו הלכנו, ואנחנו באמת שמענו רק לעם. אני מבין את הקשיים שיש, והממשלה רצתה למנוע הפגנות רחוב. יותר נוח לה ללכת לבחירות, לא מתוך שיש באמת מחאה חברתית, אלא מתוך זה שיש תקציב. אבל התשובה הסופית היא שמי שהולך היום באמת לסבול – והציבור צריך לדעת את זה, וצריך לדעת גם לקראת הבחירות – זה הציבור החלש בישראל. הוא הולך לשלם את המחיר של כל הגזירות וכל ההטבות הממשלתיות.
לכן, מי שהיום הולך להציג תוכנית כלכלית, ומי שרוצה – הציבור צריך לשמוע באופן אמיתי מי יש לו באמת תוכנית שתביא לידי כך שהנטל לא יהיה כל כך כבד על המשפחות ועל הציבור החלש.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. מאחר שחבר הכנסת מאיר שטרית איננו, ידבר חבר הכנסת זאב בילסקי. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך.
זאב בילסקי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, ידידי חבר הכנסת מקלב, אני רוצה להפנות 30 שניות משלוש הדקות שיש לי אליך. אני הכרתי אותך בקדנציה הזאת, ושמעתי עליך לפני כן, כשהיית בעיריית ירושלים. אני אומר לך, אתה אחד מחברי הכנסת שאני כל כך מוקיר ומעריך, על כל החסדים שאתה עושה, על כל הרצון הטוב, על כל הפתיחות שלך לגבי אותם אנשים שבאים ושוטחים את בעיותיהם לפניך, ובאמת כל הכבוד. לכן, אל תיקח את זה אישי, אבל אני רוצה להגיד לך – – –
היו"ר שלמה מולה:
אנחנו מצטרפים עד כאן.
זאב בילסקי (קדימה):
עד כאן כולנו מצטרפים. עכשיו הייתי גם מבקש את הזמן הזה, אבל אתה הארכת, אז אני לא אוכל לבקש ממנו פעמיים, אז בין שנינו כבר הסתדרנו.
אבל אני רוצה להגיד לך שהממשלה שאתה שותף לה – למעשה אנחנו די עובדים על הציבור, כמו שאומרים. כי למעשה, מה קורה? אתה צודק שיש פה בור תקציבי גדול, אבל מישהו עשה אותו, מישהו לא תכנן אותו. זה לא דבר שקרה לנו לפתע. אנחנו הוצאנו כסף שאין לנו, והיום אותם אנשים שכל כך קשה להם, שאתה מטפל בהם, הם שישלמו. תראה מה עשתה הממשלה – הלכה לכיס הקל, העלתה את המע"מ ב-1%. עכשיו, אני לא יודע אם אתה יודע, אבל אני יכול להדליף לך מדיונים שהולכים להיות, שמייד אחרי הבחירות יעלו את המע"מ בעוד 1%. על מי זה מס רגרסיבי? כל אותם אנשים שאתה כל כך עוזר להם. הם ישלמו את חוסר התכנון הזה של הממשלה.
אבל אני רוצה, אדוני היושב-ראש, להתרכז בשני דברים: על חטא שחטאנו לפניך, שלי זה כואב, וזאת ההזדמנות שלי להגיד, כי אנחנו בכל אופן הולכים לבחירות, והעם צריך לשמוע ולשפוט. ניצולי שואה – כמה ניסיתי בקדנציה הזאת, בארבע השנים האלה, לקדם את הנושא של ניצולי שואה, את אותם אנשים שבזכותם קמה מדינת ישראל ולמענם, ואני קורא לזה – בימיהם האחרונים. אין לנו מועד ב' בשבילם. כמה ניסיתי, ולצערי הרב, חבר הכנסת מקלב, נתקלתי באטימות של הממשלה. כדי לקצץ את הביורוקרטיה לא צריך יותר כסף. רק הצעתי הצעות כדי שנוכל לתת להם את השירות שמגיע להם בדין, ולא הצלחתי.
ומלה אחרונה, אדוני היושב-ראש, על השלטון המקומי, שכל כך קרוב ללבי. אני כל פעם מדבר על זה, ובדרך כלל גם על רעננה, אבל הפעם נדבר על השלטון המקומי בכללותו. אני רוצה לספר לידידי ראשי הרשויות – 253 רשויות מקומיות, שרובן בקשיים תקציביים קשים מאוד: ממשלת ישראל, אחרי הבחירות האלה, מתכננת לקצץ לכם את מענק האיזון, את אותו כסף שאתו אנחנו מאזנים בין דימונה ובין כרמיאל ובין עכו ובין כל אותן שבפריפריה, שייתנו מינימום של חינוך כמו ברעננה, כמו בהרצלייה, כמו בתל-אביב. בכסף הזה הולכים לקצץ לכם, והולכים להוריד לכם מיליארדים. זה לא עניין של כסף קטן. הולכים לקחת את הכסף הזה מאזרחי מדינת ישראל באותם מקומות, חבר הכנסת מקלב, שלבך יוצא אליהם. לכן צר לי שהבחירות האלה מתרחשות רק כדי כאילו לדחות את הקץ, אבל בסופו של דבר אזרחי מדינת ישראל ישלמו את המחיר. תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. הדובר הבא הוא חבר הכנסת מגלי והבה. בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אורי אורבך.
מגלי והבה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום שמעתי את ראש הממשלה ולא הופתעתי, כי הוא חושב שלציבור הישראלי יש זיכרון של דג, וזיכרון של דג, כמו שהבן שלי מתאר לי אותו, הוא זיכרון של דקה – אחרי דקה שוכחים. בדקו את זה במעבדות. ראש הממשלה מנסה פה למכור לציבור הישראלי – על כלכלה טובה ויציבה. הוא רק שוכח, חברי חברי הכנסת, ששני בני-הזוג עובדים, הבעל ואשתו, ולא מסיימים את החודש; שמספר העניים במדינת ישראל כל הזמן גדל, וזה אנשים שהולכים לעבוד. וכל סדר העדיפויות של הממשלה הזאת, כחבר ועדת הכספים – ויושב פה שר האוצר לשעבר – ניסה למחוק, כל ההישגים וכל התייצבות בעקבות תחילת המשבר הכלכלי בתקופה שלך, אדוני רוני בר-און; ואיך הוא, הכול הוא עשה, הכול הוא שיפר, הכול הוא הצליח, ואנחנו רואים שהאמת בסופו של דבר ידועה לאנשים.
ראינו את העלאות המסים, המע"מ, המסים הישירים, המסים העקיפים, מחירי המים, וחשבו, כשהעלו את מחירי הדלק – לא כי מחירי הדלק עלו בעולם אלא כי הם לא מוותרים על הבלו, ואז מחיר הדלק עולה; ולא הבינו: כשאתה מעלה את מחירי הדלק, כל השרשרת של המוצרים שאחר כך תלויים בעליית המחירים ממשיכה לעלות. ואנחנו באמת רואים את הממשלה הזאת באה לבוחרים ואומרת: בואו תצביעו. על מה להצביע? על זה שהולכים לקצץ עוד יותר? על זה שלא מוכנים לשנות את סדר העדיפויות הלאומי?
אמרתי את זה מעל הבמה הזאת יותר מפעם אחת: אין בעיה של כסף במדינת ישראל, יש בעיה של סדר עדיפויות; וסדר העדיפויות של הממשלה הזאת – לא לשכבות החלשות, לא לרשויות המקומיות שקורסות. התייחסת לפני, חבר הכנסת בילסקי, לרשויות הקורסות. הפכו לקבלנים שמשלמים משכורות, ובקושי מסיימים את החודש. אז איפה סדר העדיפויות? הוא דיבר על קיצוצים. כל מי שנפגע מהקיצוצים האלה זה האזרחים. דבר אחד לא עשה – לא קיצץ בתפקיד של שר או סגן שר. הממשלה הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל, ואנחנו יודעים מה ההוצאות החודשיות שלה, ואנחנו יודעים מה ההוצאות השנתיות.
אז ממשלה, כפי שפתחתי את דברי, שחושבת שלציבור יש זיכרון של דג, ממשלה שמוליכה שולל גם את עצמה – והציבור מספיק פיקח, ואלה במיוחד השכבות החלשות והפריפריה ואלה שסובלים את חיי היום-יום בכלכלה המטופשת, המנוהלת בצורה הזאת של הממשלה הזאת – לא תביא את הישועה. לכן אני אומר, כפי שהוא פנה לאזרחי ישראל – אל תצביעו לממשלה הזאת ואל תצביעו לראש הממשלה הזה. תודה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אורי אורבך. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
אורי אורבך (הבית היהודי):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני לא משתגע לומר "אמרתי לכם", אבל בכל זאת, אני גם לא סובל מזה כל כך. בנאום שלפני הקדמת בחירות הסרק, שהיה לנו לפני חצי שנה, פניתי אליכם, חברי מקדימה, באותו יום שלמחרת אותו לילה, ואמרתי לכם שאתם חושבים שאתם חיים על זמן שאול פוליטי – אתם בדרך לגבעת-שאול פוליטית. לא ידעתי שזה יקרה כל כך מהר. אבל אני מאחל לכם בכל זאת הצלחה.
