קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 109), התשע"ב–2012
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/724).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום, והוא הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 109), התשע"ב-2012, שיציג בפנינו השר יעקב מרגי. בבקשה, יעלה ויבוא. רבותי, נרשמו רבים להצעה הזאת. הנושא הוא אומנם במסגרת פקודת התעבורה, אבל הוא שייך לאוצר לחלוטין. חבר הכנסת מרגי מציג אותו במקום שר התחבורה, אבל למעשה מדובר באגרת הרדיו של רשות השידור – אגרת רדיו במכוניות, ולכן זה שייך לפקודת התעבורה.
השר לשירותי דת יעקב מרגי:
אדוני היושב-ראש, מכובדי ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת והשרים, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 109), התשע"ב–2012, לקריאה ראשונה. הצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה בעניין העלאת הסכום הנוסף לאגרת הרכב המיועד לרשות השידור אושרה בממשלה ובוועדת שרים לענייני חקיקה. מטרת העברת החוק היא לאפשר יציאה לדרך של הרפורמה ברשות השידור, שמטרתה לחזק ולשדרג את השידור הציבורי.
החוק משקף את המלצות הוועדה לבחינת חלופות לאגרת רשות השידור ולאופן גבייתה, שבה לקחו חלק כל גורמי המקצוע הרלוונטיים, לאחר שנבחנו כמה אלטרנטיבות. יישום החוק יפחית את סך התשלומים שישלם האזרח בגין אגרת רשות השידור, שכוללת טלוויזיה פלוס רדיו. אזרח בעל רכב ובעל מקלט טלוויזיה משלם היום 483 ש"ח לשנה. בעקבות השינויים המוצעים ישלם האזרח רק 474 ש"ח לשנה בשנת 2013 ו-465 ש"ח בשנת 2014. כיום אגרת הטלוויזיה מסתכמת ב-369 ש"ח לשנה. אגרת הרדיו מסתכמת ב-114 ש"ח לשנה. אגרת הטלוויזיה תפחת ב-5%, ומנגד אגרת הרדיו תעלה רק במחצית הסכום. לאור העובדה שבסיס הגבייה באמצעות אגרת הרדיו רחב יותר, אפשר להפחית את הגבייה ועדיין לשמור על ההכנסות הנדרשות לרשות לצורך פעולותיה. בשנות הרפורמה, שהן 2013–2018, תופחת אגרת הטלוויזיה ב-98 ש"ח, ומנגד אגרת הרדיו תעלה ב-54 ש"ח במצטבר.
יישום החוק יאפשר לצאת לדרך עם תוכנית כלכלית מאוזנת לרשות השידור. על כן אבקש לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. רבותי, אני סוגר את הרשימה בעוד חצי דקה ולא אאפשר לאנשים נוספים לדבר. ראשונת הדוברות – חברת הכנסת זהבה גלאון, ואחריה – אילן גילאון; מוותר. אחרי זהבה גלאון – שלי יחימוביץ. רבותי, נרשמו חנא סוייד, דב חנין, עפו אגבאריה, עמיר פרץ, אבישי ברוורמן, גאלב מג'אדלה, אורי אריאל, מאיר שטרית, יובל צלנר, שלמה מולה, זאב בילסקי, מגלי והבה, רוברט טיבייב, יוחנן פלסנר, רוני בר-און, מיכאל בן-ארי, ישראל חסון, אריה אלדד, אורי אורבך, ג'מאל זחאלקה, ישראל אייכלר, נסים זאב, מסעוד גנאים ואחמד טיבי. הרשימה סגורה.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אחד מכל סיעה מדבר חמש דקות.
מאיר שטרית (קדימה):
היושב-ראש, כדאי להוסיף שמי שלא נמצא מאבד את זכות הדיבור.
היו"ר ראובן ריבלין:
זה ברור. ברור כשמש.
מאיר שטרית (קדימה):
יש כאלה שלא מקיימים את זה.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא לא לא.
מאיר שטרית (קדימה):
אתה בקלות קובע את זה.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא לא לא, אני קובע ואני גם מכריז על המובן מאליו. כן.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות, בדיון על אגרת רשות השידור, על ההסדרים ברשות השידור, כדי לדבר על שלטון הטרור והפחד ברשות השידור.
היו"ר ראובן ריבלין:
אם את מדברת על רשות השידור – ויש לנו ביקורת על רשות השידור, אם היא רשות ממלכתית, או ציבורית, או בעלת עמדות כאלה או אחרות – אני רוצה לומר שמגיע צל"ש לרשות השידור על הכתבה של פרדי גרובר, ואנחנו מאחלים לו הצלחה. אנחנו מצטערים שזאת היתה הכתבה האחרונה שלו, אבל באמת, בהקשרו של המנוח, דגני, ציינו אותו, אבל נדמה לי שאוהבי הארץ הזאת, אוהבי אדמתה ושמיה, ואוהבי העבודה, ואוהבי החיים – באמת – הנאורים, הטובים והזכים ביותר, ראו בחרדת קודש ובהנאה מרובה את הכתבה של פרדי גרובר ביום שישי. תודה רבה.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להצטרף לדבריך המרגשים, אני מסכימה אתך, לכן כל כך חשוב שידור ציבורי, כל כך חשוב שתהיה רשות שמאפשרת לשדר בדיוק כתבות מהסוג הזה שאתה תיארת, כמו הכתבה האחרונה של פרדי גרובר. אנחנו יודעים שכתבות כאלה אי-אפשר למצוא בערוץ המסחרי, ולכן כל כך נורא בעיני מה שמתחולל בתקופה האחרונה ברשות השידור.
אנחנו רואים שלטון של טרור, של פחד, של איזונים שאין להם מקום, של משגיחי כשרות שממנים לקרן נויבך, לענת דוידוב, שמשעים את מיקי שושן; מה קורה שם, ברשות השידור, אדוני? מה הפוליטיזציה הזאת של רשות השידור? אני חושבת שהממשלה הזאת קצת התבלבלה – רשות השידור צריכה לשרת את האינטרסים של הציבור, ולא את האינטרסים של ראש הממשלה. אני רוצה לנצל את העובדה שאני עומדת כאן על הבמה ולקרוא לראש הממשלה, באמצעות שלוחיו מול רשות השידור, להפסיק להשתמש ברשות השידור ככלי להעברת מסרים פוליטיים ולמנוע מהאופוזיציה ביקורת לגיטימית.
אדוני, אני מתראיינת לעתים ברשות השידור, ואני חושבת שהדבר הזה של השלטון הזה, שבודק בציציות, אם יש איזון כזה או כזה וכמה פעמים לקחו מישהי ממרצ לעומת כמה פעמים לקחו מישהו מהליכוד, או קדימה, או במפלגת העבודה – לא היה כדבר הזה; הפוליטיזציה השתלטה על רשות השידור. אני חוזרת ואומרת: משגיחי כשרות אין להם מקום – אין להם מקום ברשות ממלכתית.
