קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 37), התשע"ג–2012
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/746).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי חברי הכנסת, כבר הבהרתי זאת כאשר דיברתי על נושא כפר-שלם, אנחנו עוברים עכשיו לדון, על-פי בקשת הממשלה ובהסכמתי, כי אני רואה בחוק זה הצעת חוק שהיא דחופה, כפי שקבענו, בעניין שהוא צורך מיידי ודחוף למדינת ישראל, ונושא התקשורת הוא בהחלט נושא דחוף ומיידי. כאשר הממשלה ביקשה ממני להעלות זאת על סדר-היום, אני מוכרח לומר שעשיתי זאת מתוך היענות מוחלטת ומתוך הבנה, שכן אנחנו מדברים על נושא שהוא צורך מיידי.
רבותי חברי הכנסת, אני מזמין את אדוני שר התקשורת. אתה מציג. הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 37). האם – שר התקשורת, בוודאי.
קריאה:
- - -
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא. אנחנו לא נקיים דיון משולב כי הנושאים נפרדים בתכלית. אנחנו נקיים אולי את הדיון עצמו. אדוני יציג קודם כול את הצעת התקשורת. ייתכן מאוד, אם לא תהיה התנגדות מצד מרכיבי הבית, ואני אשאל את הסיעות, מי שרוצה להתנגד שיתנגד – אנחנו נוכל לקיים, ניתן חמש דקות לכל נואם, ונוכל לקיים דיון משולב בשני הנושאים, אם כי הם שני נושאים שונים בתכלית, מהותם היא שונה. אתה קורא רק, בשלב זה, אחרי זה אני אשאל, ואז אני אזמין אותך לעלות פעם נוספת.
אנחנו דנים ברגע זה בחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 37), התשע"ג–2012. כבוד שר התקשורת, בבקשה, אדוני יציג את החוק.
שר התקשורת משה כחלון:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברי השרים, אני מבקש להציג את הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 37) לקריאה ראשונה.
מטרת החוק המוצע, ליישם את המלצות הצוות אשר מונה על-ידי שר האוצר בספטמבר 2012 במטרה לבחון אם אפשר להגיע עם בעלי המניות של הזכיינית "ישראל 10 בע"מ" להסדר בדבר החובות שצברו. בהתאם להצעת החוק תעמיד הממשלה הלוואה לבעל זיכיון לשידורי טלוויזיה אשר צבר חובות כספיים לרשות השנייה או למדינת ישראל. נוסף על כך, מוצע להאריך את הזיכיון שניתן ל"ישראל 10" בשנתיים נוספות, עד יום 31 בדצמבר 2014, בכפוף, בין היתר, לתשלום כלל החובות הכספיים הדחויים והשוטפים של הזכיינית עד יום 31 בדצמבר 2012 והעברת מלוא פעילות חברת החדשות של הזכיינית לירושלים לא יאוחר מיום 1 בספטמבר 2013. כמו כן מוצע לערוך כמה תיקונים נוספים, שיחולו גם על בעלי הזיכיון האחרים לשידורי טלוויזיה.
אדוני היושב-ראש, ראשית, אני באמת מברך – שהגענו, אני מקווה, לסוף הסאגה הזאת. אפשר היה לעשות את זה לפני הרבה מאוד זמן. באמת הרבה מאוד זמן היתה משיכה, גרירת רגליים, אבל בואו נהיה מרוצים מזה שהגענו עד היום.
אני חושב שבכל זאת, גם הפתרון החלקי הזה הוא עדיין אקמול לשוק הטלוויזיה ושוק התקשורת במדינת ישראל. אני חושב שחייבת להיות רפורמה אמיתית. אנחנו, לצערי, נתקלים כל שנה, כל שנה באופן קבוע - אני יכול לספר לכם, ותרשום את זה, אדוני היושב-ראש: בעוד שנה יעמוד פה שר התקשורת הבא ויבקש עוד פעם משהו, בשביל "רשת", או "קשת", או "10", או שניהם יחד, או שלושתם יחד - - -
מאיר שטרית (התנועה):
- - -
שר התקשורת משה כחלון:
יש בעיה אמיתית בטלוויזיה במדינת ישראל. אני אומר את זה, עד כמה שאפשר, ביושר. אני חשבתי שהרפורמה שתעביר אותה מזיכיונות לרשיונות תיתן מענה, עבדנו על זה יותר משנה, אושרה רפורמה - אין מה לעשות, כנראה יש שם כשל הרבה יותר גדול ממשהו טכני - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
כבוד השר, אם מותר לי לעזור לך – זכיתי, ולא ידעתי למה זכיתי, לשמש שר במשרד שבו אתה זכית. ואם הייתי יודע אז שאתה תהיה, בוודאי שהייתי עולה במעלות רמות ביותר. ובהחלט גם אתה קלטת שצריך לעבור משיטת הזיכיונות לשיטת הרשיונות. אני רק רוצה לומר לך שקודמי במשרד היה השר פואד בן-אליעזר, ואני נתברכתי בהזדמנות לחנוך את ערוץ-10 כשר שלא היה אפילו שלושה חודשים על כיסאו, ובאתי לפני האנשים המצוינים של ערוץ-10, אשר זכו בזיכיון על-פי הצעה שהם הגישו, ואמרתי להם: רבותי, בדרך כלל שר זוכה פעמים רבות לאיזה יתרון שלא מגיע לו, ואני לא רוצה שתיתנו לי את הזכות לפתוח את ערוץ-10, כי אני פותח אותו בשמו של חברי הטוב השר פואד בן-אליעזר, וזאת אני עושה לא מתוך צניעות, ולא מתוך אי-רצון לקבל עלי דפנה כלשהם שלא מגיעים לי. אני עושה זאת משום שיש לי חשש כבד מאוד, ברמת היכולת שלנו לפרוץ ערוצי תקשורת על-פי התחייבות לעמוד בתנאים כאלה או אחרים, כדבר שעלול להביא למצב שבו התקשורת תגלוש מאותן פלטפורמות שידור, של שידור ציבורי, שידור שניזון מפרסומות ושידור שמיועד למנויים. ואכן, אמרתי שאני לא רוצה שבעוד שנה יבואו אלי בטענות, ועתה זה נגרר עד לפתחך. אבל מובן שהיום אנחנו נמצאים בפני מציאות, והמציאות הזאת גם מחויבת כלפי הצורך בתקשורת חופשית, כמובן, והצורך בניהול העניינים שבין הזמנים עד מציאת זיכיון, ההליכה לשיטת הזיכיונות, למצוא את הפתרון, איך אנחנו מקיימים תקשורת בזמן זה.
אני רק רוצה לחזק אותך, ואני יודע עד כמה פעלת להגיע שנעבור משיטת הזיכיונות לשיטת הרשיונות, שבה יוצבו תנאים. כל מי שיוכל, גם תנאי השוק יכתיבו זאת, יוכל לבוא ולבקש רשיון. גם פה צריך באמת רגולציה מאוד חריפה. אבל אני באמת מעריך את כל מאמציך כשר התקשורת, שלא לדבר לאחר מכן כשר הרווחה, על פעולתך למען הציבור בעניין זה, ואני יודע עד כמה עמלת להביא לידי פתרון.
שר התקשורת משה כחלון:
תודה, אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על הדברים. אני מבקש להמשיך: ב-2006 – ואני לא חוזר להיסטוריה – הייתי יושב-ראש ועדת הכלכלה ועשיתי את ההסדר הראשון.
היו"ר ראובן ריבלין:
נכון, נכון.
