קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 72) (שופט תעבורה), התשע"ב–2012
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/716).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר שלמה מולה:
אנחנו עוברים להצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 72) (שופט תעבורה), התשע"ב–2012, לקריאה ראשונה.
יצחק הרצוג (העבודה):
לא, סדר-היום זה חוק האינטרנט.
היו"ר שלמה מולה:
סליחה, רבותי. לא. בבקשה, אדוני שר המשפטים, תעלה.
שר המשפטים יעקב נאמן:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מטרת הצעת החוק היא להסדיר מעמדם של שופטי תעבורה. המצב היום הוא ששופט תעבורה מתמנה לכהונה בבית-משפט לתעבורה בלבד, מצב חריג שלא קיים ביחס לשופטים המכהנים בבתי-משפט אחרים. בנסיבות אלו, לפי המצב החוקי היום, כהונתו של שופט בית-משפט שלום לתעבורה איננה מוגבלת בזמן. מצב זה, בשילוב עם המינוי לשיפוט בתחום התעבורה בלבד, מביא לכך ששופטי התעבורה מכהנים בתפקידם במשך תקופות ארוכות, באופן שאיננו מאפשר להם להתנסות בתחומים משפטיים נוספים, מצמצם אפשרויות הקידום הניצבות בפניהם ומביא לשחיקתם.
כדי למנוע מצב זה, וכדי לשלב שופט תעבורה בקרב כלל שופטי השלום, מוצע להסדיר משך כהונתם או לקצוב אותו כך שעם תום תקופת הכהונה כשופט תעבורה, יבוטל המינוי כשופט כאמור, ואילו המינוי כשופט שלום ייוותר על כנו. לכן מוצע לקצוב את תקופת כהונתם כשופטי תעבורה לתקופת כהונה בת חמש שנים לפחות, שאותה יהיה ניתן להאריך בשתי תקופות כהונה נוספות, הראשונה עד תום שמונה שנים, והשנייה עד תום עשר שנים. תקופת הכהונה הכוללת לשופט תעבורה לא תעלה על עשר שנים, אלא אם כן השופט הסכים להאריכה. שופט אשר כהונתו כשופט תעבורה הסתיימה בחלוף עשר שנים, ימשיך לכהן כשופט בית-משפט שלום.
בנוסף, מוצע לקבוע כי שר המשפטים, בהסכמת נשיא בית-המשפט העליון, יהיה רשאי למנות לתפקיד נשיא בית-משפט לתעבורה שופט מבין שופטי התעבורה או מבין שופטים שכיהנו בעבר כשופטי תעבורה, זאת כדי לייעל מערכת השפיטה בתחום התעבורה.
לגבי סמכויותיו של שופט תעבורה, מוצע להותיר אותן עבירות שבהן מוסמך לדון שופט תעבורה לפי פקודת התעבורה. מוצע לעגן סמכות זו בחוק בתי-המשפט ולהוסיף לרשימת העבירות ששופט תעבורה מוסמך לדון בהן גם עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין, וכן עבירה של העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין. זאת כאשר העבירות נעברו בקשר לאכיפת עבירות תעבורה, שכן הדבר ימנע את הצורך בפיצול כתבי-אישום. כמו כן מוצע להסמיך ששופט תעבורה ידון גם בעבירה של נהיגה בדרך נמהרת או רשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין.
נוכח העובדה כי ישנם שופטי תעבורה המכהנים כיום בבית-משפט לתעבורה, מוצע לקבוע הוראת מעבר שתסדיר מפורשות מעמדם לאחר יום התחילה. הוראת המעבר תחול בחלוף שלוש שנים מיום התחילה, או במועד המינוי לבית-משפט השלום, לפי המאוחר. זאת כדי שמערכת בתי-המשפט תוכל להיערך לקליטת שופטי התעבורה בבתי-משפט השלום וכדי לאפשר למערכת את הגמישות הניהולית הנדרשת לשם העברת שופטים מבית-משפט אחד לבית-משפט אחר.
עוד מוצע לתקן את סעיף 15(ב) לחוק בתי-המשפט, אשר עניינו סמכות שופט לסיים דיון, ולהחילו אף על רשם.
