קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק לצמצום הגירעון ולהתמודדות עם השלכות המשבר בכלכלה העולמית (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2012
(קריאה ראשונה)
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת אורי אורבך, שלוש דקות, ואחריך – חברת הכנסת מרינה סולודקין.
אורי אורבך (הבית היהודי):
תודה.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני לא יכול לגייס את הלהט ששמענו פה עכשיו, כיוון שבסופו של דבר, כחבר בקואליציה, אני צריך להצביע בעד הגזירות. אז אם אני נורא מתלהב בצעקות שלי נגד הממשלה, אחר כך השאלה על ההצבעה שלי היא שאלה עם סימן שאלה הרבה יותר גדול. לכן אני ממתן את הטון, לא את התוכן, כדי שלא יהיה פער גדול מההצבעה שלי.
הרבה פעמים העברית פה לא מובנת לי. כשמדברים פה על הצעת החוק לצמצום הגירעון, אני מבין שיעד הגירעון עולה, ל-3% או ל3.5%. זאת מין עברית הפוכה כזאת. צמצום הגירעון – הכוונה שלוקחים מהמינוס ומוסיפים לתקציב, ואז הגירעון – אבל זה בסוף מאותו כיס, אין הבור מתמלא מחולייתו.
אבל מעבר להערה הלשונית, אני רוצה להעיר שתי הערות קטנות של סגנון. אחת מהן לגבי הערתו של ראש הממשלה שאין ארוחות חינם, כאילו ראש הממשלה נוזף בנו, האזרחים: תראו, נתנו לכם כסף לרופאים ולמורים ולהשכלה הגבוהה, ואת כל הטוב הזה. ועכשיו מישהו צריך לשלם את החשבון, כאילו אנחנו אשמים. רבותי, אדוני ראש הממשלה, הדברים שעשית הם דברים טובים, הם לא דברים שצריך להתנצל עליהם, והביטוי "אין ארוחות חינם", הוא כאילו אומר לנו שאנחנו מבזבזים את כספי המדינה ועכשיו נגזר עלינו לשלם. זה ביטוי, אני חושב, שלא ראוי שראש הממשלה יאמר לנתיניו, אלא צריך להציג את זה בצורה קצת שונה, אני חושב, ולא באמצעות הביטוי הזה.
אבל אני רוצה, במעט הזמן שנותר לי, להביא משהו שקשור לימים אלה. אנחנו ציינו לא מזמן את ימי האבל על חורבן בית-המקדש. אנשים שקשורים לחורבן – לא המקדש, אבל תקופה מאוד סמוכה לזה – הם אספסיאנוס קיסר וטיטוס קיסר. אספסיאנוס, שלימים, אחרי שהוא שלט ביהודה, היה גם קיסר רומי, ידוע כמי שהטיל מס על השירותים הציבוריים, על הלטרינות, שמצויים דוגמתם ברחבי ארץ-ישראל ובכל האימפריה הרומית. טיטוס בנו, שניהם רשעים מרושעים, שם רשעים ירקב, לא מצא חן בעיניו המס הזה שמטילים על העניים הפשוטים ביותר שנזקקים לשירותים הציבוריים. ואז, מהמטבע הראשון שהגיע מהמסים הגיש אספסיאנוס לטיטוס ואמר לו: תריח, יש לזה ריח? לא, אמר טיטוס. ומכאן נולד הביטוי בלטינית, שאני אומר אותו בעברית: לכסף אין ריח. אבל יש משפט פחות ידוע שאספסיאנוס אמר לטיטוס אחרי שגם הוא ראה שלכסף אין ריח, כלומר, שאפשר לקחת כסף מהכול. אמר אספסיאנוס קיסר עוד משפט. הוא אמר: אבל בכל זאת יש לזה ריח של שתן, במחילה מכבודכם.
זאת אומרת שכן, לוקחים מהעניים המרודים ביותר, לוקחים כסף מכל דבר. מה זה, בסך הכול עוד 1% ממע"מ, עוד מס על השירותים הציבוריים – אני מקווה שאני לא נותן פה רעיונות לממשלה. אבל בכל זאת יש לזה ריח רע, מבין גם השליט.
לכן אני אומר: גם אם תרבו מסים, ומע"מ, ומכסים, ועוד דברים, כי צריך, כי מוכרחים, זכרו שני דברים יחד: כשאתם מטילים את המסים תפנקו את עצמכם במשפט: לכסף אין ריח ומותר לקחת מכל דבר. אבל תדעו שבסוף, מהמסים שאתם לוקחים מהעניים – קוראים לזה רגרסיבי, קוראים לזה מע"מ, לא משנה – תדעו שבסוף כסף שלוקחים מהעניים המרודים ביותר, בכל זאת יש לזה ריח רע, ויש לזה מחירים. והיזהרו מאוד מהמסים שאתם מטילים על העניים המרודים ביותר, כפי שאספסיאנוס, להבדיל, ידע שהוא חייב אולי לקחת מסים, אבל ידע שיש לזה ריח רע מאוד.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אורי אורבך. תעלה חברת הכנסת מרינה סולודקין, ואחריה – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
מרינה סולודקין (קדימה):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כנסת נכבדה, הרבה דברים אמרו היום, וחבל מאוד שהאנשים שצריכים לשמוע את מה שאנחנו אומרים כאן, שר האוצר וסגן שר האוצר ואנשים אחרים, הם לא כאן. שר האוצר, לצערי הרב, לא למד פיננסים וכלכלה באוניברסיטה, הוא בתחום אחר, אז אולי כדאי היה לשמוע חברי כנסת אחרי שנים של ניסיון מדברים כאן.
אני לא רוצה לחזור על דברים שאמרו כאן, ואמרו הרבה הרבה דברים נכונים. אני קצת מודאגת, כי לפני תשע שנים אני הבנתי את ראש הממשלה, כשהוא עשה את התוכנית שלו ב-2003, תוכנית כלכלית, תוכנית חירום. קיצץ בכל דבר. הוא היה אז מעריץ של תומס פרידמן ווילהלם האייק, ניאו-ליברלים מובהקים.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
מילטון פרידמן.
מרינה סולודקין (קדימה):
מילטון פרידמן ופרידריך האייק. הוא היה מעריץ שלהם. הוא קיצץ – משפחות חד-הוריות, וזה, ואחר כך הוא שילם; הוא וגם ממשלת הליכוד שילמו בבחירות 2006.
עכשיו, כשראש הממשלה ושר האוצר מזגזגים, את זה אני לא מבינה. למה? אז – לפני כמה חודשים אמרו לנו שלהגדיל גירעון זה בסדר. לא, זה מאוד לא בסדר להגדיל את הגירעון. בשלוש וחצי השנים של הקדנציה הזאת היו העלאות שכר של הרבה אנשים, וכל כלכלן אחראי וכל פיננסיסט אחראי, הם מבינים שזקוקים למקורות מימון, ולא היו. וזה לא אתמול וזה לא לפני חודש שהבינו את זה. כשאנחנו היינו בוועדת הכספים אנחנו שמענו את פישר אומר: איפה מקורות המימון לדברים האלה? והוא צדק.
לא כל דבר רע, מה שעשו עכשיו, כי אני מאוד משבחת את מס היסף. אנחנו שנים דיברנו כאן שחייבים מס יסף במדינה. אמרו לנו אלף סיבות למה זה בלתי אפשרי לקחת מס יסף. עכשיו זה אפשרי. אז אני אומרת לאוצר ולראש הממשלה: אם מס יסף אפשרי, אולי אנחנו גם צריכים לקחת מס עיזבון על ירושות גדולות, ירושות כמו 10 מיליון ומעלה. זה, אני חושבת, צודק, ולפני שיש מיסוי של חלשים במדינה שלנו.
