קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 12) (שינוי תוואי הפחתת הגירעון), התשע"ב–2012
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/710).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אורי אורבך:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום שלנו. הסעיף הבא: הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 12) (שינוי תוואי הפחתת הגירעון), התשע"ב–2012, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר האוצר, חבר הכנסת יובל שטייניץ. בבקשה.
רוני בר-און (קדימה):
זה בושה לקרוא לזה "חוק הפחתת הגירעון", הם מכפילים את הגירעון.
היו"ר אורי אורבך:
אנחנו צמודים לטקסט.
רוני בר-און (קדימה):
אבל צריך קצת שכל ישר פה. החוק המקורי נקרא "חוק הפחתת הגירעון" אבל הוא מכפיל את הגירעון פה.
היו"ר אורי אורבך:
שכל ישר זאת המלצה, זה לא החלטה של – – –
רוני בר-און (קדימה):
זה נכון.
שר האוצר יובל שטייניץ:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מביא היום חוק יעד הגירעון לשנת 2013 – החוק קובע את יעד הגירעון על 3%. אני רוצה להסביר.
עינת וילף (העצמאות):
מי אמר את זה?
שר האוצר יובל שטייניץ:
אני רוצה להסביר. יש האטה מסוימת במשק – – –
רוני בר-און (קדימה):
בכמה אתה מפחית את הגירעון, תגיד לי?
שר האוצר יובל שטייניץ:
חבר הכנסת בר-און, אם יהיו לך שאלות תשאל בסוף. יש האטה עולמית, אירופה מתרסקת, האטה מסוימת בסין והודו, גם בארצות-הברית ההתאוששות יותר אטית ממה שחשבנו, אנחנו חלק מהעולם וזה משפיע עלינו. לכן, מתחילת השנה עד היום יש לנו ירידה מהתחזית בהכנסות ממסים של 2.8 מיליארד שקלים. הדבר הזה – – –
רוני בר-און (קדימה):
זה אחרי שהפחתת את התחזית בינואר.
שר האוצר יובל שטייניץ:
רוני, בבקשה ממך, לא הפרעתי לך מעולם כשהיית שר האוצר.
רוני בר-און (קדימה):
תספר לכנסת את האמת.
שר האוצר יובל שטייניץ:
תרצה, תעלה אחר כך ותדבר. לכן החלטנו להתאים את יעד הגירעון למציאות הלא-קלה שמתהווה ולקבוע את היעד על 3%. אני רוצה להדגיש, לא היה גורם מקצועי אחד שחשב שצריך להשאיר את היעד על מה שנקבע ב-2009, על 1.5%. אפילו אחד לא היה. ולא היה גורם מקצועי אחד שחשב שצריך להעלות את יעד הגירעון מעבר לגבול של 3%, 3 נקודה משהו אחוז. הוויכוח המקצוע היחידי היה בין 2.5% ל-3%, ואני רוצה להסביר איך קבענו את היעד החדש.
רוני בר-און (קדימה):
כמה היה היעד לשנה?
שר האוצר יובל שטייניץ:
קבענו אותו כששני שיקולים מרכזיים לנגד עינינו. מצד אחד, קבענו 3% לאחר התייעצות עם המון גורמים בין-לאומיים, עם נגידים, עם שרי אוצר, עם אנחל גורייה, יו"ר ה-OECD. זה גם היעד של מסטריכט, זה היעד החדש באירופה. לכן קבענו את הגבול של 3% – קודם כול מפני שיש למספר הזה איזו חשיבות בין-לאומית – –
רוני בר-און (קדימה):
אבל כמה היעד – – –
שר האוצר יובל שטייניץ:
– – ושנית, מכיוון שבתוואי החדש שקבענו, היעד הסופי של ירידת היחס חוב–תוצר של ישראל ל-60% בשנת 2020, ירידה לאזור ה-60% נשמר. דהיינו, יחס החוב–תוצר ימשיך לרדת יותר לאט אומנם גם ב-2013, אבל ימשיך לפי התוואי שקבענו וירד ל-60% ב-2020, שזה יעד שהכרזנו עליו גם קודם. מצד שני, רצינו גם להגביל את הטלת המסים, את הגדלת נטל המס על אזרחי ישראל. נטל מס מוגזם פוגע בכלכלה וגם באזרחים. לכן קבענו את היעד של 3%.
