קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 69 והוראת שעה), התשע"ב–2012
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/722).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו עוברים להצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 69 והוראת שעה), שקיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את ההצעה כבוד השר יצחק כהן, סגן שר האוצר. בבקשה, אדוני.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
זהבה גלאון, אני מציע שתקשיבי טוב, זה בהמשך לשאילתות שלך.
ישראל חסון (קדימה):
חבר הכנסת כהן, אל תיקח את זה אישית, אנחנו הולכים לוועדת – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אבל זה – אה, אוקיי.
אדוני היושב-ראש, כבוד השר – נאזם, אפשר?
היו"ר ליה שמטוב:
כן כן.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
חוק לעידוד השקעות הון (תיקון), התשע"ב–2012, לקריאה ראשונה. חוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט–1959, טרם תיקונו בתיקון מס' 68 מיום 1 בינואר 2011, קבע תקופות שונות של פטור מתשלום מס חברות לחברה בעלת מפעל מאושר או מוטב, בהתאם לאזור הפיתוח ולשיעור השקעת החוץ בחברה. יחד עם זאת, החוק קבע כי אם חולק דיבידנד מתוך הכנסה של מפעל שהושגה בתקופה שבה היתה החברה פטורה ממס חברות, החברה תהיה חייבת בשנת המס שבה חולק הדיבידנד במס חברות על סכום הדיבידנד המחולק בשיעור מס החברות שהיתה חייבת בו אילולא היתה פטורה ממס חברות.
שיעור מס החברות, חבר הכנסת מאיר שטרית, שר האוצר לשעבר, שחל על החברות במועד חלוקת דיבידנד נע בין 10% ל– –
מאיר שטרית (קדימה):
25%.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – 25% – יפה – לפי שיעור השקעת החוץ בחברה, בעוד ששיעור המס החל על דיבידנד הינו 15%, קרי מס אפקטיבי מקסימלי של 36%, בחישוב של 25% מס חברות ו-15% מס על דיבידנד לאחר ניכוי מס החברות.
מורי ורבותי, המצב המתואר לעיל גרם לכך שחברות שקיבלו פטור ממס לפי החוק נמנעו מחלוקת דיבידנד, כדי שלא לשאת במס האפקטיבי, שהוא גבוה בעת החלוקה. כך למעשה במהלך תקופה ארוכה, ארוכה מאוד, לא נגבו כלל מסים בגין ההכנסות הפטורות בתקופה של עשר שנים, זהבה גלאון.
זהבה גלאון (מרצ):
מי אשם בזה?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
יושב לידך שר האוצר לשעבר, תשאלי אותו.
מאיר שטרית (קדימה):
הם לא משכו דיבידנדים?
זהבה גלאון (מרצ):
רשות המסים – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
בתקופה של עשר שנים, זהבה.
זהבה גלאון (מרצ):
עשר שנים – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
מול רווחים של 120 מיליארד, כמה גבינו? כמה הממשלה גבתה, לדורותיה, בעשר השנים האחרונות?
מאיר שטרית (קדימה):
אפס.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
כמעט, כמעט.
זהבה גלאון (מרצ):
5.3%.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
כמעט. 500 מיליון ש"ח – 120 מיליארד. אשר על כן, אנחנו רואים פה אירוע מס שהוא כמעט אפס מס, צריכים להפוך אותו לאירוע של מס, צריכים לחשוב יצירתית, לחשוב מה עושים. מה עושים, זהבה?
ב-6 בינואר 2011 פורסם תיקון מס' 68 אשר שינה משמעותית את הוראת החוק, כד שיחולו שיעורי מס קבועים בין 6% ל-12%, וזאת בהתאם לאזורי הפיתוח שבהם נמצאים המפעלים: אזור פיתוח א', אזור פיתוח ב' – זה החוק החדש, וללא קשר לשיעור השקעת החוץ בחברה. זה תיקון חשוב מאוד, חשוב מאוד. בנוסף נקבע כי בעת חלוקת הדיבידנד יחול שיעור מס של 15% בלבד. כלומר, ההסדר החדש אינו מקנה פטור ממס אלא שיעורי מס מופחתים, ובמקביל אינו קובע הוראות בדבר מיסוי מיוחד בעת חלוקת הדיבידנד. תיקון מס' 68 לא חייב את החברות לעבור למסלול הקבוע בו, ואף לא קבע הוראות מעבר לגבי הרווחים הצבורים של החברות שיבחרו לעבור למסלול זה.
על כל פנים, גברתי היושבת-ראש, מטרת החוק המוצע, לנסות ולהתגבר על בעיית הרווחים הפטורים שנצברו בחברות, ושכאמור אינם מחולקים ולא משולם מס בגינם. עד כאן?
מאיר שטרית (קדימה):
מה התיקון?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
או.
זהבה גלאון (מרצ):
3 מיליארד – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
או. קודם כול, זהבה, 3 במקום אפס – עדיף 3.
קריאה:
– – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
3 במקום אפס – עדיף 3. ההסדר האמור, שלפיו ניתן פטור ממס מותנה ולאחר מכן חל מס בשיעור גבוה, אינו משיג את מטרתו ואף יוצר תמריץ שלילי לשלם מס בגין הרווחים הפטורים.
מאיר שטרית (קדימה):
סגן השר, יש לי הצעה בשבילך.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
יצוין – אני מסיים. אני מסיים.
מאיר שטרית (קדימה):
הצעה קטנה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
נו.
מאיר שטרית (קדימה):
תציעו לחברות ישראליות לשלם דיבידנד 15% במקום 25%. אתם תקבלו לא 3 מיליארד, אתם תקבלו 30 מיליארד. אני מוכן להתערב אתך. תציעו לשנה אחת, כמו שאתם עושים פה, לחברות ישראליות, מי שרוצה לשלם דיבידנד עכשיו, יקבל 15% במקום 25%. אני מבטיח לך שאתה תקבל לא 3 מיליארד – 30 מיליארד.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
קודם כול, אני בטוח שנקבל יותר מ-3 מיליארד. לי אין ספק, אני חולק על חברי – – –
מאיר שטרית (קדימה):
בסדר – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אני חולק על חברי המקצוענים שטוענים – אבל הם לוקחים מספר מאוד זהיר. אבל אני אומר, מאיר, שאין לי ספק שיהיה יותר מ-3 מיליארד.
על כל מקרה, אמרנו שמס בשיעור גבוה אינו משיג מטרתו ואף יוצר תמריץ שלילי לשלם מס בגין הרווחים הפטורים. יצוין, חברי, כי מצב שבו לא משולם מס בגין הרווחים הצבורים במשך תקופה ארוכה, יוצר שחיקה של הכסף, שכן בתקופה זו מממנת המדינה למעשה את מחיר האשראי של השארת המס המגיע לה מידי החברות. החוק המוצע יביא לגביית מס מיידית.
בנוסף – מאיר, חבל שאתה לא מקשיב, אתה מפריע גם לזהבה להקשיב. מאיר, תן לה, היא כבר שואלת את השאלה הזאת כבר כמה שבועות רצוף. בנוסף, בשל העובדה כי תיקון מס' 68 נכנס לתוקף לאחרונה, יש לשאוף למצב שבו החברות יעברו להסדר הקבוע על-פיו, ללא שהן גוררות אחריהן את הרווחים מההסדר הישן.
לאור האמור, מוצע בהצעת חוק זו לקבוע שיעורי מס מופחתים בהתאם לאחוז הרווחים שתפשיר החברה מתוך כלל ההכנסה הפטורה, אשר ינועו בין 40% ל-70% בשיעור המס המקורי שהיה חל על החברות. בכל מקרה לא יפחת מ-6% שיעור המס המינימלי לפי החוק החדש למפעל מועדף רגיל.
אני צופה שתהיה גבייה של יותר מ-3 מיליארד. המקצוענים במשרד האוצר קבעו את המספר 3 מיליארד מתוך זהירות, אבל לי אין ספק שהמספר יהיה הרבה יותר גבוה.
לאחר ששכנעתי אתכם, חברי, אבקש מכם לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לשנייה ושלישית. תודה רבה.
היו"ר ליה שמטוב:
תודה רבה לסגן השר יצחק כהן. להצעת החוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 69 והוראת שעה) נרשמו מספר דוברים. הראשונה – חברת הכנסת שלי יחימוביץ.
זהבה גלאון (מרצ):
סליחה, אני ראשונה.
היו"ר ליה שמטוב:
אה, את – – –
זהבה גלאון (מרצ):
סליחה, אני ראשונת הדוברים בכל ההצעות היום.
היו"ר ליה שמטוב:
בסדר. חברת הכנסת זהבה גלאון, ואחריה – חברת הכנסת שלי יחימוביץ.
זהבה גלאון (מרצ):
אחרי אילן גילאון.
היו"ר ליה שמטוב:
בסדר. מחוק פשוט.
שלי יחימוביץ (העבודה):
אצלנו כתוב: זהבה גלאון, אילן גילאון – – –
היו"ר ליה שמטוב:
הרשימה סגורה. יש לנו פה 25 דוברים.
זהבה גלאון (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, שמעתי את דברי סגן השר יצחק כהן – חבר הכנסת מאיר שטרית מפריע גם לסגן השר כהן – חברי חברי הכנסת, זו זריית חול בעיניים. החוק לעידוד השקעות הון, צריך לשנות לו את השם לחוק השוד הגדול, ככה צריך לקרוא לו. חוק השוד הגדול, גזל של הקופה הציבורית, זה מה שאתם עושים. הולכים לתת הטבות מופקרות בכ-30 מיליארד דולר; אתם נותנים פרוטקציות בחסות החוק החדש לחברות הכי עשירות במשק.
וחברי חברי הכנסת, אני בכלל רוצה לדבר כאן על כל ההתפלפלות החשבונאית הזאת שעשה כאן סגן השר כהן. אני מסתכלת על זה – תתרכז בי, כן כן, תתרכז בי, אדוני – אני מסתכלת על זה מהפריזמה של צדק ושוויון בפני החוק, ואני אומרת לכם שהחוק החדש שמובא כאן היום למליאה הולך לשנות את כללי המשחק, ושלא יבלבלו לכם את המוח.
