קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק לתיקון פקודת הטלגרף האלחוטי (מס' 6) (הפחתת אגרות בעד הועדת תדרים והקצאתם), התשע"ב–2012
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/489).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יעקב אדרי:
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת הטלגרף האלחוטי (מס' 6) (הפחתת אגרות בעד הועדת תדרים והקצאתם), התשע"ב–2012, של חברי הכנסת ציון פיניאן ונחמן שי. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת ציון פיניאן, בבקשה.
ציון פיניאן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, תודה, מכובדי השר בני בגין, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון פקודת הטלגרף האלחוטי (מס' 6) (הפחתת אגרות בעד הועדת תדרים והקצאתם), התשע"ב–2012.
לפי סעיף 13 לפקודת הטלגרף האלחוטי מוסמך שר האוצר לקבוע את האגרות בעד הועדת תדרים והקצאתם, שסכומן מעודכן מעת לעת. כל אחת מתחנות הרדיו האזוריות נדרשת לשלם אגרות תדר למדינה עבור כל תדר שהוקצה לה לשם כיסוי אזור הזיכיון שלה, וזאת בהתאם להספקי השידור שמשרד התקשורת אישר לתחנות. האגרות המוטלות כיום לעניין שידורי רדיו אזורי גבוהות באופן משמעותי מהאגרות המוטלות על הזכיינים לשידורי הטלוויזיה, וזהות לאלה המוטלות על חברות הטלפון הסלולרי, וזאת אף שהרווחים של תחנות הרדיו האזוריות נמוכים יותר. כמו כן, קביעת האגרה לתחנות האזוריות אינה מתחשבת בכך שהתחנות נאלצות להשתמש ביותר מתדר אחד כדי לכסות את כל אזור השידור.
יודגש כי התועלת הכלכלית של רדיו אזורי בפריפריה נמוכה מאוד מזו של תחנות רדיו באזור המרכז. תחנות אזוריות נדרשות להגביר הספקי שידור, והגברה בהספקי שידור – מה שדורש תשלום גבוה בעד אגרות התדר. לכן מוצעת שיטת חיוב על-פי נוסחה המתחשבת באופן רציף בהספקי השימוש בתדרים, במקום הנוסחה הנוכחית. על-פי הנוסחה החדשה, חיוב תחנות הרדיו האזוריות יהיה פונקציה של ההספק המצטבר של כלל המשדרים באותו אפיק.
במשרד התקשורת נבחן הצורך ברפורמה בשיעור אגרות התדרים המוטלות על כל כלי התקשורת האלקטרונית.
הצעת החוק באה לתקן עיוות היסטורי בכל הקשור לחיובן של תחנות רדיו אזוריות בישראל בגין שימוש בתדרים לקיום שידורי הרדיו. על-פי הצעת החוק, מסמיכים את שר התקשורת לקבוע בתקנות מנגנון להפחתת האגרות בעד הועדת התדרים והקצאתם.
כמו כן, מוצע שהתקנות הראשונות לעניין זה יובאו לאישור ועדת הכספים בתוך שלושה חודשים מיום כניסתו לתוקף של התיקון המוצע.
הצעת החוק היא יוזמה של חבר הכנסת נחמן שי ואנוכי. אנחנו מבקשים מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
הצעת החוק אינה תקציבית, כי עלותה היא בין 3 ל-4 מיליון שקלים. תודה.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לחבר הכנסת ציון פיניאן. אנחנו נמתין שתגיע למקומך וניגש להצבעה. הדוברים שנרשמו לא נמצאים. אבל אני שומע שגם חבר הכנסת מיכאל בן-ארי ביקש. בבקשה, באופן חריג.
נחמן שי (קדימה):
אני יכול להירשם?
היו"ר יעקב אדרי:
אתה רוצה גם? בבקשה. יש לך שתי דקות.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
שתי דקות?
מגלי והבה (קדימה):
שלוש דקות, וגם נחמן וגם אני.
היו"ר יעקב אדרי:
אני מודיע שגם חבר הכנסת מגלי והבה וחבר הכנסת נחמן שי ידברו. בזה נסגרה הרשימה. שלוש דקות, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. איך לא.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כשאנחנו מדברים על הטלגרף האלחוטי ואנחנו מדברים על הועדת תדרים והקצאתם, אנחנו צריכים לדבר גם כן באותה שעה על הפלורליזם, שקיים או לא קיים, בשידור הציבורי. אנחנו עדים בשבוע האחרון למחול שדים, אדוני היושב-ראש, סביב צירופו של כתב נוסף לתוכנית, שיש לה אוטוריטה מלאה עד כה – לגברת בשם קרן נויבך, שיש כאלה שמאוד-מאוד מעריכים אותה, ויש כאלה שמרגישים שלגברת יש סוג של אג'נדה. אני עצמי ישבתי אתה פעם באיזה אולפן ונוכחתי לדעת שהאג'נדה שלה היא מאוד-מאוד ברורה, מאוד חד-צדדית.
