קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 69 והוראת שעה), התשע"ג–2012
[מס' מ/722; "דברי הכנסת", מושב רביעי, חוב' ל"ז, עמ' ; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו עוברים לסעיף הבא שבו רשומים רבים מחברי הכנסת להסתייגויות, והוא הצעת חוק. יושב-ראש הקואליציה, אם יסירו כולם את הסתייגויותיהם, יהיו לך חמש דקות - - -
זאב אלקין (הליכוד):
- - -
היו"ר ראובן ריבלין:
אמרתי. אני אקרא ליושב-ראש הוועדה והוא יענה, ואנחנו נצביע מייד. לכן כולם צריכים להיות מוכנים, אם כי אני לא רואה, לפי המשתתפים, שהם מתכוונים לוותר על זכותם לדבר.
הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 69 והוראת שעה), התשע"ג–2012 – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הכספים על מנת שיעלה ויבוא ויסביר לחברי הכנסת את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית, ואחר כך אנחנו נקרא למסתייגים שהראשונה בהם היא חברת הכנסת זהבה גלאון, ואחריה גילאון ואחריו ניצן הורוביץ.
רבותי, האם אתם, כל אחד מהמסתייגים, מסתפקים בחמש דקות או שכל אחד רוצה - - -
אמנון כהן (ש"ס):
שלוש דקות.
זהבה גלאון (מרצ):
חמש דקות.
היו"ר ראובן ריבלין:
לךְ יש זכות דיבור, יושבת-ראש מפלגת העבודה, ולכן זכות הדיבור מוגבלת לחמש דקות. אבל המסתייגים – זה לפי הסתייגותם. אני מציע שכל אחד מהמסתייגים ידבר חמש דקות. כמובן שאתה תענה בסוף על כל ההסתייגויות. אדוני, בבקשה.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אדוני יושב-ראש הכנסת, רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק לעידוד השקעות הוון (תיקון מס' 69 והוראת שעה), התשע"ג–2012, ההצעה המכונה חוק הדיבידנדים הכלואים. הביא שר האוצר הצעה לממשלה ולאחר מכן מליאת הכנסת אישרה אותה בקריאה הראשונה, ונדמה לי שאנחנו קיימנו שתי ישיבות ואולי אפילו יותר. על כל פנים, קיימנו הרבה מאוד דיונים, גם דיונים לא פורמליים, לגבי עניין הדיבידנדים הכלואים. אני רוצה להגיד קודם שהגעתי להסכמה עם שר האוצר, גם בחוק הבא, לגבי נושא תאגידי המים, ששם אנחנו נותנים הנחות במים. מכיוון שהוא, שר האוצר, לא מהמפלגה שלי, ואני לא מהמפלגה שלו, אני לא באיחוד של הליכוד ולא של ישראל ביתנו - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
אני יכול לעזור לכם, אם אתם רוצים.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
לא. אני מפלגה אחרת. אני מתמודד. אבל אני רוצה לומר - - -
השר מיכאל איתן:
במקום ישראל ביתנו היהדות תורתנו.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
לא. אתם תסתדרו עם ישראל ביתנו. זה בסדר מבחינתנו.
היו"ר ראובן ריבלין:
הליכוד ביתנו ותורתנו.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
על כל פנים, אני רוצה לומר שאני אובייקטיבי לגמרי בעניין הזה. אני אומר לכם שאני הגעתי, במהלך הקדנציה הנוכחית להסכמות עם שר האוצר בנושאים חברתיים רבים, ולא תמיד הפקידים הסכימו לזה. אני לא מדבר על הכלכלה, שמבחינתי הוא היה שר אוצר מעולה. בניגוד למה שמתפרסם כל הזמן בכל מיני עיתונים, הכלכלה הישראלית – האבטלה ירדה והיא לא כמו שהיתה בתחילת הקדנציה – הכלכלה והמשק יציבים. יש בעיה עם נושא המחירים הגבוהים שנסקו, והסיפור בעניין הזה הוא סיפור כבד ששייך להרבה מקומות בעולם, וזה שייך גם לנו, ואנחנו נצטרך לטפל בעניין הזה. נצטרך את העניין הזה להוריד. אבל הוא היה שר אוצר מעולה. אני לא אוהב את מה שכתוב. מפעם לפעם אני רואה בעיתונות הישראלית. אני חושב שזה לא נכון. הוא היה שר אוצר מעולה. אני אומר לכם: אנחנו מדברים עכשיו על שני חוקים שלא בטוח שהפקידות הסכימה להסכמות ששר האוצר ואני הגענו אליהן. זה בשני החוקים, ואתם תראו את זה גם בחוק הבא. בכלל לא בטוח שהם הסכימו לזה. אבל הרגישות החברתית של שר האוצר, ואני אומר את זה: אני לא בפריימריז בליכוד, אבל לו הייתי חבר בליכוד הייתי מצביע עבורו. לא, לא, אני חוזר בי. זו סתם התערבות עכשיו. אבל - - -
שלמה מולה (קדימה):
גפני, לדעתי, - - -
שר האוצר יובל שטייניץ:
- - - מעצמה זרה.
שלמה מולה (קדימה):
הייתי אומר שנסחפת קצת.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
על כל פנים, אני מבקש להגיד שההצעה שהגיעה אלינו, לוועדה, - - -
שר האוצר יובל שטייניץ:
- - - מה שלא היית אומר - - -
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אה? שאם הייתי אומר ליכוד - - -
שר האוצר יובל שטייניץ:
תחזור עוד פעם - - -
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
טוב.
היו"ר ראובן ריבלין:
מה אתה לא רצית לומר.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
ההצעה שהגיעה אלינו היתה הצעה בעייתית. היא גם היום הצעה בעייתית, אבל אני מבקש לומר שההצעה שהגיעה, היות שמהדיבידנדים הכלואים, שכך זה מכונה, המדינה במשך הרבה מאוד שנים לא קיבלה שקל אחד – שוב, אחת הדוגמאות של חברות גדולות שהמנהלים שלהן מכונים טייקונים או אני לא יודע באיזה שמות מכנים אותם, ולמדינה אין את הכוח להתמודד מול הרווחים שהם מקבלים ושישלמו את זה בצורת מס למדינה לטובת הציבור. המדינה לא מתמודדת עם זה. היא לא יכולה להתמודד. היא יכולה להתמודד אתי. אם אני אינסטלטור ומרוויח 4,000 שקל לחודש, רשות המסים תמצא אותי בכל מקרה. אבל היא לא תמצא את החברות האלה עם למעלה מ-100 מיליארד שקל רווחים, והיא לא יודעת לגבות מהן את הכסף. בא שר האוצר ואומר: בואו ונהיה פרקטיים – מפא"יניק בלעז, ולא מפלגת העבודה – ונקבל חלק מהכסף, כמה שאפשר. הרי אחרת לא נקבל בכלל. ואז באו עם הצעה שאומרת שמי שישלם מס יופחת לו כמובן שיעור המס, ובזה הוא יגמור את העניין. הציעה את זה חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אני מתנצל, וגם חברת הכנסת זהבה גלאון.
זהבה גלאון (מרצ):
- - -
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
לא, האמת היא שאת לא הצעת את זה, אבל אני ראיתי על הפנים שלך שאת די מסכימה עם שלי יחימוביץ.
זהבה גלאון (מרצ):
- - -
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אבל לא חשוב, לא חשוב. בסדר, אני מוריד את זה. אני הצעתי. אמרנו שחלק – כפי שהיה בטיוטת הצעת החוק הממשלתית – מהכסף יצטרכו להשקיע בישראל. יצטרכו לקבל עובדים מישראל וכל מה שנלווה לעניין הזה. אני אמרתי: זו הצעה שעושה שכל. מצד אחד באים ואומרים שאין אפשרות אחרת לגבות את הכסף, ומצד שני אנחנו גם מגיעים לאיזה שהוא ממוצע או הצעת פשרה כזו שלא מוותרים על זה שהם ישקיעו את זה בארץ, שהרי זה התנאי. כדי להיות פטור ממס, צריך להשקיע בישראל. אמרנו: אנחנו מבקשים שזו תהיה ההצעה שאתה נבוא בסופו של דבר למליאת הכנסת. דיברתי עם שר האוצר, ושר האוצר הסכים. אני לא יודע מה היתה עמדת הפקידים בעניין הזה. לא הלכתי גם לבדוק. אני לא יודע. אני חושב שמי שצריך להחליט זה הנבחרים, ובמקרה הזה זה שר האוצר והוא החליט.
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק שבפניכם היא הוראת שעה לתקופה של שנה. הצעת החוק באה לפתור מצב שבו חברות שנכללו במסגרת מסלול למתן פטור נדחה למס עד לחלוקת דיבידנדים למעשה עד היום לא שילמו את המס, משום שהן נמנעו מלחלק דיבידנדים.
אגב, אם לא יגייסו רוב, החוק הזה נופל. זה המצב.
היו"ר ראובן ריבלין:
זה ברור, מה זה?
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
לא, בסדר. בקודם – אני אגיד לך, בקודם היתה הצבעה פה אחד, אז אם יש מישהו בליכוד ובישראל ביתנו - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
שכך חושב - - -
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
- - - שגם עכשיו יהיה – אז הוא פשוט טועה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני הפניתי את תשומת לבו של יושב-ראש הקואליציה, שלפי המסתייגים ברגע זה אין רוב לממשלה, אין רוב להצעה.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
כן, כן.
היו"ר ראובן ריבלין:
זה הכול. ואם המסתייגים לא יעלו, אנחנו – כמובן, אתה תוכל לסכם. גם השר יכול להתערב בכל שלב. הוא לא יכול לסכם, אבל הוא יכול בכל רגע שהוא רוצה, בכל שלב משלבי הדיון להתערב. אבל הוא מדבר אחרון.
אבל צריכים לדעת שזה לא תוכנית כבקשתך ואנחנו נחכה עד שהקואליציה תואיל בטובה להביא את הרוב הדרוש, אלא מייד עם סיום הדיון אנחנו נצביע.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
לפי הצעת החוק, חברות אלו יהיו זכאיות במהלך הוראת השעה לשלם מס חברות מופחת לגבי ההכנסה שלהם שנצברה עד שנת 2011. שיעור המס המופחת קבוע בנוסחה אך הוא לא יפחת מ-6%. לפי הנוסחה הקבועה בהצעה, ככל שהחברה תבקש להפשיר חלק גדול יותר מהכנסתה, כך תגדל הטבת המס שלה היא תהיה זכאית. בנוסף לתשלום מס חברות מופחת כאמור תשלם החברה מס בשיעור של 15% בשל חלוקת דיבידנדים.
לפי הצעת החוק החברות יוכלו לשלם את המס המופחת בתוך שנה מיום פרסום החוק, בהודעה שיגישו למנהל רשות המסים.
מטרת הצעת החוק היא למצוא דרך להתגבר על בעיית הרווחים הפטורים ממס שנצברו בחברות שהיו זכאיות להטבות מס בהתאם למסלולי ההשקעה השונים. מזה זמן רב ידוע כי חברות שלהן מפעל מאושר אינן מחלקות רווחים על מנת להימנע מתשלום מס חברות ומס על רווחי הון. חוק עידוד השקעות הון, בנוסחו לפני שתוקן במסגרת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012, יצר למעשה תמריץ שלילי לחלוקת רווחים והביא להצטברות רווחים בהיקף מוערך של כ-120 מיליארד ש"ח. מחצית מן הסכום הצטבר בעשר השנים האחרונות, וחלקו הגדול, באופן טבעי, נמצא בחברות הגדולות.
ועדת הכספים קיימה שני דיונים ארוכים ומעמיקים בהצעת החוק, ובמהלכם נשמעו עמדותיהם של חברי הכנסת, נציגי הממשלה ומוזמנים רבים. לכולם ניתנה האפשרות להבהיר את עמדתם. בין הטענות השונות הועלו טענות בדבר פגיעה בשוויון, פגיעה בצדק חלוקתי ויצירת תקדים בעייתי. עמדנו על כך שרשות המסים תביא בפנינו נתונים בדבר שיעור הרווחים ושיעורי המס שעשויים להתקבל לאחר חקיקת הצעת החוק.
לאחר ששקלנו, אדוני היושב-ראש, את מכלול השיקולים החלטנו, חברי הוועדה ואנוכי, לכלול בהצעה שני תיקונים משמעותיים שלא היו בה בנוסח שהביא הממשלה – אמרתי את זה קודם. התיקון הראשון: חובת השקעה מיועדת בסכום של עד 50% מגובה ההטבה שניתנה, כלומר החברה תהיה מחויבת להשקיע בישראל על-ידי העסקת עובדים חדשים במפעל או במחקר ופיתוח או בנכסים יצרניים. זהו תיקון חשוב, שיהווה גם תנאי לקבלת ההטבה ויביא לכך שגם הציבור בישראל ייהנה באופן עקיף מהשקעה בישראל.
התיקון השני מטרתו לתת משנה תוקף לפרשנות שהמשנה ליועץ המשפטי לממשלה התחייב בפנינו לתת לרשות המסים, שלפיה חברה שתוציא את רווחיה לחברת-בת או לצד שקשור אליה תחויב במס. המשמעות של תיקון זה לצד הפרשנות האמורה – זה בעצם כאילו איום, כפולות ומכופלות, על החברות, שמעתה ההנחיה לרשות המסים היא להוציא שומת מס במקרים שבהם החברה משקיעה את רווחיה בחברת-בת או לצד קשור. זאת אומרת, היו כאלה שטענו בוועדה: מי אכן אומר שבכלל הם ישתלבו בעניין הזה? אז יש בזה גם הפסד שהחברות, אם הן לא ישתלבו במערכת הזאת, יוציאו להן שומות מס מכאן ואילך. יש בכך שיפור משמעותי לעומת המצב ששרר, שכן עד כה, ככל הנראה, לא ניתנו שומות בשל רווחים בדרך זו; רשות המסים לא הוציאה שומות.
יש להזכיר כי בנוגע לרווחים הכלואים, הרי שמדובר בהוראת שעה בלבד, ואין כאן משום הסדר קבוע לגבי רווחים עתידיים שיצטברו משנת 2012 ואילך. עם זאת, התיקון לעניין השקעה בחברות-בנות בצירוף ההנחיה לרשות המסים יביא לכך שעם תום הוראת השעה יתאפשר לראות בהשקעה בחברות-בנות חלוקה ברווחים שיש לשלם בגינה מס.
חברי ועדת הכספים ואנוכי מודעים לכך שהצעת חוק זו מעלה, כאמור, שאלות משפטיות וציבוריות. הדילמה סביב הצעת חוק זו ברורה, והתלבטנו בה. עם זאת, בסופו של דיון סברנו כי יהיה זה נכון יותר למצוא פתרון לסוגיית הרווחים הכלואים ולקבוע איזשהו הסדר, גם אם הוא רק חלון הזדמנויות. אין ספק שההצעה יצאה מבית מדרשה של ועדת הכספים כשהיא משופרת מאוד ומאוזנת יותר לעומת נוסחה המקורי. אומנם גלומה בה הטבה לחברות מסוימות, אך לאור תיקוני הוועדה קבועים בה כעת, נוסף על ההטבה, גם תנאי וגם חבות: התנאי הוא חובת ההשקעה בישראל במס, והחבות היא חבות במס לגבי השקעה בחברות-בנות.