זה כן פטור, חברי חברי הכנסת, ולא הגדלת הגבייה כמו שאמר סגן השר כהן. זה לא אפס או 3 מיליארד, זה פטור, קוראים לזה פטור, זה לא שפתאום אתה גובה 3 מיליארד. זה פתאום אתה מוותר, אדוני סגן השר, על הכנסות לקופת המדינה, של בין 20 ל-30 מיליארד שקל.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
זה לא נכון.
זהבה גלאון (מרצ):
ועל זה שאתה מוותר, אנחנו, הציבור ישלם מהכיס שלו. תעזוב כבר את כל ההתפלפלויות האלה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
זה לא נכון.
זהבה גלאון (מרצ):
תעזוב, תעזוב. הסיפור הוא על השוויון בפני החוק. הסיפור הוא, שאצל ראש הממשלה נתניהו ואצל שר האוצר שטייניץ יש אנשים שיש להם זכות לנהל משא-ומתן עם המדינה על כמה מס הם משלמים. יש כאלה, חברי חברי הכנסת, שאין להם הזכות הזאת. מה שאתה עושה כאן, סגן השר כהן, אתה עושה דיל פסול; דיל פסול של מי שמקורב לשלטון ויכול להנדס לעצמו פטורים ממס ללא הגבלה.
עכשיו אני רוצה להגיד לכם: אם אני, או לצורך העניין, אדם מן היישוב ילך למס הכנסה ויבקש הנחה, הרי הפקידים יצחקו עליו. תראו, חברי חברי הכנסת, מה עשו למשה סילמן בגין חוב של כמה אלפי שקלים לביטוח הלאומי. רדפו אותו, שלחו אליו את ההוצאה לפועל. אבל החברות האלו שאנחנו מדברים עליהן עכשיו חייבות מיליארדים למדינה, אבל מכיוון שהן עשירות ויש להן מיטב עורכי-הדין ורואי-החשבון ומכיוון ששטייניץ ונתניהו עומדים בפני גירעון משתולל שהם אלו שאחראים לו; הם אחראים לגירעון הזה והם מוכנים עכשיו – עומד כאן סגן השר על הדוכן, הם מוכנים להיענות לדרישות של החברות האלה ולקוות לקושש עוד איזה 3 מיליארד שקלים במקום סכום הגדול פי אני לא יודעת כמה, פי-עשרה ממה שהן חייבות.
חברי חברי הכנסת, אדוני השר, זאת לא מדיניות כלכלית, זה שוד לאור היום של הקופה הציבורית. זאת יריקה בפרצוף של כל מי שמצפה שיהיה בישראל שוויון בפני החוק. אין שוויון בפני החוק.
אני רוצה לתת לכם נתונים שנתן לי סגן השר כהן – חבר הכנסת שטרית, תקשיב – נתונים שנתן לי סגן השר כהן בשבוע שעבר במליאה; אלה נתונים של מינהל הכנסות המדינה. בשנת 2006 שיעור המס הממוצע שהחברות האלה שילמו ירד מ-10.5% בשנת 2006, ובשנת 2010 – ל-3.3%. 3.3%, שימו לב.
לסיכום, גברתי, ההצעה שמובאת לכאן היום, אני קוראת לכם להצביע נגדה. ההצעה הזאת שאומרת שנותנים פרס לחברות שלא גבו מהן שומות. השערורייה שרשות המסים לא גבתה מהן שומות עד היום והפכה למשת"פית של החברות האלה – השערורייה הזאת צריכה להיפסק. לא צריך לתת להם פרס, צריך לגבות מהם, אדוני סגן השר. אנחנו, חברי חברי הכנסת, צריכים להצביע נגד. תודה רבה.
היו"ר ליה שמטוב:
תודה. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה. שלוש דקות.
אילן גילאון (מרצ):
אדוני השר בגין, חברי חברי הכנסת, כספים כלואים – חשבתי, גברתי, בהתחלה שאלה כספים שקולעים אותם כמו צמות. יש כל כך הרבה כסף, אפשר לעשות מהם צמות של כסף, אפשר לקלות אותם בתנור כמו גרעינים קלויים. אבל הכספים האלה כלואים כי הם בבית-הכלא. אבל בית-הכלא, גברתי, זה מי שקבע אותו, זה לשמור בפנים – אדון סגן השר, הסכת ושמע; מאשדודי לאשקלוני אני רוצה לדבר אתך.
אם היינו עושים חשבון, כבוד סגן השר, נדמה לי שמדובר ב-100 מיליארד שקלים?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
120.
אילן גילאון (מרצ):
אתה יודע, אני מהממעיטים, מהצנועים. אני לא אוהב להתלהם, אני אומר 100. נניח שהמס היה צריך להיות 25%. הרי על מה מדובר כאן? אנחנו באופן חוקי מאפשרים העלמת מס, כאילו. באופן חוקי אנחנו אומרים לאנשים: תשמרו את הכסף בפנים, רק שאר הכסף הולך ונערם לערימות כדי לעשות ממנו כסף כלוא. ואז אנחנו באים אומרים: אבל כדאי לנו לקבל לפחות 3.7% לעומת לא לקבל שום דבר. או, במלים אחרות, תעצרו, זה שוד ברשיון.
לו היו עושים את החשבון באופן הגון היינו צריכים לקבל 25%. נגיד שהיינו הולכים לקראתם ועושים להם מחיר, גברתי, אז היינו לכל הפחות צריכים לדבר על 15 מיליארד שקלים שיוספו בכסף הזה. בהנחה הגורפת ביותר, מתוך תפיסת עולם שאומרת: תנו לעשירים כי בסוף העשירים ייתנו לעניים. חבר הכנסת יצחק כהן, התפיסה שאומרת, תנו לעשירים כי בסוף משהו מהפירורים האלה ייקחו וייתנו לעניים – הדוגמה שחברתי זהבה גלאון הביאה לנו, של סילמן ז"ל, היא אחת מתוך אלפי דוגמאות שאנחנו מקבלים וקובעים כל יום, על אנשים שקצה נפשם, שהם מגיעים לייאוש מוחלט.
אני מתפלא על אדוני, לפחות, שאני יודע, עד כמה שאני מכיר אותו ומוקיר אותו ומעריך אותו, הוא מסתובב בסביבה הזאת יותר מאשר באותם כנסים של קיסריה, שרק המבנה של ארמונות החמאה בקרח עולה יותר ממה שמשפחה ממוצעת יכולה להשתכר במשך אולי חודשים רבים. איך יכול להיות שאתם אין לכם בושה אפילו ואתה בא ומעלה פה דברים שבא לי להגיד לך: אדוני, מה קרה לך, אתה בלעת נפט? אתה בסדר? משהו לא בסדר אצלכם? עד איפה אפשר להגיע עם החוצפה הזאת? זה כסף, גברתי, שממנו אפשר לבנות 2,000 דירות. אפשר היה להכניס מאות מיטות חדשות בבתי-חולים, מאות שוטרים, מאות שעות לסייעות. מאות ומאות ואלפים של דברים. למי אנחנו נותנים את הכסף הזה? למי שכל כך יש לו?
לכן, גברתי, אני אומר שכספים כלואים ואזרחים כלואים – באותה מדיניות שנותנת תמיד למיעוט וחומסת תמיד את הרוב.
היו"ר ליה שמטוב:
תודה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ואחריה – חבר הכנסת חנא סוייד.
שלי יחימוביץ (העבודה):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני סגן השר, תגידו, אתם יצאתם מדעתכם? יצאתם מדעתכם? יצאתם מדעתכם? תארו לעצמכם עכשיו בעל חנות מכולת, המכולת ליד הבית שלי, של האחים אבי ואורן. תארו לעצמכם שהם היו משלמים מס של 3% במשך שנה אחרי שנה, והיו מגיעים להסכם עם שלטונות המס שביום שהם יחלקו את הרווחים הם יחזירו וישלימו ל-25%. אז מגיע יום התשלום וראש הממשלה בנימין נתניהו מחוקק במיוחד בשביל אבי ואורן חוק מיוחד שבו הוא מוחל להם על כל חובותיהם ושומט אותם רטרואקטיבית. עכשיו, הם כבר חייבים. על-פי חוק הם כבר צברו חוב למס הכנסה, הם צריכים לשלם את הכסף. באופן לא חוקתי ולא חוקי מחוקקים חוק רטרואקטיבי כדי לפטור אותם בדיעבד מהחובות שהם כבר חייבים למס הכנסה. לא יהיו חייבים בעתיד; חייבים כי הם לא שילמו במשך שנים.
אתה יודע מה? אני מתפלאת עליך. אתה מייצג אוכלוסייה חלשה. הבוחרים שלך הם אנשים עניים, חלקים גדולים מהם, או מעמד ביניים נמוך. עומד ראש הממשלה, הוא צריך לבחור במה למלא את הבור. האם למלא את הבור בהטלת מע"מ על מצרכי מזון, על מצרכי בסיס, או אולי להגיש שומה ולגבות חובות שמגיעים כחוק למדינה? במה יבחר ראש הממשלה? הבה ונתלבט ונתחבט במה הוא יבחר. האם לגבות את עשרות המיליארדים שמגיעים למדינה על-פי חוק, או להטיל עוד 1% מע"מ על המשפחות העניות ביותר?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
זה לא נכון.
שלי יחימוביץ (העבודה):
במה הוא בוחר? אתם לא מתביישים? זאת טעות כלכלית, זאת טעות חברתית, זאת טעות מוסרית. זה לא שוויוני, זה לא חוקתי. איך אתם מעזים לפטור רטרואקטיבית את החברות העשירות והמבוססות ביותר?
אתה יודע מה? אני דיברתי עם מנכ"ל אחת החברות האלה. הוא אמר לי: חיכינו להזדמנות, הכסף ישב. חיכינו להזדמנות. חשבנו, הוא אמר בגילוי לב, היינו מוכנים להתפשר וחשבנו שיגידו לנו: תשלמו 10% מס. היינו מסכימים. פתאום מביאים לנו את המתנה הזאת, למה שנגיד לא?
עכשיו אתה אומר: נגיד שהייתם פוטרים רטרואקטיבית מתשלום מס שמגיע כחוק ומחוקקים חוק מיוחד רטרואקטיבי לא חוקתי, אבל מתנים שהכסף ישוחרר בהשקעה בארץ, בתעשייה כחול-לבן שתעסיק אנשים, שתסייע לצמיחה. לא, אפילו את זה אתם לא עושים. אתם פשוט יצאתם מדעתכם. הייתי אומרת, מילא, גם מתנות לעשירים, לחגורת השומן, אבל בכל זאת, ייקחו את הכסף, ישקיעו אותו בתעשייה הישראלית. אפילו את הדבר הזה אתם לא עושים.
