קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/699).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אופיר אקוניס:
הצעת החוק הבאה על סדר-היום – הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012. תציג שרת התרבות, השרה לימור לבנת. השר לביטחון הפנים – דווקא היינו רוצים לשמוע את התייחסותו לאירועים, אבל יש לו ארוחת ערב. זה חשוב.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, התבקשתי על-ידי השר לביטחון הפנים, שנאלץ לצאת, להציג את הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר – זו הוראת שעה, תיקון מס' 2, התשע"ב–2012.
ובכן, כחלק מהתמודדות המשרד לביטחון הפנים עם המחסור במקומות כליאה ושיפור תנאי הכליאה של אסירים, קידם המשרד לביטחון פנים חלופות למאסר ולמעצר. במסגרת זו יזם המשרד תוכנית לפיקוח אלקטרוני אשר הוחלה לגבי עצורים המשוחררים בערובה ולגבי אסירים המשוחררים על-תנאי. החוק נקבע כהוראת שעה למשך 18 חודשים, עם אפשרות להאריך את תוקפו לתקופה אחת נוספת, וזאת על מנת לאפשר את השלמת הליכי החקיקה. תוקפו של החוק הוארך לתקופה של שישה חודשים, עד ליום 16 ביולי 2011, וביום 12 ביולי 2011 התקבל בכנסת תיקון לחוק המאריך את תוקפה של הוראת השעה עד 15 ביולי 2012.
אני מבקשת לציין כי לאחרונה הופץ תזכיר חוק פיקוח אלקטרוני בידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה – פלילי. תזכיר החוק גובש לאור הניסיון המצטבר בנושא מאז הוחל ביישומה של תוכנית הפיקוח האלקטרוני, בהתאם להחלטות הממשלה בנושא, ובתום דיונים ממושכים של צוות בין-משרדי, שכלל את כל הגורמים המשתתפים ביישום התוכנית. מאחר שטרם הושלמו הליכי החקיקה – כאמור, הופץ תזכיר חוק – נדרשת הארכת תוקפה של הוראת השעה עד שתושלם מלאכת החקיקה בנושא.
לאור האמור לעיל מוצע לתקן את סעיף 3 לחוק שעניינו תוקף החוק, ולהאריך את תוקפה של הוראת השעה לתקופה של 12 חודשים, עד יום 14 ביולי 2013. לכן אני מבקשת לאשר את החוק המוצע בקריאה ראשונה ולהניחו על שולחן ועדת המדע והטכנולוגיה לשם הכנתו לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לשרה לימור לבנת. יש לנו רשימה של דוברים. ראשון הדוברים ברשימה – חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה, אם אתה מעוניין לדבר. אחריו – חבר הכנסת אורי אריאל. אנחנו סוגרים את הרשימה. מי שרוצה יכול להצטרף עכשיו. חבר הכנסת נסים זאב רשום.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –
היו"ר אורי מקלב:
גם אתה רשום.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לעניין החוק עצמו, קשה לי – אין לי דעה נגד, אז לכאורה אני לא צריך לדבר, אבל בימים שבהם בג"ץ ביטל את הבחירות לפרלמנט – לא לא, ציון, חבר הכנסת פיניאן, זה עוד לא קרה פה, זה קרה אצל השכנים. זה יקרה גם פה פעם, אולי. יש יותר מדי דתיים בפרלמנט המצרי – בג"ץ ביטל את הבחירות. ובמדינה כזאת שבשכנותנו מאוד מסוכן המצב, ולכן אני אומר שגם בארץ הזאת אנחנו צריכים להיות זהירים מאוד להגן על הדמוקרטיה ועל זכויות העם, ולא לאפשר הפרות של כללי יסוד של הדמוקרטיה, וכל אלה שמדברים על שינוי שיטת הממשל כבקשתך, כמובן, כל אחד כפי שהוא היה רוצה שיהיה, צריך להביט אל עבר ארץ הנילוס ולראות.
אחת הבעיות המרכזיות שהיו במצרים זה לא כי היו דתיים ולא-דתיים; במצרים היו מנצלים ומנוצלים; המהפכה במצרים היתה כי 80 מיליון אנשים אכלו פיתה ומים וישנו בבתי-קברות, ולא היו להם דירות. המחאה החברתית האמיתית במצרים היתה נגד שלטונו של מובארק. סיפרו לנו כל הזמן שמובארק הוא השלטון היציב ביותר, ויש צמיחה כלכלית ממש כמו פה. היתה צמיחה כלכלית, ופה יש צמיחה כלכלית. רק שם הצמיחה הכלכלית זרמה אל גדות הנילוס ולא הגיעה אל ההמון, ופה הצמיחה הכלכלית זורמת לעבר הווילות ולעבר כל מיני מוקדי שלטון ופקידים שיש להם אפשרות להטות מכרזים ולהעביר תקציבים לפי היכולת והרצון שלהם לעשות את זה.
