קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 7), התשע"ג–2012
[מס' כ/486; "דברי הכנסת", מושב רביעי, חוב' ל"ה, עמ' ; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אורי אורבך:
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה. הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 7), התשע"ג–2012, לקריאה שנייה, לקריאה שלישית. יציג את החוק חבר הכנסת רוברט אילטוב. בבקשה. פקודת מסילות הברזל – אני כבר שומע את שאון הרכבות האדירות הנעות מתחת לתל-אביב.
רוברט אילטוב (בשם ועדת הכלכלה):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת חיים כץ, אני רוצה להגיד לך שתי מלים. אני לא - - -
היו"ר אורי אורבך:
תשמע, זה "חיים שכאלה" פה. חבל לך ללכת.
רוברט אילטוב (בשם ועדת הכלכלה):
הוא חבר ליכוד, ולא צריך - - -
חיים כץ (הליכוד):
אתם יכולים לבוא לפריימריז שלי קצת?
היו"ר אורי אורבך:
הם מאותה מפלגה.
רוברט אילטוב (בשם ועדת הכלכלה):
לא צריך פריימריז. אבל אני בטח רוצה להודות לך על הפעילות שלך בוועדה. וחבל שהקדנציה הזאת הסתיימה לפני המועד. יש עוד הרבה מאוד חוקים בוועדה שלך, שחיכו לך, לידיים שלך, לגישה שלך, ליוזמות שלך, והם לא הצליחו לעבור בגלל קוצר הזמן. באותה מסגרת גם שלושה חוקים שלי – אבל יחד עם זאת, עברו מספיק חוקים שלי אצלך בוועדה, למרות שאני לא חבר ועדה. ואני רוצה להודות לך על כך שנתת את כל כולך לפעילות בוועדה, בכנסת, למען הציבור. תודה.
כבוד יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 7), התשע"ג–2012, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק היא פרי יוזמתם של חברי הכנסת דוד רותם, מקלב, גפני ואנוכי. בראשית דברי אני רוצה להודות, כמובן, ליושב-ראש הוועדה על קידום הצעת החוק. לצוות הוועדה, על הפעילות האופרטיבית בקידום החוק. וכמובן, לעשות את זה בשם ציבור הנוסעים שסובלים עד עצם היום מהנושא של הקנסות שישנם.
הצעת החוק נועדה להסדיר את הקמתו של מנגנון השגה וערר על דרישות לתשלום חיוב מוגדל, המוטל על נוסע שלא שילם כנדרש את דמי הנסיעה ברכבת מקומית, היא הרכבת הקלה. בהתאם להוראות פקודת מסילות הברזל [נוסח חדש], התשל"ב–1972, נוסע שלא שילם כנדרש את דמי נסיעתו ברכבת המקומית, מחויב לשלם חיוב מוגדל, "קנס" בלשון העם, המורכב מדמי הנסיעה בתוספת פיצוי כספי. סכום הפיצוי הכספי נקבע בתקנות על-ידי שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים ועומד היום על 180 שקלים חדשים.
לפי הוראות הפקודה האמורה, על הנוסע לשלם מייד את החיוב המוגדל לפקיד הרכבת שהוסמך לעשות כן מטעם בעל ההיתר להפעלת מסילת הברזל המקומית. ואם לא שילם מייד, מוסר לו פקיד הרכבת דרישה בכתב לתשלום בתוך 30 ימים. עוד נקבע בפקודה כי מסירת הדרישה לתשלום תיחשב כמסירת התראה בדבר הכוונה להגיש את הדרישה לתשלום לביצוע בהוצאה לפועל כתביעה על סכום קצוב. נוסע שקיבל התראה כאמור, רשאי להגיש התנגדות לביצוע התביעה ללשכת ההוצאה לפועל.
במהלך החודשים שחלפו מאז החלה ההפעלה המסחרית של הרכבת המקומית בירושלים, שהיא הרכבת המקומית היחידה הפועלת היום בישראל, התקבלו תלונות רבות מצד הנוסעים ברכבת המקומית בנושא הטלת החיוב המוגדל. תלונות אלה עסקו, בין היתר, בהתנהלותם הלקויה של פקידי הרכבת, וטופלו במסגרת מנגנון השגה וולונטרי שהקים בעל היתר ההפעלה, ללא הסדרה חוקית בפקודה.
