קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 108) (חובת סימון אבני שפה בתחומי עירייה ורשות מקומית), התשע"ב–2012
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/472).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת אורי אורבך יעלה ויבוא על מנת להביא בפני הכנסת את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 108) (חובת סימון אבני שפה בתחומי עירייה ורשות מקומית), התשע"ב–2012, לקריאה ראשונה. הצעת חוק זו היא מטעמם וביוזמתם של חברת הכנסת ציפי חוטובלי וחבר הכנסת אורבך, אשר יציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.
אורי אורבך (הבית היהודי):
תודה. אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
טוב לראות אותך על דוכן הכנסת. בבקשה.
אורי אורבך (הבית היהודי):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק שאני מציע עם חברתי ציפי חוטובלי, חברת הכנסת, עוסקת בסימון מדרכות בכחול-לבן במקומות שבהם יש שלט המורה שהחנייה היא בתשלום. אנחנו נתקלים – רבים מאתנו, ואזרחים רבים – בתופעה שאזרחים חונים במקום לא מסומן, המדרכה אפורה רגילה, והם לא שמים לב שבתחילת קטע הרחוב, שלפעמים הוא מרוחק, יש שלט של העירייה, של הרשות המקומית, האומר שהחנייה באזור זה היא בתשלום. אני מדבר על חנייה של כחול-לבן או כחול לסירוגין, ולא על אדום-לבן, שזו חנייה שהיא בגדר עבירת תנועה.
טרחנו על החוק ואמרנו: לא ייתכן שאזרחים יחטפו קנסות באופן קבוע במקומות מסוימים רק בגלל ש-100 מטר משם או 150 מטר משם ניצב שלט שאי-אפשר לראות אותו, או כי הוא מוסתר או כי המכונית בכלל לא הגיעה מהאזור הזה כדי לחנות. ולכן אנחנו אומרים לעירייה: אם אתם גובים תשלום על חנייה, הואילו בטובכם להשקיע עוד מעט משאבים, באופן כמעט זניח, ולסמן או באמצעות צביעה בכחול לסירוגין, או כמובן באמצעות מדחנים שמורים שהמקום הוא חנייה בתשלום, כדי שהאזרח החונה לא יוטעה לחשוב שהחנייה היא חנייה פטורה מתשלום.
הגענו פה להסכמות ולפשרות. יהיו מקומות שאפשר יהיה להחריג, כמובן, במקומות שאין מדרכות, שאי-אפשר לסמן. זה כבר בסמכותו של שר הפנים, של הרשות המקומית, כפי שזה מופיע בפרטי החוק עצמו. אני חושב שהחוק הזה יחסוך הרבה עוגמת נפש לנהגים. הוא גם הגון והוגן, ואני חושב שגם העירייה לא תינזק. אולי היא תפסיד כמה קנסות, אבל היא תרוויח את תרומתם של האזרחים שרוצים לשמור על החוק ורוצים לשלם על החנייה שלהם. ולכן אני מודה לכם מראש על תמיכתכם.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לנציג החוק, חבר הכנסת אורי אורבך. אנחנו עוברים לדיון, שחבר הכנסת יעקב אדרי, סגן היושב-ראש, ינהל אותו, ואני קורא לראשון המתדיינים, שהוא חבר הכנסת אייכלר. אתה מכובד לעלות לדוכן. לרשותך שלוש דקות. אם תגלוש לעוד חצי דקה, אני מתאר לעצמי שאף אחד לא יפריע לך היום.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, היוצא והנכנס, אדוני כבוד השר, חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק טוב, ועל זה אני לא צריך להאריך בדיבורים. אבל אנחנו נמצאים היום בעיצומה של מלחמה שאני לא יודע את תוצאותיה, והמלחמה איננה במישור המעשי, החוקי, שאמר חבר הכנסת הרב גפני – הגזירות האלה, להעניש אנשים שבחרו ללמוד תורה ושיצטרכו לתת סנקציות והחזרים ושלילת זכויות אדם וזכויות אזרח. אלה דברים שאני מקווה ששומר ישראל, שומר שארית ישראל, ואל יאבד ישראל, האומרים שמע ישראל, הקדוש-ברוך-הוא, לא ייתן להם לעשות גזירות כאלה.