לנוכח המצב הכלכלי והעובדה שעד כה לא הוצאו שומות מס בגין הרווחים האלה שהושקעו הלכה למעשה, הגענו למסקנה שההסדר שנקבע הוא הסדר נכון וסביר, אשר עדיף על המצב הקיים. אני מבקש, אדוני היושב-ראש – אני לא רוקד משמחה עם החוק הזה; אני לא חושב שזה פסגת חלומותיה של ועדת הכספים בקדנציה הנוכחית. אבל אני חושב שזה הכרח לא יגונה. המצב הכלכלי הוא מצב קשה. אם אכן יתממשו הדברים וייכנס לאוצר המדינה, מהחברות הגדולות הללו - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
זאת הוראת שעה.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
הוראת שעה לשנה.
- - לאוצר המדינה ייכנס כסף, כפי שאכן אומרים, בין 3 מיליארד ל-9–10 מיליארד אפילו. אני לא יודע, אני לא יודע, אני לא יודע; יכול להיות שלא.
זהבה גלאון (מרצ):
- - - הם אמרו 3 מיליארד גג, אז אל תביא את זה עכשיו ל-10 מיליארד ותכשיר את השרץ.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
לא, לא. הם אמרו 3 מיליארד - - -
זהבה גלאון (מרצ):
3 מיליארד - - -
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
- - - זהבה, אני מסכים אתך, 3 מיליארד. אם אכן יתברר ש-3 מיליארד ייכנסו – אמרו לי יותר – אבל אם אכן יתברר, כפי שנאמר בוועדה, 3 מיליארד, אני חוזר ואומר: אני לא רוקד עם החוק הזה בשמחה. אני לא חושב שזה פסגת חלומותיה של ועדת הכספים. אני חושב ש-3 מיליארד שקל, אם אכן ייכנסו, במקום שיושתו על הציבור בכל מיני מסים או בכל מיני הוצאות אחרות, אני חושב שההכרח במקרה הזה לא יגונה. אני שמח שאנחנו תיקנו את מה שתיקנו.
אני מבקש – יש הרבה הסתייגויות לחוק הזה – אני מבקש, אדוני היושב-ראש, ממליאת הכנסת לדחות את ההסתייגויות. לא שההסתייגויות לא נכונות, אבל אין ברירה. אנחנו חיים במצב שאנחנו צריכים לחיות עם המצב כמות שהוא, להיות ריאליים – לדחות את ההסתייגויות, לאשר את החוק בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.
ראשונת המסתייגים – חברת הכנסת זהבה גלאון, יושבת-ראש מפלגת מרצ. אני רוצה להפנות את תשומת לבו של כבוד שר האוצר, השר הממונה מטעם הממשלה על חוק זה, שהוא יכול להתערב בכל שלב משלבי הדיון. הוא לא יכול לסכם את הדיון, לכן אדוני יבחר מתי הוא רוצה להתערב, ובלבד שאחרון הדוברים הוא יושב-ראש הוועדה.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
גברתי, האם כולנו מסתפקים בחמש דקות למסתייג?
זהבה גלאון (מרצ):
אם אתה רואה שאני גולשת תאפשר לי, אבל בגדול – כן.
היו"ר ראובן ריבלין:
בסדר, אוקיי. כי יש לך עשר דקות לפי התקנון, אבל אני מציע שבאמת אנחנו נעשה חמש דקות, אחרת פה אנחנו נגיע – בבקשה.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אני קוראת למליאת הכנסת לדחות את החוק הזה. מדובר בחוק שערורייתי. עמד כאן יושב-ראש ועדת הכספים, ידידי חבר הכנסת גפני, ואומנם הוא סייג, אבל באיזו התלהבות נסית להכשיר את השרץ הזה.
מדובר בשרץ. לא מדובר בגבייה של 3 מיליארד שקלים – עוד רגע כבר הגעת ל-10 מיליארד שקלים; מדובר בפטור ממס לחברות הגדולות במשק, לבעלי ההון במשק, פטור ממס של כ-30 מיליארד שקלים. בואו נגדיר את החוק הזה: זה לא חוק שבא לגבות 3 מיליארד, זה חוק שבא לתת פטור לאותן חברות שעשו צחוק מרשות המסים, שהייה רשות מסים עלובה, חסרת שיניים, משת"פית של בעלי ההון.
היום, כשמביאים את החוק הזה כאן, כי אומרים לנו – אומר חבר הכנסת גפני: חברים, המדינה בצרות, חייבים-חייבים למלא את הבור התקציבי ב-3 מיליארד. יש לי כמה הצעות אחרות כדי למלא את הבור התקציבי ב-3 מיליארד, למשל עולה בדעתי: אפשר להציע מס חברות דיפרנציאלי, כמו שסיעת מרצ הציעה. אתה מעלה ל-30% למי שמרוויח יותר מ-1.2 מיליון, מוריד ל-20% לעסקים קטנים – 3 מיליארד, קלי קלות.
אז למה צריך ללכת לחוק כזה שהופך – אתה יודע, היו ההשגות והתוספות שהכנסתם במהלך הדיונים, שחברות שתשקענה כאן וכולי וכולי, כפי שתיארת. אז מה, זה עושה את החוק הזה יותר טוב?
החוק הזה, חברי חברי הכנסת, זה גזל של הקופה הציבורית. זה גזל של הקופה הציבורית. פתאום – אני רוצה לומר משהו לשבחו של שר האוצר: זה נכון שפתאום שר האוצר גילה שיש מה שניקרא רווחים כלואים בהיקף של כ-120 מיליארד שקלים. שערורייה של 10 שנים במסגרת חוק לעידוד השקעות הון. אז אומר השר: תראו, פתאום עליתי על זה, בואו ננסה לגבות. אבל אם הגבייה היא 3 מיליארד ופטור של 30 מיליארד, עדיף לנסות לכסות את 3 המיליארד באופן אחר ולא לתת את ההטבות האלה ולא לעשות את השירקעס האלה עם אלה שיש להם עורכי-דין צמרת ורואי-חשבון צמרת ומתנהלים מול האוצר ומול רשות המסים. זה פרוטקציוניזם בחסות החוק. הולכים לחוקק עכשיו חוק ונותנים פרוטקציה בחסות החוק לאותן חברות. למה? למה לא הוציאו להן שומות כשהן חילקו דיבידנדים?
רק כשפניתי לאבי ליכט, למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שלוש פעמים, אז הוא הגיע לוועדת הכספים ואמר שאולי גם כבר לא נשאר כסף למי להוציא שומות. במקום שתעשו ועדת חקירה על רשות המסים, איך הגענו למצב הזה; אז אתה בא לכנסת, אדוני, שר האוצר, ואתה מסביר איזו פעולה הירואית עשית – אתה מצליח להוציא מהחברות האלה 3 מיליארדי שקלים. מה עם כל הפראיירים האלה ששילמו מסים עד עכשיו? איזה פראיירים. למה שאנשים ישלמו מסים במדינת ישראל שכשהם יודעים שיש חברות?
וגם עומד כאן חבר הכנסת גפני. גם אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש: די כבר עם האגדה האורבנית הזו, שגם אתה וגם שר האוצר כל הזמן מהלכים עלינו אימים שהחברות האלה יוציאו את הכסף מישראל וישקיעו במקומות אחרים. די כבר.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אני לא אמרתי. אני לא אמרתי.
זהבה גלאון (מרצ):
תפסיקו להלך עלינו אימים עם העניין הזה.
אני רוצה לומר לכם, חברי חברי הכנסת, זה חוק שלמרות ההסתייגויות שוועדת הכספים הכניסה – לא על דעתי, אני הצבעתי נגד – זה חוק שראוי שהמליאה תדחה. זה מה שנקרא אקורד סיום צורם לממשלת נתניהו, שאם בפגרת בחירות היא מביאה חוק כזה, הון-שלטון במרעו – המושג הזה קטן עליו.
היו"ר ראובן ריבלין:
החוק הובא לפני הפגרה. אני - - -
זהבה גלאון (מרצ):
נכון. נכון. והיה צריך לעצור - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
לא הייתי - - -
זהבה גלאון (מרצ):
היה צריך לעצור אותו שם. היה - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
זה עניין אחר. אבל החוק - - -
זהבה גלאון (מרצ):
היה צריך לעצור אותו שם.
היו"ר ראובן ריבלין:
כמובן, הכנסת תכריע. ויש דברים שאת אומרת שהם ודאי ראויים לשיקול דעת. יחד עם זה, כשאנחנו יכולים לקבל 3 מיליארד, למה לוותר?
שר האוצר יובל שטייניץ:
- - -
היו"ר ראובן ריבלין:
בבקשה.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני, אני לא מזלזלת - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא. אני לא מתערב. אני - - -
זהבה גלאון (מרצ):
אתה יודע, אני לא מזלזלת ב-3 מיליארד. אני רק מנסה לומר שהדרך להשגת 3 המיליארד האלה זו דרך משוקצת, לא לגיטימית. זו דרך לא לגיטימית. זו דרך שאומרת, יש מי ששווה יותר; יש מי שמתנהלים מולו; יש מי שמוותרים לו. ותמיד זה אותם בעלי הון, אותם בעלי חברות.
עכשיו, אני רוצה לומר, אדוני, מדובר בחברות מצוינות. לא מדובר בטייקונים, כמו שאמר כאן יושב-ראש ועדת הכספים. מדובר בחברות יצרניות, שמספקות עבודה במשק. אי-אפשר לזלזל בזה. אז מה? אז צריך להגיע אתם להסדר הזה?
אני רוצה לומר, אדוני השר – אני מסיימת, אדוני – אחר כך אני אעלה לדבר בשבחו של שר האוצר שמאפשר לקדם כאן הצעת חוק לנשים מוכות. יש לי גם דברים טובים להגיד על שר האוצר. אני חושבת שבסוגיה הזו אתה טועה כשאתה בא לכנסת ואתה מבקש מאתנו להשתתף בחגיגה הזו. חברי ואני נצביע נגד. אני קוראת לחברי הכנסת לדחות את החוק. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
גם אני מודה לשר על הצעת החוק לנשים מוכות. אבל החוק היה עולה בכל מקרה, משום שהסתיים הדיון בו לפני יציאתה של הכנסת לפגרה, חברת הכנסת גלאון. אבל בהחלט האוצר שהסכים, אִפשר את סיום הליכי החקיקה.
חבר הכנסת הורוביץ, בבקשה. יש לך גם חמש דקות עם תוספת חמש דקות אם תרצה. אבל - - -
ניצן הורוביץ (מרצ):
תודה רבה, אדוני. אני שמעתי ברוב קשב את דבריו של יושב-ראש ועדת הכספים, ואולי מי שלא הקשיב אז לא שמע את הדברים. ההצעה בעייתית, הוא אמר. למדינה אין כוח להתמודד מול הטייקונים. בואו נהיה פרקטיים, מפא"יניקים – ניקח רק חלק מהכסף. ניקח מהם שיעור מס מופחת בלבד. אין ברירה, אדוני היושב-ראש – אמר יושב-ראש ועדת הכספים – אין ברירה. המדינה לא יכולה להתמודד עם הטייקונים.
אני רוצה לשאול את שר האוצר ואת חברי הממשלה מתי פעם באו לאזרח הקטן, לבעל עסק קטן, למשק בית – והרי הם אלה שמחזיקים את המערכת הפיננסית שלנו – ואמרו: אין לנו כוח מולכם. אנחנו לוקחים מכם שיעור מס מופחת. מה לעשות? עדיף לנו לקחת מכם רק חצי מס מאשר לגבות עד הסוף. איפה יש דבר כזה? באים לאזרח הקטן, סוחטים אותו, חונקים אותו, הולכים אתו עד השקל האחרון. ומה אומר החוק הזה? פטור שערורייתי של עשרות מיליארדי שקלים בתשלומי מס למדינה לחברות הגדולות והחזקות.
העניין הזה, חברי חברי הכנסת, לא צריך להיקרא – איך זה נקרא כאן? – הצעות חוק - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
עידוד - - -
ניצן הורוביץ (מרצ):
עידוד השקעות הון, תיקון מספר 69. הדבר הזה צריך להיקרא: חוק השודדים. זה חוק פיראטים שנותן הכשר לגזל של כספי ציבור.
עכשיו, אנחנו חושבים הרי במה מדובר, באיזה מסים. מה זה המסים האלה? אחר כך זה הבריאות, וזה החינוך, וזה המשטרה, וזה הביטחון, וזה צה"ל, וזה גמלאות, וזה זקנים וזה ילדים. זה הכסף הזה.
לכן אני קורא כאן לכנסת – אלה הימים האחרונים, אדוני היושב-ראש – אולי בימים האחרונים נתעלה קצת מההתנהלות הקלוקלת הזאת, ולא ניתן את היד לחוק כזה, חוק פסול ובזוי, שנותן פטור ממס לחזקים ביותר, ומנציח כאן את השיטה המעוותת.
אבל בעצם אין לי אשליות. כי הרי החוק הזה הולך בדיוק באותה דרך שהלכה הממשלה הזאת לכל אורך ארבע השנים האחרונות, והוא הדוגמה הכי בוטה של העיוות בשיטה הכלכלית שלנו: איך מוותרים על עשרות מיליארדי שקלים לחזקים ביותר, על חשבון החלשים ביותר. כי תראו, העוגה היא עוגה. ברגע שאתה מוותר לצד החזק, אתה משית את זה על החלשים. ואני לא חושב שצריך לנהוג כך.
אני ממש לא מסכים לדברי יושב-ראש ועדת הכספים, שלמדינה אין כוח להתמודד מול הטייקונים. ודאי שיש לה כוח, היא לא רוצה להתמודד מול הטייקונים. היא בוחרת לסגת מהמאבק הזה.
ואני שואל מה יקרה אם המדינה תתייצב מול הטייקונים ותגבה מהם את מה שהם חייבים? מה, הם יברחו מכאן? הם ילכו למקום אחר שבו התנאים טובים יותר? אני לא חושב. התנאים כאן טובים, והם עושים כאן רווחים והם מרוויחים יפה. המס הזה, אדוני היושב-ראש, הוא מס על רווחים. הוא לא איזה דבר על השקעות עתידיות. ועל רווחים שעשו כאן צריך לשלם מס. וכמו שלכל אחד מאתנו מורידים את המס בתלוש ולא שואלים אם אנחנו רוצים או לא רוצים – אנחנו משלמים גם בעניין הזה. המדינה צריכה לגבות מהאנשים, מהחברות האלה, את המסים שהם חייבים לשלם.
