קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור הסעת נוסעים ברכב ציבורי במספר העולה על כמות המושבים ברכב), התשע"א–2011 [הצעת חוק פ/3461/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת ישראל אייכלר) היו"ר יצחק וקנין: רבותי, אנחנו מתחילים בהצעות החוק. הצעת החוק הראשונה היא של חבר הכנסת ישראל אייכלר, שיעלה לדוכן. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור הסעת נוסעים ברכב ציבורי במספר העולה על כמות המושבים ברכב), התשע"א–2011. אדוני חבר הכנסת אייכלר, רשות הדיבור שלך. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק שלי מוכיחה שמעבר לבועות והסערות התקשורתיות שמתיימרות לנהל את חיינו, עדיין ישנו אזרח באיזה מקום במדינה שעולה לאוטובוס. הוא רוצה להתיישב ואין לו מקום. חברות התחבורה אמורות להביא אותו לעבודה, לבית-הספר ולישיבה. יש חיים מחוץ לתקשורת. צריכים לדעת את זה ראש הממשלה, שריה וחברי הכנסת, כי יש לי תחושה שישנה בועה שחיים בה משהו כמו 2,000 אנשים, שכולם או עיתונאים או פוליטיקאים או עוזריהם, וכל הזמן חיים על-פי מה אומרים בתקשורת ואיך הממשלה תשרוד, וממשלות נופלות וקמות על כותרות שאין להן שום שייכות לחיים היומיומיים של האזרח. וזה גם גורם לאזרחים להרגיש מאוד מאוד מנותקים מהפוליטיקה, וזה גם גורם לירידת קרנה של הפוליטיקה. הצעת החוק שלי מדברת על איסור הסעת נוסעים באוטובוס, ברכב ציבורי, במספר העולה על כמות המושבים ברכב. ואני מתכוון רק בעניין אוטובוסים בין-עירוניים ורק בנקודת המוצא של האוטובוס. הווי אומר ש"אגד" או "דן", או כל חברה שמובילה אנשים, לא יכולה למלא את האוטובוס בתחנה הראשונה מעל ומעבר למקומות הישיבה, וכל האנשים שממתינים בתחנות במושבים, ביישובים ובאמצע – אין מקום. האוטובוס חולף, ואין להם מה לעשות בעניין. ראיתי שחברות התחבורה מנצלות את הדבר הזה, לא משאירות מקום לאנשים בשטח, ולכן הגשתי הצעת חוק שבאותן הסעות שבאות מתחנה אחת לתחנה השנייה – נניח מירושלים לחיפה – ואין תחנות ביניים, אסור שתהיה שם אפשרות לדחוס את האוטובוס; וחייבים להושיב אנשים, שמשלמים מחיר כרטיס מלא, במקום ישיבה עם חגורת בטיחות, כפי שצריך. אני מודע לבעיה שאם חלילה אין מספיק אוטובוסים, בימים שיש עומס, כשחיילים באים לבסיסים ואנשים יוצאים לבתי-הספר, הנהג יגיד: אין לי מקום, אני לא נוסע. לכן חייבים לעשות סנקציות אישיות – לא, לא, לא אישיות; אין חוק במדינה ששמים סנקציות אישיות על מי שלא מקיים את החוק. רק על מי שלומד תורה, עליו צריך לשים סנקציות אישיות ולשלול ממנו זכויות אדם וזכויות אזרח. אבל "אגד" ו"דן" ואלה ישלמו בבקשה סנקציות לא אישיות, אלא כלכליות: שאם הוא לא שם אוטובוס שיספיק לאזרחים שנמצאים בתחנה, יהיה קנס. אני מניח שהחברות הגדולות יוכלו לשלם את הקנס. ולכן החוק אומר: לא ינהג אדם ברכב ציבורי שמספר הנוסעים ברכב עולה על מספר המושבים. ואני כבר רוצה לומר עכשיו שאף שבנוסח החוק עדיין זה לא מופיע – בוועדה, אם זה יעבור, אני רוצה באמת שיהיה כתוב שזה לא כולל אוטובוסים בתוך