אבל אני רוצה לגעת בשורש. השורש של הבעיה הוא שאדם שואל: למה אני צריך לשרת בצבא ואתה לא? ולזה לא תהיה שום תשובה, גם אם היא נכונה וגם אם היא צודקת, כי זה במישור הרגשי והאמוציונלי. לכן, רבותי, הצעתי הצעת חוק. לא רציתי לעצב את אופיו של הצבא ושל המדינה, אבל במצב הנוכחי העצה הטובה ביותר זה לבטל את גיוס החובה לצה"ל. זה ייתן לצבא-הגנה לישראל את המעמד המכובד, זה ייתן לחייל את השכר, כי זה יחסוך מיליארדי שקלים על אנשים שהצבא לא זקוק להם והם לא זקוקים לצבא. הצבא יהפוך לצבא – אני לא רוצה להגיד את המלה "צבא מקצועי", כי אני מעריך את האנשים שאצלם הצבא הוא ערך, והוא ערך חשוב. אבל ברגע שאדם חייב להתגייס, הוא לא מוכן לקבל את העובדה שמישהו אחר לא חייב. ושלא יספרו לי על שוויון, כי גם בצבא עצמו יש כל מיני דרגים של חיילים קרביים וחיילים אחרים. ברגע שזה לא יהיה חובה, ברגע שזה יהיה מתוך רצון ומתוך שכר הוגן לחייל שמשרת, לפי הדרגה והמסירות וההקרבה שלו, אז יורידו את כל הלהט, את כל השנאה נגד אחרים שלא רוצים.
אני רוצה לומר עוד יותר, שאפילו אנשים חרדים שאינם לומדים תורה, גם הם ישמחו להתגייס לצבא שאיננו חובה, ובלבד כמובן שיוציאו את הבנות מאותן יחידות ששם צריכים להיות חיילים חרדים. כי הרבנים כבר פסקו מאז ומעולם, שחיילים שצריכים לשרת באותה יחידה עם בנות, זו שאלה של ייהרג ואל יעבור, אביזרייהו דגילוי עריות. חייל שחייב להיכנס ליחידה עם בת והוא חייל דתי, הרבנים אוסרים עליו והוא לא ילך לעולם.
ולכן, צריך לבטל את גיוס החובה, ואז הצבא יהיה יותר יעיל. הצבא האמריקני ביטל את גיוס החובה, והוא ירד מ-2.5 מיליון חיילים למיליון ורבע, והוא הפך לצבא הרבה יותר יעיל. רוב צבאות העולם הם צבאות של התנדבות בשכר. כך הצבא הישראלי – תהיה מוטיבציה, אנשים ירצו ללכת. אם יקרה חלילה איזה מצב חירום, רחמנא ליצלן, פצצת אטום, אז אפשר לעשות בחוק שבמקרה חירום כל אזרח יהיה חייב להתגייס. אבל הצבא – צריך צבא סדיר של 60,000 צעירים בכל שנה כשהמדינה היתה 600,000, וכשהמדינה 7 מיליון צריך כל צעיר וצעירה להתגייס, והצבא צריך לממן שלוש שנים לאלפי חיילים שהצבא אומר שהוא לא רוצה אותם? ואותם חיילים שלא משלימים שלוש שנים?
אם יהיה צבא מקצועי, זה יהיה טוב לצבא, טוב לאזרחים, ובעיקר – יוריד את מפלס הכעס והזעם של האנשים שאומרים: למה אני כן צריך ללכת ואתה לא? אף אחד לא חייב ללכת.
ואני רוצה לומר לכל המתלהמים שאומרים: כל אחד חייב למדינה – אני רוצה לומר לכם שהמדינה התייחסה בצורה כל כך עוינת נגד ציבורים שלמים במשך 60 שנה, שהם לא חשים חובה למדינה הזאת, לדוגמה האוכלוסייה הערבית, שיכולה להוכיח לכם, וגם האוכלוסייה החרדית יכולה להגיד את זה.
חיים כץ (הליכוד):
יש לך חמש דקות לדבר על זה. חשבתי אתה רוצה לדבר על המדרכות.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אמרתי, על המדרכות אני מסכים. אני רק רוצה לומר – אני רוצה להוציא את העוקץ של השנאה והאיבה. אני רוצה שיהיו אחווה ושלום ורעות בין האזרחים, וזה יהיה רק אם יהיה גיוס מרצון ובשכר הוגן. תודה.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה. חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה; לא נמצא אתנו. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על המדרכות, על מה שאני מרגיש בכל הפרשה האחרונה שעלתה לנו, ושדורכים על משהו. זה לא עניין של דורכים על החרדים או דורכים על אחרים. אני מרגיש שדורכים על משהו מאוד חשוב, ושהוא במהותנו. דורכים על המושג שנקרא לימוד תורה. לימוד תורה, בלי שום שאלה, ואף אחד לא יוכל לחלוק על זה, זה בעצם לשד החיים של העם היהודי לכל דורותיו. בכל השנים שבהן הוא נרדף, בכל השנים שבהן הוא היטלטל ממקום למקום, לכל תפוצותיו, למד את אותה תורה, קיים את אותה תורה, והתורה בסופו של דבר גם קיימה אותו.
