קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 11) (תוכנית לעובדי המדינה), התשע"ב–2012 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/483).] (קריאה ראשונה) היו"ר ליה שמטוב: עכשיו, לפי סדר-היום, הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 11) (תוכנית לעובדי המדינה), התשע"ב–2012, של חבר הכנסת נסים זאב ואחרים, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת נסים זאב. נסים זאב (ש"ס): – – – היו"ר ליה שמטוב: בבקשה, לרשותך עשר דקות. נסים זאב (ש"ס): אתה יודע מה שאתה עשית בחוק הזה? אתה לא יודע. אני אגיד לך אחר כך. דוד רותם (ישראל ביתנו): – – – נסים זאב (ש"ס): הוא יודע. הוא צוחק לך בפרצוף. אתה לא יודע אפילו. דוד רותם (ישראל ביתנו): אתה פשוט לא מבין. נסים זאב (ש"ס): אני לא מבין. דוד רותם (ישראל ביתנו): – – – היו"ר ליה שמטוב: אתם תמשיכו עם זה בחוץ. נסים זאב (ש"ס): טוב, נדבר אחר כך. טוב. גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, ההתעללות בבעלי-החיים רק הולכת ומחמירה, ומגיעה לכל יישוב, לכל פינה. האם עצירת ההתעללויות והאחריות היא בידי המשטרה ובתי-המשפט האזרחיים? התשובה היא לא, חד-משמעית. היא נעוצה קודם כול בחינוך, אדוני כבוד השר. בכל שנה מוגשות כ-500 תלונות בגין התעללות בבעלי-חיים. מקום המדינה ועד היום מתועדות רק כ-20 הרשעות בפועל, כשהעונש המרבי הוא כשבעה חודשי מאסר, שניתנו לאדם שקשר את הכלב שלו למכונית שלו ונסע כ-120 קילומטר לשעה, כשהוא גורר את הכלב על הכביש. האמת היא שישנן מאות פניות, והמשטרה עסוקה כל כך בפשע הגואה במדינת ישראל, אין להם זמן להתעסק, לא בכלבים, לא בחתולים, לא בבעלי-חיים. ואני מבין אותם, מה לעשות? אבל חינוך צריך לתת לפחות. זה הדבר המינימלי המתבקש. אני לא רוצה להביא את המקרים של סוס שהורעב, וכל מיני מקרים. אני רק יכול לומר שהמחקרים הראו שכשיש התאכזרות לבעלי-חיים, זה משפיע גם כן על בין האדם לחברו. ולכן, גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לומר את המקורות שהתורה בעצם הזהירה אותנו. כל הנושא של צער בעלי-חיים, האיסור שלו מהתורה. וחייב אדם להציל בעל-חיים, אפילו בעל-חיים של הפקר, ואפילו של נוכרי. זה לא משנה. התורה מזכירה פעמים רבות את המצוות שנוגעות למניעת צער בעלי-חיים. למשל: "לא תחרֹש בשור ובחמֹר יחדו". "לא תחסֹם שור בדישו". מה הכוונה? כשהחמור או השור חורש, אתה לא יכול לחסום את פיו מלאכול. או "כי תראה חמור שֹנאך רֹבץ תחת משאו וחדלת מעזֹב לו עזֹב תעזֹב עמו". והטעם למצוות הללו על-פי חז"ל: "לבלתי היות לנו לב אכזרי ולא נרחם". התורה בעצם לא התירה השחתה, לעקור את המין – "ושור או שה, אֹתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד". מכאן שהתורה בעצם נתנה לנו הוראה חינוכית, ומטרתה קודם כול לחנך את האדם שלא יתאכזר. הרמב"ם מוסיף שטעם המניעה ללמד אותנו מידת הרחמנות, שלא נתאכזר, כי אכזריות תתפשט בנפש האדם. הדוגמה הראשונה ליחסה של התורה לבעלי-חיים, ולהקפדה המיוחדת שהתורה מקפידה על מניעת צער בעלי-חיים – אנחנו מכירים את זה. בכל יום אנחנו קוראים קריאת שמע. והפסוק אומר: "ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת". וכולנו מכירים את ההלכה: כאשר לאדם יש עופות או בהמות שמזונותיהם עליו, כי הן חיות שלו, בביתו, אסור לו לאכול כלום עד שיאכיל את בעלי-החיים שלו, שהם תלויים בו. והתורה הקדימה את מאכל הבהמה למאכל האדם. היום כאשר האלימות גוברת בכל פינה בחיי העם, בני-נוער נוהגים באלימות אחד כלפי השני, וכלפי אזרחים תמימים, תופעות אלימות במשפחה ובחיי החברה מזעזעות אותנו כל יום מחדש, ראוי להנהיג חינוך למניעת צער בעלי-חיים כערך מוסרי וחינוכי. כמו שאמרו חכמינו, מהיחס של האדם לבעלי-החיים אנחנו לומדים קל וחומר על היחס בין אדם לחברו. עיקרון נוסף שאנחנו לומדים מחינוך למניעת צער בעלי-חיים הוא מניעת הכחדת המינים ושמירת הסביבה. התורה באחת המצוות אומרת: "כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרֹחים או ביצים והאם רֹבצת על האפרחים או על הביצים, לא תקח האם על הבנים. שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים". והטעם למצווה, על-פי דברי הרמב"ן: "לבלתי היות לנו לב אכזר ולא נרחם". ואסור לעשות השחתה – לעקור את המין. ולכן צריך להבין שעצם לקיחת האם והבנים ביום אחד, או אי-נתינת דרור לאותו עוף, יש בכך כאילו הכרתת המין. ביהדות ישנן מצוות רבות המחנכות למניעת צער בעלי-חיים. במקביל אנחנו לומדים מהמקורות שיש לבחון את רמת המוסר והמידות של האדם, גם את טבעו, על-פי יחסו לבעלי-החיים. למשל, אליעזר בחן את המידות של רבקה, וקבע שהיא ראויה להינשא ליצחק אבינו על-פי יחסה כאשר היא דאגה להשקות את גמליו. כתוב: "ואֵשתְ, וגם הגמלים השקתה". היא הקדימה את השקיית הגמלים לפני שהיא השקתה אותו. חז"ל אמרו שהקדוש-ברוך-הוא בחן את כושרו של משה רבנו להנהיג את העם על-פי התנהגותו ומידת הרחמים שהוא גילה לצאן תחת שבטו. כתוב בפסוק: "ויקחהו ממכלאֹת צאן מאחר עלות הביאו – – –". גם ברור באסלאם ובנצרות ובדתות האחרות שמדגישים את החיוב החשוב של מניעת צער בעלי-חיים כערך בסיסי, חינוכי ומוסרי. בכל שנה, כפי שאמרתי, מוגשות תלונות רבות, מאות במספר. אבל אנחנו יודעים שמאז קום המדינה יש בסך הכול 20 הרשעות בפועל. אני רוצה לומר, זה מראה שהמשטרה לא לוקחת את זה ברצינות. אבל דבר אחד ויחיד שנשאר לנו ככנסת ישראל, שהוא נדבך חשוב בהגנה על בעלי-חיים, זה בחינוך החברה שלנו בנושאים מוסריים. ואת זה ניתן למלא לפחות חלקית על-ידי חינוך למניעת צער בעלי-חיים על-ידי כל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר, בתיאום עם כבוד השר הממונה. מסתבר שמדינת ישראל איננה עומדת בקצב ההתפתחויות בעולם בתחום זה. למשל, באיחוד האירופי ישנה תוכנית חומש לחינוך למניעת צער בעלי-חיים בכל תחומי החיים. ובכל משרדי הממשלה מקיימים כנסים בין-לאומיים, והאחרון שבהם, אגב, היה בבריסל – חבר הכנסת דב חנין – בחודש מרס האחרון, בהשתתפות מומחים אירופים, בין-לאומיים, בתחומים מגוונים, כולל אנשי אקדמיה, מדענים, אנשי חינוך, מנהלי עמותות, פקידי ממשלה, וטרינרים, אנשי עסקים ועוד. האיחוד האירופי הקים מערכת מקצועית לטפל בחינוך למניעת צער בעלי-חיים ברמת הממשלות והחברים באיחוד, והם מנסים לגבש תוכנית אחידה בתחום חינוכי זה. גם בארצות-הברית הנושא צובר תאוצה, ואנחנו עדים להקמת מחלקות מיוחדות במוסדות אקדמיים, להכשיר אנשי מקצוע בתחום החינוך למניעת צער בעלי-חיים. הגיע הזמן שגם מדינת ישראל תדביק אולי במעט את הקצב העולמי ותפעל למלא את הלקונה בחוק. אני מבקש מחברי הכנסת הנכבדים לתמוך בהצעת החוק ולהצביע בעדה בקריאה ראשונה. תודה. היו"ר ליה שמטוב: תודה רבה לחבר הכנסת זאב נסים. יש לנו רשימת דוברים. חבר הכנסת ישראל אייכלר – לא נמצא. אורי אריאל – לא נמצא. שלמה מולה – גם לא. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי – לא נמצא. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 11) (תוכנית לעובדי המדינה), התשע"ב–2012, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר ליה שמטוב: בעד – 8, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 11) (תוכנית לעובדי המדינה), התשע"ב–2012, עברה בקריאה ראשונה. הצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט.