קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק רשות השידור (תיקון – קליטת שידורי "קול ישראל" בכל רחבי הארץ), התשע"ב–2012 [הצעת חוק פ/3955/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו ממשיכים בהצעות החוק: הצעת חוק רשות השידור (תיקון – קליטת שידורי "קול ישראל" בכל רחבי הארץ), התשע"ב–2012, של חבר הכנסת נחמן שי וקבוצת חברי הכנסת. ישיב השר משה כחלון. נחמן שי (קדימה): בשם ראש הממשלה. היו"ר יצחק וקנין: בשם ראש הממשלה. בוודאי. נחמן שי (קדימה): לא, כי זה האחריות שלו. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זאת הצעת חוק פשוטה, אבל מסובכת. נראית אולי שולית, אבל חשובה. מה היא מבקשת? היא מבקשת שכל אזרח, כל תושב במדינת ישראל, יוכל לקלוט את שידורי רשות השידור, שידורי "קול ישראל", בכל מקום שבו הוא והיא נמצאים. והאמת היא שחוק רשות השידור הקיים כבר מדבר על כך, וקובע את המחויבות הזאת, אבל החוק הזה, הקיים, לא אמר את הדברים בצורה מפורשת או לא נאכף מספיק, ולכן אני פונה פה, יחד עם קבוצה מאוד גדולה של חברי כנסת, הן כיוזמים והן כמצטרפים, ותובע מהממשלה, דרך רשות השידור, לוודא שכל אחד מאתנו, באשר הוא, יוכל לקלוט את שידורי "קול ישראל". ואני רוצה להוסיף ולהסביר למה. 3,000 איש חיים בערבה, אזור שהוא קשה; מזג האוויר קשה, הוא מרוחק מאוד, המחירים גבוהים, לא נעים כל כך לחיות שם. אבל זה אזור חשוב. הוא חשוב אסטרטגית, הוא חשוב כלכלית, הוא חשוב מבחינה לאומית. הם לא יכולים לקלוט את שידורי "קול ישראל", אדוני השר, והם מבקשים שהשירות הזה יינתן להם, לא רק כי הם אזרחי הארץ הזאת ותושביה, אלא מפני שהם משלמים עבורו. שהרי כל בית-אב במדינת ישראל משלם אגרה, שהרי כל בעל מכונית משלם אגרת רדיו. יש לנו גם אגרה לרשות השידור, אגרה ביתית, ויש לנו גם אגרת רדיו, שהיא חלק מהרשיון, כשאנחנו מחדשים אותו אנחנו גם משלמים אגרה. זאת אומרת, שילמת ולא קיבלת. פנה אלי לפני ימים אחדים יורם הורניק מלהבים, והוא אומר: אני גר במקום מרוחק, בגבול בין שני אזורי שידור – הוא ממושב להבים, אמרתי – אנחנו את האגרה משלמים בהתאם לחוק, ולא מקבלים את התמורה. ואין סיבה שיעקב הורניק מלהבים לא יוכל לקלוט את השידורים הללו. עכשיו, לא מדובר רק במספרים כל כך קטנים, מה גם שבעיני המספרים הם לא חשובים. כל מי שנוסע בכבישי הארץ, בעמק-הירדן, בבקעת-הירדן, בכביש הערבה, שהוא ארוך עד אין-סוף, יכול לקלוט מצוין שידורים מירדן, ולא יכול לקלוט שידורים של תחנות ישראליות, לא יכול לשמוע עברית, לא יכול לשמוע מוזיקה; וזה גם סיפור של בטיחות, אתה נוסע בדרכים ארוכות, וזקוק לכך. יתירה מכך, לפעמים יש לזה גם היבט ביטחוני; תחנות השידור הן אמצעי להזעיק אנשים, להודיע להם על מצבי חירום, להודיע להם שכביש נסגר, להודיע להם שאולי חלילה יש רקטה בדרך. כל מיני התרעות