קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק חשיפת זהותו של מפרסם תוכן ברשת תקשורת אלקטרונית, התשע"ב–2012 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/719).] (קריאה ראשונה) היו"ר שלמה מולה: אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק חשיפת זהותו של מפרסם תוכן ברשת תקשורת אלקטרונית, התשע"ב–2012 – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק כבוד שר המשפטים יעקב נאמן. אני מבין שאתה במקומו? השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: כן. היו"ר שלמה מולה: במקום שר המשפטים השר לביטחון פנים אהרונוביץ. אדוני, בבקשה. השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשנים האחרונות הפכה רשת האינטרנט לאמצעי נגיש ויעיל לאיסוף ולהפצה של מידע, ומהווה זירה להבעת דעות והשתתפות בשיח הציבור כמעט ללא מגבלות. אחד ממאפייניה של רשת האינטרנט הוא האפשרות להתבטא באופן אנונימי, ובכך מגולמת הזכות לחופש ביטוי והזכות לפרטיות של הגולשים המעוניינים בכך. לאחר שבית-המשפט העליון קבע כי על-פי דין בישראל לא קיימת מסגרת דיונית מתאימה שלפיה יכול אדם לפנות לבית-המשפט בבקשה שיורה לצד שלישי לחשוף זהותו של גולש אנונימי ברשת האינטרנט אשר נחוצה לו לשם הגשת תביעה, מוצע להסדיר במפורש בחוק את ההליך המשפטי לכך. בהתאם להצעת החוק, אדם יוכל לפנות לבית-משפט שלום בבקשה שיורה למי שמחזיק ברשותו פרטי מידע אשר עשויים לזהות גולש אנונימי שלכאורה הפיץ ברשת האינטרנט תוכן או מפר זכות בקניין רוחני, למסור לבית המשפט פרטי מידע לגבי אותו גולש אנונימי. נוכח כל האמור, מתבקשת הכנסת הנכבדה לתמוך בהצעת החוק האמורה בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לצורך הכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. היו"ר שלמה מולה: אדוני, תודה רבה. אנחנו עוברים לדיון, וראשון המתדיינים הוא חבר הכנסת יעקב כץ – הוא איננו. אחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. אני אקריא את השמות ואני סוגר את הרשימה: חבר הכנסת ישראל אייכלר, חבר הכנסת דב חנין, חבר הכנסת נסים זאב, חבר הכנסת יצחק הרצוג, חבר הכנסת יריב לוין וחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. אני סוגר את הרשימה. סגרתי את הרשימה. אדוני, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, כבוד השר לביטחון פנים, וטוב שהשר לביטחון פנים הגיש את ההצעה, כי זה באמת שייך לשלום הציבור. כתוב בתורה: "ארור מכה רעהו בסתר ואמר כל העם אמן". למה לא כתוב "ארור מכה רעהו"? מותר להכות? הרי כתוב: "רשע למה תכה רעך". להכות בן-אדם זה דבר פלילי. למה יש ה"ארור" הזה? למה זה כל כך נורא? כי כשאדם מכה רעהו בגלוי, גם אם הוא עושה עוול גדול, כל זמן שיש לו פנים ויש לו זהות אז יש לו הבושה שמפרידה בין האדם לחיה. החיה היא אינסטינקטיבית ואין לה שום סנטימנטים. לאדם יש