קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת שליחת דוח תאונה לרשויות), התשע"ב–2012
[הצעת חוק פ/3994/18; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר אופיר אקוניס:
ההצעה הבאה על סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת שליחת דוח תאונה לרשויות) – גם היא של חבר הכנסת בילסקי. אדוני, בבקשה. מאוד פעיל. על כך ישיב, במקום שר התחבורה והתשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים, גם כן השר בגין. אדוני, בבקשה, עשר דקות.
זאב בילסקי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, קרוב ל-17 שנים כיהנתי כראש רשות בישראל, והתעסקתי הרבה מאוד בנושאים של משטרה. אני לא יודע למה. כנראה כשהייתי ילד בפורים תמיד רציתי שיחפשו אותי לשוטר אבל חיפשו אותי לחייל. כל הזמן היתה לי איזו תחושה שאני צריך לעשות. כל שרי המשטרה, המפכ"לים וכולם – עברתי אצל כולם בסך, וכל פעם עם רעיונות חדשים ועם משטרה עירונית כזו או אחרת. בחלק הצלחתי יותר ובחלק הצלחתי פחות. אני רוצה לברך היום על כך שיש לנו הצלחה בנושא שהשר לביטחון פנים תומך בו, והוא מאוד מאוד חשוב, בנושא תאונות הדרכים.
אדוני היושב-ראש, בעודי מדבר, היום ב-03:00 היתה תאונה מחרידה, כאשר רכב שנסע לכיוון אשדוד בכביש 4 – שני הרוגים, שני פצועים קשה. מה אני אגיד לך? כשאנחנו נבדוק מה קרה בתאונה הזאת, תאמין לי שאנחנו נמצא לפחות עשר הצדקות למה היא לא היתה צריכה לקרות. אולי יכולנו למנוע אותה. כל השנים שהייתי ראש עיריית רעננה כל תאונה עם נפגעים שהיתה בעיר אני הייתי יוצא באופן אישי, אדוני השר. שאלו אותי: בילסקי, תגיד לי, למה מה. למה לך? הלוא לך אין סמכות חוקית. בא הבוחן, הוא רושם והוא משחרר את המכוניות. לא הגיע שוטר – לא משחררים אף אחד. אתה לא יכול. אמרתי: אני רוצה להיות שם, כי שם רואים את אותם דברים שאתה לא רואה מהמשרד. הבוחן עושה את עבודתו. הוא אדם עמוס, ויש לו ביפר, ועד שהוא מגיע לתאונה ברעננה הביפר מצפצף ואומר לו שיש לו תאונה בהוד-שרון. תזדרז ותגיע לשם כי כבר כולם תקועים שם. הוא עושה את העבודה שלו. העבודה שלו נועדה לשרת את משטרת ישראל אחרי שנה-וחצי, שנה, כשמגיעים לבית-משפט, והוא בא ומספר מה הוא ראה שם. האדם הזה הוא איש מקצועי. הוא עבר כבר כל כך הרבה תאונות דרכים, והוא מגיע למקום ובשנייה הוא מבין מה קרה פה. אבל הרשות המקומית לא נהנית מהיתרון האדיר של אותו בוחן משטרתי, שהוא איש כל כך מוכשר, שהיה בשטח וראה מה שקרה.
לכן באתי עם הצעת חוק, שחלמתי עליה כל כך הרבה שנים – באמת תודה לך, ידידי השר אהרונוביץ, הגשמתם לי חלום – שהרשות המקומית תקבל איזה דין-וחשבון מאותו בוחן. אתן לכם דוגמאות. למשל: מקום שפנסי התאורה לא דולקים וחשוך שם. מישהו נסע ולא ראה, הוא דרס מישהו, וההוא פצוע קשה בבית-חולים. הבוחן עשה את זה, והלך לתאונה הבאה. אם הרשות המקומית – ואני חושב שבמהלך החקיקה אני אעמוד על כך שראש הרשות, ולא אף אחר, מקבל את הדוח שאומר לו: אדוני, ביום שני ב-19:00 היתה תאונה ברחוב אחוזה. פצוע קשה. בדקתי ויש שם שלושה פנסי תאורה ושלושתם לא דולקים. אנחנו אחר כך נעקוב אחרי זה. ואז, לפחות יהיה קשר בין הגורם לתאונה הראשונה לבין הגורם לתאונה הבאה שתקרה באותו מקום.