עכשיו יש עיצומים, חברי חברי הכנסת, בתוכניות הבוקר ברשת ב'. יש עיצומים כי עיתונאים לא מוכנים לבלוע את הדבר הזה ששמים להם משגיחים מטעם. ואני פונה לראש הממשלה: תסיר את ידיך מהרשות הממלכתית, מהרשות הציבורית, כי השידור הממלכתי הוא של כולם. תודה רבה, אדוני.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת חנא סוייד. חבר הכנסת דב חנין – אז לרשותך חמש דקות. כנראה הרשימה מתקצרת בהרבה – מאיר שטרית הוא הבא אחריו כנראה.
מאיר שטרית (קדימה):
כל האחרים ירדו?
היו"ר ראובן ריבלין:
ירדו. כן. לא לא, יש עוד אחד שלא ירד, אבל הוא לא נמצא.
מאיר שטרית (קדימה):
רווח נקי.
היו"ר ראובן ריבלין:
לכן אני אתן לך לדבר חמש דקות, כראשון הסיעה.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, הממשלה, אני מבין, נעדרת מהדיון הזה?
מאיר שטרית (קדימה):
הממשלה נעדרת בכלל.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא לא לא, בכלל לא עולה על הדעת. השר בגין, נדמה לי, הוא – לא, השר יעלון. אני אפסיק את הדיון עד – זו הצעה של הממשלה. השר איתן נמצא פה? רבותי, אני אפסיק אם – – –
גאלב מג'אדלה (העבודה):
השר בגין בחוץ.
מאיר שטרית (קדימה):
– – – שרים.
דב חנין (חד"ש):
הז'קט של השרים נוכח. הז'קט של השרים נוכח. יש גם פתקאות, חבר הכנסת שטרית – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת שטרית, ברגע שהז'קט יוכל להצביע – –
דב חנין (חד"ש):
– – יש תיקים, אבל הם לא באים.
היו"ר ראובן ריבלין:
– – נראה בו שר. אני אראה בו שר. אנחנו חייבים – כבוד השר בגין, אומנם אדוני לא התורן, אבל אני רק רוצה לומר: יוזמה של הממשלה, חברי כנסת מדברים, ואין נוכח ולו שר? ואדוני מקפיד בכבודה של הכנסת ובכבודה של הממלכה בישראל. תודה רבה.
השר זאב בנימין בגין:
אבקש להסיר טעות. אני לא מתנדב, אכן אני התורן.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.
דב חנין (חד"ש):
מכובדי השר בגין, אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, משהו רקוב בממלכת דנמרק. אני אומר את הדברים בצער ובכאב, מכיוון שממלכת דנמרק שאני מדבר עליה נמצאת במזרח התיכון, ושוכנת על חוף הים התיכון, ומכל ממלכת דנמרק, הסימבולי ביותר למשהו הרקוב הזה זה מה שקורה ברשות השידור.
וצריך להתחיל באמת בשאלת החירויות והמרחב של הדיון והדיבור, וכל אותם דיבורים פסולים והזויים על איזונים, שנועדו בעצם להשתיק ולדומם סדר-יום חברתי, העלאה לדיון של נושאים שהציבור מעוניין לדון בהם אבל אולי יש מישהו שמפחד מהם – אולי יש מישהו שמפחד מהם, אולי יש מישהו שהדברים האלה אינם נוחים לו, ולכן תוכנית כל כך משמעותית, כל כך מעניינת, כל כך לא דורשת איזון, כי היא מאוזנת מעצם טיבה, כמו תוכניתה של קרן נויבך, נמצאת כיעד למתקפה שיטתית ומאורגנת, שבה בכל פעם ממציאים המצאה חדשה למישהו אחר שאולי יאזן את קרן נויבך, אם זה גיבור של תוכנית ריאליטי לשעבר, או איזה בדרן שלא נמצאה לו תעסוקה בזמן האחרון, או אנשים אחרים, שלכל אחד מהם יש בוודאי זכויותיו; שמעתי גם שאיש אקדמיה שמתמחה בענייני המזרח התיכון התבקש להתגייס למערכה הזאת. כולם כמובן אנשים שאין להם שום ניסיון בשידור, שום ידע בשידור, שום יכולת להוביל תוכנית רדיו רצינית ומקצועית.
והדברים, אדוני היושב-ראש, מעוררים לא רק דאגה, אלא חשש עמוק שמישהו לחלוטין לא מבין את ההבדל הגדול שאתה, אדוני היושב-ראש, חוזר ומדגיש אותו, בין שידור ציבורי לבין שידור ממשלתי. לממשלה יש בהחלט מעמד, ויש לה זכויות גם בשידור הציבורי – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
צריך גם להבחין בין שידור ציבורי לשידור דוקטרינרי.
דב חנין (חד"ש):
בוודאי. בוודאי.
היו"ר ראובן ריבלין:
גם כשמדברים בשידור ציבורי צריך לזכור שהדוקטרינה היא במקום אחר.
דב חנין (חד"ש):
בהחלט. שידור ציבורי לא צריך להיות דוקטרינרי, ולא צריך להיות ממשלתי, הוא צריך להעלות לסדר-היום שאלות, נושאים, אינפורמציה, לפעמים ביקורת נוקבת, לפעמים תשובות לביקורות הנוקבות, וזה מה שנעשה. אבל רוח רעה נושבת שם, במסדרונות רוממה, והרוח הרעה הזו לא מגיעה רק לקרן נויבך אלא נושבת בחוזקה ומאיימת על יכולתם של אנשי השידור הציבורי, אותם עיתונאים, אותן עיתונאיות, לעשות את מלאכתם בצורה אמיתית ונאמנה.
כאשר סדר-היום הזה נדחק הצדה, באופן טבעי אנחנו חוזרים לאותו סדר-יום, שהוא אולי ישן וחבוט ומוכר, ואולי מישהו רוצה שרק בזה נעסוק, בשאלות של איומים מבחוץ ואויבים שבהם צריך להילחם, ואז לא נצטרף לעסוק, לא בצדק חברתי ולא בתיקון החברה ולא בהתמודדות עם העוולות ועם הליקויים ועם הדרישות של העם לצדק חברתי. נתעסק במלחמה, הנה, נמצא לנו אויב, נסמן לעצמנו אויב, נטען גם שהוא מאיים על עצם קיומנו ונתארגן למלחמה. כשמתארגנים למלחמה לא צריך לא דיבור חופשי ולא דיון ביקורתי, אלא צריך רק דברים ודוברים של הממשלה.
אדוני היושב-ראש, אנחנו נצביע נגד ההצעה הזאת. אנחנו נצביע נגד ההצעה הזאת שהממשלה מביאה היום בפנינו – הצעת החוק שהממשלה מציעה היום בפנינו – כצעד של מחאה ביחס למדיניותה ההרסנית של הממשלה וביחס להתנהלותו הבלתי דמוקרטית של ראש הממשלה בכל הנוגע לרשות השידור.
זה התחיל, אדוני היושב-ראש, מאותה פרשה של השר יולי אדלשטיין, שלזמן קצר היה השר הממונה, עד שהבין שהוא לא יהיה ממונה באמת, וזה נמשך היום בשדרים, בשדרות, בעיתונאים ובעיתונאיות הטובים ביותר שיש לנו.
על השתקת השידור הציבורי אנחנו נאמר – אסור. לא נעבור על זה לסדר-היום ולא נאפשר את זה במציאות.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. הואיל וקראתי כבר לחבר הכנסת שטרית, אז הוא יהיה, אף שאריה אלדד מחליף. חבר הכנסת שטרית, ולאחר מכן חבר הכנסת אריה אלדד, כי כבר הכרזתי על חבר הכנסת שטרית. גם לו, כנציג קדימה, וגם לך, יהיו חמש דקות.