בהתאם להצעת החוק, נוסע החולק על הדרישה לתשלום יהיה רשאי להגיש השגה לבעל היתר ההפעלה תוך 30 ימים מיום שקיבל את הדרישה לתשלום. לפי המוצע, שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים, בהסכמת שר המשפטים, יהיה מוסמך להתקין תקנות בנושא ההשגה, ובכלל זה לקבוע את הפרטים והמסמכים שיש לכלול בה ואת סדרי הדיון בה.
נוסע המבקש לערער על ההחלטה בהשגה, יהיה רשאי להגיש ערר לוועדת ערר, שאת חבריה ימנו שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים ושר האוצר.
הערר יוגש בתוך 45 ימים מיום שהומצאה לנוסע ההחלטה בהשגה. עוד מוצע לקבוע כי החלטה סופית של ועדת הערר תהיה ניתנת לערעור ברשות לפני בית-המשפט המחוזי.
מאחר שוועדת הערר שתוקם תהיה גוף מעין שיפוטי, מוצע להחיל עליה, בשינויים המחויבים, את הוראות חוק בתי-דין מינהליים, התשנ"ב–1992, שבו קבועות הוראות שונות לעניין הליך הערר ולעניין כשירותם של חברי ועדת הערר.
כדי לאפשר לנוסעים למצות עד תום את הליכי ההשגה והערר, מוצע לקבוע כי משהוגשה השגה על דרישה לתשלום, לא ניתן יהיה להגיש את הדרישה לתשלום לביצוע בהוצאה לפועל, עד לקבלה של החלטה חלוטה בנושא, בין אם נתקבלה בהשגה, בערר או בבית-המשפט. בעניין זה אבהיר כי אם לא הוגשה ההשגה וחלף המועד להגשתה, או שהוגשה השגה ונדחתה וחלף המועד להגשת ערר, בעל היתר ההפעלה יהיה רשאי להגיש את הדרישה לתשלום לביצוע בהוצאה לפועל כתביעה על סכום קצוב.
משמעות הדבר היא שהנוסע יוכל להגיש התנגדות ללשכת ההוצאה לפועל, ולא יראו בכך פסק-דין של בית-משפט. לעומת זאת, החלטה של ועדת ערר, בהיותה גוף מעין שיפוטי, תיחשב לפסק-דין של בית-משפט, ובעל היתר ההפעלה יוכל להגיש החלטה זו לביצוע בהוצאה לפועל כאילו היתה פסק-דין, כאמור בסעיף 44 לחוק בתי-הדין המינהליים, שיחול על ערר לפי החוק המוצע.
החוק המוצע ייכנס לתוקף בתום 90 ימים מיום פרסומו ברשומות, אך בתקופת הביניים שמיום פרסומו ועד כניסתו לתוקף, בעל היתר ההפעלה לא יהיה רשאי להגיש דרישות לתשלום לביצוע בהוצאה לפועל. כלומר, ככל שיימסרו לנוסעים דרישות לתשלום בתקופת הביניים, ניתן יהיה להגיש לביצוע בהוצאה לפועל רק עם תום תקופת הביניים.
הוראה זו נועדה לאפשר לנוסעים שיקבלו דרישות לתשלום באותה תקופה להגיש השגות ביום התחילה ואילך. לעניין זה יראו את יום התחילה כמועד שבו קיבל הנוסע את הדרישה לתשלום, כך שלגבי דרישות לתשלום שיימסרו בתקופת הביניים ניתן יהיה להגיש השגות בתוך 30 ימים מיום ההתחלה.
חברי הכנסת, אני מקווה שהמנגנון המוצע להגשת השגה וערר על החיוב המוגדל ייתן מענה ראוי לציבור הנוסעים ברכבת המקומית המקבלים דרישות לתשלום ומעוניינים לערער על כך, ובכך יתרום לשיפור השירות וחוויית הנסיעה ברכבת המקומית. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מכם להצביע בעדה בקריאה שנייה ושלישית.
היו"ר אורי אורבך:
תודה רבה, חבר הכנסת אילטוב. אנחנו נעבור להצבעה, תפוס נא את מקומך. בבקשה, רבותי, להצביע על ההצעה בקריאה שנייה. ההצבעה כוללת את לוח התיקונים, מי שזה משנה לו.
הצבעה מס' 24
בעד סעיפים 1–5 – 7
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–5 נתקבלו.