אדוני היושב-ראש, אני זוכר שפעם אמרו לי: תשמע, יש תאונה בכניסה לרעננה. "סובארו" נכנסה בעמוד תאורה – שני הפנסים הגיעו האחד מהשני – ואת הנהג לקחו לבית-חולים. רצתי מהר לשם ובדקתי, ראיתי, לא הבנתי מה קורה, חזרתי למשרד. אחרי חודש המזכירה מכניסה לי פתק וכותבת לי: בילסקי, יש תאונה בכניסה לרעננה. "סובארו" כחול, שני הפנסים הגיעו. תצא. אמרתי: תשמעי, את טועה. זה היה לפני חודש, וכבר הייתי שם. היא אומרת, סליחה, חוזרת ומבררת וחוזרת ואומרת: בילסקי, עכשיו היתה התאונה. "סובארו"? – כן, כחול? – כן, ושני פנסים. איך יכול להיות? יצאתי לשם. אני עומד ומסתכל. מה קורה פה? ואז אני מסתכל למטה, וזה חודש יולי, ואני רואה שהכביש רטוב. למה הוא רטוב? כי העירייה ברעננה ובכל מקום אוהבת לשים דשא, ומשקים אותו בשעות לא נוחות. ההשקיה היא השקיית יתר והמים יורדים בדיוק לכביש. אדם שנוסע בתנאי כביש בחודש יולי לוקח את הסיבוב כי הוא יודע שהכביש יבש והוא לא חושב לרגע שהוא עכשיו נכנס, והוא נכנס בתוך העמוד, ושני אנשים בתוך חודש הלכו לבית-חולים מפני שהעירייה החליטה לשים דשא. כבר באותו יום בערב הוצאנו את כל הדשא ושמנו שם משהו אחר. אני אומר לכם שמאז לא היתה אף "סובארו" ואף נהג לא הלך לבית-חולים – רק מפני שהוצאנו את הדשא ממקום שאתה לא יכול לשלוט בו על השקיית יתר.
זה לאורך כל הדרך. לפני כשנה נהרגו כמה נזירות כשנסעו באזור בית-שאן. הן רצו להגיע לחג לבית-לחם, ונסעו שם ונכנסו בפנס תאורה, שהיה פנס זמני אבל היה לו מטר על מטר על מטר של בטון מוצב לצד הדרך. הן איבדו את השליטה על הכביש ונכנסו בבטון. לא היה להן שום סיכוי. אני אומר לכם שאם היה שם מישהו שהיה אומר: אדוני, אתה לא יכול לשים עמודי בטון גם באופן זמני – יכול להיות שהן היו חיות היום.
אני חי בתחושה הזאת שאני פה, בשבתי בכנסת, אולי במקצת תרמתי לכך שכמה אנשים יחזרו הביתה, וזה שווה את הכול. כמה אנשים לא יצטרכו להיות ב"בית לוינשטיין", שזה ברעננה. אני נמצא שם כל שבוע, ואני רואה את התוצאות של אותה שנייה, של אותה הזנחה.
לכן, הצעת החוק היום משפרת בצורה דרמטית גם לרשויות המקומיות וגם לחברה – מה שהיה מע"צ והיום זו – –
היו"ר אופיר אקוניס:
החברה הלאומית לדרכים.
זאב בילסקי (קדימה):
– – החברה הלאומית לדרכים, שעושה את העבודה שלה. בוחני המשטרה, שהם אנשים מאוד מנוסים, הם יהיו היום חוליה נוספת, בכך שהם ידווחו לאותם גורמים על תשתיות, על פנסים שלא דולקים.