העיר, כי אוטומטית בתוך העיר יש עומסים שונים, וזה גם לא נורא אם אדם נוסע עשר דקות באוטובוס מלא ועמוס. אבל בנסיעות בין-עירוניות, גם מבחינה בטיחותית וגם מבחינת השירות לאזרח, חייבים להיות מקומות ישיבה. היום ועדת הכלכלה קבעה שאשה או אבא שמוביל ילד או תינוק בלי בוסטר – 1,000 שקל קנס. בגלל אי-חגורת בטיחות. זאת אומרת שאנחנו נורא נורא חרדים לבטיחות האזרחים. אז למה באוטובוס – כשיש חלילה תאונה בין אוטובוס לאוטובוס או בין אוטובוס למשאית או אוטובוס לרכבת, התוצאות הן הרות אסון – למה אנשים לא צריכים לשבת חגורים בצורה מסודרת? לכן החוק אומר שמספר הנוסעים חייב להיות כמספר המקומות. אבל הוראות סעיף זה לא יחולו על נוהג ברכב ציבורי בקו שהוא בין-עירוני ובו תחנות איסוף מחוץ לעיר המוצא של הקו, ובלבד שהנוסעים במספר העולה על מספר המושבים ברכב יצטרפו לנסיעה באחת מתחנות האיסוף האמורות. כמו שאמרתי: לא בתחנת המוצא הוא ימלא לי אותו, אלא בתחנות ובמושבים. אדוני היושב-ראש, היות שיש לי זכות הדיבור, ובימים אלה זה נורא נורא חשוב, אף ששאול מופז הולך לכנס עכשיו את כל כלי התקשורת ואני מניח שהם לא כל כך ידווחו על מה שאנחנו אומרים, אלא אם כן אנחנו נגיד משהו מאוד פוגע – אבל אני חושב שכן חשוב לדבר על זה. במשך 64 שנות המדינה – ידע בן-גוריון, והוא היה איש חכם – היום מאשימים אותו: הטעות ההיסטורית של בן-גוריון. אני עוד זוכר את התקופה שהיו שאמרו שהטעות ההיסטורית של בן-גוריון היא שהוא הקים מדינה. היו כאלה. ויכול להיות שיתברר ביום מן הימים שזו היתה טעות היסטורית, אבל לפחות 70-60 שנה אנחנו נחיה פה במדינה הזאת. אז הוא לא עשה טעות היסטורית. הדבר החכם ביותר שהאיש הזה עשה, והוא לא היה יותר דתי מכל האנטי-דתיים של היום, זה שהוא הבין שבלי היהדות הנאמנה שומרת התורה והמצוות אין המזוזה של קיום מדינת ישראל החילונית, כי מבחינה חילונית אתאיסטית אין מקום לעם ישראל. אין עם כזה. הרב יצחק וקנין בא ממרוקו, אבותי באו מפולניה, אחרים באו מכל קצות תבל, מתימן. מה איחד אותם? שבכל בוקר ובוקר כל אבותינו אמרו: שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד. התורה שלנו היא זאת שאיחדה את עם ישראל והיא זאת שמאחדת היום את עם ישראל. אפילו אדם חילוני ביותר, אם הוא לא אנטי, כשהוא רוצה רגע של בר-מצווה, רגע של חתונה, רגע של – להבדיל – לוויה, הוא בא לבית-הכנסת, גם אם הוא לא יכול לעשות את זה, גם אם היתה מערכת חינוך נוראית שניתקה את הדור הצעיר, עשתה לו עוול נורא. אני רוצה לספר לכם שישבתי עם ראש הממשלה יצחק רבין, זיכרונו לברכה. זה היה בערב פסח, בשעה שהוא ישב שם, בקריה בתל-אביב, והוא בעצמו אמר לי שאבותיהם – אבותינו הנחילו לנו מדינה, ביטחון, חקלאות, חינכו אותנו לכול, למה לא נתנו לנו את החינוך היהודי התורני? אני לא מבין למה אני צריך לשאול אותך מה זה ליל הסדר, מה הסיבות לטעמי המצוות. למה לא לימדו אותנו את זה? אני מבין שהיה דור של מרד, אני מבין שהיה דור של אנטי, אבל עשו עוול למיליוני ילדים יהודים, שלא יודעים – באמת, הם רוצים להתקרב