צלם האלוקים שנותן לו את הבושה. הוא לא מסוגל לעשות דברים; גם אם הוא עושה מעשה רשע, יש איזה גבול שהוא מסוגל לעשות. אבל כשאדם הוא חסר פנים, כשהוא מכה רעהו בסתר – הוא יותר גרוע מחיה. זו הסיבה שהתורה הזהירה כל כך על "מכה רעהו בסתר". יש לך מה להגיד לו – תגיד לו. יש לך מה להילחם בו – תילחם בו. אבל מה זה "מכה רעהו בסתר"? אחד האסונות הגדולים ביותר של העולם המודרני זה הטוקבקיסטים והתגובות המסתוריות באינטרנט הפרוץ, שמביא הרבה צרות בעולם. הרבה שפיכות דמים במזרח התיכון היא כתוצאה מהטכנולוגיה המתקדמת. כשם שלטכנולוגיה יש מעלות גדולות והיא נותנת הרבה שירותים, יש לה סכנות גדולות, והעולם - - - היו"ר שלמה מולה: לפי הצעת החוק, היא לא נגד הטכנולוגיה. היא יותר, כמו שאמרת, על כותבים אנונימיים. ישראל אייכלר (יהדות התורה): למנוע את השימוש לרעה בטכנולוגיה, שהטכנולוגיה נותנת לאדם. היו"ר שלמה מולה: אה, עכשיו נכון. עכשיו אתה מדייק. ישראל אייכלר (יהדות התורה): לכן אני בא ואומר ככה: רוב הבעיות עכשיו בעולם הן כתוצאה – כמו שהמציאו את המכונית ועדיין לא המציאו את החוקים של חוקי התנועה והיה תוהו ובוהו, וכמו שהמציאו את החשמל ואנשים היו מתחשמלים, כך היום האינטרנט. לכן חייבים לחוקק חוקים שאדם יישא באחריות למה שהוא עושה. אז תגידו: גם פעם אפשר היה לכתוב מכתב אנונימי למערכת. כן, אבל אז העורך הוא האחראי למה שכתוב. אדוני היושב-ראש, עורך לא יכול לבוא ולומר: אני לא אחראי, מישהו כתב לי מכתב. לא, אתה העורך – אתה אחראי. כך צריך להיות אתר האינטרנט. כל מי שמפרסם באינטרנט או בפייסבוק ובכל מקום אחראי למה שכתוב. ולכן, צריך לעשות חוק עוד יותר מאשר – פה כתוב רק קניין רוחני או נזק מעשי. כשמבזים בן-אדם ומסיתים אנשים, לא צריך להוכיח נזק. כי כשאני הולך ברחוב, ומישהו צועק אחרי או אחרי הילד שלי דברים נוראיים, זה מפני שהוא קרא טוקבק שצריך להשמיד את ילדי החרדים, וזה מופיע יום-יום בטוקבקים. והעורכים של האתרים האלה אינם אחראים לזה. אני רוצה שהעורכים של האתרים האלה ישבו בבית-סוהר, כמו שאדם שקורא להשמיד ילדים של ערבים או חרדים או מה שלא יהיה. היו"ר שלמה מולה: תודה רבה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): לכן, תודה רבה על החוק הזה. השר מיכאל איתן: לא מתאים לך. לא מתאים. ישראל אייכלר (יהדות התורה): וצריך - - היו"ר שלמה מולה: תודה רבה, אדוני. אנחנו - - - ישראל אייכלר (יהדות התורה): - - לשכלל בוועדות, שכל אחד יישא באחריות על מה שהוא כותב. היו"ר שלמה מולה: תודה רבה, אדוני. אנחנו - - - השר מיכאל איתן: מה אתה - - - היו"ר שלמה מולה: חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת דב חנין. אתה פה – בבקשה, אדוני. אחריו חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה, אדוני. לרשותך שלוש דקות. חבר הכנסת טלב אלסאנע, אני סגרתי את הרשימה. אני לא יכול. דב חנין (חד"ש): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר שלמה מולה: אני גם הכרזתי. ברגע שהכרזתי, אי-אפשר. בבקשה. דב חנין (חד"ש): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, לא יפתיע אתכם שאני נמצא בעמדה ההפוכה לעמדה של ידידי הרב אייכלר. אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת: רשת האינטרנט היא אחד המנגנונים החשובים, המהותיים, הטובים, שמייצרים תקשורת, שיח ומרחב דמוקרטי חדש בחברה האנושית. ובלי רשת האינטרנט, ובלי היכולות של הרשת הזאת להתבטא, לדבר, להתארגן, לפעול – הרבה מחאות חברתיות לא היו יוצאות לדרך בלי רשת האינטרנט. הרבה שינויים דמוקרטיים לא היו יכולים לצאת לדרך. ובלי רשת האינטרנט, הרבה מאוד אנשים היו נותרים ללא יכולת אמיתית לבטא את עצמם. ישראל אייכלר (יהדות התורה): כמו - - - דב חנין (חד"ש): אכן, אכן, יש בעיות. ויש ליקויים. ויש חולשות. ויש דברים שצריך לטפל בהם. באמת. אני לפעמים מסתכל על הטוקבקים האנונימיים ואני מזדעזע מהדברים שכתובים בהם. ויש צורך למצוא דרכים לטפל ולהתמודד עם התופעות האלה. אבל הצעת החוק הזו הולכת רחוק מדי ורחב מדי. קודם כול, הצעת החוק לא מדברת רק על הוצאת לשון הרע. מדובר גם על כל עוולה בנזיקין, לא רק לשון הרע או הפרה של קניין רוחני. אתם יודעים, קניין רוחני זה בכלל איזה דבר, מנגנון חדש והרסני, שמכניסים לשיטה המשפטית שלנו. והוא הולך, ומתרחב ומתפשט. והקניין הרוחני הולך ומשתלט על כל תחומי חיינו. השר מיכאל איתן: למה, הוא חדש? דב חנין (חד"ש): לא, לא, ההרחבה שלו. השר מיכאל איתן: הוא ישן מאוד. דב חנין (חד"ש): הוא ישן מאוד. אבל ההרחבה שלו היא הרחבה מרחיקת לכת, מזיקה, בעייתית ופוגעת - - - היו"ר שלמה מולה: אבל איך אתה מתמודד, דב? אני נוטה להסכים אתך. אבל איך אתה מתמודד עם השאלה, שבן-אדם מושמץ באתר האינטרנט במסגרת טוקבק. הוא לא יוכל - - - דב חנין (חד"ש): לא, לא. אני מדבר – הצעת החוק לא עוסקת רק בזה. אם הצעת החוק היתה אומרת: השמצה, אז אני אומר: יש פה איזון שצריך לבצע אותו. גם פה אני לא בטוח שהאיזון שהצעת החוק מציעה, הוא הנכון. אבל אני אומר: יש איזון שצריך לקיים. חבר הכנסת אייכלר דיבר על כך, על זכותו של אדם לשם טוב. אני חושב שזאת זכות חשובה ביותר. וודאי שבן-אדם לא צריך להסכים עם זה ששמו יוכפש, גם אם זה פרסום ברשת האינטרנט. אבל הצעת החוק הזו הולכת הרבה יותר רחוק והרבה יותר רחב, ומערבבת דברים מסוגים שונים. ואנחנו פה, עמיתי חברי הכנסת, מבצעים פריצה משמעותית - - היו"ר שלמה מולה: טוב. דב חנין (חד"ש): - - של מערכת, שעד היום, ברמה החברתית, מילאה וממלאת תפקיד חיובי וחשוב. ולכן, אני אומר, עמיתי חברי הכנסת: בדברים האלה צריך להיזהר. היו"ר שלמה מולה: לסיכום. דב חנין (חד"ש): אני מסכם. צריך לטפל בסוגיות שצריך לטפל בהן, באזמל עדין ומדויק. ובוודאי לא לכרות את כל העץ בגרזן עבה ומסיבי. תודה רבה. היו"ר