הצעדים שנקטה הממשלה כדי לצמצם את הגירעון הנוכחי הם צעדים לא עקביים, וחלקית הם צעדים שגויים. אני מברכת את משרד האוצר שאזר סוף-סוף אומץ כדי להטיל מס יסף על אנשים שמרוויחים 67,000 ש"ח לחודש ויותר, אך איני מבינה מדוע אי-אפשר להגדיל את המיסוי על רווחי החברות הגדולות.
חבר הכנסת שטרית דיבר כאן – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אם אפשר לסיים, זה יהיה טוב.
מרינה סולודקין (קדימה):
אני רוצה לומר שאני לא מבינה למה "טבע" משלמת רק 3% מסים; למה לא להוסיף 1% או 2%?
אני מאוד מברכת על הדבר שגילינו היום, שלא יתחילו את המיסוי מ-8,800 שקלים, אלא מ-14,000. אני מברכת את ועדת הכספים, את יושב-ראש הוועדה, וגם את האופוזיציה, שהציעה את הדבר הזה, כי זה נכון ויותר צודק. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת מרינה סולודקין. יעלה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. שלוש דקות לרשותך.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת – – –
היו"ר יצחק וקנין:
רבותי, אולי לפניכם מונחת רשימה אחרת. אצלי רשום בכתב ידו של היושב-ראש הקודם מה שהוא אישר. אז מסעוד גנאים, אתה גם מופיע ברשימה, וגם עפו אגבאריה. טלב אלסאנע, גם אתה מופיע. זה בכתב יד וכנראה זה לא מופיע במחשב. אדוני, אני לא אגזול את זמנך. שלוש דקות לרשותך.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
תודה רבה. כבוד היושב-ראש, נדמה לי שמגיעות לי חמש דקות, לפי – נראה, יכול להיות שאני אנצל פחות.
בעולם הזה, כך אמר בנימין פרנקלין, אין דבר בטוח חוץ ממוות ומסים – In this world nothing is certain but death and taxes.
האמת היא שממשלת בנימין נתניהו – ובנימין נתניהו האיש מנסה להשתמש כל השנים במכשיר של המסים כדי להעביר או לממש את האידיאולוגיה הערכית שלו, והכלכלית שלו, והחברתית שלו, שמתמצית בכך שכלכלה וחברה יכולות לשגשג, על-פי תפיסת עולמו, אם נותנים לחזקים לדהור קדימה, אם נותנים ומאפשרים לעשירים להתעשר, אם מאפשרים לבעלי ההון לפעול ביתר חופשיות, וכל מיני מלים – בסופו של דבר, תפקידה של הממשלה הוא לאפשר להון לפעול – לפעול בחופשיות, לממש את רווחיהם, לעשות עוד יותר הון, כך שבעלי ההון בישראל יכולים לישון בשקט. לא רק שיש להם נציג בממשלה, לא רק שיש להם שר בממשלה – יש להם ראש ממשלה. הוא נציג שלהם לא פחות מאחד מהם. כלומר, יכול איש – יכולים בעלי הבנקים, מחזיקי המניות הגדולים בבנקים, מנהלי הבנקים, מנהלי החברות הגדולות, המונופולים הגדולים, לישון בשקט; יש מי שדואג לאינטרסים שלהם.
בנימין נתניהו ניסה לשכנע את כולם שהוא דואג גם לאחרים, והאמת היא שהוא עשה כמה צעדים בעניין חינוך לגיל הרך, בעניין חינוך פה ושם, הוספת תקציבים. אבל שים לב – תמיד כאשר בנימין נתניהו נתן לאזרח הקטן 100 שקל ביד ימין, הוא הכניס תמיד אחר כך את ידו לכיסו של האזרח ולקח 200. תמיד. אפשר להביא את זה משנת 2003, מאז התוכנית הכלכלית המפורסמת. אני על התוכנית הזאת רוצה להעיר כמה הערות, כבוד היושב-ראש. אני לא יודע מה זמני.
היו"ר יצחק וקנין:
הוספתי לך דקה, ואני מוסיף לך עוד דקה, כי אתה צריך עוד חמש דקות.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
דווקא כאשר הוא מגיש את הגזירות הכלכליות שלו, הוא מחמם את הגזרה עם אירן. הוא בא ומקצץ בתקציבים החברתיים, פועל נגד האזרחים על-ידי העלאת המע"מ ועל-ידי צעדים נוספים, גם צעדים שהוא מתכנן לעשות בהם פגיעה רצינית בהסכמי העבודה במשק. נשקלות הצעות היום – מדברים על הצעות, חבר הכנסת טלב אלסאנע, להוריד דמי הבראה בחצי; נשקלת הצעה להקפיא את ההעלאה בדרגות במשק בכלל; נשקלות הצעות כמו לא לעדכן שכר מינימום – כולן הפרה של הסכמי העבודה במשק.
היו"ר יצחק וקנין:
אם אפשר לסיים.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
לכן אנחנו רואים שיש כאן מגמה. בנימין נתניהו מנצל את המשבר הכלכלי כדי להעביר שינויים מרחיקי לכת בכלכלה ובמדיניות החברתית-כלכלית. זה מה שהוא עשה בשנת 2003, וזה מה שהוא עושה הפעם. הדמגוגיה שלו פועלת – בצורה דמגוגית – הוא מעביר את הגזירות, ובאותו זמן מדבר על סכנה אירנית ועל חימום הגזרה כדי שהאנשים ישבו בבית, יראו שיש סכנה ביטחונית, וכשמדברים ביטחון, אף אחד לא מדבר על ביטחון סוציאלי. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. יעלה חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. רשום אצלי אריה אלדד, אבל אני מבין שאתה מתחלף אתו. אתה תדבר אחרי מסעוד גנאים.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, עד לפני כמה שבועות, תמיד שמענו מראש הממשלה, וגם משר האוצר, שכלכלת ישראל היא כלכלה יציבה, המצב טוב. זה היה כלי גם בקידום או בשיווק מדיניות הממשלה, בעיקר המדיניות הכלכלית. עד שהתבשרנו לפני כמה ימים, שכנראה כל מה שנאמר קודם היה מסך עשן, שהכלכלה בכי רע: יש ירידה בהכנסות, ולכן צריך לעשות גזירות כלכליות.
מילת הקוד של העלאת מסים – העלאת המס בשיעור של 1% היא לכאורה שוויונית, אבל מי בסופו של דבר ניזוק ממנה? מעמד הביניים והשכבות החלשות. העלאת המע"מ – אני רוצה לגעת בתחום הבריאות, כי העלאת המע"מ תביא בסופו של דבר להעלאת מחיר התרופות. הגזירות גם יביאו לכך שיותר אנשים לא ילכו לביקורים אצל הרופאים. מה חושבת לה הממשלה שרוב מצביעיה, רוב מוחץ של מצביעיה, הם לא מאיון עליון, אלא עמך, הציבור? ובכל זאת – מכה, אחר מכה, אחר מכה.
אני מתנגד לעישון, בעיקר כרופא, אבל יש אנשים שמעשנים. הגזירות האחרונות גורמות לעלייה של 3 שקלים במחיר החפיסה. למי שמשתכר פחות מ-5,800 שקל – אגב, אם נוציא את בעלי המשכורות הגבוהות, אז כמעט 50% מהציבור בארץ נופלים בקטגוריה הזאת – יש כאן קיצוץ, למעשה, יש כאן הוצאה של 100 שקל יותר בחודש, וקיצוץ של 1.7% בהכנסה של האנשים האלה, שכל שקל חשוב להם. עד איפה יימשכו הגזירות האלה?
אבל, הוא אומר, אין ארוחות חינם. אני אגיד לכם איפה יש ארוחות חינם: בהתנחלויות. ההשקעה בתחום המוניציפלי ברשות מקומית בהתנחלויות היא פי-שניים בממוצע מההשקעה כאן בארץ. יש יותר – – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
תיכף אגיע אליך. יש שם 38% יותר השקעות. איפה אין עוני במדינת ישראל, חבר הכנסת כץ? בתוך מדינת ישראל יש עוני.