היתה גם דעה שדגלה ב-2.5%, אני רוצה להדגיש, זו גם עמדה לגיטימית מבחינת מוכנות למשבר, החרפת המשבר. אין ההבדל בין 2.5% ל-3%, כיוון שאם פתאום הגירעון קופץ ב-5%, אז ההבדל בין 7.5% ל-8% הוא לא מהותי.
עכשיו אני רוצה לומר לכנסת וגם לאזרחי ישראל ביושר: אנחנו מתכוונים לעמוד ביעד הזה, וזה לא פשוט גם כן, למרות ההגדלה. אנחנו נצטרך להטיל מסים. אומנם העלייה מ-1.5% ל-3% מקטינה ב-15 מיליארד – היינו צריכים להוסיף עוד 15 מיליארד נטל מס ללא העלייה ל-3%, אבל גם העמידה ב-3% מחייבת הטלת מסים. ואנחנו נצטרך לקבל החלטות קשות. אנחנו בימים אלה מגבשים – זה עניין של ימים ושבועות – הצעת מחליטים שיש בה גם צעדים של מיסוי, כדי להראות לעולם כולו שממשלת ישראל מתכוונת למה שהיא אומרת, ותעמוד ביעד החדש של 3%. אנחנו אמרנו את זה לכל הגורמים הבין-לאומיים, ואנחנו מתכוונים לעמוד בדבר הזה.
ולכן, בכוונתי כשר האוצר – על זה אנחנו שוקדים ממש בימים האחרונים, בשבועות האחרונים – להביא בקרוב חבילת צעדים שתאפשר לישראל לעמוד ביעד – אלה צעדים של מיסוי, גם קיצוץ מסוים – שתאפשר לישראל לעמוד ביעד ותקרין אמינות ויציבות לכל העולם, וזה עוד לפני – אני מדגיש – לפני אישור התקציב החדש, שאני מניח שיתבצע בממשלה במהלך המחצית השנייה של חודש אוגוסט.
לכן, אני מבקש מהכנסת לאשר את זה. זה עניין מקרו-כלכלי בעל חשיבות ממדרגה ראשונה למדינת ישראל, ואני משוכנע שאם אנחנו נמשיך להקרין משמעת תקציבית וכלכלית – וזה לא פשוט, זה דורש לפעמים גם החלטות קשות, לא פופולריות – אדוני היושב-ראש, נוכל להמשיך לשמור על מדינת ישראל, על כלכלת ישראל ועל אזרחי ישראל מפני הקטסטרופה של המשבר העולמי הגלובלי שמשתולל באירופה, בארצות-הברית ובשאר העולם. עשינו את זה עד היום, אנחנו נמשיך לשמור על אזרחי ישראל וכלכלת ישראל מהמשבר. ולכן, אישור יעד הגירעון וגם הצעדים שיבואו בעקבותיו הם מתבקשים והכרחיים. תודה רבה.
רוני בר-און (קדימה):
לא נתת אף נתון חוץ מססמאות.
היו"ר אורי אורבך:
תודה רבה, אדוני. ראשון הדוברים בדיון, חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. לרשותך שלוש דקות מהרגע שתגיע. בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני מציע, עמיתי חברי הכנסת, להתנגד להצעת החוק הזו, אף שלכאורה ממשלת נתניהו חוזרת בה מאחת הפרות הקדושות של יעד הגירעון – בוודאי לא צריך להיות פרה קדושה וגם לא עגל זהב. וכפי שהחוק הזה מראה, אפשר לשנות את יעד הגירעון; הוא לא חייב להיות 2%, הוא יכול להיות 3%, והוא יכול להשתנות משנה לשנה. ובפעם הבאה שינסו, עמיתי חברי הכנסת, למכור לכם את הפרה הקדושה או את עגל הזהב הזה של יעד הגירעון, תיזכרו בהצעת החוק הזו.
