קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012 [מס' מ/645; "דברי הכנסת", חוב' י"ב, עמ' ; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר גאלב מג'אדלה: ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012 – קריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את הצעת החוק יושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. בבקשה. אורלי לוי אבקסיס (יו"ר הוועדה לזכויות הילד): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, אני מביאה בפניכם את הצעתה של הוועדה לזכויות הילד לאפשר דחייה קצרה במועד יישומו של החוק שבנדון. אני עושה זאת בלב כבד ולאחר מאבק ממושך בניסיונותיה של הממשלה לדחות את יישומו של החוק – מאבק שנוהל הן במליאת הכנסת והן במקביל בבג"ץ. יחד עם זאת, אני סבורה כי בנסיבות העניין הוועדה הגיעה לאיזון נכון, שהיה מקובל על כלל הצדדים וחברי הכנסת, ומבקשת מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. החוק התקדימי, אשר חוקק בזמנו בוועדה לזכויות הילד, בא לסייע לקטינים הרבים, נפגעי עבירות מין ואלימות, בנקודת הזמן הקריטית, לאחר שנפגעו וכאשר החליטו לפנות למשטרה או לקבל סיוע. החוק בא לחסוך להם את הסבב הנורא שבין המשטרה והחקירה, שמנוהלת על-ידי חוקר ילדים, לבדיקות הרפואיות והטיפול הנפשי, שברוב המקרים כלל איננו ניתן להם בנקודה הקריטית. שלא לדבר בכלל שבגלל החוסר בחוקרי ילדים הרשימה מתארכת והילדים נאלצים לחכות, ובין היתר שוכחים פרטים רלוונטיים מאוד הן לחקירה והן לכתב-האישום כלפי הפוגעים. לפי החוק הנ"ל, לא רק שקטינים יהיו זכאים, לראשונה, לטיפול נפשי ראשוני בטראומה שעברו, אלא שהפעם כל הסיוע והטיפול יינתנו להם תחת קורת גג אחת ויחסכו מהם טראומה קשה נוספת. דרך טיפול זו אמורה גם להבטיח את יעילותה של החקירה, בדרך להגשת כתב-אישום. לצערנו, הממשלה לא עמדה ביעדים של הקמת שמונה מרכזי סיוע עד לאפריל 2011, אף שהיו לה שלוש שנים לעשות כן, בואו נודה. עד כה הוקמו שני מרכזים בלבד, בתל-השומר ובירושלים. והפריפריה – הנזקקת מכול – נותרה ללא מענה. לכן, ובצורה מאוד לא בסדר מבחינתי, הגישה הממשלה הצעת חוק זו, שבמקור באה לאפשר לה לדחות את מועד היישום עד אפריל 2014. לצערנו, גילינו גם שעל אף החלטת הממשלה על היערכות בין-משרדית ליישום החוק, המשרד לביטחון הפנים ומשרד הבריאות והנוגעים בדבר לא הקצו את התקציב והתקנים שנדרשו אז כדי לעמוד ביעדי החוק. היו"ר גאלב מג'אדלה: סגנית השר, בבקשה. גברתי, בבקשה. אורלי לוי אבקסיס (יו"ר הוועדה לזכויות הילד): הוועדה לא יכלה לתת יד לדחייה כה ארוכה, ולכן הצעת החוק קובעת כי הקמתם של ששת המרכזים הנוספים תושלם במקביל, כולם ביחד, כבר עד אפריל 2013. הוועדה בראשותי דרשה ואף קיבלה ממשרד הרווחה תוכנית עבודה מפורטת עם יעדים ועם תאריכים, הקובעת מועדים ופעולות נדרשות כדי להקים את המרכזים הנותרים, כמו גם, לראשונה, פירוט של המקומות שבהם