קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 12), התשע"ב–2012 [הצעת חוק מ/710; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו ממשיכים בסדר-היום, רבותי. הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 12), התשע"ב–2012, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת הרב משה גפני. אבישי ברוורמן (העבודה): - - - משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): כל העולם במה, ואנחנו השחקנים. אדוני היושב-ראש, גם אני מצטרף לברכות לחבר הכנסת אמנון כהן, יושב-ראש ועדת הפנים, על החוק החשוב הזה, ולכל העוסקים במלאכה. זה באמת חוק שאנחנו כבר מדברים עליו הרבה מאוד שנים, ואין המלאכה נקראת אלא על שם גומרה. אני מתכבד להגיש לכנסת את הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית. ההצעה הזאת נדונה בכנסת ביום שני האחרון, נדונה אתמול בוועדת הכספים, ואני מביא אותה היום לקריאה שנייה ושלישית. בחוק הפחתת הגירעון, בפסקה 8, במקום 1.5%, יעד הגירעון שהיה עד היום, הוועדה מציעה - - - מאיר שטרית (קדימה): צריך להיות: חוק הגדלת הגירעון. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): כן, אני לא יודע למה הפחתת הגירעון. אבל, הפחתת הגירעון – ככה המשפטנים. למה אומרים "הפחתת הגירעון"? למה זה לא "הגדלת הגירעון"? טוב, לא חשוב. כך קוראים לזה. אבישי ברוורמן (העבודה): כי אנחנו בעולם הפוך. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): כי אנחנו בעולם הפוך. מאיר שטרית (קדימה): החוק נועד לגרום לכך שהממשלה במשך שנים תרד - - - משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אה, נכון, נכון, נכון, נכון. בסדר. זו תשובה טובה. אבל בכל זאת זה עולם הפוך, כי אנחנו מעלים את זה עכשיו מ-1.5% ל-3%. אחרי זה, בשנת התקציב 2014 , זה לא יעלה על 2.75%. מאיר שטרית (קדימה): בעזרת השם. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): בעזרת השם כמובן, ובלי נדר, ואם לא נעשה איזה שינויים בדרך. בשנת 2015 – לא יעלה על 2.5%, ב-2016 – באופן שלא יעלה על 2%, ב-2017 עד 2018 –באופן שמדי שנה יפחת מ-2%, ב-2019 – באופן שמדי שנה לא יעלה על 1.5%. אבישי ברוורמן (העבודה): - - - ב-2020 יבוא המשיח. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אני מעריך שהמשיח יבוא קודם, אבל אם חס וחלילה לא, זה המצב. מאיר שטרית (קדימה): על זה אומרים: האדם מתכנן ואלוהים צוחק. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): כן, נכון. אדוני היושב-ראש, המצב הוא שכאשר אושר יעד הגירעון של 1.5%, המצב הכלכלי היה הרבה יותר טוב ממה שהוא היום; הכנסות המדינה ממסים, ובכלל הכנסות המדינה, היו גבוהות באופן יחסי למה שקרה בחודשים האחרונים. תמונת המצב שבה אחוזי האבטלה היו אחוזים יותר נמוכים מאשר היום – גם היום הם לא גבוהים באופן יחסי למה שקורה בעולם, אבל אנחנו עומדים בפני מצב שבו אם אנחנו נשארים עם יעד גירעון – ואפשר להישאר עם יעד גירעון – של 1.5%, אבל אז צריך לעשות שורת צעדים אחרת. אין יש מאין. אין מציאות שבה הקופה, יש בה חסר, ולא עושים שום דבר. אז המצב יהיה כזה שמדינות העולם יאמרו – או החברות של דירוג האשראי יגידו: אתם סתם אנשים לא אחראים; אתם משאירים את יעד הגירעון כשזה לא ריאלי לחלוטין. אתם לא עושים - - - מאיר שטרית (קדימה): עשרה מיליון שקל - - - משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): לא יודע. אני לא מתערב בפוליטיקה. אני עוסק רק בכלכלה עכשיו. זהבה גלאון (מרצ): נו, זו בדיחת השנה. זה גדול. קריאה: גפני, אתה ארטיסט. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): לא לא, זה דווקא היה רציני. קריאה: אי-אפשר אתך ואי-אפשר בלעדיך. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): למעשה, צריך לקבל החלטות, אם אנחנו אנשים אחראים, בין שאנחנו אופוזיציה ובין שאנחנו קואליציה. הפרחת ססמאות לא תועיל במקרה הזה שום דבר. אני הייתי יכול לבוא ולהגיד: רק רגע, מה, יש זמן. בלאו-הכי מדובר על הגירעון של שנת 2013. מה אני צריך למהר ולכנס את ועדת הכספים בבהילות כזאת? צריך דיון יותר מעמיק. התוצאה היתה שהיום יעד הגירעון היה נשאר על 1.5% – לא רציני לחלוטין מבחינת מעמדה הכלכלי של ישראל כלפי החברות המקצועיות שעוסקות בין היתר בדירוג האשראי, אבל לא רק. תמונת המצב הזאת היתה יכולה להישאר ביעד גירעון של 1.5%, אבל אז להטיל גזירות כאלה שהציבור לא יכול לעמוד בהן, ולקבל החלטה מהירה, אם אנחנו מעלים את יעד הגירעון. עם כל הכבוד לנגיד בנק ישראל, שמדבר על 2.5%, אם נעמוד ביעד הגירעון – לצערי אנחנו עוברים אותו. אבל, אם נעמוד ביעד הגירעון של 3%, ההבדל בין 2.5% ל-3% הוא איננו הבדל מעבר לעובדה הזאת שבה, אם אנחנו נעשה 2.5%, הגזירות שהממשלה תחליט עליהן, שיובאו לכנסת, חלקן, שיצטרכו את הליך החקיקה או את מה שנלווה לעניין הזה, יהיו רבות יותר. ואני מעדיף פחות גזרות ויעד גירעון סביר. הוא יכול להיות של 3%. אגב, נגיד בנק ישראל הוא איש מקצוע מעולה. אני עשיתי, כיושב-ראש הוועדה, אבל גם הממשלה עשתה, שהנגיד יישאר. הוא איש רציני. הוא כבוד למדינת ישראל. אבל חלקנו עליו, גם במדיניות שלו בנושא המשכנתאות של הדיור. בנושאים החברתיים יש לנו אתו ויכוח. לכן אני סבור שצריך לקבל את עמדת הממשלה, את עמדת שר האוצר, להעלות את יעד הגירעון. לא להישאר עם ה-1.5%. אני אומר לכם, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר: לא מספיקה העלאת יעד הגירעון, כולנו יודעים את זה. תצטרך לבוא שורה של גזירות, שהציבור יסבול מהן. הציבור יסבול יותר אם לא יעשו כלום. אם אנחנו נעמוד ונגיד: רגע, נסמוך על הנס, הקדוש-ברוך-הוא יעזור. הקדוש-ברוך-הוא יעזור אם נעשה את מה שצריך לעשות. וצריך לעשות את מה שצריך לעשות, וצריך לחשוב מה אנחנו צריכים באמת לעשות. יש בפנינו כמה ברירות: יש ברירה אחת – להעלות את המסים העקיפים, לא לגעת במסים הישירים. יש לנו אפשרות לעשות את ההיפך. אני לא מביע עמדה, מפני שאני רוצה לראות מה תהיה החבילה שהממשלה תחליט עליה. אבל אני נגד הפחתת מכס על מוצרי מותרות: רכבים שהם רכבים יקרים מאוד, או מוצרים שהם מוצרי יוקרה; עם כל הכבוד, אני לא נגד זה שאנשים עשירים יחיו ברווחה וייסעו במכוניות פאר, או שישתמשו במוצרי פאר או במוצרי מותרות – אנחנו לא חייבים לסבסד אותם. לא לקחת מתקציב המדינה, לקחת את המכסים. אנחנו, ביחס למדינות ה-OECD, נמצאים במקום טוב מבחינת הטלת המסים על אזרחי מדינת ישראל. אנחנו אפילו קצת פחות מהממוצע של מדינות ה-OECD. רק בהבדל אחד: הממוצע במדינות ה-OECD מורכב מזה שהמסים העקיפים – אנחנו נמצאים במקום כמעט הגבוה, או הרביעי. ובמסים הישירים אנחנו נמצאים בתחתית המדרג. אני בעד להטיל מדרגת מס נוספת, או אפילו כמה, על אנשים עשירים. בכל משפחה – וראש הממשלה תמיד משתמש במשפחה, עם השמן והרזה – בכל משפחה כשיש מישהו שהוא חלש יותר, ויש מישהו שהוא חזק יותר, ויש מצב כלכלי קשה, או מצב קשה במשפחה, קודם כול דואגים לחלש יותר. והמצב הזה של מעמד הביניים, עם העלאות המחירים, אם אנחנו נטיל עליהם את המצב הזה – והמשמעות של ההשוואה כלפי מדינות ה-OECD זה שאנחנו אומרים שהמסים העקיפים הם הגבוהים והישירים הם הנמוכים ביותר – אנחנו אומרים דבר נורא פשוט, אידיאולוגית: מי שיחזיק את המצב הכלכלי הקשה זה מעמד הביניים והשכבות החלשות. ומי שלא יסבול כל כך זה העשירים, החברות הגדולות. אני נגד לפגוע בהם. צריך הכול לעשות מדוד. אני לא פוסל שום החלטה שהממשלה תקבל, ובתנאי שהיא תהיה עם מחשבה מדודה, נורמלית. לא לקבל החלטות מפני שהן הכי קלות. יצטרכו לקבל החלטות קשות. אנחנו בוועדה, מהיכרותי את חברי הוועדה במשך שלוש שנים וחצי – הוועדה תהיה עזר בעניין הזה. הוועדה לא תתפרע. ועדת הכספים יודעת את גודל האחריות. היא יודעת מה עומד בפנינו. היא לא מתעלמת מהעניין, ולא תשחק