ועכשיו סוף-סוף – כי בין המאזינים יש כמה אנשים שהם לא בדיוק באג'נדה של קרן נויבך, מה לעשות, וברשות השידור הבינו את זה – סוף-סוף הבינו את זה. נפל האסימון אחרי כל כך הרבה שנים, ושמו את מנחם בן לידה – לא שמנחם בן יושב אתי לכוס תה, אבל חשבו שיכול להיות פה איזה סוג של מישהו שייצג עוד ציבור, שאלות מזווית שונה ולא מזווית אחת בלבד. והנה, הבריונות – – –
היו"ר יעקב אדרי:
עושים עליו אינתיפאדה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
הבריונות של החכמים, שאין בלתם, של הידענים היחידים בעולם – מה זה חופש ביטוי ולמה סותמים להם את הפה. למי סותמים פה את הפה בדיוק?
מגלי והבה (קדימה):
מיכאל, כנראה יש לך בעיה כאן.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
יש לי בעיה?
מגלי והבה (קדימה):
סותמים לך את הפה כל הזמן.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
סותמים לי – אני אומר שזו אחת הזוויות שגם אנחנו צריכים לעתים להידרש אליהן. באמת מדברים על טלגרף אלחוטי – צריך לדבר על השידור הציבורי. לא יכול להיות שיש מישהו – יש לי סאגה שלמה עכשיו עם ערוץ-99, לא מכניסים אותי לאולפן. הם החליטו שיש כמה אנשים מסוימים שייכנסו שלוש פעמים ביום, וכאלה שלא. אז את הדברים האלה צריכים לדעת. יש גם ציבור שבחר בבן-ארי, יש כאלה שלא אוהבים את זה, אבל בחרו את בן-ארי, רוצים לשמוע אותו. רוצים לשמוע אחרים.
היו"ר יעקב אדרי:
– – – כל היום – – – שם.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
לכן, אני מנצל את הזמן הזה. אני מקווה שהם לא עברו לפרסומות עכשיו בערוץ-99 כשאני עליתי פה לשידור. יש לקוות ככה. אני לא יודע, נבדוק את זה לאחר מכן.
נחמן שי (קדימה):
אין פרסומות. אין פרסומות בערוץ-99.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
נחמן, אתה מפונק שם היטב, אני יודע, זה בסדר.
נחמן שי (קדימה):
לא הייתי שם כבר חודש.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
מכל מקום, אנחנו מדברים על חופש, על האפשרות לכל אחד להביע את דעתו, כי אנחנו מדינה – תזכרו – מדינה דמוקרטית, וגם לציבור אוהב ארץ-ישראל, אוהב עם ישראל, גם לו יש זכות להביע את דעתו. תודה רבה.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה.
נחמן שי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר וידידי חבר הכנסת ציון פיניאן, אנחנו חברנו ביחד ליוזמה הזאת מתוך אמונה שלרדיו האזורי יש במדינת ישראל שליחות. אנחנו מדברים הרבה על פריפריה, אבל לצערי לא עושים מספיק וצריכים לעשות יותר. הרדיו האזורי, עם 16 התחנות שלו, הוא אחד האמצעים החשובים ביותר כדי לגבש בפריפריה חברה, ליצור מכנה משותף בין ציבורים שונים, לתת לפריפריה גאווה משלה, לתת לפריפריה אפשרות להבליט את התרבות שלה, את הדברים המייחדים אותה – כל מקום וכל תחנה.
ולכן, צריך להקל ככל האפשר על קיומן של התחנות האלה. וזה לא עסקים גדולים; אלה עסקים קטנים ובינוניים שגם הם במצוקה ברמה הכללית. כולנו יודעים את זה, ושהן נאבקות – לא פעם התחנות האלה באמת נאבקות על היכולת שלהן להתקיים. כי פרסומות בפריפריה, באופן טבעי הן גם בתעריפים נמוכים וגם בהכנסות מאוד-מאוד נמוכות.
לכן אני חושב שטוב תעשה הכנסת, בהתאם ליוזמה המשותפת של חברי ושלי, גם בהמשך להסכמה של הממשלה בעניין הזה, ותלך לקראת התחנות ותעזור להן בנושא של אגרות תדרים, שזו אחת ההוצאות שלהן, כדי שהן יוכלו להתקיים.