אדוני היושב-ראש, אתן לך עוד דוגמה קטנה. ברשויות המקומיות אוהבים לשתול צמחים ועצים – זה יפה – ובטח בשנה לפני בחירות עוד קצת, כדי שבכל אופן התושבים יראו שטוב. הנה, יש לך ראש רשות שהיה ראש הרשות הראשון והאחרון של העיר המאוחדת, עיר-הכרמל, דאלית-אל-כרמל ועוספיא, והוא זוכר כמה עצים הוא שתל וכמה דשא. כשאתה שותל שיח, הוא קטן ואתה לא שם לב ואתה נוסע והכול בסדר. אבל אחרי שנה השיח גדל. כשהשיח גדל, הוא מסתיר את שדה הראייה כשאתה פונה שמאלה. אבל אף אחד לא חושב שהשיח הקטן הזה היום נהיה גדול ומסתיר את שדה הראייה, ופה התאונה הבאה. יכול להיות שבתאונה הזאת ילד קטן יידרס שם – הוא יושב באוטו – ונשלח אותו לבית-חולים והוא יהיה פצוע והוא יהיה כל החיים שלו בכיסא גלגלים מפני שאנחנו לא שמנו לב שהשיח היה קטן ונהיה גדול.
יש חובה לרשויות וצריך לבדוק ולבדוק ולבדוק. אבל כשאותו בוחן מגיע לאותו מקום והוא רואה, הוא בתוך דקה מבין, כי הוא אדם מוכשר ובעל ניסיון, והוא אומר: רגע, מה עושה פה השיח הזה? ואז הוא עצמו לא יכול לקחת ולחתוך את השיח. ואז הוא יושב בתחנה, מסכם שלוש-ארבע תאונות שהיו היום ושולח לכל ראשי הרשויות ואומר: תשמע, אני רוצה להגיד לך שברחוב ויצמן פינת קרן-היסוד יש לך שיח שעלול להסתיר את שדה הראייה – תוציא אותו. למחרת הגננים הולכים ומוציאים את השיח, והתאונה הבאה נמנעת. זו דרך מאוד מאוד אלגנטית ומאוד מאוד נכונה, שלא עולה הרבה כסף ורק מצריכה שיתוף פעולה.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה.
זאב בילסקי (קדימה):
אדוני השר, אני רוצה להודות לך באופן אישי על שיתוף הפעולה. יש לי עוד שתי דקות.
היו"ר אופיר אקוניס:
בבקשה, אתה יכול אם אתה רוצה. יש לך אפשרות. תמיד יש אפשרות – אתה לא חייב.
זאב בילסקי (קדימה):
יש לי אפשרות. האמת היא שרציתי לסיים, אבל עכשיו מאחר שזה זה, אני – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
לא. טון הדיבור היה כאילו אתה כבר מודה. בדרך כלל כשמודים מסיימים, ואז אני מודה גם.
זאב בילסקי (קדימה):
הבנתי. אוקיי. האמת היא שבאמת רציתי להודות, אז אני חושב שאני אודה באמת ואסיים בשיא. תודה רבה.
היו"ר אופיר אקוניס:
אני מאוד מודה לך. תודה. השר בגין, בשם שר התחבורה והתשתיות הלאומית, והבטיחות בדרכים, כמובן, בבקשה, אדוני.
השר זאב בנימין בגין:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, איזה יום שמח, יום של הפתעות, העולם מלא נסים ונפלאות – עוד הצעת חוק של חבר הכנסת בילסקי שבאה הנה בתמיכת ועדת השרים לחקיקה. בשם הממשלה – אני מתכבד להשיב בשם שר התחבורה.