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת כץ, אתה תיכף עולה.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת כץ, הוא סיים את הזמן. אתה תענה לו כאשר תעלה. אתה תעלה אחרי כן ותענה לו מה שאתה רוצה. אדוני ימשיך.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
בתוך מדינת ישראל יש עוני בכל מקום. יש עוני בתל-אביב, יש עוני בחדרה, יש עוני בטייבה, באום-אל-פחם. איפה אין עוני? בתפוח, באריאל, בגוש-עציון,so called, אין עוני. שמעתם פעם, ראיתם כתבה על פריג'ידר של משפחת מתנחלים שאין בו כלום? בשלומי יש כתבות כאלה, בטייבה יש, בכפר-מנדא יש; בהתנחלויות אין עוני. אתם אוכלי חינם בתמיכת ראש הממשלה. זו גזלת הכסף הציבורי.
אורי אורבך (הבית היהודי):
– – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
לכן השקעה בכם מביאה להעמקת העוני בתוך גבולות "הקו הירוק".
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. יעלה חבר הכנסת מסעוד גנאים, אחריו – חבר הכנסת יעקב כץ, ואחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
מה אתה רוצה, לפניו או אחריו? לא משנה. דרך אגב, את אותה שאלה אני יכול לשאול עליך, כי גם אתה לא היית ברשימת הדוברים.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יש אמרה של אלברט איינשטיין, שהמדינה נוצרה למען האדם, ולא האדם למען המדינה. בנימין נתניהו, במשנתו, הופך את כל הדברים האלה, הופך את הכלל ומשעבד את האדם ואת האזרח למדינה שהוא רואה לפי ראייתו.
אדוני היושב-ראש, אני לא יודע. מה שקורה – בנימין נתניהו השתמש בהרבה דברים כדי להצדיק את המדיניות שלו: בחוץ, את האירן-פוביה – הכניס את העולם להיסטריה מאירן, ועכשיו בפנים, כדי להצדיק את הגזירות שלו, יש יוון-פוביה, יש ספרד-פוביה. אני חושב שזאת לא יוון-פוביה, אלא זאת טרגדיה יוונית שראש הממשלה מכניס אליה את כל המדינה.
לכן היום מבקשת הממשלה את הסכמתנו לחוק צמצום הגירעון ולהתמודדות עם השלכות המשבר בכלכלה העולמית. למה? מה קרה? שר האוצר ושר-העל תמיד הודיעו לנו פה מעל בימת הכנסת שכלכלת ישראל חסינה, שהיא התגברה על המשבר העולמי, והיא אפילו גוברת על כל הכלכלות באירופה. מה קרה עכשיו? למה הצמיחה נעצרה? למה יש גירעון? ראש הממשלה מוכן להאשים את כל העולם, אבל הוא לא מאשים את עצמו.
מה שקורה עכשיו, אדוני היושב-ראש, הוא בדיוק מימוש משנתו של ראש הממשלה, הקפיטליסטית, הניאו-ליברלית. אבל בעלי המשנה הזאת לא מאשימים את עצמם, לא את המדיניות שלהם ולא את האידיאולוגיה שלהם, אלא הם מאשימים את האזרח הפשוט, את כיסו של האזרח, משום שהפתרון טמון באפשרות ללכת ולגזול כל מה שיש לאזרח הפשוט בכיס שלו, ובסוף, כדי שראש הממשלה יגיד: אני לא אשם אלא אתם אשמים.
אדוני היושב-ראש, אני חושב שממשלה שבמשמרת שלה אנשים מציתים את עצמם מאכזבה ומייאוש, מוטל עליה לא להתעסק בכיבוי שרפות ובהאשמות כזב ושווא, אלא במניעת האזרחים מלשרוף את עצמם דרך ראייה וכיוון חדש, שיהפוך את המדינה למדינת רווחה למען אזרחיה, ולא שעבוד האזרחים למדיניות הקפיטליסטית של ראש הממשלה, שגם תומכת בכיבוש ובהתנחלויות. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. יעלה חבר הכנסת יעקב כץ, ואחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע. שלוש דקות לרשותך.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
תודה לאדוני היושב-ראש על שאפשרת לי לדבר, תודה, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, א. אני שמח לשבת פה בכנסת כל היום ולשמוע את אחינו הערבים מדברים בשבח ההתנחלויות, שהפריג'ידרים מלאים. תדעו לכם שגם אצלנו, אחמד טיבי, חברי חברי הכנסת, יש, לצערנו הרב – לא יחדל אביון מקרב הארץ. גם אצלנו יש אנשים שקשה להם. יש להם הרבה ילדים, החינוך עולה הרבה כסף, האוכל עולה הרבה כסף, וכמו בכל קהילה – גם אצלנו. אבל אצלנו, היהודים – שלא כמו אצל הסורים, ששוחטים האחד את השני, מוסלמים – מוסלמים, עלאווים – מוסלמים, ילדים, תינוקות, מפציצים – אצלנו עוזרים. תלך לקהילה של זה שיושב מאחוריך, חבר הכנסת אייכלר, או של זה שיושב מימינך, ותראה איך מסייעים לזה שהפריג'ידר שלו באמת ריק שהפריג'ידר יהיה מלא. לא תשמע שיהודים הולכים ושוחטים, כמו אתמול בסיני – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – שמוסלמים סונים הולכים ושוחטים את האחים שלהם בערב, ברמדאן. 16 אחים. שוחטים אותם. שוחטים. אחים שוחטים אחים. לא תשמע שמדינת ישראל מפציצה במטוסים את תל-אביב או את חיפה והורגת ילדים ופוגעת במסגדים. לא תשמע, כי אצלנו היהודים, גם כשיש עניים, גם כשיש אנשים שאין להם אחמד טיבי, עוזרים האחד לשני. אצלכם – שוחטים. מטוסים, תותחים, ילדים, תינוקות, ערים. הורגים האחד את השני.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
מה הקשר? מה הקשר?
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אתמול בערב, בסעודת הרמדאן, מוסלמים סונים נכנסים לתוך מחנה צבאי ושוחטים מוסלמים סונים. איפה שמענו על דבר כזה בעולם? איפה השמעת מלה אחת נגד הרצח הזה? איפה השמעת מלה נגד הרצח של הילדים והתינוקות בסוריה, יום-יום, שעה-שעה? בדקה זו, כמה ילדים מוסלמים נרצחים על-ידי מוסלמים?
לכן, ברוך השם, עם ישראל – – –
קריאה:
– – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
היא לא מדינה. המדינה היהודית העתידית. יש פה השר נאמן, שהוא איש תורה, איש חסד, איש שלומד דף יומי, איש שכל החיים שלו מקושר למצוות.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – – אתה לא מקשיב.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
המדינה היהודית בסופו של יום תהיה מדינת הלכה, אבל הלכה יהודית – לא קומוניסטית, לא סוציאליסטית, לא קפיטליסטית. תורת ישראל. נכון, השר נאמן? תורת ישראל, כמו בזמן דוד המלך, כמו בעידן שלמה המלך. כשנלך על-פי תורת ישראל ונלך על-פי ההלכה היהודית, אז הכלכלה היהודית תפרח, מדינת ישראל תפרח – –
זהבה גלאון (מרצ):
– – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – והכול, בעזרת השם, יבוא על מקומו בשלום.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת יעקב כץ. יעלה חבר הכנסת טלב אלסאנע, ואחריו – חבר הכנסת שי חרמש. עפו אגבאריה גם הוא רשום. כולם רשומים בכתב. כבודו ידבר. אחרי שי חרמש – עפו אגבאריה, ואחרי עפו אגבאריה – ישראל אייכלר, הרב ישראל אייכלר, ואחריו – נסים זאב, אחרון.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שמעתי מחבר הכנסת, קודמי, שמדבר על "אתם" ועל הערבים, בהכללה, כאילו זה חלק מההתנהגות. אני רק רוצה להזכיר לך שיהודה המכבי שאתה מרומם – מה בסך הכול הוא עשה? כפרים של יהודים הוא חיסל כאשר הרומים נכנסו, לפי הגרסה שלכם, לבית-המקדש, וגם תוך כדי, היהודים חיסלו האחד את השני. ההיסטוריה של היהודים נגד המתייוונים ונגד המתבוללים ידועה לכולנו, ואפילו בעידן החדש, בין התנועות, כאשר נלחמו האחד נגד השני. לכן, זה לא רלוונטי. אבל הגישה שבה אתה מדבר, על-ידי הכללות, כאשר יש כל מיני טרוריסטים, יש אנשים משתפי פעולה – אף אחד לא יודע מי שילם להם, מי שלח אותם, אבל כאלה תמיד יש, נמצאים בכל עם.