יוקמו המרכזים הנוספים, ואני גאה להגיד לכם: בצפת, בנצרת הערבית, חדרה, אשקלון, באר-שבע והשאר. בנוסף דרשה הוועדה וקיבלה מהשרים – ועל כן אני מודה להם – והראשון שבאמת התחייב והעביר לוועדה, כי ללא זה, אמרו במשרד הרווחה, לא יוכלו לקדם את החוק ובטח לא בתאריכים שהגשנו להם, היה השר לביטחון הפנים; ומייד אחר כך קיבלנו גם ממשרד הבריאות התחייבות בכתב, הן מהמנכ"לים של המשרדים והן מהשרים עצמם, הודעה על הקצאתו של התקציב הדרוש להשלמת יישום החוק. בעצם, הדבר הזה הסיר את החסמים, והפעולות האלה שכנעו את הוועדה כי כעת, משברור שהוסרו החסמים ליישומו של החוק וישנה תוכנית פעולה מפורטת ביותר ותקציבים, ניתן לתת את הדחייה, שהיא הגיונית אבל היא מקציבה בזמן והיא הרבה יותר קצרה מזו שהממשלה ביקשה, כדי להקים את כל המרכזים במקביל. על מנת לעקוב מקרוב אחרי יישום החוק, קבעה הוועדה כי שר הרווחה ידווח בכתב, מדי שלושה חודשים, לוועדה, על ההתקדמות בהקמתם של המרכזים הנוספים ועל תפעולם של הקיימים, עד למועד הסיום שנקבע ליישום החוק. לאחר מועד זה ידווח השר לוועדה אחת לשנה על יישומו של החוק. הוועדה גם מחויבת לקיים דיון בדיווח זה. לבסוף, הצעת החוק באה לאפשר לוועדה לזכויות הילד, אם תוקם מחדש בכנסות הבאות כוועדה מיוחדת, לחזור ולדון בתיקונים בחוק ובדיווחים עליו. ואנו אכן מקווים שהכנסת תבין שבשלה העת, וחיוני להקים ועדה זו בכנסת הבאה כוועדה סטטוטורית. יש לעגן את זכותם של הילדים, ובמקביל לדאוג לזכויות הללו, בהתאם לכל חוק שמתקבל, גם בוועדות ובמשרדים האחרים. כיום, אף שהחוק הוכן בוועדה לזכויות הילד, הוועדה המצוינת בו לדיון בתקנות היא ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. זאת מאחר שהוועדה לזכויות הילד איננה ועדה קבועה בינתיים, ולא ניתן לציין אותה בחוק. זהו רק עניין פרוצדורלי, אבל זה עניין פרוצדורלי לא סביר. אם הוועדה לזכויות הילד מכינה חקיקה, כיצד ייתכן שלא תוכל לדון בתקנות עתידיות או בכל נושא עתידי לגביה? לכן, בהצעת החוק הוגדרה מחדש "הוועדה", כוועדה שבתחום סמכויותיה נמצא הנושא כפי שתקבע ועדת הכנסת. תיקון זה יאפשר להחזיר את החוק בעתיד לוועדה לזכויות הילד, כפי שהוועדה סבורה שצריך וראוי שיהיה. אני רוצה עכשיו, ברשותך, אדוני היושב-ראש, כדי לחסוך זמן – אנחנו יודעים שיש לנו סדר-יום עמוס – כבר להגיד את התודות. כי ללא אותן פעילויות של אותם אנשים, לא יכולנו להעביר את החוק הזה. וראשונה, אני רוצה להודות ליועצת המשפטית של הוועדה לזכויות הילד נירה לאמעי, שעמלה וגם דאגה לכך שהוועדה שתמשיך לדון תהיה הוועדה לזכויות הילד. אני רוצה להודות למנהלת הוועדה רחל סעדה. אני רוצה להודות לשר הרווחה והשירותים החברתיים, שר הרווחה משה כחלון. אני רוצה להודות למוטי וינטר, סמנכ"ל בכיר, שעמד ביעדים שהוועדה דרשה ממנו: תוכנית עבודה פר חודש, פר יום, ואיך הם מתכננים לעמוד בזה. הוא אמר שזה היה קשה, אבל עובדה – לא בלתי אפשרי, כי הוגש לנו