מה עובר בראשיכם, אני שואלת את עצמי, איך אתם מעזים בכלל? איך לא יבשה בוועדת שרים לחקיקה ידם של כל השרים החברתיים שהצביעו שם בעד החוק הזה שנחקק במיוחד לטובת העשירים והחזקים במיוחד?
עכשיו תראו, קוראים לזה רווחים כלואים. כן, 120 מיליארד שקל רווחים כלואים. הם כלואים? לא כלואים? מה, הם כלואים בכלא? מה גם שחלק מהם כבר הוצאו. החוק אומר – החוק לעידוד השקעות הון מגדיר מפורשות מה המשמעות של דיבידנד, והגדרת החוק היא מאוד רחבה. על-פי הגדרת החוק הרחבה, בעצם חלק גדול מהכסף הזה כבר בכלל לא כלוא, הוא שוחרר. הוא חולק על-ידי החברות האלה לחברות בנות, ולחברות אמהות, והוא הושקע, ואפשר להוציא עליו כאן ועכשיו שומה – כאן ועכשיו שומת מס הכנסה ולגבות את הכסף. אני לא מדברת על החובות ששוכבים ומחכים לאותה מתנה מופלאה, שהם משפשפים את עיניהם ולא מאמינים למזלם הטוב. אני מדברת על מה שכבר יצא, ועל מה שבמשמעות המרחיבה של החוק אפשר להוציא עליו שומה ולגבות את הכסף. מה אמורים לחשוב בני תמותה רגילים, שמשלמים מס הכנסה רגיל, שמשלמים מס חברות רגיל של 25%? מה הם אמורים לחשוב?
היו"ר ליה שמטוב:
תודה רבה.
שלי יחימוביץ (העבודה):
משפט אחד, ברשותך, לסיום. כבר אמרתי הרי מה צורם כאן במיוחד, כי זה היה צורם בכל מקרה – שאתם עומדים על שפתות בור ותוהים: במה נמלא את הבור, בכסף של העניים או בכסף של העשירים? ברור שבכסף של העניים, וגם נחלק את המתנה הזאת לחברות.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – –
שלי יחימוביץ (העבודה):
עכשיו, הטיעון הזה שאין ארוחות חינם – מתברר שיש ארוחות חינם. אבל לא רק שהציבור הרחב לא נהנה מהסעודה הזאת, הוא ממשיך לממן מכספו הדל ארוחות חינם של עשירים. תודה רבה.
היו"ר ליה שמטוב:
תודה. חבר הכנסת חנא סוייד, ואחריו – דב חנין, ואחריו – עפו אגבאריה. לרשותך שלוש דקות.
חנא סוייד (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, מעניין אותי חוסר הסנכרון והמתאם בין הדיון שמתקיים כאן בכנסת לבין הדיון הציבורי, במיוחד בכלי התקשורת לפחות בשבוע האחרון. כאן אנחנו מדברים על הנושאים התקציביים, אבל כל כלי התקשורת – הדיון הציבורי נסוב סביב הגרעין האירני: מתקיפים, לא מתקיפים; החלטה ישראלית, החלטה אמריקנית; החלטה משותפת. אני לא רוצה לטעון שהדיון שלנו כאן הוא לא חשוב, הוא חשוב מאוד. אבל אנחנו צריכים להסכים גם שהדיון על הנושא האירני וההחלטה הסופית לגבי הנושא האירני, היא פי כמה יותר חשובה מהדיון שאנחנו מדברים כאן. עוד 1% על המע"מ, זה קשה, זה פוגע בשכבות החלשות, אבל מי יודע מה התוצאות של ההתפתחות בנושא האירני.
כמובן יש ויכוח – הנושא האירני, באיזו מידה הוא מהווה סיכון, אם בכלל, כמובן; האם בכלל אירן תבשיל לשלב הגרעיני, האם זה באמת יהווה סיכון במדינת ישראל או לא? אנחנו יודעים שיש מחלוקת בין הדרג המדיני לבין הדרג הביטחוני; אפילו בשמינייה יש מחנות, יש ויכוחים בתוך הממשלה על העניין הזה. ואם הממסד הביטחוני והממסד המדיני חלוקים, אז ברור שחשוב שגם כאן, בכנסת, אנחנו נדון בעניין הזה, ושראש הממשלה יעלה את הנושא הזה לדיון ציבורי.
אני חושב שיש שתי עמדות בקשר לוויכוח הזה סביב העניין האירני. או שהגרעין האירני מהווה סכנה לעצם קיום ישראל כמדינה – זו אפשרות אחת, ואז אני לא הייתי חושב שמערכות הביטחון בישראל היו באמת נוטות לא להגיב ולא לענות על האיום הזה, כי בכל זאת מדובר בסכנה קיומית. אני הייתי מאמין גם שארצות-הברית, גם אובמה "אויב ישראל", בעזרת ובלחץ הלובי לא היה נותן לדבר הזה לעבור. אבל אני לא חושב שהדבר הזה נכון. אני חושב שהגרעין האירני הוא game changer . הוא משנה את כללי המשחק והוא מסכן את המדיניות שיש כאילו מעצמה אזורית אחת, היא רוצה לכבוש, היא רוצה להתנחל, היא רוצה להעביר כל מדיניות שהיא רוצה, ואין מי שיעצור בעד זה. הגרעין האירני, נכון, הואgame changer , הוא ישנה, הוא יכריח את המעצמות ואת מדינות המזרח התיכון להתייחס לבעיה הפלסטינית ולמצוא פתרון, כי לא יכול להיות – – –
מאיר שטרית (קדימה):
אתה אומר שאירן מפתחת גרעין בגלל הבעיה הפלסטינית?
חנא סוייד (חד"ש):
לא, אני לא אומר את זה, להיפך, הם מנצלים את הבעיה הפלסטינית בשביל לפתח נשק גרעיני למטרות שלהם. אבל זה בעצם נכנס לתוך המשחק המזרח-תיכוני, ועדיף כמובן לפתור את הבעיה הפלסטינית ללא האיום של הגרעין האירני, כי זה צורך של כולנו. תאמין לי, אדוני שר האוצר לשעבר, זה יותר חשוב מ-1% מע"מ שאנחנו מתקוטטים עליו כאן.
מאיר שטרית (קדימה):
אני מסכים אתך.
היו"ר ליה שמטוב:
תודה. חבר הכנסת דב חנין, אחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה. אחריו – אורי אריאל.
דב חנין (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, ראש הממשלה אמר בשבוע שעבר – אין ארוחות חינם. החוק הזה מלמד אותנו שארוחות חינם ישנן, וראש הממשלה, אגב, צריך לדעת היטב שיש ארוחות חינם כי הוא ממלא בארוחות החינם האלה את תפקיד המלצר, הוא זה שמגיש את המנות, הוא זה שעורך את השולחן, הוא זה שמגיש את האוכל לאותם בעלי הון שהוא משרת.
עמיתי חברי הכנסת, לחוק הזה צריך לקרוא חוק ארוחות החינם. מה החוק הזה בעצם אומר? החוק הזה בעצם אומר שרווחי עתק של גורמים שהרוויחו כסף – אנחנו מדברים על 120 מיליארד, אבל יש מספרים שאומרים שהמספרים הם אפילו יותר גדולים. אבל בואו נדבר על 120 מיליארד. 120 מיליארד האלה, במקום לשלם עליהם מסים, כמו שכל אחד ואחת מאתנו משלם ואמור לשלם, על הכסף הזה לא ישלמו מסים. הכסף הזה בעצם יזכה להקלות פנטסטיות, ולשיעור מס מזערי במיוחד. לזה, עמיתי חברי הכנסת, קוראים ארוחות חינם. מי שמקבל את ארוחות החינם האלה זה אותם בעלי הון ענקי שממילא, אגב, נהנים מכל מיני מנגנונים של עידוד והקלות והטבות מסוגים שונים ומשונים. הם ימשיכו לקבל את ההטבות ואת ההנחות.
גברתי היושבת-ראש, אין לומר לגבי הממשלה הזו אלא שזו ממשלה שלחלוטין איבדה את הבושה. מה שאחרים היו עושים לפעמים בשקט ובמחבוא, הממשלה הזו עושה בריש גלי ומעל המקפצה. היא ללא שום היסוס וללא שום פקפוק מעזה להביא לכנסת הצעת חוק שמשמעותה היא ההיפך הגמור מצדק חברתי, ההיפך הגמור מהתייחסות לבעיות החברתיות, ההיפך הגמור מפתרון בעיות של עניים, של שכבות מוחלשות, של שכבות ביניים בחברה הישראלית. הממשלה הזאת, גברתי היושבת-ראש, מוכיחה פעם נוספת שהיא קמה כדי לשרת את בעלי ההון, אין לה מעצורים בדרך הזאת, היא תמשיך בדרך הזאת, כל עוד נאפשר לה.
ולכן, גברתי היושבת-ראש, אני פונה לציבור הישראלי שצופה בנו בחלקו ברגעים אלה ואומר לעם בישראל: אם אנחנו רוצים צדק חברתי, אם אנחנו רוצים שינוי חברתי, אנחנו צריכים להעביר את ממשלת הזדון הזו מן הארץ, אנחנו צריכים להפסיק את ההפקרות הזו של מתן הטבות ומתנות לבעלי ההון, אנחנו צריכים מדיניות אחרת והפוכה.
היו"ר ליה שמטוב:
תודה. בבקשה, חבר הכנסת עפו אגבאריה, ואחריו – חבר הכנסת אורי אריאל. אם הוא לא יהיה, אחריו – חבר הכנסת מאיר שטרית. לרשותך שלוש דקות.
עפו אגבאריה (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ברצוני לדבר על האולימפיאדה.