שר התקשורת משה כחלון:
זאת אומרת, הסדר ראשון מטעמי; היו כמה הסדרים לפני, שמן הסתם אנחנו מכירים אותם. ב-2009, כשנכנסתי לכהן, במרס 2009, כשר תקשורת קבלת הפנים הראשונה שלי היתה משבר ערוץ-10. עוד הסדרה. עשינו הסדרה, הבאנו לכנסת, ביום ובלילה, בפגרה – הסדרה. לאחר מכן עשינו עוד הסדרה, לפני שנה וחצי, כשנתנו עוד שנה זיכיון, הם עמדו על סף סגירה. אותו דבר: כחלון תתעורר, ביבי תתעורר, שטייניץ תתעורר – כולנו התעוררנו, נתנו עוד שנה. עכשיו, ממש בסיום תפקידי – יכול להיות שזה הנאום האחרון שלי בכנסת – כחבר כנסת - -
היו"ר ראובן ריבלין:
לפי שעה.
שר התקשורת משה כחלון:
אה, לא, יש לי עוד אחד בעוד שעה. - - אני גם עומד פה ומבקש מהכנסת לתמוך בהסדרה נוספת, ולצערי, בעוד שנה, כעת חיה, נבקש פה – או: מי שיהיה פה יבקש עוד הסדרה.
חברי הכנסת, כל מה שאנחנו עושים זה אקמול; אנחנו נותנים עוד הנשמה, עוד אקמול, עוד הנשמות, עוד הנשמה.
מאיר שטרית (התנועה):
מה אתה מציע?
שר התקשורת משה כחלון:
אני מציע רפורמה אמיתית. אני מציע שינויים ברגולציה. אני מציע התאמה כלכלית. הרי זה לא יכול להיות, אם עוגת הפרסום היא מיליארד שקל, וההוצאות הן מיליארד ו-100, לא יעזור כלום, שתשימו שם קוסמים, ואת הטאלנטים הכי גדולים. חברי הכנסת, חשוב שתדעו: יש תוכניות שמביאות 40% רייטינג – אתם יודעים מה זה 40% – ומפסידות. יש פה משהו לא נורמלי; קורה ש-5%, 7% – מפסידים. אני רוצה להשוות למדינות בסדר-גודל שלנו בעולם, שמביאות תוכניות שמביאות 17%, 18% רייטינג, הן בפסגות. פה 40. אז מה אתם רוצים שיהיה פה, 100% רייטינג שמישהו ירוויח פה משהו? יש פה תקלה.
דבר נוסף זה המועצות. יושב-ראש הכנסת, קיבלתי אז את הדגל ממנו, זה דילג על שרים נוספים. איחוד המועצות – החברות משלמות מיליונים מיותרים.
היו"ר ראובן ריבלין:
זה חוק ברית המועצות.
שר התקשורת משה כחלון:
יש הצעת חוק שלי, שהעתקתי חלק גדול ממנה מהיושב-ראש, של איחוד המועצות, של רגולציה אחידה; לא יכול להיות שאתה צופה בסדרה בערוץ-2, יש רגולציה מסוימת - -
מאיר שטרית (התנועה):
- - -
שר התקשורת משה כחלון:
- - אותה סדרה ב"הוט" – רגולציה אחרת, וזה עולה 60 מיליון שקל בשנה. הכפילות הזאת והסרבול הזה, עוד משלמים בשבילו 60 מיליון שקל בשנה. זה מעוכב, ואני לא יודע למה זה מעוכב. זה עבר ועדת שרים וזה לא מגיע לכאן.
כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):
היועץ המשפטי לממשלה אמר שנמשיך את זה בבג"ץ - -
שר התקשורת משה כחלון:
לא, לא על איחוד מועצות, כרמל.
קריאה:
ביטול המועצות.
שר התקשורת משה כחלון:
ביטול המועצות והקמת מועצה אחרת, ועוד סדרה גדולה של פעולות שמי שחושב שיוכל להתחמק מהן או להתעלם מהן – הוא ייפגש פה בעוד שנה ובעוד שנתיים.