והתחייב המשרד לעמוד בכל המקומות. אני רוצה להודות לשר לביטחון הפנים, השר יצחק אהרונוביץ, שהתחייב לתת את התקנים והתקציבים, כדי שהחוק הזה ימולא במלואו בכל המרכזים. אני רוצה להודות לשר הבריאות, סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, ולמנכ"ל שלו, רוני גמזו, שגם העבירו מכתב לוועדה שבו הם מתחייבים על התקצוב של הרופאים שיהיו באותם מוסדות ובאותם מרכזים. אני רוצה להודות, כמובן, לד"ר יצחק קדמן, מהמועצה לשלום הילד, שהגיש גם את הבג"ץ, והעמיד איזה שעון חול בנושא הזה. אני רוצה להודות לעורכת-הדין ליאת קליין, היועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית. למרכז "נגה" למען נפגעי עבירה. וכמובן, לכל מי שהיה חלק מהצעת החוק הזו. זו בשורה. בתוך פחות משנה יהיו לנו כל המרכזים, והם יוכלו להתחיל לעבוד ולתת באמת מענה לאותם ילדים שעברו טראומה מאוד קשה, ולא להמשיך ולטרטר אותם ממקום למקום, מה שפוגם בחקירות ואחר כך גם בכתבי-האישום, והעבריינים מסתובבים חופשי. זה מגן גם עלינו ועל הילדים הבאים, שאותם אנשים, שבעקבות חקירה נקייה, ממוקדת, מרוכזת, של כל מי שנוגע בדבר, תחת קורת גג אחת – זה מוריד מאותו ילד את המשקל ואת הטראומה החוזרת, אבל זה מקל עלינו כחברה להתמודד עם התופעה. תודה רבה. אני מבקשת מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזו. אין לה הסתייגויות. יש לה בקשת דיבור של חברת הכנסת אורית זוארץ, שעזרה גם בוועדה, וצריך להגיד גם לה תודה. וזה הכול. תודה רבה. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה. אנחנו מצביעים על הצעת החוק בקריאה שנייה, בבקשה. אורלי לוי אבקסיס (יו"ר הוועדה לזכויות הילד): רגע, תן לי - - - להגיע למקום. שכיב שנאן (העצמאות): אפשר להוסיף אותי, אדוני היושב-ראש - - -? איתן כבל (העבודה): לא. לא. לא. אתה לא יכול להוסיף אותו, הוא לא הצביע. שכיב שנאן (העצמאות): אדוני היושב-ראש, אל תשמע לעצות של חבר כנסת כבל, שהן עצות אחיתופל. הצבעה מס' 20 בעד סעיפים 1–4 – 18 נגד – 1 נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. היו"ר גאלב מג'אדלה: בעד – 19, נגד – 1 - - - קריאה: - - - היו"ר גאלב מג'אדלה: בעד – 18, אמרתי. קריאה: לא. בעד - - - קריאה: - - - היו"ר גאלב מג'אדלה: בעד – 18. נגד – 1. אין נמנעים. אנחנו מוסיפים את הקול של חבר הכנסת שכיב שנאן. עוברים להצבעה בקריאה שלישית, להצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין - - קריאה: - - - היו"ר גאלב מג'אדלה: - - או אלימות (תיקון מס' 2). בבקשה. קריאה: - - - שכיב שנאן (העצמאות): - - - איתן כבל (העבודה): חיכה לך. קריאה: אורלי, יישר כוח. אורלי. איתן כבל (העבודה): מברוכ, אורלי. הצבעה מס' 21 בעד החוק – 17 נגד – 1 נמנעים – 1 חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012, נתקבל. היו"ר גאלב מג'אדלה: בעד – 17. נגד 1. נמנע 1. החוק עבר בקריאה שלישית, והוא יירשם בספר החוקים.