היו"ר אורי אורבך:
בעד שבעה, אין מתנגדים ואין נמנעים. אנחנו עוברים ברשותך, אדוני, לקריאה שלישית. בבקשה.
הצבעה מס' 25
בעד החוק – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 7), התשע"ג–2012, נתקבל.
היו"ר אורי אורבך:
אין מתנגדים, אין נמנעים, שמונה בעד, הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 7), התשע"ג–2012, נכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל, כולל לוח התיקונים המצורף. תודה. היא התקבלה כמובן בקריאה שלישית, כך יש לומר. חבר הכנסת אורי מקלב, בשם היוזמים, הוזמן לשאת דברי תודה מנהמת לבו.
אורי מקלב (יהדות התורה):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, אני גם מברך אותך על ניהול הישיבה, עוד לא יצא לי לדבר כשאתה מנהל את הישיבה.
היו"ר אורי אורבך:
גם לא יצא לך הרבה - - -
אורי מקלב (יהדות התורה):
אבל ודאי שהזדמנות חגיגית זו, שאתה ודאי שותף רעיונית להצעת החוק הזאת, שהיא בעצם הצעת חוק שבאה לשמוע את רחשי הציבור, פניות הציבור, בקשות הציבור, תלונות הציבור, בנושא שכל כך היה אקוטי בתקופה האחרונה, והכנסת כל כך הרבה דיברה עליו, נושא הרכבת הקלה שבכלל לא היה כל כך קל, לא בהכנות עד שהיא תיסע, ומשהיא כבר התחילה לפעול מצאו תושבי ירושלים, תושבי הארץ בכלל, וגם תיירים, התנהלות מאוד מאוד קשה ואגרסיבית.
ודבר מאוד מהותי – גם כשכבר קיבלו את הקנסות – הקנסות מאוד מאוד גבוהים יחסית לתשלום, שלא היה להם תקדים, ושמי שקונס אותם זאת חברה פרטית – אין להם אפילו האפשרות המינימלית, האלמנטרית, להגיש ערר. איפה נשמע דבר כזה? בעצם החוק הזה בא להגיד לכתחילה מה חשב, איך אפשר לנהל ולקבוע מערכת של קנסות על ציבור על-ידי חברה פרטית בלי שיש איזו מערכת מקבילה של ערר.
אבל, ברוך השם שהכנסת לא רק דיברה במקרה הזה, והכנסת גם פעלה וגם עשתה. אומנם לא כל תאוותנו בידנו, החוק הזה מורכב משני חוקים, של חברי הכנסת דוד רותם ורוברט אילטוב ושלי ושל חבר הכנסת גפני, שכל אחד קיבל חלק מהצעות החוק שלו ויחד זאת הצעת חוק אחת שהיא בינתיים, כרגע, מדברת על האפשרות להקים ועדת ערר כפי שהטיב חבר הכנסת אילטוב להציג את זה.
וכאן באמת מגיעות תודות מיוחדות ליושב-ראש ועדת הכלכלה, שעשה את זה לעת נעילת שער, בזמן הדחוק שהיה הוא דחף, בשעות לא שעות, את הדיון בנושא הזה מתוך חשיבה וגם נפש חפצה לפניות והקשבה לרחשי הציבור, והצוות המסור המקצועי, היועץ המשפטי והנהלת הוועדה, שבאמת התכנסה בעצמה כדי שנוכל להביא את החוק הזה היום לקריאה שנייה ושלישית.
ובאמת החוק הזה יש לו שני מסרים מרכזיים מעבר למה שהוא בא לתקן, את הלקונה בחוק, שלא לעולם חוסן. לא יכול להיות היום שהנושא הכלכלי יהיה בכלל הדבר היחיד שיהיה לנגד עיניהם של מבצעי רפורמות כאלה ואחרות. רפורמה שנעשית צריכה להביא בחשבון גם את האזרח. לא יכולים לעשות את הרפורמה, לקחת את הנושא הכלכלי בלבד, והנושא החברתי והאנושי לא יובא בחשבון. והנושא המרכזי גם כן, שיש כבר דברים, שיש מחאה חברתית – והיום כך אוהבים לקרוא לזה – בסופו של דבר יש אוזן קשבת ומשנים את הדברים. תודה רבה.
היו"ר אורי אורבך:
תודה רבה, אדוני.