מאיר שטרית (קדימה):
או-אה. – – – ריצת 100 מטר – – –
עפו אגבאריה (חד"ש):
כן, גם זה, אבל אני רוצה לדבר על זה, על עידוד ההשקעות של ההון, ואנחנו לא רואים שממשלת ישראל אפילו מעודדת את ההשקעה בספורט. רוב המאמץ של ממשלת ישראל היה להציג מבחינה פוליטית את מדינת ישראל באולימפיאדה, ולא מבחינה ספורטיבית, כי רוב הספורטאים שאנחנו ראינו שהם בעלי שיעור קומה, שהצליחו להגיע לאולימפיאדה, הם יוצאי ברית-המועצות – מה לעשות? איוואנוב, פטרוב, מי עוד? שטילוב? כולם. אז הם השקיעו ובאו מוכנים לכאן. אני מסתכל על מדינות אחרות ועל הספורטאים שמייצגים את המדינות האלה. הספורטאים שמייצגים את צרפת, איטליה, שבדיה, נורבגיה, אנגליה, לא ראיתי שכולם אנגלים, איטלקים, שבדים. ראיתי שהם יוצאים גם כן ממדינות מאפריקה. אז זה מראה על ההשקעות של המדינות האלה בבן-אדם.
מאיר שטרית (קדימה):
אפריקה?
עפו אגבאריה (חד"ש):
לא. הספורטאים מאירופה, שהם אפריקנים, ממוצא אפריקני, אבל הם מייצגים מדינות באירופה. אז אני רואה איך המדינות האלה משקיעות באזרחים שלהן, שהם לא לגמרי שבדים ונורבגים ואנגלים, אבל הם אזרחים.
שלמה מולה (קדימה):
יש כאלה שבאו מאפריקה וגם לא משקיעים בהם.
עפו אגבאריה (חד"ש):
יש כאלה. אבל הם אזרחים שלהם, אז הם השקיעו בהם. ואם אנחנו ניקח מהו האחוז של האוכלוסיות האלה במדינות האלה – הוא הרבה פחות מ-20%, מה שהאוכלוסייה הערבית במדינת ישראל. אז איפה ההשקעה של המדינה לפחות באזרחים שלה? לא רק באזרחים הערבים, גם באזרחים המתגוררים בפריפריה ומהעדות המוחלשות, שיכול להיות שמבניהן באמת יש אפשרות להוציא אנשים עם רקורד אולימפי הרבה יותר טוב מההשקעות היקרות בייצוג המדינה, וכאילו היא משקיעה. והאמת? היא לא משקיעה.
אם אנחנו נשווה את ההשקעות האלה שהמדינה הולכת להשקיע בחברות הון לעשירים, מדוע לא להשקיע בחברה, בתלמידים, בבתי-הספר, כדי שמתוכם נוכל לחנך גם נוער ספורטיבי, גם נוער טוב, וגם שהוא יתרחק מהאלימות. זו הדרך הנכונה, ולא לעודד את הניצול הקפיטליסטי הנורא גם של השכבות החלשות. וזה מה שמעודדת התוכנית הזו, וזה מה שמעודדת המדינה.
היו"ר ליה שמטוב:
תודה. חבר הכנסת אורי אריאל – לא נמצא. חבר הכנסת מאיר שטרית, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יובל צלנר.
מאיר שטרית (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, ראשית, צריך לומר, אני מוכרח לומר את זה בתחילת דברי לשבחו של שר האוצר הנוכחי. זה מוזר שאני, כאיש אופוזיציה, אומר את זה, שהוא הראשון שהחליט לטפל בסוגיה הזו של רווחים כלואים. עובדה היא שלפניו היו באמת הרבה ממשלות, אף אחד לא נגע בסוגיה, והחברות האלה קיבלו פטור ממס, כמעט מלא, לאורך כל הדרך. אבל לדעתי, כוונתו טובה, אני לא בטוח שמעשיו נכונים. הגשת הצעת חוק שעכשיו פוטרת את החברות האלה כמעט ממס, אחרי צבירה של רווחים של 100 מיליארד שקל, אני לא בטוח שהיא מעשה נכון. ייתכן שהחשבון של שר האוצר אומר: שווה לי לגבות 3 מיליארד שקל במקום אפס, וכך, כאילו, להקטין את הקיצוץ בתקציב. השאלה אם זה נכון.
אני לא בטוח שזה נכון משתי סיבות. האחת, גברתי היושבת-ראש, נדמה לי שאם שר האוצר רצה להשיג את 3 המיליארד, הוא יכול היה לנהל אתם משא-ומתן ולהגיע להסכמה, ללא חוק שפוטר אותם; לנסות לקבל את הכסף, כמה שהוא יכול יותר, תוך משא-ומתן, כאשר הוא יכול להניח על השולחן את האיום בחקיקה, שבמידה שהם לא ישלמו, הוא יפעל להגשת הצעת חוק שתגבה מהם מסים כחוק. אני רוצה להזכיר את הפרשה של ועדת-ששינסקי לגבי הרווחים הגלומים מהנפט, ששם הוא כן העז והקים ועדה שדנה בכל העניין מחדש והציעה לשנות רטרואקטיבית את החקיקה לגבי המיסוי של רווחי הגז. יכול להיות, ואני אומר את זה לשר האוצר, שגם המקרה הזה היה מצדיק הקמת ועדה ציבורית שתבחן את הסוגיה הזו לעומק ואולי תגיע למסקנות אחרות שיחייבו גביית כסף הרבה יותר גדול.
הדבר השני, גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, הוא שאני מתפלא על משרד האוצר למה הוא מוכן עכשיו, כדי להרוויח 3 מיליארד שקל, לפטור חברות של 100 מיליארד שקל רווחים – לפטור אותן לחלוטין, כמעט, ממס. אם אתה כל כך נדיב, והמטרה שלך היא רק לגבות כסף – אמרתי את זה קודם בקריאת ביניים לסגן שר האוצר; אני מציע למשרד האוצר הצעה אלטרנטיבית: תציע לחברות הישראליות, החברות הרווחיות הישראליות, שמי שמושך דיבידנד – כהוראת שעה לשנה, יש שנת מצוקה ב-2013? – מי שמושך דיבידנד בשנת 2013 ישלם במקום 25% מס או במקום 30%, 15% מס. אני בטוח שהאוצר יקבל במקרה הזה לא 3 מיליארד – 20 או 30 מיליארד. אני יודע לומר כמה חברות במשק, ישראליות, מחזיקות כספים רבים מאוד בחברות, והם לא מושכים אותם בגלל המיסוי הגבוה על דיבידנדים. אילו היו מורידים את הדיבידנד לחברות ישראליות, אני בטוח ששר האוצר – המדינה היתה מקבלת עשרות מיליארדים.
אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, מאחר שהחוק מגיע אליך אני מבקש שתשמע את ההערה הזו שלי, היא חשובה. קודם כול, שתדע – אני שיבחתי את שר האוצר על זה שהוא בכלל מטפל בסוגיה. אבל הפתרון שלו, בעיני, הוא לא נכון, כי לבוא ולעשות חוק שפוטר את החברות האלה ממס זה מעשה לא נכון. יכול להיות שצריך להקים ועדה ציבורית נוסח ששינסקי, שתדון בעניין הזה.
והצעתי דבר אחר: שר האוצר עושה את זה כדי לגבות 3 מיליארד שקל. אני אומר: ריבונו של עולם, אני אומר לך, משה, ידידי, חבר הכנסת משה גפני: בחברות הישראליות יש רווחים עצומים שאנשים לא מושכים בגלל תשלום הדיבידנד של 30%. הצעתי שאם שר האוצר רוצה להיות נדיב, ואני מציע לך – אתה יכול להוביל את המהלך הזה. תקבעו – אגב, עשו את זה בשנת 2012. תעשו ב-2013 הוראת שעה של שנה, שמי שמושך דיבידנד מהחברות הישראליות ב-2013 ישלם 15% דיבידנד במקום 30%. אני בטוח שהאוצר יקבל אז 20 מיליארד שקל לפחות, לשנה. אתם יכולים לקבל הרבה מאוד כסף. הנה, שמע אותי גם סגן שר האוצר. עשו את זה כבר. סגן שר האוצר אמר לי שעשו את זה לפני כמה שנים. תעשו את זה עכשיו. אתם תקבלו עשרות מיליארדים. למה להסתפק ב-3 מיליארד ולעשות חוק שפוטר אותם ממסים? זה לא דבר נכון. זהו, גברתי.
היו"ר ליה שמטוב:
תודה. חבר הכנסת יובל צלנר, בבקשה. יובל? אז חבר הכנסת שלמה מולה. אחריו – חבר הכנסת זאב בילסקי. לרשותך שלוש דקות.
שלמה מולה (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, קודם כול אני מברך אותך. פעם ראשונה אני נואם כשאת נמצאת כאן. אדוני השר בגין, אני רוצה לפנות אליך ולומר לך: כשאני שומע את ראש הממשלה מדבר על הנושאים המדיניים – כדי לא להתקדם בנושא השלום הוא שולף לנו את אירן. הוא מפחיד את אזרחי ישראל ימים ולילות: הנה, או-טו-טו יש לאירן נשק גרעיני, אנחנו עומדים להיות כאילו מושמדים. כשאנחנו שומעים את ראש הממשלה, הציבור הישראלי זועק. בעיקר אלה שנושאים בנטל, אלה שמשרתים, אלה שהם משלמי המסים, מעמד הביניים, האוכלוסיות החלשות שמגיעות לשירותי הרווחה ברשויות, שמבקשים עזרה, וראש הממשלה בוחר להטיל עליהם מסים. למה? במשך שלוש וחצי שנים ראש הממשלה ניהל את כלכלת ישראל בצורה לא נכונה. יצרו בור של 30 מיליארד שקל. כשמדברים אתו על כך שהוא פוגע באוכלוסיות החלשות הוא מזכיר לנו, יש לו עכשיו פוקר חדש, שנקרא: יוון-ספרד. ראש הממשלה הזה בונה את מנהיגותו בעצם על הפחדה של הציבור הישראלי, שהציבור הישראלי יהיה כל הזמן מפוחד כדי שהוא יוכל להמשיך להנהיג, ולא להנהיג אלא לשרוד – הישרדות בלבד.
האמת היא – כשאנחנו דיברנו בוועדת הכספים על הכספים הכלואים בהתחלה אמרו לנו: יש 100 מיליארד שקל, חלקו הגדול של הכסף בעצם מדינת ישראל נתנה כסיוע לאותן חברות, ואז החברות האלה לא מושכות את הכסף, לא מוציאות את הכסף לחוץ-לארץ כדי שלא לשלם מס. אנחנו חשבנו שהוא באמת יוליך מהלך. לא רק שהוא ייקח 3 מיליארד שקל, אלא יעשה 6%, 7%–10%, ייצר איזה תהליך שבו הוא יוכל לקבל את הכסף.
אבל מה? ראש הממשלה מתקשה, בעצם בעיקר שר האוצר. האמת היא, אני מעדיף לדבר על ראש הממשלה. הרי הוא אמר לנו הוא שר-על, הוא מעל שר האוצר. הוא עושה את הכול מעל ראשו של שר האוצר. חשבנו שהוא ימצא דרך אולי נאותה יותר שתקל על השכבות החלשות. במקום זה הוא מטיל עליהן גזירות, גזירות כלכליות, והציבור מאס בממשלת הליכוד-ש"ס.
האמת היא, ש"ס בכלל היא מפלגה אנטיתזה, אנטי-חברתית, שהיתה אמורה לייצג את האוכלוסיות החלשות, אבל היא מייצגת סקטור אחד שנקרא חרדים. לא עובדים, לא משרתים, לא משלמים מסים. אבל הם בונים את התזה שלהם, ללכת אל הבוחר עוד הפעם בדמגוגיה זולה, יבואו ויגידו: אנחנו מצפון-אפריקה. בעצם מזכירים לכם את מה שעשו אבות אבותינו. לכן, כדאי לכם שנחזיר עטרה ליושנה ותבחרו בנו. איזה דמגוגיה זולה, כפי שהליכוד נוהג לעשות כל הזמן.
אני רוצה לבוא ולהגיד לספסלים הריקים של הליכוד: הציבור הישראלי הרבה יותר מפוכח משר האוצר שלו שמטיל עליו גזירות כלכליות; בוודאי מראש הממשלה שאינו מנהיג, אלא שרדן פוליטי. תמיד בוחר את שותפיו הטבעיים, ולכן הוא הצליח אפילו בתקופה קצרה להוציא את קדימה, כי הוא לא עשה שום דבר. האמת היא, ראש הממשלה הזה, אף אחד לא מאמין לו. אנחנו לא מאמינים לו, הציבור גם לא יאמין לו.
היו"ר אורי אורבך:
תודה רבה. תודה, חבר הכנסת שלמה מולה. חבר הכנסת זאב בילסקי, בבקשה. ואחריו – מגלי והבה.
זאב בילסקי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, משום מה בשיח עד עכשיו, ואני מתייחס לדברייך, חברת הכנסת שלי יחימוביץ; דיברת על כך, אמרת: אתה יודע, אילו לפחות היינו מצליחים לשכנע אותם להשקיע את הכסף בישראל, לבנות עוד, להשקיע, ליצור מקומות תעסוקה, יש בזה מן ההיגיון. יש בזה הרבה מאוד. אבל האמת היא שהכסף שהם הולכים להוציא לא רק שלא מושקע בארץ, הוא נוסע לחוץ-לארץ. הוא אפילו לא יישאר פה. מילא, את יודעת מה? אם לא בתעשייה, לפחות תשקיעו בבנקים. נו, בוא נניח. תשקיעו את הכסף בארץ. תחכו להזדמנויות עסקיות, ניצור בשבילכם הזדמנויות עסקיות. הרבה מאוד מתקדם פה במדינה, יכול להיות שתהיה לכם אפשרות. אבל הכסף הזה לא רק שלא משולם עליו מס אמת, אלא הוא עוזב וכנראה גם לא יחזור.
לכן, יש היגיון מסוים. אם יצרנו פה תנאים לחברה להצליח, ואנחנו שמחים שהחברה מצליחה, אנחנו שמחים שהיא מרוויחה, אבל לפחות שיהיה איזה איזון מול ההצלחה הכספית שלך. נכון שבאת למדינת ישראל, נכון שהשקעת, לקחת סיכונים. אבל בכל אופן, איפה אנחנו בכל הסיפור הזה? ולכן, כנראה המצוקה של האוצר כל כך כל כך קשה שאנחנו באמת מגיעים לרגע הזה.
ופה בדקה וחצי שעוד נותרה לי, ידידי היושב-ראש – אני כל הזמן יושב וחושב, ואני אומר, איך יכול להיות שאנחנו – אומרים עלינו העם נבחר, אומרים עלינו שאנחנו עם בחירה, אומרים עלינו – – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – – אנחנו אומרים לעצמנו – – –
זאב בילסקי (קדימה):
זה נכון, אבל מרוב שאמרנו לעצמנו – – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – –
זאב בילסקי (קדימה):
נכון, אבל מרוב שאמרנו לעצמנו התרגלנו והתחלנו גם להאמין בזה. עכשיו, איך יכול להיות שאנחנו, עם שכביכול חכם כל כך הגיע לבור של 30–40 מיליארד שקל ואין לנו מושג מאיפה נכסה את זה. עכשיו, זה אם התנאים בשנה-שנתיים הקרובות יהיו אותו דבר – הלוואי, אני חותם היום. אבל תראו מה קרה אתמול. תראו איזה אירוע ביטחוני קרה אתמול, וזאת הזדמנות באמת מעל הבמה הזאת לברך את שירות הביטחון ואת צה"ל על ההצלחה הבלתי רגילה. ותראו מה יש כאן. עכשיו, אירוע כזה או אירוע אחר יכול ברגע אחד להדליק פה את כל האזור. עכשיו, אם מישהו לא יודע, בואו אני אגיד לכם. כל יום של מלחמה, מלבד כל ההרג והצער שכרוך בזה, גם עולה הרבה כסף. אתם רוצים לדעת כמה? מיליארד שקל ליום. תעשו חשבון. לא הרבה זמן, עשרה ימים, שבועיים, עוד 14 מיליארד נוסף על ה-40 הקיימים. מאיפה תכסה את זה?
דב חנין (חד"ש):
– – –
זאב בילסקי (קדימה):
יכול להיות. ולכן, חוסר האחריות בכך שממשלת ישראל הביאה אותנו למצב כזה שאנחנו צריכים לכסות היום בור של 30–40 מיליארד שקל ולקוות, א. שלא יהיה פה שום עימות כולל, אדוני שר האוצר; וב. שהמצב באירופה לפחות יישאר כמו היום, כי גם זה אתה יודע, ושנינו יודעים, שאין ברירה.
לכן, אדוני שר האוצר – פשוט נכנסת ואני – – –
שר האוצר יובל שטייניץ:
אמרו לי שאתה מדבר אז נכנסתי.
זאב בילסקי (קדימה):
אני מודה לך.
היו"ר אורי אורבך:
– – – למשפט הסיום שלו.
שר האוצר יובל שטייניץ:
– – –
זאב בילסקי (קדימה):
עד עכשיו זה היה דברי טעם. עכשיו, ברגע שנכנסת, בגלל הידידות העמוקה קשה לי להתבטא פעם נוספת.
היו"ר אורי אורבך:
אתם יכולים לצאת להתחבק בחוץ. בבקשה.
זאב בילסקי (קדימה):
אבל היושב-ראש אפשר לי משפט סיום אז רק אני אגיד לך דבר אחד, ידידי שר האוצר. אני מתפלל בשביל כולנו שכל התנאים שנמצאים היום לא יורעו, כי אנחנו לא הבאנו בחשבון את הבור הקיים, ואתה לא מביא בחשבון גם אירועים עתידיים שעלולים להשפיע לרעה על מצבנו כמדינה. ולכן, בוא נתפלל כולנו שהמהלך הזה יצליח.
היו"ר אורי אורבך:
תודה רבה. חבר הכנסת מגלי והבה – שא מדברותיך. ואחריו – חבר הכנסת טיבייב. בבקשה.
מגלי והבה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, תרשה לי לברך אותך כי זו לי הפעם הראשונה שאתה יושב בכס היושב-ראש.
היו"ר אורי אורבך:
העונג שלי.
מגלי והבה (קדימה):
וגם להזכירך, עכשיו תרגיש מה זה לשבת פה ולעשות סדר לאלה שיושבים למטה.
היו"ר אורי אורבך:
אני אשמח להוציא אותך בהזדמנות הראשונה.
מגלי והבה (קדימה):
– – – תחזיר קצת ממה שהיה. אבל אני מברך אותך, וגם שתצליח.
היו"ר אורי אורבך:
תודה.
מגלי והבה (קדימה):
חברי חברי הכנסת, שר האוצר, אין ספק, אני זוכר את המלחמות שלנו החל מ-2003 בנושא חוק לעידוד השקעות הון. היתה לו מטרה מאוד חשובה, והוא סייע באמת, אחרי שחוקק וטופל, סייע להמון חברות, ובמיוחד בפריפריה ובמקומות שונים. אומנם בחלקים ממנו החוק התבצע וחלקים לא הצלחנו. ובסופו של דבר, ראינו בעצם שמטרת הפטור בחוק, שבא לעודד בעצם חברות – היתה תמיד הבעיה הזאת בנושא חלוקת דיבידנדים. אם בשנתיים שיש לך הפטור אתה מחלק את הדיבידנדים, אז אתה על זה צריך לשלם את המס. והיה חוסר סדרים שונים, וידעו אלה שבעצם רצו להתחמק מתשלומים, ידעו לעשות את זה. וגם, בוא נגיד את זה, ונגיד את האמת, שגם בהרבה מקרים גם האוצר או משרדי ממשלה השונים שיתפו פעולה בנושא בשביל לעודד. ואם החוק הזה בא לעשות סדר והיגיון – אז אני מקווה, אני מקווה.
אבל אם אני רוצה להתייחס באמת לגזירות הכלכליות, וזו הזדמנות ששר האוצר כאן. נכון שנעשו כל מיני עסקות שהאחוז היה מוטל על אלה שמרוויחים 8,800 שקל ועכשיו העלו את זה ל-14,000 שקל שזה הפרש מכובד. אבל צריך לזכור, בסופו של דבר, כמה אותן שכבות חלשות כתוצאה מהגזירות יסבלו מחוסר הכנסה. ואני אזכיר לשר האוצר, אנחנו מדברים על 730,000 שעובדים במגזר הציבורי ושליש מהם משתכרים פחות מהממוצע במשק, ושליש שני שבעצם משתכרים, או בעצם אפשר להגיד משתכרים, שני בני-הזוג עובדים, אבל הם נחשבים עניים. ובאים ומטילים עליהם את הגזירות האלה במקום לעשות את הגזירות על החברות שיש להן. ושמענו היום על חברות בכלל ענקיות, שמשלמות פחות מ-3%, או 3%. עד מתי תימשך החגיגה הזאת? מדוע הממשלה הזאת צריכה להתנפל על החלשים, על המשתכרים, על שכבות הביניים, ולהתעלם מהעשירים? וזה דבר שחוזר כל הזמן בכל המדיניות הזאת.