שלמה מולה: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת נסים זאב, אני מציע, אתה רוצה לדבר בטלפון, אולי בחוץ. אבל, בכל זאת, תורך קרב. אנא, בוא תאמר את דבריך. חיים כץ (הליכוד): - - - בטלפון. היו"ר שלמה מולה: בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. אני, כשבאתי לשבת פה, אמרתי שאני אקפיד על הזמן. אני, פשוט יש סדר-יום עמוס. אני אקפיד על הזמן. בבקשה, אדוני. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש. ההתמודדות שלנו מול המשטרים, שהם משטרי דיכוי, כמו במצרים, כאשר יצאו לרחובות, ההמונים, איך ידעו בדיוק איפה להיפגש ואיך להיפגש, ואיך להעביר את המסרים? בעצם, אף אחד מהם לא היה מוכן להזדהות. וכולנו יודעים, היו כל מיני אס.אם.אסים מכל מיני הודעות דרך האינטרנט, וההודעות היו אנונימיות. זאת אומרת, אם היתה דרישה חוקית לחשוף את האדם שמעביר את המסר הזה, אז אחת דתו להמית. זאת אומרת, לא היו נותנים להפגנות האלה לצאת בכלל לרחובה של עיר. זאת אומרת, יש בזה, מצד אחד, תועלת, כשאתה מדבר במשטרים שהם באמת דיקטטוריים, וקשה לציבור להזדהות. למשל באירן, אם רוצים לצאת להפגנה, והציבור רוצה להתעורר ורוצה לזמן עוד אלפים ורבבות אחרים, המארגנים לא יכולים לחשוף את עצמם כי הם, חשש, בסכנה. עכשיו אני רוצה לדבר, להשליך למה שקורה פה בארץ: למשל, אדם רוצה באמת לחשוף איזו שחיתות, והוא נמצא – למשל פקיד בנק. הוא יודע שיש איזה שחיתות מסוימת, הוא לא רוצה לחשוף את זהותו. אבל הוא מעביר איזה מסר בצורה אנונימית, ונותן בעצם למשטרה לחקור את העניין. אני אומר שצריכים לתת את הדעת בוועדה בין שקר מוחלט והוצאת שם רע ולשון הרע, שזה דבר מושחת, ויש פה שפיכות דמים, ואני אומר לכם שזו קטסטרופה מה שקורה בארץ. אנחנו, כנציגי ציבור, רגילים כבר שמקללים אותנו באינטרנט. אומרים את הדברים הכי מלוכלכים והכי מכוערים. ברוך השם, אני גם לא קורא, או שאני צוחק כשאני קורא. לפעמים כשאני אומר פה איזו אמירה פוליטית, אני מקבל לפעמים מאות הודעות מכל מיני גורמים, וכולם אנונימיים. וכל מיני, אני אומר, אם היה מצב חוקי לתבוע את האנשים האלה על קללה ועל גידוף, הייתי תובע אותם. אבל את מי תתבע? יש לך שם מאות לפעמים, ועשרות רבות לפעמים, וכולם אנונימים. אתה לא הולך להתעסק עם זה. אבל אני חושב שצריכים לשים לזה קץ, לפחות במקרים חריגים ביותר שיהיה אפשר וניתן לתבוע את אותם המנוולים שמוציאים שם רע על בן-אדם. היו"ר שלמה מולה: תודה רבה. נסים זאב (ש"ס): אני רוצה לומר לך, אדוני כבוד שר המשטרה, שיהיה לך ברור שלפעמים חקירות שיוצאות מתוך החדרים, מהמשטרה. עוד לא מספיק הבן-אדם לצאת מהחקירה, זה כבר מדווח שם באינטרנט. גם לזה צריכים לשים איזשהו מעצור ומחסום. היו"ר שלמה מולה: תודה רבה. אני מודה לך. חבר הכנסת הרצוג, בבקשה, אדוני. ואני – בבקשה. ואחריו חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני. לרשותך