אני רוצה, בהמשך לדברי בדיון הקודם, לומר משהו שקשור לעניין הזה – – –
רוני בר-און (קדימה):
– – –
אורי אורבך (הבית היהודי):
כולם מגיעים בסופו של דבר לאותו מקום, זה רק עניין של עיתוי ותזמון.
בכל אופן, אני מייחל לשובן של מפלגות אמיתיות ולא של מפלגות אווירה, ובתוך המפלגות האמיתיות אני מחשיב בהחלט את מפלגתנו, המפד"ל, שבגלגולה הסיעתי נקראת הבית היהודי, ואני מספר לכם, חברי, שקורה משהו טוב בציונות הדתית הפוליטית. ערכנו מפקד, למעלה מ-50,000 חברים הצטרפו, מה שאומר שיש ביקוש, יש רצון לחיים פוליטיים בציונות הדתית, ואנשים רבים הבינו שאי-אפשר להשליך את יהבם על הליכוד. ואני חושב שאחרי שנשלים את המהלכים שלנו, שהם לא פשוטים – פריימריס זה לא תענוג גדול, כפי שרבים פה יודעים, אבל היה כורח אצלנו – נעשה הסכם אחדות עם האיחוד הלאומי, לפחות עם החלקים המרכזיים שם, והציונות הדתית תחזור כמעט מן המתים, הייתי אומר, אפרופו גבעת-שאול, אל החיים הפוליטיים, אל מרכז הזירה הפוליטית.
זו תהיה בשורה גדולה מאוד לא רק לציונות הדתית עם שמונה-תשעה-עשרה מנדטים – אני מהממעיטים – אלא זו תהיה בשורה גדולה לכלל החברה הישראלית, שהציונות הדתית תחזור להתעסק בעניינים רבים, בדמותה היהודית של מדינת ישראל; שאנשים מסורתיים וגם לא דתיים יראו בחינוך הדתי, בציונות הדתית, במה שאנחנו מחנכים ושואפים אליו, משהו שראוי לביטוי פוליטי גדול יותר ממה שהיה בכנסת היוצאת.
אני מאחל, לעצמנו קודם כול, אבל גם לאחרים, שאנחנו בתוכנו, בתוך הציונות הדתית והציבור הגדול שאוהד אותה, נדע להתגבר על המחלוקת, על הקטנוניות, נגיע להסכם טוב ונשוב להיות מפלגה בסדר-גודל בינוני – עשרה מנדטים פלוס-מינוס, רצוי פלוס-פלוס – כדי שלא תוכל לקום ממשלה ללא ייצוג פוליטי לציונות הדתית. האמן לי, חבר הכנסת והבה, שזאת לא תהיה הבעיה. אנחנו נלך בעניין של ויתור והכלה והשלמה, ותן לי קצת מקום לאופטימיות, כי אני אוהב את הפתגם שאומר: שמרו את הייאוש – עוד תזדקקו לו. לא אבזבז אותו כבר עכשיו. אני יודע – עוד יהיו מריבות וקטנוניות. ולכן אני אומר, בבחירות הבאות אנחנו, בעזרת השם, ובעזרת הבוחרים, שהשם יעזור להם גם, נשוב בכוחות מחודשים ומוגברים אל הכנסת התשע-עשרה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה. חברת הכנסת עינת וילף, בבקשה.
עינת וילף (העצמאות):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, טוב, נחמד לפחות להעביר את הערב שלפני פיזור הכנסת באווירה של שיחות סלון אל תוך הערב וסיכום. אז ראשית, אני רוצה להוסיף. חברתי חברת הכנסת חוטובלי, את מנית את הישגי השרים של הליכוד, ובצדק. אז רק להזכיר שנאומו של ראש הממשלה היום הוקדש, כמחציתו, אני חושבת, להישגים של הממשלה בתחום הביטחון והעורף. אני יודעת שרבים מחברייך שמתמודדים בפריימריס היו מעדיפים להתעלם ממי שהיו שרי הביטחון והעורף בארבע השנים האחרונות. אבל בסופו של דבר, הדבר לא יינתק, ושר הביטחון אהוד ברק והשר להגנת העורף מתן וילנאי תרמו תרומה מכרעת להישגים שעליהם דובר היום.
את הקמפיין אנחנו ננהל אחרי שנחליט על פיזור הכנסת. היום אני רק רוצה להגיד ארבע הערות בתקווה לדיון שינוהל בבחירות האלה. האחת, על הנושא של חברתיות, במיוחד על רקע פרישתו של השר כחלון. בואו נסכים שכולם חברתיים, לכל אחד יש מה להגיד בנושא החברתי, לכל אחד יש חזון חברתי, ויהיה נחמד אם במהלך הבחירות יתקיים גם דיון קצת יותר מעמיק על מה הוא בדיוק החזון החברתי. כי אין דינו של חזון חברתי כמו זה של השר כחלון, שהראה שדרך תחרות ופירוק הריכוזיות מגיעים לצדק חברתי, כדין החזון של ההסתדרות וועדים גדולים, והגנה על אותם ועדים. אלה חזונות מאוד שונים ואי-אפשר לטעון שכולם חברתיים.
דבר שני, כל תומכי שינוי שיטת הממשל. אני, כמובן, אדבר רבות במהלך הקמפיין על עד כמה זה רעיון רע, אבל אני אשמח אם לפחות אחד, מי שמציע את זה, שייתן קצת פרטים, ושהעיתונאים שמקבלים את דבריו ישאלו אותו את השאלה הפשוטה: עם כל היתרונות המופלאים שאתה מציע לנו, אולי גם אתה מוכן לשים לב לחסרונות של הרעיונות שאתה מעלה?
היו"ר שלמה מולה:
של שיטת הממשל?
עינת וילף (העצמאות):
של אותה שיטת ממשל, כי זה יהיה מעניין. אנשים בדרך כלל מסוגלים לראות את החסרונות של המצב הקיים; היתרונות שקופים מבחינתם, ובהצעות שלהם הם רואים רק את היתרונות, הם קצת מתקשים לראות את החסרונות. אז זה יהיה נחמד אם הדיון קצת יעמיק בנושא הזה.
הנושא השלישי, רבות ידונו בחוק טל ובמצב של גיוס החרדים. עובדה קטנה: המצב הנוכחי שאין חוק, ושבנו לחוק שירות ביטחון, ונוסף על כך המעמד של תורתו-אומנותו אסור, הוא הטוב ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. צריך למנוע חקיקת חוק חדש. צריך להישאר עם חוק שירות ביטחון שמאפשר לגייס את אותם חרדים שהשירות שלהם הוא יותר נכס מנטל, וכל האחרים – שילכו לעבוד. סוף-סוף אפשר לנתק את הקשר המושחת שבין הרישום בישיבה לבין השירות בצה"ל. לראשונה בתולדות מדינת ישראל, בחור חרדי לא יכול ללכת לצה"ל ולהגיד: מכיוון שאני רשום בישיבה אני מבקש דחייה או פטור. ואסור לשנות את המצב הזה. אז כל מי שחושבים שהמצב הנוכחי בעייתי – הוא הכי טוב בהיסטוריה, וצריך למצות אותו.
ולבסוף, אני אסיים – הרבה ידברו על חינוך. אני מקווה שגם כאן יהיה דיון שילך מעבר – לא יודעת – לתקטינו כיתות, תגדילו תקציבים, תחליפו מורים. אלא להיפך, תבינו שהמורים הם הפתרון, לא הבעיה. הקשיבו למורים. בזכות ההקשבה להם, לרעיונות שלהם, ליוזמות שלהם, נשפר את מערכת החינוך.
ואני רוצה רק לסיים באמירה על חברי הבית פה. בימים האלה מסכמים בעיתונות את הרגעים המביכים, ויציגו אותם ויכתבו עליהם, וצריך להזכיר ש-99.9% מהזמן מתקיימת כאן עבודה רצינית של אנשים רציניים, והעבודה הזאת לא זוכה לסיקור, לא זוכה לכבוד שמגיע לה. ואני חושבת שחשוב שגם כשאנחנו יוצאים לבחירות האלה ואנחנו רוצים להשיג את ההישגים שלנו, נקפיד בכבודו של הבית הזה ובכבודם של כל חברינו. תודה לכם.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ – איננה, ולכן חבר הכנסת שכיב שנאן יבוא וידבר. בבקשה, שכיב. אני חושב שאנחנו מתקדמים ברשימת הנואמים לקראת ההצבעה. טוב שכך. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך.
שכיב שנאן (העצמאות):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה פשוט לשתף אתכם בהגיגי לבי, ממה שעובר לי בראש בשעות האחרונות, כשישבתי ושמעתי את נאומי הסיכום של הרבה חברי כנסת שעלו ודיברו. וכולם דיברו בדם לבם ושיקפו כל אחד את עמדתו ואת תפיסת העולם שלו, ואת הדעה שיש לו בעד או נגד הממשלה הזאת.