אבל אתה האחרון שצריך לדבר. הממשלה שאתה שותף לה, שאתם מקדמים אותה, גרמה לכך שאזרחים בתל-אביב ובמקומות אחרים מציתים את עצמם, שורפים את עצמם. איפה קרה? מה הייעוד של מדינה? למה קמה מדינה? למה אנשים ויתרו על החירות שלהם כדי להתאגד בתוך מדינה? כדי שתשמור על רווחתם, ביטחונם. וכאשר מדינה לא מספקת את הדברים הבסיסיים האלה, היא איבדה את זכות הקיום שלה. אנשים שמציתים את עצמם אלה אנשים שזעקו ואף אחד לא הקשיב להם; ניסו ואף אחד לא התעניין בהם. הדבר האחרון שנותר להם זה לשרוף את עצמם, כי אולי מישהו יקשיב. הוא לא יחזיר אותם לחיים, אבל אולי הוא יכול למנוע אסון ויכול למנוע מצב שאנשים חיים ללא כבוד. אנשים שחיים בעוני, באבטלה, הם אנשים שחיים בלא כבוד.
ומי שאחראי למצב הזה הוא מי ששולט בהגה. הוא צריך לתת את הדין. אם יש שומר שביום בהיר אחד התעורר ויש חוב של 30 מיליארד – לא 100 מיליון, לא מיליארד, לא 2 – 30 מיליארד שקל. מה קרה? איפה היו? מה עשו? מי שנכשל צריך לתת את הדין, ולא להטיל את האחריות על הקורבן. הגישה הזאת, להלך אימים על האזרחים, יום אחד להגיד להם: אירן, להפחיד אותם. למה? כדי לזעזע את הביטחון העצמי שלהם. להגיד: אנחנו צריכים להחזיק באנשים האלה שמחזיקים את ההגה. רק הם יושיעו אותנו, רק הם יצילו אותנו. או יוון, או ספרד. העם הפך להיות פרנואיד מרוב איומים. האנשים איבדו את הביטחון העצמי שלהם.
מה אחוז הצמיחה במדינת ישראל? אחרי שיש לנו, אומרים, האטה, זה 2.7%. גרמניה הגדולה זה כמעט 1%, אמריקה – כמעט 1%, אירופה, צרפת – 0.5%. אז 2.5%, לדבר על מצוקה וכבר להגיד לאנשים שצריך להתכונן לגזירות כלכליות; לראות צל הרים כהרים? לראות שיש בעיה, יש אסון? להתחיל להטיל את הקנס הזה של מע"מ? זה לא מס, זה קנס, כי פשוט מאוד מענישים את האנשים. על איזו הכנסה? זה שהוא קנה לחם, צריך להטיל עליו קנס? אז מה, לוותר על הלחם?
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
חמש דקות מגיע לי. ולכן, המדיניות הזאת היא מדיניות שמגלה אטימות, חוסר רגישות, חוסר אחריות. אבל הדבר המזעזע, רבותי – באוקטובר 2010 צעיר תוניסאי – שעבד, הוא לא היה מובטל, עובד, אבל ההכנסה שלו לא הבטיחה את הקיום המכובד – כאשר מנעו ממנו את האפשרות להתקיים בכבוד הוא הצית את עצמו, והדבר הזה גרם לתוצאות שאנחנו עדים להן עד היום. במדינת ישראל, לפני שאנשים יצאו בהפגנות בקריאה לצדק חברתי, מה הממשלה עושה? במקום להיענות לקריאות שלהם היא מטילה עוד גזירות. היא מצפצפת עליהם. יורקים לאנשים בפנים ואנשים ממשיכים לתמוך בממשלה. אז למה לבוא בטענות לבנימין נתניהו, שאפילו לא טרח לבוא להציג את הדבר, ולהגיד לאנשים: בכאב רב אנחנו הולכים לגזירות האלה; אני חש את המצוקה, אני משתתף אתכם. אבל תקשיבו, הוא אפילו מצפצף על הכנסת. הוא לא מגיע לדיון כאן. אם היה לנו טיפת כבוד, לא היינו מוכנים לקיים דיון. למה שהכנסת תקיים דיון בהיעדר ראש הממשלה שהביא את הגזירות האלה?
והדבר השני, כאשר הוא מטיל גזירות ורואים את התוצאות בסקרים, אז הוא יגיד: ככל שאני אתעלל יותר באזרחים, אני אקבל יותר תמיכה. כמו שאשה התמכרה לאלימות של בעלה – ככל שהוא מכה אותה יותר, היא תלויה בו יותר. היא חושבת שהעולם שלה ייחרב אם היא תתגרש ממנו, אם היא תיפרד ממנו. זה לא המצב. יום אחד אנשים יתעשתו ויגידו לו: ביי-ביי ולא להתראות למדיניות האומללה הזאת בכל תחום ותחום. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה רבה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. יעלה חבר הכנסת שי חרמש, ואחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – – על סוריה – – –
שי חרמש (קדימה):
כן, אני רוצה לדבר על סוריה, ואני אתחיל, ד"ר טיבי.
מכובדי היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, תביטו, אני מוכרח לומר שאני עשרות שנים עוסק בתחום הכלכלה ומעולם לא הצליחו לבלבל אותי כמו שבלבלו אותי בשבועיים האחרונים. אנחנו יושבים בוועדת הכספים, מקבלים נתונים שמתחלפים חדשות לבקרים. רגע, מה פתאום חדשות לבקרים? מהרגע להרגע. מספרים הולכים קדימה, מספרים הולכים אחורה. אני עוד לא רואה איך המספרים האלה נסגרים. אני אתן כמה דוגמאות.
קודם כול, כל תפיסת הכלכלה של ממשלת נתניהו נבנתה על שלושה יסודות שקרסו האחד אחרי השני. הראשון הוא המצאת המאה – התקציב הדו-שנתי, שהדבר היחיד שהוא עשה, הוא הצליח לסמא את עיני כולנו. כולנו זה גם את האופוזיציה, גם את הקואליציה, גם את בעלי המקצוע. מעת שתקציב במציאות משתנה – כמו שאנו חיים בה כרגע – איננו ניתן לבדיקה תקופתית קצרה וכל מה שנקבע לפני שנתיים טוב היום, אז לא פלא שמתעוררים בוקר אחד ומגלים שהבור עומקו מכאן ועד לקצה כדור-הארץ, ואז לך תמצא דרך לסתום את הבור. הדבר השני הוא מיתוס מתווה המס היורד. מה שנכון היה לעשות בתקופה של רווחה, בתקופה של שגשוג, בתקופה של פרוספריטי, בתקופה של רגיעה, בתקופה של קיפאון, בתקופה של סטגנציה, בתקופה שבה השווקים העולמיים מאותתים מצוקה – מתווה מס יורד הוא אֵם אבות הכישלון ליצור גירעון תקציבי. והדבר השלישי – פטנט נוסף שקראנו לו הכלל הפיסקלי החדש. אנחנו יודעים היום מראש, מרגע זה, מרגע הינתן האות, שכל שנה יש נתון קבוע; לוקח את עשר השנים האחרונות, קובע את הממוצע שממלא את תקרת ההוצאה. יש הכנסות, אין הכנסות, תקרת ההוצאה עולה.