אדוני היושב-ראש, אני לא אקח פה עשר דקות, כי הדברים הם פשוטים והם ברורים. ואני להיפך, אני לא רוצה לסבך ואני לא רוצה להשתמש במלים גבוהות. אבל שידע כל אזרח בישראל איך הוא משלם ומה הוא משלם, ומה משלמים החזקים והחברות הגדולות שהממשלה מוותרת להם כאן.
אני סומך שתי ידיים על המלים ועל ההגדרות שבהן השתמשה חברתי, זהבה גלאון: חוק שערורייתי, שרץ, גזל. חוק מבזה. גנבת כספי הציבור. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, מאחר שחברי הכנסת ברכה וסוייד אינם נמצאים באולם, לכן חבר הכנסת חנין. גם לרשותך, אם אתה רוצה עשר דקות. אתה יכול להסתפק גם בפחות.
דב חנין (חד"ש):
תודה רבה, מכובדי יושב-ראש הכנסת. אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, צריך קודם כול לעשות צדק. מקורו של העיוות הזה – ויש לי ויכוח קשה עם החוק הזה – איננו בשר שטייניץ. יש לי ויכוח קשה עם החוק, אבל אנחנו עוסקים פה בעיוות שהוא עיוות בן שנים רבות, עם מנגנוני עידוד השקעות ההון שהם בעצם פגיעה עמוקה ומהותית בעקרונות השוויון. בעצם כל המנגנונים האלה נותנים צורות כאלה או אחרות של הטבות והקלות מס לגורמים שהם דווקא הגורמים העשירים, המבוססים, החזקים במשק.
העיוות הבסיסי הזה שנמצא בחוקי עידוד השקעות ההון נומק לאורך כל השנים ברציונל שאומר: אנחנו נותנים הטבות. אבל מטרתן של ההטבות היא שהכספים יוחזרו בעצם למשק באמצעות השקעות במשק הישראלי. זו היתה המטרה. הרי מהם הרווחים הכלואים?
היו"ר ראובן ריבלין:
היום בעידוד השקעות הון, כבר שנים רבות, אנחנו מנסים ללכת בדרך אחרת, שבה במקום לתת להם סיוע מטעם המדינה בהשקעת ההון – על כל השקעת הון לעשות "מצ'ינג" – פותרים אותם או נותנים להם הקלות במס, שהן שוות ערך לאותה - - -
דב חנין (חד"ש):
מאה אחוז. בסדר גמור.
היו"ר ראובן ריבלין:
ואז לפחות - - -
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אתה צודק. אתה צודק.
אבל מה הרציונל של אותן הטבות מס? הרציונל של אותן הטבות מס הוא: אנחנו נותנים הטבות מס, ואתם משקיעים את הכספים בישראל. הכספים מגיעים לישראל, מושקעים במשק הישראלי, מספקים מקומות עבודה. לזה פתאום התחילו לקרוא עכשיו: "כלואים". אוי ואבוי, "רווחים כלואים". אפשר לחשוב שהם יושבים בצינוק. הכסף נמצא בחברות. כסף רב. אנחנו מדברים פה על עשרות רבות של מיליארדי שקלים. נמצאות בחברות הגדולות, המבוססות ביותר. ועל הכסף הזה, בעצם, מדינת ישראל לא דורשת מס. אלה הם הרווחים הכלואים: כסף שנמצא בחברות, והמדינה מוותרת על זכותה לגבות ממנו מס.
והנה, בא היום משרד האוצר ומציע מהלך שבאמת – אני לגמרי מצטרף לדברי חברי חברי הכנסת גלאון והורוביץ – אין מלה אחרת אלא לתאר אותו כשערורייתי, שערורייתי. כי בעצם אומרת הממשלה: אנחנו מוותרים לכם. גם תקבלו את המתנה וגם לא תצטרכו להשקיע את הכסף בישראל. אז למה קיבלתם את המתנה? למה אנחנו נותנים לכם את הטבות המס האלה אם לא כדי להשקיע את הכסף בישראל? אם על זה אנחנו מוותרים, אז למה לתת את המתנה? למה לתת לאותם טייקונים, לאותם בעלי הון ענקיים, את אותה הטבת מס קיצונית ומרחיקת לכת?
באה המדינה ואומרת, הממשלה באה ואומרת: אחרת אנחנו לא נגבה את הכסף. זה טיעון של כניעה לסחטנות. קודם כול, אפשר לגבות את הכסף. אפשר גם במדינת ישראל לשנות חוקים ואפשר בהחלט לצמצם הטבות מס שאין להן בסיס ואין להן יסוד. בוודאי, זה לא יכול להיות נימוק שאומר למה צריך לוותר לאנשים על המסים שהם חייבים לשלם? האם היה עולה על הדעת שלבעל עסק קטן או לבעלת עסק קטן היתה הממשלה באה ואומרת היום: אנחנו מוותרים על מסים שמגיעים מכם? הרי את בעלי העסקים הקטנים הממשלה יודעת לחפש ולרדוף ולמצוא ולהגיע אליהם ולקחת כל שקל מסכן שהם מצליחים להרוויח.
המערכת הזאת, אדוני היושב-ראש, פועלת לטובת בעלי ההון – לטובת בעלי ההון – על חשבון הציבור, על חשבון כספים שהיו צריכים להגיע לציבור, על חשבון כספים שהיו יכולים להיות חלק מפתרון בעיות חברתיות, מפתרון סוגיות של השקעות, מפתרון של בעיות שעליהן היתה לנו בקיץ האחרון מחאה חברתית כל כך גדולה.
וישנן עוד שתי בעיות גדולות בהצעת החוק הזאת. הבעיה האחת היא כמובן התקדים ופתיחת הערוצים. השיטה הזאת שאומרת: אפשר, אפשר. נכון שניתנה הטבה למטרה מסוימת, אבל בצוק העתים אנחנו מוכנים להרחיב, אנחנו מוכנים לפתוח ערוצים, אנחנו מוכנים לייצר מנגנונים עוקפים חדשים שכאשר החוק המקורי נחקק לא העלו אותם על הדעת.
הבעיה הנוספת, אדוני היושב-ראש, היא כמובן העדפת חיי השעה על חיי עולם. יש הרבה ביקורות על משרד האוצר לאורך כל השנים, אבל תמיד אמרו על משרד האוצר שלפחות זה המשרד שאמור להסתכל לטווח היותר ארוך. פה בא משרד האוצר ואומר לנו: אני, כדי לכסות חור בגירעון שיש לי היום, חור תקציבי שיש לי היום, אני מוותר על הטווח הארוך, אני מוותר על עקרונות, אני מוותר על הנורמות, אני מוותר על מטרת החקיקה המקורית.
אגב, אמר היושב-ראש שיש פה בעיות משפטיות; לטעמי, אלה לא בעיות משפטיות. אני חושב שהבעיות המשפטיות הן בעיות כבדות שיורדות עד שורשו של החוק. אני מאוד מקווה שהחוק הזה גם ייבחן בעיניים משפטיות נוספות. כמובן, אנחנו בכנסת מנהלים דיון ציבורי, ולא תפקידנו לבחון שאלות של חוקתיות, אבל אני אומר שיש לי ספק גדול ביכולת של חוק כזה לעבור את המשוכות של הבדיקה המשפטית כאשר הפגיעה בשוויון בו היא כל כך קשה וכל כך קיצונית.
אבל, אדוני היושב-ראש, אני רואה טעם נוסף לפגם בכל מה שמתרחש היום עם החוק הזה פה בכנסת, כי באותו יום שבו אנחנו מאשרים חוק כזה, הכנסת נמנעת מלדון למשל בחוק שנועד לתת פתרון למצוקה של אנשים אחרים שאינם בעלי הון ואינם טייקונים אלא הם תושבי כפר-שלם – תושבי כפר-שלם שהבעיה שלהם כבר נמשכת שנים רבות, מאז ימי ממשלת רבין, שהיתה הממשלה האחרונה שניסתה לתת פתרון אמיתי והוגן לבעיית תושבי כפר-שלם. מאז הירצחו של רבין – שאתמול היה יום השנה לאותו יום קודר ועגום – מאז הירצחו של רבין ועליית ממשלת הליכוד, פתרון כפר שלם ירד מסדר-היום ברמה המעשית.
אגב, אני רוצה לומר – זה נעשה בהסכמה מאוד רחבה, ופה אני רוצה לומר את זה לזכות כל היוזמים והפעילים מכל סיעות הבית, אני חושב, נדמה לי ממש מכל סיעות הבית. באה הכנסת בהסכמה מאוד רחבה ואמרה: כן, אנחנו רוצים לקדם פתרון לענייני כפר-שלם. אגב, הדיון בוועדה בחוק הזה הסתיים, בהכנה לקריאה ראשונה. אפילו אי-אפשר לומר שזה – אתה יודע, אדוני היושב-ראש – יהיה מעשה עשוי, נגמור קריאה שנייה ושלישית, ואולי ייגרם פה איזשהו נזק.
אני מאוד מצטער שברמה הסימבולית אנחנו עושים היום את המעשה הכפול הזה – אנחנו את חוק הטייקונים מעבירים, ואת פתרון בעיית כפר-שלם בקריאה ראשונה אנחנו לא מעבירים. אני חושב שניתן וצריך להביא את חוק כפר-שלם לכנסת לאישור בקריאה ראשונה. זה עדיין ישאיר בפני החוק הזה משוכות קשות לקראת הקריאה השנייה והשלישית בכנסת הבאה: הוא יצטרך לקבל דין רציפות, הוא יצטרך לעבור דיון בוועדה, בוודאי הצבעה בקריאה שנייה ושלישית. אבל ברמה הסימבולית, הכנסת תשדר את המסר שכן, מה שנכון לבעלי הון, שיש להם לוביסטים ומקדמי עניינים, נכון גם לציבור הרחב.
אני רוצה רק בעניין הזה לומר עוד דבר: אני שמעתי נימוק שמאוד ציער אותי לשמוע למה לא להעביר את עניין כפר-שלם. והנימוק שציער אותי לשמוע אותו הוא שדווקא בתקופה הזאת – התקופה הפוליטית הזאת, שחברי כנסת נמצאים בלחץ, כי הם רוצים להיבחר והציבור בא אליהם בדרישות – זו לא תקופה להעביר חקיקה כזאת. אני חושב שזה לא נכון, אני חושב שההיפך הוא הנכון. זו בדיוק התקופה שהציבור, יש לו אפשרות - -
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת חנין, אני רוצה לומר לך - - -
דב חנין (חד"ש):
- - להשפיע וללחוץ על חברי כנסת - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
אני רוצה רק להסביר לך. אני לא דן כרגע במהות כפר-שלם, כי אני כבר בקי בעניין כי הכניסו אותי כל כך הרבה, ויש גם פנים – אני מקבל את עמדתך, אבל יש גם לה מתנגדים במובן זה שהוא לא עושה, והממשלה מתכוונת להביא חוק שלם שיפתור את הבעיה. אבל אני מוכרח לומר שלך שברגע שאני - - -
דב חנין (חד"ש):
הם אומרים את זה כבר 30 שנה.
היו"ר ראובן ריבלין:
את זה אני יודע, אני מסכים אתך. אני רק אומר לך שברגע שאני מבחינה פרוצדורלית נאפשר את זה, אני אצטרך לאפשר עוד 100 חוקים.
דב חנין (חד"ש):
אז אני אומר, אדוני היושב-ראש – כן - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
בשלב זה יגמרו את הנושא של המאבקים בתוך המפלגות עצמן, ובדצמבר ייתכן מאוד שאני אאפשר להעלות אותו לקריאה ראשונה, בידיעה שהוא לא יעבור לקריאה שנייה ושלישית, רק כדי לאפשר דין רציפות לכנסת הבאה.
דב חנין (חד"ש):
אני מאוד מברך על כך ותודה רבה, אדוני.
היו"ר ראובן ריבלין:
אבל בשום אופן אני לא הולך לעשות דבר – גם מבחינת העיקרון, שלא נפרוץ אותו, וגם מבחינת התנגדות הממשלה. יש בה התנגדות ממש. אני לא רוצה להיכנס כרגע - - -
דב חנין (חד"ש):
הנה, נמצא אתנו השר ישי, שבוודאי - -
היו"ר ראובן ריבלין:
אין ספק - - -
דב חנין (חד"ש):
- - בנושא הזה לפחות יחזק את עמדתי.
היו"ר ראובן ריבלין:
ישי תומך בזה, אבל אם אני אראה - - -
דב חנין (חד"ש):
ויושב-ראש הקואליציה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אין ספק - -
דב חנין (חד"ש):
איזו הסכמה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
- - שכולם תומכים. כל מה שמביא קולות, כולם תומכים.
דב חנין (חד"ש):
לא, לא. לא עניין של מביא קולות - - -
זאב אלקין (הליכוד):
- - - לפני שנה - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
אני יודע. אני יודע. יחד עם זה - -
דב חנין (חד"ש):
יושב-ראש הקואליציה - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
- - יש בעיה לא פשוטה שם.
זאב אלקין (הליכוד):
אדוני היושב-ראש - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
הממשלה הביאה – אני לא רוצה, אני לא נכנס למהות. אני רק אומר לך ברמת העיקרון שתיזהר, כי הממשלה רוצה להעביר הרבה חוקים שאני עומד בשמך – לא בשמך, בשם אותם אלה שאין להם את מגן הממשלה – אני עומד כחומה בצורה שלא יקל – הנה, עכשיו באים לדבר אתי על חוק שמובן, כולם מסכימים עליו, אבל - - -
קריאה:
- - -
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא יסתיים בדצמבר, תאמין לי - - -
קריאה:
- - -
היו"ר ראובן ריבלין:
מתי שאתה תחליט.
קריאה:
- - -
היו"ר ראובן ריבלין:
בכלל, ב-29 בנובמבר תביא את זה. אתה רוצה בשבוע הבא – אני אכנס - - -
קריאה:
- - -
היו"ר ראובן ריבלין:
ודאי. כבוד סגן ראש הממשלה, יש דברים, אנחנו לא יכולים כמו טיפשים לעכב דבר שהוא מחויב, אבל אם יש זמן, מדוע להזדרז?
דב חנין (חד"ש):
אני רק רוצה לסיים - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת חנין, אני בשמך אומר לך שכל סטייה מזמינה סטיות רבות.
דב חנין (חד"ש):
אז אני רק אומר, אדוני היושב-ראש - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
הנה, יושב-ראש ועדת הכספים אמר: צריך להקפיד קלה כחמורה, לא לסטות.