אבל לי בראש עבר דבר אחד קשה: עוד כנסת אחת שבה רשום למעלה: הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ג–2012; עוד כנסת אחת מתפזרת והמצב במגזר שאני בא ממנו, לצערי הרב, נשאר אותו הדבר. זה לא שונה בהרבה, אדוני היושב-ראש, ממה שהיה בכנסת הראשונה. אז היינו רחוקים משוויון זכויות והיום אנחנו עדיין רחוקים משוויון זכויות. אז נתנו את הכול ולא קיבלנו, לא רק דבר שהוא שווה-ערך, אלא הרבה פחות מזה. והיום אנחנו נותנים את הכול, והבנים שלנו שיושבים עכשיו בבית, ושומעים אותנו, אני מקווה, כואבים את זה שאין להם מקום עבודה, כואבים את זה שאין להם אפשרות לקבל היתר בנייה על אדמתם הפרטית, כואבים את זה שהם צריכים להיות מקופחים. הם גרים, בין כה וכה, בפריפריה; בין כה וכה נמצאים רחוקים; בין כה וכה נמצאים במצב שהם זועקים: מה עשתה לנו הכנסת הזו?
בכנסת הזו בעצם היינו שישה חברים דרוזים. התחילו ארבעה, ובמהלך הקדנציה, בסופה, אני הצטרפתי בפברואר, וחברי ד"ר אכרם חסון הצטרף יותר מאוחר. ובבית, כשהגענו הביתה, כשהסתובבנו בחתונות, כשהסתובבנו בלוויות וניחמנו אבלים, כשפגשנו אנשים צעירים שחיפשו מקום עבודה, שחיפשו פרנסה, הם אמרו: אתם שישה, מה עשיתם לנו? כואב לי, אבל אני רוצה להישיר מבט לאחי ואחיותי בבית ולהגיד להם: רבותי, אל תאמרו נואש, תאמינו שהחיים ממשיכים ואנחנו נמשיך להיות נאמנים למדינה הזאת, נמשיך להיות שותפים אמיתיים לרוב שחי בה, ולא סתם שותפים אלא בעלי-ברית, שחפצים, לא בברית דמים – חפצים בקיום משותף. כואב לי שעוד כנסת, אדוני היושב-ראש, נגמרה. תן לי כמה דקות.
היו"ר שלמה מולה:
לא, לא, אי-אפשר.
שכיב שנאן (העצמאות):
עוד כנסת, אדוני היושב-ראש, נגמרה – –
היו"ר שלמה מולה:
נא לסכם. בבקשה.
שכיב שנאן (העצמאות):
– – ואנחנו נותרנו "במקום דרוך", לא התקדמנו בצורה משמעותית שראויה לציון. לכם, אחי בבית, אחיותי, אמהות יקרות, אבות יקרים, ילדים קטנים, מורים, תלמידים, אחי בני העדה הדרוזית, אחי הצ'רקסים, אחי הערבים, אני אומר – –
היו"ר שלמה מולה:
נא לסכם. בבקשה.
שכיב שנאן (העצמאות):
– – אנחנו לא נאמר נואש, לא נרים ידיים, נמשיך להיאבק גם, בעזרת השם, בכנסת הבאה, על מנת שלא נרים ידיים ונגיע ליום המיוחל שבו נרגיש אזרחים שווים במדינה הזאת.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה. חבר הכנסת עתניאל שנלר – איננו. לכן, חבר הכנסת רוברט טיבייב – בבקשה, אדוני.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
אני חזרתי, אני יכולה אחרי זה, אדוני היושב-ראש?
היו"ר שלמה מולה:
אני אמרתי שמי שאנחנו מקריאים את שמו והוא לא נמצא, לא יוכל. אני לא יכול. בבקשה, אדוני.
רוברט טיבייב (קדימה):
תודה.
אדוני היושב-ראש, הגענו לסוף הכנסת השמונה-עשרה, ואפשר היה להשתמש בזה שהדיון הוא דיון של בחירות ולהגיד עד כמה הממשלה, אדוני היושב-ראש, גרועה, אבל אני חושב שאני לא אהיה ראשון ולא אהיה אחרון; כל מי שידבר ידבר על זה.
רק כמה, ממש נקודות, אני רוצה לציין על הממשלה. לפני הבחירות אמר ראש הממשלה שהוא רוצה להוריד את המסים ב-20%. בפועל זה לא קרה. אמרנו שאנחנו מקבלים תקציב דו-שנתי בשביל להציל את הכלכלה במדינת ישראל, ופתאום אנחנו מגלים שיש לנו חור – 40 מיליארד שקל. בפועל, כל מה שקרה, כל הזמן בנאומים פה של ראש הממשלה אנחנו מקבלים איומים על אירן ועוד הפעם אירן ועוד הפעם אירן. האם אנחנו מוכנים לתקיפה של אירן? בוא נחזור לאופקים, איפה שאני גר, ואני גר, לפי הנחיות פיקוד העורף, אדוני היושב-ראש, בשטח פתוח. זאת אומרת, אנחנו פשוט לא מוכנים לתקיפה ולמלחמה עם אירן.
ואם כבר לדבר, חברת הכנסת עינת וילף אמרה שלכל אחד מאתנו יש את הזיקה החברתית, וכנראה גם לממשלה יש. והיה שר בממשלת ישראל, משה כחלון – כולם דיברו על זה ואני גם רוצה להתייחס אליו בכמה מלים – שהוא היה שר טוב, שר חברתי. ויותר מזה, ראש הממשלה אמר לכל השרים שלו: תהיו כחלונים. אז אני אומר לכל השרים שבממשלת ישראל: תהיו כחלונים, תלכו הביתה. השר כחלון הלך והתפטר מסיבה אחת פשוטה: הוא ידע כמה גזירות הממשלה הזאת רוצה להעביר. הוא פשוט התבייש. המצפון של הממשלה עזב את הממשלה. אין לממשלה הנוכחית מצפון. אז אני קורא לכל הממשלה להתפטר וללכת הביתה. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. הבא בתור הוא חבר הכנסת טלב אלסאנע – איננו. ואכן, יבוא וידבר חבר הכנסת נסים זאב. תורך הגיע, כמו תמיד.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
הוא לא אמור לסיים את הדיון?
היו"ר שלמה מולה:
אני מציע שתדחו את הדיון למועד בלתי ידוע. בבקשה, אדוני.
נסים זאב (ש"ס):
ביקשתי אחרון, אדוני.
היו"ר שלמה מולה:
לא, אדוני, אנחנו לא נשנה את סדר הדוברים. אני מבקש ממך לבוא לדבר ואתה מוכן. אתה יכול גם, אתה יודע, לא לדבר. לא קרה שום דבר.
נסים זאב (ש"ס):
לא, אני יכול לדבר עוד הפעם בסוף.
היו"ר שלמה מולה:
טוב, מה אני יכול לעשות, אז אני לא הורס מסורת.
נסים זאב (ש"ס):
אין לי שום בעיה. אני אדבר. הוא ייתן לי שוב זכות דיבור בסוף. חתן מסיים.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא מבין למה צריך חוק לפיזור הכנסת. למה צריך בכלל חוק? אני כל השנה שומע, כבר קדנציה שלמה, שהכנסת הזאת צריכה ללכת הביתה וכמה שיותר מהר לעבור מן העולם. כל אחד והביטויים שלו. אז למה צריך חוק? אפשר לקום וללכת. יש בעיה עם זה?
מגלי והבה (קדימה):
מה יהיה בש"ס? תסביר לנו קצת על ש"ס.
רוני בר-און (קדימה):
זה לא בשביל אלה שהולכים, זה בשביל אלה שרוצים לבוא. רח' הקבלן 28.
נסים זאב (ש"ס):
אה, זה משהו אחר. שמחים בצאתם ששים בבואם. זה לא אותה קבוצה. מסכים אתך.
רוני בר-און (קדימה):
הוא רוצה לראות את אריה פה, הוא רוצה את אריה.
נסים זאב (ש"ס):
אבל אני לא הבנתי למה יש צורך כל כך, בפזיזות כזו לצאת, כל כך. מה דוחף אותנו? למה ראש הממשלה החליט כל כך – מה בוער לו, לראש הממשלה? חשבתי על איזה פירוש. אני אגיד לך. לא, אני אגיד לך מה. יש פסוק בשיר השירים: לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעייתי. מה הקשר בין הסוסים ורוכביהם לבין מה שהשכינה אומרת לכנסת ישראל – אבל לא הכנסת הזאת, זאת כנסת אחרת. אדוני היושב-ראש, תשמע, יש שאלה מאוד קשה: איך יכול להיות שהסוסים ורוכביהם רצו לתוך הים? לא היתה שליטה לרוכבים על הסוסים שלהם. כמה שעושים "הויש", רוצים לעצור את הסוס, הסוס ממשיך לדהור. והרוכבים יודעים שהם הולכים להתאבד. הם הולכים לתוך הים, ובכל זאת לא היתה להם שליטה עליהם. מה קרה פה? כי היה, ברגליהם של הסוסים – יצאה אש שבערה ברגליהם. לא יכלו לסבול את החום, היו חייבים להתקרר בתוך המים. אז לקחו את הבעלים בעל-כורחם לתוך הים. זה מה שקורה בפוליטיקה שלנו, אדוני היושב-ראש. האדמה בוערת, הסוסים, הרגליים שלהם כבר בוערות. חייבים לצאת.
ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אם מישהו יש לו איזו אשליה שאחרי הבחירות יהיה תקציב שונה, הוא פשוט חי – לא יודע איפה. הוא הזוי. וזה לא משנה מי יהיה בקואליציה. אפילו נאמר שקדימה תלך באיזו צורה, תבוא בשם אחר, וברור ששינוי השם יעזור לה הרבה ותלוי מי יהיה בהרכב שם.
מגלי והבה (קדימה):
תספר לנו מה קורה בש"ס.
נסים זאב (ש"ס):
אני אומר לך, אני כבר יודע מה קורה בקדימה. אני אומר לך, זה מה שהולך לקרות.
רוני בר-און (קדימה):
לנו יש מרן ומועצת.
נסים זאב (ש"ס):
לא משנה. המועצת שלך היא עכשיו ציפי לבני ואהוד אולמרט. אז מה לעשות? זה המועצת שלך.
היו"ר שלמה מולה:
נא לסכם. בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
אז אני אומר לך, בכל מקרה, כשאתם תבואו לממשלה הזאת, 30 מיליארד השקלים שחסרים בקופת המדינה, זה לא יבוא יש מאין. תצטרכו בכל ממשלה – אנחנו נצטרך, אני מקווה שגם אני אהיה פה, בעזרת השם – נצטרך לחפש או לקצץ או לחפש את הגירעונות. אולי להגדיל את הגירעון, לא נורא.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה.
נסים זאב (ש"ס):
אבל נצטרך להתמודד עם זה. תודה, אדוני.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. יעלה ויבוא חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה, אדוני. יואל, אלא אם כן אתה מוותר. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
יואל חסון (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אני חושב שיש לנו בעיה, אין לנו שר פה, אדוני.
היו"ר שלמה מולה:
שר.
יואל חסון (קדימה):
אין שר.
היו"ר שלמה מולה:
שאלה נכונה.
יואל חסון (קדימה):
אז אתה תיתן לי לדבר בלי זמנים עד שיהיה שר, אדוני.
רוברט טיבייב (קדימה):
הם כולם כחלונים.
יואל חסון (קדימה):
כולם כחלונים, כולם ברחו. אז אני אדבר, אם יבוא שר – – –
היו"ר שלמה מולה:
אני עוצר את הזמן. דבר, בבקשה.
יואל חסון (קדימה):
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני חייב להתייחס לנאום של ראש הממשלה כפי שראינו אותו היום. ראינו ראש ממשלה, קודם כול זחוח. ראינו ראש ממשלה שלא מדייק בפרטים. ראינו ראש ממשלה שבטוח שכולנו לא מכירים את הנתונים, סומך ובונה על זה שהציבור לא יעמיק בנתונים. וראש הממשלה, אמרו את זה לפני גם, חי במדינה אחרת. איך אמר חברי חבר הכנסת איתן כבל? אמר לראש הממשלה: תן לי את הכתובת של המדינה – – –
היו"ר שלמה מולה:
אני רק רוצה להגיד לך, יש שרה, השרה אורית נוקד.
יואל חסון (קדימה):
שרה, אז עכשיו שלוש. אמר חברי חבר הכנסת איתן כבל, אמר: תגיד לי, ראש הממשלה, באיזו כתובת ובאיזו מדינה אתה חי. זה פשוט מדהים. איפה חי ראש הממשלה הזה? אני מכיר את קירות בית ראש הממשלה. הייתי שם כמה וכמה פעמים. הם לא עד כדי כך אטומים, הם לא עד כדי כך מכוסים ביריעות ובכיסויים שמונעים ממך באמת לשמוע את הרחש שבא מן העם.
אז אני אעזור לראש הממשלה. הציבור לא מרוצה. הציבור לא מרוצה מהתחום הכלכלי, הציבור לא מרוצה מהתחום החברתי, הציבור לא מרוצה מהמצב בין ראש ממשלת ישראל לנשיא ארצות-הברית ומהיחסים האסטרטגיים בינינו לבין אמריקה. הוא לא מרוצה. ואני אגיד לכם גם, ממה הציבור גם לא מרוצה. הציבור לא מרוצה גם מאתנו. הציבור מצפה מכל מי שמאמין שנתניהו הוא ראש ממשלה רע במדינת ישראל להתאחד, לעבוד יחד ולהעמיד אלטרנטיבה ולעמוד ביחד. ואנחנו נעשה את זה. אנחנו מתכוונים להציג לציבור אלטרנטיבה ברורה של תוכנית, של דרך – בכלכלי, בחברתי, במדיני. אנחנו מתכוונים לעשות את זה ואנחנו נעשה את זה. ואם יש משהו שאי-אפשר היה לא לשים לב אליו, זו אותה זחיחות של חברי הליכוד ושל ראש הממשלה, והתחושה שהכול כבר בכיס. שום דבר לא בכיס. הכול פתוח. הכול פתוח. שום דבר עדיין לא נכתב. שום דבר עדיין לא נערך.
ואני אומר לך, חבר הכנסת החדש, אדמסו אללי – אני קודם כול מאחל לך שתהיה כאן גם בכנסת הבאה. אבל בשביל זה אתה צריך להיות במקום מאוד מאוד קרוב ליושב-ראש בליכוד, כי אנחנו מתכוונים לצמצם לכם את המקומות, אדוני. אז תעבוד קשה בפריימריס. ואני אומר לך שאני מאמין – אני מאמין שאנחנו נהיה מסוגלים, ונעשה את זה. כי הציבור יבין בסופו של דבר שהממשלה הזו היתה רעה לו.
יש משפט שכולם אוהבים לומר – – –
עפו אגבאריה (חד"ש):
עדיף לו שיעבור לצד שלמה.
יואל חסון (קדימה):
שלמה תמיד בוחר בצד הנכון. שלמה בסדר. אני חייב לומר שיש המשפט הזה שאוהבים תמיד לומר – בעוד שנייה אני מסיים, אדוני – אומרים שכל אחד מאזרחי מדינת ישראל ישווה – אתם יודעים מה? אני אגיד את זה ככה: ב-1 באפריל 2009 העברנו את צרור המפתחות של מדינת ישראל – אנחנו, קדימה, העברנו לליכוד, לידי נתניהו. ב-1 באפריל 2009. ואני שואל את הציבור הישראלי ואת כל אחד ואחת מהציבור הישראלי – שיחשוב היטב, האם המצב שלו מ-1 באפריל 2009 עד היום, האם מצבו השתפר או מצבו הידרדר?
היו"ר שלמה מולה:
נא לסכם. בבקשה.
יואל חסון (קדימה):
האם מצבו היה טוב יותר אז, והיום הוא פחות – – –
היו"ר שלמה מולה:
נא לסכם.
יואל חסון (קדימה):
יש, אבל, שרה. היום זה ברור לכולנו, אדוני היושב-ראש, שמסכמים את העניין. מרגע שנתנו את המפתחות לנתניהו, ב-1 באפריל 2009, ועד היום, מצב הציבור הורע בכל התחומים. מצבה האסטרטגי של מדינת ישראל הורע בכל התחומים. ולכן הציבור יגיע למסקנה ויביא ממשלה חדשה למדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה. חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ – בבקשה, גברתי. בבקשה, גברתי, לרשותך שלוש דקות.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה שקראת לי לדבר. חברי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על מה שלמדתי בקדנציה הראשונה שלי בכנסת ישראל. בנאום הבכורה שלי בכנסת התחלתי במשפט: חברים יקרים, הכול מתחיל מכאן. והאמת, הרגשתי – לא הייתי בכנסת, אבל הרגשתי שהכול מתחיל מכאן. והיום, אחרי שלוש שנים, אני יכולה להגיד בוודאות, קודם כול לנו, בתום הקדנציה הזאת, שהכול מתחיל מכאן. והשאלה היא, לדעתי – כולנו רצים עכשיו לבחירות. אני רוצה לאחל, כמובן, הצלחה, קודם כול לעצמי, בבחירות האלה, ולחברי, ולאלה שמאוד אוהבים את ארץ-ישראל ורוצים לראות את מדינת ישראל כמדינה הכי טובה בעולם לחיות בה.
הכנסת אומנם מתפזרת, ואולי פה ושם אני כחברת כנסת איבדתי אמון של חלק מהציבור, של חלק מהזרועות במערכת. אבל אני לא איבדתי את הדרך. הדרך שלי היא מאוד ברורה. דרך של לומר את האמת. דרך – שלום, אדוני היושב-ראש. דרך של לומר את האמת אף שמשלמים על זה מחיר כבד מאוד במערכת הפוליטית. אני למדתי בקדנציה שלי שמנסים בכל דרך, גופים רבים – גם, לצערי, חברי כנסת בחלק מהמפלגות – לגרום לכך שלציבור בישראל לא תהיה חשיבה עצמאית. ועושים לו שטיפת מוח. ומביאים מספרים שמתאימים לאג'נדות שלהם. ומשנים את המציאות. ומעוותים את המציאות. וכשהציבור שומע, ושומע ושומע, אז לפעמים על חלקו זה משפיע. ואז אנחנו מוצאים את עצמנו בעצם, כבומרנג, במצב שגם כשאנחנו אומרים את האמת, לא תמיד הציבור מאמין לנו.