אני לא מסכים עם חברי חבר הכנסת אייכלר לגבי העניין הזה של שירות התנדבותי. אני חושב שהשירות בצבא הוא חובה שהיא זכות. אני חושב שהשירות בצבא הוא נשיאה בעול עם חברו, לא כמו שנוטים, זה שם חדש – לשאת בנטל. לשאת בעול עם חברו. יש עול ביטחוני למדינת ישראל. עדיין יש לנו אויבים לא מעטים, לצערנו הרב, חבר הכנסת אייכלר. אבל צר לי, צר לי, שהתורה הפכה להיות משהו שולי, משהו חסר משמעות, מין סוג של נטל על הציבור הישראלי, במקום שיראו בזה סוג של כתר, סוג של משהו קיומי.
אנחנו מאוד-מאוד – מישהו פעם היה מעלה על דעתו פה לפגוע ולדבר ככה על האוניברסיטאות, על ההשכלה הגבוהה? רק על לימוד התורה ועל לומדי התורה ניתן לדבר באופן הזה?
לכן, בשעה הזאת, שאנחנו מדברים על מדרכות, אני רוצה לומר דברים מאוד ברורים: לימוד התורה הוא בנפשנו, אבל צריך בכל העניין הזה של הגיוס למצוא כל מיני דרכים. אני לא אביא כרגע את כל הפתרונות. אגב, אני חושב על מה שאתה אומר, שאת מי שמשרת בצבא צריך לתגמל פי כמה וכמה, לתת לו העדפה מתקנת במקומות עבודה. שירתָ את המדינה, אתה ראוי גם לשירות הציבורי. שולחים לי כל הזמן בחורים צעירים. אומרים לי: הצ'אנס היחיד שלי להתקבל ב"סלקום" זה אם קוראים לי אחמד או מוסטפא, כי יש העדפה מתקנת לבני מיעוטים. הם מקבלים תמריצים. אם אתה רוצה להתקבל למכון וולקני צריך שיקראו לך ככה. אם קוראים לך יוסף או יצחק, גם את שירתָ בסיירת גולני לא תתקבל.
לכן אני אומר, הפתרון צריך להיות בתמריצים לחיילים שמשרתים. שכר רציני, לפחות שכר מינימום. לתת לאחר מכן העדפה מתקנת במקומות עבודה. ומי שעדיין ירצה ללמוד תורה ולא לקבל את כל זה, נכבד אותו, כי התורה היא סוד הקיום של עם ישראל.
וגם את זה צריך לומר בשעה הזאת, שהתורה הפכה להיות מדרך כף רגל לכל זב חוטם. תודה רבה.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה. חבר הכנסת מגלי והבה, בבקשה.
מגלי והבה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השר מיסז'ניקוב, את האמת – הצעת החוק היא הצעת חוק ראויה וטובה. רק לאדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך שמצב התשתיות אצלנו ביישובים, חבר הכנסת אורבך – אני גם מברך אותך על זה שחזרת אלינו בריא ושלם – וכשאתה מסתכל על ביצוע התקציבים בתשתיות, מתוך 100% אנחנו מדברים על 30%–32%. זאת אומרת, אתה רוצה לצבוע מדרכה ואתה רוצה לעשות סדר ולעשות חנייה, אבל לצערי אין. וזה יכול להיות שלממשלות – גם אין לנו את הכוח הפוליטי. אנחנו שישה חברי כנסת דרוזים מסיעות שונות, אבל אין לנו את הכוח הפוליטי, נגיד של המפלגות הדתיות או של מפלגות בקואליציה, שהן יכולות לבוא לראש הממשלה עם – כמו שלמדנו בוועדת הכספים, אתה זוכר את התקופה הזאת: או שאתה נותן או שלא נותנים לך תקציב. אין לנו את הכוח הזה. ולכן, אנחנו – – –
שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:
– – –
מגלי והבה (קדימה):
נכון. ולכן, הבעיה שלנו באמת, איך אנחנו נצליח לנצל את הכוח. ממשלה, וראש ממשלה צריך לדאוג לכל התושבים ולדאוג לכל האזרחים ולכל הרשויות. אבל כשאתה באמת – עשינו דיון בוועדת הכספים על הניצול התקציבי ברשויות הדרוזיות. אנחנו רואים שיש בעיה של ביצוע, יש בעיה של קיום אפילו מה שמוגדר כהנחיה בהתאם לחוק והתחייבות ממשלתית, ועל כך אני מצר. כי בסופו של דבר אותו ראש רשות – וכולם מחברי שנמצאים כאן מכירים את התקופה הזאת שעברנו במשבר הרשויות, ואת הוועדות הקרואות ואת החשבים המלווים – אבל חוסר התקציבים שם את האזרחים בחוסר תשתיות בסיסי, והסיוע הזה נמנע מהאזרחים.