אבל, עמיתי חברי הכנסת, צריך לומר כאן באופן ברור, השמאל איננו תומך בתקציב גירעוני, השמאל תומך ביצירת הכנסות חדשות למדינה, שתבואנה קודם כול מאלה שיש להם, ממיסוי אמיתי של העשירים, משינוי סדר העדיפויות הלאומי, מהורדת ההשקעות הצבאיות וההוצאות הצבאיות, מהפסקת ההשקעות בהתנחלויות. ואם עושים את זה, אפשר, עמיתי חברי הכנסת, גם לנהל תקציב מאוזן לחלוטין, וגם להעלות בצורה ניכרת, ניכרת מאוד אפילו, את ההוצאות לחינוך, לבריאות, לרווחה, לכל הנושאים החברתיים שצריך להשקיע בהם, לנושא הדיור שצריך בנייה תקציבית בהיקפים גדולים.
עמיתי חברי הכנסת, מי שחושב שהשמאל הוא זה שצריך לנופף בדגל הגירעון התקציבי, חי בבלבול מושגים. מי שהוביל את הגירעון התקציבי הגדול ביותר בהיסטוריה של ארצות-הברית היה הממשל של הנשיא בוש. וכאשר הובילו לגירעון תקציבי קיצוני, אחר כך גם יכלו בקלות לבוא ולהגיד, צריך להקטין את ההוצאות, כי מה אתם רוצים, הקופה ריקה, אנחנו במשבר.
לכן, לא דגל הגירעון הוא הדגל של השמאל. הדגל האמיתי של השמאל הוא דגל שינוי סדר העדיפויות, ההשקעה במה שצריך והפסקת ההשקעה במה שלא צריך, מיסוי אמיתי על אלה שיש להם, מיסוי על העשירים, מיסוי על הטייקונים, מיסוי על ההכנסות הכלואות, מיסוי אמיתי על כל אלה. יש כסף, הכסף הזה צריך להיכנס גם לקופתה של המדינה, ובכסף הזה, עמיתי חברי הכנסת, אפשר לממן את ההוצאות החברתיות, אפשר לממן את החברה הישראלית, אפשר לממן את ההתמודדות עם הבעיות החברתיות הקשות, גם בלי גירעון בכלל.
היו"ר אורי אורבך:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אורי אריאל – אני לא רואה אותו, אז חבר הכנסת יעקב כץ, בבקשה. אני מבקש להקפיד על הזמנים. ב-18:00 אנחנו מסיימים את הישיבה ואנחנו רוצים להספיק, ככל הניתן, גם לערוך את ההצבעה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אפשר – – – את ההצבעה, אפשר להצביע את זה – – – עד 18:10
היו"ר אורי אורבך:
בסדר, אדוני. בבקשה, חבר הכנסת יעקב כץ, שלוש דקות לרשותך.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, א. ברכותי לך, ידידי אורי, על מינויך ליושב-ראש הכנסת – – –
היו"ר אורי אורבך:
תודה.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
ממלא-מקום יושב-ראש הכנסת.
היו"ר אורי אורבך:
סגן.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
רציתי לומר, הגדלת היעד, אדוני שר האוצר – אדבר בקצרה, כי ביקשו ממני לדבר בקצרה, אבל יש תקציב. חבר הכנסת גפני, אתה מפריע לי, אתה יכול לדבר אתו כל השנה. אדוני שר האוצר, אני היית אצלך פעמים מספר בקשר לנושא הבנייה, לפני שלוש שנים וחצי, לפני שנתיים וחצי, נדמה לי שלוש פגישות במשרדך, בנושא של הבנייה במדינת ישראל. ואני חושב שאני צדקתי – מחירי הדירות עולים, למרות התחלות בנייה רבות, ואין בתים לתושבים רבים במדינת ישראל.
אם אנחנו מדברים על הגדלת הגירעון ל-3%, ואני לא קיצוני כמו דב, אבל אני כן חברתי, ואולי יותר ממנו – גביית מסים צריכה להיעשות בצורה אחראית, לא להוציא מפה את כל העשירים, כדי שיהיו אנשים שיקימו מפעלים במדינת ישראל. מצד שני, הגדלת הגירעון היא הכרחית, אבל היא צריכה להיות מופנית, אדוני השר, לבנייה תקציבית, כפי שעשינו בזמנו של אריק שרון, כשבנינו 120,000 יחידות דיור, ופתרנו את הבעיה של התושבים במדינת ישראל, וכל העולים למדינת ישראל באותן שנים היו להם דירות. לכן אני אומר: הגדלת הגירעון כן, אבל לכוון אותה לבנייה תקציבית, כדי לאפשר לציבורים רבים שאין להם היום דירות לקבל דירות בתוך שנתיים ימים. תודה.