רבותי, אנחנו מאוד מודאגים ממה שקורה במצרים בגלל היחס לישראל – זה שני דברים נפרדים. אבל כשאנחנו מתבוננים בשלטון המצרי, במה שנקרא הדמוקרטיה המצרית, יש בזה משום דוגמה, או למשל או לשנינה, לגבי מה שצריך לקרות בארץ. אנחנו צריכים למנוע מצב שבו הכלכלה והצמיחה יזרמו רק לקבוצות מאוד מסוימות בעם, שינסו כל הזמן לסכסך בין ציבורים בשיטת הפרד ומשול, ולהגיד, הנה, החרדים האלה הם אויבי העם; מחר הערבים הם אויבי העם, מחרתיים המתנחלים אויבי העם, ובאמצע, בינתיים, ממשיכים בכל העוולות השלטוניות, שרובן ככולן נוגעות בכל אזרח ואזרח, בלי הבדל אם הוא יהודי או ערבי, חרדי או חילוני, מתנחל או איש קיבוץ. רוב הגזירות הכלכליות במדינה הזאת פוגעות בכולם; רוב העוולות השלטוניות והמשפטיות וכל העוולות הנעשות בפרקליטות נגד כל אזרח, בין שהוא נתפס בעבירה, בין שהוא שייך לאוכלוסייה זאת או אחרת, כולם סובלים מהביורוקרטיה השלטונית באותה מידה.
לכן צריך מאוד להיזהר, לא לחכות שיהיו הפגנות כמו בתל-אביב ומחאה חברתית וניפוצי זגוגיות של בנקים, ולא לחכות להתקוממויות אחרות והתארגנויות אנטי-שלטוניות ואנטי-ממסדיות. אנחנו צריכים לאפשר לכל אזרח לחיות – יש לנו כלים טובים, שנקראים מוסדות שלטון דמוקרטיים, אסור לנו לפרק אותם, אסור לנו לתפוס נתחי שלטון של האחד על חשבון השני באופן שלא ימנע מאנשים לצאת לרחובות ומשם להכריע את הבחירות. תודה רבה.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, ואחרון הדוברים. שלוש דקות לרשותך, אדוני.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק היא חשובה ביותר, אין פה שאלה בכלל. הפיקוח האלקטרוני על משוחררים בערובה או משוחררים על-תנאי ממאסר זה דבר חיוני ביותר.
אבל אני רוצה לומר, הבוקר היתה לי שיחת טלפון של אמא אחת, שאומרת שבנה עצור ומוכנים לשחרר אותו באמצעות אזיקון, אבל האזיקון הזה עולה לה כסף, עולה לה 10,000 שקל – תשמעו, רבותי – והיא חייבת להפקיד עירבון, כי אחרת לא ייתנו לבן שלה אזיקון. עכשיו, האזיקון הזה, אם לא יהיה לבן, המשמעות היא שהוא ישב בכלא. זאת אומרת, גם אם רוצים לתת לו אפשרות לצאת, אפילו לכמה שעות, ממעצר, בגלל אירוע כזה או אחר, הוא לא יכול לצאת, ולכן יש דרישה מלכתחילה – אולי כל אסיר צריך לדעת שיש פה עלויות כספיות. ואני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, צריכים לתת את הדעת במקרים האלה, המיוחדים, כאשר מדובר במשפחות שאין להן יכולת. אותה אמא אמרה לי, אין לי יכולת, מאיפה אני אביא 10,000 שקל? אין לי. אז מה המשמעות, שהבן שלי לא יכול לצאת לחופשה?
לכן אני אומר – בדיוני הוועדה – אני פונה אליך, חבר הכנסת דוד רותם, אני מבין שזה בוועדת החוקה, לא בוועדת הפנים, נכון?
היו"ר אורי מקלב:
לפי המלצה של השרה.
נסים זאב (ש"ס):
אני חושב שזה בא לוועדת החוקה – – –
קריאה:
ועדת מדע, ועדת מדע.
רונית תירוש (קדימה):
לא לא, זה היה פעמיים בוועדת המדע והטכנולוגיה.
נסים זאב (ש"ס):
מה זה קשור לטכנולוגיה, כי זה אזיקון?