ולכן אני חושב שהקריאה שלי מכאן, באותה הצעת חוק לממשלה, ואנחנו לקראת סוף השנה – ואלה שאחראים על ביצוע ויישום המדיניות, והשרים המעטים שיושבים פה אבל הרבים שהם סביב לשולחן הממשלה, יעשו את המוטל עליהם. ואז בהצעת החוק, בקריאה אולי שנייה או שלישית, יהיה לי אומץ להגיד: אני שלם עם ההצעה הזאת, ויהיו לנו גם מדרכות וגם תשתיות. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה. חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא, הצעת החוק היא הצעת חוק טובה, אבל לא על זה עליתי לדבר. אחרי ששמעתי את הרב גפני החלטתי לדבר בעצם. אני חושב, והיו כאלה, לפני 55 ימים, שחשבו שיש לנו ראש ממשלה שהולך לעשות מעשה היסטורי. הוא רוצה בעצם לעשות מעשה אמיץ, סוף-סוף השוויון בנטל יהיה, החרדים יתגייסו ועם ישראל יצא חזק – זאת היתה הכוונה. הנה לך, אדוני היושב-ראש, מתברר לנו: ראש הממשלה לא התכוון באמת, ומה שעשה לקדימה בעצם, מה שקרה לקדימה בעצם, אכלנו את הדגים וגם גורשנו מן העיר. ראש הממשלה, בתרועות ובשופר ובצלצולים רבים מאוד, יחד עם שאול מופז, אמרו: הנה, אנחנו מברכים על הקמת הוועדה. סוף-סוף, שוויון בנטל יהיה נר לרגליה.
האמת, אני מוכרח להגיד שיוחנן פלסנר ידידנו הטוב עשה עבודה מעמיקה, עבודה רצינית ביותר. סוף-סוף, מה שבאמת אז, לוועדת-טל, לקח שלוש שנים, ב-55 ימים, פחות מזה אפילו, הוועדה הזאת עשתה עבודה מצוינת. אבל מה קרה בעצם, אדוני היושב-ראש? במהלך עבודתה ראש הממשלה, באמצעות אלקין בעצם, שלח לחבל בוועדה. ובעצם הוא הרי לא התכוון, ועשה את כל המאמצים כדי שהוועדה הזאת לא תגיע למסקנות ראויות. וגם אם בחלק גדול מהוועדה, במסקנותיה, היה לנו ויכוח, אני חושב שראש הממשלה היה צריך באמת לעמוד על כבודו שלו ולאפשר לוועדה הזאת לסיים את עבודתה ולהניח את מסקנותיה.
אבל ראש הממשלה כפי שהוא, אנחנו מכירים אותו בעצם. קשה מאוד להאמין למילותיו של ראש הממשלה. אבל אם הוא לא התכוון באמת ברצינות למהלך היסטורי, בשביל מה היה צריך את ממשלת האחדות הלאומית הזאת? אבל למה? מה הוא חושב, שיש פה חבורה של 28 חברי כנסת שיעשו מה שראש הממשלה יגיד? שהוא האדונים שלנו? ראש הממשלה בעצם ממשיך לזרות חול בעיניים. ידענו בעצם, הוא מתכוון למרוח, הוא מתכוון לברוח, הוא לא מתכוון באמת באמת לקחת את הנושאים הלאומיים שמטרידים את מדינת ישראל כדי להביא אותם לידי הכרעה.
מה שבעצם ראש הממשלה עשה, אדוני היושב-ראש, בזה שהוא פיזר את הוועדה הזאת של אתמול, הוא בא ואמר: אני בוחר בעצם בשותפי הטבעיים. אני מעדיף את הפוליטיקה הקטנה, אני מעדיף בעצם את החרדים שהם ימליצו עלי לנשיא, אולי, אם אני אקבל את המנדטים הגדולים ביותר אחרי הבחירות. ראש הממשלה בעצם סוחר בציניות בחברה הישראלית, בנושאים בנטל. הוא מפקיר בעצם את אותם הצעירים שמשרתים בצבא, ואלה שבאמת נושאים את הדגל, גם משלמי מסים, גם משרתי הצבא. הוא בחר פשוט בכאלה שמצפצפים על החברה הישראלית.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, בבקשה. ואחרון הדוברים – חבר הכנסת נסים זאב.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אדוני היושב-ראש, מכובדי שר התיירות, עמיתי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לומר למציעים את הצעת החוק, חבר הכנסת אורי אורבך וחברת הכנסת ציפי חוטובלי, יישר כוח. כן ירבו הצעות שישרתו וייתנו מענה לאזרח, על אחת כמה וכמה הצעת החוק שלכם, שאני בוודאי אתמוך בה.
אבל, אדוני היושב-ראש, אתה יודע, אפשר לנצל את ההזדמנות ולומר – דווקא להחמיא לחברים שלך בקדימה. מה שהשכיל להבין חבר הכנסת יוחנן פלסנר לא השכילה הממשלה להבין – שכדי לבוא ולחוקק חוק בנושא השירות האזרחי לאוכלוסייה הערבית, הדבר המינימלי הוא פרק זמן של דיאלוג עם כל חתכי וראשי הציבור הזה בחברה הערבית.
64 שנים אתם מתדיינים ביניכם על השירות לחרדים, ועוד לא פתרתם את הבעיה ולא הגעתם לסיכומים. תעשו אתנו דיאלוג איזה שישה חודשים, שבעה חודשים, תשאלו, תבדקו, בחתך המקצועי, בחתך החברתי, בחתך של מנהיגות, מה דעתנו על השירות, איך זה צריך להיראות. ואני אומר לך, יש רוב באוכלוסייה הערבית לשירות אזרחי התנדבותי, כאשר זה ייעשה בהידברות עם המתנדב ועם נציגיו, בצד המקצועי, בצד החברתי, בצד הרעיוני, בצד הערכי, כל מה שאתה רוצה.
מה שיוחנן פלסנר הבין, ודחה את הנושא לטיפול בנפרד, הממשלה לא הצליחה להבין, ואני מברך אותו על כך. אבל לנצל את זה, הכוחות הימניים בממשלה, ולהפוך את הנושא – בגלל שהנושא של האוכלוסייה הערבית לא נדון בוועדה עשו מזה קמפיין אנטי, בצורה לא מכובדת, לא ראויה, לא פוליטית, אפילו לא אזרחית. ככה רוצים להתייחס לכמעט 20% מאזרחי המדינה? זה הדיאלוג שאתה רוצה אתם? תודה רבה.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב, ולאחר מכן אנחנו ניגשים להצבעה.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני קודם כול מודה לך על שנתת לי לדבר. זכות היא לי, וברוך הבא, חבר הכנסת אורי אורבך, "קומי אורי כי בא אורך" – –
היו"ר יעקב אדרי:
איך אפשר לסרב לך?
נסים זאב (ש"ס):
– – המליאה הזאת מלאה באור עכשיו, ברצינות, ואני אומר לך שכולנו התגעגענו אליך, ובריא אולם ורפואה שלמה.
אדוני היושב-ראש, קודם כול, משפט אחד בעניין של החוק – שיהיה ברור, היום הפקחים הם כמו ציידים, איך לתת רפורטים – – –
גאלב מג'אדלה (העבודה):
איזה חוק?
נסים זאב (ש"ס):
תן לי להסביר לך.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
לא, שאלתי איזה חוק.
נסים זאב (ש"ס):
אני, באזור שלי, ביקשתי כמה פעמים: תשימו רק שילוט נוסף, כי אנשים לא רואים את השילוט במרחק של 100 מטר או 120 מטר. לא, הם לא רוצים, למה? כדי שאנשים לתומם יחנו ואז כל רפורט 500 שקלים. פשוט איום ונורא. לכן, הצעת החוק שצריך גם סימון, זה חד-משמעי, על זה אין חולקים.