שניתנות באמצעות הרדיו. השירות הזה גם כן נמנע מאותם תושבים שגרים בפריפריה. ולכן אני שמח מאוד שהממשלה קיבלה באופן עקרוני את הצעת החוק הזאת, והיא מביאה אותה היום. אני מאמין שהיא תעשה שירות טוב ושירות חשוב לאותם תושבים. בהצעה עצמה, אני רק אציין לקראת סיום, לא הצגנו שום סנקציות ושום אמצעי אכיפה. זו עכשיו מלה מאוד פופולרית, כולם עוסקים בסנקציות. אנחנו נחפש בישיבה, ואני אשמח מאוד – לעזרתו של שר התקשורת, ידידי, כי אני חושב שהסמכות המפקחת על עוצמת שידורים, על פיזור שידורים בארץ, נמצאת במשרדך, כדי לוודא שהדבר הזה אומנם ייעשה על-ידי רשות השידור ונוכל להבטיח את השידור. אני מסתכל עליך ואני יודע שהמלה "פריפריה" מדברת אליך, ואני יודע שהנושא הזה חשוב לך, כך שאני חושב שהנושא הזה גם נמצא בידיים טובות. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת נחמן שי. ישיב השר משה כחלון, בשם ראש הממשלה, אף-על-פי שהוא גם שר התקשורת, אני מבין, כך שהדבר הזה נוגע בך ישירות, בלי שם אפילו. שר התקשורת משה כחלון: נכון. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ידידי המציע, ראשית, ועדת השרים לחקיקה, למעשה הממשלה, תומכת בהצעת החוק הזאת. הצעת החוק הזאת היא כמובן ראויה, מוצדקת, ואמר את זה גם המציע. יש פה שתי בעיות שאנחנו חייבים לטפל בהן, כממשלה. אומנם רשות השידור היא לא בתחום המשרד שלי, היא בתחום משרד ראש הממשלה, אבל בכל זאת. איפה אין קליטה? אין קליטה – אני אגיד לכם בדיוק איפה. חוסר קליטה בערבה, כפי שאמר חבר הכנסת שי, חוסר קליטה באזור קריית-שמונה–חצור, חוסר קליטה באזור נתיבות –שדרות, חוסר קליטה בכביש 60 ביהודה ושומרון. רק שם אין קליטה. בכל יתר המקומות יש קליטה. וגם כשאומרים לנו שיש בעיה עם משדרים, אז – בואו נתחלף קצת; בואו ניקח משדרים מתל-אביב, נעביר אותם לדרום ולצפון, ונעביר את המשדרים הפחות-טובים לתל-אביב, ואז אחרי כמה ימים הכול יסתדר. לי אין טענות בחלק הזה לרשות השידור. אני חושב שעמדת המשרד צריכה להיות ברורה, ואני מדבר על משרד ראש הממשלה. אנחנו כמשרד התקשורת כמובן נהיה מתואמים עם זה, ונצטרך לספק את הספקטרום המתאים, אבל צריכים את המשדרים וצריכים את ההשקעות. אין מה לעשות, עשרות שנים לא החליפו משדרים, עשרות שנים לא טופלו משדרים, וזאת התוצאה. אין מצב שללא משדרים, ללא טכנולוגיות מתקדמות, אנחנו נוכל לספק קליטה – או רשות השידור תוכל לספק קליטה – בכל רחבי הארץ, וזה דבר – וציין את זה חבר הכנסת שי, אין טעם שאני אחזור על זה – זה דבר חיוני, הכרחי, ערכי, תרבותי, ביטחוני. איפה שאנחנו לא נוגעים, יש נגיעה בחשיבות של כיסוי ארצי בתחום השידורים. כל שכן, כפי שאמרת, אנשים משלמים אגרה – גם לא אוהבים לשלם אגרה, אבל בכל זאת כופים עליהם לשלם אגרה, לפחות תנו להם את המינימום. על כל פנים, ועדת השרים תומכת בזה. היו"ר