קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק הרבנות הראשית (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל) (הוראת שעה), התשע"ג–2012 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/738).] (קריאה ראשונה) היו"ר ראובן ריבלין: אנחנו ממשיכים בסדר-היום, חוזרים להצעת החוק הממשלתית, שיציג שר הדתות, והיא הצעת חוק הרבנות הראשית (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל) (הוראת שעה), התשע"ג–2012. בבקשה. השר לשירותי דת יעקב מרגי: אדוני היושב-ראש, מכובדי חברי הכנסת, עמיתי השר נהרי, חוק הרבנות הראשית – לפי חוק הרבנות הראשית היינו אמורים בחודש מרס 2013 לקיים בחירות לרבנות הראשית. עקב כך שהקדימו את הבחירות לכנסת לחודש ינואר, ל-22 בינואר 2013, יוצא שמערכת הבחירות לכנסת מעורבת כמעט עם תהליך הרכבת הגוף הבוחר לבחירת הרבנים הראשיים. הסמיכות הזאת יוצרת בעיה, כי הממשלה עצמה – הממשלה עצמה ממנה את נציגיה, כמה נציגים, לגוף הבוחר, ולא ראוי שממשלה שמסיימת את תפקידה בזמן הקרוב תמנה נציגים לגוף הבוחר. לכן יש כאן הצעה, בהוראת שעה – הצעת הממשלה לתיקון חוק הרבנות הראשית בהוראת שעה, שאומר ששני הרבנים הראשיים לישראל שכיהנו ערב תחילתו של חוק זה יוסיפו לכהן עד מועד היבחרם של הרבנים הראשיים בישראל, לפי החוק העיקרי או – מייד מייד, מייד. אני חוזר: מאחר שחבר הכנסת דודו רותם דרוך, היתה יכולה לצאת שגגה בהבנה שלו, אני חוזר: מובאת כאן הצעת הממשלה לתיקון חוק בהוראת שעה, שאומר ששני הרבנים הראשיים לישראל שכיהנו ערב תחילתו של חוק זה יוסיפו לכהן עד מועד היבחרם של הרבנים הראשיים לישראל, לפי החוק העיקרי, או עד יום י"ב בתמוז התשע"ג, 20 ביוני 2013, שזה שלושה חודשים, לפי המוקדם ביותר. לא חייב לנצל את כל שלושת החודשים. הוראת השעה אומרת: לפי המוקדם ביותר. לכן אני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד הצעת התיקון לחוק הרבנות הראשית, הוראת שעה. תודה רבה. היו"ר אורי אורבך: תודה, אדוני אנחנו פותחים את הדיון. חבר הכנסת בילסקי לא נמצא, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כולנו זוכרים שהרבנים הראשיים לישראל, לא היתה להם שום מגבלה – לא עשר שנים ולא עשרים שנה. פתאום עכשיו מתחשבנים אם זה חודשיים או שלושה חודשים. מה הביזיון הזה? ולמה זאת הוראת שעה? למה אי-אפשר להשאיר את זה כהוראה קבועה? כאשר יש מצב שהוועדה לא מתכנסת מהסיבות שלה – הוועדה הבוחרת לא התכנסה, או בגלל הבחירות או בגלל שהוועדה לא מתפקדת, לא יודע מה, מכל סיבה שהיא – למה לא לאפשר לפחות שישה חודשים המשכיות לאותם הרבנים הראשיים שמכהנים בפועל? מה הצמצום הזה? למה צריך את כל המגבלה הזאה? היו"ר אורי אורבך: ב-30 השנים האחרונות, אני רק מזכיר לך, הכהונה קצובה לעשר שנים. נסים זאב (ש"ס): אני יודע. אבל אני אומר, במקום שזו תהיה הוראת שעה, ואין לך אדם שאין לא שעה, ואני לא יודע על איזו שעה מדובר – אני אומר להשאיר את זה כהוראה קבועה. למה כל פעם – אתה יודע מה, מי בטוח ומי מבטיח לי שעד י"ב בתמוז כבר אנחנו נבחר את הרבנים הראשיים לישראל ושתוקם הוועדה? מי יודע כמה זמן ייקח לראש הממשלה להרכיב את הקואליציה הזאת? ואם ייקח לו שלושה או ארבע חודשים, אז מה יקרה? אז גם הוועדה הזאת תתעכב. הלוא זה אוטומט. היו"ר אורי אורבך: אז אדוני מציע לא להאריך, אני מבין לפי הטיעון הזה. נסים זאב (ש"ס): לכן אני אומר שלא צריכים להגביל לשלושה חודשים. צריך מינימום של שישה חודשים. ושזה לא יהיה בהוראת שעה, שזה יהיה בהוראת קבע. ואני חושב שאם כבר אנחנו מביאים דבר כזה – כל כך מתאמצת הכנסת בפגרה להביא חוק כל כך חשוב – אז קצת במידת הרחמים והחסד. היו"ר אורי אורבך: תודה. חבר הכנסת שלמה מולה לא נמצא, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי איננו. הרב ישראל אייכלר, בבקשה. עתניאל שנלר, אתה אחרון הדוברים, ואחר כך נצביע. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מסכים עם חבר הכנסת הרב נסים זאב, שלכאורה יש פה לאקונה בחוק. למה צריך לעשות חוק מיוחד לעניין הזה? צריך להיות ברור שכל זמן שלא נבחרת ממשלה חדשה, הממשלה הקודמת קיימת. כל זמן שלא נבחרים רבנים ראשיים חדשים, בגלל איזושהי סיבה טכנית או חוקית, אז הרבנים צריכים להמשיך את תפקידם. הרי אי-אפשר להפקיר את המערכת. אבל אם אנחנו מדברים על הרבנות הראשית - - - השר משולם נהרי: - - - ישראל אייכלר (יהדות התורה): מה? השר משולם נהרי: צריך לתקן בכל מקרה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): צריך לתקן את החוק הזה. אבל אם מדברים על הרבנות הראשית, אני עד לתופעה היסטורית מרשימה. כשהרבנות הראשית נשלטה על-ידי גורמי המזרחי והמפד"ל, אז היה קמפיין ב"הצופה": חותמת – רק כשרות הרבנית הראשית; היא רבנות ממלכתית; היא הרבנות של המדינה; רבנות, רבנות, רבנות, רבנות. וכל המתבדלים וכל אלה שלא מכירים ברבנות, וכל ההכשרים הבד"ציים – התקפות מכאן ועד להודעה חדשה. פתאום אני רואה באותם מגזרים, באותם עיתונים, מפי אותה הקבוצה – אין היום את "הצופה", זיכרונו לברכה. הוא היה עיתון טוב. היו"ר אורי אורבך: וגם הרבנות כבר לא מה שהיתה פעם. ישראל אייכלר (יהדות התורה): גם הרבנות השתנתה. פתאום התקפות נגד הרבנות. מקימים כל מיני ארגונים של רבנים כאילו, חלקם ממש רפורמים, חלקם אנשים ישרים. להרוס את הרבנות. מה קרה? להכיר בכל מיני רבנויות, ושיהיו נישואים בכל מיני דרכים, פלורליזם – כל מה שהרפורמים והקונסרבטיבים דורשים, עכשיו דורשים את זה רבנים שנמנים עם אותם חוגים. ואני שואל את עצמי: מה קרה? זו לא אותה רבנות ממלכתית? זו לא אותה ראשית צמיחת גאולתנו? זו לא אותה מדינה שהקימה את הרבנות? אלא מאי – נשתנה הדבר. הרבנים אינם שייכים למפלגה הזאת, אלא הם יותר תומכים במפלגה אחרת. זה כל הסיפור. אז כל מה שסיפרתם לי על חשיבותה של רבנות ממלכתית – זה תלוי מי יושב שם. זה מזכיר לי סיפור, אדוני היושב-ראש, שאתה תאהב אותו. אני כמובן לא אגיד שמות. היה אדם אחד שישב עם דוד בן-גוריון לפני הקמת המדינה, ובמשך שעות ארוכות ניפח לו את המוח על מה התקופה הגדולה, שהוא כחילוני לא מבין מה החשיבות הנסית הגדולה של הקמת מדינת ישראל מבחינה "גאולית", מבחינה דתית וכו' וכו'. בסוף השיחה הוא אומר לו: אז אתה יכול לסדר שהחתן שלי יהיה ממונה על מחלקת העלייה והקליטה של הסוכנות? אז אומר דוד בן-גוריון: עכשיו אני תופס מה התקופה הגדולה – שהחתן שלך יהיה היושב-ראש. קיבלת את זה. היית יכול להגיד לי את זה בתחילת הלילה. אלה אותם אנשים שהרבנות שייכת אליהם. אז היא "ראשית צמיחת", וכבוד התורה, וכבוד המלכות. וכשהרבנות – הרב עמאר, הרב מצגר ואחרים, שאני לא יודע למה הם נורא מצליחים בעיניהם, אבל לא שייכים למפלגה שלהם – אז משמיצים את הרבנות ואת הרבנים, ומנהלים מסעים שלמים בתקשורת נגד הרבנות הראשית, נגד השחורים האלה, נגד המחמירים האלה. אתם רוצים להגיד לי שהרב אונטרמן והרבנים הגדולים, הרב הרצוג, היו קלי דעת, לא היו מקפידים ולא היו מחמירים כמו הרב מצגר וכמו הרב עמאר? אלא מאי – שנים ארוכות הרבנות והמשרות במועצות הדתיות היו מאנ"ש, אנשי המזרחי, אז היה בסדר. היום, כשזה הציבור החרדי, אז זה לא בסדר. אז לפחות כשמדברים על רבנות, אל תדברו אתנו על ממלכתיות. דברו שכל אחד רוצה כמובן שכל רב שראוי לכך ייבחר. כל דיין על-פי כישוריו ייבחר. אבל אל תספרו לנו סיפורים על ממלכה מול מתבדלים, על