קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק סיוע חוץ לארגוני מגזר שלישי במדינות תומכות, התשע"ב–2012
[הצעת חוק פ/3944/18; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת אריה אלדד)
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. חבר הכנסת אריה אלדד יעלה ויבוא להציג את הצעת חוק סיוע חוץ לארגוני מגזר שלישי במדינות תומכות, התשע"ב–2012. ישיב השר אילון בשם משרד החוץ.
זאב אלקין (הליכוד):
זה הופך להצעה לסדר-היום.
היו"ר ראובן ריבלין:
אה, זה הופך להצעה לסדר-היום, כבר אני מודיע. בבקשה, אריה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, תודה, רבותי השרים, הצעת החוק המונחת בפניכם, חברי חברי הכנסת, נקראת הצעת חוק סיוע חוץ לארגוני מגזר שלישי במדינות תומכות. המוטו של החוק הזה יכול היה להיות "שיטת הגזר". הגזר. לא המקל, אלא הגזר, או בעברית מדוברת – למה בכוח? למה ברע? למה לא בטוב?
כנגד מה נאמרים הדברים? חברי הכנסת, מוכרות לכולנו עשרות העמותות האנטי-ציוניות, עמותות השמאל הקיצוני, אנרכיסטים, לאומנים ערבים ועוזריהם, כולם בתחפושת מרהיבה של ארגוני זכויות אדם, צדק ומשפט, מכל היבט אפשרי – חברתי, תכנוני, משפטי, רפואי, חקלאי, או סתם אנטי-ישראלי. חלק מהעמותות האלה מפונקות ממש, הן נלחמות רק בהתנחלויות ובמתנחלים, וחלקן לא בררניות, הן מבקשות להרוס כל מה שהוא חלק מהמפעל הציוני בארץ-ישראל, בלי להפלות מתנחלים מכאלה שלא זכו להיות מתנחלים.
רוצים דוגמאות על קצה המזלג של הגל העכור הזה של עמותות אנטי-ישראליות? "עדאלה", "אג'נדה", "המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית", "שוברים שתיקה", "בצלם", "קואליציית נשים לשלום", "אגודת הגליל", "גישה", "המוקד להגנת הפרט", "עיר עמים", "הוועד הישראלי נגד הריסת בתים", הוועד הישראלי להריסת בתים – של מתנחלים כמובן, מע"ן, "מחסום Watch", "מוסאוא", הקרן לישראל חדשה, "הוועד הציבורי נגד עינויים", "רופאים לזכויות אדם", "רבנים לזכויות האדם", רבניות לזכויות אדם, רבנים לזכויות רבניות, "סיכוי", "יש דין", לית דין ואין דיין, ואם עדיין לא קמו כל העמותות האלה, שמניתי בפניכם, אין לי ספק שבקרוב יוקמו כולן.
חוץ משנאת ישראל, חברי חברי הכנסת, יש עוד מכנה משותף אחד חשוב לכל הגופים שמניתי – כולם מקבלים תמיכה ממדינות באירופה. אחד המרבה, כמו "בצלם", 62% מתקציבו, 5 מיליון ו-388,869 שקלים, משווייץ, מדנמרק, מהאיחוד האירופי, מהולנד, מנורבגיה, מספרד, מבריטניה – וזה רק המימון הישיר; ועמותה אחת ממעיטה, כמו "סיכוי", שרק 5.5% מתקציבה, רק כ-100,000 שקלים, מגיעים מהאיחוד האירופי. ורוב העמותות האלה – – –
פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):
למה לא תמכתם בחוק העמותות שלי כשהגשתי?
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אני לא תמכתי?
פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):
אתה לא תמכת – – –
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אני לא תמכתי?
פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):
– – –
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
תבדקי בפרוטוקול.
פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):
– – –
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
תבדקי בפרוטוקול.
היו"ר אופיר אקוניס:
לא לא לא לא, חברת הכנסת קירשנבאום, לדאבון הלב, החוק שלנו – שגם אני הייתי שותף לו – אושר בוועדת שרים לחקיקה לפני שמונה חודשים – –
פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):
לא – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
– – ומאז הערר שהגישו בצורה דמוקרטית חלק מהשרים לא נדון – – –
פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש – – –
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
רגע, זה הזמן שלי, פאינה. נלבן בינינו אחר כך.
היו"ר אופיר אקוניס:
אבל הוא לא הגיע לכאן.
פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):
לא – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
– – –
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
לצערנו הרב, חלק גדול מהעמותות האלה, התקציב שלהן אינו שקוף, ואיננו יודעים כמה מתקציבן מגיע ממדינות אירופה ישירות וכמה בעקיפין על-ידי קרנות הנתמכות על-ידי מדינות אירופה.
בשנה האחרונה, כפי שציינה חברת הכנסת קירשנבאום, זה די נמאס לרבים מאתנו, וניסינו להגביל ככל יכולתנו את ההתערבות של מדינות זרות בעניינים הישראליים הפנימיים – העובדה שמדינות מנסות להשפיע על המערכת הפוליטית או סתם להכריע את ישראל בפני אויביה. נמאס לנו שמממנים את הגיס החמישי בתוך מדינת ישראל. הצענו שורה של חוקים שניסתה להצר את צעדי העמותות האלה והמדינות המתערבות בעניינינו, ומייד קמה כמובן צעקה נוראה – גל עכור, גל עכור, פאשיזם. ולכן, חשבתי לבוא באסטרטגיה שונה היום, ולהציע לפניכם במקום את המקל – את הגזר, או כפי שאמרתי בפתח דברי, למה בכוח? למה לא בטוב?
אני מציע כי מדינת ישראל תעמיד מדי שנה 4.5 מיליון שקלים – משהו סמלי, לא דרמטי – והתקציב הזה יועבר לעמותות העוסקות בזכויות אדם, זכויות מיעוטים, הגדרה עצמית, צדק חברתי, אולי גם זכויות בעלי-חיים, באותן מדינות המקציבות כספים לתמיכה בארגונים כאלה בישראל. כמובן בשם ההדדיות, כדי שלא להיות כפויי טובה, טובה תחת טובה נשיב להן, כגמולן הטוב. מה הם רוצים לעזור – אף אנחנו רוצים לעזור.
היו"ר אופיר אקוניס:
זה סכום נמוך מדי.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
כן, אבל לא רציתי שזה יהיה תקציבי.
היו"ר אופיר אקוניס:
כן.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
כאילו חשבתי שאחרת זה יעבור.
היו"ר אופיר אקוניס:
לא, אתה צודק, ההדדיות היא רעיון מעולה, ולכן החוק הוא נבון, אבל הכספים שמועברים מן הצד השני לכאן הם בערכים הרבה יותר גבוהים, כולנו יודעים את זה, אבל אתה אומר – מכיוון שזה חוק תקציבי, אתה הסתפקת.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אולי נעשה מכרז ונראה, אם יהיה עניין, נעלה.
היו"ר אופיר אקוניס:
יכול להיות.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
למשל, למי הייתי עוזר במסגרת החוק הזה? יש 2.8 מיליון באסקים בספרד, חבל שמשתרע על 20,000 קמ"ר, כמעט כמו מדינת ישראל. יש להם שפה עתיקה, מורשת עתיקה, הם רוצים עצמאות, ולאחרונה אפילו ETA, המחתרת הבאסקית הידועה לשמצה, שעסקה בטרור, עכשיו הודיעה שהיא הפסיקה לעסוק בטרור, והם נגד אלימות. יש בחבל הבאסקים ארגון גדול שנקרא Elkarri, הנאבק עבור זכויות המיעוט, עצמאות באסקית באמצעים לא אלימים. למה שממשלת ישראל לא תתמוך בו כפי שממשלת ספרד תומכת ב"אגודה לזכויות האזרח", "במקום", "שוברים שתיקה"? למה לא לעזור לשבור את שתיקת השוטרים הספרדים שמדכאים את המיעוט הבאסקי? ממשלת ספרד תומכת ב"בצלם", למה לא נתמוך ב-Elkarri? למה, אין לבאסקים צלם אדם? ממשלת ספרד מממנת את "המוקד להגנת הפרט", ומה עם הפרטים הבאסקים? היא מממנת גם את "הוועד נגד הריסת בתים" ו"הוועד נגד עינויים", שמעתי אסירים באסקים מתלוננים שעינו אותם, לא רק בימי פרנקו, גם לאחרונה. למה לא לעזור להם? הם תורמים ל"רופאים לזכויות אדם", למה לא נשלח משלחת רפואית לחבל הבאסקים? הם תורמים ל"רבנים לזכויות אדם", למה לא נשלח משהו כדי לעזור לכמרים הבאסקים שתובעים את עצמאות החבל? הם לא זקוקים לעזרה?
פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):
ומה עם הפלמים?