דב חנין (חד"ש):
אני, אדוני היושב-ראש, רק רוצה לסיים - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
שמעתי אותך, וייתכן מאוד שנעביר את זה - - -
דב חנין (חד"ש):
אני מאוד מודה לך, ושוב, הנחת המוצא שלי שבחוק הזה באמת, לפחות בכנסת ישנה הסכמה מקיר לקיר, ואני באמת גם רוצה – כדי שהדברים ייאמרו גם מעל הדוכן – לציין את יושב-ראש הקואליציה, לא בהקשר של בחירות אלא עוד לפני שנה או אפילו יותר משנה, לאחר שהוא גם למד את העניין, הוא הגיע למסקנה שיש פה עוול שצריך לתקן אותו.
היו"ר ראובן ריבלין:
אין ספק.
דב חנין (חד"ש):
תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
השאלה היא כיצד, כי היום הממשלה מבקשת להביא חוק מטעמה שהוא מקיף, אבל אני אומר: אם הממשלה לא תביא, ייתכן מאוד שאני אקבל את הצעתך, חבר הכנסת חנין, בתוך הסכמה שזה יעבור רק לקריאה ראשונה על מנת לאפשר דין רציפות.
חבר הכנסת הבא בתור, חבר הכנסת מולה, שכן עפו אגבאריה איננו. אתה רוצה – בבקשה, אדוני.
שלמה מולה (קדימה):
כמה דקות יש לי?
היו"ר ראובן ריבלין:
יש לך הרבה דקות. האם עשר דקות מספיקות לך?
שלמה מולה (קדימה):
לא, אני רוצה דווקא יותר.
היו"ר ראובן ריבלין:
עשר דקות זה – יש לך יותר, אבל תתחיל בעשר דקות. אם אתה רוצה למשוך את העניין, אין בעיה. לי יש זמן. לי יש פריימריז בסך הכול. אם אני פה, אני לא שם. זה יותר טוב.
שלמה מולה (קדימה):
אז אני מודיע לך, לי אין פריימריז, אבל בכל זאת אני רוצה לנצל את ה - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
תנצל מה שאתה רוצה. יש לך 25 דקות.
שלמה מולה (קדימה):
נכון, אני רוצה 25 דקות. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
25 דקות, ואני אתן לך עוד דקה "גרייס". מה אני יכול לעשות, התקנון קובע שיש לו 25 דקות.
שלמה מולה (קדימה):
נכון.
היו"ר ראובן ריבלין:
דבר, מה אתה - - -
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, האמת היא, אני הופתעתי לשמוע את ידידי הטוב חבר הכנסת גפני, יושב-ראש הוועדה, כשהוא הציג את העניין – אמרת שבעצם החוק הוא בעייתי, אבל בכל זאת אתה מקדם אותו. שמעתי אותך אומר זאת גם במהלך הדיון בוועדת הכספים.
עכשיו, אני חושב שאי-אפשר להגיד, אדוני היושב-ראש: לא נעים לי מהממשלה, ואני מתקשה להבין כשאתה אומר: אני מקדם את החוק למרות שזה קשה לי. עכשיו אני אנסה - - -
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
לא אמרתי שלא נעים לי ולא אמרתי ממשלה. אמרתי שזה חוק - - -
שלמה מולה (קדימה):
חוק בעייתי, נכון. חוק בעייתי.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
יש חוקים של הממשלה שלא הסכמתי. מה זה "לא נעים לי"?
שלמה מולה (קדימה):
עכשיו אני רוצה דווקא להגיד, אדוני היושב-ראש, למה החוק הזה הוא לא רק בעייתי בעיני, זה חוק שערורייתי. אני אסביר למה. אזרח פשוט ואדם מן היישוב, אדם בודד שמשלם מסים, שבאים ואומרים יום אחד: תשמע, הוא העלים מס, או לא שילם בזמן, או לא דיווח דוח. נניח בעל עסק קטן. מה המדינה היתה עושה לו? ובצדק מסוים, כי כל אזרח צריך לשלם מסים. כל אדם חייב לשלם מסים על-פי חוק, אלא אם כן הוא מקבל פטור. ראש הממשלה נותן לעצמו איזשהן הנחות על-פי חוק. מה שקורה כאן, בחוק הזה, זו סטירת לחי לאנשים שמשלמים מסים בצורה חוקית. זו סטירת לחי. מה בעצם באים ואומרים? המדינה נותנת מענקים לחברות כדי שייצרו מקומות עבודה, מקומות תעסוקה. זה דבר מצוין. בסופו של דבר באים ואומרים: בכסף שאנחנו נתנו לכם, ברווחים שהיו – תשלמו מס.
אוקיי, באה הממשלה ואומרת: לא, יש העדפות. אנחנו נמשיך להעדיף את אותן חברות, בחוק. אתה יודע מה? זה עוד יותר מפליא אפילו, אחיזת העיניים שיש בתהליך, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת מולה, תראה, היו גם שרי אוצר ממפלגות אחרות מאשר מפלגתו של שר האוצר דהיום, וגם הן חשבו שיש לעודד השקעות הון, כפי שעושים במקומות רבים בעולם. היתה בעיה של תזרים, או של מתן מענקים, כי פעמים רבות סובבו את המדינה בכחש - לקחו כסף ובסופו של דבר לא בנו דבר, ויש דוגמאות רבות. מה שהחליטו ללכת, בניסיון, לשיטה אחרת שבה יש הקלות במס במקום מענקים. הדברים האלה הביאו לעידוד השקעות הון ברמה שבה המדינה לא הוציאה כספים בעין, אבל היא נתנה הטבות על חשבון העתיד במידה שתייצר. אני לא בא ואומר, אני חושב שיש טעם רב בדברים שדיברו כל הקודמים ואלה שידברו אחריך, אבל עידוד השקעות הון זה לא המצאה של - - -
שלמה מולה (קדימה):
לא, לא, אדוני היושב-ראש, אני לא כופר בעצם מתן ההטבות כדי להתמודד עם שאלת תזרים המזומנים של אותן חברות מייצרות העבודה. אני רק כופר – בסופו של דבר נוצרה סיטואציה של 120 מיליארד שקל רווחים; מתוכם כל אלה שרוצים להשקיע, שלא רוצים לקחת את הכספים – אם היו צריכים לשלם מס, זאת אומרת, הייתי בא ואומר, אפילו על-פי החוק, חברות ממשלתיות שעכשיו צריכות לשלם מס, היו צריכות לשלם כמעט 30 מיליארד שקל מס. עכשיו מה קרה? מה הפערים מ-30 מיליארד שקל מס שהיו צריכים לשלם על-פי החוק הקיים לבין ההטבות שנותנים כתוצאה מההטבות? יגבו 3 עד 4 מיליארד שקל בלבד.
בעיני זו הונאה ציבורית, אדוני היושב-ראש. זו הונאה ציבורית פר-אקסלנס. איך יכול להיות? הממשלה הזאת סיפרה לנו: יש 30 עד 40 מיליארד שקל גירעון. אני לא יודע להגיד במדויק כמה יש. זה נכון שהמדינה תתמודד, הממשלה תתמודד עם הגירעון. זה נכון שאסור שיהיה גירעון. אבל אם רוצים לכסות את הגירעון, אי-אפשר לתת פטור דווקא לאותן חברות אם אפשר היה לקחת כסף.
עכשיו תראה, בסיטואציה הכלכלית שנוצרה במדינת ישראל, במיוחד בשנה האחרונה, כאשר אני רואה סקרים שבהם אומרים 43% מהציבור הישראלי, בסקר שהתפרסם היום ב"טלסקר": אנחנו חוששים להידרדר כלכלית, אנחנו הולכים להיות עניים, איך אנחנו יכולים להסביר לציבור? הנה, 43% מהציבור חושש להיות עני, אבל אנחנו כן נותנים פטור בחוק לחברות חזקות, אשר היו חזקות, פטור שבעצם לא ישלמו מס. האמת היא, אני לא מצליח להבין את ההיגיון הכלכלי.
עכשיו, יותר מזה. דרך אגב: כשאנחנו שאלנו בוועדת הכספים, אדוני היושב-ראש, שאלות: האם הכספים עדיין נמצאים במדינת ישראל? אמרו לנו: רבה כסף כמעט לא נמצא, יצא כבר לחוץ-לארץ. איפה רשות המסים? איפה המחדל הזה? למה לא הקמתם ועדת חקירה? איך יכול להיות שהכסף יצא? אין מישהו שבודק לאן הכסף הלך?
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
זה יצא, הכסף יצא בזמן ממשלת קדימה.
שלמה מולה (קדימה):
שמע, אתה יודע מה? אפשר לזרוק את הכול על ממשלת קדימה. אתה יודע מה? אני רוצה להגיד לך, אדון גפני: קיבלנו ממשלה לארבע שנים. אל תספרו סיפורים. אתם יכולתם לעצור את הכסף או להחזיר את הכסף. מה זה קשור עכשיו לממשלת קדימה? נו, הרב גפני, באמת. אתה אדם הגון. זה לא יכול להיות טיעון שהכסף כבר יצא ועכשיו אתם מנסים להחזיר את הכסף, לומר לנו – בעצם, מה שאתם רוצים להגיד לנו, ואומרים לנו: אין בעיה, הכסף יצא, כבר הרכבת יצאה, פספסנו את הרכבת? אין בעיה, נגבה רק 3 מיליארד שקל מתוך 30 עד 40 מיליארד שקל. נו, באמת, עד כמה אפשר לעבוד על הציבור? כמה אנחנו יכולים לבוא ולהגיד לציבור: אתם יודעים מה? אנחנו – תראה, יכולנו לבוא ולהגיד: ממשלה טובה. אתם ממשלה טובה לאלה שיש להם כסף. זאת עובדה, אי-אפשר להתווכח. עכשיו, אני לא מבין: איך אפשר לבוא ולהגיד: לא מתמודדים? הרב גפני אומר: קשה להתמודד עם החברות. מה זה קשה להתמודד עם החברות? שמע, בשביל מה יש את רשות המסים? בשביל מה יש מדיניות?
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
כשאני אהיה ראש ממשלה זה לא יהיה כך.
קריאה:
אתה לא תהיה ראש ממשלה, אל תדאג.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אתה אל תגיד לי מה אני אהיה.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש. בעצם, מה שקורה – תראה, אני מוכרח לגלות – אני נחשפתי לעניין הזה בעיקר בגלל הבדיקות היסודיות שעשתה יושבת ראש מרצ, חברת הכנסת זהבה גלאון. לא ידעתי, אני מודה. כשראיתי את הדוח שלה על הסיפור של הכספים הכלואים לפני שבכלל הדיון התחיל להתקיים, אני זוכר בישיבת נשיאות אצלך, אמרת: רבותי, צריך לבדוק את העניין, צריך להעמיק בו. אני מודה, אני אומר לך, כתוצאה מזה התעמקתי בעניין.
היו"ר ראובן ריבלין:
כשאני הייתי בוועדת הכספים הייתי יושב מ-9 בבוקר עד 4 אחר הצהריים. תשאל את ועדת הכספים ויושבת-ראש מפלגת העבודה. זאת אומרת, אני לא הייתי עוזב את זה שם.
שלמה מולה (קדימה):
לא, לא, מה שרציתי להגיד - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
אני רק אומר לך – הנה, מגלי פה, אתי.
שלמה מולה (קדימה):
אבל אני אומר לך, כשאתה מתעמק, כשאתה בודק את מה שקרה עם הסיפור הזה - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
חובתנו להתעמק. יש לה עוזרים שהם לא הנהגים שלה אלא העוזרים שלה, אז הם עוזרים לה, זה הכול. אתה מבין? אם יש חברי כנסת שהעוזרים שלהם הם הנהגים שלהם, אז איך הם ימצאו וירדו לחקר העניין?
שלמה מולה (קדימה):
תשמע, אני מודה שאני אכזבתי, ובדקתי את העניין באמת. הלכתי, חפרתי, ראיתי מסמכים, בדקתי, ראיתי, ואני אומר לך: ככל שבדקתי יותר נדהמתי עוד יותר. זאת אומרת, מה קורה כאן? הרי באמת, אנחנו – כשמחוקקים צריכים לראות את הדברים בעין שוויונית.
עכשיו, יהיה אשר יהיה, אני לא חושב – גם אם רוצים לעשות מס דיפרנציאלי לחברות, אפשר להביא איזה היגיון כלכלי כדי לא לגמרי לפגוע באותן חברות. אבל כאן, מה שקורה זה באמת שוד, באמת, לאור יום, שהממשלה לוקחת את אותם הכספים ומאפשרת להן, לאותן חברות, להמשיך לתעתע בנו. זה הסיפור. אין שום סיפור אחר.
תשמע, אדוני, אני לא אנצל את כל הזמן, אבל אני רוצה להגיד שניים-שלושה משפטים נוספים. תראה, המצב הכלכלי קשה במדינת ישראל. יוקר המחיה קשה מאוד לישראל. יש הרבה מאוד אנשים שעובדים, שלא מסיימים את החודש, אדוני היושב-ראש. סל הקניות של האנשים קשה להם מאוד. אנחנו צריכים להגיד ביושר ובהגינות, קשה מאוד לציבור הישראלי היום במדינת ישראל כתוצאה מהמדיניות הכלכלית ההרסנית של הממשלה הזו. צריך להגיד את האמת.
ראש הממשלה כל יום מספר לנו על אירן, מפציץ את אירן, מדבר על אירן, מספר לנו סיפורים. קשה לו להתמודד עם העובדה האמיתית – לאזרחי ישראל קשה כלכלית. כי מה שהוא עושה בעצם? מתחפר בעמדתו, מפחיד את הציבור וממשיך לתת לעשירים. קשה לו להתמודד עם חברות חזקות, אבל למה כן הוא מסוגל ויכול, ועושה? בעצם מטיל מסים על האזרח הפשוט. לוקח כסף במע"מ ועוד גזירות, וכן הלאה.
למה הממשלה הזו בעצם לא האריכה את ימיה עד נובמבר, כפי שמקובל היה? אז ברור שהוא לא מעביר את התקציב. הוא יודע, יש בסיפור הזה, בגירעון שנוצר עכשיו, יש בור כספים ענק, שהוא צריך לקצץ. במקום לקצץ בצורה ראויה ונכונה, והוא יודע שהוא היה צריך לעשות, הוא ברח. למה הוא ברח? ברח לבחירות. זה בסדר, הציבור ישפוט אותו. אבל בעצם, הבחירות הבאות, האלה, באות להגיד שאלה בחירות של גזל. יש עכשיו, הוא הולך להטיל גזירות, והמדיניות הזו רוצה להמשיך.
לכן אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אני אסכם כך: מה שקרה בסיפור של הכספים הכלואים, ראש הממשלה העדיף את בעלי היכולת הכלכלית בחברה הישראלית, העדיף את החברות, ובעצם נתן סטירת לחי לאלה המשלמים מסים כחוק. אלה שמשלמים - -
היו"ר ראובן ריבלין:
הפרלמנט זוטא שם, אולי תלכו למבואה, גם ייתנו לכם קפה.