מאיר שטרית (קדימה):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה, אדוני היושב-ראש, להתייחס להצעת החוק עצמה, שהממשלה מביאה. אני מוכן להגיד, אדוני היושב-ראש, שאני אינני מבין, הממשלה גם לא מסבירה, מדוע היא מביאה את החוק הזה. אני מבין את ההיגיון הכלכלי שבהצעה. אבל אני שואל, אדוני היושב-ראש, למה לא להרחיק לכת וללכת עם המהלך הזה עד הסוף?
אני רוצה לציין בפני חברי הכנסת, כי הנחתי הצעת חוק על שולחן הכנסת, בכנסת הקודמת, שלצערי לא עברה, במושב הקודם, זה לא עבר, שמציעה את מה שהממשלה מציעה, רק ללכת עד הסוף. דהיינו, לבטל לחלוטין את אגרת הטלוויזיה, להפחית את גודל האגרה בשליש ולגבות את האגרה הזו דרך אגרת הרכב.
הממשלה עושה את זה פה בצעדים קטנים. אני לא מבין למה. אני אומר לכם, בדקתי את זה. אם מקטינים את אגרת הטלוויזיה בשליש במכה אחת וגובים אותה דרך אגרת הרכב, זה עושה כמה פעולות ביחד.
ראשית, רשות השידור תקבל יותר כסף ממה שהיא מקבלת היום דרך אגרת הטלוויזיה. למה? כי אז כולם ישלמו. רבותי, זה לא סוד, ידוע שסקטורים שלמים לא משלמים גרוש אגרת טלוויזיה, ויכולת האכיפה של מערכת הגבייה של רשות השידור עליהם היא נמוכה ביותר. לכן הם בעצם פטורים מאגרה.
שנית, זה עושה צדק חברתי, כיוון שמי לא ישלם אגרת טלוויזיה? מי שאין לו רכב. מי שאין לו רכב, כידוע, לא נמנה בדיוק בין העשירים. דווקא האוכלוסיות החלשות, שאין להם רכב, יהיו פטורים מאגרת הטלוויזיה, כי אז הם לא ישלמו דרך אגרת הרכב. אז כולם יוצאים מרוויחים. אגרת הטלוויזיה תפחת לאפס. הציבור לא יצטרך לשלם פעמיים אגרה. מי שיש לו רכב ישלם את זה יחד עם הרשיון, פעם אחת כל שנה, ובזה נגמר העניין.
שלישית, רשות השידור תוכל לחסוך 60 עובדים, שעובדים במחלקת הגבייה, כי לא יהיה צורך בה. גם רשות השידור תחסוך הרבה מאוד זמן שידור. במקום השידור הזה "שלם את האגרה בזמן", שמשדרים אותו חזור ושדר, יכולים להיות שידורי חסות, שיכניסו עוד כסף לרשות השידור.
מכל הבחינות ההצעה הזו היא בעיני הצעה סבירה, שהיתה פותרת את העניין לחלוטין. אני לא יודע לאיזה ועדה מתכוונים להעביר את הצעת החוק הזו, אולי כלכלה, אני מניח. אני מציע לוועדת הכלכלה, שדנה עכשיו בקריאה הראשונה, לשנות את החוק למתכונת שאני מציע: לבטל לחלוטין את האגרה, להקטין אותה בשליש, לגבות אותה דרך אגרת הרכב. בזה, לדעתי תבוא הישועה לישראל.
אני חושב, הרי הציבור נורא מרוגז מאגרת הטלוויזיה. משום מה, קשה להסביר – אני אגב מגן על כך שתהיה אגרת רשות שידור. אני חושב שחייבים לקיים את רשות השידור. חייבים לקיים ערוץ ציבורי שממומן על-ידי הציבור, כדי שהוא לא ירד לתת-רמה שקיימת בכל השידורים, של הריאליזם, של מה שנקרא ה"ריאל פוליטיק" בכל הערוצים, שיורדים פשוט למכנה המשותף הנמוך ביותר. אני בעד שהציבור ישלם אגרה.
קשה להסביר לציבור למה הוא משלם אגרה. בעיקר אותו ציבור שמשלם לכבלים בלי לצייץ, 250–300 שקל לחודש, מי שיש לו אגרת הכבלים; אגב, מוגזם ביותר. באירופה משלמים על חבילה של 500 ערוצים פחות מחצי ממה שהישראלי הרגיל משלם. אז אני אומר את זה לשר התקשורת, שטיפל בתקשורת האלחוטית, זו סוגיה שצריך לטפל בה גם כן, שאין לה שום הצדקה.
אבל הציבור, שמשלם מאות שקלים לחודש, לא מבין למה הוא צריך לשלם אגרת טלוויזיה. בדרך שאני מציע, הבעיה הזו נפתרת מאליה. לא פוגעים ברשות השידור. רשות השידור תקבל, אדוני, יותר כסף ממה שהיא מקבלת היום, וגם כולם ישלמו, כי מי שמוציא רשיון רכב יהיה חייב לשלם את האגרה. אז יימצא שכל פעולת הגבייה אומנם נעשית דרך אגרת הרכב, והיא לא צריכה את כל המהלך הזה.
בזמנה, אדוני היושב-ראש, הממשלה שללה את הצעת החוק שלי. מה היתה הטענה שלהם? מה פתאום יגבו את האגרה דרך אגרת הרכב? היא הנותנת, הנה עכשיו עושים את זה רק חלקית, כל שנה מגדילים קצת את אגרת הרכב ומורידים קצת בטלוויזיה. כבר עשינו את המהלך הזה לפני שנים באגרת הרדיו. כזכור לך, פעם היו משלמים אגרת רדיו נוסף על אגרת הטלוויזיה, העבירו את זה באמת לאגרת הרכב, ואז הציבור אכן משלם את זה דרך הרשיון, כולם משלמים. הנימוק של הממשלה, שהיה אז, לא תקף עכשיו, כי היא בעצמה עושה את זה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – – לא הבאת את זה כשהיית שר המשפטים.
מאיר שטרית (קדימה):
לא, לא, הבאתי את זה כחבר כנסת, ולצערי הממשלה הפילה את זה. אני חושב שזה לא היה נכון. ניתן עכשיו בוועדה לתקן את זה עכשיו ולהפוך את זה באמת, לחסל את הסוגיה הזו אחת ולתמיד. אני מקווה שיהיה שכל שם בוועדה לבצע את זה. תודה.
היו"ר אורי אורבך:
תודה רבה. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. שלוש דקות. אחריו – חבר הכנסת שלמה מולה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקש לדבר על האולימפיאדה ועל הסיבה להישגים הנמוכים שלנו שם, והכול כתוב פה בחוק הזה; הכול מהחוק הזה. בדרך כלל נוטים להאשים את האנטישמיות בהישגים הנמוכים שלנו באולימפיאדה, אבל אני רוצה להציע הסבר אחר. הסיבה היא שפשוט מתחרים במקצועות הלא-נכונים. לו היו מוסיפים את האקרובטיקה לאחד מהמקצועות המוכרים באולימפיאדה, היינו מנצחים.