היו"ר אורי אורבך:
תודה רבה לך, חבר הכנסת כץ, על התמצות. חבר הכנסת אבישי ברוורמן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי – –
אבישי ברוורמן (העבודה):
אדוני שר האוצר, היושב-ראש – – –
היו"ר אורי אורבך:
סליחה רגע. – – ואני סוגר את הרשימה, כי אנחנו חייבים לסיים בזמן.
אבישי ברוורמן (העבודה):
אדוני שר האוצר, יושב-ראש ועדת הכספים, חברי, אני רוצה לדבר על ניהול, כי כרגע מציגים לנו כאן שהיה יעד גירעון של 1.5%, והוויכוח – 2.5% או 3%, ועל זה ייפול דבר.
אני מאשים את שר האוצר שמצד אחד, כשהיתה צמיחה, הצמיחה הזאת לא חלחלה לרוב הציבור; יוקר המחיה כאן הוא הגבוה בעולם המערבי, וזו המדינה האי-שוויונית ביותר.
ואז, לפני שנתיים, מעל דוכן זה – זוכר, חברי חבר הכנסת איתן כבל? – אני התרעתי בפני שר האוצר שהולכת להיות התרסקות באירופה, מה שהוא אמר עכשיו. אמרתי לו: מאיפה התחזיות שלך לצמיחה הגדולה? אבל שר האוצר, שלא מנהל את משרד האוצר, אמר לכולם: 4%, כשאנחנו יודעים שאין 4%. וכשהיה לגבי תקציב הביטחון – גם כאן אמרתי: אתה לא שולט בתקציב הביטחון, והוא התפרץ, הוא אמר: שר הביטחון בשליטה שלי. ושר הביטחון אמר כאן: גירעון של 3%. כך אמר שר הביטחון. כי שר הביטחון לא סופר אפילו את שר האוצר.
ומול מה אנחנו עומדים עכשיו? שפתאום יש גירעון גדול, והגירעון הזה יהיה – באמצעות מסים עקיפים. לא תהיה ברירה – מי שיהיה שר האוצר הבא – ברור שיהיה בסופו של דבר גירעון של 3%.
לא רק זאת הבעיה; הבעיה שהניהול הכושל הזה, שבו פקידי משרד האוצר מנהלים את השרים עם בזבוזים אדירים בהוצאות – לא בהוצאות שהולכות לשכר המורים, לא בהוצאות שבסופו של דבר מגיעות לאוכלוסיות החלשות, לא בניהול שנאבק בריכוזיות.
ולכן, אדוני שר האוצר, כשלת לחלוטין. המדיניות של הגירעון, הזאת, לא היתה מתוכננת, ואי-אפשר להגיד שזה קרה באירופה, ואי-אפשר להגיד שזה תקציב הביטחון, כי אמרנו לך את זה. ומכיוון שאתה לא מנהל את משרד האוצר, משרד האוצר לא מנוהל. הגירעון הזה ימומן עוד הפעם על גב הקבוצות החלשות.
ואני מסכם, אדוני היושב-ראש. אני מציע לכם להצביע נגד, לא כי בסופו של דבר נאשר גירעון של 3% – מכיוון שהניהול הזה יימשך. לא יהיו שום רפורמות באוצר. אותם הפקידים – וראינו מה שהיה בדוח הכרמל – ימשיכו להיות אחראים לשרים, כין אין שרים בישראל. אנחנו, חבר הכנסת אייכלר, צריכים לזעזע את הניהול הזה. נזעזע את הניהול הזה – תתחיל להיות פה כלכלה צודקת. ולכן, אדוני שר האוצר, הניהול שלך כושל, ולכן אי-אפשר לתמוך במדיניות הכושלת שלך.
היו"ר אורי אורבך:
תודה רבה. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני?
היו"ר אורי אורבך:
אחריו, אחריו. אבל אתה יכול להקשיב גם לנאום שלו, הוא ייתן לך רעיונות. בבקשה, חבר הכנסת אייכלר, לרשותך שלוש דקות; אפשר גם פחות.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, ברכות להתמנותך לסגן יושב-ראש הכנסת.
היו"ר אורי אורבך:
תודה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
יהי רצון שתוכל להנחותנו בדרך הנכונה.