גם שלוש דקות. יצחק הרצוג (העבודה): אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, גם אני, לא פעם, נגעל ונחרד ממה שאני רואה באינטרנט, וממה שאני רואה בטוקבקים. אם כי אני חייב לומר שכמו חבר הכנסת זאב, אני לא ממש קורא טוקבקים באופן עקבי. אבל לפעמים זה קופץ, או מישהו מראה לך. ואכן, אלה דברי לעז. זה דברים איומים ונוראיים, שמקומם לא יכירם בשיח בין-אנושי, אבל הם קיימים. הם עובדה קיימת. הם עובדה קיימת כי ככה מתבטאים בני-אדם גם ברמה של בן-אדם לחברו, לצערנו. ולעתים, האינטרנט משקף בעצם את השיח בין אדם לחברו במובן המודרני של המלה. זה לא רצוי וזה לא ראוי, אבל זאת המציאות. וצריך להכיר במציאות הזאת, ולהבין שהעולם השתנה. השיח הבין-אנושי והשיח הבין-אישי השתנו. והמאבק הבלתי פוסק שלנו לנסות ולשמר את מה שהיה, הוא לא יצלח. ואני אומר את זה גם לחברי חבר הכנסת אייכלר: אם היה האינטרנט בתקופת השואה, ייתכן שאפשר היה למנוע הרבה מאוד דברים. הרי ישבנו פה ולא ידענו מה קורה באירופה, מי שהיה כאן ביישוב, ולא ידענו במקומות אחרים מה קורה באירופה. והיום, האינטרנט מאפשר גישה ישירה, לצערנו, לזוועות איומות במקומות אחרים, ואנחנו צריכים לדעת ולהבין שעם האינטרנט צריך לחיות. אשר על כן, הצעת החוק, שיש בה איזה סוג של איום על השיח באינטרנט, צריך ללכת בה במשורה ובזהירות מרבית. יש פה איזון של שני אינטרסים – באמת מניעת פגיעה בשמו הטוב של האדם, במיוחד, אבל מצד שני להבטיח את חירות הביטוי וחירות המחשבה וחירות האמירה של האדם, ואת החירות להרגיש שהוא יכול להביא את עצמו לידי ביטוי גם אם הוא חורג מגבולות הטעם הטוב, שזה קורה לא מעט פעמים, אבל חיים עם זה. עובדה שחיים עם זה בכל העולם כולו. ולכן, אני חושב שכשהממשלה מביאה הצעת חוק מהסוג הזה צריך להסתכל עליה בזכוכית מגדלת, שבעה נקיים, ולהבין היטב שצעד כלשהו שיש בו איזה איום על הערך הנעלה של חירות הביטוי, ניתן לעשותו אך ורק בזהירות מרבית שבמרבית ובפרשנות מצמצמת ואחראית. תודה רבה. היו"ר שלמה מולה: תודה רבה, אדוני. הדובר הבא הוא חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני. אחרון הדוברים הוא חבר הכנסת בן-ארי. מאחר שחבר הכנסת בן-ארי נמצא רחוק, אז אני מודיע לו מראש, שהוא יוכל להתכונן, גם נפשית, להגיע עד הנה. בבקשה, אדוני. יריב לוין (הליכוד): תודה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, כבוד השרים, אדוני היושב-ראש, אני מסתכל על יציע העיתונאים – ריק לגמרי – ואני שואל את עצמי איך יכול להיות. הרי כשדנו כאן בהצעת החוק שלי שעניינה תיקון חוק לשון הרע, שנועדה להגן על הציבור, שנודעה להבטיח את זה שכלי תקשורת גדולים לא יעשו שימוש בכוחם כדי לרמוס אדם בלי שהאיש יוכל לפחות להגיש, לפחות להתייחס, בלי שיהיו לו כלים כדי להתמודד עם העניין הזה, הכול היה מלא. "חוק ההשתקה" קראו לזה, מהומה וזעקה גדולה. והנה