שלמה מולה (קדימה):
- - ובעצם, אדוני, ראש הממשלה, מה שהוא עשה, הוא בא ואמר, אני אמשיך לפגוע במעמד הביניים, באלה, משלמי המסים. אני אטיל עליהם עוד גזירות כלכליות וכן הלאה. את אלה שיש להם כסף, אני אמשיך להאדיר אותם, לטפח אותם, לתת להם יותר, לתת להם יותר.
לכן, אנחנו נתנגד לחוק, זה חוק לא ראוי בעיני, זה חוק שמעדיף את אלה שיש להם, ממשיך לפגוע בחלשים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה, חבר הכנסת מולה. שאלו אותי למה אתה מוותר, אמרתי, הכי טוב זה לומר, דבר כמה שאתה רוצה, הנה אתה רואה. חבר הכנסת מגלי, האם אתה מבקש לדבר 25 דקות?
מגלי והבה (קדימה):
אתחיל כמוהו.
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא דיבר 11 דקות. בבקשה. כי אחרת אני אאפשר ליושבת-ראש מפלגת העבודה לדבר את השש דקות או שבע דקות שלה, אחריך. גם השר רוצה, ואחר כך נמשיך, יש אכרם ויש גם חבר הכנסת שנלר – אינו. חברת הכנסת אבסדזה, יש לה זכות דיבור, וחבר הכנסת אכרם חסון.
מגלי והבה (קדימה):
אדוני היושב-ראש - -
היו"ר ראובן ריבלין:
וחברת הכנסת שלי יחימוביץ.
מגלי והבה (קדימה):
- - חברי חברי הכנסת, השר מיקי איתן. את האמת, אולי הממשלה הזו לא היתה צריכה להביא את החוק הזה היום, כי היא עומדת גם בפני פריימריז וגם בפני בחירות שיקבעו, אלא אם כבר ראש הממשלה, השרים שלו, הממשלה שלו, כבר סגרה בביטחון מלא שהם יהיו הממשלה הבאה. לא מעניין אותם מה חושבים אלה שמבינים בכלכלה. לא מעניין אותם אזרחי ישראל. לא מעניין אותם שום דבר.
אם זה הקו המנחה שהביא אותם לכך שיביאו את החוק הזה היום, אז שיבושם להם. אבל זו לא המציאות. לצערי הרב, יש לי תחושה, זה בדיוק המשך המדיניות של נתק ממצבו העגום של הציבור בניהול מדיניות כלכלית שדיברנו עליה במקום הזה, פעמים רבות, אדוני היושב-ראש, שהעשירים במדינת ישראל מתעשרים והעניים נעשים יותר עניים. אני מדבר על שכבות הביניים, אני מדבר על הזוג שעובד, אמרנו יותר מפעם אחת שיש להם הכנסה אבל הם לא מסיימים את החודש.
אנחנו גם יודעים, השר מיקי איתן, שהסכמים קואליציוניים – יודעים לאן הלך הכסף הזה. שיש לנו גירעון כזה גדול, כזה אדיר, 34 מיליארד שקל. כשבאו אלינו לוועדת הכספים אמרו, 50% אנחנו כבר הסתדרנו, מאיפה נביא את ה-14 המיליארד הנוספים? אנחנו רואים את ההתפתלות של הממשלה הזו, שלדעתי מזלזלת בהבנה, באינטליגנציה של ציבור הבוחרים. כי מדיניות כלכלית צריכה להיקבע על עקרון השוויון, ועקרון השוויון כאן לא נשמר. לצערי הרב אנחנו ראינו את זה לאורך ארבע השנים האלה.
כל הזמן, פעם תלו את זה, יש משבר עולמי ויש מדינות - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
אם אתה מפריע לו אז תפסיק.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אני מפריע?
היו"ר ראובן ריבלין:
חס וחלילה, הוא מדבר על חברינו הטוב, שהוא חבר כנסת - -
מגלי והבה (קדימה):
היתרון הוא, שאם מישהו נמצא פה, הוא שומע כל מלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
- - מעולה, איתן כבל, תאמין לי.
מגלי והבה (קדימה):
ושכל פעם תולים את האשמה על המדיניות הכלכלית. אמרו משבר כלכלי עולמי, זה הדבר שפוגע בנו ואנחנו צריכים להדק את החגורה, וראינו את הבזבוזים לאורך ארבע השנים האלה.
ראינו העדפה למגזרים מסוימים, וכשישבנו בוועדת כספים ובאו לאשר תקציבים, ראינו לאן הלכו כמה מיליונים, מאות מיליונים. לשמחתי, אני מסתכל על השורה הזו של המפלגות, שהחיים שלהן בקואליציה – "תן לי". אני לא רואה אף אחד – זה ש"ס וזה אגודה, גם ליברמן. עכשיו יש לנו ליברמן, שהוא קיבל כסף. בוועדת כספים, אני זוכר שאישרנו לו. אני התנגדתי כמובן. אישרו לו 700 מיליון ש"ח. מה עשה ב-700 מיליון שקל, אזרחי ישראל? אנחנו הולכים לבחירות עוד מעט.
אני יכול לדבר על הנושא הזה של – ולא רציתי ללכת במתכונת שחברי הלכו, כי באמת לדבר על חובות כלואים, ברור כשמש מראש שיש פה ויתור. וכמו הפתגם, אדוני היושב-ראש, מי שכבר רטוב אז לא משנה לו עוד קצת גשם. שר האוצר אומר, אוקיי, אני אציל 3 מיליארד, 4 מיליארד, האם זה יפתור את בעיית הכלכלה של מדינת ישראל? האם זה יפתור את הבזבוזים של ממשלת ישראל, בתחומים שלדעתי יש בהם, מריח מהם חוסר צדק טוטלי.
כשאנחנו באים לבוחר, זה המבחן. האם אנחנו רוצים לתת לממשלה שלא תחשוב על השכבות החלשות, שתקשה עליהן את החיים, שלא יסיימו את החודש? כל הדברים האלה, אנחנו רואים אותם, לא הזיזו כשהעלו את מחירי המים. יש אנשים היום, ואני מכיר את האנשים האלה, שלא מסיימים את החודש, לא מצליחים לשלם את מחיר המים. הגאוניות של העלאת מחירי החשמל, שלא לדבר על מה שקורה כרגע בתקציבים, שגילו אותם, 1.4 מיליארד שקל בחברת החשמל, לא יודעים איפה הם נמצאים.
אבל כשמעלים את המחירים האלה, ההשלכות וההשפעות על האזרח הפשוט, האזרח, שאני מקווה שידע, שתהיה לו תבונה, איך לבחון כלכלה נבונה ואיך להבין, שפה, נכון אני מציל 3 מיליארד, אבל אני מוותר על הרבה יותר לטובת אלה שיש להם ולטובת אלה שמחזיקים, וכל הנימוקים האלה שאנחנו רוצים להציל, הם לא עוזרים.
אדוני היושב-ראש, כשאני מסתכל, אני נבחרתי על-ידי מגזר ששלח אותי כאן, וארבע שנים – אני הרבה שנים כאן, אבל אני שואל שאלות כנות ושאלות שמחייבות את מקבלי ההחלטות, איפה הצדק ואיפה השוויון? ורוב הבעיות האלה, אדוני היושב-ראש, אתה מכיר אותן, חלקן טיפלת בהן ולא מצאנו את הפתרון.
אז מה אני אגיד לאלה ששלחו אותי לכנסת? שתוכניות המיתאר שלנו לא גמורות, לא מסתיימות, אדוני שר האוצר. אי-אפשר לבוא ולדרוש מאזרחים להיות שווים בנטל, שווים בחובות ולא לתת להם את השוויון. נכנס גם יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, והוא טיפל בהרבה דיונים בסוגיה של תוכניות המיתאר.
אם אני היום בא ועומד מול אותן רשויות, והם משתאים מכך שאין להם תוכניות מיתאר. יש לנו המון בנייה לא מורשית, הבנייה הלא-מורשית הזאת, והעונשים כבדים. אדוני שר האוצר, כנראה אתה הרי לא מקבל את הכסף הזה, לא מגיע אליך – בסוף יגיע אליך. אבל הרשויות גובות עונשים שיכולים להיות מאות מיליוני שקלים במצטבר.
אדוני היושב-ראש, בבית-ג'ן נקנסו אנשים על בנייה בלתי מורשית, על לא עוול בכפם, ב-400,000 שקלים. אז איך? יעבדו המשפחה כל השנה? מאיפה יביאו את הכסף הזה? אנחנו ראינו את זה, ניסינו להתריע. באנו למשרד הפנים, לשר הפנים, לראש הממשלה, כאן במקום הזה, ואמרנו: לא יעלה על הדעת. הגישו את תוכנית המיתאר לוועדה המחוזית. עכשיו תיראו, משרדי הממשלה –איך עובדים? בוועדה המחוזית – והערת על זה אדוני היושב-ראש – עשרות תיקים של רשויות שונות מחכים לאישור. יושב-ראש הוועדה – אני שאלתי את שר הפנים – נמצא בעוד תפקיד בוועדה המחוזית, הוא יושב-ראש ועדה קרואה.
שכיב שנאן (העצמאות):
כל בעלי התפקידים במחוז הצפון משמשים בכפל תפקידים. כולם ממלאי-מקום יושב-ראש, ששר הפנים לא הואיל למנות כבר שנה.
מגלי והבה (קדימה):
אני מכיר את העובדות האלה. היה במקרה יושב-ראש הכנסת, איש יקר, שאנחנו רוצים לראות אותו תמיד בכל תפקיד נשגב. שאל את השאלה את שר הפנים. היתה הכחשה. לא רק הכחשה – כשחזרנו ובדקנו בשטח, זה המצב, מה שאמרת, לאשורו. אנשים משמשים בכפל תפקידים, ואנחנו יכולים לעשות ארבעה תפקידים. זאת לא בעיה. הבעיה שלנו היא שאין לנו פתרון לבעיות שלנו.
היו"ר ראובן ריבלין:
זאת הבעיה. צריך לשבת על המדוכה ולפתור את הבעיה לכאן או לכאן. אי-אפשר להמשיך במצב שבו לא בולעים ולא מקיאים.
שכיב שנאן (העצמאות):
גם ההתערבות שלך, אדוני היושב-ראש, כשהיית בוועדת כספים, לצערי הרב לא הועילה.
היו"ר ראובן ריבלין:
בכל זאת היו כמה מקומות שאנחנו בלמנו הידרדרות.
מגלי והבה (קדימה):
אני מציע שתיתן לי להציג את הבעיה, כי הבוחר צריך להסתכל עלי ועל האנשים.
היו"ר ראובן ריבלין:
יושב פה לא רק אדם מבית-ג'ן, יושב פה ראש עיר הכרמל, שוועדת הכספים עמדה בפרץ. כמובן, היא לא יכלה לפתור את כל הבעיות. בעיות התכנון והבנייה הן בעיות חמורות ביותר.
מגלי והבה (קדימה):
אני רק רוצה להגיד שכשאני מסתכל על השוויון – הנה נכנס חברי יושב-ראש ועדת הכספים. אני רוצה לתת לך צל"ש, ציון לשבח, כי נלחמת ועזרת לי לדאוג לבנות דרוזיות שלא יכולות להגיע למרכז הארץ ללמוד באוניברסיטאות להתחיל במסלול תוכנית של לימודים שהאקדמיה מגיעה אליהן, במקצועות שיחזקו אותן, והן יכולות לעבוד מאזור המגורים שלהן.
אבל אני לא רוצה – אל תקנא בי, מה הביורוקרטיות הממשלתיות. תשעה חודשים סביב הנושא הזה עד שהצלחנו. כל הזמן אמרתי, השתמשתי באיום שיושב-ראש ועדת הכספים צופה עלינו. אם לא היה ככה, במלחמה קשה לא היינו מגיעים לזה.
אבל אני התחלתי לפרט לאנשים פה, כי אנחנו ערב בחירות, את הבעיות שאנחנו עדיין סובלים מהן. למה אני אומר את זה? בסוף אתה גם תשמע למה אני אומר את זה. כי השוויון – ואני רואה כמה אתה מזדעק. יש אוכלוסיות במדינה הזאת שלא מוכרות במדיניות הממשלה, לא חושבים עליהן.
אני יודע כמה דיונים עשית בוועדת הכספים. זה לא תפקידך. זימנת לנושא חיבורי החשמל לדאליה ולעוספיא והבאת את הפקידים ואת הפקידות הבכירה והם הבטיחו לך: אנחנו הולכים לקראת פתרון. הפתרונות האלה – ניתן לעשות אותם, זה לא בשמים. אפשר לעקוב ולראות איך אנחנו מקדמים אותם. לצערי הרב שום דבר לא התקדם.
למה אני אומר לך? היה השבוע – הרי יש פריימריז ויש מועמדים, ואני מאחל הצלחה לכולם. אבל איך הרגישו אותם שרי ממשלה שבאו לכפר ירכא? אני לא יודע אם ספרתי, אולי כמעט כל הממשלה. כמעט. היושב-ראש לא היה – לא היית שם – באים ומתאספים. אנחנו יודעים גם מי מצביע ליכוד ומי לא, אנחנו בתוך עמנו חיים. מתאספים כל השכונה, כל הקבוצה, ובאים ואומרים לממשלת ישראל: מה יגיד הבחור הצעיר בירכא שאין לו תוכנית מיתאר, שהוא לא יכול לבנות, שלא הקצו לו מגרשים – לחיילים המשוחררים? מה הוא יגיד? איפה אני אבנה? איפה אני אגור? באים אלי פעם בארבע שנים לבוא ולהגיד: תן את האמון להצביע בעדי. איפה השוויון והצדק?
אני לא אומר שממשלות אחרות היו יותר טובות. גם ממשלות אחרות, שאני הייתי חלק מהן, לא עשו צדק. וגם ממשלות ששכיב שנאן חברי חבר הכנסת היה בהן לא עשו אתנו צדק.
היו"ר ראובן ריבלין:
רק רציתי להעיר לך שבנושא של המגזר הדרוזי, של אחינו הדרוזים, אני לא הולך למקום מסוים לפני הבחירות. אני הולך כל ימות השנה.
שכיב שנאן (העצמאות):
זה ייאמר לזכותך.
מגלי והבה (קדימה):
אני רוצה להגיד לך יותר מזה: אתה היית ממלכתי, שהלכת לבקר חבר שלך - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
אני חושב שצריך, לאזרחי ישראל, לבקר אותם כל ימות השנה.
אדוני, רק לסיום.
מגלי והבה (קדימה):
אני רוצה לומר לחברי חברי הכנסת, אנחנו באמת יכולים לדבר על הצלה של 3 מיליארד שקל ועל הנושא של באמת – שיכול לעזור למשק הישראלי בכללותו. אבל אני שואל את עצמי במצפון שקט: מי יעזור לנו לקבל את השוויון הזה, לקבל את מה שמגיע לנו?