בהצעת החוק מוצע לחייב את המשטרה להעביר לרשות המקומית או לחברה הלאומית לדרכים בישראל את פרטיה של תאונת דרכים אשר אירעה בשטח שבאחריותן, שבה נהרג אדם או נפגע בחבלה של ממש, וזאת בתוך 24 שעות מהתרחשות התאונה. הצעת החוק נועדה לקדם את המאבק בתאונות הדרכים ולהבטיח כי תאונות דרכים שנגרמו מבעיות תשתית שונות או תאונות דרכים שהתרחשותן גרמה להיווצרות ליקויים בדרכים, יובאו לידיעתם של המופקדים על בטיחות הציבור בדרכים העירוניות והבין-עירוניות על מנת שיפעלו לתיקונם המהיר וימנעו את התאונה הבאה במקום. האמצעי היעיל ביותר לשם קידום המטרה הוא חיוב משטרת ישראל לדווח על תאונות אלה בתוך 24 שעות מהתרחשות האירוע, כשם שהיא פועלת על-פי הוראת פקודת התעבורה, מול הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.
אשר על כן, עמדת הממשלה היא לתמוך בהצעת החוק, בתיאום עם משרד התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים, המשרד לביטחון פנים, משרד האוצר, משרד הפנים ומשרד המשפטים. עד כאן תשובת שר התחבורה.
אבקש, אדוני היושב-ראש, להוסיף הערה – –
היו"ר אופיר אקוניס:
בבקשה.
השר זאב בנימין בגין:
– – ברשותך, היא לא תהיה ארוכה: הזכיר כבוד המציע תאונת דרכים קשה שאירעה הבוקר. ומדי פעם אנחנו קוראים בעיתונים, והידיעות האלה זוכות לעתים לכותרות באותיות עבות ובתשומת-לב מרובה של הציבור. אני מבקש להביא לתשומת-לב – גם החברים כאן שיודעים יותר – אבל גם לתשומת-לב הציבור בדרך כלל: למרות הכותרות האלה, שלעתים עלולות ליצור את הרושם שאנחנו איננו מצליחים במאבק בתאונות הדרכים, בעשור או ב-20 השנים האחרונות, כאשר רואים את המספרים, את הסטטיסטיקה, את העקומות, של מספרי ההרוגים והפצועים בתאונות דרכים קשות, אנחנו רואים שהמאבק הזה נוחל הצלחה רבתי. אולי לא כמו בארצות אירופה מבחינת קצב הירידה. אבל היינו כבר לפני כ-20 שנה עם מספר של כ-700 ו-600 הרוגים בשנה. אנחנו כבר ירדנו מתחת ל-400. כמובן, צריך להמשיך, והצעת החוק הזאת תתרום להורדת המספרים האלה.
ודאי שההצלחה ניכרת עוד יותר, לא כאשר מסתכלים במספרים המוחלטים, אלא כאשר משווים את המספרים למה שנקרא בעברית מתוקנת ה"נסועה" – מה שאנחנו קוראים ביום-יום הקילומטרז' הכללי שנהגים עוברים במדינת ישראל, וגם יחסית למספר כלי הרכב במדינת ישראל.
אני מבקש, לכן, לשבח את אלה המופקדים על המלאכה הזאת במשרדי הממשלה, ב"אור ירוק". חברנו, שמואל אבואב, עושה עבודה מצוינת. ובסך הכול, התמונה הזאת מוכיחה: 1. שניתן לעשות; 2. שיש שכר לפעולה הזאת; 3. שצריך להמשיך.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה.
השר זאב בנימין בגין:
תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אופיר אקוניס:
אני מאוד מודה לך.
השר זאב בנימין בגין:
אנחנו תומכים בהצעת החוק הזו.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה לך, אדוני השר.
ובכן, אנחנו נעבור להצבעה.
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת שליחת דוח תאונה לרשויות), התשע"ב–2012, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר אופיר אקוניס:
ובכן, 17 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת שליחת דוח תאונה לרשויות) עברה בקריאה הטרומית, והיא תעבור להכנה לקריאה הראשונה בוועדת הכלכלה.