חברי הכנסת, בערב ימי החורבן אני חייב למחות על דברי הבלע והזדון שהושמעו כאן נגד לומדי התורה, שנקראים על-ידי הרשעים במלה "משתמטים". מי שקורא למאות-אלפי משתתפי ההלוויה של מרן הרי"ש אלישיב, אנשים שמוסרים את נפשם ימים ולילות בתורה, בתואר המשוקץ "משתמטים", נחשבים כאויבי ומשנאי השם. ואלוקי ישראל לא ישתוק למי שמחרף ומגדף את מי שדבקים בתורתו.
דווקא אנשים שמשתמטים ממצוות התורה קוראים לעם השם בציון בימי תשעת הימים, בערב ימי החורבן, במלה הגסה "משתמטים", וזה כולל ראשי ממשלה וראשי אופוזיציה, ואחר כך אנחנו קוראים באתרי האינטרנט דברי נאצה של אנשים שקוראים להשמיד את החרדים. מי אשם בטוקבקים האלה? אלה המנהיגים שקוראים לילדינו משתמטים.
אלה שממיתים עצמם באוהלה של תורה, עליהם הכתוב אומר, בעמוס הנביא: "הנה עיני השם אלוקים בממלכה החטאה", והקדוש-ברוך-הוא אומר: "והשמדתי אֹתה מעל פני האדמה אפס כי לא השמיד אשמיד את בית יעקב נאֻם השם... בחרב ימותו כל חטאי עמי האמרים לא תגיש ותקדים בעדינו הרעה ביום ההוא אקים את סֻכת דויד הנופלת וגדרתי את פרציהן והריסֹתיו אקים ובניתיה כימי עולם". והנביא מבטיח שלא יעזור לכל אלה שמנסים להסית נגד התורה ולומדיה: "ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים – – – וישבו ונטעו כרמים – – – ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר השם אלוקיך".
הקטרוג הגדול והנורא, אמר לי מרן ר' חיים קנייבסקי שליט"א לפני כמה חודשים, שבדור שבן דוד בא – קטגוריה על תלמידי חכמים. מי מילל ומי פילל שיקימו מדינה יהודית בארץ-ישראל בשביל לקרוא לילדים ולנערים ולזקנים שלומדים תורה בתואר הזה, משתמטים. בושה וחרפה.
שלמה מולה (קדימה):
שילכו לצבא. שילכו לצבא. שיתגייסו לצבא.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
מי ביקש מכם להיות בארץ-ישראל? אנחנו בארץ-ישראל לפניכם ונהיה פה אחריכם.
נחמן שי (קדימה):
מה זה "אחריכם"?
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
מה זאת המלה הזאת "משתמטים"? אני מדבר על אלו שקוראים לנו משתמטים. אני לא, חס וחלילה – אני אוהב כל יהודי, בין שהוא דתי ובין שהוא חילוני, או כל אזרח. אבל מי שקורא לי משתמט, מי ששולל את זכות הילדים שלנו להיוולד ומי שקורא לילדים שלנו שיש יותר מדי ילדים חרדים בארץ וזו סכנה – הוא האיש אשר הקדוש-ברוך-הוא יילחם – ונאמר: "השם יילחם לכם ואתם תחרִשון".
אני שוב מסייג ואומר: רוב רובם – 99% של אזרחי ישראל היהודים, כולל החילונים, הם אוהבי תורה, מכבדי תורה ומעריצים את אלו שלומדים תורה, גם אם יש להם ויכוח בעניין השירות הצבאי – –
היו"ר אורי אורבך:
תודה רבה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
– – אבל מי שקורא לנו משתמט ידע שאנחנו נקרא לו אויב. ואנחנו מבקשים מהקדוש-ברוך-הוא לפני ימי החורבן, שישלח רוח טהרה ממרום, וכולם יחזרו בתשובה, כולל אלה שקראו לנו פה היום משתמטים.
היו"ר אורי אורבך:
תודה רבה, חבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת שלמה מולה.
רוני בר-און (קדימה):
אמרת שאתה סוגר, לא?
היו"ר אורי אורבך:
סגרתי. אתה אחרון. אתה אחריו, אחרון חביב. שלמה מולה, ואתה אחרון. אתה רוצה להקדים? לא להיות אחרון?