עכשיו אני אקרא לכם את דברי ההסבר בחוק ותבינו למה אנחנו אלופי העולם באולימפיאדה באקרובטיקה, עוד לפני שהתחלנו להתמודד: "מטרת הצעת החוק היא לבצע את המלצות ועדת החלופות ולהגשים את עמדת הממשלה לגבי הצורך בהקטנת סך התשלומים הכולל שמוטל כיום על האזרח הממוצע". א-בראבו, יישר כוח, הממשלה רוצה לקחת מאתנו פחות כסף. אני ממשיך: "ועם זאת, לשמור על האיזון בהכנסות הרשות בדרך של הגדלת הסכום הנוסף". כלומר, אנחנו רוצים לקחת ממך פחות, אבל בינתיים אנחנו לוקחים ממך יותר – היפוך ראשון: "כך שבמהלך השנים 2013–2018 ירד סכום האגרה המשולמת כיום בסך הכול ב-111 שקלים". א-בראבו, מחיאות כפים, מדליה. מדליה. הם מורידים לאזרח את הכסף שהוא צריך לשלם בתור עונש על זה שהוא צריך לראות את הערוץ הראשון בטלוויזיה. אבל "ואילו הסכום הנוסף יעלה בסך הכול ב-54 שקלים חדשים בלבד". עוד פעם, לפי החשבון שלי, 111 פחות 54 – הרווחנו. ממש הרווחנו. רבותי, האקרובטיקה נמשכת. "יובהר, כי סכומים אלה כפופים לשינויים במדד המחירים לצרכן", וכו', "הצעת החוק נדרשת בדחיפות".
אדוני היושב-ראש, אחת מהססמאות הידועות של האולימפיאדה היא: מהר יותר, רחוק יותר, דחוף יותר. החוק הזה דחוף מאוד כדי שהממשלה תוכל מהר מאוד לתת לאזרח עוד כסף שדרוש לו להוצאות ריפוי, כשהוא מסתכל בערוץ הראשון, שדרוש לו כשהוא מקשיב לערוץ השני או לרשת ב'. ממש הוא צריך ריפוי בשביל כל הדברים האלה, ולכן הממשלה מזדרזת. החוק דרוש בדחיפות כדי לתת לנו את הכסף. אלא מה מסתבר? לא נותנים לנו יותר כסף; לוקחים לנו יותר כסף. סעיף קטן (ג) קובע ברישא שבו את ההפחתה לגבי הסכום הנוסף, ובסיפא שבו את עדכונו של הסכום הנוסף, כאמור.
חברים, אורתופד מוצלח לא יוציא אתכם מהאקרובטיקה הזאת שהממשלה הכניסה אותנו לתוכה עם התעבורה ועם הטלוויזיה. לא פשוט יותר לבטל את האגרה המיותרת הזאת וגמרנו? אבל אז גם באקרובטיקה לא נקבל מדליה. תודה רבה.
היו"ר אורי אורבך:
תודה רבה. חבר הכנסת שלמה מולה – לא נמצא; חבר הכנסת זאב בילסקי – לא רואים אותו כאן; מגלי והבה – גם לא.
מאיר שטרית (קדימה):
הצבעה.
היו"ר אורי אורבך:
לאט לך, לאט לך. אנחנו נעשה את זה יותר לאט ממה שאתה רוצה ויותר מהר ממה שאני יכול. חבר הכנסת רוברט טיבייב – איננו.
רוברט טיבייב (קדימה):
פה.
היו"ר אורי אורבך:
בבקשה. אתה שקט מדי. יש לך שלוש דקות, תנצל אותן עד תום.
רוברט טיבייב (קדימה):
תודה. אדוני היושב-ראש, העניין של רשות השידור – אתם יודעים מה זה מזכיר, לי לפחות? הגעתי מברית-המועצות לשעבר.
מאיר שטרית (קדימה):
"פראבדה".
רוברט טיבייב (קדימה):
הרבה יותר גרוע. ב"פראבדה" לפחות היה איזה צל שאפשר להכניס משהו.
היו"ר אורי אורבך:
"איזבסטיה".
רוברט טיבייב (קדימה):
פה ממש הכניסו קומיסרים לרשות השידור.
אי-אפשר להגיד עלי שאני מכוכבי רשות השידור ואני משתתף בתוכנית של קרן נויבך. אי-אפשר להגיד את זה. אני אגיד לכם יותר מזה: אף פעם לא השתתפתי שם. אף פעם קרן נויבך לא הזמינה אותי. למה? סיפור אחר. יכול להיות שבגלל המבטא, יכול להיות שבגלל אוצר המלים הצנוע. לא יודע.
היו"ר אורי אורבך:
שומרים אותך לטלוויזיה, יפים כמוך.
רוברט טיבייב (קדימה):
יכול להיות.
מאיר שטרית (קדימה):
אתה לא מספיק אופוזיציה.
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
– – – מתקשרים אלי – – –
רוברט טיבייב (קדימה):
מאוד יכול להיות. אבל, יש "אבל" אחד גדול: אי-אפשר להגיד שמהתוכנית הזאת, במיוחד אם מדברים כבר על קרן נויבך, אי-אפשר לקבל איזה מידע. אני, כחבר הכנסת, בשביל להרחיב את האופקים שלי באיזה נושא, הייתי שומע והייתי מרחיב את הידע, את התפיסות. יושב-ראש הכנסת אמר פה שיכול להיות שיש שם דוקטרינות. מאוד יכול להיות, אבל הציבור רצה את זה. הציבור כנראה מקבל את הדוקטרינות. יכול להיות שקרן נויבך – גם אני קיבלתי את זה. יכול להיות שלא תמיד הסכמתי עם זה, אבל היה משהו בנוי ויפה.
פתאום הממשלה החליטה להצמיד קומיסרים. אני כמעט בטוח שיבוא הזמן שמשרד ראש הממשלה יביא לשם מפסק של המיקרופון, לרשות השידור. למי שהם רוצים לשמוע הם ישימו on, ולמי שלא – ישימו off. זה עכשיו המשחק של הממשלה הנוכחית, ולא סתם אמרתי שזה מזכיר לי שמות מהזמן של הקומוניסטים, שהכול בשליטה טוטלית. גם פה, במקרה הזה, הממשלה רוצה לשלוט שליטה טוטלית, ולא פלא, עוד הפעם, ששר בורח לנו בנושאים החשובים, וכל הקואליציה, חוץ מישראל ביתנו, כן – אני לא יודע מה העמדות שלהם – בורחת היום מהמשימה, באמת דברים חשובים שעומדים על סדר-היום.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
אל תדאג – – –
רוברט טיבייב (קדימה):
אבל, לדעתי, הממשלה צריכה לשקול את דברי, ויכול להיות שאם כבר אנחנו מתגעגעים לדמוקרטיה במדינת ישראל, אז לא צריך להרוג את הדמוקרטיה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה.
היו"ר דני דנון:
תודה רבה לחבר הכנסת רוברט טיבייב. חבר הכנסת זאב בילסקי, הגעת באיחור, אבל אנחנו לא נוותר על הזכות לשמוע את דבריך. אחריו – חבר הכנסת מגלי והבה, אם הוא נמצא.