אני למדתי, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – –
היו"ר ראובן ריבלין:
נא לסיים.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
– – לא נולדתי להיות חברת כנסת. אבל נולדתי להיות בן-אדם אמיתי. אני לא עושה לי בשום פנים ואופן, או מנסה לקדם את עצמי במערכת הבחירות. זאת לא הכוונה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני באופן אישי שמח לשמוע אותך כמה שאני רק יכול. אבל אנחנו צריכים לסיים. עברו שלוש הדקות.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
אני כבר לא שמתי לב, האמת.
היו"ר ראובן ריבלין:
בסדר.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
לא שמתי לב, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
אז אם לא שמת לב, אני אומר לך.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
ואני רוצה לומר משפט אחרון, אדוני.
היו"ר ראובן ריבלין:
בבקשה.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
התחלתי את הנאום שלי היום ב"הכול מתחיל מכאן". אבל אני רוצה להגיד משפט לאזרחי מדינת ישראל, שהכול מתחיל קודם כול אצל כל אחד מאתנו. ואני מייחלת בחזון שלי לראות שהציבור והאזרחים במדינת ישראל לוקחים אחריות על החיים שלהם ועל המדינה שלהם. ואנחנו כנבחרי ציבור, כשיוצאים מכאן היום, כל אחד מאתנו צריך לדעת אם באמת עשינו את מה שהתחייבנו בפני הציבור שלנו. ומי שמאמין שהוא רוצה להמשיך עם האמת שלו, אני בטוחה שתהיה לו הזדמנות לתקן את זה גם בקדנציה הבאה. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, ברוך הבא. חבר הכנסת אחמד טיבי. גם אלה שרוצים שהוא לא יהיה, לא יצליחו.
קריאה:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, אמרתי לשיח' אברהים צרצור ברוך הבא.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מה נזכור מהכנסת הזאת, מהכנסת השמונה-עשרה?
רוני בר-און (קדימה):
הלוואי שכלום.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
חוקים גזעניים, רמיסת זכויות אדם ואזרח – –
כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):
הורדת חבר כנסת מהדוכן.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – התעלמות מהצרכים הבסיסיים של חיים בכבוד של משפחות בפריפריה, ביישובים הערביים. פגיעה במעמד הביניים, לרבות המיעוט הנרדף. וכאן, בכנסת, כולם שותפים ללוויה. בערבית זה מזכיר לי, אדוני היושב-ראש, אתה יודע ערבית: אל-ג'נאזה חאמיה ואל-מית כּלבּ. הלוויה חמה והמת הוא כלב. רובם יודעים בסתר לבם שהיה כישלון בכל תחום. בתחום המדיני – כלום. הצליח ראש הממשלה. במה הצליח? שם את הבעיה הפלסטינית על המדף. בתחום החברתי-כלכלי – הפגנות הקיץ, המחאה החברתית, והטענה כל הזמן, טענת הסרק והשקר, שהכלכלה של מדינת ישראל היא כלכלה חזקה. שטייניץ הלעיט אותנו פעם אחר פעם: כלכלה חזקה. ופתאום, בשבועות האחרונים היא כלכלה קלוקלת, היא לא חזקה.
עד כדי כך, אדוני היושב-ראש, ששר חברתי, השר הכי פופולרי, מוצא את עצמו נאלץ לנטוש, לברוח, ונשארה ממשלה לבנה. אין מה שקרוי "אחד משלנו". חבר הכנסת כרמל שאמה, אולי אתה היחידי שנשארת מה שקרוי "אחד משלנו" ועוסק בתחום הכלכלי-חברתי.
מאיר שטרית (קדימה):
מה עם סילבן?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני לא חושב שהוא עונה על ההגדרה הזאת.
רבותי, כל הזמן מאשימים את חברי הכנסת הערבים שהם עוסקים בנושאים מדיניים, לא בעניינים כלכליים-חברתיים. זו אמירת שקר, אין לה על מה להתבסס. אבל בואו נבדוק מה עושים הח"כים היהודים. אגב, אין ביטוי כזה. עכשיו יש מטבע לשון חדשה – הח"כים היהודים. דני דנון במה עוסק? בענייני כלכלה? כל הזמן מיט רומני, קונגרס. אקוניס – בבית הלבן; מדיני. שמעתם שהוא עוסק בענייני דיור? בענייני חינוך? אני עוסק בענייני דיור.
רוני בר-און (קדימה):
בית לבן זה לא דיור?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
בית לבן זה דיור. אפשר לשלב בין אקוניס לדנון: דיור למיט רומני – לא יהיה, הוא יישאר חסר בית.
לכן, אדוני היושב-ראש, כנראה תצטרך, חבר הכנסת כרמל שאמה, להיות בודד תחת הכותרת "אחד משלנו".
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
מה עם ציון פיניאן?
עינת וילף (העצמאות):
– – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
את לא תחת הכותרת "אחד משלנו", ואת גם לא מהמפלגה, מהסיעה שמתיימרת להיקרא מפלגת העם. יש העדפה מתקנת, אדוני היושב-ראש. מפלגת העם. מה מפלגת העם? בואו נראה מה נתן ראש הממשלה בנימין נתניהו לציבור: יציבות במובן של הישרדות. חוץ מזה, כלכלה, חברה, מדינה, ביטחון – כישלון אחד גדול. אפס אחד גדול. בבתי-ספר, גם בקונגו-ברזוויל, כאשר אתה מקבל אפס, אולי אתה עולה כיתה אבל לא בבית-ספרנו. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מאוד מודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת רוני בר-און.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
אתה לא צריך להפעיל את השעון כי אין פה שר. זה לפי הכלל הידוע של היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
יש השרה אורית נוקד. אורית נוקד נמצאת כאן אתנו כל הזמן. אני שם לב כל הזמן שיהיה פה שר. אם לא היה פה שר – זו בקשה של הממשלה, אתה צודק.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להודות לך, לא על הערב הזה אלא על כל הכנסת השמונה-עשרה, על הניהול ועל ההובלה. אני חושב שזה מגיע לך. תודה על כל מה שעשית.
אפשר להגיד פה הערב הזה, כפי שאומרים ביום הבר-מצווה, מה שהאב אומר על בנו: ברוך שפטרנו מעונשו של זה – של הממשלה הזאת ושל ראש הממשלה הזה. ראש הממשלה הזה הוא ראש ממשלה שבתקופתו בנו הכי מעט בירושלים עיר הקודש, עיר הבירה. אלה נתונים. יכול יריב לוין לשמוח עם ירושלים, להישבע, אם תשכח, אם זה, ימיני, המון מלים. ראש הממשלה, אתה בנית הכי מעט בתקופתך בעיר הקודש, בירושלים. זה ראש הממשלה הראשון שהודיע – לא היה כדוגמתו – שלא על דעת מפלגתו, שלא על דעת ממשלתו, שיהיו שתי מדינות לשני עמים. לא היה כדבר הזה. הוא לא קיבל אישור מהכנסת לזה, עשה דרור לעצמו, חילק את ארץ-ישראל בפיו, ואל יקל הדבר בעיניכם. חיים ומוות ביד הלשון.
ראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו, המליך את מר אהוד ברק, שר הביטחון, על נושא ההתיישבות בשילה, בענתות, בחברון ובית-אל. לא היה כדבר הזה שראש ממשלה ייתן סמכות כזאת לשר ביטחון תחת תואנות שווא, מצגי שווא, ותחת כניעה של ממשלה שהיא בהגדרתה ימנית אבל שתי ידיה שמאלניות. וצריך לשאול את ראש הממשלה הזה: אתה רוצה ממשלה יהודית, מדינה יהודית שעושה דברים יהודיים, או לעשות דברים הפוכים? היום הוא לא חוזר על הודעתו במסגרת ההודעה המדינית – שתי מדינות לשני עמים – כי זה לא מתאים לבחירות הקרובות. אבל מה תבטיח בבחירות הקרובות? מה הצד המדיני? שמעתי את היושב-ראש אומר שנשמע משנה כלכלית ברורה. האם אפשר לבקש מהליכוד שנשמע גם משנה מדינית ברורה? מה יהיה, תוכנית אלון פלוס? מה יהיה, תוכנית אלון מינוס? מה יהיה לנו?
יש ראש ממשלה שמתפאר בכלכלה מצוינת, חזקה, יציבה. יש בהחלט מה להשתבח בכלכלה, יש דברים טובים, אבל יש כמיליון איש, מיליון איש, לא שהם לא גומרים את החודש – הם לא מתחילים את החודש. כשהם באים בראשון לחודש, מר נתניהו, למכולת – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני לא רוצה להפסיק אותך, אבל הזמן נגמר.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
אני מסכם. הם לא מתחילים את החודש, כי בראשון לחודש הם באים למכולת ואומרים להם: לא, לא תקנו פה לחם עכשיו עד שלא תשלמו את חובכם.
אנחנו בוודאי מצביעים בעד הקדמת הבחירות, ויפה שעה אחת קודם, בתקווה לאיחוד בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי ולהוות עוגן מדיני ימני, אחריות כלכלית וביטחון. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת רוני בר-און, אחרון הדוברים. חבר הכנסת בר-און, הואיל ואתה אחרון הדוברים, אני לא רוצה שהממשלה תעלה, ואני קורא – אני נותן לך מראש חמש דקות, אבל שלא נתחיל את המשא-ומתן אחרי שייגמרו חמש הדקות.
רוני בר-און (קדימה):
אני מאוד מעריך את זה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
אדוני היושב-ראש, המשנה לראש הממשלה, חברי הכנסת, אלמלא שמעתי את דבריו של ראש הממשלה בפתח הדיון לא הייתי טורח לעלות לכאן ולהלאות אתכם. ממילא הדברים שנאמרים כאן, הכול צפוי והרשות נתונה, והנואם נואם ואף אחד לא שומע, ומי ששומע בוודאי לא השתכנע. אפשר היה לנאום את נאום הסיכום הזה לפני כמעט ארבע שנים בנאום הפתיחה, אפשר יהיה לנאום אותו בנאום הפתיחה בעוד ארבעה חודשים.
אבל ראש הממשלה הציג פה, למרבה הצער, איך אני אומר בלשון המעטה, מצג מאוד מאוד לא מדויק. אני מניח לטובתו שהוא טעה. זה שהוא דיבר על זה שהוא השיג ביטחון, נדמה לי שהכנסת הזאת עוד זוכרת איזו ממשלה היא זאת שהרתיעה את נסראללה. נדמה לי שהכנסת הזאת עוד זוכרת איזה ממשלה הרתיעה למשך זמן מוגבל את ה"חמאס" בעזה, עד ששוב הוא הרים את ראשו מול התגובות המהוססות של הממשלה הזאת. אני שומע שראש הממשלה מתפאר בזה שהוא גוזר סרטים למחלפים ולדרכים מהירות, דרכים ששאול מופז הגה, יזם, תכנן והשיק. תמיד הדברים נגמרים. בתקופתנו ידענו לומר שחלק מההישגים שלנו שייכים גם לממשלה הקודמת.
אבל מה שבאמת הפריע לי יותר מהכול היה הנתונים המוטעים, שלא לומר יותר חמור מזה, בנושאים הכלכליים. אמר פה ראש הממשלה שהוא קיבל משק עם 7% או 7.5% אבטלה והיום הוא בפחות. לא, הוא אמר: 9.5%. אם הוא היה אומר 7.5%, לא הייתי מתווכח. 9.5%, והיום יש לו 7.5%. ראש הממשלה, אתה יודע שזה לא נכון. למה אתה מטעה את הכנסת? למה אתה מטעה את הציבור? אתה יודע שקיבלת את המשק במצב המיטבי ביותר שניתן היה לקבל משק מערבי בזמן המשבר הכלכלי. אתה יודע שאם היינו שועים לריצות שלך לאמצעי התקשורת בהיסטריה – תשפכו כסף, תיתנו רשת ביטחון, תעשו זה ותעשו זה – אתה לא היית שורד עם הכלכלה אפילו חצי שנה.
אבל, בוא ונראה איפה האמת מונחת. אתה יודע שכל האינדיקטורים הכלכליים התחילו לעלות ברבעון הראשון של 2009, ממש שלושה חודשים לפני שאתה נכנסת לתפקיד, ואתה יודע שאחרי שהיינו ברבעון השלישי של 2008 בשיא של 20 שנה באחוזי אבטלה, של 5.9%, עלינו זמנית לקצת למעלה מ-7% בין היתר בגלל הפניקה שאתה עשית. פרופסור ברוורמן יספר לך שכלכלה זה מדע של ציפיות. כשאתה צרחת שיהיו פה פיטורים המוניים, אנשים פיטרו אנשים. אבל מייד אחרי זה, זה התחיל לרדת. אבל בוא ונבדוק את זה אמפירית. ב-2Q, ברבעון 2 של 2009, היתה בישראל אבטלה של 7.4%, ובארצות-הברית היא היתה 11.1%. עברו שלוש שנים וחצי, וארצות-הברית, עם כל המשברים החוזרים ונשנים עומדת היום על 7.8% ואתה עומד על 7.2%. אז איפה ההצלחה הגדולה שלך?
אתה מספר שעשית 340,000 מקומות עבודה. למי אתה מוכר את הדברים האלה? הגידול במשק אוטומטית כל שנה הוא בין 60,000 ל-80,000 מקומות עבודה נוספים. אז מה הוספת? לא הוספת כלום.
עכשיו, אם עושים את החשבון, 75,000 מקומות עבודה הכנסת במגזר הציבורי, זה שאמרת: הרזה שלוקח את השמן, או השמן שלוקח את הרזה.
עכשיו, איזה משק אתה משאיר? אתה משאיר משק שיגיע השנה ל-4.5%–5% גירעון. זה לא היה מאז היית לשר האוצר. האבטלה לא היתה כמו שהיתה מאז היית לשר האוצר.
אדוני היושב-ראש, עכשיו, אני רוצה להגיד לך שהיום כולם דיברו על כחלון, וזה עניין נורא חשוב, אבל לא שמנו לב לדבר ממש דרמטי. היום עוד פעם חולקו פרסי נובל בכלכלה, ועוד פעם שטייניץ לא קיבל פרס נובל לכלכלה. איך עושים לו את זה שנה אחרי שנה?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אנטישמיות.
רוני בר-און (קדימה):
אנטישמיות. אני אגיד לך איפה אם כל חטאת. אדוני ראש הממשלה, אדוני היושב-ראש, עמדתי פה לפני למעלה משנתיים – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לסיום.
רוני בר-און (קדימה):
אני מסיים. – – ודיברתי על התקציב הדו-שנתי. אמרתי לכם שבכלכלה כל כך שבירה אי-אפשר לקחת הנחות מקרו בחציון הראשון של 2010 כדי שיחולו עד סוף 2012. אמרתי לכם שזה גם יהיה ב-2013. אמרתי לכם שב-2006 לא היה תקציב והיו בחירות, שב-2009 היו בחירות ולא היה תקציב, וגם ב-2013 יש בחירות ואין תקציב. אדוני ראש הממשלה, כשעשית את התקציב הדו-שנתי, עשית אותו רק למען היציבות הפוליטית ולא הכלכלית, כי כל בור שנוצר בתקציב, כאשר הוא לשנתיים, אתה פוגש אותו לא כפליים אלא כפליים פלוס. מה אני אומר?
היו"ר ראובן ריבלין:
לסיום.
רוני בר-און (קדימה):
לסיום אני אומר שצריך את הממשלה הזאת להחליף. אני מקווה שהציבור לא ילך שולל אחרי מה שאומרים לו, אלא ילך עם מה שהוא מרגיש. הממשלה הזאת צריכה לשלם את מחיר ההרגשה הקשה של הציבור. תודה לך, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אני מזמין את השר אדלשטיין לסכם. האם זה יהיה בשניים-ועשרים או בעשרים-ושניים. החוק כל כך ברור. הוויכוחים, כל אחד דיבר מהרהורי לבו, וכמובן, אדוני, אין צורך. הממשלה רוצה להעביר חוק. הכנסת מוכנה להעביר את החוק או להתנגד לו. בואו ונצביע. אני לא מבין למה צריך. צלצלו; מה צריך את כל הסיכומים וכל הדברים? הרי הממשלה מבקשת מהכנסת להצביע על חוק פיזור הכנסת. הכנסת מתייצבת פה, והממשלה עדיין לא פה. צלצלנו פה. לאדוני, כמובן, יש הזכות המלאה להשיב, והטרוניה שלי היא לא כלפיו, כי אני יודע שאני כחבר בקואליציה שמח מאוד שאתה עומד ויכול למשוך זמן עד שיבוא, אבל בשביל מה? לשם מה?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – – תקדים, אדוני היושב-ראש?
היו"ר ראובן ריבלין:
לא הבנתי.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אתה חושש מתקדים מלפני עשרה חודשים?
היו"ר ראובן ריבלין:
אני לא חושש יותר משום דבר, כי אני גם יכול לצפות לכל דבר, אבל זאת לא הבעיה. הבעיה היא שאני לא מבין – – –
קריאה:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
מה קרה? יש פה איזו בעיה?
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא. הקדוש-ברוך-הוא יעזור לכולנו כי הקדוש-ברוך-הוא הוא אחד ויחיד, ושל כולנו – נוצרים, חבר הכנסת חנא, ויהודים וערבים, חבר הכנסת טיבי וחברי הכנסת ברכה, זחאלקה וכמובן אברהים וחבר הכנסת מסעוד גנאים.