אני פגשתי את נשיא מדינת ישראל שבא לברך אותנו לחג ואמרתי מלים מאוד ברורות. אמרתי שהעם היהודי נלחם אלפי שנים בשביל להגיע למדינתו ולמדינת העם היהודי כאן בישראל. היו אלה שנלחמו בהם והיו אלה שהלכו אתם. אנחנו בחרנו את הדרך, ולא מצטערים על כך. הצלחנו להגיע למצב שאין חובה שאנחנו לא עושים. לכן, מוטלת החובה על כל ממשלה ועל כל ממשלות ישראל, על הממשלה הזאת וגם העתידית, לתת לנו פתרון של שוויון. אם לא יהיה לנו שוויון, אז אני יכול להגיד לכם, חברים, שכנראה אנחנו לא במקום הנכון. אני בטוח שרבים מאתנו מאמינים בדרך הזאת שצריכים לעשות הכול – אני אומר הכול – לא רק לחשוב על היהודים אלא לחשוב על אלה שהולכים אתם, שחיים בתוכם, ששותפים לשמחות שלהם ולכאב שלהם בשותפות אמיתית. שימצאו להם פתרון שוויוני, שנהיה כולנו עם אחד ויחד. תודה אדוני.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת מגלי והבה. חבר הכנסת אכרם חסון, זמנך לבוא ולדבר, אם אתה רוצה, אדוני. שנלר – אינו נמצא באולם; חבר הכנסת חרמש – אינו נמצא באולם; חבר הכנסת אדרי – אינו נמצא באולם; חבר הכנסת אכרם חסון, חברת הכנסת אבסדזה, ואחריה – חברת הכנסת יחימוביץ. אחריו גם השר ביקש להתערב בדיון, ואז יסכם.
כמה זמן אדוני צריך?
אכרם חסון (קדימה):
בערך חמש דקות.
היו"ר ראובן ריבלין:
בבקשה. אני נותן לך כבר שבע דקות, כדי שתדע איפה הגבולות. בבקשה, אדוני.
אכרם חסון (קדימה):
אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, רבותי חברי הכנסת, לפני בערך חודש ימים הרב גפני הזמין את ועדת הכספים לבוא לכפר המכבייה. היה דיון כזה מהיר. ביקשו מאתנו לבוא, התנאים לא היו תנאים, ואז שמענו על הכספים הכלואים. כמובן שאני שאלתי הרבה שאלות, כי גם מי שאחראי לרשות המסים היה שם, כבוד השר היה שם, סגן השר היה שם, וכל הגוורדיה המכובדת היתה שם.
נאמר לנו שישנן חברות בין-לאומיות, חברות שלא חילקו את הרווחים, ויש בקופה 120 מיליארד שקל, ומאחר שיש חור בתקציב המדינה, אני חושב שהגענו כבר ל-20 מיליארד גירעון בתקציב. אנחנו רוצים לגבות 3 מיליארד מהכספים האלה ולהציל את קופת המדינה. וכמובן, שאלתי, אני אישית, אם הכספים האלה עדיין נמצאים כאן. אמרו שהכספים נמצאים במאזנים ונמצאים בישראל. ואז, כמובן, ביקשתי מכבוד סגן השר ומכבוד סגן השר, למה אתם לא חושבים גם לעזור לפריפריה בכספים האלה. הרי העדה הדרוזית היא חלק בלתי נפרד מעם ישראל – יש לנו ברית דמים, יש לנו ברית חיים. אתם מדברים על החלשים – אנחנו הדוגמה הכי טובה. אנחנו נאמנים בזכות ולא בחסד למדינה, זו מדינתנו; אנחנו משרתים הכי הרבה מבחינת האחוזים. רק שלשום נאמר שעוד פעם הדרוזים שמרו על שיעור של 83% לעומת פחות מ-50% בתל-אביב שמשרתים בחובה בצה"ל ואצל עוד מגזרים אחרים. ואמרתי, אם אתם רוצים באמת לעשות טוב, תיקחו חלק מהמסים האלה ותשקיעו בנו. כי לפי מה שעשיתי ולפי בדיקתי – ושר האוצר המכובד נמצא כאן – לא מצאתי שהממשלה הזאת, אדוני היושב-ראש, במשך ארבע שנים – לא הקימה מפעל אחד בכפר דרוזי אחד. אנחנו 60% חיים ממשכורת אחת. בוא תסבירו לי, אתם, אחינו היהודים, כל היום בוכים שבשתי משכורות אתם לא מסיימים את החודש. מה נגיד אנחנו שחיים ממשכורת אחת ש-60% מהנשים שלנו לא עובדות? לא עודדתם השקעות בכפרים הדרוזיים, לא הקמתם מפעלים. לכן נאמרו כל מיני דברים. בסופו של דבר היושב-ראש השתכנע ודחה את הישיבה. ואני חשבתי שסוף-סוף יש חברי כנסת מכובדים, אחראיים – לא יאשרו דבר שהוא לא כל כך טוב. למה? כי אני משלם 25% ברגע שיש לי חברה, מסים למדינה, ואלה שקיבלו, כאשר באו למדינת ישראל להשקיע, מאות מיליוני שקלים ממרכז ההשקעות כדי להקים מפעלים. והיום אנחנו חוזרים ונותנים להם פרס. מה שקורה כאן – העני ממשיך להיות עני, והעשיר לא ממשיך להיות עשיר, הוא ממשיך להתעשר ולהתקדם ולעשוק אותנו. לכן אמרתי, איפה ההיגיון? למה אתם לא תגבו 15% או לא תגבו 20%? או שתבקשו מהחברות האלה, אנחנו נגבה 6%, ובואו תשקיעו עוד 5% במגזר הדרוזי שאנחנו חייבים לו. לא כל הזמן צריך להגיד, יש לנו שוויון רק בבית-הקברות, רק בשירות הצבאי. צריך להיות כל הזמן צבוע ולהגיד כל מיני ססמאות. צריך לבוא ולהגיד את האמת.
אחד השופטים בבתי-המשפט בחיפה אמר, הממסד פשע עם העדה הדרוזית. בפסק-דין תקדימי. אני שואל את שר האוצר, מישהו למד על פסק-הדין הזה? מישהו בדק מה קורה לעדה הדרוזית? למה הצעירים הדרוזים הולכים שפופים? למה כואב לנו? זה לא מעניין אף אחד. ואני, כמובן, אחרי בדיקה, אדוני היושב-ראש, שהזמינו אותנו לכנסת, ואמרו, יש עוד ישיבה, הלכתי ובדקתי ומצאתי ש-70 מיליארד שקל מהכספים האלה לא נמצאים בארץ. לפני שבועיים אמרו לנו שהכספים בבנק, נמצאים בארץ. איך העבירו את הכספים? עשו כל מיני חברות-בת, רימו את הממסד, רימו את רשות המסים – אף אחד לא עמד על המשמר, כאילו לא מעניין, כי אסור להתקרב לטייקונים. אלה חברות שולטות במדינת ישראל. אם אנחנו נכעיס אותן הן ייצאו מהמדינה, לא ישקיעו, כאילו שהם עושים לנו טובה. קיבלו מאות מיליונים כשהתחילו לבנות את המפעלים שלהם במדינת ישראל, קיבלו הטבות במס, קיבלו יחס מועדף. ואנחנו היום באים לתת להם עוד פעם פרס. לכן אנחנו לא רק מתנגדים. אני אישית מתפלא איך אפשר לתת פרס כזה לטייקונים שהורסים את החברה בישראל.
עכשיו, אני שואל אותך, אדוני היושב-ראש, איך אתם מסבירים 20 מיליארד שקל גירעון בתקציב? מוצרי החלב בשלוש השנים האחרונות התייקרו ב-36%, מחיר הבנזין עלה, מחיר החשמל עלה, מחיר המים עלה - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
הייצוא ירד ב-30%.
אכרם חסון (קדימה):
אוקיי, דיור כמעט לא חילקו. מה עשתה הממשלה הזאת? אני רוצה לשאול לאן הכספים האלה הלכו. אומרים שחילקו כספים בוועדת הכספים – לאן הכסף הזה הלך, אף אחד לא יודע כלום. לכן קשה לנו מאוד להשלים עם הדבר הזה שהוא רע לדמוקרטיה הישראלית, הוא רע למדינת ישראל ורע לנו כמיעוטים.
אדוני היושב-ראש, דיברו כאן שהמדינה רוצה לגבות 3 מיליארד שקל. אנחנו מדברים על 117 מיליארד שהולכים לחברות – מה יגידו החברות שחילקו דיבידנדים וחילקו רווחים? מה, הם סוג ב' במדינת ישראל? אלה שלא חילקו מקבלים פעמיים פרס? ככה מתנהלת מדינה מתוקנת? ככה מתנהלת מדינת חוק? לכן האבסורד הזה ממשיך לתעתע בנו. ולפי דעתי, ההצעה הזאת היא רעה, היא לא מכובדת ולא אחראית. אני דווקא רוצה ששר האוצר יצליח. ברגע ששר האוצר מצליח, הילדים שלנו מצליחים, אנחנו מצליחים. אבל כשאני רואה ששר האוצר לא משקיע באף כפר דרוזי, לא מקים חצי מפעל, לא דואג לתוכניות המיתאר – כל תוכניות המיתאר תקועות בגלל תקציב; אני רואה שחצי ממערכות הביוב עדיין לא קיימות ביישובים שלנו, אנחנו לא מדברים על תיאטרון, לא מדברים על חינוך ורמת חינוך והשכלה מהטובות. אנחנו בתחתית הסולם.
היו"ר ראובן ריבלין:
גם תיאטרון חשוב, וחשוב שיסיימו את הבנייה בעוספיא.
אכרם חסון (קדימה):
אני אתך, אבל אנחנו בינתיים באים ומדברים על הדבר המינימלי. מה זה הדבר המינימלי? - -
היו"ר ראובן ריבלין:
נכון.
אכרם חסון (קדימה):
- - שאני אגור בבית בלי צו הריסה, בלי שיהיה לי רישום פלילי, שאני אוכל לעבוד כחייל משוחרר במדינת ישראל, ושיהיה לי מקום עבודה, לי ולאשתי, כדי שאתקיים בכבוד. שני הדברים המינימליים האלה לא קיימים אצלי בשנת 2012 במדינה הכי מתקדמת לא רק במזרח התיכון. ישראל היא מעצמה, היא מעצמה טכנולוגית, היא מדינה דמוקרטית שאנחנו גאים בה. אבל יש ממשלות שפושעות בהתנהגות במדיניות שלהן כלפי אזרחים נאמנים. מספיק לדבר על נאמנות, בואו תעשו משהו, אנחנו רוצים לפרוט את הנאמנות הזאת בבנק, אנחנו רוצים לחיות בכבוד, אנחנו רוצים לחיות כמו כל יהודי נאמן למדינת ישראל. אנחנו גאים במדינה, גאים בדגל שלנו, אבל אתם מושכים אותנו למקומות לא טובים. הצעירים שלנו זה לא אותם צעירים עם הגוורדיה של הכבוד, הם יתפוצצו לכם יום אחד בפרצוף. כי צעיר שאתה כל יום מביא אותו לבית-משפט, יש לו רישום פלילי, הוא לא מקבל שום עבודה, אין לו מפעל בבית, אין לו בית חוקי – מה אתם רוצים שנסביר לו? מה אתם רוצים שנגיד לילדים שלנו? שמישהו טעה? שהממשלה הזאת לא אשמה כי ממשלות אחרות אשמות? זה מעניין את הסבתא שלהם. הם צריכים פתרונות; פתרונות באים כאשר יש לנו שר אוצר גבר שבא ואומר, לא נתנו מספיק, אנחנו מתקנים את העוול. יש כספים תלויים – לא כולם הולכים לגירעונות. אנחנו נותנים חלק מהכספים האלה כדי לעודד את הדרוזים, כי הם אחים שלנו ומגיע להם. לא בדיבורים, במעשים.
לכן חברים, קשה לנו מאוד. אני רוצה להגיד לשר האוצר, אני בדקתי את משרדך, כבוד שר האוצר. יש לך 1,030 עובדים, רק שלושה דרוזים – למה? מגיע לנו יותר מ-20 עובדים אצלך. איפה השוויון? כל מה שתעמוד כאן ותסביר לי, אני לא אקנה, כי אתה בעצמך לא יישמת את חוק השוויון, אתה לא דאגת לעדה הדרוזית. תעזוב אותי ממה שעשו קודמיך, לא מעניין אותי – היום אתה צריך לשלם את המחיר. אני היום חבר כנסת שמשלם את המחיר בפני הצעירים הדרוזים. זה אותו דבר בבנק ישראל, זה אותו דבר בכל מקום. ממשלה לא מינתה מנכ"ל או סמנכ"ל דרוזי אחד במשך ארבע שנים. יש לנו 30 אלופי-משנה, שלושה תתי-אלוף, יש לנו אנשים בתפקידים בכירים אצל נשיא המדינה. הם טובים לביטחון, הם לא טובים לאזרחות? אז כל הזמן נמשיך במדיניות הזאת שאנחנו טומנים את הראש בחול ולא רואים. חברים, המצב הוא קשה ביותר. אנחנו אף פעם לא התנגדנו להצעה שמיטיבה עם אחינו היהודים. אף פעם לא הלכנו נגד המדיניות של הממשלה בנושא היהודים. אתם לא מיישמים חוק שוויון. הרי חבר הכנסת, ידידך, אמל נסר-אל-דין פעמיים חוקק חוקים להשוות את הדרוזים עם עיירות פיתוח ועם אחינו היהודים, והכול נשאר על הנייר.
היו"ר ראובן ריבלין:
יש גם החלטת ממשלה 252.
אכרם חסון (קדימה):
לכן, אדוני היושב-ראש, כאשר אנחנו באים לדבר כאן, לא באים לעשות פוליטיקה. אנחנו מדברים על מצב נתון שאתם מכירים אותו. הנתונים אצלכם. עכשיו היינו בוועדת החינוך. 35% מהמגזר לא קוראים, לא מגיעים לספרים, אין להם כסף לקנות ספרים. בכל ועדה אתה שומע על המצב הבלתי נסבל. אני לא רוצה להאשים אותך, אבל אני רוצה שאתה תעשה משהו בשבילנו. אני רוצה שאתה תעשה מעשה; שהממשלה הזאת לא רק תגיד ססמאות. לכן אנחנו מתנגדים בצורה חריפה מאוד לחוק הזה. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. חברת הכנסת אבסדזה, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת יחימוביץ. השר מבקש להתערב בדיון. יסכם את הדיון יושב-ראש ועדת הכספים.
עשר דקות מספיק?
נינו אבסדזה (קדימה):
פחות.
היו"ר ראובן ריבלין:
אוקיי. הנה, אני נותן לך שבע דקות.
נינו אבסדזה (קדימה):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לומר שכמו שהיה צדק היסטורי, צדק אמיתי בזה שהמחאה החברתית התחילה דווקא בממשלה הקפיטליסטית הנוראית חסרת הלב הזאת, בדיוק באותה מידה, ולצערי, יש בהחלט סמליות ו"צדק" – כמובן במירכאות – שאותה ממשלה מתכוונת עכשיו לסיים את הקדנציה הזאת בחוק כל כך נורא ואכזרי ובמחטף ומהר-מהר ולהספיק לעשות את זה.
