קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה עשרה, התשע"ג–2012
(קריאה ראשונה)
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
נחמן שי (קדימה):
תודה רבה לך. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שמעתי היום אחר הצהריים את דבריו של ראש הממשלה במליאה ולא ידעתי לרגע אם אני חולם חלום טוב – כולנו אוהבים לחלום – או זאת המציאות. פשוט הייתי צריך לשפשף קצת את ראשי ולשאול: האם באמת יכול להיות שתמונת המצב שהוא הציג לנו היא אמיתית, או שאנחנו פשוט שומעים אשליה נמשכת והולכת?
בשורה התחתונה, אחרי שהוא מנה את כל הישגיו – ומייד אני אגיב עליהם – שאלתי את עצמי ואותו: אז למה בחירות? אם כל כך טוב אז למה כל כך רע? אם ההישגים האלה מפליגים והולכים מפינה אחת של הארץ אל פינה אחרת, למה לגרור את מדינת ישראל לבחירות מוקדמות, יקרות, קשות, שאולי גם ראש הממשלה וממשלתו לא יחזרו יותר? אני יכול לספר לכם סוד קטן: לפעמים מפסידים. לפעמים בחירות מביאות החלפת שלטון. היו דברים מעולם. אז אם ראש הממשלה כל כך משוכנע בהישגיו, למה הוא מאתגר את עצמו ואת הקואליציה שלו ומביא אותם לבחירות?
הנה מה שהוא אמר: הוא דיבר על הצלחות חברתיות יוצאות מהכלל. אני שואל: האם יכול להיות שמאות אלפים שמחו בכיכרות, בשדרות, לפני שנה ורבע, נעלמו, התאדו, הם לא קיימים יותר, או שהמחאה הייתה אמיתית; או שהמחאה שיקפה מצוקה של מעמד הביניים ושל המעמדות הנמוכים במדינת ישראל שלא נמצא כל פתרון למצוקותיהם, שום דבר?
נכון, חינוך לגילאי שלוש–ארבע, אבל על חשבון החינוך הזה משלמים, באבי אביהם הם משלמים במקומות אחרים, במסים אחרים, ובדרכים אחרות לגבות את הסכום הזה. אז אין חוכמה גדולה לקחת מכיס אחד ולשים בכיס אחר – זה בצד החברתי. ואת המחאה בקיץ הזה בלמו, ובמחאת האירועים בלמו בכוח ובאלימות מופרזת, שעל זה עוד נבוא חשבון.
דיבר על ההישגים הביטחוניים הגדולים: לא היתה מלחמה. מלחמות לא נעשות בהתנדבות במדינת ישראל, לא בממשלות קודמות ולא בכלל. מלחמות נכפות עלינו. המלחמות שנאלצנו להילחם בשנים האחרונות היו מלחמות אין ברירה, הם לא היו מלחמות ברירה. לא בחרנו בהם.
עינת וילף (העצמאות):
אפשר היה - - -
נחמן שי (קדימה):
על איזה מלחמה גברתי מדברת, על מלחמת לבנון? מה היית עושה? איך היית מנסה להחזיר משם את החיילים?
עינת וילף (העצמאות):
קודם כול החיילים הוחזרו לא - - - המלחמה - - -
נחמן שי (קדימה):
אבל היה מאמץ, והיה צריך להגיב על תקיפות ה"חיזבאללה".
עינת וילף (העצמאות):
יש תגובה ויש תגובה, וגם - - -
נחמן שי (קדימה):
אני לא בעד מלחמות, שלא יהיה לך ספק. אני לא בעד מלחמות, אבל להגיד שהמצב הביטחוני הוא מזהיר, אז יש שליש מתושבי מדינת ישראל – אני לא שמח על כך – שנמצאים תחת אש, ותחת איום של אש, וטילים נורים לילה-לילה לעבר ישראל. אני לא מאושר מכך, אבל צריך להכיר בכך.
אי-אפשר למרוח את המציאות ולהגיד שזה לא קיים. אחר כך באה הפעילות המדינית. איזה הישגים? מדינת ישראל מבודדת, מדינת ישראל מבודדת. האם לא רואים את זה? האם הפרלמנט האירופי, שגברתי ואני היינו שם יותר מפעם אחת, לא עומד להחליט למשל על סימון מוצרים מהתנחלויות – דבר שאני מתנגד לו, כי הוא יוצר בישראל כלפי - - -
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה, זה לא יכול להיות דיאלוג. אם אתם רוצים לעשות דיאלוג, אז או שתעבור אליה, או שתעבור אליך.
נחמן שי (קדימה):
לא, אני נהנה לשוחח עם חברתי.
עינת וילף (העצמאות):
- - -
נחמן שי (קדימה):
אז לכן, לא בתחום החברתי, ולא בתחום הביטחוני, ולא בתחום המדיני, ולא בתחומים אחרים – אין הצלחות גדולות. לכן אני אומר, כשנבוא בעוד שלושה חודשים ועשרה ימים למשפט הבוחר, אני מאמין שהבוחרים במדינת ישראל ידעו מה להחליט. אני מקווה שנוכל אנחנו מפה להחזיר את התקווה לתושבי ישראל. יש למה לקוות, יש למי לקוות, וזה יקרה. תודה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה אדוני סגן יושב-ראש הכנסת, ואחריו, אם יהיה כאן – חבר הכנסת שטרית. אם לא – חבר הכנסת זאב בילסקי. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
אורי מקלב (יהדות התורה):
תודה רבה לך. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, במסורת היהודית, כאשר מתקיימת חתונה, אז מרקדין. אנחנו שרים: כיצד מרקדין לפני החתן, כיצד מרקדין לפני הכלה. אנחנו רוצים לשמח את החתן והכלה. תמיד נשאלת השאלה: חתן וכלה, צריך לשמח אותם? אין אנשים שיהיו שמחים יותר מהם, אנשים שהם מאושרים יותר. הם מגיעים ליום הזה מתוך תקווה ומתוך הרגשה טובה, ורק כשהם שלמים עם עצמם. אנחנו צריכים את כולם לשמח; לא אומרים לך: תשמע, אולי יש כאלה; את כולם צריך לשמח. איך זה יכול להיות? אז יש הרבה תשובות, אבל התשובה - - -
היו"ר שלמה מולה:
את האורחים?
אורי מקלב (יהדות התורה):
האורחים צריכים לשמח אותם. הם היו צריכים לשמח את האורחים. נתנו צ'ק, הוציאו כספים לעניין הזה. אבל מה מדאיג אותם – את זה צריך לבדוק. יש על זה הרבה פירושים, ולא נרחיב במסגרת הקצרה שיש לנו, אבל ודאי שאנחנו יודעים שגם ביום שמחה, וגם כאשר מסיימים פרק ומתחילים פרק חדש ומסיימים תקופה, יש איזה זמן של חשבון נפש, וזמן של חשבון נפש זה תמיד מציק: האם אני מספיק לקחתי אתי הרבה תובנות ודרך חיים, ואיך ההתנהלות שלי היתה בעבר, שזה מה שייקח אותי לעתיד – הדבר הזה מדאיג את האנשים, ולכן צריך קצת להפיג את המתח בזמן של חשבון נפש.
אנחנו נמצאים גם ביום שאנחנו מסיימים. על-פי רוב סיום יכול להיות דבר משמח, ויש כאן הרבה חברי כנסת, חברי, שעשו ופעלו רבות, לא משנה קואליציה, אופוזיציה. אבל יחד עם זה יש חשבון נפש, גם הכללי וגם הפרטי. אם אנחנו נעשה רגע חשבון נפש, חשבון הנפש הפרטי שלי שאני אומר את זה - - -
היו"ר שלמה מולה:
את חשבון הנפש האישי עשינו ביום כיפור.
אורי מקלב (יהדות התורה):
אבל תראה, אנחנו כאן צוברים כל כך מהר דברים שאפשר כבר מייד – יש פה עוד זמן לחשבון נפש. כאן צריך לעשות כל יום תשובה מחדש. אבל החשבון הפרטי שלי, חשבון הנפש הפרטי שלי, שאני חושב באופן אמיתי שאנחנו כולנו יודעים שמתוך הלהט של הדברים אנחנו קצת לא מחדדים. מדוע אנחנו באמת הולכים לבחירות? מה מביא אותנו ללכת לבחירות כשהממשלה רצתה וראש הממשלה רצה להעביר עוד, להאריך את הקדנציה בעוד שנה שלמה, כשיש בזה בסך הכול גם תועלות כלכליות? אנחנו יודעים שהבחירות לבד עולות קרוב לחצי מיליארד, ולמשק זה עולה הרבה הרבה כסף, ועוד שנה יותר, מזה לבד אפשר לחסוך למשק מיליארד וחצי שקל.
רק מה? אנחנו יודעים שבאופן אמיתי לא הנושא של הבחירות בארצות-הברית זה מה שהביא אותו, ולא זה שהוא לא רצה שמפלגות חדשות יצוצו ויבססו את עצמן, ועוד כל מיני חשבונות. החשבון האמיתי היה שלא היה אפשר להעביר את התקציב של 2013, מתוך כך שידעו שהתקציב הזה הולך להיות תקציב קשה מאוד, ולא היה מספיק יכולת וגב רחב של מפלגות הבית שיוכלו לקחת על עצמן.
עכשיו אנחנו צריכים להבין למה היה צריך להיות תקציב קשה. מדוע? מה הביא את המדינה? היו כמה סיבות, אבל סיבות אחרות התגברו עליהן – הנושא הזה של מדינות אירופה. אנחנו לא ניתן שיעור בכלכלה, אבל באופן אמיתי, הגזירות הכלכליות שהיו צריכות להיות מתוך כך שלממשלה היו הרבה הוצאות. על מה היו הוצאות? בעקבות מימוש דוח טרכטנברג. אני אומר בעקבות מימוש, לא יעזור שום דבר. כשאנחנו באנו והממשלה נופפה בדגל הזה שהיא הולכת ליישם את דוח טרכטנברג – חוק חינוך חובה עלה כמה מיליארדים לממשלה הזאת. מעונות וצהרונים עולים כמה מיליארדים.