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
רגע, רגע, נגיע, אבל לא רק ארגונים לזכויות אדם בספרד צריכים להיות מועמדים לסיוע. יש בבלגיה ארגונים רבים התובעים את חלוקת בלגיה למדינה פלמית ולמדינה וולונית. למה לעמוד מנגד, חברי חברי הכנסת? צריך לעזור להם. יש באנגליה – ואם אין, יוקם נא מייד – ארגון הדורש לסיים את הכיבוש; את הכיבוש הבריטי של איי-פוקלנד, שהתחיל ב-1833. אם יש עמותה באנגליה שתובעת החזרת איי-פוקלנד לארגנטינה – תופע נא מייד, ואז נעזור לה.
וידידתנו נורבגיה, חברי חברי הכנסת, ידידתנו נורבגיה, שכל כך מתעניינת בשמירת החוק בארץ: תורמת ל"אגודה לזכויות האזרח", ל"שוברים שתיקה", ל"בצלם", "גישה", "המוקד להגנת הפרט", "עיר עמים", "הוועד הציבורי נגד עינויים" ו"יש דין". יש דין? נורבגיה מצפצפת על הדין הבין-לאומי שאוסר ציד לווייתנים, והתירה לדייגיה לדוג 1,052 לווייתנים מסוג מינקי מדי שנה. בנורבגיה פעיל ארגון "אנונימוס", הנאבק נגד השמדת הלווייתנים בעולם. למה לא לעזור לו?
וחברים יקרים, מה עם העמותות שנאבקות בצרפת על עצמאות לקורסיקה; באיטליה – על עצמאות לדרום-טירול. הברטונים בצרפת שדורשים הגדרה עצמית? ומה עם הציד המלכותי באנגליה – לצבאים ולשועלים אין זכויות? הם לא עוברים עינויים? אין להם צלם של חיה נרדפת רק לצורכי ספורט אכזרי? יש עשרות אגודות באנגליה הנאבקות להפסקת ההתעללות הזאת, וראוי שישראל תסייע להן, אפילו כמחווה סמלית. נשלח להם שועל.
אתם זוכרים, חברי חברי הכנסת, את הססמה מראשית הציונות: ארץ ללא עם לעם ללא ארץ? ובכן, ברחבי אירופה מתפשטת תנועת ה-Squatters – אלפים פולשים, בניגוד לחוק, לבתים נטושים. בהולנד, למשל, חוקקו חוק מיוחד שהופך את התופעה לבלתי-חוקית. ממשלת הולנד שולחת כסף לאגודת "במקום", שנאבקת נגד סילוק פולשים ערבים מאדמות מדינה בגן-המלך בירושלים. הולנד עוזרת ל"סקווטרים" בישראל, אנחנו נעזור ל"סקווטרים" בהולנד. למה לא?
חברי חברי הכנסת, תקצר היריעה, והעיקרון הובן. אינני מציע מידה כנגד מידה, כי כספם של שונאי ישראל רב מכספנו. רק דוגמית כנגד מלוא הכוס, כדי שיבינו. אבל כיוון שגונבה שמועה לאוזני שהממשלה התכוונה להתנגד להצעת החוק שלי, אני ביקשתי, בהסכמת יושב-ראש הקואליציה, להפוך את הצעת החוק להצעה לסדר-היום. תודה רבה.
היו"ר אופיר אקוניס:
אני מאוד מודה לך, אדוני. הממשלה מעדיפה שלא להשיב? סגן השר אילון? משיב. בבקשה, אדוני.
סגן שר החוץ דניאל אילון:
אדוני היושב-ראש, כבוד השר ארדן, חברי חברי הכנסת, ראשית דבר אני רוצה להגיד שהצעתו של חבר הכנסת אלדד היא ראויה, ואני לא רוצה להתייחס לשמועות שגונבו או לא גונבו, אבל אני לא חושב שאנחנו יכולים להתנגד להצעה כזאת, בוודאי לא מהטעם המוסרי, גם לא טעם של הדדיות.
אבל, ברשותך, חבר הכנסת אלדד, הייתי רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת – וכמובן אדוני היושב-ראש – אולי כדי לסבר את האוזן, שאנחנו באמת נבין את כל הרציונל הזה, ואת כל המהות, שהיא לדעתי מאוד פסולה, של אותם ארגונים – כביכול – שנקראים "ארגוני זכויות אדם". לפני זמן לא רב פגשתי אמריקני טוב בשם רוברט ברנשטיין, שב-1971 הקים את האגודה לזכויות האזרח. הוא למעשה אבי התורה של חברה אזרחית וארגוני זכויות האדם והאזרח, והיום הוא יוצא חוצץ נגד אותה אגודה, שהוא הקים, ונגד אגודות דומות שהוקמו בצורה, הייתי אומר, צינית, ובוודאי לא ממלאות את תפקידן.