רונית תירוש (קדימה):
ועדת מדע.
נסים זאב (ש"ס):
מה זה קשור? זה הרי אסירים, מה זה קשור בכלל?
רונית תירוש (קדימה):
אני רוצה לדבר ולהסביר.
נסים זאב (ש"ס):
בסדר, אז יהיה במדע וטכנולוגיה. אני אומר לך, זה לא קשור בכלל לוועדת מדע. אז – אם רוצים להכניס את זה לוועדה שהיא לא רלוונטית, שיכניסו את זה.
רונית תירוש (קדימה):
– – –
נסים זאב (ש"ס):
עכשיו, צריכים לתת את הדעת – אני אומר, זה לא רלוונטי, כי מדברים על האסיר, ולא מדברים על הצמיד. מי מדבר על הצמיד פה? יש אזיקון אלקטרוני. עם כל הכבוד, מדברים פה על האסיר, ועל תנאי מעצרו, ובאיזה תנאים הוא משוחרר, ובלי האזיקון הזה הוא לא יכול לצאת, אבל מדובר על האדם, ולא על המכשיר ששמים לו על היד, עכשיו. לכן אני אומר, צריכים לתת את הדעת על הנושא של העלויות ששירות בתי-הסוהר מבקש מאותן משפחות לתת את חלקן בעניין הזה.
דבר נוסף, אני חוזר ואומר, אחרי כמה בקשות – לא יכול להיות שמי שנמצא במעצר על-תנאי, או קדם-מעצר, והוא נמצא במעצר-בית עם אזיקון אלקטרוני במשך שנתיים ושלוש שנים – והיה מקרה של שלוש שנים – שבית-המשפט לא ייקח בשיקול הדעת שלו שחלק מהענישה שלו זה מעצר הבית. הרי מעצר הבית הוא לא פחות חמור מאשר בית-סוהר, ואפילו יש כאלה שטוענים שזה יותר גרוע. ואני מתכוון להביא הצעת חוק בעניין הזה. אני אביא. אני אומר שאני אביא, ואני אביא בעזרת השם. דיברתי עם שר המשפטים, והוא אמר לי שיש הרבה היגיון, והשאלה היא על איזה אחוזים מדברים – האם זה ייחשב כ-25% בחלק מהמעצר שלו, דהיינו – אם הוא היה שנה עם אזיקון במעצר-בית, בית-המשפט גזר עליו שלוש שנות מאסר – לפחות שייחשב לו כשנת מאסר, אם הוא היה – כשליש לפחות. תודה לך, אדוני.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, הייתי אתמול בלשכה שלי בשכונת-התקווה. אני מגיע לשם לא כי יש לי אזיקון, אני מגיע לשם כי אני הולך לפגוש את עם ישראל ולשמוע את העניינים שלו שם. ואתמול נכנסו אלי לא אחד ולא שניים, ואמרו לי, תראה תראה, בן-ארי, אם אנחנו היינו "צפונבונים", אם היו קוראים לי דפני ליף או סתיו שפיר, והייתי מנפץ זגוגיות, היו קוראים לזה "מחאה דמוקרטית". אבל מכיוון שאני גר בשכונת-התקווה וקוראים לי עזרא, וקוראים לי חבושה, וקוראים לי משפחת נדב, אז מה שאני עושה – ואני סובל באמת, זה נקרא "ליל הבדולח"; וכשאני עושה אז נשיא המדינה מגנה, הכנסת כולה רותחת, ומבקשת מכולם לגנות, ומגנים את חברי הכנסת המסיתים – ההסתה, הפגנת ההסתה. אבל אם מדובר בסטודנטים, לא חשוב שזה שם כיסוי לאנרכיסטים, לאלה שרוצים להחריב את המדינה – ואני מתכונן לאסוף כמה ציטוטים, פה, של כמה חברי כנסת שחיכו למוצאי-שבת הזה כבר שנתיים, לדם ואש, לפיצוצים של זגוגיות, למהפכה קומוניסטית מרקסיסטית כזאת, שמעלה להם את הזיכרונות של הימים טובים של מהפכות מתחילת המאה הקודמת, אולי בכל זאת נצליח להשתלט פה על המדינה. זה עשה להם את כל החשק. אבל מה, זו מחאה דמוקרטית. אם הם היו חרדים, אדוני היושב-ראש, כבר היס"מ היה קורע אותם, מכניס אותם למעצרים בצורה כזאת שהיו שוכחים איך קוראים להם, קורעים להם את הבגדים, קורעים את נשמתם – אנחנו ראינו תמונות של יס"מ על מתנחלים; משכיבים בן-אדם על הרצפה, מכניסים לו אצבעות לתוך העיניים, לוחצים על העורק של הצוואר – יש תמונות. לא שמענו פה את כל העניינים האלה, למה? לא קוראים לך דפני ליף. קוראים לך הרב אורי מקלב. קוראים לך הרב אורי מקלב.
ציון פיניאן (הליכוד):
– – – שהמחאה – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
המחאה הדמוקרטית הם קוראים לזה. רבותי, בואו נשים את הדברים על השולחן. אין פה במדינה מועדפים יותר.
ואני שמח מאוד – שמח מאוד – על מה שקרה פה במוצאי-שבת, כי אני אשמח לשמוע פה את השר לביטחון הפנים, שיגיד לנו מה הנורמות. אם לצעוד ברחובות באמצע הכביש זו דמוקרטיה – אגב, אפשרו להם את כל הפרעות האלה; אם אני הייתי צועד או אתה היית צועד באמצע כביש וחוסם אותו, זה היה הסוף שלך. עד שהם לא ניפצו זגוגיות, עד שהם לא פרצו לבנקים, הכול היה בסדר. מחר זה יהיה שרפה של מכוניות, מחרתיים זה ביזה של חנויות, וכל החבורה הזאת נותנת לגיטימציה.
אגב, שיעור גדול – שיעור גדול נותנים השמאל. שאלו אותי אלף פעם: למה אתה לא מגנה שרפת מסגדים, וזה בדיוק למדתי מהשמאל. למה, אני צריך לגנות את זה? אני גננת? אני צריך לגנות? אני עדיין לא גמרתי לגנות את שרפת בתי-הכנסת בגוש-קטיף. אני עדיין מגנה שם. לא שמעתי אחד מהם מגנה את ההתפרעויות האלה, הכול נותנים צידוק והסברה. כולם הפכו להיות סוג של מסבירים.
אמרתי לאנשים שלי, וגם אני מקבל המון תגובות ב"פייסבוק" על העניין הזה. אני אומר לאנשים שלי: רבותי, תשנו את השם; קדוש זה לא in, תשנו לליף. תשנו לליף, אז תקבלו חסינות. תודה רבה.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. חברת הכנסת רונית תירוש, בבקשה.
רונית תירוש (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אני לא התכוונתי להגיב, אבל מאחר שנשמעו פה דרישות אחרות, היכן יתנהל הדיון בהצעת החוק הזאת, אני רוצה להזכיר שהיתה פה הוראת שעה למשך 18 חודשים מיום תחילתו של החוק המקורי, ואגב, בחוק המקורי כתוב שהוא יובא לדיון בוועדת המדע והטכנולוגיה. הוא הוארך שם, ניתן לו תוקף של שישה חודשים נוספים, עד 16 ביולי 2011, ואז בא השר וביקש עוד ארכה, ל-15 ביולי 2012, וגם אז זה נדון בוועדת המדע והטכנולוגיה, והפעם השלישית צריכה להיות אף היא, אני חושבת, באותה ועדה שדנה בזה.
רק, אם יורשה לי לומר, זה לא רק ההיבטים המשפטיים; מדובר פה על תשתית ארגונית, לוגיסטית וטכנולוגית המאפשרת ביצוע פעולות אלה, של איזוק אלקטרוני. נדרש מנגנון מינהלי להפסקת הפיקוח האלקטרוני במקרים המתאימים. נדרש מנגנון ליישום והסדרת המנגנון – שוב, להפסקת הפיקוח אלקטרוני לגבי מפוקח שהפר את תנאיו. כלומר יש פה היבטים בהחלט טכנולוגיים, ולא משנה כרגע – אני חושבת שלקחת את החוק הזה אחרי שהוא הוארך פעמיים בוועדת המדע והטכנולוגיה, ולהעביר אותו לוועדת החוקה, אני חושבת שזה לא נכון, לא ראוי. ולכן, אני מבקשת מאדוני היושב-ראש להצביע על מה שאמרה כאן השרה לימור לבנת בסיום דבריה, שהיא מציעה להעביר את זה לוועדת המדע והטכנולוגיה. תודה.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לחברת הכנסת רונית תירוש, יושבת-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה.
ואם כך, אנחנו נעבור להצבעה, הצבעה על הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 7
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012,
לוועדת המדע והטכנולוגיה נתקבלה.
היו"ר אורי מקלב:
14 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת המדע והטכנולוגיה להכנה לקראת קריאה שנייה ושלישית.