ועכשיו אני רוצה להתייחס לחבר הכנסת מולה, שהוא מצעירי קדימה, והוא מרגיש שהוא המנהיג של המפלגה, ואני רוצה לומר לו על פרשת השבוע, "מה טֹבו אֹהליך יעקב משכנֹתיך ישראל". אני רוצה לומר לכם, שלא נשלה את עצמנו: המאבק הוא לא על גיוס חרדים לצה"ל. אף אחד לא רוצה אותם, אף אחד לא חושב לרגע שחלילה וחס ייכנסו כל כך הרבה חרדים שישבשו את כל אורח החיים בצה"ל. הקצינות לא רוצות, הן רועדות. חרדים עליך ישראל, אוי ויי, מה יקרה. לא רוצים חרדים. לא רוצים אותם, לא בעבודה, לא באקדמיה, ודאי לא בצה"ל.
אז מה? יש כאלה פוליטיקאים שחושבים שהם יכולים לשנות את פני החברה במדינת ישראל ותוך כדי הטלת סנקציות אישיות על הישיבות, על בחורי הישיבות. אני רוצה להזכיר להם את הפסוק, "מה טבו אהליך יעקב". הגמרא בסנהדרין אומרת שכל הברכות של בלעם הרשע, כולן חזרו לקללה, כמו שהוא תכנן בהתחלה. כי בלעם לא רצה בכלל, לא התכוון באמת לברך. אבל, "מה טובו אוהליך יעקב" זו ברכה שנשארת לעד. למה? כי כתוב: "ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה", רק קללה אחת נשארה ברכה. כי ברגע שמדובר בבתי-מדרשות, בתי-כנסיות, כוח התורה – היא מכרעת פה בעניין הזה. שום כוח שבעולם לא יכול לשנות. שום פוליטיקאי ושום תוכניות. ואני רוצה לומר לכם מה שאמר דוד המלך: "אחת שאלתי מאת ה', אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי".
ואני רוצה לחזור ולומר את מה שאמרתי בעבר. המאבק האמיתי זה לא על גיוס חרדים לצה"ל; הפחד הגדול מפני התעצמותו של הציבור הדתי והחרדי, אלה שמתמידים באוהלה של תורה.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה.
נסים זאב (ש"ס):
לכן, כתוב: "ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא". מה זה רב? או, יש יותר מדי רבנים, איך אפשר? ו"עתה ילחכו הקהל את כל סביבֹתינו כלחֹך השור", ישתלטו עלינו, ולכן אנחנו צריכים לחפש איזה עצה ותבונה איך לצמצם אותם. אבל אני אומר לך: "ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלהיך". רבותי, לא נשלה את עצמנו, עולם התורה ימשיך ויתעצם, ימשיך לגדול.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה.
נסים זאב (ש"ס):
אתם רוצים גיוס חרדים? – –
היו"ר יעקב אדרי:
תודה.
נסים זאב (ש"ס):
– – אנחנו נעזור לכם, אבל בצורה נכונה. אתם לא יכולים פתאום יום אחד להתעורר ולומר: 60,000 בחורי ישיבה צריכים ללכת לצה"ל. לא משנים מדיניות, לא בחקיקה ולא בכוח – –
היו"ר יעקב אדרי:
חבר הכנסת נסים זאב, תודה לך.
נסים זאב (ש"ס):
תודה, אדוני. – – "כי אם ברוחי אמר ה' צבאות".
היו"ר יעקב אדרי:
מזמן לא שמעתי דיון על חוק מסוים כאשר כמעט שלא מדברים על החוק.
חיים כץ (הליכוד):
– – –
נסים זאב (ש"ס):
אבל זה קשור לתעבורה, אנחנו רוצים להתחשב עם הציבור.
קריאה:
– – –
היו"ר יעקב אדרי:
תודה. מדברים על המדרכות, והנה הגענו לכל הכיוונים. תודה.
אנחנו ניגשים להצבעה. בבקשה, אנחנו מצביעים על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 108) (חובת סימון אבני שפה בתחומי עירייה ורשות מקומית), התשע"ב–2012, של חבר הכנסת אורי אורבך – בקריאה ראשונה. בבקשה, מצביעים.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 108) (חובת סימון אבני שפה בתחומי עירייה ורשות מקומית), התשע"ב–2012, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה. בעד – 10, מתנגדים – אין. החוק עובר לוועדת הכלכלה. תודה.