ראובן ריבלין: אני מציע רק שוועדת השרים אולי תשקול לשנות את שם החוק. כתוב "הרדיו הממלכתי"; רדיו ממלכתי הוא לא רדיו ציבורי, שלא תהיה לכם שום אי-הבנה. יש רדיו פרטי, יש רדיו ממלכתי – הוא של הממלכה, והממלכה באה לידי ביטוי באמצעות הממשלה. רדיו ציבורי הוא רדיו שמיועד לציבור ומנוהל על-ידי הציבור. אם אתה אומר "רדיו ממלכתי", יאלצו את השר כחלון פתאום לשמש כקומיסר, ואני מכיר אותו מהיום שהוא התחיל ללכת, ואני אומר לך, אין איש שהוא חלק מהציבור יותר ממנו. לכן אני מציע שאנחנו נדבר על השידור הציבורי, לא השידור הממלכתי. זה דוקטרינרי. שידור ממלכתי הוא שידור – הממלכה אומרת את דברה. יש זכות לממלכה להיכנס לשידור הציבורי, על-פי סעיף 11, כאשר זה נחוץ לה. עשה את זה פעם יורם ארידור, במצוותו של בגין. פעם אחת. אבל כשהרדיו הופך להיות רדיו ממלכתי, הוא רדיו של כל אחד ואחד מראשי הממשלה לדורותיהם. שר התקשורת משה כחלון: תודה, אדוני היושב-ראש. על כל פנים, הממשלה תומכת בהצעת החוק, כפוף לתיאום הובלת החוק יחד עם משרד התקשורת. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. חבר הכנסת שי – אתה מסכים להתניית הממשלה. נחמן שי (קדימה): אני מסכים – – – היו"ר ראובן ריבלין: אני חייב לפרוטוקול לשאול, ואתה אומר: מסכים אני. אין חבר כנסת שמתנגד להצעה, נכון? אם כך, ברגע שהשר יגיע למקומו אנחנו נעבור להצבעה. ההצבעה מדברת בהצעת חוק רשות השידור (תיקון – קליטת שידורי "קול ישראל" בכל רחבי הארץ), התשע"ב–2012. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק רשות השידור (תיקון – קליטת שידורי "קול ישראל" בכל רחבי הארץ), התשע"ב–2012, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת נחמן שי, גפני אינו מהאנשים שיש אצלם מקריות; אם הוא לא מצביע, הוא יודע למה הוא לא מצביע. אז שלא תחשוב – כאשר הוא יודע שהוא צריך להצביע בעד או נגד, הוא שם. כאשר הוא לא רוצה להביע את דעתו בנושא מסוים, מטעמים שונים – הוא פשוט התבלבל באותו רגע. הוא לא שם לב. הוא אף פעם לא מתבלבל. הוא לא שם לב. תודה רבה. ובכן, 13 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר – לוועדת הכלכלה או לוועדת החינוך? חוק רשות השידור הוא בוועדת החינוך. תגיד לי לאן להעביר את זה. נחמן שי (קדימה): – – – היו"ר ראובן ריבלין: ההמלצה היא ועדת הכלכלה. נחמן שי (קדימה): כלכלה. שר התקשורת משה כחלון: – – – היו"ר ראובן ריבלין: ועדת הכלכלה. כי רשות השידור, לעומת הזכיינים, נמצאת בוועדת החינוך. אבל כמובן, זה ועדת הכלכלה, שהיתה ועדת התקשורת, וטוב שכך. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אני הסברתי לו למה התבלבלתי. היו"ר ראובן ריבלין: הוא רק לא רואה שאני רואה מפה, ברוך השם. ברוך השם עדיין אני רואה מפה. תודה רבה. ובכן, תועבר לוועדת הכלכלה כדי להכינה לקריאה ראשונה.