אדוני שר האוצר, אתה צריך לעשות את המדיניות הזאת של ראש הממשלה, אבל מישהו חשב מה ההשלכות של קיצוצים במשרדי הממשלה? נוסף על המסים הנוספים העקיפים, זה עוד מסים ועוד מטלות על האוכלוסייה. אתה דמיינת לעצמך, אדוני שר האוצר, בריאות בלי שירותי בריאות? אתה דמיינת לעצמך – אמרת, פתרנו את משבר הדיור – אין לנו פתרון למשבר הדיור, מישהו מחברי הכנסת שיקום ויגיד איפה אפשר לרכוש דירה ומי יש לו היכולת לרכוש דירה מאותן אוכלוסיות שאנחנו כאן כולנו בשביל להגן עליהן.
היו"ר אורי אורבך:
ולכן – משפט הסיום.
מגלי והבה (קדימה):
ולמשפט הסיום אני אומר גם כן – כשאני מדבר על עסקות שנעשו מול משרדי הממשלה השונים, שהחזרנו להם חלק מהכסף והחזרנו להם בשביל שיצביעו, ראינו את העזים שהכנסתם גם כן בחוקים והשיפורים האלה, זה לא יפטור אתכם מאחריות של הטלת גזירות קשות מאוד על אוכלוסייה חלשה, על שכבות הביניים, ועל כך תשלמו מחיר יקר ביום הבחירות, אני מקווה. תודה.
היו"ר אורי אורבך:
תודה רבה. חבר הכנסת רוברט טיבייב, ואחריו – חבר הכנסת יוחנן פלסנר. אם הוא לא נמצא, אז רוני בר-און – לא נמצא, ואז מיכאל בן-ארי וישראל חסון וג'מאל זחאלקה. יש לנו אי-נוכחות מלאה של הבאים.
זאב בילסקי (קדימה):
הם יבואו.
היו"ר אורי אורבך:
בעזרת השם.
רוברט טיבייב (קדימה):
אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השר, יושב-ראש האופוזיציה, למה אנחנו יושבים פה היום? ועובדה, אף אחד, חוץ מכבוד השר, מחברי הקואליציה – ודיברנו על זה היום – לא נוכחים פה. למה? כי לא טוב להם, לא נוח להם, לא רוצים לשמוע את זה, ואני כמעט בטוח, הם פשוט מתביישים להיות פה ולשמוע את זה.
היו"ר אורי אורבך:
הם ודאי צופים בערוץ-99, הם לא רוצים להפסיד בריצה לכאן. הם יבואו אחרי הנאום של אדוני.
רוברט טיבייב (קדימה):
כמובן וכמובן, הם פשוט לא רוצים להיות חלק מהגזירות האלה.
היו"ר אורי אורבך:
ההערה שלך נכונה.
רוברט טיבייב (קדימה):
אנחנו יודעים את זה, אדוני היושב-ראש, אבל אין מה לעשות, זה הקואליציה, זאת הממשלה – ממשלה הכי כבדה, הכי גדולה, 39 שרים וסגנים. ויש שרים כנראה, אני תמיד צוחק, אני אומר, יש שר התקשורת – ואני מכבד אותו באופן אישי – אבל כנראה יש אפשרות גם להכניס את שר התקשורת האלחוטית, אולי שר התקשורת התת-קרקעית, יש המון אופציות. אני פשוט רוצה לייעץ לראש הממשלה להכפיל את הממשלה בכל מיני תיקים.
אבל הדבר הכי חשוב, כי בסופו של דבר אני גר באופקים, ושר האוצר – באופן אישי אני באמת מכבד אותו – ואמרו פה, וגם שר האוצר, שאנחנו עברנו, אנחנו מעל המשבר, מעכשיו אנחנו נתייחס למחאות ולחברות ולבעיות. אדוני שר האוצר, אני גר באופקים – לא מרגישים את זה. באופקים, בפריפריה, לא מרגישים את ההקלות. אנחנו לא מרגישים שיותר קל לנו. לא יודע למה. יכול להיות שבמקום אחר, בפריפריה אחרת, באוכלוסייה אחרת, מרגישים את זה, אני באופקים – והשכנים שלי ובשכונה שלי ובעיר שלי – כלום. למה? זאת שאלה ששואלים אותי גם כן, ואין לי תשובה לתת להם.
יכול להיות שאדוני השר ייתן את התשובה, אני מאוד מקווה, אבל לצערי הרב, יכול להיות שאני עכשיו אגיד דברים קשים – כנראה הפקידים במשרד שלך כל כך שולטים בכל מיני דברים, ולא מתייחסים לאדם הפשוט, פשוט לא מתייחסים. מה זה הדבר הזה לחברה ענקית מס 3%? איך זה נשמע? זה פשוט לא מוסרי, זה פשוט בעניין של מוסר – לא יודע, אין לי מלים איך להסביר את התופעה. איך אני יכול להסביר לאותו תושב אופקים שאחוז האבטלה אצלו גבוה, שדירה הוא לא יכול לקנות ואין לו כסף; מה אני אסביר לו? תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אורי אורבך:
תודה רבה. בואו נראה מי נמצא. חבר הכנסת פלסנר לא נמצא, חבר הכנסת רוני בר-און איננו, מיכאל בן-ארי לא נמצא, ישראל חסון גם נעדר, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה לא כאן, הרב ישראל אייכלר לא כאן, נסים זאב לא כאן – – –
זאב בילסקי (קדימה):
הם ביקשו שאני אדבר בשמם.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
אין דבר כזה נסים זאב – – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
זה נס שזאב איננו – – –
היו"ר אורי אורבך:
אם הסדרנים יכולים לגרור את נסים זאב פנימה, וגם זאב אלקין לא נמצא כאן, אז אדוני השר צריך לתת את תשובתו.
קריאות:
– – –
קריאה:
הצבעה. הצבעה, היושב-ראש.
היו"ר אורי אורבך:
השר יסכם, והקואליציה תדדה פנימה.
מגלי והבה (קדימה):
או שנצביע, אדוני, בלעדיהם.
היו"ר אורי אורבך:
יכול להיות. מייד כשהשר יסיים את דברו אנחנו נעבור להצבעה, לא נעכב.
שר האוצר יובל שטייניץ:
באמת, אני כבר לא זוכר את עצמי מתי הייתי פה רק בחברת אנשי האופוזיציה – –
היו"ר אורי אורבך:
מזל שהיושב-ראש הוא מהקואליציה.
שר האוצר יובל שטייניץ:
– – אבל הם לא פחות נחמדים מאנשי הקואליציה, ברמה האישית אני מחבב את כולם, ככה שזה בהחלט במקום.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שאני אגע בסוגיה שלפנינו, שאלת הדיבידנדים הכלואים, אני רוצה להשיב כאן על שני דברים שנאמרו. ראשית, שמעתי מכמה דוברים, לא אנקוב בשמותיהם, התקפה חריפה על אנשי האוצר ועל פקידי האוצר. דובר אחד אפילו אמר שאנשי האוצר באופן מסורתי דואגים לבעלי ההון – הוא כינה אותם טייקונים – מתוך הנחה שלאחר מכן הם ימצאו עבודה אצל אותם בעלי הון. אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, לציבור וגם לכנסת הנכבדה – די עם ההתקפות הפרועות הללו, ההסתה הקיצונית הזו נגד אנשי האוצר. אני לא מכיר שום ציבור עובדים במדינת ישראל שמשתלחים בו – וזה כאילו נתפס כלגיטימי – כמו עובדי האוצר, כאילו בכלל הם לא עובדים, לא אזרחים נאמנים של מדינת ישראל.
ביקורת כן, אבל השתלחות חסרת בסיס, שלוחת רסן בפקידי האוצר, בעובדי האוצר המסורים, אנשים שמסורים מאין כמותם לכלכלת ישראל, לאזרחי ישראל, למדינת ישראל, מהעובדים המסורים ביותר והמקצועיים ביותר שקיימים במדינת ישראל – ההשתלחות שלוחת הרסן הזו, פעם אחרי פעם, נגד אנשי האוצר או פקידי האוצר, אין לה מקום. אין לה מקום בבית-הנבחרים, אין לה מקום בתקשורת – אני לא אנקוב בשמות אבל מי שעולה כאן על הבמה הזו ומכנה את אנשי האוצר "רשעים" או שמות גנאי דומים לזה, אין לזה מקום. זה אנשי מדינה, פקידי מדינה, עובדי מדינה מסורים מאין כמותם, ואדוני היושב-ראש, אני חושב שהגיע הזמן לשים קץ להשתלחות הזאת בפקידים, בעובדים, במנהלים, מהטובים ביותר שיש למדינת ישראל.
רוני בר-און (קדימה):
אתה אשם בזה.
שר האוצר יובל שטייניץ:
בתקופתך זה לא היה, רוני.
רוני בר-און (קדימה):
לא היו.
שר האוצר יובל שטייניץ:
לא השתלחו באנשי האוצר.
רוני בר-און (קדימה):
לא היה.
שר האוצר יובל שטייניץ:
באנשי האוצר, לצערי הרב, השתלחו פעמים רבות – –
רוני בר-און (קדימה):
אתה אשם בזה.
שר האוצר יובל שטייניץ:
– – וזו תופעה שלא התחילה היום ולא אתמול, והתופעה הזו ראויה לכל גנאי, ואני מגנה אותה כאן בתוקף. אין סיבה להשתלח בשום ציבור מסור של עובדים במדינת ישראל, ודאי ודאי לא בציבור העובדים המקצועיים והמסורים באוצר – –
רוני בר-און (קדימה):
דרך אגב, גם אצל נתניהו כשר אוצר זה לא היה.
שר האוצר יובל שטייניץ:
– – שתרם ותורם תרומה בלתי רגילה לכלכלת ישראל. דרך אגב, בלי קשר לשאלה מי הממשלה המכהנת. יש כאן אנשים מקצועיים, פקידים מקצועיים, שראויים לשבח, ובמקום זה, לפעמים, במקום שבח מקבלים השתלחות. אני רואה פה את ראש רשות המסים, אבל הוא לא היחידי שעושה עבודה מקצועית ומסורה אלא רבים-רבים כמותו באוצר על כל אגפיו. אני מבקש מחברי הכנסת, למרות הוויכוחים הפוליטיים, לשמור על כבודם של עובדי ציבור ולשמור על כבודם של אנשי האוצר ופקידי האוצר.
רוני בר-און (קדימה):
– – – ראש רשות המסים. אתה – – –
שר האוצר יובל שטייניץ:
אני רוצה – – –
היו"ר אורי אורבך:
חבר הכנסת בר-און.
רוני בר-און (קדימה):
אתה הלכת לבג"ץ כדי למנות איש פוליטי לראש רשות המסים – –
היו"ר אורי אורבך:
חבר הכנסת בר-און.
רוני בר-און (קדימה):
– – ואתה רוצה לשמור על כבודו.
שר האוצר יובל שטייניץ:
אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר אורי אורבך:
חבר הכנסת בר-און, היתה לך הזדמנות לדבר והחמצת אותה לפני עשר דקות. אז אל תכפר על זה בקריאות ביניים.
רוני בר-און (קדימה):
זו לא החמצה ראשונה – – –
היו"ר אורי אורבך:
נכון, ולא הגדולה – – –
שר האוצר יובל שטייניץ:
אדוני היושב-ראש, הדבר השני – אני ישבתי באולם, אדוני ראש האופוזיציה, ושמעתי חלק מאנשי האופוזיציה, כולל ממפלגתך שלך, מדברים נגד הגזירות הקשות ונגד הבור שנוצר בתקציב. הם מתכוונים, כמובן, לגירעון שמחייב כעת את התיקון הזה בהכנסות המדינה. אומר מייד במאמר מוסגר שהפשרה שהושגה היום היא לא פשרה אלא שינוי כיוון שחבילת ההכנסות נשארת בדיוק כפי שהיתה, ואולי תזוזה של כמה עשרות מיליונים לכאן או לכאן. אבל החבילה של מעל 14 מיליארד שקלים נשארת בדיוק כמו שהיתה ותישאר בדיוק כמו שהיתה. יושב-ראש ועדת הכספים וחבר הכנסת חיים כץ – – –
רוני בר-און (קדימה):
אתה יודע שזה לא נכון. לא נשאר מהחלטת הממשלה כלום. כלום.
שר האוצר יובל שטייניץ:
לא העזו גם – – –
היו"ר אורי אורבך:
בבקשה שם, קצת יותר בשקט. לצעוק בשקט יותר.
רוני בר-און (קדימה):
אבל זה נכון להיות אחראי – – – האמת.
שר האוצר יובל שטייניץ:
מתוך תחושת האחריות שלהם איש גם לא הציע לקצץ באותה חבילה, אלא נערכו בה שינויים פנימיים. אני אומר את זה כדי לחדד חוסר בהירות מסוים שראיתי באמצעי התקשורת.
רוני בר-און (קדימה):
לא נשאר כלום.
שר האוצר יובל שטייניץ:
אבל, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, חברי סיעתך, חלקם לפחות, עמדו כאן וטענו שהחבילה של חמש-עשרה מיליארד, ארבע-עשרה מיליארד, היא חבילה גדולה וקשה. אני רוצה להזכיר לכבודו ולאנשי מפלגתו שכבודו בעצם, בהיותו חבר ממשלה, רק לפני שבועיים-שלושה, הצביע למעשה בעד חבילה או בעד צורך במסים גדול בחמש-עשרה מיליארד.
רוני בר-און (קדימה):
– – – העלאת הגירעון. למה אתה – – –?
רוברט טיבייב (קדימה):
– – –
שר האוצר יובל שטייניץ:
אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר אורי אורבך:
רבותי, אנחנו לא מתערבים בתוכן של הנואמים ולא מתקנים להם גם את העברית.
רוברט טיבייב (קדימה):
זה מתחת לחגורה.
היו"ר אורי אורבך:
אנחנו שומרים פה על סדר. אז, בבקשה.
רוברט טיבייב (קדימה):
זה מתחת – – –
היו"ר אורי אורבך:
– – – הוא נר לרגלי כאן.
שר האוצר יובל שטייניץ:
מי שהצביע נגד הגדלת הגירעון הצביע בעצם בעד השארת הגירעון על 1.5% ונגד הגדלת הגירעון ל-3%. ההצבעה הזאת היתה מחייבת חבילת מסים לא של ארבע-עשרה מיליארד אלא של 29 מיליארד, כי 1.5% בגירעון שווה חמש-עשרה מיליארד. לכן ידעו אזרחי המדינה – –
שאול מופז (קדימה):
איך הגעת – – –?
רוני בר-און (קדימה):
חמישה-עשר, חמישה-עשר. אי-אפשר לשמוע את העברית הזאת.
שר האוצר יובל שטייניץ:
– – וחברי קדימה שיושב-ראש האופוזיציה – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – –
שר האוצר יובל שטייניץ:
– – חבר הכנסת שאול מופז, הצביע בממשלה בעד חבילה גדולה יותר של 29 מיליארדי שקלים – –
מרינה סולודקין (קדימה):
הכול בגלל מופז.
רוברט טיבייב (קדימה):
זה לא יפה.
רוני בר-און (קדימה):
אתה גם לא מבין וגם לא – – –
היו"ר אורי אורבך:
רבותי, קדימה.
שר האוצר יובל שטייניץ:
– – כי ככל שהגירעון נמוך יותר הפער בהכנסות גדול יותר, וזה מחייב חבילת מסים כמעט כפולה. אחד השיקולים בוויכוח בין 2.5% ל-3% היה בדיוק השאלה האם להטיל עוד 5 מיליארד שקלים מסים, שזה מה שהיה קורה אם הגירעון היה נשאר ב-2.5%.
רוני בר-און (קדימה):
למה שלא תקצץ בהוצאות הממשלה? למה – – – ההבל האלה?
שר האוצר יובל שטייניץ:
לעומת זה, 1.5% היו מחייבים עכשיו את הממשלה – –
מרינה סולודקין (קדימה):
מה עם החרדים?
שר האוצר יובל שטייניץ:
– – להביא חבילה של 30 מיליארד או 29 מיליארד. לכן אני חייב לומר ליושב-ראש האופוזיציה, שכאשר כבודו הצביע נגד הגדלת הגירעון, כבודו הצביע, למעשה, בעד חבילה כפולה מחבילת המסים הנוכחית.
רוני בר-און (קדימה):
– – –
שלמה מולה (קדימה):
אבל אתה דיברת – – –
היו"ר אורי אורבך:
רבותי, שר האוצר מדבר עכשיו, ואחר כך – כל אחד בתורו, וגם קודם.
שלמה מולה (קדימה):
אבל אמרת שהכלכלה מצוינת ושיש עודף גבייה. מה חדש עכשיו?
היו"ר אורי אורבך:
חבר הכנסת מולה. בבקשה.
שלמה מולה (קדימה):
אני רק אומר לשר – – –
היו"ר אורי אורבך:
אני רק מעיר לך. אתה רק אומר, ואני רק מעיר. בבקשה.
שלמה מולה (קדימה):
אמרתם שהכלכלה מצוינת, אין בעיה.
שר האוצר יובל שטייניץ:
אנחנו הסברנו את הירידה בהכנסות המדינה. אתה היית בוועדת הכספים כשהסברתי את זה – –
שלמה מולה (קדימה):
נכון.
שר האוצר יובל שטייניץ:
– – ואני בטוח שהבנת.
אדוני היושב-ראש, אני אגע עכשיו בנושא הדיבידנדים הכלואים. אני רוצה לפתוח בדברים שאמר פה חבר כנסת מהאופוזיציה, שר אוצר לשעבר, מאיר שטרית. עמד כאן חבר הכנסת מאיר שטרית ואמר ביושר: במשך שנים לא נעשה דבר כדי לגבות את אותם מיליארדים מאותן חברות גדולות ובינוניות – –
רוני בר-און (קדימה):
עוד פעם תקדים עולמי.
שר האוצר יובל שטייניץ:
– – ושום שר אוצר לא ביצע מהלך כלשהו להביא לאותה גבייה של מיליארדים מהדיבידנדים הכלואים. והנה, בפעם הראשונה – – –
רוני בר-און (קדימה):
תקדים עולמי.
היו"ר אורי אורבך:
חבר הכנסת רוני בר-און, אני לא רוצה לקרוא אותך קריאה ראשונה בפעם הראשונה. אז – – –
שר האוצר יובל שטייניץ:
אדוני היושב-ראש, אתה יודע, אמרתי את זה כבר קודם אבל אני אחזור על זה. מר רוני בר-און כיהן כשר אוצר – לשעבר – שנה וחצי. אני חושב שלא קראתי לו קריאת ביניים אחת – – –
קריאה:
– – –
רוני בר-און (קדימה):
ככה אתה סופר גם את הגירעון.
שלי יחימוביץ (העבודה):
– – – כלכלה פשוט.
היו"ר אורי אורבך:
אולי המדיניות שלו היתה מושלמת פשוט.
שר האוצר יובל שטייניץ:
אבל מאחר שהוא סמל לעדינות ונימוסים אז הוא קורא לי הרבה קריאות ביניים. אני לא יכול להתנגד לזה. זכותו.
היו"ר אורי אורבך:
בגבולות המותר, כן.
שר האוצר יובל שטייניץ:
זו שאלה של היושב-ראש להגביל פה את קריאות הביניים.
היו"ר אורי אורבך:
אני ליברל בינתיים, אבל גם הסבלנות של ליברלים פוקעת לפעמים.
רוני בר-און (קדימה):
אוה, כך – – –
שר הביטחון אהוד ברק:
איך שאני נכנס – – –
היו"ר אורי אורבך:
זה לא קומזיץ. סליחה, אדוני שר הביטחון. חבר הכנסת רוני בר-און, תקרא קריאות ביניים לנאום שאתה מקשיב לו ולא רק לקרוא קריאות ביניים. בבקשה, שר האוצר.
רוני בר-און (קדימה):
אדוני היושב-ראש, סליחה, איך שאני מקשיב – – –
היו"ר אורי אורבך:
לא. רוב הנאום שלו זה קריאות ביניים שלך.
קריאה:
אדוני היושב-ראש, זו – – – מוקדמת.
מרינה סולודקין (קדימה):
– – –
רוני בר-און (קדימה):
אני לא יכול להיות אחראי גם לנאום שלו.