זאב בילסקי (קדימה):
תודה. אדוני היושב-ראש, זה שניסחת "לא נוותר – – –
מאיר שטרית (קדימה):
אני לא רוצה לפגוע באדוני זאב בילסקי – – – לפי תקנון הכנסת, מי שלא נמצא בזמן שהוא אמור לדבר – זכותו לדבר בטלה. היושב-ראש הודיע על כך בתחילת דברי – – – ויש להקפיד על זה. מי שלא היה פה, לא מדבר. אין לזה סוף. אנשים שנמצאים פה כל הזמן – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
חבר הכנסת שטרית, אתה לא יכול – – –
היו"ר דני דנון:
תודה. הזכות הזאת נתונה ליושב-ראש הישיבה – – –
מאיר שטרית (קדימה):
היושב-ראש הודיע – – –
היו"ר דני דנון:
יושב-ראש הישיבה, וכרגע אני יושב-ראש הישיבה – – –
מאיר שטרית (קדימה):
יש סעיף בתקנון.
היו"ר דני דנון:
לא, לא, לא. אני לא מכיר את הסעיף בתקנון. אני אשמח אם תפנה אותי לסעיף הרלוונטי בתקנון. אני מכיר שהזכות נתונה ליושב-ראש הישיבה ולא ליושב-ראש הכנסת, וכרגע אני יושב-ראש הישיבה, ומכיוון שהוא איחר בכמה שניות – אני אפשרתי לחבר הכנסת בילסקי להגיע. בבקשה, חבר הכנסת – – –
מאיר שטרית (קדימה):
– – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – –
זאב בילסקי (קדימה):
אם אתה רוצה רק יותר לפרט – "אני שמח שהוא עולה לדבר". מרוב שאתה שמח אתה עכשיו – היושב-ראש, איך אומרים? מסדר לי – – –
מאיר שטרית (קדימה):
– – –
היו"ר דני דנון:
אתה מאלץ אותי להגן על חבר כנסת מקדימה שיכול לדבר, חבר הכנסת שטרית.
מאיר שטרית (קדימה):
– – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, תעזור – – –
היו"ר דני דנון:
בבקשה, חבר הכנסת בילסקי.
זאב בילסקי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה. אני נמצא כאן כדי לחשוב יחד אתכם על כל מה שקרה פה בחודשים האחרונים, וטוב שיושב-ראש המפלגה ויושב-ראש האופוזיציה נמצא כאן, כי אני זוכר שלפני כמה חודשים, בהיותי חבר בוועדת חוץ וביטחון, שאלתי את חבר הכנסת מופז: תגיד לי, מאיפה יש להם כל כך הרבה כסף? לא, אתה יודע, פתאום – הוא סיפר לי שהם רוצים לביטחון ככה ולביטחון ככה ועוד לביטחון, וחוץ מזה, יום לפני כן – לכבישים, וגם למחלפים, ואחר כך גם לחינוך מגיל שלוש. אתה יודע, חלומם של כל ראשי ממשלה ושרי החינוך לדורותיהם היה להוריד לגיל שלוש. הצעות חוק שוכבות פה. שאלתי אותו – בכל אופן, יש לו יותר ניסיון: אולי אתה יודע מאיפה יש לו הכסף? מה, יש משהו שהוא יודע ואנחנו לא יודעים?
ומה אני אגיד לך, לא פיללתי שזה יהיה מצב כל כך קשה, כשאנחנו עכשיו עומדים עכשיו בפני שוקת שבורה ואותו בור – ולא מדובר על הבור שיושבים בו אנשים שמנהלים מלחמות, אלא בור כספי שאף אחד כבר לא יודע אפילו כמה זה. יש כאלה אומרים 30 מיליארד, יש כאלה – 40 מיליארד. כשאתה שומע את הסכומים אתה אומר: כל הגזירות, שביום אחד, פתאום, הכול נוחת עלינו – מילא אם זה היה מרפא את כל התחלואים וסוגר את הבור, מילא, אבל כנראה זה אפילו לא חצי מהבור שנפער.
ואני אומר לעצמי, הלוא בסך הכול אנחנו נתנו את המנדט לראש הממשלה כדי לנהל בשביל כולנו – אלה שהצביעו בשבילו, אלה שלא הצביעו בשבילו – את העניינים שלנו, בטח בנושאים הכלכליים, ומן המפורסמות הוא – והוא גם דואג להזכיר את זה – שהוא היה שר אוצר שדאג לכלכלת מדינת ישראל. מה היה לפני שישה חודשים, שלושה חודשים, שלא קורה היום? איזה דבר פתאומי קרה שלא ידענו אותו? לצערי הרב, אני נאלץ להגיד לכם, ידידי חברי הכנסת, ידידי השר, שכנראה פשוט כשאנשים לא מתכננים ולא בודקים ולא נוהגים באחריות, אחר כך מגיעים למצב שהגענו אליו.
והטרגדיה היא שמי שמשלמים את המחיר הזה הם אותם אנשים שאין להם, אותם אנשים שצריכים לשלם את המע"מ עכשיו, אותם אנשים שיקצצו להם דרך הרשויות המקומיות, שיהיו להם פחות רווחה ופחות חינוך. כואב הלב באמת שהגענו למצב כזה שאותו ראש ממשלה שהפקדנו בידיו את ניהול המדינה עושה את זה בחוסר אחריות, ואנחנו מגיעים היום לכך שאותם אנשים שבטח אף אחד לא התכוון שהם ישלמו את המחיר של חוסר התכנון צריכים לשלם אותו.
אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על כך שמצאת לנכון לאפשר לי לדבר, למרות האיחור ולמרות ההערות שנשמעו מכל מיני חברי כנסת, ואני לא יודע למה דווקא בדיוק כשאני עולה הם נזכרים. תודה רבה.
היו"ר דני דנון:
תודה רבה. חבר הכנסת בילסקי, כל פעם שיהיו בעיות פנימיות בקדימה תקרא לי, אני אהיה האינסטלטור. אנחנו בהחלט, חבר הכנסת שטרית, נקפיד עכשיו להקריא את שמות הח"כים, ואם הם לא נמצאים נמחק אותם מהרשימה.
מאיר שטרית (קדימה):
– – –
היו"ר דני דנון:
חבר הכנסת יוחנן פלסנר – אינו נמצא; חבר הכנסת רוני בר-און – אינו נמצא; חבר הכנסת מיכאל בן-ארי – אינו נמצא; חבר הכנסת ישראל חסון – אינו נמצא; חבר הכנסת אריה אלדד – אינו נמצא. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אלדד דיבר כבר.
היו"ר דני דנון:
אז אנחנו נמחק אותו מהרשימה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. אני מקריא מהרשימה, אדוני. אחריו יש בסך הכול עוד ארבעה דוברים רשומים: חברי הכנסת אייכלר, זאב, גנאים וטיבי. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, במסיבת התה המקורית בבוסטון נאמר – או הססמה שלה היתה – אין מסים בלי ייצוג. וכאן, כבוד היושב-ראש, אני חושב שלא ראוי לגבות מס על שירות כשאתה לא מקבל את השירות הזה. ההיגיון של המס בכל העולם – והמס הזה לא קיים רק בישראל, הוא קיים בכל העולם – הוא שירות שידור ציבורי.