יואל חסון (קדימה):
אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני לא יודע. אז שיבוא ויודיע. אני לא – – –
יואל חסון (קדימה):
אולי ראש הממשלה התחרט פעם נוספת.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מבקש באמת להודיע. אני אצביע על החוק כי אני בהחלט אאפשר לאדלשטיין לומר את דבריו, אבל מדוע אנחנו צריכים את זה? אני פשוט לא מבין. בבקשה. כבוד השר אדלשטיין ישיב לדיון.
שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:
אדוני היושב-ראש, עמיתי השרים, חברי חברי הכנסת, אני חושב שצריך לשאול כאן שאלה מקדימה לתדהמה שלך. אני גם קצת הופתעתי כשהצגתי, ברשותך, לפני כשעתיים את החוק.
היו"ר ראובן ריבלין:
נכון.
שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:
רציתי בעצם לרדת מכאן ולהצביע, אבל פתאום ראיתי שהיה כאן תור של 42 – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
דרך אגב, רבים מחברי הקואליציה רצו לדבר. יש רבים מחברי הכנסת שבאמת מאמינים, ואני כמוהם, שהציבור משווע לשמוע כל אחד ואחד מהם. היו כאלה שהיתה בהם נימת פרידה, היו כאלה אשר היתה בהם נימת תוכחה. כל אחד רצה לומר את דברו לציבור אחרי שארבע שנים הוא ייצג אותו. אבל אני גם חשבתי, חברים: או מחליטים ללכת להתפזרות או לא. אבל מובן שכל חבר כנסת – דרך אגב, היו רבים מחברי הקואליציה – – –
שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:
היו גם חברי קואליציה, ולרוב היו חברי אופוזיציה.
אדוני היושב-ראש, אני חשבתי שלאחר שאני מציג חוק שיש בו בדיוק שני סעיפים וכל סעיף בן משפט אחד – וכפי שראית, אדוני היושב-ראש, לא ניצלתי את הזכות שניתנה לי להציג את החוק להתפזרות הכנסת על מנת לסכם את הישגי הקואליציה או למנות את כל מגרעות האופוזיציה, והצגתי את החוק – חשבתי שנצביע.
היו"ר ראובן ריבלין:
צודק מאה אחוז.
שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:
אבל כנראה חלק מחברי האופוזיציה לא סומכים על האמירה של עמיתי, שר החינוך גדעון סער, שגם בכנסת הבאה תהיה להם אפשרות לקרוא הרבה קריאות ביניים. כנראה גם זה יותר מדי והמטרה הזאת קשה קצת להשגה.
יואל חסון (קדימה):
דיברנו קודם על זחיחות – לא להיות זחוח.
שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:
לכן, אני אומר שראינו כאן דיון של שעתיים וחצי או שלוש שעות בנושא הזה של שני הסעיפים. לכן, אדוני היושב-ראש, באווירה הזאת, גם כבר עכשיו, אפילו לאחר מה שאמרת, ומבחינתי בצדק אמרת, ראית כבר תגובות: אולי מישהו התחרט – על העיכוב של דקות מספר של ראש הממשלה, שמגיע מפגישה. לאחר מכן נמצא עוד תלי-תלים של פרשנויות שאולי הוא לא רצה לתמוך בהקדמת הבחירות או עוד כהנה וכהנה דברים.
לכן אני אומר שהסיכום שלי לעניין הזה לא מסובך מדי. היינו יכולים והיינו רוצים להמשיך באותה עשייה שפתחנו בה לפני כמעט ארבע שנים. כפי שאמר יושב-ראש הכנסת, לא הרבה כנסות בתולדות המדינה פתחו את המושב החמישי. היינו רוצים לפתוח את המושב ולהמשיך את המושב, אבל, לצערי הרב, כנראה אווירת הבחירות משפיעה, כולל – וכאן אני לא מפנה את הכול רק כלפי האופוזיציה – כנראה משפיעה גם על אווירה מסוימת בקואליציה, וחבל שכך.
חבל שכך, כי הזכיר כאן לפני רוני בר-און שכל הזמן עוסקים בפרישתו של עמיתי, וגם, לא אסתיר, חברי האישי, השר משה כחלון, כשכבר מצאנו קו חדש: אם עד לפרישתו של השר כחלון הנימה בכל הנאומים היתה שהליכוד הוא המפלגה הכי אנטי-חברתית שיכולה להיות, והקואליציה הזו היא הכי אנטי-חברתית שיכולה להיות, אז כעבור שעתיים פתאום הסתבר שלא. עד לפרישתו של השר כחלון היתה קואליציה מאוד חברתית, וליכוד מאוד חברתי, בניגוד להודעות קודמות. לאחר פרישתו ודאי שלא נשאר זכר לחברתיות והדברים מאוד הסתבכו, ומעכשיו והלאה נהיה כולנו קפיטליסטים נוראים. אז קצת עקביות, אדוני היושב-ראש, כפי ששמעת אותי לא פעם אומר מעל לדוכן הזה – קצת עקביות עוד לא הזיקה לאף אחד בעולם הזה וגם לא בבית הזה.
לכן אני חושב שכשאני מדבר, לפחות, על העשייה של ארבע השנים האחרונות, כמעט ארבע השנים האחרונות, אני כן מדבר על פעילות רבה, שהבית הזה יכול להיות גאה בפעילות הזו. מה שנעשה פה בוועדות השונות, במיוחד בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, החקיקה שהובילו חברי כנסת – כן, רחמנא ליצלן, גם מהליכוד ומהקואליציה, אבל כן, לפעמים גם מהאופוזיציה – חקיקה חברתית לטובת האזרחים, לטובת העובדים, לטובת הפנסיונרים, לטובת המשפחות החד-הוריות, לטובת העולים, לטובת החולים – את כל הדברים האלה עשתה הכנסת הנוכחית. אני לא מבין למה עוד לפני שפתחנו באמת את מערכת הבחירות צריך להשחיר גם את עצמנו ולומר – לא עשינו שום דבר. נכון שזה נאמר כאילו: לא עשיתם שום דבר. אז אם לא עשינו כקואליציה וכממשלה שום דבר, מה עשו כל האחרים? הרי שום דבר לא נעשה. אז למה אנחנו, בלהט הוויכוחים האלה, צריכים להשחיר את עצמנו, ובאמת לא להשאיר מקום לאזרח להאמין שבבית הזה, ביום-יום, ודאי בימי הממשלה הנוכחית ובימי הקואליציה הנוכחית, נעשו המון דברים לטובת האזרחים ולטובת עם ישראל?
זה הסיכום שלי לחוק התפזרות הכנסת, ואני כולי תקווה שמערכת הבחירות, כפי שביקשנו כממשלה, תהיה קצרה ואינטנסיבית, ונחזור לעסוק בפעילות הברוכה שעסקה בה הכנסת היוצאת. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, אנחנו צלצלנו כבר לפני למעלה מעשר דקות, ואני מבקש מכולם לשבת. חבר הכנסת אורבך, חבר הכנסת פלסנר, חבר הכנסת כבל – לא כדאי שתרוצו. שבו, כי אנחנו הולכים להצביע.
רבותי, אנחנו נצביע בקריאה ראשונה, ואני מזכיר לכם שמייד בתום הקריאה הראשונה אנחנו נעבור – אותם אלה מבינכם שהם חברים בוועדת הכנסת או המבקשים לומר דבר בוועדת הכנסת יתכנסו בחדר ועדת הכנסת, ואני אכריז על הפסקה עד סיום הדיון.
קריאה:
באולם "נגב".
היו"ר ראובן ריבלין:
באולם "נגב". כן. העם רוצה לראות, ובצדק, זה בסדר גמור. אולם "נגב" הוא אולם שבו הטלוויזיה יכולה לפעול ולשדר ישירות לציבור כולו, שוודאי מתעניין בהליכים ובמהלכים הקשורים בחוק פיזור הכנסת או בחוק הבחירות לכנסת התשע-עשרה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה הראשונה – הצעת החוק אשר הובאה על-ידי הממשלה, ואני מציין שכל הצעות החוק הפרטיות שהן בתוקף, כולן, יאוחד הדיון בהן עם הדיון בהצעת החוק הזו, בין שעברו קריאה טרומית ובין שלא עברו קריאה טרומית. הדברים האלה יעברו לידי הכרעה והחלטה בוועדת הכנסת.
אנחנו נצביע בקריאה ראשונה על הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ג–2012. בקריאה ראשונה. אני מזכיר: אין צורך ב-61 חברי כנסת בקריאה ראשונה, אבל יהיה צורך בקריאה שנייה ושלישית, או בקריאה שלישית בלבד.
נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 99
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ג–2012, לוועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
99 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהכנסת קיבלה בקריאה ראשונה את חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, ואנחנו נעבור לדיון בוועדת הכנסת. ואם לא תהיינה הפתעות – לאחר שהכנסת אישרה ב-99 בלי מתנגדים – בוועדה, אני מתאר לעצמי שאנחנו נוכל להצביע במהרה, אולי אפילו עוד היום, שנותרו לו 50 דקות.
רבותי, אני מזמין את ועדת הכנסת ללכת ולדון בהצעת החוק על מנת להכינה לקריאה שנייה ושלישית. חמש דקות לאחר שהוועדה תודיע לי שאכן הסתיימו הדיונים והיא בשלה לקריאה שנייה ושלישית, אני אחדש את הישיבה.