קואליציה–אופוזיציה. אני מקווה כך. אני לא יודע מה קורה עכשיו – אבל זה מה שהיה עד היום. אנחנו נביא את הדברים בחשבון. אנחנו לא נקבל כתורה מסיני, אדוני שר האוצר, אתה יודע את זה, ופעמים רבות אפילו הודית לי על כך – פעמים רבות אני הודיתי לך. קיבלתי את עמדתך, ועשיתי כמו שאמרת, אבל לפעמים עשינו שינויים שאתה הודית לי עליהם, ואני חושב שזה באמת גם היה נכון. זה הולך לקרות גם עכשיו. הכול ייעשה בהידברות. אבל לא כל החוכמה נמצאת בממשלה. הקדוש-ברוך-הוא השאיר לכנסת קצת. ומהכנסת, אנחנו, בוועדת הכספים, לקחנו עוד קצת. ומה שלא קיבלנו, גנבנו, ועוד קצת. לכן, צריך להתחשב גם בעניין הזה, ואנחנו נהיה בעניין הזה רנטביליים. אנחנו נהיה כאלה שבאמת נהיה עזר. ואני מבקש שהדברים ייעשו, לא בהחלטה של אנשי המקצוע, שמה שהם מחליטים זה מה שיהיה. יש דברים חשובים שבאמת צריך לעשות. אני בעד זה שמוכרחים לעשות. אני בעד זה. לכן אני גם מציע את זה במהירות. ביקשת ממני להביא את זה במהירות, עשיתי את זה. להביא את הגדלת יעד הגירעון, אחרת אנחנו נראים רע בעולם. אפילו שאנחנו מדברים על הגדלת יעד הגירעון של 2013. אבל זה מה שיקרה עכשיו, כי יש שורה של צעדים שהממשלה תחליט עליהם, ואז אנחנו נצטרך לבחון את מה שאנחנו צריכים לבחון. אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש, אמרתי את עמדתי המקצועית. אני סבור שצריך, העשירים צריכים לשלם יותר כשיש מצב קשה. מעמד הביניים והעניים צריכים לשלם פחות, במיוחד כשהמצב הוא הפוך. ואז הביא לי העוזר שלי – ובזה אני מסיים – כתבה של נחמיה שטרסלר מהבוקר. בזה אני מסיים, אבל זה בעניין. והוא כותב ככה: מי פופוליסט גדול יותר – מופז, הרצוג או גפני? ככה הוא כותב. טור ב-The Marker. אז אני לא רוצה לדבר על האחרים. מופז, הוא אומר שהוא זיגזג, ולגבי המסים, והוא עשה סתם דברים פופוליסטיים. אני לא מקבל את לשון הרע הזה שלו. מופז זיגזג? לא יכול להיות. אחרי זה הוא כותב על בוז'י הרצוג. ועל בוז'י הרצוג הוא אומר – על גיל הפנסיה, שהוא נגד העלאת גיל הפנסיה. בסדר. לגופו של עניין הוא אומר: תוחלת החיים היא גבוהה יותר. הכול בסדר. גם לזה אני לא נכנס. מופז או בוז'י הרצוג - - - היו"ר יצחק וקנין: מעניין מה הוא אמר על משה גפני. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): בסדר. אז שם, הוא מדבר לגופו של עניין. הוא אומר: מופז בא לקואליציה. לא דיבר מלה על הנושא החברתי – הוא דיבר כמובן על לומדי התורה, זה אנחנו יודעים. אנחנו עד עכשיו במקלט מאז דיבר על זה. הוא דיבר על שינוי שיטת הממשל – גם כן, איזו הצגה שלא היתה ולא נבראה. ודיבר על הנושא המדיני. הנושא המדיני, דרך אגב, גם אני יכול לדבר. כל אחד יכול לדבר. אפילו איש פשוט בציבור יכול לדבר על הנושא המדיני, שזה לא מחייב את אף-אחד. הוא לא הזכיר מלה – אומר נחמיה שטרסלר, אני לא אומר; זאת אומרת, אני אגיד את זה בהזדמנות אחרת – הוא לא דיבר כלום על הנושא החברתי. בסדר. אז בוז'י הרצוג על גיל הפנסיה – מקצועי. הוא מגיע אלי, והוא מסביר: תראו, הרי החרדים צריכים להשתלב בחברה. ככה אתם אומרים כל הזמן. זאת אומרת, אם יש יושב-ראש ועדת כספים חרדי - - מאיר שטרית (קדימה): אתה משולב. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): - - אז הוא צריך להיות ממלכתי. מאיר שטרית (קדימה): אתה - - - משולב. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): כן. נכון. מאיר שטרית (קדימה): - - - משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): צריך להיות. מאה אחוז, הכול בסדר. צריך להיות, צריך להיות - - - מאיר שטרית (קדימה): ולומד תורה. ולומד תורה. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): מאיר, צריך להיות לגופו של עניין באופן ממלכתי. עכשיו, הבעתי את דעתי הממלכתית. אני סבור - - רוברט טיבייב (קדימה): מה כתוב? משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): - - שמדינת ישראל נמצאת מדי גבוה במיסים העקיפים, שזה פוגע בתושבים של שכונת-הארגזים. מאיר שטרית (קדימה): בין הגבוהים ב-OECD. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אמרתי. אמרתי. נכון שאני צודק? מאיר שטרית (קדימה): - - - משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אומר נחמיה שטרסלר – למה אני אומר את זה? הוא מסביר, הוא לא חולק עלי. אבל הוא אומר שאני אומר את זה מפני שאני חרדי, והחרדים משתכרים מעט. אז ממילא המסים הישירים לא נוגעים להם, אז אני מטיל את זה על החילונים. אני אומר לך - - - אבישי ברוורמן (העבודה): אתה אופוזיציה או קואליציה? משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אני אומר לך, אני כבר לא התעצבנתי. בפעם הקודמת דיברתי נגד נחמיה שטרסלר ועוד התנצלתי בפניו, ירדתי לנושא האישי. אז היום אני לא עושה את זה. אבל תדעו לכם שזאת בושה וחרפה. אני באמת סבור שבתפקידי כיושב-ראש ועדת הכספים, אני צריך להביא בחשבון את כל שכבות האוכלוסייה: יהודים, ערבים, ימין, שמאל, דתיים, חילונים. אני צריך לדון על כולם לגופם. היום דנו בוועדה, והגענו לסיכום והצלנו את מפעל הנעליים "בריל". הסכם עם משרד הביטחון. שלמה מולה (קדימה): אבל אנחנו מעידים, החברים - - - משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): הנה, שלמה מולה העלה את זה, ואיתן כבל, הנה. והוא היה בראש צוות שהקמתי, ופתרנו את הבעיה. אגב, עם משרד הביטחון המשא-ומתן הוא מאוד קשה. אני לא מקנא באירנים שיתחילו עם משרד הביטחון, הם יחסלו אותם. אבל משא-ומתן מאוד קשה. מאיר שטרית (קדימה): חבר הכנסת גפני, אתה זוכר את הוויכוח בתחילת הקדנציה - - - היו"ר יצחק וקנין: אם אפשר רבותי - - מאיר שטרית (קדימה): הצעתי לך - - - היו"ר יצחק וקנין: - - לתת לנו להתקדם קצת בחקיקה. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): נכון. מאיר שטרית (קדימה): - - - משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): נכון. נכון. למאיר שטרית - - - היו"ר יצחק וקנין: אדוני, היושב-ראש - - משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): כן, אני מסיים - - - היו"ר יצחק וקנין: - - אני לא מגביל בדרך-כלל. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): לא, אני מסיים. ואז, אני מודיע לכנסת: אני, בעזרת השם, אמשיך, כל עוד אני בתפקיד הזה, לעשות את הדברים המקצועיים שאני חושב שהם לטובת כל אזרחי המדינה. ולא יעזור למי שמתיימר להיות פרשן כלכלי, נחמיה שטרסלר, גם אם הוא יאיים עלי שאני חרדי. עלי לא מאיימים בזה שאני חרדי, אני גאה בזה, ואני עושה את תפקידי. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. אם כן, רבותי, יש כמה בקשות רשות דיבור, של כמה חברי כנסת. אין הסתייגויות לחוק. הראשונה שביקשה רשות דיבור – חברת הכנסת זהבה גלאון. מה שאני מבקש – אם אפשר, רבותי, לקצר, כדי שנוכל להתקדם בחקיקה. שלוש דקות. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הכנסת מתבקשת לאשר כאן הגדלה של יעד הגירעון בתקציב המדינה ל-3% במקום ל-1.5%. זה נעשה כי מתברר שלממשלה צפוי גירעון אדיר, אדיר, בתקציב שלה, ואני בעד; גירעון של 3%, חברי חברי הכנסת, גם עומד ביעדים שקבע האיחוד האירופי, ודאי שהוא אחראי, ובטווח הארוך הוא גם יכול להוביל להקטנה ביחס חוב–תוצר של ישראל, והוא בוודאי עדיף על יעד גירעון חונק של 1.5%, שהוא לא ריאלי ולא מתאים לצורכי ההוצאה הציבורית של ישראל. אבל חברי חברי הכנסת, לצערי, זה לא הצעד היחיד שהממשלה הזאת קבעה כדי להתמודד עם הגירעון שהיא אחראית לו כבר בתקציב הנוכחי; רק אתמול בערב שמענו מראש הממשלה נתניהו שחוץ מהגדלת הגירעון, גם בתקציב הקרוב הוא צפוי להיות גבוה מ-3%. ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר שטייניץ מתכוונים להעלות את המע"מ ולקבוע קיצוץ רוחבי בכל משרדי הממשלה. השיטה האהובה על ראש הממשלה, קיצוץ רוחבי. והחוצפה הזאת, של ראש הממשלה, להסביר לנו שאין ארוחות חינם – אין ארוחות חינם וחייבים, פשוט חייבים, לנקוט את הצעדים האלה כדי לשמור על היציבות התקציבית. חברי חברי הכנסת, זו זריית חול בעיניים; כשראש הממשלה מדבר על צמצום הגירעון מה שהוא באמת רוצה זה שלא תשאלו אותו מי יצר אותו, מי יצר את הגירעון הזה. אבל חברי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה – אומנם הוא לא נוכח פה גם ביום האחרון של המושב – בואו נדבר על העובדות, ממה נוצר הגירעון הזה; הגירעון הזה לא נוצר מהאוויר, והוא בוודאי לא קשור לשירותי הכבאות כמו שכל מיני דוברים מטעמך ניסו קודם לספר, אף-על-פי שעבר כאן חוק חשוב מאוד קודם לכן. הגירעון הזה נוצר כי במשך שנים אתה מקצץ במסים הישירים, אתה מפחית את מס החברות, אתה מוריד את מדרגת מס הכנסה לעשירים, ומה שנחשף היום כאן במליאה, חברי חברי הכנסת – האוצר והממשלה נותנים פטורים מופקרים, מופקרים, על הרווחים הכלואים, פטורים שמגיעים לקבוצה קטנה של חברות ענק בין-לאומיות. חברי חברי הכנסת, היום סגן השר יצחק כהן השיב לי על שאילתא ונחשפה ההונאה של האוצר; חברות ענק – שימו לב טוב לנתונים – חברות ענק שילמו מס בסך 3.3% על הכנסות של מיליארדים. מדובר הרי בסכומים בלתי נתפסים, שבכלל מגחיכים את כל הרצון של הממשלה להעלות את המע"מ על השכבות החלשות – מע"מ 1% על כולם. חברי חברי הכנסת, כשראש הממשלה מדבר על צמצום הגירעון מה שהוא באמת רוצה זה שלא תשאלו אותו מי יצר אותו. חברי - - היו"ר יצחק וקנין: אני נותן לך עוד דקה. זהבה גלאון (מרצ): - - חברי הכנסת, הגירעון נוצר כי ראש הממשלה והאוצר נותנים בכל שנה – או: מגדילים את תקציב הביטחון ב-20% יותר ממה שהממשלה מאשרת בתחילת השנה. רק אתמול אושרו 484 מיליון ש"ח נוספים לתקציב הביטחון, ולא פחות מכך, הגירעון נוצר בגלל ימים כמו אתמול, חברי חברי הכנסת, כשהעבירו יותר מ-120 מיליון שקל בפרוטקציות לשותפים המתנחלים והחרדים בקואליציית נתניהו. בקיצור, חברי חברי הכנסת, הגירעון נוצר כי לראש הממשלה יש סדר עדיפויות, ונושאים כמו אחריות תקציבית והשכבות החלשות – הנושאים האלה בכלל לא בראש שלו. זה לא בסדר-היום שלו. העלאת המע"מ, אדוני השר, והקיצוץ הרוחבי, הם ממש לא גזירת גורל, ובוודאי זה לא תשלום על ארוחות חינם. אלה צעדים שמשרתים את האידיאולוגיה של ריסוק מדינת הרווחה, ולא שום דבר אחר. חברי חברי הכנסת, הקיצוץ הרוחבי שראש הממשלה - - - היו"ר יצחק וקנין: משפט אחרון. זהבה גלאון (מרצ): אני מסיימת, אדוני. חברי חברי הכנסת, הקיצוץ הרוחבי שראש הממשלה מציע יפגע בבריאות, בשיטור, ברשת הביטחון הסוציאלי הקרועה, בפיקוח על חוקי העבודה, בחינוך, ובמה לא. והדרך של ראש הממשלה נתניהו לגרד עוד כסף מהשכבות החלשות ולפגוע בשירותים החברתיים – לא תודה, אדוני. כדי לסגור גירעון תקציבי לא צריך לסגור גירעון מוסרי, ולכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו במרצ נצביע נגד הצעת החוק הזאת. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. חבר הכנסת אילן גילאון, רוצה? גם לך יש רשות דיבור, וגם לניצן הורוביץ. שר האוצר יובל שטייניץ: אתם תצביעו להשאיר את הגירעון על 1.5, זו המשמעות - - - זהבה גלאון (מרצ): לא, בעיקרון זה על 3%, אבל תיקח את הרווחים הכלואים ותפתור את - - - שר האוצר יובל שטייניץ: בסדר, אבל זו המשמעות. זהבה גלאון (מרצ): - - - שר האוצר יובל שטייניץ: היה לך נאום מצוין, רק שהיתה בו בעיה מבחינה לוגית - - - זהבה גלאון (מרצ): יש לך קואליציה, שהיא תעשה לך את העבודה. שר האוצר יובל שטייניץ: היא אמרה שהיא בעד ההעלאה ב-3% וסיימה בכך שהיא מצביעה נגד. זה היה נאום מצוין. היו"ר יצחק וקנין: רשות הדיבור שלך, חבר הכנסת אילן גילאון. אילן גילאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, השרים והשרה, חברי חברי הכנסת, וידוי אישי, אדוני השר, אני אוהב גירעון, אני מאמין בגירעון ככלי כלכלי. האמן לי, בנסיבות אחרות אנחנו אפילו