אני רוצה לומר משהו, שהוא מאוד ברור: תחנה שיש לה קיום יש לה גם חופש פעולה, יש לה גם עצמאות, היא לא תלויה במפרסמים, היא לא צריכה לעשות למענם מחוות, היא יכולה לשמור על חופש הדיבור בה, על חופש השידור בה. אלה ערכים שכדאי לקיים אותם וחשוב לקיים אותם לא רק בתחנות הרדיו ותחנות הטלוויזיה ברמה הלאומית, אלא גם ברמה המקומית-אזורית.
אני רוצה לומר רק עוד מלה או שתיים. אנחנו נמצאים במשבר מתמשך ברשתות הארציות שלנו. לאחרונה הופיעו בוועדת הכלכלה זכייני ערוץ-2, "קשת" ו"רשת", ומסתבר שהן עוברות משבר קשה. גם רשות השידור נמצאת במצוקה כספית, כלכלית, ויש למצוא דרך לסייע לה. אני אומר את זה כי אני לא רוצה שהממשלה תהיה מעורבת במערכות האלה, בשום פנים ואופן לא, אבל יחד עם זאת היא צריכה לדעת ולרשום לפניה ולסייע בדרכים כאלה ואחרות, שערוצי השידור האלה, גם הלאומיים וגם האזוריים, ישדרו בחופש ובעצמאות, שהם הערכים הכי חשובים שלהם.
ברגע שתחנה נקלעת לקשיים, היא משלמת במחיר מסוים, ולא פעם המחיר המסוים הזה מתגלגל על חשבון המאזינים או הצופים שלה.
ולכן בדמוקרטיה – ואני חושב שכולנו מחויבים לערך הזה – בדמוקרטיה צריכים לתת לרדיו ולטלוויזיה, ברמה האזורית וברמה הלאומית, את הכלים להתקיים ולהתקיים בכבוד. תודה רבה.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת מגלי והבה, בבקשה, גם לך יש שלוש דקות.
מגלי והבה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, השר בגין, חברי חברי הכנסת, לוותיקים בבית זכורה התקופה שנלחמו ברדיו הפיראטי בכל אזורי הארץ. אז אמרו: יש בעיה, אין תדרים. מאוחר יותר השתכללנו והפכנו להיות מדינה שבה בסופו של דבר כל הסיבים האופטיים, כל הטכנולוגיה החדשה מאפשרת שיהיו יותר תדרים. ולכן הצעת החוק באה במקומה, גם חבר הכנסת פיניאן, גם חבר הכנסת נחמן שי, שעסק בנושא זמן רב לפני שהגיע לכאן.
צריך לזכור שלא צריך להטיל אגרות שבסופו של דבר יקשו על אותן תחנות רדיו אזוריות בשידור היומיומי, כי בסופו של דבר, ככל שהאגרה יותר גבוהה, זה מקשה על הבעלים. זו נקודה אחת שצריך להתייחס אליה. אני שמח על כך שוועדת השרים אישרה את הצעת החוק, ואנחנו יודעים שיש לה עלות ולכן חשוב שהנושא הזה יקודם על מנת לעזור מהר מאוד לאותן תחנות רדיו.
אני זוכר – חבל ששר התקשורת לא נמצא כאן – ישנם, בצפון בעיקר, אנשים שרצו תחנות רדיו מסודרות, בהתאם לחוק. יש הרבה פניות, שוב, לא מקצים להם תדרים וזה יוצר בעיה, כי אותם אנשים רוצים להתפרנס, ואז באמת משתמשים בצורה פיראטית. אני מלווה את הדוגמה של רדיו מירכא, של – – –
ציון פיניאן (הליכוד):
יש פה בעיה. תדרים זה 150,000 שקל לשנה, לפי הצעת החוק זה ירד כמעט ל-15,000–20,000.
מגלי והבה (קדימה):
על כך אני בירכתי אותך, אבל אני אומר, גם האגרה – וטוב באמת שהבהרת – בין 15,000 ל-20,000 – כמעט כל בעל תחנת רדיו יוכל לעמוד בזה. אני גם מפנה את הבקשה ואת השאלה לשר התקשורת: מדוע לא להקצות תדרים לתחנות רדיו – מצד אחד יש בהם שליטה ואין הפרעה לשדות התעופה, לא לצבא ולא לאף גורם ביטחוני, מצד שני, אנשים יכולים להפעיל תחנות רדיו באופן שהמחיר מתאים לכיס שלהם והם יכולים לתפקד.
על כן אני תומך בהצעת החוק, ואני מקווה שמהר מאוד נביא אותה לקריאה שנייה ושלישית, ושנמצא אוזן קשבת אצל שר התקשורת להקצות לבעלי הרדיו מהצפון שביקשו, והבקשה שלהם ממתינה הרבה זמן. תודה, אדוני.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה. חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. אחרון הדוברים, כמובן.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק ראויה, כפי שאמרו קודמי. הבעיה היא לא עם התדרים של הרדיו, הבעיה היא עם התדרים של הממשלה. הממשלה, בהשתבש עליה תדריה, היא עכשיו ננעלת, וראש הממשלה ננעל על תדר אחד, לדעתי מאוד מסוכן. הממשלה יצאה בשן ועין בכל העניין של הגיוס, הממשלה עומדת בפני תנועת מחאה חברתית, הממשלה עומדת בפני גזירות כלכליות קשות, כנראה, במסגרת תקציב המדינה. ראש הממשלה, כמכור לסקרים, עוקב אחרי ההידרדרות והירידה שלו בסקרים, ואז, כפי שאמר פעם מי שאמר, הפטריוטיזם הוא מפלטו האחרון של הנבל. ראש הממשלה חושב לנופף במלחמה או במכה, הוא עוד לא החליט לאן, אם זה לאירן או אם זה לסוריה ואם זה לעזה, מלחמונת קטנטונת לעזה, נוסח מה שקרוי "עופרת יצוקה". התדר הזה עלול, או הוא חושב שעלול, להציל אותו מהידרדרות ומהכישלון הטוטלי. במיוחד לאור הבזאר האחרון, בזאר הבשר הפרלמנטרי שהתנהל כאן בבית הזה, שפוגע בכל קצוות הבית, גם אלה שאין להם לא יד ולא רגל ולא נגיעה בעניין הזה, לא היה להם, אין להם ולא יהיה להם, אבל המחזות האלה מבזים את הפרלמנטריזם בישראל. שוק, הבזאר הזה גם משליך את יהבו על הממשלה.
מכאן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להזהיר מכל הרפתקה צבאית על מנת לפתור בעיות פנימיות בתוך מדינת ישראל. ראש הממשלה אינו יכול לשחק בדם ובחיים של האזרחים. הרמטכ"ל אמר היום דבר חשוב, שמתקפה או מכה על סוריה יכולה להביא להתלקחות מלחמתית. התלקחות מלחמתית היא דבר מאוד-מאוד מסוכן, היא תחזיר את האזור למחוזות מאוד קשים של שפיכות דמים, והדם הזה הוא על אחריותה ועל מצפונה – אם יש דבר כזה לממשלה, אם יש לה מצפון.
אני חושב שיש כאן מקום לעמוד ולהזהיר מפני כל ניסיון לדרדר את המצב האזורי לכיוון של עימות מלחמתי, שראש הממשלה יכול לדעת מתי ואיפה זה מתחיל אבל הוא לא יכול לדעת איפה זה מסתיים. אם היינו צריכים עדות – אני מסיים, אדוני – למחשבות ולתוכניות המסוכנות של הממשלה ושל העומד בראשה, די היה לשמוע את ראש מפלגת קדימה, אחרי שעזב – הוא כמובן לא עזב בגלל זה – על כך שהוא לא יהיה שותף להרפתקה באירן. זאת אומרת, ההרפתקה עומדת על – – –
ציון פיניאן (הליכוד):
יושב-ראש קדימה, במקרה זה הוא לא דוגמה טובה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני אמרתי, אף שזו לא הסיבה שלו. אני יודע, אבל בכל זאת אני לא יכול לזלזל בעובדה שהוא ישב בפורומים הנכונים. אני גם לא יכול שלא להתייחס ברצינות לעבר שלו.
לכן, לדבר על הרפתקה צבאית באירן זה דבר שכנראה עומד על סדר-יומה של הממשלה. גם מאמרים של איתן הבר לפני יומיים, גם המאמר של רון בן-ישי אתמול או היום, שמזהירים מפני דברים כאלה או מצביעים על סכנה כזאת – ואני אומר: דמם של האזרחים, דמם של אזרחי האזור כולו, כולל אזרחי מדינת ישראל, אינו נושא לספסרות הרפתקנית של ממשלת ישראל ושל העומד בראשה. תודה רבה, אדוני.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לחבר הכנסת ברכה. אנחנו ניגשים להצבעה; נחכה לחבר הכנסת ברכה שיגיע למקומו וניגש להצבעה.
בבקשה.
הצבעה מס' 16
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הטלגרף האלחוטי (מס' 6) (הפחתת אגרות בעד הועדת תדרים והקצאתם), התשע"ב–2012, נתקבלה.
היו"ר יעקב אדרי:
בעד – 11, אין מתנגדים. הצעת החוק חוזרת לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית.