קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 71) (פומביות הדיון בעבירות אלימות במשפחה), התשע"ב–2012
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/476).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר שלמה מולה:
אנחנו עוברים לסדר-היום: הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 71) (פומביות הדיון בעבירות אלימות במשפחה), התשע"ב–2012, של חברות הכנסת נינו אבסדזה, זהבה גלאון, עינת וילף, שלי יחימוביץ ומירי רגב – לקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת נינו אבסדזה. בבקשה, גברתי. נא להציג את החוק. אחר כך יש כמה דוברים, ונעבור להצבעה.
נינו אבסדזה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו בהצעת החוק הזאת מבקשים להסמיך את בית-המשפט לאפשר דיון בדלתיים סגורות בעבירות שעניינן אלימות במשפחה.
במצב הנוכחי נאלצות מתלוננות שנפגעו על-ידי בני-זוגן למסור את עדותן בפני אולם מלא, לתאר את מערכת היחסים האינטימיים עם בני-זוגן ולפרט לפרטי פרטים כל מה שהן עברו, בעצם כל מעשי האלימות, באולם מלא, שזה מצד אחד פגיעה קשה קודם כול בפרטיות של המתלוננת, ומצד שני, שלדעתי זה עוד יותר מפחיד, זה עלול להרתיע מתלוננות מלהגיש תלונה נגד הפוגע. זה המצב הנוכחי.
הצעת החוק הזאת נולדה מצורך אמיתי. אנחנו מסתכלים על אותן נשים שמגיעות לבית-המשפט – יש להן על מה להתלונן, יש להן מה לספר, אבל הן מוצאות את עצמן בסיטואציה – מקום מלא, זהותן גלויה לחלוטין, אנשים שמכירים ולא מכירים אותן, בהרבה מקרים יש להן גם ילדים, והן אמורות לעמוד שם ולספר דברים שלפעמים – ושמעתי הרבה מתלוננות שאומרות, לא רק לבית-משפט קשה לנו לספר – ואנחנו כן מוכנות לספר, אלא לאמא שלנו קשה לנו לספר. זה בהחלט עלול – וזה קורה – זה מה שקורה במציאות, אדוני היושב-ראש – זה מרתיע חלק מהמתלוננות, שהן יום-יום, בעצם, חוות את האלימות במשפחה – הן לא רוצות להגיע למצב שכל העולם שומע בפרטי פרטים מה הן עוברות בבית ובמשפחה. בזה החוק, שאנחנו מבקשים כמובן לתמוך בו, אמור להילחם.
מה שאנחנו רוצים, קודם כול, לא עובר כמעט יום שאנחנו לא רואים ולא שומעים על עוד ועוד אלימות במשפחה. יש לי כמה דוגמאות רק מהשבוע האחרון. כל פעם ביום האשה הבין-לאומי אנחנו אומרים, איך זה יכול להיות שמשנה לשנה קורבנות אלימות במשפחה, המספר שלהן רק הולך וגדל? זה לא יכול להיות, זה לא אמור לקרות בעולם הנאור, אבל זה קורה אצלנו.
תסתכלו, רק השבוע, בשבוע האחרון, גבר שהוגש נגדו כתב-אישום חנק את אשתו, תקף אותה מינית, ערף את ראשה, והכול קורה כשהילדים בבית. אלה דוגמאות רק מהשבוע האחרון. לפני שבוע הורשע גבר שחתך את פניה של אשתו, פצע אותה באורח קשה, משום שהיא התלוננה על אלימות מצדו במשטרה. את התקיפה הוא ביצע בעת שהוא בעצמו נמצא תחת צו הרחקה. לפני שבוע נעצר אב לעשרה לאחר שהגישו נגדו תלונה בני משפחה על כך שהוא מתעלל באשתו, שהוא מרביץ לה והוא דורש ממנה – לא נעים שאני מפרטת את זה – דרש ממנה שלעיני הילדים היא תלך יחד אתו לחדר שינה כדי לקיים אתו יחסי מין. זה הכול מה שאנחנו רואים בשבוע האחרון. והמקרה אולי אחד הנוראים, היום הוגש כתב אישום נגד אב לשישה מקריית-מלאכי על כך שאנס את אשתו, איים לרצוח אותה והצליף בחגורה בילדים. כל המקרים האלה, האחד אחרי השני – אני לא רוצה להגיד שהצעת החוק שלנו יכולה למנוע את כל המקרים האלה, זו לא רק ההרתעה, אנחנו יודעים על זה, אנחנו מדברים; זו לא רק ההרתעה, אבל בהחלט יכולים להרתיע את אותם בני-זוג אלימים שיודעים היטב שהאשה לא תלך ולא תתלונן מכיוון שיש לה בעיה של פומביות הדיון.
בגלל זה, חברים, אני בהחלט קוראת לכם לתמוך בחוק הזה, כדי שכל – אני יכולה להמשיך את השורה הזאת רק של השבוע ולהגיע לחודש, אבל אין צורך. אני רוצה שהדברים הנוראיים האלה, אולי עדיף שנשמע מעל דוכן הכנסת – שזה קורה כמובן – אבל אם זה מגיע לבית-משפט – – –
היו"ר שלמה מולה:
נדמה לי שגם על-פי החוק הקיים דיונים בענייני משפחה – – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אם יש בקשה מיוחדת.
היו"ר שלמה מולה:
אם יש בקשה.
נינו אבסדזה (קדימה):
אם יש בקשה מיוחדת. זאת אומרת, התהליך הוא בדיוק הפוך, אדוני היושב-ראש. מה שאנחנו רוצים הוא שיהיה מאחורי דלתיים סגורות, אלא אם כן – זאת אומרת הפוך – בית-משפט יחליט אחרת.
היו"ר שלמה מולה:
מאה אחוז, אוקיי.
נינו אבסדזה (קדימה):
יש כאלה שאומרים שמצד אחד אנחנו סוגרים את הדלתות, ויכול להיות שפומביות הדיון ושזה יתפרסם בתקשורת – זה יהיה הרתעה, אבל לדעתי, הרתעה הרבה יותר גדולה היא בהחלט לאותם אנשים במשפחה, אותם גברים שיודעים שהאשה לא תלך להתלונן. בגלל זה אני אומרת, אנחנו נדבר על זה פה, אבל שלנשים תהיה אפשרות להעיד ולדבר על זה מאחורי דלתיים סגורות.
היו"ר שלמה מולה:
מאה אחוז.
נינו אבסדזה (קדימה):
תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
טוב. תודה רבה, גברתי. אנחנו ממשיכים בדיון. יש כמה נרשמים להצעת החוק מאחר שזו הצעת חוק לקריאה ראשונה. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת עינת וילף – אני לא רואה אותה. אחריה חבר הכנסת ישראל אייכלר – אני לא רואה גם אותו. לכן אנחנו עוברים להצבעה. רגע, סליחה, רק רגע – האמת שזה מה שרשום לי, אבל יש נרשמים נוספים. אני מסתכל ברשימה הלא-נכונה. אוקיי, חבר הכנסת נסים זאב – איננו. חבר הכנסת בן-ארי מיכאל תמיד פה. בבקשה, אדוני. בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך, בסדר?
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, ברשות המציעה אני רוצה להתייחס לנושא שהיום עלה כשהייתי בוועדת הכספים. היה דיון מאוד ארוך בוועדת הכספים היום לגבי התקציב הדו-שנתי, האם יהיה תקציב דו-שנתי, האם יהיה תקציב שנתי. זו ועדה משותפת של ועדת חוקה וועדת כספים. ואז עולה שוב ושוב המציאות שבתקציב הבא יש חורים – – –
היו"ר שלמה מולה:
רגע, אני מניח שאתה עלית לדבר על החוק או על משהו אחר?
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני יכול לדבר על מה שאני רוצה, כבודו.
היו"ר שלמה מולה:
אה, הבנתי אותך. טוב, בבקשה. אני רק רציתי – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
לא, אני תומך בנינו, מה יש לי – מי יכול נגד נינו? מי יכול נגד נינו?
היו"ר שלמה מולה:
טוב.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אבל, ברשותכם, אני רוצה לדבר על זה שאמרו שבתקציב יש חורים מאוד מאוד גדולים ולכן השנה יהיו גזירות קשות ביותר על הציבור. דיברתי קודם באחד הנאומים שלי על מבקר המדינה. אז כמובן, אפשר להאשים בחור בתקציב את המשבר באירופה, כל מיני דברים חיצוניים, אבל אני רוצה להעלות רעיונות נוספים איך אנחנו מגיעים לחור בתקציב, או לשאול את השאלה הקשה ביותר: כמה זה עולה לנו? או כמה זה עלה לנו? ואני חוזר שוב לתוכנית המטורפת שקראו לה "תוכנית ההתנתקות", שהבטיחו לנו פה שגשוג כלכלי, הבטיחו לנו פה הכרה מדינית בין-לאומית, מעמדה המדיני של מדינת ישראל יעלה פלאים, הבטיחו פה שקט ושלווה. רבותי, הרבה דברים קיבלנו אבל אף אחד מהדברים האלה, לא שקט ושלווה, לא קיבלנו מעמד מדיני. מה עשתה לנו ה"מרמרה"?
רבותי, אני רוצה לדבר גם כן על ההיבט הכלכלי. כמה זה עולה לנו? כמה עולה לנו ההתנתקות? בואו ניקח רק סעיף אחד, סעיף המיגונים והמיגוניות בכל מה שנקרא עוטף-עזה. כל האוויליות הזו. אני נוסע מדי פעם לדרום, יש לי משפחה בכפר-מימון, יש שם בניינים. כפר-מימון הוא יישוב ותיק, כמעט בן 50 שנה, גני-הילדים אלה בניינים שבנו פעם. כדי למגן את גני-הילדים בנו להם סוג של מבצרי בטון שעומדים על עמודים כמו בימים ההם – – –
רחל אדטו (קדימה):
אדוני היושב-ראש, תסתכל על השעון.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
בסדר. ושימו לב, "קסאם" אחד שייפול ליד, את כל הבטון הזה, כל מה שעלה, יפיל על הגן עם הילדים. אווילות יש, טיפשות יש, בזבוז כספי ציבור. ולאן נעלם הכסף? עוד לא התחלתי לדבר על הבלוף שנקרא "כיפת ברזל", ועל זה נדבר בהזדמנות אחרת. תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה לך, אדוני. האמת היא שאני חיפשתי את הקשר בין נאומך לחוק, לא הצלחתי, אבל איכשהו קשרתי בעקיפין. אבל זה בסדר.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
נו, תספר לנו איך, בוא תספר לנו איך.
היו"ר שלמה מולה:
אנחנו עוברים לחברת הכנסת אורלי. בבקשה, גברתי, גם לך שלוש דקות; אחרונת הנואמים ונעבור להצבעה.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
תודה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ובעיקר חברתי חברת הכנסת נינו אבסדזה, ראשית אני רוצה לברך על הצעת החוק הזו. אני חושבת שיש בה הרבה מן החוכמה והרגישות – – –
היו"ר שלמה מולה:
נכון, בהחלט.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
כי כמי שמתעסקת בנושאים גם של ילדים בסיכון וגם בחלק מהמקרים בפגיעות בתוך המשפחה – ישנו חסם פסיכולוגי אמיתי גם לגשת ולהגיש את התלונה מתוך החשיפה. ובוא נזכור שבתוך עמנו אנחנו חיים, וגם אם אנחנו מדברים על אוכלוסיות שלא רק בקהילות סגורות אלא אפילו בקהילה שמישהו יכול לזהות אותך, יכול להביא לכך שחלק מהתהליכים האלו כלל לא יתרחשו ובחלק מהמקרים אותו עבריין ימשיך להתעמר ולהשליט טרור בבית, בבני משפחתו וכדומה.
גם כאשר יש כבר האומץ לאותן נשים או אותם ילדים לגשת – אז לא נדבר על הנושא של הילדים אבל נגיד על הנושא של הנשים, ששם זה בדלתיים פתוחות – לגשת ולהגיש תלונה, המחשבה, או ברגע שהן מגיעות כבר לתת את העדות מול כל הפרצופים שנמצאים בבית-המשפט, פרט לעיתונאים ובעלי עניין יש הצד של המשפחה שמנגד, של זה שחשוד בתקיפה, שמפעילים לחץ משפחתי, כי בדרך כלל כל אחד רוצה לצדד בצד שהוא מכיר או שקשה לו גם להאמין למסכת הקשה ביותר שמובאת בדברים. והלחץ הזה יכול לסתום פיות גם בתוך ההליך עצמו, גם אם נפתח ההליך. והתחושה של מישהו ששופט אותך: אז אם כך למה עד עכשיו שתקת? מה קרה פתאום? והתחושה היא שלא רק בית-המשפט או הצדדים, עורכי-הדין שואלים את השאלות האלו, אלא אתה נשפט בעיני מי שנמצא שם, וזה יכול להיות השכן שלך וזה יכול להיות המורה של הילדה שלך וזה יכול להיות אלף ואחד דברים אחרים.
לגבי הנושא, ופה אני בטוחה שחברת הכנסת אבסדזה והחברות האחרות בהצעת החוק הזו לא באות לסתום בעצם את הסיפור, אלא לשמור על חיסיון של הדמויות, כי הסיפורים האלו צריכים להגיע לתקשורת, צריכים להגיע לדיון הציבורי, אין לנו שום טעם ושום רצון בזהות הקורבנות. כאשר זה מגיע באמת לתקשורת אנחנו יכולים להעלות את זה על סדר-היום, המודעות תגדל, אבל חלילה וחס, לא על חשבון התחושות הפרטיות, המאוד-אינטימיות. ולפעמים באמת התחושה של הקורבן שיכול להיות שיש לו אשם תורם, ופה אתם באמת סוגרים את זה עם הנושא הזה, ועל כך אני מברכת. וכשאתם מתקדמים בחקיקה תזכרו שהנושא שבא באמת על השולחן של סדר-היום הציבורי גם יכול אחר כך לתקן דברים או עיוותים או לקונות שקיימים בחוקים אחרים. יישר כוח. אני אתכם.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, ואנחנו עוברים להצבעה. רק אחכה שתתקרבי למקומך.
נא להצביע. בבקשה.
הצבעה מס' 12
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 71) (פומביות הדיון בעבירות אלימות במשפחה), התשע"ב–2012, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר שלמה מולה:
הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 71) (פומביות הדיון בעבירות אלימות במשפחה), התשע"ב–2012, עברה בקריאה ראשונה, והמשך – – –
נינו אבסדזה (קדימה):
– – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
– – –
היו"ר שלמה מולה:
התוצאה היא בעד – 9, אין מתנגדים. הצעת החוק עוברת להמשך דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט.
אכן, חבר הכנסת יואל חסון ורוברט טיבייב לא הספיקו להצביע, יירשם בפרוטוקול שאתם תומכים בחוק.
יואל חסון (קדימה):
תומכים בחוק של נינו אבסדזה.
היו"ר שלמה מולה:
מאה אחוז.
רחל אדטו (קדימה):
אבל, שלמה, תגיד שזו הצעת החוק הראשונה שלה שעברה.
היו"ר שלמה מולה:
אז אני רוצה לברך את חברת הכנסת נינו אבסדזה, זו הצעת החוק הראשונה שלך שעוברת בקריאה ראשונה. אני מניח שהיא גם תושלם וגם תגיע לסופיות ההצבעה כאן בתקופה הקרובה.