נוכח האמור מתבקשת הכנסת הנכבדה לתמוך בהצעת החוק האמורה בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לצורך הכנתה לקריאות השנייה והשלישית.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, כבוד השר. אנחנו עוברים לדיון. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת יעקב כץ – איננו. וחבר הכנסת ישראל אייכלר, אם ברצונך לדבר יש לך שלוש דקות. ואחריו, אם ירצה, חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני, יש לך שלוש דקות. אני רק רוצה להגיד לאדוני, אני מאוד אקפיד עם הזמן. הבטחה שלי. בבקשה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אין בעיה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, העניין הזה של שופטי תעבורה הוא כמו שדיברנו קודם על עניין של שופטים באופן כללי. כאשר אין מוראה של מלכות, כאשר שופטים עושים עינוי דין, כאשר נסחב משפט המון זמן, זה מאבד את האפקט של ההרתעה. בפרט בכבישים, בענייני תעבורה, כאשר ישנם נהגים שיש להם דין של רוצחים פוטנציאליים כאשר הם משתוללים בכביש. ואני לא מדבר על מהירות, אני מדבר על התנהגות פראית שאנחנו יכולים לראות בכל כביש. ושופטי התעבורה צריכים להיות מאוד-מאוד מקפידים ומחמירים.
אבל סיפר חבר הכנסת עפו אגבאריה לפני זמן לא רב, שפעם ישבו בבית-סוהר שני אסירים, שניהם שפוטים לעשר שנים. הערבי שאל את היהודי: למה אתה יושב פה? אומר: הרגתי בן-אדם – יושב עשר שנים. אז אומר לו: איך עשית דבר כזה? הוא מסביר – אני מקצר, ואז שואל אותו: למה אתה יושב פה עשר שנים? אומר: כי נהגתי בלי אורות. אומר לו: אתה נהגת בלי אורות? אתה יודע איזו סכנה זאת? איך העזת לעשות דבר כזה? מגיע לך יותר מעשר שנים. אז הוא אומר: אבל זה היה ביום. רצה להגיד עפו אגבאריה, שערבי שנוהג ביום בלי אורות מקבל עשר שנים, כמו יהודי שנשפט בהריגה. אני מבין שזה סיפור-עם כזה, אגדה, על עניין של אפליה.
אני רוצה לומר, חבר הכנסת אגבאריה, לפעמים נדמה לי שבאווירה שנוצרת היום בארץ נגד הציבור החרדי, חס וחלילה, לא ירחק היום שחרדי שייסע בלי אורות ישב ליד הערבי עשר שנים על זה, גם אם זה יהיה ביום, ולא רק בלילה. לכן אנחנו צריכים לדרוש משופטי התעבורה שלא יפלו בין נשפט לנשפט. אומנם אפשר לומר לפי האנשים שהיו שם בבתי-המשפט ששופטי התעבורה בכלל לא מסתכלים מי הנהג, עד כדי כך שיש בדיחה ידועה - - -
נסים זאב (ש"ס):
הערבים תמיד מסכנים, תמיד רודפים אותם.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
עכשיו גם אנחנו. בכל מקרה, יש כאלה שאומרים: השופט בלע את הקסטה, כי לפעמים אומרים במשפטים רבים אותה פסיקה, אבל צריך מאוד להזהיר ולהיזהר. ששופט תעבורה באמת ישפוט צדק – זה מובן מאליו, אבל שיצטרך לנמק, האם באמת הוא נותן לאדם אחד קנס או מאסר של שנה או של חצי שנה, שיהיה דין דומה, גם אם הוא חרדי, גם אם הוא ערבי, גם אם הוא לא מהעדה בדיוק של אותו שופט. אם שופטי התעבורה ישמרו על החוקים והצדק, לכולנו יהיה טוב. הנה, עמדתי בזמן.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה לך. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. גם לרשותך שלוש דקות. מייד אחר כך נעבור להצבעה. בבקשה, אדוני.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
יש עוד נרשמים.
היו"ר שלמה מולה:
לפי הנייר שיש לי – לא. אלא אם כן במערכת - - -
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני נרשמתי.
היו"ר שלמה מולה:
נבדוק את זה. אם אתה רשום, לא נקפח אותך. רשום? מאה אחוז.
דב חנין (חד"ש):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לבשר לכם, עמיתי חברי הכנסת, על ידיעה שהתפרסמה בדקות האחרונות לגבי סוד ביטחוני. האמת היא שהופתעתי, כי אני לא כל כך מכיר הרבה סודות ביטחוניים, בסוגיה הזו לא חשבתי שיש סוד ביטחוני, אבל מסתבר שיש סודות ביטחוניים הרבה מעבר למה שחשבנו, והסוד הביטחוני האחרון, שמסתבר שקיים, ולכן הוטל עליו איפול כבד, אלה הפרוטוקולים של דיוני ועדת-טרכטנברג. מסתבר שמשרד ראש הממשלה הורה להעביר לארכיון המדינה ולא לאפשר עיון ציבורי בפרוטוקולים של ועדת-טרכטנברג, וכך יישארו הפרוטוקולים האלה סגורים ב-15 השנים הקרובות, סגורים בפני עיון הציבור. התנועה לחופש המידע ביקשה לעיין בפרוטוקולים, הסבירו לה שאי-אפשר לעיין בפרוטוקולים – אכן, סודות כמוסים.