אני רוצה לומר לכם: אדוני היושב-ראש, אני יודע שאתה, באופן מיוחד – לא רק אתה, אבל אתה באופן מיוחד – כמה הדמוקרטיה חשובה לך. ואני לא חושב שזה מחזה נעים לראות עיתונאים, אנשי תקשורת, שמשחרים לפתחם של פוליטיקאים לבקש על עצמם, לבקש על הפרנסה שלהם. אני הייתי מוותר על זה, אדוני היושב-ראש. אני הייתי מוותר על החוויה הזאת. זה לא נעים, זו תחושה שהאחד מחזיק את השני. מה אנחנו צריכים את זה? למה אנחנו צריכים את זה? תן להם רשיונות, תתאים להם את הרגולציה, כמו בעיתונים, כמו בכל מדיה נורמלית, והאינטרנט, וזה הכול. מה אנחנו מחזיקים האחד את השני כל הזמן? כדי שהם יבואו אלינו ואנחנו נבוא אליהם? זה לא מוסיף כבוד, לא לנו כאנשים פוליטיים, לא לתקשורת כעיתונאים, ואף אחד מאתנו לא יוצא טוב מהעניין הזה.
אני חושב שהפעם לא תהיה ברירה. אני התחלתי בזה, לא הצלחתי לסיים, אני אומר את זה, עיכבו אותי. מבחינת העבודה – הכנו אותה. הכול מוכן. יודעים מה צריך לעשות, יודעים איך צריך לעשות. רק צריך לקבל אומץ ולעשות.
איתן כבל (העבודה):
לא אומץ, רצון.
שר התקשורת משה כחלון:
לא. יש רצון, אין אומץ. הרצון לא מספיק כנראה.
אדוני היושב-ראש, כשאני מדבר על רגולציה, אני מדבר על להתמקד בכמה דברים שהם המרכזיים. שיפסיקו לקשקש בשכל – כל זכיין מקבל בין 600 ל-700 מכתבים בשנה; כל זכיין – 600–700 מכתבים בשנה: לא עשית ככה, כן עשית ככה, לא עשית ככה.
צריך להתמקד בשלושה דברים עיקריים, אדוני היושב-ראש: שמירה על הקידום ועל הפיתוח של היצירה הישראלית, שהיא באמת הגאווה של כולנו; הדבר השני, כמובן – הגנה על קטינים, והדבר השלישי הוא הוגנות. כל היתר – תנו להם לעבוד. תנו להם לעבוד. הם יודעים לעשות את העבודה טוב. אנחנו ראינו את הקולנוע הישראלי, איזה כבוד הוא מביא לנו בעולם. אנחנו רואים את היצירה הישראלית. זה מה שצריך לעשות, לא להתעסק עם זה יותר.
לא תהיה ברירה ולא יהיה מנוס, אדוני היושב-ראש – אתה תשב פה, בעזרת השם, בחלק הראשון של הקדנציה, ולאחר מכן, אם ירצה השם, תשב איפה שאתה ראוי לשבת, במשכן נשיאי ישראל. מפה לפחות תנסו לעזור במה שרק אפשר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה. אדוני לא נכנס לפרטים. החוק מונח לפני חברי הכנסת.
הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 37), התשע"ג–2012
[מס' מ/746; "דברי הכנסת", חוברת זו, עמ' ; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר ראובן ריבלין:
הואיל וועדת הכנסת שחררה מחובת הנחה, אנחנו יכולים מייד לדון בהצעת חוק זו גם בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אין הסתייגויות אבל צריכים להציג את החוק. אני מזמין את יושב-ראש הוועדה. להצעת חוק זו אין הסתייגויות ואין בקשות לרשות דיבור של חברי כנסת נוכחים, אבל מובן שאנחנו לא יכולים להצביע עליה אלא אם כן יציגה בפנינו יושב-ראש ועדת הכלכלה.
אני גם מברך את הייעוץ המשפטי של הכנסת ושל כל מלווי הגופים השונים על כך שהצליחו להגיע לנוסח שמוסכם על כולם. עקבתי אחרי דיוני הוועדה והדבר לא היה פשוט.