רוני בר-און (קדימה):
אני רוצה שהישיבה תיסגר.
היו"ר אורי אורבך:
אחרון, אחרון.
קריאה:
היושב-ראש ב-18:00 – – –
היו"ר אורי אורבך:
היושב-ראש ינעל ב-18:00, אבל אצלנו 18:00 זה 18:10. אם יהיה צורך, כדי להספיק להצביע ולהודיע – – –
קריאה:
– – –
היו"ר אורי אורבך:
אתה יודע, פְּחת.
רוני בר-און (קדימה):
מתי מתחילה ההצגה?
היו"ר אורי אורבך:
בבקשה, חבר הכנסת טיבי.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש – –
היו"ר אורי אורבך:
אני יודע, אני נותן לך עוד זמן.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – אני מברך אותך בשבתך כיושב-ראש הישיבה – –
היו"ר אורי אורבך:
תודה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – אני מאחל לך הצלחה, ושתנהל אותה גם בכנסת הבאה, כי אתה אדם מוכשר.
אדוני היושב-ראש, אני לא מתלהב מהניסיון להציג את הגדלת הגירעון כהישג. הבעיה היא סדר עדיפות כלכלי, סדר עדיפות של הממשלה בתקציב. כאשר אני קורא שהשקעה במועצות מקומיות – התנחלויות מעבר ל"קו הירוק", היא פי-שניים מאשר במועצות מקומיות בארץ, פי-שניים – אז אני אומר: יש בעיה בסדר העדיפויות. כאשר שר החינוך, שר האוצר, מזדרזים לתרום מהכסף הציבורי עשרות מיליוני שקלים למכללה בשטח כבוש, מכללת אריאל, זה בטוח בא על חשבון משהו אחר. כאשר מעבירים הון תועפות לתשתיות מעבר ל"קו הירוק", בשטחים הכבושים, זה בטוח בא על חשבון דברים אחרים.
סדר העדיפויות הממשלתי של תקציב המדינה הוא סדר לקוי. אם מאות המיליונים האלה היו מושקעים במדיניות רווחה אמיתית, שתשמש רשת ביטחון לאלה הנזקקים, כדי שלא ייאלצו להעלות את עצמם באש – תופעה שאנחנו קוראים לחדול ממנה, למרות הקושי, למרות הסבל בחיי היום-יום והמצוקה.
הממשלה אחראית לסבל הנורא של האנשים האלה. הדבר הנורא ביותר, שאנשי ימין, שמתנגדים למחאה החברתית, רצו להדביק לדפני ליף את האחריות למוות. הם קראו: הרוצחת דפני ליף. לא מתביישים, אין בושה. המדיניות של הממשלה שבחרתם היא שהובילה אנשים לשים קץ לחייהם בצורה הטרגית, הקשה, הבוטה, הכואבת.
זה הזמן לומר שאפשר להפנות לתשתיות – שוחחתי עם חברי, חבר הכנסת אכרם חסון, עכשיו, על בעיה כואבת, של מס רכוש. אנשים הולכים למס רכוש ויש עסקה, 50,000 שקל, 70,000 שקל, חותמים, משלמים. בא הפקיד, אומר, שילמת 50? לא, אני כותב 100,000, זה המחיר. מה זה השרירות הזו? ומי הנפגע העיקרי מהדברים האלה, מהשרירות? האוכלוסייה הערבית, אלה שנשארו להם 3% מהקרקע הפרטית במדינה.
היו"ר אורי אורבך:
נא לסיים, אדוני.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
ולכן, סדר העדיפויות, אדוני היושב-ראש, הוא מה שחשוב. תשקיעו זמן בפיתוח תשתיות, במערכת חינוך, ברווחה, ברשת חברתית, בהעברת תקציבים לתוך מדינת ישראל, לתוך "הקו הירוק", ולא לבזבז מאות מיליונים על שטחים כבושים. תודה רבה.
היו"ר אורי אורבך:
תודה רבה. חבר הכנסת שלמה מולה, ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת רוני בר-און. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, רבותי השרים, אני מניח שאת הנימוק הכלכלי יעשה חבר הכנסת רוני בר-און, מי שהיה שר האוצר, טוב יותר מכל אחד מאתנו. אבל אני רוצה לדבר, אדוני, על סדר העדיפויות של הממשלה הזאת בתחום הכלכלי-חברתי.