באשר לבלבול הגדול, מכובדי – 2010 ו-2011, ותנו לי, זו תהיה המחמאה הראשונה והאחרונה שאני מעניק לממשלה הזאת – 2010–2011 היו שנות פרוספריטי. התוצר גדל ב-4.8% בשנה אחת, 4.6% בשנה השנייה. היתה אפשרות ליצור רזרבה וכרי ביטחון. השכילה הממשלה בשנתיים האלה חרף הצמיחה הגדולה לגמור את שתי שנות התקציב עם גירעון של 3%. 3% גירעון בכל שנה, משמעותו יצירת חוב נוסף של 30 מיליארד שקל. מה אנו מלינים היום, איך אומרים – שהמשבר והקיפאון והגלים מחוף הים הרחוק מתחילים להתקרב אלינו, כשבשנתיים שאפשר היה לעשות את המעשה, הדברים האלה לא נעשו?
ועכשיו נרוץ מהר כדי להספיק עוד לומר עוד כמה מלים. בחודש מאי הורידו את המסים על אלקטרוניקה בידורית ב-700 מיליון שקל. חודשיים אחרי זה התברר שחסר כסף, אז עשו קיצוץ רוחבי במה? ב-700 מיליון שקל. אבל אז התברר שש"ס וסיעת העצמאות אינן מרוצות, אז ביטלו את הקיצוץ ב-540 מיליון שקל. אבל אז היה צריך להעניש את שר הביטחון, שהענישו אותו ב-100 מיליון שקל. מ-100 מיליון השקל לקחו 50 ל"ברזילי" – –
היו"ר יצחק וקנין:
משפט אחרון.
שי חרמש (קדימה):
– – אבל יומיים אחרי זה החזירו את 100 המיליון, ושאלתי איפה "ברזילי". רבותי, אני מבולבל. אם מישהו פה לא מבולבל – שיקום.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת שי חרמש. יעלה חבר הכנסת עפו אגבאריה, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים.
שר האוצר יובל שטייניץ:
– – –
שי חרמש (קדימה):
– – – יובל המבולבל, הצלחת לבלבל אותי.
עפו אגבאריה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – נשפכו המים.
היו"ר יצחק וקנין:
אה, סדרן.
עפו אגבאריה (חד"ש):
נגעתי לא בזמן.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ידוע – – –
רוברט טיבייב (קדימה):
ד"ר עפו, שר האוצר מכבד אותך.
עפו אגבאריה (חד"ש):
– – – כבוד שר האוצר והשרים הנוכחים, ברצוני כמובן לדבר על המדיניות של התקציב, שפתאום יש איזה חור בתקציב, יש איזה גירעון, ובסופו של דבר מי שהולך לשלם את החור הזה ואת הגירעון הזה זה בעיקר השכבות החלשות. וכנראה זה באופנה שכולם או מספר חברי כנסת התחילו לדבר על זה שהאוכלוסייה הערבית לא משלמת מסים ולא ארנונה, ולא כפי שאמרו עכשיו, ולא ביטוח לאומי ולא מס הכנסה, וצריך להביא גדוד של חיילים לאבטח את גובי מס הכנסה. אני חושב, כבוד השר וחברי הכנסת, זו שערורייה שאין כמוה. הרי כולכם יודעים שהאוכלוסייה הערבית, יותר מ-50% ממנה נחשבת לאוכלוסיית עוני, מתחת לקו העוני.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – –
עפו אגבאריה (חד"ש):
אז כשאתם מדברים על דברים כאלה, זה רק להדיר את תשומת הלב מהעיקר. וכולנו יודעים שהכתובת על הקיר. איפה נמצא החור התקציבי? הן בביטחון – ועכשיו מפחידים את כולם מהעניין האירני. זה הרי עובד, עובד טוב. תראה איך זה עבד על מסמוס המחאה החברתית, כאשר מדברים על הבעיה האירנית, ההפחדה מאירן, וכולם יודעים בתוך תוכם שהכול שקר אחד גדול. אף אחד לא משתמש בפצצת אטום בעולם הזה. גם האירנים, אם הם בכלל חושבים ואם בכלל תהיה להם פצצת אטום, אף אחד לא ישתמש בזה. אף אחד לא ישתמש בזה.
ציון פיניאן (הליכוד):
– – –
עפו אגבאריה (חד"ש):
זו תהיה התאבדות לכל מי שהולך להשתמש. היחידים שהשתמשו בפצצת אטום – הדמוקרטיה הגדולה ביותר, ארצות-הברית, ועכשיו, עכשיו, מציינים את נגסקי והירושימה. הם שהשתמשו בפצצות האלה. אז מספיק להפחיד את האנשים ולהגיד להם: בגלל זה תהדקו את החגורות, בגלל זה לא ניתן לכם כסף לבריאות, בגלל זה לא ניתן לכם כסף לרווחה.
והחור השני נמצא מעבר ל"קו הירוק", בשטחים הכבושים. ידוע שהכספים של ההתנחלויות אף פעם לא הצטמצמו, ההיפך הוא הנכון. כל פעם, ותראו, בשנים האחרונות רק מגדילים את התקציבים. מדוע? בשביל מה? ראש הממשלה מדבר על שתי מדינות, מצד אחד; ומצד שני, הוא מחזק את ההתנחלויות.
היו"ר יצחק וקנין:
משפט אחרון.
עפו אגבאריה (חד"ש):
הרי בסופו של דבר אם זה יהיה, לא יהיה שלום ולא תהיה רווחה.
הדבר האחרון שאני רוצה לדבר עליו זה באמת האוכלוסייה הערבית. מספיק כבר להאשים את הקורבן. לא רק האוכלוסייה הערבית, גם הפריפריה של מדינת ישראל, האנשים העניים הם שמשלמים את הגירעון הזה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
עפו אגבאריה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, ברצוני רק להביא לתשומת לבכם שתסתכלו, ממדיניות הרווחה, שגם האוכלוסייה הערבית וגם הפריפריה – תוחלת החיים שלהם פחותה בארבע שנים מבמרכז העשיר. אז מדוע אתם גוזרים עליהם עוד גזירות ולא נותנים להם לחיות בכבוד?
היו"ר יצחק וקנין:
תודה. אני מודה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. יעלה חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים, ואחריו – שר האוצר יסכם את הדיון בהצעת החוק. שלוש דקות לרשותך.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כבוד השרים, חברי הכנסת, לפני שאפתח בדברי – אני שמעתי את חבר הכנסת עפו אגבאריה אומר שכל הסיפור האירני הוא שקר ואף אחד לא מתכוון להטיל פצצת אטום ולהשמיד את ישראל. אם כבודו יכול להביא לי משהו בכתב או בעל-פה בפומבי של עלי חמינאי ואחמדינג'אד שיגידו שכל מה שאמר עפו אגבאריה זה נכון, כולנו נירגע.
עפו אגבאריה (חד"ש):
– – –
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
– – –
עפו אגבאריה (חד"ש):
– – – לי אישור, אני אסע ואביא את זה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אני יכול לדבר עם ראש הממשלה שייתן לך אישור. תביא פתק כזה בכתב, בהתחייבות – אנחנו לא יכולים להיות כל כך רגועים, אבל לפחות לא נוכל להגיד לממשלה: אתם לא יכולים לקחת כסף בשביל העניין הזה – – –
קריאה:
– – –
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אבל כל זמן שאתה לא מביא אישור כזה יש בעיה. אבל זה רק כפתיחה.