חשבנו ושקלנו, לפני שידענו מה המדיניות הכוללת לקראת התקציב הבא - - מאיר שטרית (קדימה): בואו נגדיל אותו. אילן גילאון (מרצ): - - בוא נגדיל אותו – מבוקר. אצלנו קראו לזה – איך קראו לזה? חוסר תקציב, אי-מימון נכון – לגירעון קראו. אז פעם הסבירו לנו שיש גירעון – יש גירעון, ואפשר לשלוט בגירעון, וצריך לפעמים להשתמש בגירעון, אבל כאשר הוא כלי יחיד יש לנו בעיה, אדוני השר. כאשר מדיניות ה"נחום תקום" שלכם, שאיך שלא מפילים אתכם – אתם יודעים – אתם מזכירים את אותו חתול שאיך שאתה לא זורק אותו הוא תמיד נופל על הראש. אתם נדרשים לקיצוץ הרוחבי, למעשה של הפחדנים ביותר, כי זה הכי קל, כי באיזה מקום אתם חושבים שאולי ככה לא ירגישו, כאשר אתם בונים תמיד על המע"מ, שהוא המס הרגרסיבי היותר שקיים, ואתם הרי יודעים את זה. הרי המע"מ הוא מס רגולטורי, אדוני השר, יכולתם לכוון את המשק הישראלי באמצעותו, ובאמצעות המסים העקיפים האחרים. לכו תטילו מסים על ג'יפים, על מכוניות 4X4 – אתה יודע, יש, אדוני, אנשים שנוסעים במכונית 4X4 כדי לקנות "קוטג'" בסופר, וזה נורא חשוב להם. לכו תקרעו את אלה, ניתן לזה יד. לכו לשינוי במדרגות מס. אז קיבלתם את אותה הצעה שאני לפני שבועיים העליתי פה, וזרקו אותי מניה וביה, הנושא של מס לעשירים. אני חושב שזאת ההצעה הנכונה, אני מקווה שהיא תהיה צבועה. באותה נשימה, אדוני השר, איבדת כמה? 15 מיליארד שקלים בכספים הכלואים, אני חושב משהו בסדר-גודל כזה, כי מיהרנו לעשות מייד עסקה כדי לכסות על הגירעון העתידי. מאיר שטרית (קדימה): עוד לא קיבל כלום. אילן גילאון (מרצ): עוד לא קיבל שום דבר, לא. בינתיים אנחנו יודעים מה נסגר, מה הולך להיות המחיר. עוד לא קיבל. שר האוצר יובל שטייניץ: 20 שנה לא קיבלו מזה כלום. אילן גילאון (מרצ): תראה, הייתי מצפה – איך אני אקרא לזה – בכאב לב? בארץ - - - מאיר שטרית (קדימה): אילן, הוא לפחות מנסה, לפניו לא ניסה אף אחד. אילן גילאון (מרצ): הוא מנסה, יפה. זהבה גלאון (מרצ): מה אתה מגן עליו עכשיו? אילן גילאון (מרצ): לא, זה משפט שלו, זהבה. הוא יכול לנסות. מאיר, הוא יכול לנסות. היו"ר יצחק וקנין: אני רוצה להגיד לכם משהו, בדרך כלל בוועדת הכספים תוקפים את שר האוצר, אבל לפעמים צריך גם להגיד כמה מלים – זו לא בושה גם לפרגן. אילן גילאון (מרצ): לא לא, אף אחד לא אשם לבד. לא. היו"ר יצחק וקנין: אני אומר לכם, הכלכלה של מדינת ישראל בארבע השנים האחרונות - - אילן גילאון (מרצ): אבל אדוני היושב-ראש, אם יורשה לי - - - היו"ר יצחק וקנין: - - למרות כל התחזיות. אני ותיק בוועדה הזאת, אז אני יודע מה שאני אומר. מאיר שטרית (קדימה): אני אינני חבר ועדת כספים, אבל לפחות אני אומר שהוא ניסה. אף אחד לפניו לא ניסה. אילן גילאון (מרצ): אין ארוחות חינם. אני לא אוהב את המשפט הזה כמעט באותה רמה שאני לא אוהב את "ייתנו – יקבלו". אבל אני אומר, אין ארוחות חינם, אבל דחיל אללה שלכם, אנחנו משלמים את הארוחות האלה מניה וביה. אנחנו משלמים את הארוחות האלה באקסטרה-אקסטרה מחיר. אז הייתי מצפה שבארץ המשואות האנושיות לפחות למראית עין תראו איזה מאמץ, לא רק קוסמטיקה; מאמץ אמיתי בחלוקה האיומה הזאת שנמשכת כל כך הרבה זמן. היו"ר יצחק וקנין: אם אפשר לסכם, אדוני. אילן גילאון (מרצ): אדוני, אדוני היושב-ראש והשרים דיברו על חשבוני לפחות דקה אחת, אז - - - היו"ר יצחק וקנין: הזמן עבר ונתתי לך עוד דקה. אני נותן לך עוד דקה. אילן גילאון (מרצ): תן לי את הדקה עם ה-100% שמגיע לי. אני באמת רוצה לסיים. לפחות למראית עין היינו מצפים, אחרי כל מה שקרה, לאיזה כיוון של אמפתיה אזרחית. אני אומר לך, אדוני השר, על מה אתם בונים: אתם בונים על הזיכרון הקצר של הציבור, שבסופו של דבר נאנק, אבל הוא בסופו של דבר, כבעבר, יחזיר אתכם אל כס השלטון. וכמה שתקעו אותו יותר – ככה הוא יהיה עייף יותר מכדי להתקומם, ואז הוא, בסופו של דבר, ביום המכריע יבוא ויחזיר אתכם על כנכם. אני חושש מאוד שהפעם