וכאן נשאלות שתי שאלות. האחת – האם אכן קיים בארץ שירות שידור ציבורי? לפי ההתנהגות של הממשלה כלפי רשות השידור בתקופה האחרונה, מדובר בשירות שידור ממשלתי. הוא יותר ממשלתי ופחות ציבורי. יכול להיות שיתעורר אפילו על הנושא הזה ויכוח, אבל, חבר הכנסת גנאים, אין ויכוח שאין שירות שידור ציבורי בשפה הערבית. מה שיש זה שירות שידור, או רשות שידור, שירות לשידור ממלכתי ממשלתי, לא ציבורי. הציבור הערבי אינו חלק בניהול, בהתוויית מדיניות, בתכנון, בקביעת תוכן של השירות או השידור בשפה הערבית. ועל כן, אין זכות לממשלה – אני חושב שצריך להתנגד בכלל למדיניות הממשלה בנושא הזה, אבל כלפי הציבור הערבי כאן קיים משבר עמוק; לא שירות ציבורי שפוגעים בו, אין בכלל, לא היה מעולם – מעולם לא קיבלנו. לא שהיה משהו טוב ופוגעים בו עכשיו. מעולם לא היה לציבור הערבי שידור ציבורי.
ולכן, אני מציע לפטור את כל הציבור הערבי מתשלום אגרה, עד שיהיה – אני בעד שיהיה, ואנחנו נהיה מוכנים לשלם כאשר אכן יהיה שידור ציבורי בשפה הערבית. אני חושב שכל ציבור בעולם, לא רק בארץ, צריך לשלם עבור שידור ציבורי, אבל מה לעשות כשאין לך? אני חושב – לא לעשות: תשלם עכשיו ואנחנו נדון. כבר 30-20 שנה אומרים לנו: יהיה שידור ציבורי בשפה הערבית. מה שיש זה שידור מטעם.
היו"ר דני דנון:
תודה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
זה שידור שמנוהל על-ידי השב"כ, על-ידי מזרחנים, על-ידי כל מיני אנשים שאין להם – מסתובב פה כתב טלוויזיה בערבית שמעולם לא ראיין חבר כנסת ערבי, פעם בשלושה חודשים מראיין חבר כנסת ערבי, והוא מראיין את חברי הכנסת דוברי הערבית שהיו בשב"כ עשר פעמים בשבוע. על איזה שידור ציבורי אתם מדברים?
היו"ר דני דנון:
נא לסיים. בבקשה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אני חושב שצריכים – יש היום קריאות בציבור הערבי לעשות מרד אגרה, כי אנחנו לא מקבלים שידור ציבורי. מגיע לנו. תודה רבה.
היו"ר דני דנון:
תודה רבה. אני לא מסכים לדבריך, חבר הכנסת זחאלקה, אבל אחוזי הגבייה במגזר הערבי, למיטב ידיעתי, הם נמוכים ביותר – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
לא, משלמים אגרת רכב – – –
היו"ר דני דנון:
– – אחוזי הגבייה נמוכים ביותר, אז – אני לא יודע אם זה בעקבות דבריך או בגלל דבריך. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
– – – אגרת רכב.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
הם רואים את ירדן, רואים את מצרים, "אל-ג'זירה", לא רואים את ישראל.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הנושא של השידור הציבורי הוא אחת הפיקציות הגדולות ביותר במדינת ישראל. כאשר מדברים על עם, על מדינה, יש פה אוסף של שבטים ועמים, ואף אחד לא ידבר על הציבור – אף אחד לא מייצג את הציבור. יש 20% של הציבור הערבי, כפי שאמר חבר הכנסת זחאלקה, שאין להם שום ביטוי בשידור הציבורי, אז שאף אחד לא ידבר על שידור ציבורי. יש ציבורים נוספים, למשל חלק גדול מהציבור הרוסי לא מרגיש מיוצג בשידור הציבורי.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
יש להם ערוץ לבד, יש להם ערוץ משלהם.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
יש ערוץ-9, אבל הם היו רוצים להיות בערוץ הכללי, הם לא היו רוצים להיות דווקא בגטו הסגור של ערוץ-9. אני רוצה לומר לכם, בשבוע שעבר – ביום שישי זה שמעתי פתיח של "קול ישראל" – ולפני שאני מדבר על "קול ישראל" אני חייב לומר שיש שיפור שם, זה כבר לא אותו מעוז של שמאל קיצוני מרחביה ששולט בכולו; יש כבר קצת פלורליזם שם. שומעים כבר לפעמים גם קולות אחרים. אבל הפתיח היה שהיו השבוע כמה אירועים: האירוע המרכזי כמובן באנגליה, ספורט; האירוע השני היה מצעד גאווה של כמה אלפי – אני לא רוצה אפילו להזכיר אותם בשמם כפי שהם קרויים בתורה; והיה עוד משהו, ביטול חוק טל. אף חצי מלה על מאות אלפי יהודים בארץ ובעולם שסיימו את לימוד הש"ס, הדף היומי, במשך שבע וחצי שנים. ואני לא בא בטענה למה לא הזכרתם, אני בטוח שמי שכתב את הפתיח לא זכר את זה בכלל. אז שלא יספרו לנו שזה שידור ציבורי. אין פה שידור ציבורי.
מאיר שטרית (קדימה):
הוא לא יודע מה זה ש"ס, הוא חושב שש"ס זו מפלגה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
כן, יש אנשים שאומרים: מה זה סיום הש"ס, סוגרים את המפלגה? האמת היא שבחוק רשות השידור יש סעיף הנחלת ערכי היהדות והמורשת, וכל הסיפור הזה, אבל בפועל ולמעשה – אני לא נכנס עכשיו אם צריכה להיות שדרנית כזאת ויביאו איזה סהרורי ממקום אחר ולאזן בתוך אותה תוכנית. אני לא בעד המשקולות האלה. צריך כן לאפשר שידורים רבגוניים, פלורליסטיים, שיהיו לכל המגזרים, גם יהודים, גם ערבים, גם חרדים וגם חילונים, שהאנשים ירגישו.
אבל העוול שנעשה היום, עם החוק הזה, שהולכים להעלות את האגרה לבעלי הרכב כדי לממן את בעלי הטלוויזיות, כי יש הרבה אנשים שאינם משתמשים בטלוויזיה, זה מעשה עוול ועושק וגזל, אומנם של כסף קטן, אבל אדם שאין לו טלוויזיה לא צריך לשלם אגרת טלוויזיה, ואדם שיש לו רדיו צריך לשלם אגרת רדיו. ללכת ולהעלות את אגרת הרדיו ברכב כדי לממן את אגרת הטלוויזיה זה עוול גדול מאוד, ואנחנו צריכים להתנגד לו. תודה.
היו"ר דני דנון:
תודה רבה לחבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת נסים זאב – אינו נמצא. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת טיבי.
מאיר שטרית (קדימה):
כמה דוברים יש?
היו"ר דני דנון:
עוד שניים.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
זה יכול להטעות, אנחנו בצום, אי-אפשר לשתות.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת, אני רציתי לדבר על מהלך שאתמול היה, ושר החינוך היה, אבל הוא יצא, וזה פיטוריו של המרכז או המפקח על מקצוע האזרחות, מר אדר כהן. אתמול הוא פוטר מתפקידו – – –
היו"ר דני דנון:
אתה מברך על כך?