קודם כול, אדוני שר האוצר, אני מאמינה למה שאתם אומרים. אבל אם אני מאמינה, ככל אזרח, למה שאתם אומרים, שהמצב הכלכלי שלנו פנטסטי, אין יותר טוב, אנחנו בהחלט במצב מצוין – אגב, אני 16 שנה בארץ, ומתוך השנים האלה כל פעם שאמרו לי שיש צמיחה כלכלית. אני יושבת ומחכה מתי אני ארגיש את זה וזה לא מגיע, אבל בסדר, נגיד. אם המצב כל כך טוב, מה בוער דווקא עכשיו 3 המיליארדים האלה? אתם יודעים מה? בואו נחכה, תהיה הכרעת הציבור ככל שהיא תהיה – וכמובן שאני מקווה שהיא תהיה אחרת – ואז נדע. קודם כול, שלא לדבר ששערורייה לקחת את 3 המיליארדים האלה, אבל למה לעשות את זה עכשיו, אם הכול כל כך טוב? למה? אני שואלת בהחלט, חברי חברי הכנסת, למה ממשלת אירן-אסואן, שמספרת לי שנים כמה הכול בסדר גמור, עכשיו פתאום חסרים 3 המיליארדים האלה? אז בואו נחכה, נראה מה הציבור יגיד, ואחרי זה, אולי, אולי נחליט אחרת, מי שישב פה בקדנציה הבאה.
עשיתם את מה שעשיתם. תודה רבה על מה שעשיתם טוב, אבל בכל מקרה תנו עכשיו באמת לציבור להגיד את דברו, ואחרי זה תבואו. די, התעייפנו. ארבע שנים של חוסר התחשבות אלמנטרית באנשים פשוטים. אי-אפשר להיות ממשלת עשירים אך ורק. יש אנשים בחוץ, והם יותר מ-90%. אי-אפשר להיות ממשלה שלא דואגת לרוב אוכלוסיית מדינת ישראל. אני לא מכירה תחום שאנחנו נוגעים ולא רואים שיש שם בעיה קטסטרופלית.
אדוני היושב-ראש, לצערי, קרה ככה שביום שהכנסת התפזרה, בלילה הקודם הייתי כל הלילה בחדר מיון יחד עם אמא שלי, שקרה לה אירוע מוחי. שש שעות בחדר מיון בבית-החולים, ולנו עוד התמזל מזלנו, הגענו ברגע כזה שעוד היו יכולים להשכיב אותה. אחריה באו אנשים שבכו, פשוט בכו במסדרונות, עד שאני פניתי בשבילם לרופא. הוא הסתכל ואמר: מה את רוצה שאני אעשה? יש שני רופאים ועוד אחד שרץ הלוך חזור. היינו בתקופה הזאת בשני בתי-חולים, ואחד הרופאים אמר לי: את יודעת מה? אני לא שותף לא לאידיאולוגיה ולא לדרך שלך, אבל אני מכבד, ואני אפסיק לכבד אותך אם לא תעמדי ותספרי מה את עברת ככל אזרח פשוט. אני חושבת שפעם ראשונה עמדתי ואמרתי: וואו, עכשיו אני באמת מבינה למה אנשים לפעמים מקנאים בעשירים. לא כל בן-אדם רוצה יאכטה, מטוס או יהלומים בטבעות. בן-אדם רוצה דבר אלמנטרי – זכות לבריאות. ומספרים לי שהרפואה בארץ היא מדהימה. איפה היא מדהימה? הרופאים הם באמת מדהימים - - -
יריב לוין (הליכוד):
כמה מיטות נוספו בתקופת ממשלת - - - ?
נינו אבסדזה (קדימה):
אתה יודע מה? אני לא רוצה לדעת כמה הוספו, אני רוצה לדעת כמה אנשים ישבו. שש שעות עמדה לידי אשה ובכתה מכאבים, ואני התחננתי שהרופאים ייתנו לקחת את אמא שלי באוטו הפרטי שלי, לא לחכות, כדי לפנות מיטה לאשה אחרת. אתה מבין על מה אתה מדבר?
יריב לוין (הליכוד):
אפס.
נינו אבסדזה (קדימה):
ומי שיש לו כסף לא מחכה. זאת הבעיה. מי שיש לו כסף – הוא מגיע ומשכיבים אותו. וכן, כל בן-אדם אמור לקבל עזרה רפואית, ובמיוחד בסיטואציות קריטיות. די, חברים. ארבע שנים סבלנו.
יריב לוין (הליכוד):
- - - זה מה שאני רוצה לדעת. בקדנציה הבאה - - -
נינו אבסדזה (קדימה):
סבלנו. אתם לקחתם הכול. אתם לוקחים כסף.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת לוין, מותר לה לומר - - -
יריב לוין (הליכוד):
1,000 מיטות. 1,000.
נינו אבסדזה (קדימה):
אתם לוקחים דירות כי הצעירים לא יכולים - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני יעלה ויספר בשבחה של הממשלה.
נינו אבסדזה (קדימה):
ועיקר מה שלקחתם זה התקווה. אתם רוצים לקחת תקווה מאזרחי ישראל, שמחר משהו יהיה יותר טוב. זאת הבעיה. די, תודה רבה. לא צריך ברגע האחרון, עכשיו במחטף, לעשות עוד משהו – שזה נוראי, זה שוד אמיתי נגד אזרחי ישראל.
יריב לוין (הליכוד):
ממשלת ישראל - - -
נינו אבסדזה (קדימה):
אז תניחו לנו בבקשה.
היו"ר ראובן ריבלין:
היא מדברת.
נינו אבסדזה (קדימה):
תניחו. תנו לאזרחים להחליט אם הם רוצים שתמשיכו לשדוד אותם, ואם לא – אל תעשו את זה עכשיו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אדוני שר האוצר, המסתייגים סיימו את דבריהם, אם אדוני רוצה – אין עוד דוברים. יושב-ראש ועדת הכספים גם הוא נכון.
הואיל ואני לא יודע כמה השר ידבר ואני לא יודע כמה יושב-ראש ועדת הכספים ידבר, לכן אני מבקש להתחיל לצלצל.
שר האוצר יובל שטייניץ:
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מכובדי השר איתן, יקירי ידידי יושב-ראש ועדת הכספים גפני, כנסת נכבדה, ישבתי כאן בשעתיים האחרונות וצר לי, צר לי מאוד, כי שמעתי כאן חברי כנסת – לא כולם, אבל רבים מהם – שאו שהם בורים או שקרנים.
זהבה גלאון (מרצ):
זה אבו מאזן.
שר האוצר יובל שטייניץ:
או בורים או שקרנים, כי מה שנאמר פה זה לא חצאי אמת – חלק היה חצאי אמת וחלק - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
שקרים זה פרלמנטרי, מה אני יכול לעשות?
שר האוצר יובל שטייניץ:
חלק היה חצאי אמת וחלק היה פשוט ההיפך הגמור מהאמת. החוק הזה, אדוני היושב-ראש, הוא לא חוק שנועד לוותר על כספים; הוא חוק שנועד לגבות מיליארדים שלא גבו עד היום מהחברות הגדולות, לגבות מיליארדים שבמשך 20 שנה איש לא גבה אותם.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני רוצה לעזור לך בשאלה של devil's advocate. הם לא אומרים על מה שאתה גובה, הם אומרים שמן הגבייה משתמעת האי-גבייה, ועל זה צריך בהחלט תשובה.
שר האוצר יובל שטייניץ:
החוק הזה בא לתרום להכנסות המדינה סכום של מינימום 3 מיליארד. כתבנו את המינימום. ההערכות שלנו שהסכום יהיה גבוה במיליארדים, הרבה יותר מ-3 מיליארד. 3 מיליארד זה המינימום של המינימום, לכן על זה אנחנו מסתמכים, במקום לגבות את אותם מיליארדים רבים מאזרחי המדינה.
עכשיו אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, ששמעתי ולא האמנתי גם לכינויים: "אכזרי" ו"שרץ" וכל מיני דברים כאלה – לא כלפי; כלפי החוק כמובן. אני יודע שאף אחד לא רוצה לפגוע בי, אבל בשביל להרוויח כמה קולות מותר להשתמש בביטויים האלה ולהטעות את הציבור.
היו"ר ראובן ריבלין:
גם כשאף אחד לא רוצה לפגוע בך כדאי להיזהר.
שר האוצר יובל שטייניץ:
כן, תקופת בחירות, ומותר להגיד הכול כדי לקושש כמה קולות. וחבל שחברת הכנסת יחימוביץ הלכה. קיוויתי שהיא תדבר, כי היא היתה מראשוני המטעים של הציבור כולו ביחס לחוק הזה.
שמעתי פה מחלק מהדוברים גם הטפה: למה הממשלה הזאת לא נאבקת בחברות הגדולות, בטייקונים, מוותרת להם כל הזמן? לי אתם אומרים דבר כזה? אני חושב שלא היה שר אוצר בתולדות ישראל שניהל מאבק כל כך גדול נגד חברות האנרגיה, הנפט והגז הגדולות ובעלי ההון – מה שקראתם פה "טייקונים" – ששולטים בהן. הקמתי את ועדת-ששינסקי, וניהלתי קרב על 350 מיליארד שקלים, הקרב הכי גדול מסוגו בתולדות מדינת ישראל. במשך שנה העיתונים בארץ מלאו מודעות נגד שר האוצר. במשך שנה עתירות לבג"ץ, הפגנות.
היו"ר ראובן ריבלין:
גם נגד הבנקים, אני מוכרח לומר.
שר האוצר יובל שטייניץ:
מודעות נגד שר האוצר. הבית הלבן התערב, נסעתי גם לבית הלבן והרגעתי שם את הדברים. ניהלתי קרב, הקמתי את ועדת-ששינסקי, הובלתי את החקיקה בממשלה ובכנסת ודאגנו לעתידנו ולעתיד ילדינו ב-350 מיליארד שקלים במחירים של היום. זה מה שיתווסף למדינה ואזרחיה ב-27 השנים הקרובות. נכון, הכסף הגדול באמת יתחיל להגיע רק עוד שלוש שנים, ב-2015 או 2016. וחלק מאותם חברי כנסת שדיברו פה, שתקפו אותי ואת הממשלה על כניעה לחברות ענק ולטייקונים, אז תמכו בי. אתה יודע למה הם תמכו בי, אדוני היושב-ראש? כשכל ראשי חברות הגז והנפט תקפו אותי, אז הם תמכו בי. אבל היום, כשאני בא לגבות עוד מיליארדים מהחברות הגדולות, והחברות הגדולות כבר לא תוקפות - - -
שלמה מולה (קדימה):
כי זה טוב להם.
שר האוצר יובל שטייניץ:
לא, כי אחרי מה שהיה עם ששינסקי הגיעו למסקנה שאני לא נכנע ללחצים מהסוג הזה ושעדיף להידבר ולא לתקוף, פתאום.
לא רק זאת, הכפלתי את התמלוגים מעל 2 מיליון טונות למפעלי ים המלח; ביטלתי למפעלי ים המלח ולחברה לישראל הטבות מס ב-500 מיליון שקל בכל שנה, סך הכול סכום של מיליארד שקל תוספת למדינה ממפעלי ים המלח ומהחברה לישראל, מהחברה המצליחה הזאת.
היו"ר ראובן ריבלין:
כבוד שר האוצר, תרשה לי לעזור לך בשנייה. אנחנו ביקשנו את הפרוטוקול של ועדת הכספים, ונכון שעד עכשיו רשות המסים פירשה שאם חברה השקיעה בחברה-בת זו לא חלוקת דיבידנד ולכן היא לא חייבת במס, ועל כך היתה זעקה. אבל נאמר לי, וכך אני קורא מתוך הדיון: במסגרת דיוני הוועדה התחייב המשנה ליועץ המשפטי שיוציא הנחיה לפרשנות הפוכה שתחול אחרי החוק, ואז לפי החוק הזה תהיה לחברות שנה לשלם מס מופחת, אבל אחריה הם ייאלצו לשלם מס מלא על השקעה בחברה-בת. זה בא לידי ביטוי בחוק הזה - -
שר האוצר יובל שטייניץ:
אני תיכף אסביר את הצד המקצועי, אדוני.
היו"ר ראובן ריבלין:
- - ולכן הדברים האלה – כי גם חבר הכנסת אכרם חסון, גם חבר הכנסת מגלי והבה, ודאי חברת הכנסת זהבה גלאון דיברה על עניין זה, אבל פה - - -
שר האוצר יובל שטייניץ:
שמעתי פה בין השאר, אדוני – תיכף אני אכנס לצד המקצועי - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מודה ליועצת המשפטית - -
שר האוצר יובל שטייניץ:
שמעתי פה בין השאר את חבר הכנסת ניצן - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
- - לשגית.
שר האוצר יובל שטייניץ:
- - - את חבר הכנסת ניצן הורוביץ, שאני מאוד מכבד בדרך כלל, גם משמיץ את החוק בחוסר הבנה טוטלי ואומר בין השאר: למה לא שלחו שומות לגבות את המסים הללו מהחברות? זה טיפשות או בורות? כל עוד החברות האלה לא משכו דיבידנדים הן לא חייבות מס, ואי-אפשר לגבות מס ממי שלא חייב מס.
זהבה גלאון (מרצ):
- - -
שלמה מולה (קדימה):
- - -
שר האוצר יובל שטייניץ:
אז לבוא ולהגיד.
זהבה גלאון (מרצ):
- - - אז הם העבירו את זה לחברות - - -
שלמה מולה (קדימה):
חברת הכנסת לא - - -
שר האוצר יובל שטייניץ:
לבוא להגיד - - -
זהבה גלאון (מרצ):
- - -
שלמה מולה (קדימה):
הם לקחו 60% מהכסף.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא, חברת הכנסת גלאון, את צודקת, אבל תשמעי: אם מה שהביאו לי מהפרוטוקול הוא נכון, אין כאן ויתור. הרי עד היום כולם העלימו עין, כל הממשלות שקדמו. באה הממשלה הזאת ואומרת: רגע, יש לנו פה בעיה, בעיה רצינית, כי באמצעות חברות-בת אומרים: אין כאן תשלום דיבידנד או – השקעה בחברה-בת, לכן לא צריך מס.