אני מכריז על הפסקה עד להודעה חדשה. או אני או ממלא-מקום יושב-ראש הכנסת יצחק וקנין נהיה כאן כאשר תוצבע ההצבעה בקריאה שנייה ושלישית.
(הישיבה נפסקה בשעה 23:05 ונתחדשה בשעה 00:30.)
הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ג–2012
[מס' מ/734, פ/35/18, פ/1042/18, פ/1450/18, פ/1584/18, פ/3486/18, פ/3569/18, פ/3634/18, פ/3780/18, פ/4295/18; "דברי הכנסת", חוברת זו, עמ' , וחוב' כ"ה, עמ' , עמ' , עמ' , עמ' , עמ' , עמ' , עמ' ,עמ' , עמ' ; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו עוברים, ויציג את הצעת החוק לפיזור הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית יושב-ראש ועדת הכנסת. אני מזמין אותו לעלות לבמה על מנת להציגה. יש לנו לאחר מכן 11 הסתייגויות ועוד ארבע בקשות לרשות דיבור, וזה יימשך – 11 הסתייגויות הן לפי החוק 55 דקות, אם ניקח את הזמן שבין אחד לאחד זה עוד איזה 12 דקות, ולכן אנחנו עתידים עוד לבלות פה שעה ארוכה עד אשר נסיים את כל – – –
רוני בר-און (קדימה):
המסתייגים – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת בר-און, אם תוכל לדבר על לבם של המסתייגים שנצביע ועל-ידי כך נביע את הסתייגויותינו, אדרבה ואדרבה, אבל זכותם של חברי הכנסת להפעיל את התקנון ולמצות אותו עד תום. בבקשה.
רוני בר-און (קדימה):
– – – הם יוכלו לדבר כל הלילה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אתם רואים איך מתחלפים היוצרות. בבקשה, אדוני יושב-ראש הוועדה. קודם כול צריך לציין אותך לשבח: לפני שעה סיימנו את ההצבעה בקריאה ראשונה ואתה היית מוכן תוך שעה, וזה ראוי לציון.
משה גפני (יהדות התורה):
לא נעשה שום הסכם בינתיים.
היו"ר ראובן ריבלין:
ראוי לציון.
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
תודה, אדוני היושב-ראש. כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, מהבוקר הוטל עלי לטפל בסידורי קבורתה של הכנסת הזו, אז ככה שהגיע זמן הקדיש ולהלן הוא לפניכם.
היו"ר ראובן ריבלין:
ברוך השם, עברנו הימים הנוראים, לא צריכים לומר "לעילא ולעילא", מספיק "לעילא" אחד, נו, אז יאללה.
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להציג בפני הכנסת את הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ג–2012, אשר אושרה על-ידי הממשלה ואושרה הערב בכנסת ברוב גדול בקריאה הראשונה. תשע הצעות חוק פרטיות שהוגשו בעניין זה מוזגו על-ידי ועדת הכנסת עם הצעת החוק הממשלתית והן מובאות כחלק ממנה לקריאה השנייה והשלישית.
בהתאם להצעת החוק, כפי שאושרה בוועדת הכנסת, הכנסת השמונה-עשרה תתפזר לפני גמר תקופת כהונתה, והבחירות לכנסת התשע-עשרה תתקיימנה ביום י"א בשבט התשע"ג, 22 בינואר 2013.
להצעת החוק הוגשו הסתייגויות הנוגעות למועד הבחירות והנוקבות במועד מאוחר יותר מזה שהציעה הממשלה. ועדת הכנסת סברה כי משהוחלט על הקדמת הבחירות יש לעשות זאת במועד מוקדם יותר, כפי שהוצע על-ידי הממשלה, ולפיכך אישרה את התאריך שציינתי, 22 בינואר 2013.
על כן אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות שהוגשו ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה ועדת הכנסת.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
אזכיר, אדוני היושב-ראש, כי בקריאה השלישית נדרש שהחוק הזה יתקבל ברוב של 61 חברי כנסת לפחות.
וטרם סיום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה באמת להודות מעומק הלב לצוות המדהים של ועדת הכנסת, שליווה אותי לאורך כל הקדנציה הזאת: למנהלת הוועדה אתי בן-יוסף, לנועה בירן-דדון, לעאליה עודה וליועצת המשפטית שלנו ארבל אסטרחן, שבאמת היו לי לעזר רב, וכמובן למזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ ולסגנה נאזם בדר, שליוו את עבודת הוועדה, ולעוזרים המסורים שלי, שגם הם ליוו אותי מראשית הקדנציה, לילך שלי, רועי שרעבי ומיכל גרסטלר. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. הודעה לחבר הכנסת אחמד טיבי ולחבר הכנסת מוחמד ברכה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ברכה וחבר הכנסת – תעשו לי טובה, אני מתקשה לקיים את הדיונים בתוך הכנסת.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני מודיע שסיעת רע"ם-תע"ל מסירה את כל ההסתייגויות שלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת ברכה – בבקשה, אדוני. אתם מסירים את ההסתייגויות?
מוחמד ברכה (חד"ש):
את כולן.
היו"ר ראובן ריבלין:
ג'מאל זחאלקה, אתם מסירים את ההסתייגויות? תודה רבה. חבר הכנסת מגלי והבה, אתה מסיר את ההסתייגות. כך, אני רואה את כל המסתייגים, על-פי הודעת ראשי הסיעות, שהם מסירים את הסתייגותם. ועכשיו אני מבקש, נסים זאב, אתה מסיר את הסתייגותך?
נסים זאב (ש"ס):
לי אין הסתייגות.
היו"ר ראובן ריבלין:
יש לך רשות דיבור.
נסים זאב (ש"ס):
יושב-ראש ועדת הכנסת אומר כאן קדיש, אני אגיד את האשכבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני אשאיר אתכם אחר כך לכל גינוני טקס האשכבה. חבר הכנסת חסון, אתה מסיר; חבר הכנסת שלמה מולה, אתה מסיר; חבר הכנסת ישראל אייכלר, אתה מסיר. רבותי, אני מבקש לצלצל כי אני לא יכול להצביע בלי שהודעתי. האם צלצול קיים? רבותי, אני מבקש מכולם לשבת כי בעוד שתי דקות אנחנו מצביעים בקריאה שנייה, ולאחר מכן, בעוברנו לקריאה שלישית, אני מודיע פעם נוספת ומדגיש את העובדה שיושב-ראש הוועדה, גם על-פי הנחיית הייעוץ המשפטי וגם בלעדיה, קבע שהצורך ברוב של 61 חברי כנסת לפחות מחייב בקריאה השלישית בתחום חוק הבחירות לכנסת התשע-עשרה או לכל כנסת אחרת. רבותי, ההסתייגויות הוסרו ולכן הן לא קיימות.
הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ג–2012
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי חברי הכנסת, אדוני סגן ראש הממשלה, הואיל ואין הסתייגויות, כל ההסתייגויות הוסרו, אנחנו נצביע על הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ג–2012, בקריאה שנייה, מקשה אחת, שכן אין הסתייגות, ולכן אני מצביע לפי נוסח הוועדה על החוק, מקשה אחת, בקריאה שנייה.
מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 9
בעד סעיפים 1–2 – 97
נגד – 1
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
היו"ר ראובן ריבלין:
97 הצביעו בעד, אחד נגד. חברת הכנסת חוטובלי, את הצבעת נגד, ואת בהחלט – אולי מביעה את משאלתם של רבים אחרים שלא היה להם אומץ לעשות את מה שאת עשית.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת חוטובלי מודיעה שהיא טעתה בהצבעתה. אינני משנה את ההצבעה. תודה רבה, רבותי.
הואיל והחוק עבר בקריאה שנייה, אני עובר לפי בקשת יושב-ראש הוועדה – את התוצאה אמרתי: 97 בעד, אחת נגד, שטעתה בהצבעתה, ואני לא משנה את ההצבעה, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
ייתכן מאוד שזו תהיה הצבעתם האחרונה בכנסת של חברי הכנסת השמונה-עשרה, ולכן אני עובר לקריאה שלישית. נא להצביע. מי בעד הצעת החוק בקריאה שלישית? אני מזכיר שחוק זה צריך לעבור ברוב של 61 לפחות.
הצבעה מס' 10
בעד החוק – 100
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ג–2012, נתקבל.
היו"ר ראובן ריבלין:
100 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שחוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ג–2012, עבר בקריאה שלישית, נכנס לספר החוקים של מדינת ישראל וקובע שהבחירות לכנסת התשע-עשרה יתקיימו ב-22 בינואר 2013 למניינם, ועל-פי הלוח העברי – בי"א בשבט התשע"ג. תודה רבה. רבותי חברי הכנסת.
תם סדר-היום. להזכירכם, מחר, 16 באוקטובר 2012, בשעה 17:30, תתקיים ישיבת מליאה מיוחדת לציון 11 שנים להירצחו של שר התיירות רחבעם זאבי, זיכרונו לברכה. ישיבה זו נעולה.