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות הכנסת, חברי הכנסת, אורחים נכבדים, אפשר להגיד בשעה טובה נגמרה ותמה השאלה של משבר ערוץ-10, שריחפה ונדונה בוועדות שונות בכנסת ובמליאת הכנסת פעמים רבות בקדנציה הזו, וזה ממש סמלי, אני חושב, שהדיון או החוק האחרון שעובר כנראה בכנסת השמונה-עשרה הוא החוק שבעצם מחלץ ומציל את ערוץ-10 ומסייע בצורה משמעותית לזכייניות ערוץ-2 להתקיים מבחינה עסקית ולא רק להצליח מבחינה תוכנית, כי התוכניות שלהם, כמו שאומרים ואנחנו רואים, משיגות אחוזי צפייה מדהימים, ובכל זאת העסקים כעסקים די מקרטעים וחלקם נטו אפילו עד לפני סגירה ממש בימים הקרובים.
אדוני היושב-ראש, ועדת הכלכלה דנה בהצעת חוק שהיתה מורכבת מהמון בחינות. היום בוועדת הכלכלה וגם בדיוני ההכנה שהיו לפני כן, היה חוסר אמון, היה גם המון פוליטיקה וגם המון אגו, אבל דברים חזקים מזה ניצחו, וזה הדאגה לדמוקרטיה בישראל, לגיוון התקשורתי, הדאגה לפרנסה של אלפי משפחות, באופן ישיר ובאופן עקיף, וגם אנחנו בבניין הזה – אין ספק שבכל דמוקרטיה, הפרלמנט, בית-המחוקקים, הוא הבניין החזק במדינה מבחינת הסמכות והכוח, אבל הבניין הזה הוא הרבה פחות חזק אם אין עיתונאים חזקים שמסתובבים במסדרונותיו, אם אין תקשורת שתמיד יכולה להיות עצמאית, לבחון, לפקוח עין, לחשוף מה שקורה ומה שנעשה בתוך בית-המחוקקים, והם אני חושב השותפים הבכירים שלנו לעשייה הפרלמנטרית, בין שזה בפיקוח על פעולות הממשלה ובין שזה בקביעת סדר-יום ובין שזה ביצירת חקיקה חדשה ובהתקנת תקנות.
אנחנו קיבלנו חולה – לפחות לגבי ערוץ-10 – במצב, כמו שאומרים, שכבר קוראים לקרובים להיפרד, והתנאים הם ערב בחירות, כך שממש פתרון ארוך-טווח, פתרון קבע, היה קשה לייצר, גם מבחינה משפטית, גם מבחינה מהותית, כי לא נעשתה העבודה האמיתית כדי לרדת לשורש הכשל של שוק התקשורת. ושוק התקשורת, אדוני היושב-ראש, נמצא בכשל כמעט בכל המישורים שלו – גם בתקשורת הטלוויזיונית, גם בתקשורת המודפסת. אני בטוח שהמשברים האלה יבואו כגלים ויתנפצו עלינו - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
החוק הזה לא פותר אותם.
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):
לא פותר אותם, אנחנו מודים בכך. החוק הזה, אותו חולה שעמד לעבור מן העולם ולגרום לנזקים בכמה אספקטים – בין שזה, אמרתי, במישור התעסוקתי, בין שזה במישור של יצירת מונופול גם בחדשות – "חדשות 2" היו הופכות להיות בעצם לכלי החדשותי היחידי בישראל, בין שזה מונופול בפרסומות המסחריות – ואנחנו בעצם נאלצנו לבצע ניתוח בתנאי שדה ולהציל את אותו חולה, וכך עשינו. ואם אתה צפית היום בדיון, ראית שגם אצל האורחים, הנציגים של הערוצים, הדימויים הרפואיים חזרו על עצמם – המון אמבולנסים, המון בתי-חולים, חדרי מיון - - -
רחל אדטו (התנועה):
סוף-סוף מערכת הבריאות מגיעה - - -
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):
כן. ואני שמח באמת שאנחנו, חלקנו – אני יודע, גם הרבה חברי כנסת דיברו אתי וגם שרים בממשלה – לא אהבנו חלק מהדברים שקרו בימים האחרונים בתקשורת, ואני פחות מתייחס – בניגוד לזה שראיתי את הכותרות, הספקתי לרפרף על הכותרות שיצאו באתרי האינטרנט – פחות מתייחס לערוץ-10, שהוא באמת נלחם על חייו. כשאדם נלחם על חייו באמת, וזה רגע האמת, אני יכול להבין כמעט הכול ולא שופט אותו, אבל לגבי ערוץ-2 השקופיות האלה, אדוני היושב-ראש, בימים האחרונים היו מיותרות כי אנחנו – אם נחזור לדיון – רופאים מצווים להציל את החולים; קורה לעתים נדירות שחולים תוקפים את הרופאים, ולא בצדק, ופה זה לא היה בצדק ולא במידה הנכונה ולא בתזמון הנכון. אבל זה נגמר טוב, ואני מברך ואני ממש שמח שהצלחנו לעזור לשניהם.