באה היום הממשלה ואומרת: קודם כול אנחנו נגבה על-פי החוק הזה, ובכל מה שלא נגענו בו אנחנו נותנים שנה, ולאחר מכן אני חושב שיושב-ראש ועדת הכספים נגע בשור בקרניו, ולכן אני לא אומר לכם שזה הכי טוב. יכול להיות שהיה צריך – אני לא נכנס עכשיו למהות, אבל בעניין זה - - -
שר האוצר יובל שטייניץ:
אדוני היושב-ראש, אני אומר כך: כל עוד לא משכו דיבידנדים, לא היה ניתן לגבות פרוטה, וזה אכן מה שקרה. עכשיו אנחנו באים לחברות האלה – ודרך אגב, כל שבע-שמונה שנים שעוברות, אתה כבר מפסיד 50% בגלל הריבית. כך זה נמשך 20 שנה. איש לא פצה פה, גם לא את, ידידתי זהבה גלאון, גם לא שלי יחימוביץ.
זהבה גלאון (מרצ):
אני הייתי בשלטון? אני הייתי שר אוצר?
שר האוצר יובל שטייניץ:
רגע, שנייה. 20 שנה אף ממשלה ואף שר אוצר לא טיפלו בזה - -
זהבה גלאון (מרצ):
זה בזכותך.
היו"ר ראובן ריבלין:
נכון.
שר האוצר יובל שטייניץ:
- - לא גבו פרוטה. ואז שלי יחימוביץ ישבה בשקט, היא לא תקפה אף שר אוצר, היא גם לא ידעה על זה.
היו"ר ראובן ריבלין:
זאת התשובה. זאת התשובה.
שר האוצר יובל שטייניץ:
בא שר האוצר הנוכחי ואמר: המצב הזה לא יימשך. אני אגבה מהחברות האלה כמה שיותר, אני אפתה אותן וגם אלחץ עליהן, אבל גם אפתה אותן סוף-סוף למשוך דיבידנדים ולשלם לפחות מחצית מהמס, ואנחנו מעריכים שהסכומים האלה יכולים גם להגיע ל-8–9 מיליארד שקלים. 3 זה המינימום שעליו אנחנו בונים, כי אנחנו לא יכולים לדעת בוודאות. בא שר האוצר הנוכחי, מחליט לשים לזה סוף, לגבות מיליארדים, וכנגדי אתם יוצאים – יוצאות אם מדובר בשתיכן?
עכשיו, אדוני היושב-ראש, החוק הזה הוא חוק צודק ונכון. מה שאמר ניצן הורוביץ, כאילו לאזרחים פשוטים לא נותנים דברים כאלה, הנחות כאלה במס – גם הטעיה מוחלטת של הציבור. מדוע? כי גם החברות שבהן מדובר לא קיבלו שום הנחות. הן שילמו את המס, רק היתה לקונה בחוק. אף אחד לא תיאר לעצמו שיהיה מצב שבמשך 20 שנה לא יגבו דיבידנדים ולכן לא ישלמו מסים, וזה יכול להתמשך כך עוד 20 שנה, עד שהכסף יישחק לגמרי על-ידי הריבית. ובאנו ואמרנו: נכון שאתם לא חייבים לשלם מסים, וניסו בבתי-משפט לגבות מהם מסים ולא הצליחו עד היום, כי בתי-המשפט לא קבעו שהם חייבים במס, ובאנו ואמרנו: אתם לא חייבים מסים מבחינה חוקית, אבל מבחינה מוסרית זו לא היתה הכוונה. יש לכם איזה חבות, אז בואו נגבה את המסים הללו.
אדוני היושב-ראש, זה חוק שאני גאה בו. זה תיקון עיוות של שנים. אנחנו גובים כאן מיליארדי שקלים כדי לא לגבות את אותם מיליארדי שקלים, שהרי צריכים לאזן את הכנסות המדינה ולשמור על מסגרת הגירעון שנקבעה. העובדה שנגבה כאן 3 או יותר מיליארד שקלים, ואני מעריך שזה יהיה משמעותי יותר, פירושה שלא נגבה את המיליארדים האלה מהאזרחים הפשוטים. אנחנו לא מוותרים פה על הכנסות; אנחנו מתכוונים לגבות כאן הכנסות שעליהן ויתרו במשך 20 שנה. אז אם יש קצת יושרה וקצת שכל ישר ולא בתקופת בחירות, לא כל הססמאות הפופוליסטיות כשרות. אי-אפשר ולא הוגן להטעות את הציבור. אני מציע לכנסת לאשר את החוק הזה.
אדוני היושב-ראש, כמו שאני גאה בוועדת=ששינסקי והובלתי תהליך שסופו במחירים של היום מאות מיליארדי שקלים לטובת אזרחי המדינה, כמו שאני גאה שהכפלנו את המיסוי וביטלנו פטורים ממסים על משאבי הטבע – לא רק בים התיכון אלא גם בים המלח – כך אני גאה בכך שאנחנו באמצעות החוק הזה - -
שלמה מולה (קדימה):
אתה יכול גם להתגאות בהעלאת המע"מ אולי?
שר האוצר יובל שטייניץ:
- - נגבה לראשונה מיליארדי שקלים - -
שלמה מולה (קדימה):
מה עם העלאת המע"מ?
שר האוצר יובל שטייניץ:
- - שלא נגבו מעולם, ולא היה ניתן לגבות בשום דרך אחרת - -
שלמה מולה (קדימה):
אתה לא מדבר על העלאת המע"מ.
שר האוצר יובל שטייניץ:
- - מהחברות הגדולות.
ואני שואל אותך, ניצן הורוביץ: איפה היית לפני חמש ועשר שנים כשלא גבו פרוטה? איפה היית? לא אמרת מלה.
ניצן הורוביץ (מרצ):
אתה היית.
שר האוצר יובל שטייניץ:
כשבא שר אוצר ומנסה לגבות מיליארדים, אז אתה מתלונן?
רוני בר-און (קדימה):
אתה היושב-ראש של כולנו, אתה אחראי.
היו"ר ראובן ריבלין:
מה, מה רצית? שר האוצר, אתה רוצה שאני אומר שגם אתה עמדת על העניין הזה?
רוני בר-און (קדימה):
אתה לא יכול להתעלם מכך. זה לא הומניטרי.
היו"ר ראובן ריבלין:
כל עוד הדבר הוא לפי התקנון, אדוני ייאלץ לשמוע, כפי שכמובן לא יעלה על דעתו של מישהו שסובל חלילה מדבריך שאני אשסע אותך.
כבוד שר האוצר, אני חושב שעמדת על כל הנקודות, אדוני שר האוצר.
שר האוצר יובל שטייניץ:
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסכם.
היו"ר ראובן ריבלין:
נא לסכם.
שר האוצר יובל שטייניץ:
אני רוצה להודות - - -
רוני בר-און (קדימה):
נכנס ראש הממשלה, אפשר להתחיל מההתחלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא, לא.
שר האוצר יובל שטייניץ:
אני רוצה להודות לוועדת הכספים – ליושב-ראש גפני – שגילתה אחריות ובגרות, ולמרות ססמאות פופוליסטיות והולכת שולל של הציבור אישרה את החוק הזה. זה חוק נכון, זה תיקון מצב, זה חוק שאפשר להיות גאים בו, זה מיליארדים שלא היו מגיעים בשום דרך אחרת, ואני מודה לך ולחברי הוועדה. ואני מבקש מכנסת ישראל לשים לרגע את הססמאות הפופוליסטיות בצד ולאשר ברוב גדול חוק שמתקן מצב אבסורדי שנמשך כבר 20 שנה. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לשר האוצר. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכספים לסכם, ומייד לאחר מכן אנחנו נעבור להצבעות. רבותי חברי הכנסת, אני תיכף אשאל אתכם לגבי ההסתייגויות. נדמה לי שהצבעה נגד החוק היא הצבעה בעד ההסתייגויות. לא כדאי להצביע על כל ההסתייגויות, אלא אם כן תבקשו כמובן את ההצבעות כהלכתן. בבקשה, אדוני - - -
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
- - -
היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני יושב-ראש הוועדה, נדמה לי שבאמת הדיון מוצה.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
כן, כן.
היו"ר ראובן ריבלין:
וגם ניתנו תשובות. אדוני נתן תוך כדי, אז אתה יכול לקצר.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
כן, אבל יש שם כאלה שלא - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
יש לך בעיות קואליציונית, אתה מתכוון. טוב. אתה יכול לסכם. בבקשה.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני ראש הממשלה, השרים, שר האוצר, אני מבקש להשיב בקצרה. חבר הכנסת אלקין, אני משיב בקצרה.
רוני בר-און (קדימה):
ידעתי שאתה תסכם באריכות.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
איפה היית? אני מבקש, אדוני היושב-ראש, להשיב. שאל חבר הכנסת מולה – חבר הכנסת שלמה מולה אמר לי בדיון שלא נעים לי מהממשלה, ואני רציתי להביא משהו כזה. לא האמנת במה שאמרת. אני אגיד לך גם למה לא האמנת. אתה מכיר את ועדת הכספים. יש חוק – הרבה חוקים, שמונחים בוועדה. למשל, הפחתה בקצבאות, מונח כבר שלוש שנים בוועדה. זרקתי את זה. מה לא נעים לי מהממשלה? אני חושב שלא צריך לעשות את זה, לא עשיתי. יש חוק של העברת מידע. מונח בוועדה. לא הבאתי.
אני אביא לך סדרה ארוכה, שאתה גם מכיר אותה. מה שאני חושב שלא נכון, אני לא מביא. מה לעשות? יש עוד כמה דברים. אני לא רוצה להזכיר אותם, כדי לא לעורר את הפקידים. אבל יש עוד דברים שמונחים בוועדה הרבה זמן, ולא מגיעים.
היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו עומדים נגד לחצים בצורה שהיא סבירה. היא סבירה.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אני התלבטתי באמת בשאלה הזאת אחרי שהיתה הצעת הפשרה. ואני אומר לכם, אי-אפשר להאשים את שר האוצר בזה שהוא פחד מהטייקונים, או פחד מהחברות הגדולות. באמת, יש סדרה ארוכה של נושאים – הוא הזכיר כבר את חוק ששינסקי. יש דברים רבים נוספים שהגיעו לוועדה, אפילו בדברים לא גדולים. כשהיה החוק של עידוד השקעות הון על ים-המלח. כשהגיעו חברי מרכז הליכוד למאבק נגד החוק הזה, בגלל שהם רצו שים-המלח יקבלו. ואז אמרנו בוועדה - - -
רוני בר-און (קדימה):
עוד שלושה שבועות - - -
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
לא חשוב, אני לא יודע. אני לא יודע. אני מדבר קודם כול על מה שהיה במהלך השנים הללו. ונאמר שמי שיכול להעביר את המפעל - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
מה שאדוני אמר הוא דבר שצריך להזהיר את כולנו.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
שמה?
היו"ר ראובן ריבלין:
כאשר ההון נפגש עם שלטון, זה דבר חמור ביותר.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
לא, למה? מותר לאנשים - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, אני לא אומר, מותר להיפגש. רק אסור שזה ישפיע.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
לא, מאה אחוז. זה לא השפיע.
רוני בר-און (קדימה):
מי אמר שלטון - - -
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
עוד פעם. אבל זה לא השפיע. אישרנו את זה. אישרנו.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת בר-און, אני לא אבקש מהממ"מ לבדוק מי - - -
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אישרנו. אישרנו. אדוני היושב-ראש, אני לא מכיר מקרה שבו - -
היו"ר ראובן ריבלין:
לא אתה ולא אני.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
- - היו לחצים על הוועדה - - -
קריאה:
- - -
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
בסדר, אני מסיים. זה בסדר. ולכן אדוני היושב-ראש, אני חושב שהדברים הללו – שוב, אני לא חושב שזה משוש חיי. אבל אני חושב שזה נכון - -
היו"ר ראובן ריבלין:
מאה אחוז.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
- - שלא להשאיר את המצב כמות שהוא, שלא לגבות בכלל. ולהגיד, אתם יודעים מה, בואו לא ניכנס לתוך הבעיה, שהיא לא פופולרית. נכנסים לבעיה - -
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, זה בסדר.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
- - צריך למצוא לעניין הזה פתרון. בסדר, אני סיימתי.
רוני בר-און (קדימה):
אנחנו באנו הנה רק לגבות - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, השר לשעבר בר-און – אולי לעתיד גם – אני רוצה לומר לך שאני עקבתי אחרי הדיונים בוועדת הכספים. והדיונים היו ממצים ביותר.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
נכון. אני מסיים, אדוני היושב-ראש. גם היום, הבאתי את חוק ההשקעות המשותפות בנאמנות. לפצל את החוק, ולהביא את בקשת שר האוצר להפחית את עמלות הבנקים. להפחית את דמי הניהול. גם כן, זה נגד העשירים.
היו"ר ראובן ריבלין:
די לנושא זה.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
זה גם נגד העשירים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מבקש ממליאת הכנסת לתמוך בהצעת החוק.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכספים על כל עבודתו, באמת, מעוררת הכבוד. אנחנו מעריכים זאת מאוד, על כל צדי הבית. רבותי חברי הכנסת, חברי המסתייגים, האם אתם רוצים להצביע על כל הסתייגות? אני מציע שתביעו את עמדתכם לגבי החוק בהצבעה נגד.
שלמה מולה (קדימה):
אני מוריד.
היו"ר ראובן ריבלין:
לכן אני אשאל את כל המסתייגים, אחד אחרי השני. חברת הכנסת גלאון? מוותרת. את רוצה להצביע על ההסתייגויות? תצביעו נגד החוק. מאה אחוז. גילאון? הוא נמצא, אבל מוותר. ניצן הורוביץ? מוותר. ברכה – לא נמצא. חבר הכנסת חנין? מוותר. תודה רבה. חבר הכנסת מולה? מוותר. חבר הכנסת מגלי? מוותר. חבר הכנסת שנלר – אינו נוכח. חבר הכנסת אכרם חסון? מוותר. חברת הכנסת אבסדזה? מוותרת. תודה רבה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה, כולל לוח התיקונים. בהצבעה שנייה. הצעת החוק לפי נוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים, בקריאה שנייה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 3
בעד סעיף 1 – 38
נגד – 21
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
היו"ר ראובן ריבלין:
38 בעד, 21 נגד, אין נמנעים. ועכשיו אני שואל את יושב-ראש ועדת הכספים, אדוני היושב-ראש, ההצעה כרגע היא שלך, לא של הממשלה. האם אתה מבקש ממני לקרוא את הקריאה השלישית על מנת לאשר את החוק?
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
כן.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אנחנו עוברים, אדוני שר האוצר, לקריאה שלישית של חוק זה. הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 69 והוראת שעה). נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד החוק – 38
נגד – 21
נמנעים – אין
חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 69 והוראת שעה), התשע"ג–2012, נתקבל.
היו"ר ראובן ריבלין:
ברוב של 38 נגד 21, ואין נמנעים, אני קובע, אדוני יצחק כהן, סגן שר האוצר, אדוני שר האוצר, שהחוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 69 והוראת שעה) עבר בקריאה שלישית ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. הכנסת רשמה לפניה את הודעתו של סגן היועץ המשפטי לממשלה בדבר טיפול בנושאים גם להבא. תודה רבה לאדוני שר האוצר.