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
אני בכלל לא מברך, אני חושב שזו טעות, זו שגיאה של משרד החינוך, שלא היה צריך ליפול בה. תראה מי מברך, חבר הכנסת דנון, תראה מי מברך. אתמול היתה שמחה, צהלה, באתרי הימין, שם כתבו: זה ניצחון גדול למחנה הציוני. אני לא יודע מה, אדר כהן – מהו? מאיפה הוא? מה, הוא אויב של מדינת ישראל? אויב של הציונות? כתבו שם גם: אסור – אחרי פיטוריו – אסור שיישמע קולם של אנשים שרואים באדמתם קללה. למה כל זה? כי הם רואים באדר כהן כאילו הוא לא פטריוט יהודי ציוני מספיק. כל אשמתו שהוא מאמין בדמוקרטיה, מאמין בפלורליזם, רוצה שהשקפת עולמן של כל השכבות בישראל תהיה בתוכנית האזרחות ובספר האזרחות. והיה מסע – ומשרד החינוך יודעים את זה, היה דיון בוועדת החינוך – היה מסע מגורמים בימין, כאשר ראש ועדת החינוך בכנסת היה אלכס מילר. הוא קיים דיון לפני הפגרה, כדי רק לערוך לו בית-משפט שדה, למר אדר כהן.
אני חושב – ושר החינוך גם שומע אותי – ומתוך ידיעה מהשטח, יש מורים, יש מרכזים שהם מאוד זועמים, מאוד ממורמרים, אלפים, כי דעתם לא נשמעה, וביקשו להשמיע את קולם למנכ"לית, למשרד החינוך, אבל הם נדחו. נכון, הם עשו הפגנה, הם עשו הרבה דברים, אבל הם רצו להביע דעתם, שאסור לפטר בן-אדם שהוא מאוד מוערך, שעשה רבות לתוכנית האזרחות ולמקצוע האזרחות ולספר האזרחות, וכל זה בגלל – או העילה כאילו הוא עשה טעויות ושגיאות מקצועיות באישור הספר "יוצאים לדרך אזרחית", אף שידוע שלא רק המפקח או מרכז המקצוע הוא שמאשר. יש שם ועדה, יש שרשרת של מקבלי החלטות, וגם הם אולי צריכים להיענש, אם העונש שלו הוא רק על אישור ספר כזה.
אני חושב שמה שקרה הוא כניעה למסע של הימין הציוני, וזה תקדים, אדוני היושב-ראש וכבוד השר. זה תקדים שקורה רק במדינות עם משטרים פאשיסטיים. אני מתכוון לזה שאסור לתת לגורמים בימין, גורמים פוליטיים, להתערב בתוכניות החינוכיות, משום שלרוחם – ואמר את זה לפני כן ד"ר צבי צמרת; אמר על התוכנית שאישר אדר כהן, שכאילו היא דמוקרטית יותר מדי, והוא רוצה שבתוך ספר האזרחות או מקצוע האזרחות יודגש הפן היהודי והציוני. האם זה מה שאנחנו רוצים, אדוני היושב-ראש וכבוד השר? אני חושב שזאת היתה שגיאה. תודה.
היו"ר ליה שמטוב:
תודה.
הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 109), התשע"ב–2012
(קריאה ראשונה)
היו"ר ליה שמטוב:
חבר הכנסת זאב אלקין. יסכם את הדיון השר זאב בגין.
זאב אלקין (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, שמעתי כאן בדברי הדוברים שהיו לפני לא מעט כעס על עצם המושג "האגרה של רשות השידור", ואני חייב להגיד שאני מבין אותו. דווקא השר שטרית היה חריג, היה יוצא מן הכלל.
מאיר שטרית (קדימה):
– – –
זאב אלקין (הליכוד):
אני יודע. אני חייב להגיד שאני מבין את הכעס הזה, כי באמת יש לא מעט שאלות גם על עצם העלות של רשות השידור והניצול הנכון של המשאבים, והשאלה אם צריך לחייב את האזרח לעמוד בתשלום הזה. השר שטרית הזכיר תשלומים אחרים של האזרחים לערוצי טלוויזיה אחרים, ואני רוצה להזכיר לכבוד השר, שבשונה מאגרת רשות השידור, שם זה מעשה וולונטרי, מי שרוצה – מזמין, מי שלא – לא – – –
מאיר שטרית (קדימה):
נכון.
זאב אלקין (הליכוד):
– – – וברשות השידור זה שונה מאוד. ולכן ישנה כמובן בעיה מסוימת גם עם עצם קיום האגרה, בוודאי בעיה עם הגובה שלה. אבל בואו נשאל את עצמנו מה יקרה אם החוק שכאן מובא לעיון הכנסת לא יעבור. נניח, הממשלה לא היתה מעבירה את החוק. הרי בחקיקה הקיימת היום ישנה אפשרות לממשלה לא לבצע ברגע שנחתם ההסכם, וזה לא סוד שנחתם ההסכם לגבי הבראת רשות השידור. רק אתמול היתה חגיגה – – –
מאיר שטרית (קדימה):
– – –
זאב אלקין (הליכוד):
אתה כן, הסיעה שלך לא. אני מנסה לשכנע את שאר חבריך – – –
מאיר שטרית (קדימה):
אני לא בטוח שהם – – –
זאב אלקין (הליכוד):
אולי תעזור לי לשכנע אותם. הרי מה יקרה אם החוק לא יאושר – הממשלה תשתמש בסעיף שקיים בחוק לגבי ההפחתה המתוכננת בגובה של אגרת רשות השידור, ואז כמובן היא לא תקזז חלק מהסכום מאגרת רשיון הרכב. עם מה יצאו האזרחים אם החוק לא יאושר? ברור – ישלמו יותר כסף. כי בגדול אנחנו מדברים כאן על מתווה שלמשל אם מדברים על השנה הקרובה, יורידו לאזרח כ-20 שקל מתשלום האגרה, ומצד שני ייקחו ממנו כ-9 שקלים לאגרת הרדיו. אז אלה שאינם בעלי מכוניות ירוויחו 20 שקלים, ואלה שהם בעלי מכוניות ירוויחו 11 שקל. אבל במידה שהחוק לא יאושר כולם ישלמו את 20 השקלים האלה, כי ברור שהממשלה לא תשאיר את רשות השידור בלי משאבים לקיום.
ואם אנחנו מדברים על החוק בהיקף המלא שלו, כפי שמסבירים דברי ההסבר לחוק, הסכומים מאוד פשוטים: החוק מאפשר לממשלה להוריד סך הכול בתוך חמש שנים כ-111 שקל מהעלות של אגרת רשות השידור ולהוסיף לאגרת הרדיו 54 שקלים, כחצי מהסכום הזה. זאת אומרת שאם אנחנו לא מאשרים את החוק, למעשה, כמעט בוודאות אוטומטית אנחנו הטלנו על האזרח לשלם כ-60 שקלים, שהוא ממש לא היה מחויב לשלם.
מגלי והבה (קדימה):
איזה רחמנים, אלקין, איזה רחמנים אתם.
זאב אלקין (הליכוד):
לא, זו המציאות. כי זה לא עניין של רחמנים או לא רחמנים, מגלי; אתה יכול להגיד, אני רוצה שאגרת רשות השידור לא תפחת, אין בעיה.