מדינה מול מתנגדים. היו"ר אורי אורבך: תודה רבה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): מה שאתם רוצים – אחרים רוצים; מה שאחרים רוצים – זה מה שאתם רוצים. ולכולם שתהיה הצלחה. תודה. היו"ר אורי אורבך: תודה רבה. ברוך השם, היום אין מינויים כאלה, שלא לגופו של עניין. אתה רואה, המדינה התבגרה. חבר הכנסת שנלר, בבקשה. שא מדברותיך. עתניאל שנלר (קדימה): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת אייכלר, אני מהם – אלה הציונים, "המזרחי". ואני חושב שהחוק הזה הוא ראוי ונכון ושריר וקיים, מסיבה פשוטה. השאלה היא לא הפרוצדורה. השאלה בסוף היא את מי בוחרים ובאיזה כובד ראש בוחרים את המנהיגים הרוחניים הפורמליים של מדינת היהודים. יהדות לא ניתנה אלא ליהודים כולם. היא איננה נחלת רבנים, היא נחלת היהודים. וכשצריך לבחור רבנים, צריך לראות עד כמה הרבנים יכולים להתחבר אל כלל הציבור במדינה היהודית. וצריך, בעזרת השם, בקדנציה הבאה להשלים חקיקה מאוד משמעותית, מתוך הסכמה עם העובדה שהרבנים מייצגים את כל העם. להשלים מתוך הסכמה את חוק טל, חלופתו; להשלים את נושא רישום הנישואים בצורה מושכלת ששומרת את הגשר בין חלקי העם כולו, וכך נושאים שקשורים למעמד אישי או לפיקוח על כשרות ועוד כל מיני דברים. כי היהדות שייכת לעם כולו. ולמצוא רבנים היכולים לקחת אחריות על הגשר בין עולם ההלכה לעולם הרחב של כלל הציבור, אלה ששומרים יותר או פחות, כך או אחרת – זו חוכמת המנהיגות הרוחנית, ולא החוכמה של רק "חדש עשו מן התורה". אני אומר הפוך: חדש בתחומים הלכתיים, על-פי ההלכה, חובה מן התורה. ולכן, לשם כך צריך לבחור את האנשים היודעים לבחור את הרבנים בצורה ראויה. את המתאימים לנו. היום זכינו, ברוך השם, שאנחנו רואים חלק נוהגים כך וחלק אחר. אני חושב שבמצב היום, של הרבנים הראשיים הקיימים היום, ובוודאי אני יכול לומר את זה על הראשון לציון, שהוא אולי אבי אבות הידע לגשר ולקשר בין העולמות, מתוך ההבנה של "כוח דהיתרא עדיף", מתוך הבנה שאנחנו רוצים להחזיר לחיק היהדות ושמירת המצוות – כל אחד על-פי דרכו, כל אחד על-פי תפיסתו – מתוך הבנה, חיבוק, ולא מתוך דחייה והתנכרות. בעיני, אדוני היושב-ראש, הרבנות הראשית לארץ-ישראל איננה רק גוף טכני. פעם אנשים שם יותר לרוחי, פעם פחות. פעם אנשים המזדהים עם תפיסת עולמי, פעם פחות. אבל המוסד של הרבנות הראשית והרב הראשי הוא מוסד שאני התחנכתי שזה המהות הרוחנית הדתית של מדינת ישראל כמדינת היהודים. הרבנות הראשית איננה כלי דמוקרטי. היא מבטאת את המנהיגות הרוחנית הפורמלית של מדינת ישראל. לכן אנחנו יכולים רק לזכות וליהנות מעוד שלושה חודשים של המצב הקיים, ובעזרת השם, נהיה מושכלים לבחור – מי שיבחר – את הרבנים הראשיים הבאים עלינו לטובה, גם אם זה יידחה עוד שלושה חודשים. תודה רבה. היו"ר אורי אורבך: תודה. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק הרבנות הראשית (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים) (הוראת שעה). כולם תופסים את מקומם. אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרבנות הראשית (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל) (הוראת שעה), התשע"ג–2012, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר אורי אורבך: 11 בעד, אין נמנעים ואין מתנגדים. הצעת החוק הועברה לוועדת החוקה, חוק ומשפט, אלא אם כן יש התנגדות לעניין. אין התנגדות לעניין. הועבר לוועדת החוקה. חבר הכנסת רותם, עוד תספיק משהו בקדנציה הזאת. לפרוטוקול: אנחנו מוסיפים את הצבעתו התומכת של סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן, וגם את חבר הכנסת זאב אלקין. ההיסטוריה תזכור זאת לנצח.