אמרתי להם בתחילת הדיון – ידעתי שזו היתה הגישה של כל חברי הוועדה, לא של רוב חברי הוועדה – אנחנו רוצים לעזור לכלי התקשורת, ולא רק ערב בחירות. זו הגישה שלנו – בכל מה שנוכל לעזור בצורה שוויונית, בצורה עניינית, ידנו מושטת. אין לנו בעיה עם זה שהם מבקרים אותנו; אין לנו בעיה שחלקנו מרגישים, נניח, שחלק מכלי התקשורת הם מגמתיים. לא משנה, אנחנו צריכים תקשורת חזקה – לא משנה לאיזה כיוון היא פונה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה – שעתידך לכנסת הבאה מובטח – נדמה לי, ואמר זאת היום חבר הכנסת אורבך, שיכול וקורה במדינה דמוקרטית שתקשורת מפילה ממשלה, אבל אנחנו הפוליטיקאים צריכים להימנע ממצב שבו ממשלה מפילה תקשורת - -
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):
אין ספק.
היו"ר ראובן ריבלין:
- - ואני בטוח שזה גם על דעת הממשלה. צריך להקים רשות תקשורת לאומית שבה לא יהיו מעורבים פוליטיקאים, ואז אדם וקבוצה שמגישים את הצעתם וזוכים במכרז ובזיכיון צריכים למלא אחר כל הוראות הבטחותיה ולקיימן.
יכולות להיות טענות כאלה או אחרות לערוץ כזה או אחר, אבל הקביעה שיהיו שני ערוצים משחקים בערבוביה בשוק אחד שהוא מוגבל – מה אנחנו יכולים לעשות; אנחנו מדינה דגולה ומעולה אבל אנחנו עדיין לא גדולים עד כדי מצב שבו אנחנו יכולים לאפשר את כל הדברים האלה – אני באמת חושב שאדוני צריך להוביל את נס הקביעה – וכמעט קמה, ב-2003 כמעט שקמה רשות תקשורת לאומית. לא היה כבר שר תקשורת, מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז, אביגדור - - -
קריאות:
יצחקי.
היו"ר ראובן ריבלין:
- - - אביגדור יצחקי, יקירי, היה למעשה כמנכ"ל האחראי עד הקמת הרשות לתקשורת לאומית, ולאחר מכן היה צורך פוליטי, ועוד פעם מינינו שר תקשורת.
ולכן אני חושב שאנחנו היום נותנים מזור לבעיות כלשהן שאני לא בטוח שלא נצטרך להתכנס פעם נוספת, אני מקווה בשעה פחות מאוחרת מהשעה הזו. אבל אני פעם נוספת רוצה להודות לך מקרב לב על ניהול יפה, יחד עם צוותך המקצועי ועם כל המשרדים האחרים, שבכל זאת הבאנו למצב שבו לפחות אנחנו נקיים איזה סיכוי לתקשורת באמת להתעשת.
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):
אני מסכים אתך - - -
יובל צלנר (קדימה):
גם האופוזיציה מברכת.