מגלי והבה (קדימה):
דבר על הקיצוצים.
זאב אלקין (הליכוד):
אבל אם אתה רוצה לדבר בהיגיון, אם אתה – –
שלמה מולה (קדימה):
שלא תהיה אגרת רשות השידור.
זאב אלקין (הליכוד):
– – רוצה לדבר – – –
מגלי והבה (קדימה):
דבר על הגזירות.
זאב אלקין (הליכוד):
אם אתה רוצה לדבר בהיגיון – – –
שלמה מולה (קדימה):
במס העקיף – – –
זאב אלקין (הליכוד):
ההיגיון הפשוט – אבל זה לא החוק להשתת אגרת רשות השידור, זה חוק להפחתה של אגרת רשות השידור. אני מבין שהרבה פעמים ההיגיון לא עובד בבית הזה ואנשים מצביעים לפי הכותרות.
מגלי והבה (קדימה):
מדבר אתך על הגזירות.
זאב אלקין (הליכוד):
אבל אני מציע באמת לחברי מסיעת קדימה לפנות – –
שלמה מולה (קדימה):
אלקין, למה אתה מדבר רק על ההפחתה?
זאב אלקין (הליכוד):
– – לחבר הכנסת מאיר שטרית שדיבר כאן כמה דקות לפני, וגם אמר עכשיו כאן כקריאת ביניים לדברים שלי, שהוא תומך בחוק. הוא חושב שהחוק אולי לא מספיק, שצריך לחזק אותו – זה בסדר, אני יכול להבין אותו, אבל אם החוק הזה לא עובר האזרח ישלם רק יותר.
שלמה מולה (קדימה):
עוד יחסי ציבור.
זאב אלקין (הליכוד):
ולכן, כל מי שמעוניין שהפחתה של אגרת רשות השידור תתבצע, ברור לי שחובתו לתמוך בחוק הזה, אחרת בסוף אנחנו נשלח את האזרחים לבוא אליו בטענות. תודה רבה, גברתי.
היו"ר ליה שמטוב:
תודה רבה. בבקשה, השר בני בגין יסכם את הדיון.
מגלי והבה (קדימה):
אלקין, אנחנו אתך, אבל מה עם הגזירות? רצינו לשמוע.
שלמה מולה (קדימה):
רגע, השר בגין, אתה ממונה על רשות השידור פה, או שאתה משיב בשם הממשלה?
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אנחנו משוכנעים, השר בגין. אנחנו משוכנעים.
השר זאב בנימין בגין:
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, חברי, אני חושב שכולנו צריכים לברך על השינוי, על חתימת ההסכם לגבי השידור הציבורי, אין ערוך לחשיבותו. אם מישהו חשב לפני שנים אחדות שניתן יהיה להחליף שידור ציבורי בריבוי של ערוצים, והשלה את עצמו שריבוי של ערוצים פירושו ריבוי דעות, וריבוי דעות המשוחררות מאינטרסים או של קבוצות או של בעלי-הבית – אז השלה את עצמו. אנחנו מבינים היום ששידור ציבורי שיכול בתנאים טובים, בתנאים שהם אחרי ההבראה, בתנאים בריאים, להביא ערך מוסף לציבור על-ידי שידורים שהם חינוכיים ביסודם, שהם מוצר ציבורי במובן הכלכלי, כלומר, מוצר כזה שהשוק החופשי, הפרטי, איננו יכול מסיבות כלכליות, מסיבות הקרויות בלעז רייטינג, כלומר מספר הצופים, הגורר כמובן את ריבוי הפרסומת ומחזיק באופן כלכלי את אותם ערוצים – אני חושב שאנחנו נוכל בעקבות ההבראה של השידור הציבורי שלנו, החשוב כל כך, להגיע למצב הזה. יש דוגמאות כאלה בעולם.
השר מיכאל איתן:
אני חושב שזה הכול עניין של רייטינג. גם הרייטינג של חברי הכנסת משפיע על אורך הנאום שלהם.
השר זאב בנימין בגין:
כן, בסדר, אוקיי. אני מוגבל, אני מבין שאני מוגבל גם – אני מקווה שאני מוגבל גם בלוח הזמנים. אבל בסדר – יש לי תפקיד מסוים כידוע לוותיקי הבית. ואנחנו שומעים מדי פעם – – –
שר הביטחון אהוד ברק:
זה חיוך של הערכה הדדית, לא כמו החיוך שהיה קודם.
השר זאב בנימין בגין:
אם שר הביטחון פה, אנחנו כבר קרובים ליכולת של הצבעה והכרעה – להשתמש בכל כוח ההכרעה העומד לרשותו כדי – –
קריאה:
הוא פה. הוא פה.
השר זאב בנימין בגין:
פה, פה. – – להביא לשינוי המיוחל בסדר הכוחות של המצביעים משני או משלושת עברי הבית.
לכן, אסור להיוואש. היו תקופות קשות שבהן ההנחה היתה שאין החבוש מתיר עצמו מבית-האסורים, לא יהיה אפשר להביא לידי הבראה את הגוף החולה הזה, שעובדיו, עובדים רבים בו, מסכימים שאין בו עודף של בריאות לפחות. הוא איננו מאפשר – גם בגלל תנאי העבודה, גם בגלל תנאים מגבילים אחרים וגם בגלל התנאים הטכניים, הוא איננו מאפשר לעשות את מלאכתו כפי שאנחנו היינו רוצים וכפי שדוגמאות לא מעטות בעולם מצביעות על כך שהדבר הוא אכן אפשרי; כפי שאומרים אצלנו בהדלקת המשואות ביום העצמאות, כדי שיהיה שידור ציבורי, "לתפארת מדינת ישראל", ועל-פי החוק, לכל מרכיביה ולהשקפות השונות. אני ער לוויכוח שפרץ לאחרונה בדבר איזון. כמובן שאיזון דרוש לכל גוף עיתונאי, לכל גוף שעוסק בהפצת ידע להמונים, אבל כמובן, באופן טכני היום, עם האמצעים העומדים לרשות הפצת הידע, קשה לצפות לאיזון מיידי מיניה וביה. תישמע דעה כזאת, גם הפוכה. כמובן, בסוף השידור או בסוף היום או בסוף השבוע צריכה להיות התחושה שאותו שידור ציבורי משקף נכונה את מגוון הדעות בציבור.
על כן, גברתי היושבת-ראש, אני חושב שמכיוון שההצעה שלפנינו נועדה לסייע בהבראת השידור הציבורי וביישום ההסכמים שנחתמו לא מכבר – אולי אפילו לא יבשה עדיין הדיו על החתימות האלה – אני חושב שכדאי שאכן ניגש להצבעה, נצביע בעד ונקבל את הרעיון שהצעת החוק הזאת מביאה לביטוי בהצבעה כאן במליאת הכנסת. תודה, גברתי היושבת-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לשר בגין. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת, כדי שלא יתחילו לרוץ פה.
אנחנו מצביעים על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 109), התשע"ב–2012, בקריאה ראשונה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31
נגד – 18
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 109), התשע"ב–2012, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
31 בעד, 18 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 109), התשע"ב–2012, עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכלכלה על מנת להכינה לקריאה שנייה ושלישית. תודה.