מה קורה באופן אמיתי? הציבור הולך לשלם את זה בדרך שהיא הרבה יותר קשה. הציבור הולך לשלם את זה בגזירות. גם אם יהיו בחירות, גם אם עכשיו אנחנו נדחה את התקציב לעוד כמה חודשים, בסופו של דבר אנחנו יודעים שאחרי בחירות יהיה תקציב חדש. מי ישלם את זה? השכבות החלשות. למה? בגלל שאנחנו הלכנו, ואנחנו באמת שמענו רק לעם. אני מבין את הקשיים שיש, והממשלה רצתה למנוע הפגנות רחוב. יותר נוח לה ללכת לבחירות, לא מתוך שיש באמת מחאה חברתית, אלא מתוך זה שיש תקציב. אבל התשובה הסופית היא שמי שהולך היום באמת לסבול – והציבור צריך לדעת את זה, וצריך לדעת גם לקראת הבחירות – זה הציבור החלש בישראל. הוא הולך לשלם את המחיר של כל הגזירות וכל ההטבות הממשלתיות.
לכן, מי שהיום הולך להציג תוכנית כלכלית, ומי שרוצה - הציבור צריך לשמוע באופן אמיתי מי יש לו באמת תוכנית שתביא לידי כך שהנטל לא יהיה כל כך כבד על המשפחות ועל הציבור החלש.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. מאחר שחבר הכנסת מאיר שטרית איננו, ידבר חבר הכנסת זאב בילסקי. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
זאב בילסקי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה. ידידי חבר הכנסת מקלב, אני רוצה להפנות 30 שניות משלוש הדקות שיש לי אליך. אני הכרתי אותך בקדנציה הזאת, ושמעתי עליך לפני כן במוניציפלי, כשהיית בעיריית ירושלים. אני אומר לך, אתה אחד מחברי הכנסת שאני כל כך מוקיר ומעריך, על כל החסדים שאתה עושה, על כל הרצון הטוב, על כל הפתיחות שלך לגבי אותם אנשים שבאים ושוטחים את בעיותיהם לפניך, ובאמת כל הכבוד. לכן, אל תיקח את זה אישי. אבל אני רוצה להגיד לך - - -
היו"ר שלמה מולה:
אנחנו מצטרפים עד כאן.
זאב בילסקי (קדימה):
עד כאן כולנו מצטרפים. עכשיו הייתי גם מבקש את הזמן הזה, אבל אתה הארכת, אז אני לא אוכל לבקש ממנו פעמיים, אז בין שנינו כבר הסתדרנו.
אבל אני רוצה להגיד לך שהממשלה שאתה שותף לה, למעשה אנחנו די עובדים על הציבור, כמו שאומרים, כי למעשה מה קורה? אתה צודק שיש פה בור תקציבי גדול, אבל מישהו עשה אותו, מישהו לא תכנן אותו. זה לא דבר שקרה לנו לפתע. אנחנו הוצאנו כסף שאין לנו, והיום אותם אנשים שכל כך קשה להם, שאתה מטפל בהם, הם שישלמו. תראה מה עשתה הממשלה – הלכה לכיס הקל, העלתה את המע"מ ב-1%. עכשיו, אני לא יודע אם אתה יודע, אבל אני יכול להדליף לך מדיונים שהולכים להיות, שמייד אחרי הבחירות יעלו את המע"מ בעוד 1%. על מי זה מס רגרסיבי? כל אותם אנשים שאתה כל כך עוזר להם. הם ישלמו את חוסר התכנון הזה של הממשלה.
אבל אני רוצה, אדוני היושב-ראש, להתרכז בשני דברים: על חטא שחטאנו לפניך, שלי זה כואב, וזאת ההזדמנות שלי להגיד, כי אנחנו בכל אופן הולכים לבחירות, והעם צריך לשמוע ולשפוט. ניצולי שואה – כמה ניסיתי בקדנציה הזאת, בארבע השנים האלה, לקדם את הנושא של ניצולי שואה, את אותם אנשים שבזכותם קמה מדינת ישראל ולמענם, ואני קורא לזה בימיהם האחרונים. אין לנו מועד ב' בשבילם. כמה ניסיתי, ולצערי הרב, חבר הכנסת מקלב, נתקלתי באטימות של הממשלה. כדי לקצץ את הביורוקרטיה לא צריך יותר כסף. רק הצעתי הצעות כדי שנוכל לתת להם את השירות שמגיע להם בדין, ולא הצלחתי.
ומלה אחרונה, אדוני היושב-ראש, על השלטון המקומי, שכל כך קרוב ללבי. אני כל פעם מדבר על זה, ובדרך כלל גם על רעננה, אבל הפעם נדבר על השלטון המקומי בכללותו. אני רוצה לספר לידידי ראשי הרשויות – 253 רשויות מקומיות, שרובן בקשיים תקציביים קשים מאוד: ממשלת ישראל, אחרי הבחירות האלה, מתכננת לקצץ לכם את מענק האיזון, את אותו כסף שאתו אנחנו מאזנים בין דימונה ובין כרמיאל ובין עכו ובין כל אותן שבפריפריה, שייתנו מינימום של חינוך כמו ברעננה, כמו בהרצלייה, כמו בתל-אביב. בכסף הזה הולכים לקצץ לכם, והולכים להוריד לכם מיליארדים. זה לא עניין של כסף קטן. הולכים לקחת את הכסף הזה מאזרחי מדינת ישראל באותם מקומות, חבר הכנסת מקלב, שלבך יוצא אליהם. לכן צר לי שהבחירות האלה מתרחשות רק כדי כאילו לדחות את הקץ, אבל בסופו של דבר אזרחי מדינת ישראל ישלמו את המחיר. תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. הדובר הבא הוא חבר הכנסת מגלי והבה, בבקשה, אדוני. אחריו חבר הכנסת אורי אורבך.
מגלי והבה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום שמעתי את ראש הממשלה ולא הופתעתי, כי הוא חושב שלציבור הישראלי יש זיכרון של דג, וזיכרון של דג, כמו שהבן שלי מתאר לי אותו, הוא זיכרון של דקה – אחרי דקה שוכחים. בדקו את זה במעבדות. וראש הממשלה מנסה פה למכור לציבור הישראלי, על כלכלה טובה ויציבה. הוא רק שוכח, חברי חברי הכנסת, ששני – הזוגות עובדים, הבעל ואשתו, ולא מסיימים את החודש; שמספר העניים במדינת ישראל כל הזמן גדל, וזה אנשים שהולכים לעבוד; וכל סדר העדיפויות של הממשלה הזאת, כחבר ועדת הכספים – ויושב פה שר האוצר לשעבר: ניסה למחוק, כל ההישגים וכל התייצבות בעקבות תחילת המשבר הכלכלי בתקופה שלך, אדוני רוני בר-און; ואיך הוא, הכול הוא עשה, הכול הוא שיפר, הכול הוא הצליח, ואנחנו רואים שהאמת בסופו של דבר ידועה לאנשים.
ראינו את העלאות המסים, המע"מ, המסים הישירים, המסים העקיפים, מחירי המים, וחשבו, כשהעלו את מחירי הדלק – לא כי מחירי הדלק עלו בעולם אלא כי הם לא מוותרים על מס הבלו, ואז מחיר הדלק עולה, ולא הבינו: כשאתה מעלה את מחירי הדלק, כל השרשרת של המוצרים שאחר כך תלויים בעליית המחירים ממשיכה לעלות. ואנחנו באמת רואים את הממשלה הזאת באה לבוחרים ואומרת: בואו תצביעו. על מה להצביע? על זה שהולכים לקצץ עוד יותר? על זה שלא מוכנים לשנות את סדר העדיפויות הלאומי?
אמרתי את זה מעל הבמה הזאת יותר פעם אחת: אין בעיה של כסף במדינת ישראל; יש בעיה של סדר עדיפויות, וסדר העדיפויות של הממשלה הזאת – לא לשכבות החלשות, לא לרשויות המקומיות שקורסות. התייחסת לפני, חבר הכנסת בילסקי, לרשויות הקורסות. הפכו לקבלנים שמשלמים משכורות, ובקושי מסיימים את החודש. אז איפה סדר העדיפויות? הוא דיבר על קיצוצים. כל מי שנפגע מהקיצוצים האלה זה האזרחים. דבר אחד לא עשה – לא קיצץ בתפקיד של שר או סגן שר. הממשלה הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל, ואנחנו יודעים מה ההוצאות שלה החודשיות, ואנחנו יודעים מה ההוצאות השנתיות. אז ממשלה, כפי שפתחתי את דברי, שחושבת שלציבור יש זיכרון של דג, ממשלה שמוליכה שולל גם את עצמה – והציבור מספיק פיקח, ואלה במיוחד השכבות החלשות והפריפריה ואלה שסובלים את חיי היום-יום בכלכלה המטופשת, המנוהלת בצורה הזאת של הממשלה הזאת – לא תביא את הישועה. לכן אני אומר, כפי שהוא פנה לאזרחי ישראל – אל תצביעו לממשלה הזאת ואל תצביעו לראש הממשלה הזה. תודה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אורי אורבך. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
אורי אורבך (הבית היהודי):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני לא משתגע לומר: אמרתי לכם, אבל בכל זאת, אני גם לא סובל מזה כל כך. בנאום שלפני הקדמת בחירות הסרק, שהיה לנו לפני חצי שנה, פניתי אליכם, חברי מקדימה, באותו יום שלמחרת אותו לילה, ואמרתי לכם שאתם חושבים שאתם חיים על זמן שאול פוליטי – אתם בדרך לגבעת שאול פוליטית. לא ידעתי שזה יקרה כל כך מהר. אבל אני מאחל לכם בכל זאת הצלחה.
אני רוצה, בהמשך לדברי בדיון הקודם, לומר משהו שקשור לעניין הזה.