ליהדות. אז לעשות את ההתנתקות הזאת כ"מיינסטרים", ומי שלומד תורה – בן-גוריון הבין שהוא צריך את ספר התורה. היינו אצל מרן הרב שטיינמן לפני כמה חודשים, והוא היה חרד מאוד לקיומה של האומה – הוא יהודי בן 98, אין לו שום דאגות אישיות. הוא אמר: ספר התורה זה לא משהו שמונח בארון; ספר התורה זה דבר שצריך ללמוד אותו כל החיים. ואי-אפשר להתחיל ללמוד, הוא אומר, בגיל 40, 50, 60. רק בגיל הילדות והבחרות צריכים ללמוד תורה, ואחר כך, גם אם יוצאים לעבודה, צריך לקבוע עתים לתורה בשביל להיות מחוברים לתורה. כי תורתנו היא תורת חיים רק כאשר לומדים אותה ומאמינים בה. עכשיו באים – אני מבין שצריך צבא, ואם תהיה פה מדינה דתית, חס וחלילה, הפחד הגדול של האנשים – אמרתי פה לאחד מחברי הכנסת שאמר לי: 60,000 אנחנו נגייס. אמרתי לו: אתה מוכן שיהיו 60,000 חיילים חרדים עם רובים בצבא, והם ילכו מחייל לחייל וישכנעו אותו כי משה אמת, תורתנו אמת, וכולם יהפכו לבעלי תשובה ויהיה פה רמטכ"ל חרדי? אתה כבר לא רחוק מכך גם היום, יש הרבה חיילים דתיים שיש להם השפעה גדולה. אז הוא אומר: מה, זה יהפוך לאירן? זה הפחד הגדול שלהם, הם לא רוצים את החרדים בצבא. הם רוצים, אבל, לנצל את הדבר הזה כדי לעורר מדנים ואיבה ולהבות אש בין האזרחים. כשאברך חרדי יושב עכשיו או עומד עכשיו ליד פקידה ב"הדסה", ב"רמב"ם", באיזה משרד ממשלתי, היא מסתכלת עליו אחרי שהיא כבר שמעה בבוקר ובערב ובצהריים שהוא פרזיט ושהילדים שלו זה סכנה קיומית. מי שאומר שהנכדים שלנו הם איום דמוגרפי על המדינה הוא אויב שלנו. הוא לא יכול לדבר אתנו על סולידריות. רק מי שאומר שהילדים והנכדים של כולנו הם זרע בירך השם, הם חשובים, הם העתיד של המדינה, כמו שאמר לי יצחק שמיר, זיכרונו לברכה, שהעתיד של המדינה זה הציבור הדתי והחרדי. הוא אפילו הסביר לי גם למה, ואני לא אכנס עכשיו לעניין הזה. זה לא אומר שהחילונים הם לא העתיד של המדינה, אבל בלי הדתיים והחרדים אין עתיד למדינה. להציב אותם כמצורעים, כמחוץ למחנה, כ"חיזבאללה", מה לא נאמר עלינו? עכשיו יושב בבית-סוהר בחור שעשה גרפיטי נורא ב"יד ושם"; אותם דברים, הרבה יותר נוראים, נכתבים בעיתונים ובאתרי אינטרנט ובטוקבקים. מה עשו לחברת הכנסת מיכאלי על זה שהיא אמרה דבר שבעולם כולו היה מקובל עד לפני עשור? שללו את הלגיטימציה שלה, פגעו בשמונת ילדיה, שיהיו בריאים ויגדלו לתפארת עם ישראל על אפם וחמתם של כל האויבים של גברת אנסטסיה מיכאלי. כל הכבוד לאמא היהודייה שמגדלת ילדים. זה העתיד שלנו. וכאשר נדע כולנו שזה העתיד, אז נגיע להסדרים. וההסדר היחיד, לדעתי – גם אם השר עוזי לנדאו לא יסכים אתי, ואחרים לא יסכימו אתי, אני בינתיים בודד בהצעה הזאת – אני חושב שאם רוצים להוציא את המרעום מהפצצה החברתית שנקראת גיוס, חייבים למנוע את הטענה שאומרת אמא: למה אני צריכה לשלוח את הבן שלי לצבא כשהילד שלך יושב בישיבה? זו טענה צודקת, ואני רוצה שיהיה שוויון בנטל. והתשובה שלי, גם אם מיכאל בן-ארי יתנגד לי: לבטל את גיוס החובה. זה לא אומר שאנשים לא יתגייסו, אלא כל חייל שרוצה להתגייס – אגב, כולל חרדים שאינם לומדים תורה – – – היו"ר יצחק וקנין: נא לסיים, אתה כבר – עשר דקות. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אני מסיים בזה. היו"ר יצחק וקנין: משפט אחרון. ישראל אייכלר (יהדות התורה): כל חייל שירצה להתגייס יקבל משכורת הגונה מהחודש הראשון שהוא יבוא כעושה מלאכת קודש. אבל מי שיש לו סיבה כלשהי שהוא לא רוצה, או שהצבא לא רוצה אותו כי הוא לא מתאים – זה יחסוך לצבא מיליארדים. היו"ר יצחק וקנין: תודה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): והמיליארדים האלה יוכלו לבוא, לצ'פר את החיילים. יהיה לנו צבא מקצועי הרבה יותר יעיל, כמו הצבא האמריקני והבריטי והצבאות שנמצאים בכל חזיתות העולם. בעידן המודרני והטכנולוגי אפשר וצריך לעשות – בהדרגה, אני לא אומר ביום אחד, בהדרגתיות של בתוך חמש או עשר שנים, קודם המערכות התומכות לחימה, אחרי זה הקרביות. צריך לשחרר את האמא מהתחושה שהבן שלה הוא פראייר. היו"ר יצחק וקנין: תודה. תודה, אדוני. ישראל אייכלר (יהדות התורה): הבן שלה הולך מפני שהוא רוצה ללכת, ומי שלומד תורה הוא חלק מהמערך הביטחוני של מדינת ישראל. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. יעלה וישיב השר עוזי לנדאו בשם שר התחבורה. אני מבין, חבר הכנסת אייכלר, שאתה הופך את זה להצעה לסדר-היום. ישראל אייכלר (יהדות התורה): ועדת השרים פסלה את זה מפני שאני בקואליציה. אם הייתי בקדימה היא היתה מאשרת. היו"ר יצחק וקנין: אוקיי. תודה. אדוני, השר עוזי לנדאו, ישיב. שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת אייכלר, אני משיב בשם שר התחבורה כהאי לישנא: בהצעת החוק מוצע לקבוע איסור על נהיגת רכב ציבורי כאשר מספר הנוסעים עולה על מספר המושבים ברכב. מוצע שאיסור זה לא יחול על קו בשירות ציבורי בין-עירוני שבו חמש תחנות איסוף מחוץ לעיר המוצא של הקו, אשר הנוסעים שאין להם מקום בישיבה עלו בתחנות אלו. עוד מוצע לבטל את סעיף 70(12) בפקודת התעבורה המסמיך את שר התחבורה לבדוק ולבחון כלי-רכב ציבוריים והסעת הציבור בהם. סוגיית הגבלת הנוסעים בעמידה באוטובוס נבחנה במסגרת עתירה שהוגשה נגד משרד התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים. המדינה התחייבה במסגרת עמדתה כפי שהובאה בפני בג"ץ, להגביל את מספר הנוסעים בעמידה בחלק מקווי השירות הציבוריים הבין-עירוניים. התחייבות זו יושמה על-ידי המפקח על התעבורה במסגרת מתן רשיון לקווי שירות, ועל-ידי רשות הרישוי, במסגרת סמכותה לקבוע מגבלות ברשיון הרכב. על-פי בדיקת גורמי המקצוע במשרד התחבורה, כלי-הרכב הציבוריים המשמשים את התחבורה הציבורית בישראל מיועדים להסיע נוסעים בעמידה ואף בנויים לצורך כך. האיסור להסיע נוסעים בעמידה יפגע באופן קשה בשירות לאזרח ובזמינות התחבורה הציבורית, ויגרום להמתנה ממושכת בתחנות ההמתנה, וכפועל יוצא מזה תיפגע מדיניות הממשלה לעידוד השימוש בתחבורה ציבורית. אשר על כן עמדת הממשלה היא להתנגד להצעת החוק. אני מבקש להוסיף, אדוני היושב-ראש. ככל שאני מסכים עם רבים מן הדברים שאמר ואומר