אנחנו באנו ואמרנו: התקציב הדו-שנתי בעצם לא משרת את המדיניות הכלכלית של הממשלה, בטח לא את הנושאים החברתיים. סיפרתם לנו, אמרתם, יש, אפשר לעשות יותר, אפשר לעשות תיקוני תקציב כדי לסייע לאותם אנשים. בשנה שעברה היתה כאן מחאה חברתית שהתחילה בנושא של הדיור, אדוני היושב-ראש. סיפרו לנו, הביאו לנו חוקים, אמרו, הנה, יש לנו עכשיו כלכלה טובה, אנחנו ניתן כסף, נקנה דירות, יהיו דירות זמינות, אלפי אנשים בעצם יצאו מהמצוקה החברתית של הדיור. מה שאנחנו רואים, אדוני היושב-ראש, בפועל בעצם המצוקה נשארת אותה מצוקה. אני זוכר את הדיונים שהיו ימים ולילות על חוק הווד"לים. מה יצא מזה בעצם, אדוני היושב-ראש? שום דבר, גורנישט, כלום, אפס.
זאת אומרת, עכשיו באים ואומרים לנו, אנחנו רוצים להגדיל את הגירעון. יכול להיות, האמת היא, אין לי דעה חותכת אם זה נכון או לא נכון. אבל יכולתי אולי לתמוך בזה אם הייתי יודע שהממשלה הזאת יש לה יעדים חברתיים, יש לה יעדים שהיא קבעה לצמצום פערים חברתיים, אם היתה משקיעה בתחום החינוך, הרווחה, והייתי אומר כן. אבל בשביל מה עכשיו להגדיל את הגירעון? גם לא להשקיע בנושאים חברתיים, גם להכניס לאיזה מינוס גבוה את הדורות הבאים. בשביל מה?
אני חושב, אדוני, שר האוצר, האמת היא, יש לו סגן ממולח, הוא מש"ס, איציק, בעצם הוא המלבין של שר האוצר – – –
היו"ר אורי אורבך:
איציק כהן, חבר הכנסת יצחק כהן.
שלמה מולה (קדימה):
איציק כהן הוא המלבין של שר האוצר. כאשר תוקפים את שר האוצר הוא שולף את האיש החברתי הזה, איציק כהן, הוא בא – שולח אותו לתת דין-וחשבון. האמת היא, סגן שר האוצר, אתה יודע איזה מצוקות חברתיות יש. הרי אני לא מעלה על דעתי, כשאתה עולה פה על הדוכן בכנסת, נותן לנו נימוקים כלכליים-חברתיים, הרי אתה לא מאמין למה שאתה עושה. הרי שר האוצר שלח אותך להיות דוברו.
עכשיו תשמע, מה שקורה בסופו של דבר, בשנה שעברה ראש הממשלה הקים את הוועדה הזאת, ועדת-טרכטנברג, סיבן אותנו, בסוף לא יצא שום דבר. יצר ייאוש של אנשים. אני מגנה כל תופעה קיצונית שאנשים פרטיים עושים על עצמם. אבל התוצאה של הייאוש הזה – זה אותה מדיניות קלוקלת שלא מגלה שום חמלה לאנשים. לכן אני חושב, שר האוצר הזה והמדיניות שלו, הממשלה הזאת, לא ראויים לאמון כלל וכלל.
היו"ר אורי אורבך:
תודה רבה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת רוני בר-און, בבקשה. אני מזכיר את מגבלות הזמן שלנו, אבל אני בטוח שאדוני יתמצת כדרכו.
רוני בר-און (קדימה):
אדוני היושב-ראש, ברכות לכס, ברכות לבריאות טובה.
היה כאן שר האוצר, ולבד מססמאות לא אמר שום דבר. דיבר על הצעת חוק להפחתת הגירעון – הוא יותר ממכפיל אותו. סיפר שהוא התייעץ עם נגידים וה-OECD, כך דרכו – הנה אני אומר לכם, השרים שישבו בממשלה שמעו, אמר הנגיד, הממשלה התנהלה באחריות – בזה אני חולק על הנגיד – אבל מכאן ואילך היא מפקירה את האחריות שלה. את זה לא אמר לכם שר האוצר.