רוני בר-און (קדימה):
- - -
אורי אורבך (הבית היהודי):
כולם מגיעים בסופו של דבר לאותו מקום; זה רק עניין של עיתוי ותזמון. בכל אופן, אני מייחל לשובן של מפלגות אמיתיות ולא של מפלגות אווירה, ובתוך המפלגות האמיתיות אני מחשיב בהחלט את מפלגתנו, המפד"ל, שבגלגולה העשייתי נקראת הבית היהודי, ואני מספר לכם, חברי, שקורה משהו טוב בציונות הדתית הפוליטית. ערכנו מפקד, למעלה מ-50,000 חברים הצטרפו, מה שאומר שיש ביקוש, יש רצון לחיים פוליטיים בציונות הדתית, ואנשים רבים הבינו שאי-אפשר להשליך את יהבם על הליכוד. ואני חושב שאחרי שנשלים את המהלכים שלנו, שהם לא פשוטים – פריימריס זה לא תענוג גדול, כפי שרבים פה יודעים, אבל היה כורח אצלנו – נעשה הסכם אחדות עם האיחוד הלאומי, לפחות עם החלקים המרכזיים שם, והציונות הדתית תחזור כמעט מן המתים, הייתי אומר, אפרופו גבעת שאול, אל החיים הפוליטיים, אל מרכז הזירה הפוליטית. זו תהיה בשורה גדולה מאוד לא רק לציונות הדתית עם שמונה-תשעה-עשרה מנדטים – אני מהממעיטים – אלא זו תהיה בשורה גדולה לכלל החברה הישראלית, שהציונות הדתית תחזור להתעסק בעניינים רבים, בדמותה היהודית של מדינת ישראל. שאנשים מסורתיים וגם לא דתיים יראו בחינוך הדתי, בציונות הדתית, במה שאנחנו מחנכים ושואפים אליו, משהו שראוי לביטוי פוליטי גדול יותר ממה שהיה בכנסת היוצאת.
אני מאחל, לעצמנו קודם כול, אבל גם לאחרים, שאנחנו בתוכנו, בתוך הציונות הדתית והציבור הגדול שאוהד אותה, נדע להתגבר על המחלוקת, על הקטנוניות, נגיע להסכם טוב ונשוב להיות מפלגה בסדר גודל בינוני – עשרה מנדטים פלוס-מינוס, רצוי פלוס-פלוס – כדי שלא תוכל לקום ממשלה ללא ייצוג פוליטי לציונות הדתית. האמן לי, חבר הכנסת והבה, שזאת לא תהיה הבעיה. אנחנו נלך בעניין של ויתור והכלה והשלמה, ותן לי קצת מקום לאופטימיות, כי אני אוהב את הפתגם שאומר: שמרו את הייאוש – עוד תזדקקו לו. לא אבזבז אותו כבר עכשיו. אני יודע – עוד יהיו מריבות וקטנוניות, ולכן אני אומר, בבחירות הבאות אנחנו, בעזרת השם, ובעזרת הבוחרים, שהשם יעזור להם גם, נשוב בכוחות מחודשים ומוגברים אל הכנסת ה-19.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה. חברת הכנסת עינת וילף, בבקשה.
עינת וילף (העצמאות):
טוב, נחמד לפחות להעביר את הערב שלפני פיזור הכנסת באווירה של שיחות סלון אל תוך הערב וסיכום. אז ראשית, אני רוצה להוסיף. חברתי חברת הכנסת חוטובלי, את מנית את הישגי השרים של הליכוד, ובצדק. אז רק להזכיר שנאומו של ראש הממשלה היום הוקדש, כמחציתו, אני חושבת, להישגים של הממשלה בתחום הביטחון והעורף. אני יודעת שרבים מחברייך שמתמודדים בפריימריס היו מעדיפים להתעלם ממי היו שרי הביטחון והעורף בארבע השנים האחרונות. אבל בסופו של דבר הדבר הוא לא ינותק, ושר הביטחון אהוד ברק והשר להגנת העורף מתן וילנאי תרמו תרומה מכרעת להישגים שעליהם דובר היום.
את הקמפיין אנחנו ננהל אחרי שנחליט על פיזור הכנסת. היום אני רק רוצה להגיד ארבע הערות בתקווה לדיון שינוהל בבחירות האלה. אחת, על הנושא של חברתיות, במיוחד על רקע פרישתו של השר כחלון. בוא נסכים שכולם חברתיים, לכל אחד יש מה להגיד בנושא החברתי, לכל אחד יש חזון חברתי, ויהיה נחמד אם במהלך הבחירות יתקיים גם דיון קצת יותר מעמיק על מה הוא בדיוק החזון החברתי. כי אין דינו של חזון חברתי כמו זה של השר כחלון, שהראה שדרך תחרות ופירוק הריכוזיות מגיעים לצדק חברתי, כדין חזון של ההסתדרות וועדים גדולים, והגנה על אותם ועדים. אלה חזונות מאוד שונים ואי-אפשר לטעון שכולם חברתיים.
דבר שני, כל תומכי שינוי שיטת הממשל. אני, כמובן, אדבר רבות על עד כמה זה רעיון רע במהלך הקמפיין, אבל אני אשמח אם לפחות אחד, שמי שמציע את זה ייתן קצת פרטים, ושהעיתונאים שמקבלים את דבריו ישאלו אותו את השאלה הפשוטה: עם כל היתרונות המופלאים שאתה מציע לנו, אולי גם אתה מוכן לשים לב לחסרונות של הרעיונות שאתה מעלה?
היו"ר שלמה מולה:
של שיטת הממשל?
עינת וילף (העצמאות):
של אותה שיטת ממשל, כי זה יהיה מעניין. אנשים בדרך כלל מסוגלים לראות את החסרונות של המצב הקיים; היתרונות שקופים מבחינתם, ובהצעות שלהם הם רואים רק את היתרונות, הם קצת מתקשים לראות את החסרונות. אז זה יהיה נחמד אם הדיון קצת יעמיק בנושא הזה.
הנושא השלישי, רבות ידונו בחוק טל ובמצב של גיוס החרדים. עובדה קטנה: המצב הנוכחי הוא שאין חוק, ושבנו לחוק שירות ביטחון, ובנוסף לכך המעמד של "תורתו אומנותו" אסור, הוא הטוב ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. צריך למנוע חקיקת חוק חדש. צריך להישאר עם חוק שירות ביטחון שמאפשר לגייס את אותם חרדים שהשירות שלהם הוא יותר נכס מנטל, וכל האחרים – שילכו לעבוד. סוף-סוף אפשר לנתק את הקשר המושחת שבין הרישום בישיבה לבין השירות בצה"ל. לראשונה בתולדות מדינת ישראל, בחור חרדי לא יכול ללכת לצה"ל ולהגיד: בגלל שאני רשום בישיבה, אני מבקש דחייה או פטור. ואסור לשנות את המצב הזה. אז כל מי שחושבים שהמצב הנוכחי בעייתי – הוא הכי טוב בהיסטוריה וצריך למצות אותו.
ולבסוף, אני אסיים, הרבה ידברו על חינוך. אני מקווה שגם כאן יהיה דיון שילך מעבר ל-, לא יודעת, תקטינו כיתות, תגדילו תקציבים, תחליפו מורים. אלא להיפך, תבינו שהמורים הם הפתרון, לא הבעיה. הקשיבו למורים. בזכות ההקשבה להם, לרעיונות שלהם, ליוזמות שלהם, נשפר את מערכת החינוך.
ואני רוצה רק לסיים באמירה על חברי הבית פה. בימים האלה מסכמים בעיתונות את הרגעים המביכים, ויציגו אותם ויכתבו עליהם, וצריך להזכיר ש-99.9% מהזמן מתקיימת כאן עבודה רצינית של אנשים רציניים, והעבודה הזאת לא זוכה לסיקור, לא זוכה לכבוד שמגיע לה. ואני חושבת שחשוב שגם כשאנחנו יוצאים לבחירות האלה ואנחנו רוצים להשיג את ההישגים שלנו, נקפיד בכבודו של הבית הזה ובכבודם של כל חברינו. תודה לכם.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ – איננה, ולכן חבר הכנסת שכיב שנאן יבוא וידבר. בבקשה, שכיב.
אני חושב שאנחנו מתקדמים ברשימת הנואמים לקראת ההצבעה. טוב שכך. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
שכיב שנאן (העצמאות):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה פשוט לשתף אתכם בהגיגי לבי, ממה שעובר לי בראש בשעות האחרונות, כשישבתי ושמעתי את נאומי הסיכום של הרבה חברי כנסת שעלו ודיברו. וכולם דיברו מדם לבם ושיקפו כל אחד את עמדתו ואת תפיסת העולם שלו, ואת הדעה שיש לו בעד או נגד הממשלה הזאת.
אבל לי בראש עבר דבר אחד קשה: עוד כנסת אחת שבה רשום למעלה: הצעת חוק התפזרות הכנסת ה-18, התשע"ג–2012; עוד כנסת אחת מתפזרת והמצב במגזר שאני בא ממנו, לצערי הרב, נשאר אותו הדבר. זה לא שונה בהרבה, אדוני היושב-ראש, ממה שהיה בכנסת הראשונה. אז היינו רחוקים משוויון זכויות והיום אנחנו עדיין רחוקים משוויון זכויות.
אז נתנו את הכול ולא קיבלנו, לא רק דבר שהוא שווה ערך, אלא הרבה פחות מזה. והיום אנחנו נותנים את הכול, והבנים שלנו שיושבים עכשיו בבית, ושומעים אותנו, אני מקווה, כואבים את זה שאין להם מקום עבודה, כואבים את זה שאין להם אפשרות לקבל היתר בנייה על אדמתם הפרטית, כואבים את זה שהם צריכים להיות מקופחים. הם גרים, בין כה וכה, בפריפריה; בין כה וכה נמצאים רחוקים; בין כה וכה נמצאים במצב שהם זועקים: מה עשתה לנו הכנסת הזו?
בכנסת הזו בעצם היינו שישה חברים דרוזים. התחילו ארבעה, ובמהלך סוף הקדנציה, אני הצטרפתי בפברואר, וחברי ד"ר אכרם חסון הצטרף יותר מאוחר. ובבית, כשהגענו הביתה, כשהסתובבנו בחתונות, כשהסתובבנו בלוויות וניחמנו אבלים, כשפגשנו אנשים צעירים שחיפשו מקום עבודה, שחיפשו פרנסה, הם אמרו: אתם שישה, מה עשיתם לנו? וכואב לי, אבל, ואני רוצה להישיר מבט לאחי ואחיותי בבית, ולהגיד להם: רבותי, אל נואש, תאמינו שהחיים ממשיכים ואנחנו נמשיך להיות נאמנים למדינה הזאת, נמשיך להיות שותפים אמיתיים לרוב שחי בה, ולא סתם שותפים אלא בעלי-ברית, שחפצים, לא בברית דמים – חפצים בקיום משותף. כואב לי שעוד כנסת, אדוני היושב-ראש, נגמרה.