חבר הכנסת ישראל אייכלר, כולל הדברים שאמרת לאחרונה – חבר הכנסת אייכלר, "אליך, זוהיר" – חבר הכנסת אייכלר, כולל הראייה של בני חרדים כחלק מעם ישראל, חלק – עצמנו ובשרנו אתם. וכמו שאמר משה רבנו לאנשי השבטים, גד וראובן וחצי שבט המנשה, שביקשו להקים ערים לטפם – – – היו"ר יצחק וקנין: גדרות לצאנם. שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו: בבקשה? היו"ר יצחק וקנין: וגדרות לצאנם. שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו: וגדרות לצאנם. ואמר על זה רש"י, שהקדימו בפעם הראשונה את צאנם לנשיהם וטפם. מסיים זאת משה – כאשר מדובר בכיבוש הארץ, בבניין הארץ, כבוד הרב אייכלר – אומר: עד מתי זה יהיה? "עד אשר יניח ה' לאחיכם ככם". ואתם עמנו בצבא, בשירות, בלימודים, בעילויים לתורה, "עד אשר יניח ה' לאחיכם ככם", עד אשר תיבנה לתלפיות מדינת יהודים כהלכה. וחשיבותכם בה ככל אחד ואחד מאתנו. אולי שכחת להוסיף שמספר המשתמטים החילונים היום גדול ממספר המשתמטים הדתיים. אבל הוויכוח יהיה, ובכל הכבוד, חבר הכנסת אייכלר, ואני אומר את זה מעומק הלב, אני מבקש לראות היום את כל אזרחי ישראל נושאים בנטל, את כולם, בלא הבדל. ועכשיו עוד מלה על האוטובוס. אני בכנסת הראשונה נסעתי באוטובוסים, והייתי עולה בתחנה ברעננה ומגיע לכנסת. ומה לעשות, היה מגיע אוטובוס אחד מחיפה בדרך כלל והוא מלא, ואוטובוס מקריית-שמונה והוא מלא, ומבקשים שיעצור. ותמיד אנחנו בתחנה אומרים: אפשר טיפה להצטופף. ונכנסים ונוסעים בעמידה, ומברכים ברוך השם שמגיעים בעמידה לירושלים. יש שעות של עומס שאין ברירה. בשעות עומס אנשים עומדים גם בנסיעות בין-עירוניות, אחרת אי-אפשר להכיל את כל צי האוטובוסים ולתכנן אותו לשעות השפל. בלתי אפשרי, זה מעבר לכוח הכיס של הציבור. ולכן, כבודו, התקנה שאתה מציע בהצעת החוק שלך, רוב הציבור לא יוכל לעמוד בה. במלים אחרות, אילו אז היה מציע מישהו חוק כפי שחבר הכנסת אייכלר מציע, אני הייתי אומר שכאן עומדים להציע סנקציה אישית, ודווקא על חילונים. למה? אפרופו סנקציה אישית שדיברת בה, לא רק על חילונים ולא רק על דתיים, אסור לדבר על סנקציות אישיות. בכל נושא – לדבר ברמה העקרונית שלו. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר עוזי לנדאו. אדוני, אני מבין שאתה מסכים שזה יהפוך להצעה לסדר-היום, כן? ישראל אייכלר (יהדות התורה): יש זכות תשובה? יש זכות תגובה? היו"ר יצחק וקנין: תראה, אם אתה מבקש זכות תשובה, זה יצטרך אחרי כן לקבל שוב החלטה שלו. לכן, אדוני, אנחנו נעבור להצבעה. זה הופך להיות, רבותי, הצעה לסדר-היום, ולא הצעת חוק. אנחנו נצביע. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור הסעת נוסעים ברכב ציבורי במספר העולה על כמות המושבים ברכב), התשע"א–2011, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. רבותי, ההצעה לסדר-היום תועבר לוועדת הכלכלה להמשך דיון. ישראל אייכלר (יהדות התורה): לאיזו ועדה? היו"ר יצחק וקנין: הודעתי שזה עובר לוועדת הכלכלה של הכנסת. הודעתי. ישראל אייכלר (יהדות התורה): מצוין.