היום, כשמביאים חוק הרבה יותר מרחיק לכת, שעוסק במקרים הרבה יותר רחבים, לא רק במקרים של לשון הרע, שנכנס לתוך הזירה הציבורית הבלתי-אמצעית ביותר שקיימת, האינטרנט, וחושף את משתמשיה ואת המגיבים במסגרתה כמעט בחשיפה מוחלטת, בחשיפה מאוד רחבה – כפי שציין כאן ובצדק חבר הכנסת חנין קודם – לשורה ארוכה של אפשרויות של הגשת תביעות כאלה ואחרות, זה לא מעניין אף אחד. ואני שואל אתכם שם, אלה שיושבים או אמורים היו לשבת בכיסאות הריקים האלה, מי מעניין אתכם באמת – הציבור או הכיס שלכם או הרצון שלכם להימנע מלשלם פיצוי הוגן למי שפגעתם בו? איזו צביעות זאת. איפה התפקיד שלכם לדאוג באמת לציבור? לבוא ולדאוג שיתקיים באמת ויכוח אמיתי ודיון אמיתי על חוק כל כך חשוב ולא להשאיר את הבמה, את הכיסאות ריקים, כדי שחוק כזה יתקבל ככה, כבדרך אגב, בשעת לילה, כמעט ללא חשיפה אמיתית כלפי הציבור כולו? אני חושב שאם למישהו היתה חסרה ההוכחה עד כמה הוויכוח והדיון שהתקיים בסוגיית חוק לשון הרע היה לא ענייני, לא נכון, והיה שימוש ציני של אותם כלי תקשורת בכוח שמופקד בידם כדי לשרת את האינטרסים שלהם, ולא את האינטרס הציבורי, הוא קיבל הערב את ההוכחה הטובה ביותר. כשאנחנו נביא את חוק לשון הרע לקריאה שנייה ושלישית אנחנו נזכיר להם את הערב הזה, כשהם ינסו לזעוק פתאום, כביכול, את זעקתו של האזרח. תודה. היו"ר שלמה מולה: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת בן-ארי, אחרון הדוברים, ומייד אחרי זה אנחנו נלך להצבעה. האמת היא, חבר הכנסת יריב, אני מוכרח להגיד לך שהצעת החוק הזאת היא בהחלט – אני בין אלה שבאמת התנגדו להצעת החוק שאתה דיברת עליה, ובהצעת החוק הזאת יש טעם. אם יש סדק או דרך לעשות תיקונים, צריך לעשות את זה אולי בהכנה לקריאה ראשונה, שנייה - - - יריב לוין (הליכוד): אני לא אומר אם יש טעם או אין, אני רק אמרתי להביא את הסוגיה לדיון ציבורי - - - היו"ר שלמה מולה: הבנתי, הבנתי. מאה אחוז, בהחלט כן, אין ספק בכלל. יריב לוין (הליכוד): אני לא מתנגד לחוק, אני רק חושב שדיון ציבורי עליו צריך להתקיים. היו"ר שלמה מולה: בבקשה, אדוני. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רואה עוד חוק שמי שיוכל להשתמש בו בסופו של דבר זה רק אנשים בעלי כוח, רק אנשים בעלי עוצמה. הם יוכלו להשתמש בחוק הזה כדי ללכת ולתבוע ולהוציא ממי שיש לו המידע מי בדיוק אותו אדם שכתב את הטוקבק ומי אותו אחד שהוציא את לשון הרע, ותהיה לו יכולת בסופו של דבר ללכת ולתבוע. אני כשלעצמי רואה בשוק הזה שנקרא "טוקבקים" ו"פייסבוק" וכל הדברים האלה משהו מאוד פתוח. הרבה פעמים אנשים שואלים אותי: איך אתה נותן לאלה ואלה להיכנס אליך לתוך הדף שלך הרשמי והם שם מחרפים ומגדפים? אני אומר: רבותי, זה שוק. הם רוצים לחרף ולגדף? כך הם נראים. אתה רוצה לענות להם? אני מקווה שתענה להם באופן ענייני. ולכן, אין לבי שלם ומלא עם החוק הזה, כיוון שאני לא רואה את היעילות שלו. אני רואה פה יותר סוג של הצהרת חוק. אבל אני רוצה בהזדמנות הזאת לומר אליכם שם בבתים: ימי הקיץ, הילדים בבית כל היום, ובאופן טבעי, הילדים קמים בבוקר – ככה זה לפחות אצלנו בבית: "אני ראשון במחשב", "אני ראשון במחשב". יש כמה ילדים ויש מחשב אחד, אבל אמא שלהם קבעה כלל: אתם יכולים להיות חצי שעה במחשב ביום. והמחשב הזה הוא גם מסונן. הוא מסונן. יש היום אמצעים, יש "מורשת", יש אינטרנט "רימון". אנחנו לא פותחים את השוק הזה. אני לא לוקח את הילד שלי לכל עברי פי פחת, לכל שאול תחתיות. מי שאחראי קודם כל לחינוך של הילדים שלו, אז כדאי שידאג לשמור עליהם מכל משמר. כמו שהם לא היו מכניסים כל דבר הביתה, וכל ביטוי, וכל תמונה, וכל סרט, יוצא בסופו של דבר שכשהילד מול המסך, הוא נכנס לכל מקום בעולם. ולכן, אנחנו – יש לנו משימה להגן על הילדים שלנו, ולהגן על הילדים שלנו קודם כול בכל בית, לא באמצעים חוקיים. החוק הזה, כמו שאמרתי, ישמש את בעלי הכוח, את בעלי הסבלנות. אני פעם אחת הגשתי פה תביעת דיבה, וזה הצריך ממני המון המון משאבים. בסופו של דבר יצאתי נשכר מהתביעה הזאת, אבל זה דרש ממני המון משאבים – גם משאבים כספיים, גם משאבים של זמן, גם עניין של סדרי עדיפויות. ולכן אני אומר, רבותי, החוק הזה הוא לא העניין, הוא לא ה-issue. אולי יש פה הצהרת חוק, אבל יש משהו שאנחנו יכולים לעשות עם עצמנו בדבר הזה. יש דברים שלא צריך להתייחס אליהם ויש דברים שצריך להיזהר מהם ולהזהיר מהם, ובמיוחד אני מדבר כאן אל הורים לילדים: אנא מכם, שמרו על ילדיכם שלא ייחשפו לכל דבר - - - היו"ר שלמה מולה: נא לסיים, בבקשה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): תתקשרו לאחד מאתרי הסינון, תתחברו. ההוצאה הכספית המינימלית הזאת שווה הון. תודה. היו"ר שלמה מולה: תודה רבה לך, אדוני. אנחנו עוברים להצבעה, רבותי. מאחר שאתה יושב רחוק, אני אתעכב דקה, כמה שניות, ואנחנו עוברים להצבעה. רבותי, נא להצביע. הצבעה מס' 46 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – 2 נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק חשיפת זהותו של מפרסם תוכן ברשת תקשורת אלקטרונית, התשע"ב–2012, לוועדת המדע והטכנולוגיה נתקבלה. היו"ר שלמה מולה: בעד – 9, נגד – 2, שני נמנעים. הצעת חוק חשיפת זהותו של מפרסם תוכן ברשת התקשורת האלקטרונית, התשע"ב–2012, עברה בקריאה ראשונה. היא תעבור להמשך דיון - - - עפו אגבאריה (חד"ש): ועדת המדע. ציון פיניאן (הליכוד): ועדת המדע. היו"ר שלמה מולה: רק רגע, שנייה, חברים. רק רגע, שנייה. ציון פיניאן (הליכוד): ועדת המדע. היו"ר שלמה מולה: ועדת המדע והטכנולוגיה? יריב לוין (הליכוד): כן. היו"ר שלמה מולה: אוקיי. מאחר שאף אחד לא העלה, אנחנו מעבירים את הצעת החוק לדיון בוועדת המדע והטכנולוגיה. תודה רבה. יריב לוין (הליכוד): יש הסכמה - - - היו"ר שלמה מולה: מאה אחוז, תודה רבה.