תן לי כמה דקות.
היו"ר שלמה מולה:
לא, לא, אי-אפשר.
שכיב שנאן (העצמאות):
עוד כנסת, אדוני היושב-ראש, נגמרה - -
היו"ר שלמה מולה:
נא לסכם, בבקשה.
שכיב שנאן (העצמאות):
- - ואנחנו נותרנו "במקום דרוך", לא התקדמנו בצורה משמעותית שראויה לציון.
לכם, אחי בבית, אחיותי, אמהות יקרות, אבות יקרים, ילדים קטנים, מורים, תלמידים, אחי בני העדה הדרוזית, אחי הצ'רקסים, אחי הערבים, אני אומר - -
היו"ר שלמה מולה:
נא לסכם, בבקשה.
שכיב שנאן (העצמאות):
- - אנחנו לא נאמר נואש, לא נרים ידיים, נמשיך להיאבק גם, בעזרת השם, בכנסת הבאה, על מנת שלא נרים ידיים ונגיע ליום המיוחל שבו נרגיש אזרחים שווים במדינה הזאת.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה. חבר הכנסת עתניאל שנלר – איננו. לכן חבר הכנסת רוברט טיבייב, בבקשה, אדוני.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
אני חזרתי, אני יכולה אחרי זה, אדוני היושב-ראש?
היו"ר שלמה מולה:
אני אמרתי שמי שאנחנו מקריאים את שמו והוא לא נמצא, לא יוכל. אני לא יכול. בבקשה, אדוני.
רוברט טיבייב (קדימה):
תודה. תודה, אדוני היושב-ראש. הגענו לסוף הכנסת ה-18 ואפשר היה להשתמש בזה שהדיון הוא דיון של בחירות ולהגיד עד כמה הממשלה, אדוני היושב-ראש, גרועה, אבל אני חושב שאני לא אהיה ראשון ולא אהיה אחרון. כל מי שידבר על זה.
רק כמה, ממש, נקודות אני רוצה לציין על הממשלה. לפני הבחירות אמר ראש הממשלה שהוא רוצה להוריד את המסים ב-20%. בפועל זה לא קרה. אמרנו שאנחנו מקבלים תקציב דו-שנתי בשביל להציל את הכלכלה במדינת ישראל ופתאום אנחנו מגלים שיש לנו חור – 40 מיליארד שקל. בפועל, כל מה שקרה, וכל הזמן בנאומים פה של ראש הממשלה אנחנו מקבלים איומים על אירן ועוד הפעם אירן ועוד הפעם אירן. האם אנחנו מוכנים לתקיפה של אירן? בוא נחזור לאופקים, איפה שאני גר, ואני גר, לפי הנחיות פיקוד העורף, אדוני היושב-ראש, בשטח פתוח. זאת אומרת, אנחנו פשוט לא מוכנים לתקיפה ולמלחמה עם אירן.
ואם כבר לדבר, חברת הכנסת עינת וילף אמרה שלכל אחד מאתנו יש את הזיקה החברתית, וכנראה גם לממשלה יש. והיה שר בממשלת ישראל, משה כחלון – כולם דיברו על זה ואני גם רוצה להתייחס אליו בכמה מלים – שהוא היה שר טוב, שר חברתי. ויותר מזה, ראש הממשלה אמר לכל השרים שלו: תהיו כחלונים. אז אני אומר לכל השרים שבממשלת ישראל, תהיו כחלונים, תלכו הביתה.
השר כחלון הלך והתפטר מסיבה אחת פשוטה: הוא ידע כמה גזרות הממשלה הזאת רוצה להעביר לציבור. הוא פשוט התבייש. המצפון של הממשלה עזב את הממשלה. אין לממשלה הנוכחית מצפון. אז אני קורא לכל הממשלה להתפטר וללכת הביתה. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. הבא בתור הוא חבר הכנסת טלב אלסאנע – איננו. ואכן, יבוא וידבר חבר הכנסת נסים זאב. תורך הגיע, כמו תמיד.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
הוא לא אמור לסיים את הדיון?
היו"ר שלמה מולה:
אני מציע שתדחו את הדיון למועד בלתי ידוע.
נסים זאב (ש"ס):
ביקשתי אחרון, אדוני.
היו"ר שלמה מולה:
לא, אדוני, אנחנו לא נשנה את סדר הדוברים. אני מבקש ממך לבוא לדבר ואתה מוכן. אתה יכול גם, אתה יודע, לא לדבר. לא קרה שום דבר.
נסים זאב (ש"ס):
לא, אני יכול לדבר עוד הפעם בסוף.
היו"ר שלמה מולה:
טוב, מה אני יכול לעשות? אז אני לא הורס מסורת.
נסים זאב (ש"ס):
אין לי שום בעיה. אני אדבר. הוא ייתן לי שוב זכות דיבור בסוף. חתן מסיים. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא מבין למה צריך חוק לפיזור הכנסת. למה צריך בכלל חוק? אני כל השנה שומע, כבר קדנציה שלמה, שהכנסת הזאת צריכה ללכת הביתה וכמה שיותר מהר לעבור מן העולם. כל אחד והביטויים שלו. אז למה צריך חוק? אפשר לקום וללכת. יש בעיה עם זה?
מגלי והבה (קדימה):
מה יהיה בש"ס? תסביר לנו קצת על ש"ס.
רוני בר-און (קדימה):
זה לא בשביל אלה שהולכים, זה בשביל אלה שרוצים לבוא. רח' הקבלן 28.
נסים זאב (ש"ס):
אה, זה משהו אחר. שמחים בצאתם ששים בבואם. זה לא אותה קבוצה. מסכים אתך.
רוני בר-און (קדימה):
הוא רוצה לראות את אריה פה, הוא רוצה את אריה.
נסים זאב (ש"ס):
אבל אני לא הבנתי למה יש צורך כל כך, בפזיזות כזו לצאת, כל כך. מה דוחף אותנו? למה ראש הממשלה החליט כל כך – מה בוער לו, לראש הממשלה? חשבתי על איזה פירוש. אני אגיד לך. לא, אני אגיד לך מה. יש פסוק בשיר השירים: "לסֻסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי". מה הקשר בין הסוסים ורוכביהם לבין מה שהשכינה אומרת לכנסת ישראל – אבל לא הכנסת הזאת, זאת כנסת אחרת.
אדוני היושב-ראש, תשמע, יש שאלה מאוד קשה: איך יכול להיות שהסוסים ורוכביהם רצו לתוך הים? לא היתה שליטה לרוכבים על הסוסים שלהם. כמה שעושים "הויש", רוצים לעצור את הסוס, הסוס ממשיך לדהור. והרוכבים יודעים שהם הולכים להתאבד. הם הולכים לתוך הים, ובכל זאת לא היתה להם שליטה עליהם.
מה קרה פה? כי היה, ברגליהם של הסוסים – יצאה אש שבערה ברגליהם. לא יכלו לסבול את החום, היו חייבים להתקרר בתוך המים. אז לקחו את הבעלים בעל כורחם לתוך הים. זה מה שקורה בפוליטיקה שלנו, אדוני היושב-ראש. האדמה בוערת, הסוסים, כבר הרגליים שלהם כבר בוערות. חייבים לצאת.
ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אם מישהו יש לו איזושהי אשליה שאחרי הבחירות יהיה תקציב שונה, הוא פשוט חי – לא יודע איפה. הוא הזוי. וזה לא משנה מי יהיה בקואליציה. אפילו נאמר שקדימה תלך באיזושהי צורה, תבוא בשם אחר, וברור ששינוי השם יעזור לה הרבה ותלוי מי יהיה בהרכב שם.
מגלי והבה (קדימה):
תספר לנו מה קורה בש"ס.
נסים זאב (ש"ס):
אני אומר לך, אני כבר יודע מה קורה בקדימה. אני אומר לך, זה מה שהולך לקרות.
רוני בר-און (קדימה):
לנו יש מר"ן ומועצת.
נסים זאב (ש"ס):
לא משנה. המועצת שלך זה עכשיו ציפי לבני ואהוד אולמרט. אז מה לעשות? זה המועצת שלך.
היו"ר שלמה מולה:
נא לסכם בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
אז אני אומר לך, בכל מקרה, כשאתם תבואו לממשלה הזאת, 30 מיליארד השקלים שחסרים בקופת המדינה, זה לא יבוא יש מאין. תצטרכו בכל ממשלה – אנחנו נצטרך, אני מקווה שגם אני אהיה פה, בעזרת השם – נצטרך לחפש או לקצץ או לחפש את הגירעונות. אולי להגדיל את הגירעון, לא נורא.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה.
נסים זאב (ש"ס):
אבל נצטרך להתמודד עם זה. תודה, אדוני.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. יעלה ויבוא חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה, אדוני. יואל, אלא אם כן אתה מוותר. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
יואל חסון (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אני חושב שיש לנו בעיה, אין לנו שר פה, אדוני.
היו"ר שלמה מולה:
שר.
יואל חסון (קדימה):
אין שר.
היו"ר שלמה מולה:
שאלה נכונה.
יואל חסון (קדימה):
אז אתה תיתן לי לדבר בלי זמנים עד שיהיה שר, אדוני.
רוברט טיבייב (קדימה):
הם כולם כחלונים.
יואל חסון (קדימה):
כולם כחלונים, כולם ברחו. אז אני אדבר, אם יבוא שר - - -
היו"ר שלמה מולה:
אני עוצר את הזמן. דבר, בבקשה.
יואל חסון (קדימה):
תודה, אדוני היושב-ראש. חברי חברי הכנסת, אני חייב להתייחס לנאום ראש הממשלה כפי שראינו אותו היום. ראינו ראש ממשלה, קודם כול זחוח. ראינו ראש ממשלה שלא מדייק בפרטים. ראינו ראש ממשלה שבטוח שכולנו לא מכירים את הנתונים, סומך ובונה על זה שהציבור לא יעמיק בנתונים. וראש הממשלה, אמרו את זה לפני גם, חי במדינה אחרת. איך אמר חברי חבר הכנסת איתן כבל? אמר לראש הממשלה: תן לי את הכתובת של המדינה - - -
היו"ר שלמה מולה:
אני רק רוצה להגיד לך, יש שרה, השרה אורית נוקד.
יואל חסון (קדימה):
שרה, אז עכשיו שלוש. אמר חברי חבר הכנסת איתן כבל, אמר: תגיד לי, ראש הממשלה, באיזו כתובת ובאיזו מדינה אתה חי. זה פשוט מדהים. איפה חי ראש הממשלה הזה? אני מכיר את קירות בית ראש הממשלה. הייתי שם כמה וכמה פעמים. הם לא עד כדי כך אטומים, הם לא עד כדי כך מכוסים ביריעות ובכיסויים שמונעים ממך באמת לשמוע את הרחש שבא מן העם.
אז אני אעזור לראש הממשלה. הציבור לא מרוצה. הציבור לא מרוצה מהתחום הכלכלי, הציבור לא מרוצה מהתחום החברתי, הציבור לא מרוצה מהמצב בין ראש ממשלת ישראל לנשיא ארצות-הברית ומהיחסים האסטרטגיים בינינו לבין אמריקה. הוא לא מרוצה. ואני אגיד לכם גם, ממה הציבור גם לא מרוצה. הציבור לא מרוצה גם מאתנו. הציבור מצפה מכל מי שמאמין שנתניהו הוא ראש ממשלה רע במדינת ישראל להתאחד, לעבוד יחד ולהעמיד אלטרנטיבה ולעמוד ביחד. ואנחנו נעשה את זה. אנחנו מתכוונים להציג לציבור אלטרנטיבה ברורה של תוכנית, של דרך – בכלכלי, בחברתי, במדיני. אנחנו מתכוונים לעשות את זה ואנחנו נעשה את זה. ואם יש משהו שאי-אפשר היה לא לשים לב אליו, זו אותה זחיחות של חברי הליכוד ושל ראש הממשלה, והתחושה שהכול כבר בכיס. שום דבר לא בכיס. הכול פתוח. הכול פתוח. שום דבר עדיין לא נכתב. שום דבר עדיין לא נערך.
ואני אומר לך, חבר הכנסת החדש, אדמסו אללי – אני קודם כול מאחל לך שתהיה כאן גם בכנסת הבאה. אבל בשביל זה אתה צריך להיות במקום מאוד מאוד קרוב ליושב-ראש בליכוד. כי אנחנו מתכוונים לצמצם לכם את המקומות, אדוני. אז תעבוד קשה בפריימריס. ואני אומר לך שאני מאמין – אני מאמין שאנחנו נהיה מסוגלים, ונעשה את זה. כי הציבור יבין בסופו של דבר שהממשלה הזו היתה רעה לו. יש משפט שכולם אוהבים לומר - - -
עפו אגבאריה (חד"ש):
עדיף לו שיעבור לצד שלמה.
יואל חסון (קדימה):
שלמה תמיד בוחר בצד הנכון. שלמה בסדר. אני חייב לומר שיש את המשפט הזה שאוהבים תמיד לומר – בעוד שנייה אני מסיים, אדוני; אומרים שכל אחד מאזרחי מדינת ישראל ישווה – אתם יודעים מה? אני אגיד את זה ככה: ב-1 באפריל 2009 העברנו את צרור המפתחות של מדינת ישראל – אנחנו, קדימה, העברנו לליכוד, לידי נתניהו. ב-1 באפריל 2009. ואני שואל את הציבור הישראלי ואת כל אחד ואחת מהציבור הישראלי: שיחשוב היטב האם המצב שלו מ-1 באפריל 2009 עד היום, האם מצבו השתפר, או מצבו הידרדר?
היו"ר שלמה מולה:
נא לסכם, בבקשה.
יואל חסון (קדימה):
האם מצבו היה טוב יותר אז, והיום הוא פחות.
היו"ר שלמה מולה:
נא לסכם.
יואל חסון (קדימה):
יש, אבל, שרה. היום זה ברור לכולנו, אדוני היושב-ראש, שמסכמים את העניין. מרגע שנתנו את המפתחות לנתניהו, ב-1 באפריל 2009, ועד היום, מצב הציבור הורע בכל התחומים. מצבה האסטרטגי של מדינת ישראל הורע בכל התחומים. ולכן הציבור יגיע למסקנה, ויביא ממשלה חדשה למדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה. חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ. בבקשה, גברתי. בבקשה, גברתי, לרשותך שלוש דקות.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה שאתה קראת לי לדבר. חברי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על מה למדתי בקדנציה הראשונה שלי בכנסת ישראל. בנאום הבכורה שלי בכנסת התחלתי במשפט: חברים יקרים, הכול מתחיל מכאן.
והאמת, הרגשתי – לא הייתי בכנסת, אבל הרגשתי שהכול מתחיל מכאן. והיום, אחרי שלוש שנים, אני יכולה להגיד בוודאות, קודם כול לנו, בתום הקדנציה הזאת, שהכול מתחיל מכאן. והשאלה היא, לדעתי – כולנו רצים עכשיו לבחירות. אני רוצה לאחל, כמובן, הצלחה, קודם כול לעצמי, בבחירות האלה, ולחברי, ולאלה שמאוד אוהבים את ארץ-ישראל ורוצים לראות את מדינת ישראל כמדינה הכי טובה בעולם לחיות בה.
הכנסת אומנם מתפזרת, ואולי פה ושם אני כחברת כנסת איבדתי אמון של חלק מהציבור, של חלק מהזרועות במערכת. אבל אני לא איבדתי את הדרך. הדרך שלי היא מאוד ברורה. דרך של לומר את האמת. דרך – שלום, אדוני היושב-ראש. דרך של לומר את האמת על אף שמשלמים על זה מחיר כבד מאוד במערכת הפוליטית. אני למדתי בקדנציה שלי שמנסים בכל דרך, גופים רבים – גם, לצערי, חברי כנסת בחלק מהמפלגות – לגרום לכך שלציבור בישראל לא תהיה חשיבה עצמאית. ועושים לו שטיפת מוח. ומביאים מספרים שמתאימים לאג'נדות שלהם. ומשנים את המציאות. ומעוותים את המציאות.
וכשהציבור שומע, ושומע ושומע, אז לפעמים על חלקו זה משפיע. ואז אנחנו מוצאים את עצמנו בעצם, כבומרנג, במצב שגם כשאנחנו אומרים את האמת, לא תמיד הציבור מאמין לנו. אני למדתי, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת - -
היו"ר ראובן ריבלין:
נא לסיים.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
- - לא נולדתי להיות חברת כנסת. אבל נולדתי להיות בן-אדם אמיתי. אני לא עושה לי בשום פנים ואופן, או מנסה לקדם את עצמי במערכת הבחירות. זאת לא הכוונה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני באופן אישי שמח לשמוע אותך כמה שאני רק יכול. אבל אנחנו צריכים לסיים. עברו שלוש הדקות.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
אני כבר לא שמתי לב, האמת.
היו"ר ראובן ריבלין:
בסדר.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
לא שמתי לב, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
אז אם לא שמת לב, אז אני אומר לך.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
ואני רוצה לומר משפט אחרון, אדוני.
היו"ר ראובן ריבלין:
בבקשה.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
התחלתי את הנאום שלי היום ב"הכול מתחיל מכאן". אבל אני רוצה להגיד משפט לאזרחי מדינת ישראל, שהכול מתחיל קודם כול אצל כל אחד מאתנו. ואני מייחלת בחזון שלי לראות שהציבור והאזרחים במדינת ישראל לוקחים אחריות על החיים שלהם ועל המדינה שלהם. ואנחנו כנבחרי ציבור, כשיוצאים מכאן היום, כל אחד מאתנו צריך לדעת אם באמת עשינו את מה שהתחייבנו בפני הציבור שלנו. ומי שמאמין שהוא רוצה להמשיך עם האמת שלו, אני בטוחה שתהיה לו הזדמנות לתקן את זה גם בקדנציה הבאה. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, ברוך הבא. חבר הכנסת אחמד טיבי. גם אלה שרוצים שהוא לא יהיה, לא יצליחו.
קריאה:
- - -
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, אמרתי לשיח' אברהים צרצור ברוך הבא.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מה נזכור מהכנסת הזאת, מהכנסת השמונה-עשרה?
רוני בר-און (קדימה):
הלוואי שכלום.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
חוקים גזעניים. רמיסת זכויות אדם ואזרח.
כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):
הורדת ח"כ מהדוכן.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
התעלמות מהצרכים הבסיסיים של חיים בכבוד של משפחות בפריפריה, ביישובים הערביים. פגיעה במעמד הביניים, לרבות המיעוט הנרדף. וכאן, בכנסת, כולם שותפים ללוויה. בערבית זה מזכיר לי, אדוני היושב-ראש, אתה יודע ערבית: אל-ג'נזה חאמיה, ואל-מאת כלב. הלוויה חמה והמת הוא כלב. רובם יודעים בסתר לבם שהיה כישלון בכל תחום. בתחום המדיני – כלום. הצליח ראש הממשלה. במה הצליח? שם את הבעיה הפלסטינית על המדף. בתחום החברתי כלכלי – הפגנות הקיץ, המחאה החברתית, והטענה כל הזמן, טענת הסרק והשקר, שהכלכלה של מדינת ישראל היא כלכלה חזקה.
שטייניץ הלעיט אותנו פעם אחר פעם: כלכלה חזקה, ופתאום, בשבועות האחרונים היא כלכלה קלוקלת, היא לא חזקה. עד כדי כך, אדוני היושב-ראש, ששר חברתי, השר הכי פופולרי, מוצא את עצמו נאלץ לנטוש, לברוח, ונשארה ממשלה לבנה. אין מה שקרוי "אחד משלנו". חבר הכנסת כרמל שאמה, אולי אתה היחידי שנשארת מה שקרוי "אחד משלנו" ועוסק בתחום הכלכלי-חברתי.
מאיר שטרית (קדימה):
מה עם סילבן?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני לא חושב שהוא עונה להגדרה הזאת.
רבותי, כל הזמן מאשימים את הח"כים הערבים שהם עוסקים בנושאים מדיניים, לא בעניינים כלכליים חברתיים. זו אמירת שקר, אין לה על מה להתבסס. אבל בואו נבדוק מה עושים הח"כים היהודים. אגב, אין ביטוי כזה. עכשיו יש מטבע לשון חדשה, "הח"כים היהודים". דני דנון במה עוסק, בענייני כלכלה? כל הזמן מיט רומני, קונגרס. אקוניס בבית-הלבן – מדיני. שמעתם שהוא עוסק בענייני דיור? בענייני חינוך? אני עוסק בענייני דיור.
רוני בר-און (קדימה):
בית-לבן זה לא דיור?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
בית-לבן זה דיור. אפשר להשתלב בין אקוניס לדנון – דיור למיט רומני. לא יהיה, הוא יישאר חסר בית.
לכן, אדוני היושב-ראש, כנראה תצטרך, חבר הכנסת כרמל שאמה, להיות בודד תחת הכותרת "אחד משלנו".
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
מה עם ציון פיניאן?
עינת וילף (העצמאות):
- - -
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
את לא תחת הכותרת "אחד משלנו" ואת גם לא מהמפלגה, מהסיעה שמתיימרת להיקרא "מפלגת העם". יש העדפה מתקנת, אדוני היושב-ראש. מפלגת העם. מה מפלגת העם? בואו נראה מה נתן ראש הממשלה בנימין נתניהו לציבור: יציבות במובן של הישרדות. חוץ מזה, כלכלה, חברה, מדינה, ביטחון – כישלון אחד גדול. אפס אחד גדול. בבתי-ספר, גם בקונגו-ברזוויל, כאשר אתה מקבל אפס, אולי אתה עולה כיתה אבל לא בבית-ספרנו. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מאוד מודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה. אחרון הדוברים חבר הכנסת רוני בר-און.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
אתה לא צריך להפעיל את השעון, כי אין פה שר. זה לפי הכלל הידוע של היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
יש את השרה אורית נוקד. אורית נוקד נמצאת כאן אתנו כל הזמן. אני שם לב כל הזמן שיהיה פה שר. אם לא היה פה שר – זו בקשה של הממשלה, אתה צודק.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להודות לך, לא על הערב הזה אלא על כל הכנסת ה-18, על הניהול ועל ההובלה. אני חושב שזה מגיע לך. תודה על כל מה שעשית.
אפשר להגיד פה הערב הזה, כפי שאומרים ביום הבר-מצווה, מה שהאב אומר על בנו. "ברוך שפטרנו מעונשו של זה" – של הממשלה הזאת ושל ראש הממשלה הזה. ראש הממשלה הזה הוא ראש ממשלה שבתקופתו בנו הכי מעט בירושלים עיר הקודש, עיר הבירה. אלה נתונים. יכול יריב לוין לשמוח עם ירושלים, להישבע "אם תשכח ימיני", המון מלים. ראש הממשלה, אתה בנית הכי מעט בתקופתך בעיר הקודש, בירושלים. זה ראש הממשלה הראשון שהודיע, לא היה כדוגמתו, שלא על דעת מפלגתו, שלא על דעת ממשלתו, שיהיו שתי מדינות לשני עמים. לא היה כדבר הזה. הוא לא קיבל אישור מהכנסת לזה, עשה דרור לעצמו, חילק את ארץ-ישראל בפיו, ואל יקל הדבר בעיניכם. חיים ומוות ביד הלשון.
ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו המליך את מר אהוד ברק, שר הביטחון, על נושא ההתיישבות בשילה, בענתות, בחברון ובית-אל. לא היה כדבר הזה שראש ממשלה ייתן סמכות כזאת לשר ביטחון תחת תואנות שווא, מצגי שווא, ותחת כניעה לממשלה, שהיא בהגדרתה ימנית אבל שתי ידיה שמאלניות. וצריך לשאול את ראש הממשלה הזה: אתה רוצה ממשלה יהודית, מדינה יהודית שעושה דברים יהודיים, או לעשות דברים הפוכים? היום הוא לא חוזר על הודעתו במסגרת ההודעה המדינית – שתי מדינות לשני עמים – כי זה לא מתאים לבחירות הקרובות. אבל מה תבטיח בבחירות הקרובות? מה הצד המדיני? שמעתי את היושב-ראש אומר שנשמע משנה כלכלית ברורה. האם אפשר לבקש מהליכוד שנשמע גם משנה מדינית ברורה? מה יהיה, תוכנית אלון פלוס? מה יהיה, תוכנית אלון מינוס? מה יהיה לנו?
יש ראש ממשלה שמתפאר בכלכלה מצוינת, חזקה, יציבה. יש בהחלט מה להשתבח בכלכלה. יש דברים טובים, אבל יש כמיליון איש, מיליון איש, לא שהם לא גומרים את החודש – הם לא מתחילים את החודש. כשהם באים בראשון לחודש, מר נתניהו, למכולת - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
אני לא רוצה להפסיק אותך, אבל הזמן נגמר.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
אני מסכם. הם לא מתחילים את החודש, כי בראשון לחודש הם באים למכולת ואומרים להם: לא. לא תקנו פה לחם עכשיו עד שלא תשלמו את חובכם.
אנחנו בוודאי מצביעים בעד הקדמת הבחירות, ויפה שעה אחת קודם, בתקווה לאיחוד בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי ולהוות עוגן מדיני ימני, אחריות כלכלית וביטחון. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת רוני בר-און, אחרון הדוברים. חבר הכנסת בר-און, הואיל ואתה אחרון הדוברים, אני לא רוצה שהממשלה תעלה, ואני קורא – אני נותן לך מראש חמש דקות, אבל שלא נתחיל את המשא-ומתן אחרי שיגמרו החמש דקות.
רוני בר-און (קדימה):
אני מאוד מעריך את זה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
אדוני היושב-ראש, המשנה לראש הממשלה, חברי הכנסת, אלמלא שמעתי את דבריו של ראש הממשלה בפתח הדיון לא הייתי טורח לעלות לכאן ולהלאות אתכם. ממילא הדברים שנאמרים כאן, הכול צפוי והרשות נתונה, והנואם נואם ואף אחד לא שומע, ומי ששומע בוודאי לא השתכנע. אפשר היה לנאום את נאום הסיכום הזה לפני כמעט ארבע שנים בנאום הפתיחה, אפשר יהיה לנאום אותו בנאום הפתיחה בעוד ארבעה חודשים. אבל ראש הממשלה הציג פה, למרבית הצער, איך אני אומר בלשון המעטה, מצג מאוד מאוד לא מדויק. אני מניח לטובתו שהוא טעה. זה שהוא דיבר על זה שהוא השיג ביטחון, נדמה לי שהכנסת הזאת עוד זוכרת איזו ממשלה היא זאת שהרתיעה את נסראללה. נדמה לי שהכנסת הזאת עוד זוכרת איזה ממשלה הרתיעה למשך זמן מוגבל את ה"חמאס" בעזה, עד ששוב הוא הרים את ראשו מול התגובות המהוססות של הממשלה הזאת. אני שומע שראש הממשלה מתפאר בזה שהוא גוזר סרטים למחלפים ולדרכים מהירות, דרכים ששאול מופז הגה, יזם, תכנן והשיק. תמיד הדברים נגמרים. בתקופתנו ידענו לומר שחלק מההישגים שלנו שייכים גם לממשלה הקודמת.
אבל מה שבאמת הפריע לי יותר מהכול היו הנתונים המוטעים, שלא לומר יותר חמור מזה, בנושאים הכלכליים. אמר פה ראש הממשלה שהוא קיבל משק עם 7% או 7.5% אבטלה והיום הוא בפחות. לא, הוא אמר: 9.5%. אם הוא היה אומר" 7.5%, לא הייתי מתווכח. 9.5%, והיום יש לו 7.5%. ראש הממשלה, אתה יודע שזה לא נכון. למה אתה מטעה את הכנסת? למה אתה מטעה את הציבור? אתה יודע שקיבלת את המשק במצב המיטבי ביותר שניתן היה לקבל משק מערבי בזמן המשבר הכלכלי. אתה יודע שאם היינו שועים לריצות שלך לאמצעי התקשורת בהיסטריה: תשפכו כסף, תיתנו רשת ביטחון, תעשו זה ותעשו זה – אתה לא היית שורד עם הכלכלה אפילו חצי שנה. אבל, בוא ונראה איפה האמת מונחת. אתה יודע שכל האינדיקטורים הכלכליים התחילו לעלות ברבעון הראשון של 2009, ממש שלושה חודשים לפני שאתה נכנסת לתפקיד, ואתה יודע שאחרי שהיינו ברבעון השלישי של 2008 בשיא של 20 שנה באחוזי אבטלה, של 5.9%, עלינו זמנית לקצת למעלה מ-7% בין היתר בגלל הפניקה שאתה עשית. פרופסור ברוורמן יספר לך שכלכלה זה מדע של ציפיות. כשאתה צרחת שיהיו פה פיטורים המוניים, אנשים פיטרו אנשים. אבל מייד אחרי זה, זה התחיל לרדת. אבל בוא ונבדוק את זה אמפירית. ב-2Q, ברבעון 2 של 2009, היתה בישראל אבטלה של 7.4%, ובארצות-הברית היא היתה 11.1%. עברו שלוש וחצי שנים, וארצות-הברית, עם כל המשברים החוזרים ונשנים עומדת היום על 7.8% ואתה עומד על 7.2%. אז איפה ההצלחה הגדולה שלך?
אתה מספר שעשית 340,000 מקומות עבודה. למי אתה מוכר את הדברים האלה? הגידול במשק אוטומטית כל שנה הוא בין 60,000 ל-80,000 אלף מקומות עבודה נוספים. אז מה הוספת? לא הוספת כלום. עכשיו, אם עושים את החשבון, 75,000 מקומות עבודה הכנסת במגזר הציבורי, זה שאמרת: הרזה שלוקח את השמן, או השמן שלוקח את הרזה. עכשיו, איזה משק אתה משאיר? אתה משאיר משק שיגיע השנה ל-4.5%–5% גירעון. זה לא היה מאז שהיית שר אוצר. האבטלה לא היתה כמו שהיתה מאז שהיית שר אוצר.
אדוני היושב-ראש, עכשיו, אני רוצה להגיד לך שהיום כולם דיברו על כחלון, שזה עניין נורא חשוב, אבל לא שמנו לב לדבר ממש דרמטי. היום עוד פעם חולקו פרסי נובל בכלכלה, ועוד פעם שטייניץ לא קיבל פרס נובל לכלכלה. איך עושים לו את זה שנה אחרי שנה?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אנטישמיות.
רוני בר-און (קדימה):
אנטישמיות. אני אגיד לך איפה אם כל חטאת. אדוני ראש הממשלה, אדוני היושב-ראש, עמדתי פה לפני למעלה משנתיים - -
היו"ר ראובן ריבלין:
לסיום.
רוני בר-און (קדימה):
אני מסיים.
- - ודיברתי על התקציב הדו-שנתי. אמרתי לכם שבכלכלה כל כך שבירה אי-אפשר לקחת הנחות מאקרו בחציון הראשון של 2010 כדי שיחולו עד סוף 2012. אמרתי לכם שזה גם יהיה גם ב-2013. אמרתי לכם שב-2006 לא היה תקציב והיו בחירות, שב-2009 היו בחירות ולא היה תקציב וגם ב-2013 יש בחירות ואין תקציב. אדוני ראש הממשלה, כשעשית את התקציב הדו-שנתי, עשית אותו רק למען היציבות הפוליטית ולא הכלכלית, כי כל בור שנוצר בתקציב, כאשר הוא לשנתיים, אתה פוגש אותו לא כפליים אלא כפליים פלוס. מה אני אומר?
היו"ר ראובן ריבלין:
לסיום.
רוני בר-און (קדימה):
לסיום אני אומר שצריך את הממשלה הזאת להחליף. אני מקווה שהציבור לא ילך שולל אחרי מה שאומרים לו, אלא ילך עם מה שהוא מרגיש. הממשלה הזאת צריכה לשלם את מחיר ההרגשה הקשה של הציבור. תודה לך, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אני מזמין את השר אדלשטיין לסכם. האם זה יהיה בשניים-ועשרים או ב-22. החוק כל כך ברור. הוויכוחים – כל אחד דיבר מהרהורי לבו, וכמובן, אדוני, אין צורך. הממשלה רוצה להעביר חוק. הכנסת מוכנה להעביר את החוק או להתנגד לו. בואו ונצביע. אני לא מבין למה צריך. צלצלו – מה צריך את כל הסיכומים וכל הדברים? הרי הממשלה מבקשת מהכנסת להצביע על חוק פיזור הכנסת. הכנסת מתייצבת פה, והממשלה עדיין לא פה. צלצלנו פה. לאדוני, כמובן, יש את הזכות המלאה להשיב, והטרוניה שלי היא לא כלפיו, כי אני יודע שאני כחבר בקואליציה שמח מאוד שאתה עומד ויכול למשוך זמן עד שיבוא, אבל בשביל מה? לשם מה?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
- - - תקדים, אדוני היושב-ראש?
היו"ר ראובן ריבלין:
לא הבנתי.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אתה חושש מתקדים מלפני עשרה חודשים?
היו"ר ראובן ריבלין:
אני לא חושש יותר משום דבר, כי אני גם יכול לצפות לכל דבר, אבל זאת לא הבעיה. הבעיה היא שאני לא מבין - - -
קריאה:
- - -
היו"ר ראובן ריבלין:
מה קרה? יש פה איזושהי בעיה?
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
- - -
היו"ר ראובן ריבלין:
לא. הקדוש-ברוך-הוא יעזור לכולנו כי הקדוש-ברוך-הוא הוא אחד ויחיד, ושל כולנו – נוצרים, חבר הכנסת חנא, ויהודים וערבים, חבר הכנסת טיבי וחברי הכנסת ברכה, זחאלקה וכמובן אברהים וחבר הכנסת מסעוד גנאים.
יואל חסון (קדימה):
אדוני היושב-ראש - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
אני לא יודע. אז שיבוא ויודיע. אני לא - - -
יואל חסון (קדימה):
אולי ראש הממשלה התחרט פעם נוספת.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מבקש באמת להודיע. אני אצביע על החוק כי אני בהחלט אאפשר לאדלשטיין לומר את דבריו, אבל מדוע אנחנו צריכים את זה? אני פשוט לא מבין.
בבקשה. כבוד השר אדלשטיין ישיב לדיון.
שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:
אדוני היושב-ראש, עמיתי השרים, חברי חברי הכנסת, אני חושב שצריך לשאול כאן שאלה מקדימה לתדהמה שלך. אני גם קצת הופתעתי כשהצגתי, ברשותך, לפני כשעתיים את החוק.
היו"ר ראובן ריבלין:
נכון.
שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:
רציתי בעצם לרדת מכאן ולהצביע, אבל פתאום ראיתי שהיה כאן תור של 42 - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
דרך אגב, רבים מחברי הקואליציה רצו לדבר. יש רבים מחברי הכנסת שבאמת מאמינים, ואני כמוהם, שהציבור משווע לשמוע כל אחד ואחד מהם. היו כאלה שהיתה בהם נימת פרידה, היו כאלה אשר היתה בהם נימת תוכחה. כל אחד רצה לומר את דברו לציבור אחרי שארבע שנים הוא ייצג אותו. אבל אני גם חשבתי, חברים: או מחליטים ללכת להתפזרות או לא. אבל כמובן שכל חבר כנסת – דרך אגב, היו רבים מחברי הקואליציה - - -
שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:
היו גם חברי קואליציה, ולרוב היו חברי אופוזיציה. אדוני היושב-ראש, אני חשבתי שלאחר שאני מציג חוק שיש בו בדיוק שני סעיפים וכל סעיף בן משפט אחד – וכפי שראית, אדוני היושב-ראש, לא ניצלתי את הזכות שניתנה לי להציג את החוק להתפזרות הכנסת על מנת לסכם את הישגי הקואליציה או למנות את כל מגרעות האופוזיציה, והצגתי את החוק – חשבתי שנצביע.
היו"ר ראובן ריבלין:
צודק מאה אחוז.
שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:
אבל כנראה חלק מחברי האופוזיציה לא סומכים על האמירה של עמיתי, שר החינוך גדעון סער, שגם בכנסת הבאה תהיה להם אפשרות לקרוא הרבה קריאות ביניים. גם כנראה זה יותר מדי והמטרה הזאת קשה קצת להשגה.
יואל חסון (קדימה):
דיברנו קודם על זחיחות – לא להיות זחוח.
שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:
לכן, אני אומר שראינו כאן דיון של שעתיים וחצי או שלוש בנושא הזה של שני הסעיפים. לכן, אדוני היושב-ראש, באווירה הזאת, גם כבר עכשיו, אפילו לאחר מה שאמרת, ומבחינתי בצדק אמרת, ראית כבר תגובות: אולי מישהו התחרט – על העיכוב של מספר דקות של ראש הממשלה, שמגיע מפגישה. לאחר מכן נמצא עוד תלי-תלים של פרשנויות שאולי הוא לא רצה לתמוך בהקדמת הבחירות או עוד כהנה וכהנה דברים.
לכן, אני אומר שהסיכום שלי לעניין הזה לא מסובך מדי. היינו יכולים והיינו רוצים להמשיך באותה עשייה שפתחנו בה לפני כמעט ארבע שנים. כפי שאמר יושב-ראש הכנסת, לא הרבה כנסות בתולדות המדינה פתחו את המושב החמישי. היינו רוצים לפתוח את המושב ולהמשיך את המושב, אבל לצערי הרב כנראה אווירת הבחירות משפיעה, כולל משפיעה – וכאן אני לא מפנה את הכול רק כלפי האופוזיציה – כנראה משפיעה גם על אווירה מסוימת בקואליציה, וחבל שכך.
חבל שכך, כי הזכיר כאן לפני רוני בר-און שכל הזמן עוסקים בפרישתו של עמיתי, וגם, לא אסתיר, חברי האישי, השר משה כחלון, כשכבר מצאנו קו חדש: אם עד לפרישתו של השר כחלון הנימה בכל הנאומים היתה שהליכוד זו המפלגה הכי אנטי-חברתית שיכולה להיות, והקואליציה הזו היא הכי אנטי-חברתית שיכולה להיות, אז כעבור שעתיים פתאום הסתבר שלא. עד לפרישתו של השר כחלון היתה קואליציה מאוד חברתית, וליכוד מאוד חברתי, בניגוד להודעות קודמות. לאחר פרישתו ודאי שלא נשאר זכר לחברתיות והדברים מאוד הסתבכו, ומעכשיו והלאה נהיה כולנו קפיטליסטים נוראים. אז קצת עקביות, אדוני היושב-ראש, כפי ששמעת אותי לא פעם אומר מעל לדוכן הזה – קצת עקביות עוד לא הזיקה לאף אחד בעולם הזה וגם לא בבית הזה.
לכן אני חושב שכשאני מדבר, לפחות, על העשייה של ארבע השנים האחרונות, כמעט ארבע השנים האחרונות, אני כן מדבר על פעילות רבה שהבית הזה, הבית הזה יכול להיות גאה בפעילות הזו. מה שנעשה פה בוועדות השונות, במיוחד בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, החקיקה שהובילו אותה חברי כנסת – כן, רחמנא ליצלן, גם מהליכוד ומהקואליציה אבל כן, לפעמים גם מהאופוזיציה – חקיקה חברתית לטובת העובדים, לטובת העובדים, לטובת הפנסיונרים, לטובת המשפחות החד-הוריות, לטובת העולים, לטובת החולים – כל הדברים האלה עשתה הכנסת הנוכחית. אני לא מבין למה עוד לפני שפתחנו באמת את מערכת הבחירות צריך להשחיר גם את עצמנו ולומר – לא עשינו שום דבר. נכון שזה נאמר כאילו: לא עשיתם שום דבר. אז אם לא עשינו כקואליציה וכממשלה שום דבר, מה עשו כל האחרים? הרי שום דבר לא נעשה. אז למה אנחנו, בלהט הוויכוחים האלה, צריכים להשחיר את עצמנו, ובאמת לא להשאיר מקום לאזרח להאמין שבבית הזה, ביום-יום, ודאי בימי הממשלה הנוכחית ובימי הקואליציה נוכחית, נעשו המון דברים לטובת האזרחים ולטובת עם ישראל?
זה הסיכום שלי לחוק התפזרות הכנסת ואני כולי תקווה שמערכת הבחירות, כפי שביקשנו כממשלה, תהיה קצרה ואינטנסיבית, ונחזור לעסוק בפעילות הברוכה שעסקה בה הכנסת היוצאת. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, אנחנו צלצלנו כבר לפני למעלה מעשר דקות, ואני מבקש מכולם לשבת. חבר הכנסת אורבך, חבר הכנסת פלסנר, חבר הכנסת כבל – לא כדאי שתרוצו. שבו, כי אנחנו הולכים להצביע.
רבותי, אנחנו נצביע בקריאה ראשונה, ואני מזכיר לכם שמייד בתום הקריאה הראשונה אנחנו נעבור – אותם אלה מבינכם שהם חברים בוועדת הכנסת או המבקשים לומר דבר בוועדת הכנסת יתכנסו בחדר ועדת הכנסת, אני אכריז על הפסקה עד סיום הדיון.
קריאה:
באולם "נגב".
היו"ר ראובן ריבלין:
באולם "נגב". כן. העם רוצה לראות, ובצדק, זה בסדר גמור. אולם "נגב" הוא אולם שבו הטלוויזיה יכולה לפעול ולשדר ישירות לציבור כולו, שוודאי מתעניין בהליכים ובמהלכים הקשורים בחוק פיזור הכנסת או בחוק הבחירות לכנסת ה- 19.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה הראשונה – הצעת החוק אשר הובאה על-ידי הממשלה, ואני מציין שכל הצעות החוק הפרטיות שהן בתוקף, כולן, יאוחד הדיון שלהן עם הצעת החוק הזו, בין שעברו קריאה טרומית ובין שלא עברו קריאה טרומית. הדברים האלה יעברו לידי הכרעה והחלטה בוועדת הכנסת. אנחנו נצביע בקריאה ראשונה על הצעת חוק התפזרות הכנסת ה- 18, התשע"ג–2012, בקריאה ראשונה. אני מזכיר: אין צורך ב-61 חברי כנסת בקריאה ראשונה, אבל יהיה צורך בקריאה שנייה ושלישית, או בקריאה שלישית בלבד.
נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 99
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק התפזרות הכנסת ה-18, התשע"ג–2012, לוועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
99 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהכנסת קיבלה בקריאה ראשונה את חוק התפזרות הכנסת ה-18 ואנחנו נעבור לדיון בוועדת הכנסת. ואם לא תהיינה הפתעות – לאחר שהכנסת אישרה ב-99 בלי מתנגדים – בוועדה, אני מתאר לעצמי שאנחנו נוכל להצביע במהרה, אולי אפילו עוד היום, שנותרו לו 50 דקות.
רבותי, אני מזמין את ועדת הכנסת ללכת ולדון בהצעת החוק, על מנת להכינו לקריאה שנייה ושלישית. חמש דקות לאחר שהוועדה תודיע לי שאכן הסתיימו הדיונים והיא בשלה לקריאה שנייה ושלישית, אני אחדש את הישיבה.
אני מכריז על הפסקה עד להודעה חדשה. או אני או ממלא מקום יושב-ראש הכנסת יצחק וקנין נהיה כאן כאשר תוצבע ההצבעה בקריאה שנייה ושלישית.
(הישיבה הופסקה בשעה 23:05 ונתחדשה בשעה 00:30.)
הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה עשרה, התשע"ג–2012
(קריאה שניה וקריאה שלישית)
היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו עוברים, ויציג את הצעת החוק לפיזור הכנסת לקריאה שנייה ושלישית יושב-ראש ועדת הכנסת. אני מזמין אותו לעלות לבמה על מנת להציגה. יש לנו לאחר מכן 11 הסתייגויות ועוד ארבע בקשות לרשות דיבור, שזה יימשך – 11 הסתייגויות הן לפי החוק 55 דקות, אם ניקח את הזמן שבין אחד לאחד זה עוד איזה 12 דקות, ולכן אנחנו עתידים עוד לבלות פה שעה ארוכה עד אשר נסיים את כל - - -
רוני בר-און (קדימה):
המסתייגים - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת בר-און, אם תוכל לדבר על לבם של המסתייגים שנצביע ועל-ידי כך נביע את הסתייגויותינו, אדרבה ואדרבה, אבל זכותם של חברי הכנסת להפעיל את התקנון ולמצות אותו עד תום. בבקשה.
רוני בר-און (קדימה):
- - - הם יוכלו לדבר כל הלילה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אתם רואים איך מתחלפים היוצרות. בבקשה, אדוני יושב-ראש הוועדה. קודם כול צריך לציין אותך לשבח, לפני שעה אנחנו סיימנו את ההצבעה בקריאה ראשונה ואתה היית מוכן תוך שעה, וזה ראוי לציון.
משה גפני (יהדות התורה):
לא נעשה שום הסכם בינתיים.
היו"ר ראובן ריבלין:
ראוי לציון.
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
תודה, אדוני היושב-ראש. כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני, מהבוקר הוטל עלי לטפל בסידורי קבורתה של הכנסת הזו, אז ככה שהגיע זמן הקדיש ולהלן לפניכם.
היו"ר ראובן ריבלין:
ברוך השם, עברנו ימים נוראים, לא צריכים לומר לעילא ולעילא, מספיק לעילא אחד, נו, אז יאללה.
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להציג בפני הכנסת את הצעת חוק התפזרות הכנסת ה-18, תשע"ג–2012, אשר אושרה על-ידי הממשלה ואושרה הערב ברוב גדול בקריאה הראשונה. תשע הצעות חוק פרטיות שהוגשו בעניין זה מוזגו על-ידי ועדת הכנסת עם הצעת החוק הממשלתית והן מובאות כחלק ממנה לקריאה השנייה והשלישית.
בהתאם להצעת החוק, כפי שאושרה בוועדת הכנסת, הכנסת ה-18 תתפזר לפני גמר תקופת כהונתה, והבחירות לכנסת ה-19 תתקיימנה ביום י"א בשבט התשע"ג, 22 בינואר 2013. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות הנוגעות למועד הבחירות והנוקבות במועד מאוחר יותר מזה שהציעה הממשלה. ועדת הכנסת סברה כי משהוחלט על הקדמת הבחירות יש לעשות זאת במועד מוקדם יותר, כפי שהוצע על-ידי הממשלה, ולפיכך אישרה את התאריך שציינתי, 22 בינואר 2013. על כן אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות שהוגשו, לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה ועדת הכנסת.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
אזכיר, אדוני היושב-ראש, כי בקריאה השלישית נדרש שהחוק הזה יתקבל ברוב של 61 חברי כנסת לפחות. וטרם סיום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה באמת להודות מעומק הלב לצוות המדהים של ועדת הכנסת, שליווה אותי לאורך כל הקדנציה הזאת: למנהלת הוועדה אתי בן-יוסף, לנועה בירן-דדון, לעאליה עודה וליועצת המשפטית שלנו ארבל אסטרחן, שבאמת היו לי לעזר רב, וכמובן למזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ ולסגנה נאזם בדר, שליוו את עבודת הוועדה, ולעוזרים המסורים שלי, שגם הם ליוו אותי מראשית הקדנציה, לילך שלי, רועי שרעבי ומיכל גרסטלר. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. הודעה לחבר הכנסת אחמד טיבי ולחבר הכנסת מוחמד ברכה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ברכה וחבר הכנסת – תעשו לי טובה, אני מתקשה לקיים את הדיונים בתוך הכנסת.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני מודיע שסיעת רע"ם-תע"ל מסירה את כל ההסתייגויות שלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת ברכה, בבקשה, אדוני, אתם מסירים את ההסתייגויות?
מוחמד ברכה (חד"ש):
את כולן.
היו"ר ראובן ריבלין:
ג'מאל זחאלקה, אתם מסירים את ההסתייגויות? תודה רבה. חבר הכנסת מגלי והבה, אתה מסיר את ההסתייגות. כך, אני רואה את כל המסתייגים, על-פי הודעת ראשי הסיעות, שהם מסירים את הסתייגותם. ועכשיו אני מבקש, נסים זאב, אתה מסיר את הסתייגותך?
נסים זאב (ש"ס):
לי אין הסתייגות.
היו"ר ראובן ריבלין:
יש לך רשות דיבור.
נסים זאב (ש"ס):
יושב-ראש ועדת הכנסת אומר כאן קדיש, אני אגיד את האשכבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני אשאיר אתכם אחר כך לכל גינוני טקס האשכבה. חבר הכנסת חסון, אתה מסיר. חבר הכנסת שלמה מולה, אתה מסיר. חבר הכנסת ישראל אייכלר, אתה מסיר. רבותי, אני מבקש לצלצל כי אני לא יכול להצביע בלי שהודעתי. האם צלצול קיים? רבותי, אני מבקש מכולם לשבת כי בעוד שתי דקות אנחנו קוראים בקריאה שנייה, ולאחר מכן, בעוברנו לקריאה שלישית, אני מודיע פעם נוספת ומדגיש את העובדה שיושב-ראש הוועדה, גם על-פי הנחיית הייעוץ המשפטי וגם בלעדיה, קבע שהצורך ברוב של 61 חברי כנסת לפחות מחייב בקריאה השלישית בתחום חוק הבחירות לכנסת ה-19, או לכל כנסת אחרת.
רבותי, ההסתייגויות הוסרו ולכן הן לא קיימות.