תהיה לכם אכזבה בנושא הזה, משום שקם לו דור שהוא הרבה יותר מתוחכם ויודע גם לשאול, מה באמת מגיע לו במדינה הזאת; מה מגיע לו במדינה שקבעה לעצמה ביסודה את קווי המתאר הראשונים מאוד, שאתם כל כך רחוקים מהם. ואני שוב לא רואה את ראש הממשלה כאן. אני מניח שהצליעה שלו לא נסגרה. אני כבר שאלתי אתמול את השאלה הזאת. אדוני השר, תגיד לראש הממשלה שלא צריך להתבייש על זה שצולעים ברגל. אני צולע 50 שנה ולא מתבייש. צריך להתבייש על זה שאתה מנהל מדיניות צולעת. זאת בעיה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. יעלה חבר הכנסת ניצן הורוביץ. ניצן הורוביץ (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בעקבות המקרה של משה סילמן, ואחר כך של נכה צה"ל מיהוד ששרף את עצמו, ומקרים נוספים שאירעו בשבועות האחרונים, התפרסם מחקר שאני נדהמתי לשמוע את תוצאותיו, שרוב הישראלים לא יכולים לעמוד בהוצאה בלתי צפויה של 8,000 שקל. זאת אומרת, משפחה ישראלית ממוצעת – קורית תאונה, מישהו נפצע, יש איזו בעיה משפטית, חוב קטן – 8,000 שקל בסך הכול, הוצאה בלתי צפויה, ורוב המשפחות הישראליות קורסות בגלל הוצאה כזאת של 8,000 שקל. זאת אומרת זה לא רק שאין רשת ביטחון מינימלית, רשת ביטחון חברתית במדינת ישראל, אלא גם התהום היא ממש קרובה לרגלינו. הדבר הזה – זה, אדוני שר האוצר, אני חושב, מה שגורם לגל הזה של המקרים של אנשים שפוגעים בעצמם בזמן האחרון. התחושה הזאת שאנחנו – ומדובר בכל אחד מאתנו – נמצאים על סף תהום. הנתונים והסטטיסטיקות – ובישראל יודעים לעשות סטטיסטיקות – מגבים את מה שאני אומר. כשיש נתון שאומר שההכנסה החציונית במדינת ישראל היא 6,000 שקל, משמעו שחצי מהאוכלוסייה מרוויחה פחות מ-6,000 שקל. משפחה שמתקיימת או מנסה להתקיים על סדר-גודל כזה של הכנסה, ברור שהוצאה בלתי צפויה, ולו הקטנה ביותר, תמוטט אותה. ואדוני שר האוצר, לא צריך ללכת רחוק. פה בחוץ עומדים עכשיו, אפילו ברגע זה, אנשים ממררים בבכי – אנשים שעברו תאונה וקצבת הנכות שהם מקבלים, וזו כל הכנסתם, היא 2,300 שקל. איך בן אדם יכול לחיות מ-2,300 שקל כשהוא גם צריך לשלם שכר דירה? יש מדינות שבהן מציאות כזאת היא סוג של נחלת הכלל – מה שנקרא, מדינה ענייה, מרודה, מסכנה. אבל כאן זה לא המצב. מדינת ישראל איננה ענייה ואיננה מסכנה. החלוקה של ההון היא הדבר המסכן והמעוות כאן. כשקומץ של משפחות, כששכבה מאוד קטנה של בעלי הון, שולטת בחלק הארי של העושר הלאומי, והשאר מסתפקים בפירורים, אז נוצר המצב המעוות הזה. המדיניות שלכם מהרגע שעליתם לשלטון מכוונת אך ורק להגדלת הפער בין הקומץ הזה שיש לו אותו 1% או 2% לבין השאר – 90%–95%, שהולכים ומאבדים את עולמם. עכשיו אתם מביאים לנו סיפור של הגדלת הגירעון. בעיקרון, כשיש מצב שהממשלה נכנסת לגירעון יכולים להיות בזה יתרונות. הממשלה יכולה ללוות כסף כדי להשקיע בעתיד. ממש כמו שבן-אדם לווה כסף כדי לקנות עסק או לקנות דירה ובונה את חייו ובונה את עתידו הכלכלי. אבל אתם לווים כסף בשביל לשפוך אותו על התנחלויות, על השותפים הקואליציוניים שלכם. תגידו לי, שרי הממשלה, 100 מיליון שקל בשביל לנסר בתים - - היו"ר יצחק וקנין: אדוני, לסיים. ניצן הורוביץ (מרצ): - - טירוף כזה, אדוני היושב-ראש. באים לנו פה עם איזה תחזיות שחורות שצריך להעלות מע"מ ומס על הדלק וכל מיני דברים כאלה שפוגעים בעניים ביותר. חצי שקל על ליטר דלק הולכים להעלות בשבוע הבא; והממשלה שופכת מיליונים על מיליונים על פרויקטים הזויים בהתנחלויות. אני לא מבין, לזה יש כסף? לזה יש כסף? יריב לוין (הליכוד): - - - ניצן הורוביץ (מרצ): לזה יש כסף? לזה יש כסף? לנסר בתים? אופיר אקוניס (הליכוד): - - - ניצן הורוביץ (מרצ): מי שיוריד אתכם זה העם. כי הסתירות הפנימיות האלה במדיניות שלכם, ניכור האדם במדיניות שלכם יביא לאובדן שלטונכם במהרה בימינו. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. דקה מהצד לחבר הכנסת ברוורמן. רבותי, אני כבר עובר להצבעה. אבישי ברוורמן (העבודה): רבותי, מפלגת העבודה מבינה שהוויכוח הוא לא 2.5% או 3%. הוויכוח הוא על ניהול כושל. זאת לא גרמניה, זאת לא ארצות-הברית. לפני שנה אמרנו שיהיה משבר באירופה, ולכן התחזיות של שר האוצר, לא היה להן שום בסיס, לגידול במסים. אין שליטה בתקציב הביטחון. לכן המשפט הוא מאוד פשוט: ד"ר שטייניץ הוא כמו נער מתבגר. קודם משתולל עם כרטיס האשראי של ההורים שלו – אנחנו – ואחר כך, במקום לעבוד קשה ולנהל כמו שמנהל צריך, הוא בוכה להורים שלו, אנחנו; עלינו לשלם על הניהול הכושל שלו, ולכן מפלגת העבודה תצביע נגד. היו"ר יצחק וקנין: אני רציתי להעלות לדוכן, אבל מאחר שהתקנון לא מאפשר את זה אפשרתי לו דקה מהצד. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על החוק. הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 12), התשע"ב–2012, קריאה שנייה, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד סעיף 1 – 42 נגד – 10 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. היו"ר יצחק וקנין: 42 – בעד, 10 – נגד. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, להצביע בקריאה שלישית? אני עובר, רבותי, לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד החוק – 42 נגד – 10 נמנעים – אין חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 12), התשע"ב–2012, נתקבל. היו"ר יצחק וקנין: 42 בעד, עשרה נגד. אם כן, רבותי, הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 12), התשע"ב–2012 נתקבלה בקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אדוני שר האוצר ירצה לברך. בבקשה. שר האוצר יובל שטייניץ: אדוני היושב-ראש, אני קודם כול רוצה להודות לחברי ועדת הכספים, ובמיוחד ליושב-ראש הרב גפני, שאכן הבינו את דחיפות העניין, פעלו בענייניות וברצינות. הרב גפני, כמו שמישהו אמר, לפעמים לא קל אתך, אבל בדברים החשובים והגדולים באמת, המכריעים, אתה תמיד ענייני ותמיד חכם ותמיד שוקל. ואני מודה לך על זה שאתה כן רואה את האינטרס הכלכלי-חברתי, ההגנה על כלכלת ישראל ועל אזרחי ישראל בפני הקטסטרופה הגלובלית, במקום הראשון. כך צריך להיות וזה גם הנוהג של ועדת כספים בראשותך, אז אני מודה לך ולכל מי שתרם לזה. אני רוצה לומר מלה אחת לידידתי זהבה גלאון וחבריה. שמעתי את נאומכם המופלא – באמת נאום לא רע. רק לא הבנתי מבחינה לוגית איך אפשר לפתוח נאום, ולהגיד, אנחנו בעד הגדלת הגירעון ל-3% ולסיים את הנאום ולהגיד, נצביע נגד הגדלת הגירעון ב-3%. למה? כי יש לנו השגות אחרות על מדיניות הממשלה. לא הבנתי את זה. מבחינה לוגית – הנאום היפה שלך דורש תיקון מבחינה לוגית. זהבה גלאון (מרצ): - - - שר האוצר יובל שטייניץ: הדבר שצריך להגיד פה ביושר – אנחנו, אדוני היושב-ראש, כמו שציינת, ארבע שנים אנחנו מנהלים קרב מגן על כלכלת ישראל ועל אזרחי ישראל. הקרב הזה, עד היום, הגיע לכך שהקטסטרופה של אבטלת המונים בכלל ושל צעירים בפרט – באמריקה ובאירופה, בספרד, בארצות-הברית, באיטליה וביוון – לא הגיעה לכאן. לא הגיעה לכאן. הצלחנו להגיע לצמיחה גבוהה, או סבירה, ואבטלה נמוכה. אדוני היושב-ראש, אנחנו חייבים לנהוג באחריות; קבענו יעד גירעון ריאלי של 3%, כי 1.5, לאור ההתפתחויות בעולם, שהשפיעו עלינו, לא היה ריאלי. אנחנו נעשה ונוביל ביום שני הבא צעדים ריאליים כדי להראות לכל העולם, באופן מיידי, שאנחנו נעמוד ביעד הגירעון. למה? מירי רגב (הליכוד): צריך להראות למדינה לא לעולם. שר האוצר יובל שטייניץ: למה? כי האחריות הכלכלית והתקציבית של ממשלת ישראל וכנסת ישראל היא קו המגן – קו המגן היחידי, או העיקרי, על אזרחי ישראל ועל כלכלת ישראל, שלא נראה פה אבטלת המונים כמו שרואים בספרד וביוון. אדוני היושב-ראש, אני מודה לוועדת כספים ולכל חבריה, שתרמו אתמול לדיון המהיר ולהצבעה האחראית. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר האוצר חבר הכנסת יובל שטייניץ.