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):
מסכים אתך, אדוני היושב-ראש. באמת, סדר הדברים והמהלך הטבעי צריך להיות שאנשי התקשורת לא מגיעים לכנסת כדי לבקש בקשות – בטח לא בקשות בשביל עצמם – אלא מגיעים כדי לשאול שאלות, כדי לראות מה קורה, כדי לפקח, וכל מגע כזה שכבר חוזר על עצמו יוצר תחושה לא טובה, אני בטוח אצל שני הצדדים. ואני אומר לך כיושב-ראש ועדת הכלכלה, וגם לפני כן כחבר ועדת הכלכלה: בכל פעם שאיש תקשורת היה צריך להיפגש אתי כדי להסביר לי מה הוא צריך, אני גם לחלקם הייתי אומר את זה, זו תחושה מאוד מאוד מטרידה ומדאיגה, ואני מקווה שלא נזכה למופע כזה בעתיד, ואם נזכה, שהוא יהיה בעוד הרבה זמן ולא יהיה תדיר כפי שזה קרה בקדנציה הזו.
אבל אני באמת מברך גם את הנהלת ערוץ-10, את עובדי ערוץ-10, שעברו ימים לא קלים, ובאמת לבנו היה אתכם, גם אם זה לא נראה כך. אנחנו לא יכולים לראות אנשים שנלחמים על מקום העבודה שלהם ולהישאר אדישים. וגם כמובן ל"חדשות 2", ל"קשת", ל"רשת", ולאנשי "חדשות 2", שבאמת עושים עבודה מצוינת. לפעמים אנחנו יכולים לאהוב יותר, לאהוב פחות, אבל יש לנו באמת כלי תקשורת משובחים, עושים את העבודה שלהם, ובדרך כלל בצורה הכי מקצועית, הכי הגונה, ראויה. ואני מאחל לכם הצלחה - שתמשיכו, תהיו חזקים, תהיו עצמאיים ותהיו מקצוענים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
ועד שתגיע למקומך - - -
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):
וגם כמובן להודות – פה היתה המלאכה פי כמה וכמה מבהצעת החוק הקודמת – שוב לצוות הוועדה, כמובן המחלקה המשפטית בראשות עורכת-הדין אתי בנדלר, הנהלת הוועדה, גם הגברת לאה ורון שלא נמצאת אתנו כאן היום - -
היו"ר ראובן ריבלין:
מנהלת הוועדה.
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):
מנהלת הוועדה. - - והגברת עידית. אנחנו באמת מודים לכם. ולצוות שלי.
היו"ר ראובן ריבלין:
לנציגת משרד התקשורת, הילה – היא היתה פעם במשרד התקשורת.
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):
כן, כמובן, אנשי משרד התקשורת, שר התקשורת, כל מי שלקח – אנשי האוצר, אנשי משרד ראש הממשלה, כמובן, הראל לוקר, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שהוביל את הוועדה שהניחה את הבסיס למתווה לפתרון של סוגיית ערוץ-10.
אתה יודע, סוף טוב הכול טוב, אנחנו כבר בתחושה הטובה הזו שוכחים את כל המהמורות שעברנו בדרך והמהמורות היו רבות. היו פה חילופי האשמות, אני אומר: חלק אולי היה נכון, חלק לא נכון, זה לא משנה, זה מאחורינו. אנחנו מסתכלים קדימה.
אילן גילאון (מרצ):
אתה רוצה להיכנס לכניסת השבת – יאללה.
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):
ושיהיה לכולם לילה טוב, וניפגש בכנסת הבאה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אין לך כבר מה למהר, חבר הכנסת.