אני רוצה להגיד לכם שלא קיבלתם אף נתון. אני מציע לכם שורה של נתונים; תבדקו אותם. יעד הגירעון השנה היה צריך לעמוד על 1.5%, מעמידים אותו על 3%. תרשמו את מה שאני אומר לכם, היום הגירעון הוא – – –
היו"ר אורי אורבך:
סליחה, סליחה, שנייה, גברתי שרת הקליטה, אין קליטה של סלולרי באולם. היא לא קולטת גם מה שאני אומר.
רוני בר-און (קדימה):
לא על הזמן שלי, כן?
היו"ר אורי אורבך:
הכול על הזמן שלך.
רוני בר-און (קדימה):
יש לי שתי דקות, כן?
קריאות:
– – –
היו"ר אורי אורבך:
בבקשה, אפשר להמשיך.
רוני בר-און (קדימה):
יעד הגירעון היה אמור להיות 1.5%, מעלים אותו עכשיו ל-3%. אני אומר לכם, היום הוא עומד על 3.8%, 3.7%. הוא יגיע ל-4%. אלוהים שישמור אם הוא יעבור את זה.
הממשלה הזאת הניחה הנחות שמרניות. כל הצהרה מונחת בתקציב הדו-שנתי שאי-אפשר לעקוב אחריו, ובמקום לתקן את הגירעון פעם בשנה, מתקנים פעם בשנתיים.
ההנחות השמרניות – בזה אתה טועה, פרופסור ברוורמן, עם כל הכבוד וההערכה – במדינת ישראל אין משבר. הניחו צמיחה 4% ל-2011, נגמר 4.8. מניחים 4% ל-2012, יהיה 3.2. בממוצע זה 4% צמיחה בשנה. כל מדינות העולם חולמות על זה.
הניחו הנחה שמרנית בגביית מסים. מה הוא אמר לכם? השנה נגבה 2 מיליארד פחות. הלו, שר האוצר, ההנחה לשנת 2012 בתקציב הדו-שנתי היתה 232.3 מיליארד שקל גבייה ממסים. מה נגבה? לא נגבה. תיקנו השנה בינואר ל-221. מה נגבה? לא נגבה. תיקנו ל-216, יגמרו ב-214.
עכשיו באים עם המספר הזה של יחס חוב–תוצר. זה הבלוף הכי גדול שיש. מה שקובע זה יחס תשלומי הריבית על החוב ביחס לתמ"ג. מדינת ישראל משלמת 4%. היותר-גבוהים מאתנו בכל מדינות ה-OECD, זה יוון, רחמנא ליצלן, ואיטליה, רחמנא ליצלן. יפן, שיש לה 200% יחס חוב–תוצר, משלמת 1% החזר חובות ביחס לתוצר שלה.
עכשיו, חברים – – –
היו"ר אורי אורבך:
משפט לסיום, בבקשה.
רוני בר-און (קדימה):
אני מסיים.
אבישי ברוורמן (העבודה):
רוני, תקציב הביטחון.
רוני בר-און (קדימה):
ב-2003 הניח שר האוצר אז, בנימין נתניהו, את התשתית לעשור שייחשב כעשור של המשמעת התקציבית. אני מודיע לכם ששר האוצר שטייניץ – אני מקווה שראש הממשלה שמבין את הדבר הזה יתעשת – מוביל אותנו לעשור של, איך אני אקרא לזה, השתוללות תקציבית. החוק הפיסקלי של טרכטנברג מחד גיסא והגדלת יעד הגירעון הפראי הזה מאידך גיסא, יכניסו אותנו לעשור של השתוללות תקציבית. העשור האבוד של כלכלת ישראל התחיל ב-1973 בעקבות מלחמת יום הכיפורים. גורו לכם, אתם הולכים באותו תלם. כלל פיסקלי מופקר והתנהלות מופקרת ביעד הגירעון יביאו אותנו לשואה כלכלית.
היו"ר אורי אורבך:
תודה רבה. שב נא במקומך.
אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע.
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36
נגד – 13
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 12) (שינוי תוואי הפחתת הגירעון), התשע"ב–2012,
לוועדת הכספים נתקבלה.
היו"ר אורי אורבך:
בעד – 36, נגד – 13. הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 12), כשמה, עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת הכספים להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.