ומה אומר אותו אדם שהקים את האגודה והוא אבי תורת זכויות האדם? הוא אומר ככה: המטרה הראשונה והחשובה של כל ארגון זכויות אדם היא אכן לפעול לזכויות אדם, אבל איפה? במדינות שהן מדינות טוטליטריות, במדינות שאין בהן חברה אזרחית, אין בהן חופש עיתונות ואין בהן כמובן משטר דמוקרטי, שלטון החוק וכו'. דבר אחד. דבר שני, הוא אומר, אותן אגודות זכויות אדם לא מוסמכות, ואין להן כלים, לבדוק נושאים כאלה באזורי קונפליקט, כאשר יש מאבק – מאבק פוליטי, מאבק צבאי או כל מאבק אחר.
לכן אותם ארגונים, שאת חלקם ציינת, ולצערי יש עוד רבים אחרים, מצד אחד הם באים הנה בצורה הכי מתיימרת, ואולי נלוזה, למדינה שהיא דמוקרטית ושקופה הרבה יותר מרוב הדמוקרטיות בעולם – מצד אחד; אז פעם אחת הם חוטאים כאן – פעם שנייה הם חוטאים שהם מבזבזים את כל המשאבים שלהם אצלנו, שאצלנו יש כל מוסדות הבקרה והשקיפות, ולא הולכים לבדוק דברים במקומות שאכן צריך לבדוק בהם, והיום אנחנו רואים מה קורה כאשר לא בודקים זכויות אדם במדינה כמו סוריה. אולי אם אותם ארגונים נכבדים היו נמצאים בסוריה בשנות ה-80 וה-90 ובעשור האחרון, אולי היה אפשר למנוע את הטבח הנורא שם. והם לא היו בלוב אצל קדאפי, והם לא נמצאים בעשרות מדינות אחרות, כולל קובה, ואני לא רוצה להכביר כאן מלים.
נוסף על זה, בהיותם באים הנה, לאזור קונפליקט, הם גם לוקחים לעצמם תפקיד פוליטי שהוא לא שלהם – אין להם הסמכה לכך, אין להם כישורים לכך. ולכן, חבר הכנסת אלדד, אני לפחות, וגם הממשלה, ברוב הדוחות שלהם לא מכירים, וגם לא נכיר, כי אין בזה שום ערך, לא ערך מקצועי, בוודאי לא ערך מוסרי.
לגבי ההצעה שלך, כמו שאמרתי, קשה מאוד להתנגד לה, אבל מכיוון שהעברת את זה להצעה לסדר-היום, הייתי מציע שנמשיך לדון בעניין. אני חושב שהוועדה הראויה, אדוני היושב-ראש, היא ועדת החוץ והביטחון, והייתי מציע להעביר את ההצעה לסדר-היום לוועדת החוץ והביטחון. תודה רבה.
היו"ר אופיר אקוניס:
אני מאוד מודה לך.
חבר הכנסת אלדד, מציע הצעת החוק, מקבל את הצעתך, ואנחנו נצביע.
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 15
נגד – 2
נמנעים – אין
ההצעה להפוך את הצעת חוק סיוע חוץ לארגוני מגזר שלישי במדינות תומכות, התשע"ב–2012, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדה שתקבע
ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר אופיר אקוניס:
ובכן, 15 תומכים, שני מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק סיוע חוץ לארגוני מגזר שלישי במדינות תומכות, שהפכה להצעה לסדר-היום, של חבר הכנסת אריה אלדד, עברה לדיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
דב חנין (חד"ש):
אני מבקש להעביר לוועדת החוקה.
היו"ר אופיר אקוניס:
חבר הכנסת חנין מבקש להעביר לוועדת החוקה.
דב חנין (חד"ש):
וגם אני התנגדתי.
היו"ר אופיר אקוניס:
וגם התנגדת. נרשם בפרוטוקול שחבר הכנסת חנין התנגד. אתה לא בין השניים שהצביעו? אוקיי, אז נוסיף לפרוטוקול שחבר הכנסת חנין התנגד. בבקשה, אדוני. הממשלה ביקשה ועדת חוץ וביטחון, אתה ביקשת לוועדת החוקה. ובכן, ההחלטה תיפול בוועדת הכנסת.