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):
בדיוק. עזוב, אנחנו כבר מחר.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
- - -
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):
וניפגש בכנסת התשע-עשרה, בעזרת השם, רק בדברים טובים. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. ועד שתגיע למקומך אני רוצה פעם נוספת לומר לציבור בישראל, שההחלטה שיצאה מתחת ידי בהתייעצות עם ראש הממשלה היתה חפה מכל אינטרס כלשהו הקשור בדיון הערב. היום הוכח פעם נוספת מדוע אסור לקיים דיונים בנושאים ציבוריים כל כך מכריעים בזמן ובתקופת בחירות - העובדה שנושא כל כך חשוב מוכרע על-ידי תשעה חברי אופוזיציה וארבעה חברי קואליציה. והדיון הציבורי – אני באמת מברך אותך, כי פחדתי מאוד שלא יתקיים דיון ציבורי. אבל בכל זאת, אנחנו באמת התכוונו שרק במקרים מאוד מיוחדים, כפי שהגדרתי זאת אז, בעניין שהוא צורך מיידי ודחוף למדינת ישראל. משעמד ראש הממשלה על הצורך המיידי והדחוף לדון בנושאים שדנו בהם היום, אני כמובן גם פתחתי את שערי הכנסת, בהתייעצות עם יושב-ראש ועדת הכלכלה.
אבל בכל זאת, אני עומד מאחורי עמדותי וגם חושב שזה צריך להיות סימן לדורות הבאים: לא טוב לעסוק בחקיקה פופוליסטית או כזו שיכולה להיחשב למחטף כאשר חברי הכנסת, שרבים מהם נרשמו פה כמסתייגים או מבקשים רשות דיבור, נמצאים עכשיו במסע בחירות שהם לא יכולים היו לבוא אפילו ולקיים את מחויבותם הציבורית.
שלמה מולה (התנועה):
גם חברי האופוזיציה נוהגים באחריות, אדוני.
היו"ר ראובן ריבלין:
בלי כל ספק. אני דיברתי על מוחמד ברכה, אם אתם לא יודעים. מי שביקשו את רשות הדיבור אלה מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין, עפו אגבאריה – ארבעה חברי כנסת שנמצאים פה כמעט כנאמני הבית. אבל מובן שכאשר יש בחירות אנחנו מתקשים למלא את חובתנו על-פי שליחות.
נכון, נושא זה היה דחוף, פנו אלינו, הביאו את הדברים, הבנו אותם. ראש הממשלה הכריע וביקש מהכנסת לקיים את הישיבה היום, ואנחנו מקיימים אותה לפי הלכות הבית ולפי התקנות והחוקים הקיימים, אבל אני חושב שבנושאים כאלה באמת גם הממשלה ראוי שהיתה נמצאת פה וגם חברי הכנסת.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה, מקשה אחת, מהטעם הפשוט שאנחנו לא מוצאים כאן איזו הסתייגות, ולכן אנחנו יכולים להצביע על הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 37), התשע"ג–2012, בקריאה שנייה, ואנחנו מצביעים בקריאה שנייה, מקשה אחת. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 8
בעד סעיפים 1–14 – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–14 נתקבלו.
היו"ר ראובן ריבלין:
בקולותיהם של 11 חברי כנסת, כאשר אין מתנגדים ואין נמנעים, אני קובע שהצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 37), התשע"ג–2012, עברה בקריאה שנייה.
האם אדוני רוצה להפתיע אותנו או מבקש שאני אצביע בקריאה שלישית? חבר הכנסת שאמה.
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):
יש אישור?
היו"ר ראובן ריבלין:
אתה רוצה הפסקה על מנת להחליט?
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):
התייעצות.
היו"ר ראובן ריבלין:
אוקיי, יש לי אישור מטעם יושב-ראש ועדת הכלכלה להצביע את הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 37), התשע"ג–2012, בקריאה שלישית.
מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 9
בעד החוק – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 37), התשע"ג–2012, נתקבל.
היו"ר ראובן ריבלין:
11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 37), התשע"ג–2012 למניינם, עברה בקריאה שלישית והחוק נכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
רבותי, עד כאן הדיון להיום. תם סדר-היום. ישיבת הכנסת הבאה, קרוב לוודאי שתהיה בכנסת הבאה. ישיבה זו נעולה.