אדוני היושב-ראש, כמובן, מתעוררת פה השאלה, ממה הם פוחדים? הרי ועדת טרכטנברג, חבר הכנסת מולה, היושב-ראש, היא לא ועדה שהוקמה על-ידי האופוזיציה, אם אני זוכר נכון; היא הוקמה על-ידי הממשלה, והממשלה אפילו בירכה על פעולתה, והממשלה התחייבה לשקיפות, אבל כמו בכל התחייבות של הממשלה הזאת, שום התחייבות לא מתקיימת. אני זוכר, אדוני היושב-ראש, כאשר ראשי המחאה אמרו שהם יעמדו על כך שכל הידברות שלהם עם הממשלה תהיה מצולמת, כדי שתהיה שקיפות. איך התקיפו אותם, איך בזו להם, ואמרו: איך ייתכן? מצלמות טלוויזיה, שקיפות, על מה אתם מדברים? ובכן, גבירותי ורבותי, החברים והחברות הצעירים והצעירות האלה צדקו לגמרי, כי מסתבר שמה שאינו שקוף ומה שאינו מצולם, הממשלה הזאת מסתירה, וכן, יש לה מה להסתיר. מתוך 139 המלצות של ועדת-טרכטנברג, רק 25 המלצות נמצאות בתהליכי אימוץ, ואגב, לא כולן ההמלצות החשובות והמעניינות ביותר.
עמיתי חברי הכנסת, אתם יודעים שלי היתה ביקורת על ועדת-טרכטנברג וגם על מסקנותיה, וגם חלק גדול מההמלצות שלה, חשבתי שהן רחוקות מלספק, אבל אפילו את המעט שוועדת-טרכטנברג הציעה, הממשלה הזאת קוברת. צדק חברתי – העם דרש צדק חברתי. בממשלה הזאת העם לא יקבל צדק חברתי. לא רק צדק חברתי הוא לא יקבל, הוא לא יקבל אפילו את המידע על מה היה בוועדה שניסתה לעסוק בצדק החברתי. זאת דמותה של הממשלה, ולכן הממשלה הזאת לא ראויה לעם הזה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. אחרון הדוברים לחוק זה – חבר הכנסת בן-ארי. בבקשה, אדוני. אחריך נלך להצבעה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, שולחן הממשלה, חברי הכנסת, בשבת הקרובה יחול התאריך העברי ט' באב. ט' באב, שאנחנו מכנים אותו גם תשעה באב, נחשב יום אבל לאומי של העם היהודי לדורותיו במשך אלפי שנים, מסיבה מאוד משמעותית: בית-המקדש, שהיה מרכז ההוויה של עם ישראל, מרכז גאוותו של עם ישראל, חרב. יחד אתו, בסופו של דבר, חרב המרכז שהוביל את עם ישראל, שחיבר בין עם ישראל לאביו שבשמים, ומתוך כך גלינו מארצנו.
יש תחושה של אנשים, שהיום הזה הוא סוג של יום שהוא קבוע, הוא לא משתנה. שוכחים שבעצם הסיבה לכך היא שהבית הזה חרב. אם הבית היה בנוי, ואם היה איזה סוג של שינוי של המציאות – הצום הזה הוא לא מצווה. יש מצווה להניח תפילין, יש מצווה להתאבל על משהו שהוא לא קיים, אבל אם הוא יהיה קיים, אין צורך. יש בספר זכריה שאלה ששואלים את זכריה בזמן שיבת ציון – עם ישראל חוזר לארצו, אומנם טיפין-טיפין, חוזרות קבוצות קטנות, די חלשות, ואנשים שנמצאם שם בבבל שואלים את זכריה הנביא, האם צריך להמשיך לצום. הוא לא עונה להם תשובה עניינית, הוא לא עונה להם אם צריך לצום או לא צריך לצום בתשעה באב, בחודש החמישי – זה חודש אב; הוא עונה להם: עוד ישבו זקנים וזקנות ומשענותם בידם מרוב ימים וילדים וילדות משחקים ברחובותיה. תשובתו של זכריה הנביא: שבעצם צריך לפעול כדי לשנות את המציאות.
מחר אני מקיים כאן בכנסת יום עיון בנושא תפילה יהודית בהר-הבית. יבואו לכאן אנשי מחקר – פרופסור אפרים ענבר, ד"ר מוטי קידר, יבואו רבנים חשובים מהארץ ומהעולם, ראש איגוד הרבנים האורתודוקסים בארצות-הברית הרב משה טנדלר, חתנו של הרב פיינשטיין – רבנים חשובים שיבואו וידברו על כך שעם ישראל לא פסק מלשאוף, להחזיר ימיו כקדם. חורבן המקדש זו לא מציאות בלתי-משתנה; זו מציאות שצריכה להשתנות, שאנחנו מתפללים עליה בכל יום, לא כצפצוף הזרזיר, אלא אנחנו מתפללים: "ובנה ירושלים עיר הקודש", "ולירושלים עירך ברחמים תשוב". אנחנו מצפים שזה יתגשם בימינו ממש. אני מקווה – הכינוס הזה כבר לא פתוח לקהל; הוא סגור – אני מקווה שהכינוס הזה ויום העיון הזה יקדם אותנו עוד לכך שיהודים, לפחות ייתנו להם את חופש הפולחן בהר-הבית, יהודים שעולים להר-הבית בקדושה ובטהרה יוכלו לשאת שם תפילה, ולא ייעצרו על-ידי המשטרה ויורחקו מהר-הבית. תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. אחרון הדוברים – חבר הכנסת אלסאנע. בבקשה. חבר הכנסת נסים זאב, אומנם נרשמת לדיבור, אבל שומעים אותך עד פה. בבקשה, אדוני.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השרים, מערכת המשפט מקבלת את העוצמה ואת היכולת שלה מהאמון שרוחש הציבור למערכת המשפט. כאשר המערכת מאבדת את אמון הציבור, אנשים, א. מתחילים לא לפנות ולנסות לעשות דין לעצמם, ולפעמים אחת הסיבות לאלימות שהולכת ומשתלטת על חיינו היא שאנשים אומרים: למה לפנות? זה לוקח זמן, זה מסורבל. הם נוקטים את הגישה של עשיית דין עצמית. לכן חשוב מאוד המשך האמון של האזרחים במערכת המשפט ובעשיית הצדק.
הדבר שנתקלתי בו לא פעם הוא שבמערכת המשפט בישראל בכל מה שנוגע לאנשים חלשים, אנשים עניים, ההתייחסות היא אחרת מזו כשמגיע אדם עשיר, אדם בעל מעמד, שאז הכול משתנה. חוסר השוויון בפני השופטים. ההתייחסות אחרת. הדבר המדאיג הוא שכאשר הייתי מעורב בנושאים שנוגעים לתכנון ובנייה, שמתי לב שכאשר דנים בעניין ביתו, מגוריו, של אדם, לא פעם בתי-משפט נוהגים כאילו מדובר בחוק התכנון והבנייה, כאילו מדובר בעבירת ברירת קנס. ואז הם רצים ואצה להם הדרך להוציא צווי הריסה מבלי לבחון לעומק את הזכויות הבסיסיות שהמדינה קמה לשרתן. כל המדינה, על כל מערכותיה, כולל מערכת המשפט, נועדה לשרת את האזרח – את זכויותיו לעבודה, לתעסוקה, ובמיוחד זכותו לקורת-גג. שמתי לב שהשופטים לא נותנים מספיק את הדעת לסוגיות מהותיות כגון: אם הורסים לאותו אדם, איפה הוא יתגורר? מה עם ילדיו? מה עם משפחתו? אך ורק כאילו אם הורסים אז בא שלטון החוק על תיקונו ונפתרו הבעיות. כאשר הורסים מבלי לתת מענה, מבלי לתת פתרון, אלטרנטיבי, לא רק שלא בא שלטון החוק על תיקונו אלא עוול נעשה על-ידי מערכת שאמורה לתת צדק. חוק התכנון והבנייה איננו יוצר את הזכות למגורים, איננו יוצר את הזכות לקורת גג. הזכות הזאת היא זכות טבעית וזכות יסוד. חוק התכנון והבנייה בא להסדיר, בא לאפשר שלא תבנה על הכביש, שלא תחסום את שדה הראייה או את האוויר, ולהפריע לאחרים, להפריע לשכנים, לבנות בשטחי ציבור. אבל חוק התכנון הבנייה איננו מיועד להפוך להיות חוק פוליטי של הריסת בתים, מה שלצערנו קורה במגזר הערבי, ביישובים שמדינת ישראל אמורה לתת להם פתרון ולא נתנה. מערכת המשפט צריכה להפעיל את שיקול הדעת ולעשות צדק. תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע, בבקשה.
הצבעה מס' 45
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 72) (שופט תעבורה), התשע"ב–2012, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
נסים זאב (ש"ס):
החוק גם ככה לא חל על ערבים - - -
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
- - - ליהודים.
נסים זאב (ש"ס):
מה זה משנה - - -?
היו"ר שלמה מולה:
בעד – 11, אין מתנגדים. הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 72) (שופט תעבורה), התשע"ב–2012, עברה בקריאה ראשונה, והיא תעבור להמשך דיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט.