קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 2) (הארכת תקופת ההתיישנות בתובענה לקבלת הפרשי שכר או גמול אחר),
התשע"ב-2012
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/484).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר שלמה מולה:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 2) (הארכת תקופת ההתיישנות בתובענה לקבלת הפרשי שכר או גמול אחר), התשע"ב–2012. תנמק את הצעת החוק חברת הכנסת דליה איציק. בבקשה, גברתי. יש לך היום שני חוקים, אני רואה.
דליה איציק (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי השר הנכבד, השר יולי אדלשטיין, חברי וחברותי חברי הכנסת, הצעת החוק שאנו דנים בה היום איננה ראשונה במאבק לשוויון בשכר בין נשים לגברים במשק. בשבוע שעבר, אדוני, הבאנו את הצעת החוק לקריאה טרומית לאחר שאשה אמיצה, שעובדת ב"הום סנטר", הלכה לבג"ץ וניסתה להסביר לשופטים שחברה הטוב, שעובד חדר מולה, מקבל 27 שקלים, והיא מקבלת 17 שקלים, ממש על אותה עבודה. בית-המשפט קבע שהאשה צודקת, ומכאן למדתי שצריך לעשות כמה דברים. הצעת החוק הזו, שותף לה חברי חבר הכנסת חיים כץ, וכמו שרק הוא יודע, הוא טיפל בה במהירות רבה.
אדוני, היות שאני יודעת עד כמה הנושא קרוב ללבך – שליש מכלל המנהלים במשק הם נשים. 47% מבעלי מהמקצועות האקדמיים בישראל הם נשים. מחצית ממספר השופטים בישראל הם נשים. רוב גדול מקרב הסטודנטים – נשים. זה נראה משהו שכבר אסור ולא צריך לריב עליו, אלא שיש אפליה מובנית בשכר, ומבוססת, בין נשים לגברים. אני אינני יודעת למה. איכשהו, כשאשה מגיעה אומרים לה: זאת משכורת שנייה; כאילו הבעל חייב להרוויח יותר. אומרים לה: יש לך ילדים בבית, את בטח לא תוכלי להישאר. אני חושבת, חבר הכנסת נסים זאב, שהיום בטח אפשר לומר שיש פה הרבה נשים שלא נופלות מגברים, ואולי במידה מסוימת גם עולות על חלק מהם. כמובן, הדבר הזה צריך להיות מסולק מן העולם.
אלא שאשה שמופלית בשכר באה היום לבית-המשפט, אומרים לה: גברתי, יש לך שנתיים. אם שנתיים תבעת – טוב, ואם לא תבעת – אבוד לך. וזה לא מובן, כי אתה יודע מה זה בתי-המשפט – אטיים, ועד שהם נדרשים לסוגיה, ועינויי דין, שאנחנו רואים אותם לא מעט פעמים. אני אומרת וחברי הטוב אומר, והכנסת אמרה בשבוע שעבר את דברה: צריך לאפשר שבע שנים. כמו שאם יש לך סריטה במכונית, יש לך שבע שנים בתביעה אזרחית. למה כשיש לך סריטה בנשמה וסריטה בשכר וסריטה בזה, זה רק שנתיים? ועד שאתה אוסף את החומרים ועד שבית-המשפט נדרש לעניין, אומרים לך: גברתי, שנתיים עברו – אין סיכוי. לכן היום התביעה לא משתלמת, כי גם שכר הטרחה ויוקר הזמן שמשקיעה התובעת עולים על הפרשי השכר של שנתיים.
לכן, חברי חברי הכנסת, את שינוי החוק הזה לא עושים ביום אחד, ולא ניתן לעשות אותו ללא מאבק. זה לוקח זמן, כמו הרבה דברים בחיים. בדיון בוועדת העבודה והרווחה ניסינו, אנוכי ויושב-ראש הוועדה, להגיע להסכמות עם משרד המשפטים על הארכת התקופה בצורה משמעותית. הואיל וגילוי נאות מחייב כאן להגיד הכול, נכון לעכשיו אני מציגה בפני מליאת הכנסת את ההסכמה שלפיה בסופו של דבר נאריך את התקופה לפרק זמן של בין שלוש שנים לשבע שנים, דהיינו אין הסכמה על העניין הזה. אומר כבר עכשיו: חשוב להאריך את התקופה כמה שיותר. הארכה לשלוש שנים בלבד אינה מספקת אותי ואינה מספיקה; אני מאמינה שצריך להאריך את התקופה לשבע שנים. זאת תקופת התיישנות בדיני עבודה וגם בדיני ממונות בכלל. לכן ההצעה תחיה את חוק שכר שווה, ותהפוך אותו לכלי יעיל במאבק לקידום השוויון התעסוקתי במדינת ישראל בין נשים לגברים.
אני רוצה להזכיר שהצעת החוק נולדה, כפי שאמרתי, בעקבות העתירה לבג"ץ שהגישה באומץ רב הגברת אורית גורן. בשבוע שעבר היא ישבה כאן. כפי שאמרתי, אורית עבדה ב"הום סנטר", קיבלה 17 שקלים לשעה, וחברה קיבל 26 – סליחה, לא 27. כמובן, זו אפליית נשים בעליל. חברי הטוב, אדוני יושב-ראש הישיבה, לכן צריך להאריך את התקופה כמה שיותר.
אני מודה מאוד לחברי חבר הכנסת חיים כץ, שהצטרף אלי כיוזם להצעת החוק. אני מודה לו גם על ניהול הדיון בוועדה, ובמהירות, תוך רצון אמיתי לעשות שינוי משמעותי. חברי חברי הכנסת, אני קוראת לכם – אגב, במגזר הערבי כל דבר יותר גרוע, והאפליה שם קשה פי-אלף. שם צריך לעשות עוד הרבה יותר עבודה, ולכן צריך שם לתת עוד יותר תמריצים. צריך לאשר את ההצעה בקריאה ראשונה ולאפשר לנו להשלים את הליך החקיקה עוד במושב הקיץ הקרוב. תודה לך, אדוני.
היו"ר שלמה מולה:
תודה, גברתי. מאחר שהצעת החוק מובאת לקריאה ראשונה, יש כמה נרשמים להתדיינות. הראשון בהם הוא חבר הכנסת דב חנין. אחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר, והאחרון – חבר הכנסת נסים זאב. אורית זוארץ? טוב. בבקשה. הרשימה סגורה. בבקשה, אדוני.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אני רוצה להתחיל ולברך את יוזמי החוק, חברתי חברת הכנסת דליה ואיציק וחבר הכנסת חיים כץ, שאינו כאן אתנו כרגע. אני חושב שזו הצעת חוק ראויה וטובה, שמקדמת שוויון, אבל אני, כיוון שחברת הכנסת איציק הציגה את הסוגיה בצורה מצוינת, אני לא רוצה להוסיף ולדבר על העניין הזה, אלא לקחת את הסוגיה הזו כדוגמה למשהו מאוד בעייתי שמאפיין את עבודתנו כאן בכנסת.
אלה בדיוק הסוגיות שהכנסת צריכה לעסוק בהן – סוגיות של שוויון, סוגיות של פתרונות, סוגיות של זיהוי של חללים בפתרונות החברתיים, החוקיים, שהמדינה יצרה לאורך השנים, זיהוי הדרגתי של החללים הללו, של פתרון הבעיות האלה והתמודדות ופתרון וקידום והתקדמות לכיוון של יותר צדק, יותר שוויון, יותר פתרונות אמיתיים לבעיות אמיתיות של בני-אדם.
למרבה הצער, אדוני היושב-ראש, אנחנו רואים כמה מעט מזמנה של הכנסת מוקדש לשאלות כאלה. כמה מעט מהאנרגיה הפוליטית העצומה, שכולנו חווים אותה בבניין הזה, באמת מתועלת לדברים שהציבור רוצה וצריך לקבל. ועמיתי חברי הכנסת, אני חושב שאין דוגמה טובה יותר מאשר אותה סוגיה של גיוס ושירות, שהפכה להיות סוגיית הדגל של המערכת הפוליטית הישראלית בשבועיים האחרונים. ואני אומר, עמיתי חברי הכנסת, מאחורי הרעש הגדול והצלצולים הרמים, לא ייעשה פה שום שינוי אמיתי לכל כיוון שהוא. אבל המהלך הוא מהלך שמסיט את תשומת הלב הציבורית, את הדיון הציבורי, את העיסוק במערכת הפוליטית מהשאלות שאנשים מצפים לקבל בהן תשובות.
אני העליתי לפני כמה דקות כאן במליאה דוגמה אחת לסוגיה כזו שמחפשת תשובה, ולא מקבלת את התשובה הזו, סוגיית הדיור הציבורי, משבר הדיור הציבורי, מחדל הדיור הציבורי והתנהלותה השערורייתית של הממשלה בסוגיית הדיור הציבורי. אבל זו רק דוגמה אחת. בתחום הבריאות, אדוני היושב-ראש, המצב קשה לא פחות. אנחנו שומעים על סגירת מחלקות, אנחנו שומעים על משבר מתמחים, אנחנו שומעים על אפליה קשה כלפי הפריפריה בתחומי בריאות. אנחנו עדיין חווים, ונפגשים בזקנה המפורסמת במסדרון, גם בנהרייה וגם במקומות אחרים. בתחום החינוך, אדוני היושב-ראש, מערכת החינוך נשענת יותר ויותר על מורי קבלן, דבר מביש, דבר בעייתי, פגיעה בזכויות המורים, המורות. אבל גם פגיעה בתלמידים, ביכולת שלהם לקבל ממערכת החינוך את מה שהם צריכים לקבל ממערכת החינוך. האוכלוסייה הערבית נשארת מאחור, עם מצוקות, עם חוסר שוויון. הפריפריה מופקרת.
בכל הנושאים האלה, אדוני היושב-ראש, המערכת הפוליטית בוחרת לא לעסוק. במקום היענות לתביעתו של הציבור הישראלי הרחב, שיצא בהמוניו לרחובות הערים והעיירות וקרא "העם דורש צדק חברתי", מציעים לנו עוד הפעם מדיניות של הפרד ומשול, קבוצה תריב עם קבוצה, סדר-יום כאוטי ומבולגן, שאיננו מציע שום תשובה אמיתית לשום בעיה אמיתית. תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. אני מודה לך. חבר הכנסת ישראל אייכלר – איננו. ולכן – חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חברת הכנסת אורית זוארץ, ואחרון הדוברים – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בעצם החוק בא ואומר להאריך את חוק ההתיישנות, זאת אומרת משנתיים לשבע שנים. אולי אפשר להתפשר באמצע. זאת אומרת, מי שהעסיק – – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
36 חודשים.
נסים זאב (ש"ס):
לא. ההארכה, אם תקרא בדברי ההסבר, היא לשבע שנים. זה הרציונל. אני לא יודע על מה הוועדה תתפשר, אולי תגיע לחמש שנים, אולי לארבע שנים.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אני קורא מהצעת החוק: 36 חודשים.
נסים זאב (ש"ס):
בסדר, אבל היא אמרה לך, אתה שמעת את המציעה.
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה, חברי הכנסת.
נסים זאב (ש"ס):
אני מתייחס גם להצהרה שלה פה, מעל הדוכן. אני רק רוצה לשאול, עובד שעבד אצלי לפני כמה שנים, וזה לא משנה איש או אשה, ואני סגרתי אתו שכר, ובגלל זה אני בעצם מעסיק אותו – ומה זה משנה אם זה גבר או אשה בעצם? אני רוצה לדעת. אם היה גבר מקבל 17 שקלים. ג'מאל זחאלקה, אני שואל אותך, בוא נאמר שזו לא היתה אשה, היה איש, ואחרי כמה שנים – – –
אורית זוארץ (קדימה):
שיתבע.
נסים זאב (ש"ס):
אז הוא יכול לתבוע?
אורית זוארץ (קדימה):
למה לא?
נסים זאב (ש"ס):
הוא יכול לתבוע. אז אין קשר בין איש לאשה. למה הצעת החוק באה ואומרת, על רקע – – –
אורית זוארץ (קדימה):
שכר שווה לעובד ועובדת.
נסים זאב (ש"ס):
לא. למה בגלל שזה אשה? הלוא כל העניין פה להראות שישנה איזושהי אפליה. אם האפליה היא בשכר, מה זה משנה אם זה איש או אשה? הרי ההתיישנות צריכה לחול גם אחרי שנתיים. אותו הדבר, אגב, לגבי עובדי קבלן. עובדי קבלן, מחר מישהו יבוא ויביא איזו הצעה שעובדי קבלן – אין להם מספיק זכויות, ואנחנו רוצים לעגן את הזכויות שלהם בשווה לעובדי ממשלה. אתה יכול לתבוע אותם רטרואקטיבית בגלל שאתה עכשיו מציע את החוק? אני חושב שזה דבר שיביא פה אלפי תביעות, אולי רבבות של תביעות, ואני לא מאמין שנוכל לעמוד בלחץ הזה.
אורית זוארץ (קדימה):
שלא יפירו זכויות עובדים.
נסים זאב (ש"ס):
בסדר. אבל אי-אפשר להוכיח אם זה בגלל שזה אשה או איש. אי-אפשר להוכיח את זה. קשה מאוד להוכיח. יכול להיות שלי היתה אפשרות לקחת אשה יותר בזול, או אפשר לפעמים ההיפך, לקחת גבר שהוא במקרה נקלע אלי והוא הסכים לשכר מסוים, יותר זול מזה של האשה שעובדת בחנות. יכול להיות גם מצב בדיוק הפוך ממה שאנחנו פה מקבלים. אז האם התביעה היא לא אותה תביעה? אני לא חושב שזה צריך להיות שונה בין גבר לאשה בעניין הזה.
אבל אני אצביע, בגלל שאתה יודע, זו היום האג'נדה של כולם, להראות שכולנו תומכים בנשים, אז פה לפחות למראית עין כולנו לא רוצים להראות שאנחנו מקפחים את הנשים בשכרן, וכולנו בעד אותו עניין.
רק משפט אחד בנושא החינוך, אדוני היושב-ראש.
היו"ר דני דנון:
לסיום, בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
לסיום. יש העדפה של נשים על פני גברים. למשל, יש משרת אם ואין משרת אב, אתם יודעים את זה? משרת אם, כשהיא עובדת 19 שעות, היא מקבלת משרה מלאה, והגבר צריך לעבוד 24 שעות. הנה, יש פה אפליה של הגבר מול האשה. נו? יש שעת הנקה, ויכול להיות לפעמים שהגבר צריך להיניק מבקבוק את התינוק, והאשה ממשיכה לעבוד, והוא לא מקבל את שעת ההנקה. מה לעשות? אז אתם רואים שיש פה גם אפליה, של קיפוח של גברים מול נשים. אז לא צריכים תמיד להרגיש מקופחות.
היו"ר דני דנון:
תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
תציע חוק, אולי נתמוך בו.
היו"ר דני דנון:
הדוברת הבאה – חברת הכנסת אורית זוארץ, ואחריה – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אני לא שואל אותך, חבר הכנסת זאב, אם אתה הינקת את הילדים. אולי תספר לי אחר כך.
נסים זאב (ש"ס):
לפעמים כן.
היו"ר דני דנון:
קמת בלילה?
נסים זאב (ש"ס):
כן.
היו"ר דני דנון:
יישר כוח.
נסים זאב (ש"ס):
ואשתי קיבלה את השכר.
אורית זוארץ (קדימה):
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, חברת הכנסת דליה איציק וחבר הכנסת חיים כץ, שלא נמצא כאן כרגע, אני חושבת שאני לומדת ממךְ המון על החוכמה שלך לקחת סוגיה מאוד גדולה ורחבה, וכל פעם לפרק אותה; לפרק אותה ולטפל בלקונה אחת ואחר כך לטפל בלקונה אחרת. כשהגעתי לכנסת לפני שלוש שנים חשבתי שאפשר לשנות את כל המציאות ואת כל האפליה במדינת ישראל בבת אחת, ולאט לאט הבנתי שבאמת זו הדרך, לקחת איזו לקונה, לקחת איזו עוולה, לקחת איזו סוגיה, לפרק אותה, להגיע להסכמות ולהתקדם הלאה. אני חושבת שזה פמיניזם טהור במלוא מובן המלה. אני מברכת אותך.
חבר הכנסת נסים זאב, מדובר פה בעוול היסטורי שהגיע הזמן לתקן אותו, בעיקר לאור העובדה שלאורך השנים, ומי כמוך יודע, גם בחברה הדתית, גם בחברה החילונית שלפעמים מצטדקת – – –
נסים זאב (ש"ס):
בעיקר.
אורית זוארץ (קדימה):
כן, בעיקר. אנחנו רואים כמה נשים יושבות ליד שולחן הממשלה, אז בוא לא נוסיף על העניין הזה. יש כאן עוול היסטורי, והרבה מאוד נשים שחששו למקום עבודתן, ואגב גם גברים הופלו על הרקע הזה ונאלצו לעבוד בשכר נמוך יותר, והתפשרו, והיו מוכנים לעבוד בכל מחיר, כי הם היו צריכים לפרנס את המשפחות שלהם. ואחרי כמה שנים התברר להם שהקולגה שיושב או יושבת לידם מקבלים שכר אחר לגמרי. אני חייבת לומר לך שברוב המקרים המעסיקים מנצלים את החולשה של העובדת ומציעים לה שכר נמוך מלכתחילה, והטענה שהיא הסכימה לא תהיה קבילה יותר. הגיע הזמן שהטענה הזו לא תהיה קבילה יותר. בג"ץ הכריע, והגיע הזמן שגם אנחנו, המחוקקים, ניישר קו. כי יש הרבה מאוד מקרים של נשים חד-הוריות, או נשים שמגיעות מקבוצות מוחלשות בחברה, ולא יכולות להתווכח ולשאת ולתת ולדון על הזכויות שלהן עם המעסיק, כי הן תלויות בו. אז הגיע הזמן שניישר את הקו ונגיד: אין יותר מצב כזה. יש שכר שווה לעובד ולעובדת, ויש תנאים שהם נלווים, ואם יש אפליה על הרקע הזה, ואם המעסיק ניצל את מעמדו ומרותו ולא נתן לעובדת את מה שמגיע לה, הוא יצטרך לשלם על זה.
כן, רטרואקטיבית, מה קרה? זה מחזק את התא המשפחתי.
נסים זאב (ש"ס):
לא – – –
אורית זוארץ (קדימה):
אם רעייתך הופלתה על הרקע הזה – –
נסים זאב (ש"ס):
השאלה – השאלה – – –
אורית זוארץ (קדימה):
– – אם היא הופלתה – רגע – על הרקע הזה, ואנחנו מגלים את זה, זה החוסן של התא המשפחתי.
נסים זאב (ש"ס):
לא, אבל אם הוא – – – גבר – – –
אורית זוארץ (קדימה):
זה כסף שמגיע למשפחה, לבית ולילדים.
נסים זאב (ש"ס):
אם הוא קצת גבר מוחלש, מה ההבדל?
אורית זוארץ (קדימה):
מדובר פה בחוק שכר שווה לעובד ולעובדת; לעובד, אני חושבת שזה זכר, הכוונה היא לזכר, אם אני מבינה נכון – ולעובדת. החוק הזה חל באותה צורה על גברים ונשים. ואם יש מעסיקים שמעסיקים אנשים שהם מוחלשים, ומנצלים את החולשה הזאת כדי לעשות הון על גבם, הגיע הזמן שהם ישלמו. ולכן, הגיע הזמן להפסיק את הניצול הזה, ליישר את הקו ולאכוף את החוק גם רטרואקטיבית.
ובעיני, אם מדברים על חוסן התא המשפחתי, זו הדרך לעשות את זה. תודה רבה.
היו"ר דני דנון:
תודה רבה לחברת הכנסת אורית זוארץ. הדובר האחרון – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת – –
נסים זאב (ש"ס):
– – – לאשה. מה את אומרת שלא.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
– – הצעת החוק של חברת הכנסת דליה איציק ושל חבר הכנסת חיים כץ היא הצעת חוק טובה. והיא טובה כי לדעתי היא תרתיע, ותגביר את ההרתעה. אנחנו בסופו של דבר לא רוצים מצב שבו תהיה אפליה ויהיו תביעות נגד האפליה, אלא שיימנעו מאפליה. ואני חושב שהצעת החוק הזאת תתרום לכך שהמעסיק יחשוב פעמיים או שלוש פעמים, או שבע פעמים, כי יש כוונה בוועדת העבודה והרווחה להאריך את זה לשבע שנים, ולא רק לשלוש שנים, שאפשר לתבוע אם היתה אפליה במקום העבודה.
קודם כול, בואו נצא מנקודת הנחה שהיא – אנחנו חיים בארץ ומכירים את המצב, ויש אפליה. ואם אין אפליה, חבר הכנסת זאב, אז החוק מיותר. והלוואי שלא נצטרך להפעיל אותו. אבל החוק הזה קיים, ואני חושב שיש למצוא את אותן דרכים ליידע את העובד או העובדת, ואת המעסיק, לגבי החוק הזה. כי ברגע שגם העובד וגם העובדת וגם המעסיק ידעו, אני חושב שזה לבדו יכול לשנות מצב. מעסיק ידע שהוא עלול להיות חשוף לתביעות עם ריביות, ועם, ועם, ועם, קנסות וכו', והוצאות משפט, אז הוא יימנע. עובדת שתדע שזו זכותה, וזה לא דבר מובן מאליו שהיא תקבל שכר פחות מעמיתה לעבודה, אני חושב שזה יעודד אותה ללכת למשרד של המעסיק, של המנהל, ולהגיד לו: אדוני, מגיע לי יותר. החוק אומר. אני לא רוצה לתבוע אותך בעוד שנה, שנתיים, או חמש, או שבע שנים. החוק אומר שאסור לך לעשות את זה. וזה יכול לחסוך את התביעות, ויכול כמובן להגביר את השוויוניות ואת המודעות לשוויוניות במקום העבודה.
רק משפט אחד אני רוצה להגיד, ברשותך, כבוד היושב-ראש, בעניין הזה: יש בעיה חמורה – בארץ יש חוקים לא רעים בענייני עבודה, אבל יש בעיה, משבר הייתי אומר, באכיפה. הנה, חוק שכר מינימום – יש הפרה המונית אצל עשרות-אלפי עובדים. לא עובד או שניים. עשרות-אלפי עובדים לא מקבלים שכר מינימום, בכל מיני שיטות – עובדת כמזכירה באיזה משרד של עורכי-דין, אז העורך-דין רושם לה שהיא עובדת חצי משרה, ונותן לה לחצי משרה על-פי שכר מינימום, אבל היא, בפועל, עובדת יותר ממשרה. וזה האכיפה והפקחים של חוקי העבודה לא עושים את מלאכתם. לכן, אני חושב שלא מספיק לחוקק חוקים. צריך למצוא את הדרכים – כולל החוק הזה, דרך אגב. צריך למצוא דרך ליישם אותו, ליידע את האנשים ולאכוף אותו. תודה רבה.
היו"ר דני דנון:
תודה רבה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 2) (הארכת תקופת ההתיישנות בתובענה לקבלת הפרשי שכר או גמול אחר), התשע"ב-2012, בקריאה ראשונה.
הצבעה מס' 14
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 2) (הארכת תקופת ההתיישנות בתובענה לקבלת הפרשי שכר או גמול אחר),
התשע"ב–2012, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר דני דנון:
16 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה, ותעבור להמשך הכנתה בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת.
יישר כוח למציעים – חברת הכנסת דליה איציק וחבר הכנסת חיים כץ.