רבותי, אני יודע שמאוד קל ומאוד נוח, וגם לי, להאשים את שר האוצר ואת ראש הממשלה. אבל לדאבוני אני יודע שמי שקובע, ועל זה אני מדבר הרבה, זה לא שר האוצר ולא ראש הממשלה. אתם לא מסוגלים אפילו לדעת ב-400 מיליארד שקל שיוצאים מהאוצר איזה סעיף בדיוק ואיזה קריטריונים הפקידים עושים לכם ומכינים לכם תקציב. רוני בר-און היה פעם שר האוצר, אני מקווה שגם הוא יודה בדבר הזה, ששר האוצר לא יכול לדעת לאן הולכים 400 מיליארד שקלים בשנה. ופה קבור הכלב של הכלכלה הישראלית.
יושבים פקידים ומשפטנים, ושנים רבות ידענו שפקיד ממשלה יושב 30 שנה, אי-אפשר להיפטר ממנו. משרד האוצר הוא המשרד הצעיר ביותר. איך זה קורה? כי יושבים פקידים שמתואמים עם אנשי ההון והשלטון, יושבים כמה שנים, משרתים את האידיאולוגיה הקפיטליסטית – להעשיר את העשירים ולרושש את העניים, ואחרי כמה שנים – הופ, קפיצה, התפנה מקום – בחור צעיר מתקבל אצל איזה טייקון באיזה מפעל תעשייה, יועצים בהון עתק. רבותי, במדינה שמעמידה לדין ראשי ממשלה על שני ניקובים בכרטיס טיסה לארצות-הברית לא בודקים מה קורה בקשר בין הון לשלטון במשרדי הממשלה. זה דבר הכי חמור שקורה. ולכן, העניין הזה של השוחד הגלוי, וגם החוקי, בין הון לשלטון בהעסקת פקידי האוצר במגזר הפרטי, והם מייד הופכים מפקידים לאנשי העשירון העליון, זאת הבעיה של רוב האזרחים.
היתה כאן פעם מדינה, היו פה פקידים שראו את עצמם אנשי המגזר הציבורי, הם לא היו רואים את עצמם סוכני העולם המסחרי. אני לא אומר – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
נא לסיים.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אני רק הרגע התחלתי, וכבודו אמר חמש דקות.
היו"ר ראובן ריבלין:
הרגע התחלת, וחמש דקות עברו, אתה רואה?
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
בכל מקרה, אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, הגזירות של היום, באופן אובייקטיבי – חוץ מהמע"מ, ש-1% לעניים זה מאוד קשה – מס היסף אין בעיה. לזכותם של חברי הרב משה גפני ושר האוצר, שביטלו את הגזירה של מס הכנסה על אלה שמרוויחים עד 14,000 שקלים – זה דבר חשוב.
אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש, אבל אני חייב לומר פה – טוב, יש לי הרבה דברים לומר, אבל אתה תרשה לי רק את הפסוקים שהכנתי.
היו"ר ראובן ריבלין:
ברצון רב.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
חלק מהפסוקים. בפרשת השבוע אנחנו מוזהרים – קראנו על "קינג ביבי" – הישמר לך פן תשכח את ה' אלוקיך לבלתי שמור מצוותיו ומשפטיו וחוקותיו אשר אנוכי מצווך היום – ואני מדלג – ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל. כי ראש הממשלה כבר היה "קינג ביבי" – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
גמרת לצטט?
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
הפסוקים גמרתי. הוא כבר היה כאילו "קינג ביבי" – כוחי ועוצם ידי – הנה הוכחה לשיטת הקפיטליזם שלי, שהצליחה. עכשיו הם באים כעניים בפתח ואומרים: חסר לי 40 מיליארד שקלים ואני רוצה לקחת את זה שוב מהעניים, ולכן זה עוול גדול שעושים את הדבר הזה. ואני רוצה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא לא, אתה מצטט.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
לא, גמרתי לצטט.
היו"ר ראובן ריבלין:
אז גמרת גם את דבריך.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אה, בסדר.
היו"ר ראובן ריבלין:
מסיימים בדבר תורה, לא מוסיפים.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אז זהו, אז לכבוד התורה אני מסיים.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת אייכלר, ואני מזמין את אחרון הדוברים, את חבר הכנסת נסים זאב. אחריו יעלה שר האוצר להשיב. לאחר מכן, ובטרם הצבעה, נקיים אזכרה לחבר הכנסת המנוח דגני, שהלך לעולמו – שהיה עוד מהכנסת השלישית, הרביעית, והחמישית, מלח הארץ – ולאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה. חבר הכנסת נסים זאב.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אתה יכול להמשיך.
היו"ר ראובן ריבלין:
תיבדל לחיים ארוכים, וטובים ונעימים.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אתה יכול להמשיך לשים את הכיפה על הראש – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אוקיי.
נסים זאב (ש"ס):
– – אני אמשיך את הפסוקים של ר' ישראל אייכלר, אבל אני אומַר מהצד החיובי – בפרשת השבוע, בהמשך הפסוקים – כי ה' אלוהיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר, ארץ חיטה ושעורה – יש שבעת המינים – וגפן ותאנה ורימון, ארץ זֵית שמן ודבש, ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, מדינת ישראל, ברוך השם, היא מדינה של שפע. ארץ-ישראל, יש בה שפע כלכלי, ואנחנו צריכים לדעת איך להשתמש בשפע הזה, שהקדוש-ברוך-הוא נתן לנו.
ואני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אני לא חושב שאין משבר גלובלי; יש משבר כלכלי בעולם, ובוודאי צריך לנקוט צעדים, אבל אי-אפשר שאותם הצעדים יפגעו בחלשים. ואני בדקתי מה קורה בעולם; למשל בארצות-הברית יש מע"מ, על מזון, יש מוצרים שאין עליהם מע"מ. בכלל. יש מוצרים עם 8%, יש מוצרים עם 10% ו-12%. אין בעיה, אפשר באופן דיפרנציאלי לבוא ולומר – על מוצרים,y ,x אפשר להעלות את המע"מ, במוצרים אחרים להוריד את המע"מ, וזה בעצם להתחשב באותן שכבות חלשות.
אני רוצה לדבר בשתי נקודות חשובות, אדוני היושב-ראש. אין ספק שמה שהממשלה עשתה לגבי אותם שמרוויחים מעל 800,000 שקל בשנה – להעלות עוד 2% מס מיוחד בשנה – זה דבר טוב; על העשירים שמשכורתם מעל 14,000 או 15,000 שקלים, זה בסדר, אבל בוודאי אנחנו חייבים להתחשב באותן שכבות חלשות.
ואני רוצה להתייחס לדירה השנייה, שהממשלה, יש לה אולי איזו אשליה. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, מתוך ידיעה: אנשים רוכשים, כחיסכון – את כל רכושם, את כל כספם שמים בדירה השנייה. בעצם מה אתה עושה? אתה מונע, בגלל המסים שאתה מטיל על אותן משפחות, לקנות דירה שנייה. אני חושב שזוהי טעות. אני שמעתי את הבקשה הזאת מפי משפחות רבות, ואומרים – תנסו להתחשב גם בדירה השנייה, אדוני שר האוצר, כי בסופו של דבר יש אנשים שאת כספם שמים בבנקים, אולי לקבל איזה 0.5% ריבית – אם במקרה, אם יש בכלל דבר כזה – אבל רובם המכריע, יש להם תרבות של לקנות דירה כדי לחיות ולהתפרנס. ואני אומר לך, בדרך כלל תמצא את זה אצל משפחות לא עשירות במיוחד, אולי בשכבות הביניים, במקסימום, ואפילו משפחות חלשות, כי זו התוכנית היחידה שהם חושבים שאולי אפשר להתפרנס ולהשאיר איזו הכנסה. לכן אני אומר – להביא את זה בחשבון, אולי בכל זאת להיטיב עמם.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. אני מתכבד להזמין את שר האוצר יובל שטייניץ כדי שיסכם את הדיון. לאחר מכן אנחנו נזכיר את המנוח עמוס דגני אשר הלך לעולמו, זיכרונו לברכה, ואנחנו נעבור להצבעות.
שר האוצר יובל שטייניץ:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עברנו ביממה האחרונה פיגוע קשה מאוד, חמור מאוד, בגבול ישראל–מצרים. אומנם, תודה לאל, לא היו נפגעים בצד הישראלי, לצערנו הרב היו הרוגים בצד המצרי, אבל אי-אפשר להמעיט בחומרת הפיגוע, כי אינני זוכר בשנים האחרונות מקרה של חוליית מחבלים שמנתה 15 מחבלים, שמנסה לפרוץ לתוככי מדינת ישראל – חוליה כל כך גדולה, עם השריוניות שהיא הצליחה להשתלט עליהן. ולכן, גם כשהפיגוע הזה נגמר באין נפגעים בצד הישראלי, זה פיגוע חמור ביותר, ואמר ראש הממשלה – נכון שעם כל חשיבות הסיוע והתיאום, בסוף בסוף, כשמדובר בביטחוננו, בהגנת מדינת ישראל, בהגנת אזרחי ישראל, אנחנו יכולים לסמוך רק על עצמנו, על צה"ל ועל זרועות הביטחון. אותו דבר, אדוני היושב-ראש, נכון גם בתחום הכלכלי. כמו בתחום הביטחוני, גם בתחום הכלכלי, בעת משבר אין לנו על מי לסמוך אלא על עצמנו, וכמובן גם על אבינו שבשמים, אבל – שייתן לנו חוכמה לנהוג נכון בתקופה הזאת.
אנחנו מחויבים להגן על מדינת ישראל בפני איומים חיצוניים ביטחוניים ובפני איומים חיצוניים כלכליים. אנחנו מאוימים גם ביטחונית, כפי שראינו בגבול הדרום אתמול, וגם כלכלית, כפי שאנחנו רואים בארבע השנים האחרונות, כשכל מדינות העולם, אבל ישראל בתוכן, מאוימות על-ידי המשבר הגלובלי.
אדוני היושב-ראש, אני מדגיש את הנקודה, כי אנחנו תמיד מודים, ובצדק, על הסיוע הצבאי מארצות-הברית, על 70 מיליון הדולר הנוספים ל"כיפת ברזל", על הערבויות שחודשו, שזה בהחלט תמיכה וגיבוי כלכלי, רק לאחרונה. אבל בחשבון אחרון, גם מבחינה כלכלית, איננו חלק מגוש היורו ומהאיחוד האירופי, בדיוק כמו שאיננו חלק מנאט"ו. לכן, גם מבחינה ביטחונית וגם מבחינה כלכלית אין לנו לא את נאט"ו ולא את האיחוד האירופי ואת גוש היורו. שלא כמו אירלנד ופורטוגל, ושלא כמו ספרד, יוון ואיטליה, אין לנו רשת ביטחון של מאות מיליארדי דולרים במקרה שחלילה וחס ניקלע למצוקה כלכלית ופיננסית ולהורדות דירוג משמעותיות ורבות כפי שנקלעו אותן מדינות מערביות ואירופיות.
מכיוון שגם מבחינה כלכלית אין לנו על מי לסמוך אלא על עצמנו, אנחנו כבר ארבע שנים מנהלים קרב מגן על כלכלת ישראל ועל אזרחי ישראל. כמו בביטחון, כך בכלכלה אנחנו שומרים על אזרחי ישראל מפני הסכנה הכבדה והחמורה של צמיחה שלילית ואבטלה המונית. הצלחנו למנוע את זה עד הלום, וכעת, כדי להמשיך להגן על כלכלת ישראל, על הצמיחה ועל התעסוקה, אנחנו מחויבים באחריות ורצינות.
אדוני היושב-ראש, לפני שלושה שבועות, כמעט ארבעה שבועות, בכנס קיסריה, הודעתי שאינני מתכוון להמתין, ובתוך כמה שבועות אביא לממשלה ולכנסת חבילת צעדים כדי לעמוד ביעד הגירעון. אני מקיים את ההתחייבות הזאת כלפי העולם כולו.
רוני בר-און (קדימה):
העולם כולו.
שר האוצר יובל שטייניץ:
אפשר להתווכח על צעד כזה או אחר, אפשר להכניס שינויים כאלה או אחרים בתוך החבילה, אבל המסגרת כולה נשמרת. אנחנו הבאנו לממשלה, ואנחנו מביאים היום לכנסת, עם כמה שינויים פנימיים, חבילה של 14 מיליארד שקל בהכנסות המדינה ל-2013 שתאפשר לנו לעמוד ביעד הגירעון שנקבע על 3%.
אדוני היושב-ראש, אני זוכר שהיו המון ויכוחים וחששות לגבי הדיון בממשלה, ואחר כך בוועדת הכספים של הכנסת. העובדה שהחבילה הבסיסית הזאת בסך 14 מיליארד שקלים פלוס עברה ברוב גדול בממשלה ובוועדת הכספים בשבוע שעבר מצביעה על דבר אחד: – –
שלמה מולה (קדימה):
אחרי ששיחדתם את ש"ס ואחרים.
רוני בר-און (קדימה):
העולם כולו. כולו.
שר האוצר יובל שטייניץ:
– – יש בישראל משילות כלכלית. אני חוזר על זה כאן, כשראש הממשלה נמצא. אדוני ראש הממשלה, הרי זה דבר חשוב מאין כמותו. אנחנו הוכחנו בממשלה, ואנחנו מוכיחים היום בכנסת, ובשבוע שעבר, שיש בישראל משילות כלכלית, ועושים את מה שצריך.
שלמה מולה (קדימה):
אבל איך נוצר בור של 30 מיליארד שקל?
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה. תודה.
שלמה מולה (קדימה):
משילות – – – זה בור?
היו"ר ראובן ריבלין:
מספיק.
שר האוצר יובל שטייניץ:
אנחנו לא עוסקים בכלכלת בחירות, אדוני היושב-ראש.
שלמה מולה (קדימה):
זו לא כלכלת בחירות.
שר האוצר יובל שטייניץ:
אני חושב שזה ברור לכל בר-דעת. אין פה פופוליזם ואין פה כלכלת בחירות. יש פה צעדים מדודים, נכונים ואמיצים – –
שלמה מולה (קדימה):
30 מיליארד זה משילות?
שר האוצר יובל שטייניץ:
– – שישמרו על כלכלת ישראל ועל אזרחי ישראל מפני המשבר הגלובלי. למה אני מדגיש זאת, אדוני? אני מדגיש זאת – – –
רוני בר-און (קדימה):
שר הביטחון – – –
שר הביטחון אהוד ברק:
– – –
זהבה גלאון (מרצ):
מה קורה פה בממשלה?
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת גלאון, את לא יכולה להיות אחראית לכל הממשלה.
זהבה גלאון (מרצ):
אני מנסה.
היו"ר ראובן ריבלין:
את לא יכולה להיות אחראית לכל הממשלה.
זהבה גלאון (מרצ):
מה קורה פה?
קריאה:
אי-אפשר – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
ההתנדבות היא חשובה, אבל את לא יכולה להיות אחראית.
יצחק הרצוג (העבודה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, אין יותר קריאות ביניים.
זהבה גלאון (מרצ):
שר הביטחון – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. גם אין יותר הערות.
רוני בר-און (קדימה):
– – –
שר האוצר יובל שטייניץ:
אדוני היושב-ראש, צריך להדגיש את זה שוב ושוב: – –
רוני בר-און (קדימה):
ושוב.
שר האוצר יובל שטייניץ:
– – אין בישראל פופוליזם וכלכלת בחירות; יש בישראל משילות כלכלית. אנחנו ראינו מה קרה לחלק ממדינות אירופה כשבשעת המשבר לא הצליחו להגיע למשילות כלכלית, ואנחנו מקיימים כאן משילות כלכלית.
אדוני ראש הממשלה, אני רוצה להדגיש שבהסכמה, בתיאום, הכנסנו כמה שינויים בחבילה שמוגשת היום לכנסת, והם יעובדו בדיונים בוועדת הכספים. היו פגישות של אנשי עם חבר הכנסת חיים כץ וחבר הכנסת משה גפני.
היו"ר ראובן ריבלין:
האם אדוני מבקש מהכנסת לקיים את ההצבעות בקריאה שנייה ושלישית לאחר סיום הדיונים בוועדה?
שר האוצר יובל שטייניץ:
בהחלט. אני חושב שזה חשוב.
היו"ר ראובן ריבלין:
אז אני מציע שנזדרז, כי אחרת – – –
שר האוצר יובל שטייניץ:
אני אזדרז.
שלמה מולה (קדימה):
הוא מחפש את 30 מיליארד השקל – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
נא לא להעיר הערות.
קריאה:
– – – לשר האוצר.
היו"ר ראובן ריבלין:
נא לא להעיר הערות על הערותי. בבקשה.
רוני בר-און (קדימה):
לצחוק מותר?
שר האוצר יובל שטייניץ:
אדוני, אנחנו הסכמנו שה-1% במס הכנסה יועלה רק מארבע-עשרה אלף שקל, זאת אומרת עד ארבע-עשרה אלף שקל לא יהיה שינוי במס – – –
רוני בר-און (קדימה):
ארבעה-עשר.
שר האוצר יובל שטייניץ:
ארבעה-עשר. תודה, רוני. עד ארבעה-עשר.
השכבות החלשות ומעמד הביניים הנמוך – לגביו לא יהיה שינוי במס הכנסה. זה יתאזן על-ידי תיקונים במדרגות המס בין ארבע-עשרה אלף – – –
רוני בר-און (קדימה):
ארבעה-עשר.
שר האוצר יובל שטייניץ:
ארבעה-עשר, 14,430, ובין 20,000 ל-21,800.
רוני בר-און (קדימה):
מקיים הבטחות לעולם כולו.
היו"ר ראובן ריבלין:
שר האוצר לשעבר, להירגע.
יוחנן פלסנר (קדימה):
קשה לו עם המספרים.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה.
שר האוצר יובל שטייניץ:
אדוני היושב-ראש, התיקונים הללו מביאים לאותה תוצאה בדיוק מבחינה כלכלית, מבחינת החבילה כולה. הם מקלים על מעמד הביניים הנמוך והחלשים תמורת תוספת קלה בנטל למעמד הגבוה ומעמד הביניים העליון. לכן הם תיקונים סבירים ואפילו נכונים.
אני רוצה – –
רוני בר-און (קדימה):
להגיד שוב ושוב.
שר האוצר יובל שטייניץ:
– – לסיים, אדוני היושב-ראש, ולומר שאני חושב שממשלת ישראל וכנסת ישראל יכולות להיות גאות בעובדה שאנחנו הוכחנו כאן בשנים האחרונות – –
מרינה סולודקין (קדימה):
תקציב דו-שנתי.
שר האוצר יובל שטייניץ:
– – שאנחנו מגלים שוב ושוב לא רק תעוזה כלכלית – –
יוחנן פלסנר (קדימה):
כמו בחריין.
שר האוצר יובל שטייניץ:
– – אלא גם משילות כלכלית – –
רוני בר-און (קדימה):
ויצירתיות.
שר האוצר יובל שטייניץ:
– – ויצירתיות. תודה רבה.
רוני בר-און (קדימה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת בר-און, מספיק. מספיק. אתה לא יכול להיות – – –
שר האוצר יובל שטייניץ:
אתה יודע שכשהוא היה שר אוצר שנה וחצי לא קראתי לו קריאת ביניים אחת. לכן, עכשיו הוא מחזיר לי כגמולי. אבל זה בסדר גמור.
רוני בר-און (קדימה):
לא כגמולך – – –
שר האוצר יובל שטייניץ:
דבר אחד – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני הייתי באופוזיציה יחד אתך. אני עזרתי לו כאשר היינו צריכים לייצב את כלכלת ישראל.
שר האוצר יובל שטייניץ:
כך ראוי. כך נוהגת אופוזיציה אחראית.
היו"ר ראובן ריבלין:
בהנחייתו של ראש האופוזיציה דאז, ראש הממשלה.
רוני בר-און (קדימה):
נכון.
שר האוצר יובל שטייניץ:
אדוני היושב-ראש, במבחן התוצאה, מזה שלוש וחצי שנים, לאחר אבטלה גבוהה וצמיחה שלילית, הצלחנו לחזור לצמיחה גבוהה ואבטלה נמוכה.
רוני בר-און (קדימה):
אבטלה גבוהה כבר שבע – – –
שר האוצר יובל שטייניץ:
במבחן התוצאה ממשלת ישראל, ומדינת ישראל, השכילה להתמודד עם המשבר הגלובלי: – –
שלמה מולה (קדימה):
לא. יסודות הצמיחה – – –
שר האוצר יובל שטייניץ:
– – עלייה גדולה בהשתתפות בכוח העבודה, עלייה בצמיחה ועלייה בהשקעות.
שלמה מולה (קדימה):
יסודות הצמיחה – מהממשלה הקודמת.
מגלי והבה (קדימה):
הישג היסטורי.
שלמה מולה (קדימה):
– – – היסטורית של 30 מיליארד שקל.
שר האוצר יובל שטייניץ:
ההחלטה של הכנסת היום משרתת את כלכלת ישראל ושומרת על אזרחי ישראל. היא מופת להימנעות מכלכלת בחירות – –
שלמה מולה (קדימה):
– – –
רוברט טיבייב (קדימה):
איפה הכסף?
שר האוצר יובל שטייניץ:
– – ולמשילות כלכלית ראויה ונכונה – –
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי – – –
שר האוצר יובל שטייניץ:
– – משילות כלכלית אמיתית לטובת כלכלת ישראל ואזרחי ישראל. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. לא, לא, לא. לא למחוא כפיים בשום אופן.
הצעת חוק לצמצום הגירעון ולהתמודדות עם השלכות המשבר בכלכלה העולמית (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2012
(קריאה ראשונה)
היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו חוזרים לסדר-היום. על סדר-היום, לאחר דיון כללי של כל חברי הכנסת שבו השתתפו למעלה מ-40 חברי כנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לצמצום הגירעון ולהתמודדות עם השלכות המשבר בכלכלה העולמית (תיקוני חקיקה), כפי שהוצגה על-ידי השר יצחק כהן, סגן שר האוצר, וסוכמה על-ידי שר האוצר יובל שטייניץ.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 1
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40
נגד – 27
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לצמצום הגירעון ולהתמודדות עם השלכות המשבר בכלכלה העולמית (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2012, לוועדת הכספים נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
40 בעד, 27 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק לצמצום הגירעון ולהתמודדות עם השלכות המשבר בכלכלה העולמית (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2012, עברה בקריאה ראשונה, ועוברת מייד לוועדת הכספים על מנת להכינה לקריאה שנייה ושלישית.
אם יש עכבות כלשהן, נא להודיעני. הישיבה תימשך, וברגע שאתם תסיימו, אנחנו בתום סדר-היום נקרא את ההצעה בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.