היו"ר אורי אורבך:
נכון. גם אני לא אחראי לנאום שלו. אני אחראי לזה שאפשר יהיה להקשיב לנאום שלו. יותר מזה – קצרה ידי.
רוני בר-און (קדימה):
והשומע ייהנה.
היו"ר אורי אורבך:
בבקשה.
שר האוצר יובל שטייניץ:
לאחר שנים שבהן מדינת ישראל לא ראתה כספים מאותם דיבידנדים כלואים – אני יכול לומר לכנסת שבשמונה השנים האחרונות, למשל, לא נכנסו כספים לקופת המדינה מאותם דיבידנדים כלואים – החלטתי לעשות הכול כדי לגבות את הסכום המקסימלי האפשרי מהרווחים של אותן חברות. הדרך היחידה לגבות סכומים של מיליארדים מאותן חברות היא הדרך שמוצעת כעת לכנסת, והיא חקיקת חוק בהוראת שעה שיאפשר לאותן חברות לשלם מס מופחת, אבל סוף-סוף לאחר שנים שלא שילמו דבר והכספים הללו הלכו ונשחקו בעקבות הריבית, אנחנו מקווים לגבות מאותן חברות מיליארדי שקלים בשנה הבאה.
רוני בר-און (קדימה):
מה יהיה יותר – מהגז מיליארדים או מזה מיליארדים?
שר האוצר יובל שטייניץ:
נדמה לי שאתה הצבעת בעד ההצעה שהבאתי כאן לגבי תמלוגי הגז והנפט.
רוני בר-און (קדימה):
ממש לא, ממש לא, ממש לא.
שר האוצר יובל שטייניץ:
לא? אני לא זוכר שהצבעת נגד.
רוני בר-און (קדימה):
מזה לא תביא ומזה לא תביא.
שר האוצר יובל שטייניץ:
לא זוכר שהצבעת נגד.
רוני בר-און (קדימה):
אתה לא זוכר הרבה דברים – – –
שר האוצר יובל שטייניץ:
על כל פנים, אני גאה ולא אבוש בזה שכשר אוצר פעלתי כדי שמדינת ישראל תקבל מאות מיליארדי שקלים תוספת ב-30 השנים הקרובות מתמלוגי הגז והנפט באמצעות הקמת ועדת-ששינסקי, באמצעות הובלת החקיקה הזאת בכנסת. נכון, גם שר האוצר שלפני היה יכול לעשות את זה, אבל עלי הוטלה המלאכה ואכן השלמתי אותה.
רוני בר-און (קדימה):
תקדים עולמי.
שר האוצר יובל שטייניץ:
אדוני היושב-ראש, אני גאה שהיום אני ניצב כאן, לאחר שמונה שנים – – –
רוני בר-און (קדימה):
כמה שנים – – –
היו"ר אורי אורבך:
רק שנייה. השר שמחון, בבקשה לא להפנות אלינו את גבך אף כי מראהו נאה. בבקשה.
שר האוצר יובל שטייניץ:
לאחר שמונה שנים שבהן מדינת ישראל ואזרחיה לא ראו פרוטה מאותם דיבידנדים כלואים, אנחנו פועלים סוף-סוף על מנת לגבות מיליארדים של שקלים.
זהבה גלאון (מרצ):
איזה מיליארדים? שלושה.
שר האוצר יובל שטייניץ:
3 מיליארד ומעלה, אנחנו מקווים.
אורית זוארץ (קדימה):
4.5 מיליארד – – –
רוני בר-און (קדימה):
מה אתה רוצה מהציבור? יש לך מאות מיליארדים מהחברות – – – מה אתה רוצה מהאומללים האלה?
שר האוצר יובל שטייניץ:
אדוני היושב-ראש, תדריך אותי מתי להמשיך ואני אמתין.
היו"ר אורי אורבך:
חבר הכנסת בר-און, בבקשה.
זהבה גלאון (מרצ):
למה להעלות את המע"מ ב-1%? אפשר עוד מיליארד.
היו"ר אורי אורבך:
בבקשה, שר האוצר.
שר האוצר יובל שטייניץ:
אתה רואה, אני גם מתרגז, לכן אני מפסיק.
היו"ר אורי אורבך:
לא צריך להתייחס לכל קריאת ביניים. חלק זה יהיה להקשיב לסאונד.
שר האוצר יובל שטייניץ:
לא, אתה תיתן לי לדבר בצורה מסודרת – – –
היו"ר אורי אורבך:
טוב, בסדר, רק שנייה. בוא נעשה פה סדר. אדוני סגן יושב-ראש הכנסת, אתה רוצה לשוחח אתם? חבר הכנסת וקנין, אז שב לידם ותשוחח. גם בצדדים קצת שקט, בבקשה. קריאות ביניים במשורה.
זהבה גלאון (מרצ):
שר הביטחון הוא הגורם הכי מפריע פה.
היו"ר אורי אורבך:
שר הביטחון מוזמן להסתכל אל הנואם.
שר הביטחון אהוד ברק:
– – – אני רגיל להסתכל לכיוון – – –
היו"ר אורי אורבך:
לא, לא, זה מפאת כבודו של הנואם וכבודה של הכנסת. בבקשה, אדוני שר האוצר.
שר האוצר יובל שטייניץ:
אני יכול להמשיך?
היו"ר אורי אורבך:
כן. חבר הכנסת פלסנר, בבקשה, בלי הסלולרי. טוב, בבקשה.
שר האוצר יובל שטייניץ:
תודה. אדוני היושב-ראש, כשנודע לי לפני יותר משנה על סיפור הדיבידנדים הכלואים, שאלתי כיצד אפשר לגבות את הכספים האלה למען מדינת ישראל. נאמר לי על-ידי רשות המסים וכל הייעוץ המשפטי ברשות המסים שאין שום דרך חוקית, כיוון שהחברות שבהן מדובר לא עברו על החוק. דרך אגב, מדובר בחוק עידוד השקעות הון הישן שפג תוקפו ב-2010, והגיבנת הזו של דיבידנדים כלואים זו גיבנת מהעבר.
לא השלמתי עם זה. אמרתי: אני מבקש לראות, תציעו הצעות איך אפשר לגבות ולו לפחות מקצת מהכסף הזה לטובת מדינת ישראל ואזרחיה. והסתבר שהדרך היחידה שבאה בחשבון היא לעשות מבצע מס לאותן חברות כדי שישלמו מיליארדי שקלים מסים.
עכשיו אני רוצה לומר, ודאי שאם היינו יכולים לאלץ את אותן חברות למשוך את כל הרווחים והדיבידנדים שלהן, להשקיע אותם בחו"ל – לפי חוק המסים שהיה פה, חוק עידוד השקעות הון, עד לפני שלוש שנים, הן צריכות להשקיע את הרווחים בחו"ל ואז אפשר לגבות מהן מס מלא, כל חברה לפי המחויבות שלה והמסלול שלה. אם אפשר היה לחייב את אותן חברות להשקיע את הכספים בחו"ל ולגבות מס מלא – –
היו"ר אורי אורבך:
רק שנייה. ספסלי קדימה, בבקשה להירגע.
שר האוצר יובל שטייניץ:
– – מוטב – – –
היו"ר אורי אורבך:
יושב-ראש הקואליציה, הניסיונות לצרף עוד מפלגות לא צריכים להיערך במליאת הכנסת. חבר הכנסת אלקין.
רוני בר-און (קדימה):
אני קורא אותך לסדר, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אורי אורבך:
אני חייב להשליט פה משמעת מסוימת. בבקשה, אפשר להמשיך.
רוני בר-און (קדימה):
אפשר להמשיך, אבל צריך לסיים.
היו"ר אורי אורבך:
אני לא יכול להגביל את זמנו של שר בישראל. קטונתי. עבדי התקנון אנחנו.
שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:
למה לא ביקשת קודם?
שר האוצר יובל שטייניץ:
אדוני היושב-ראש, כנסת ישראל, אנחנו היום, לאחר הזנחה של שמונה שנים, מתכוונים לגבות מיליארדים מהרווחים הכלואים בחברות הללו. אלו חברות שלא עברו על החוק, אבל חברות שחוק עידוד הון השקעות הישן אפשר להן להימנע מתשלום מסים כל עוד הן לא משקיעות את הרווחים בחו"ל והן נמנעו מהשקעה כזו. אנחנו מקווים שבמהלך הנוכחי אנחנו נגבה מהחברות האלה בין 3 מיליארד – זה יכול להגיע גם עד 8 מיליארדי שקלים. אלמלא הצעד הזה היינו צריכים לגבות את אותם מיליארדי שקלים במסים נוספים מאזרחי ישראל. עדיף לגבות את אותם מיליארדים מהחברות ולא לוותר לחברות על אותם מיליארדים שאין שום דרך אחרת לגבות אותם, ולגבות את אותם מיליארדים מאזרחי – – –
רוני בר-און (קדימה):
מה עם העברית?
היו"ר אורי אורבך:
אנחנו לא מתקנים שגיאות בעברית כאן.
אורית זוארץ (קדימה):
אבל למה לא עשית את זה כל השנה?
שר האוצר יובל שטייניץ:
– – – ולגבות את אותם מיליארדים מאזרחי מדינת ישראל.
אורית זוארץ (קדימה):
הצבתם יעד ונכשלתם.
שר האוצר יובל שטייניץ:
לא עשינו את זה בעשור האחרון – – –
אורית זוארץ (קדימה):
בשנה האחרונה.
שר האוצר יובל שטייניץ:
– – – בשנה האחרונה ובעשור האחרון, ואנחנו עושים את זה עכשיו. תודה רבה.
אורית זוארץ (קדימה):
הגיע הזמן.
היו"ר אורי אורבך:
תודה, אדוני שר האוצר. גש נא למקומך. אנחנו עוברים להצבעה – כל אחד יגבש בשניות האלה את עמדתו. בטוח שיהיו הפתעות.
שר הביטחון אהוד ברק:
איך אפשר במהירות כזאת?
היו"ר אורי אורבך:
אני בטוח שהפנמתם.
בבקשה, הצבעה.
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31
נגד – 20
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 69 והוראת שעה), התשע"ב–2012, לוועדת הכספים נתקבלה.
היו"ר אורי אורבך:
תודה. ההצבעה על החוק לעידוד השקעות הון – 31 בעד, 20 נגד, אין נמנעים. הצעת החוק עוברת לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית.