קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון מס' 5), התשע"ג–2012
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/745).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי חברי הכנסת, אם אתם מסכימים עם אדוני – אני רואה פה – קדימה, מי היום – אתה נציג קדימה?
קריאה:
הוא.
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא. הוא נציג – לא, חברת הכנסת סולודקין, תגידו לי מי נציג קדימה. חבר הכנסת בילסקי, האם אתה מסכים לדיון משולב, שהשר יציג גם את החוק השני?
איתן כבל (העבודה):
כן.
מאיר שטרית (התנועה):
כן.
זאב בילסקי (קדימה):
כן.
היו"ר ראובן ריבלין:
העבודה – כבל מסכים. התנועה – מסכימה. חבר הכנסת ברכה. יש אנשים שעדיין יושבים באותו מקום שהם ישבו גם בכנסת הקודמת. אתה רואה? זה קורה. אתם מסכימים. חבר הכנסת זאב? מסכים. חבר הכנסת אורי אריאל? מסכים. חברת הכנסת חוטובלי? יושב-ראש ועדת הכלכלה הסכים, וזה דבר חשוב, כי בלי הסכמתו לא הייתי מסכים להציע זאת. לכן אני אומר על דעת כל הסיעות הנמצאות כאן בבית – חבר הכנסת הורוביץ, אתה מסכים לדיון משולב?
ניצן הורוביץ (מרצ):
כן.
היו"ר ראובן ריבלין:
אוקיי. אז אני מזמין את שר – את השר או את יושב-ראש הוועדה? לא, את השר אני מזמין על מנת להציג את חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו – לא, חוק התקשורת.
שר התקשורת משה כחלון:
חוק התקשורת – חדשות מקומיות.
היו"ר ראובן ריבלין:
חוק התקשורת – חדשות מקומיות. השר יציג זאת, ולאחר מכן חברי הכנסת יעלו לדיון, ובמקום שיהיו להם שלוש דקות - אנחנו נדבר על שני החוקים, כל אחד חמש דקות. בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
מה הועילו חכמים בתקנתם, אדוני היושב-ראש?
היו"ר ראובן ריבלין:
החכמים הועילו הרבה, תאמין לי.
נסים זאב (ש"ס):
- - - שלוש דקות - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
בשני הנושאים יש אנשים שרוצים להתבטא לגופו של עניין. חבר הכנסת זאב נסים, קודם כול, אני מוכרח לומר שהצעותיך תמיד באות לפני, ואני תמיד שוקל אותן, כי הן רציניות. יחד עם זה, לא תמיד אני נענה להן. מה שקבעתי – אני נשאר עם זה. בבקשה, אדוני יציג את החוק השני, ולאחר מכן נתחיל בדיון הכללי.
שר התקשורת משה כחלון:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להציע את הצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון מס' 5). המטרה של החוק היא להאריך את השידורים, או לאפשר לחדשות המקומיות לשדר חצי שנה נוספת. אני גם לא מבין איפה מצאו את המספר הזה. אני לא יודע למה לא שבעה חודשים, למה לא שישה חודשים וארבעה ימים. אבל חצי שנה – חצי שנה. כנראה - - -
יואל חסון (התנועה):
אתה לא שר התקשורת?
שר התקשורת משה כחלון:
כן, אני שר התקשורת, אבל אני לא מעורב בזה. מתחת ידי לא היו יוצאים דברים כאלה, חבר הכנסת חסון. ואני אומר את זה בצניעות. עד היום לא יצא שום דבר עקום מתחת ידי.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מוכרח לומר גם לעניין זה, אדוני, אחת משתיים – או שאנחנו מסכימים או שאנחנו לא מסכימים. אם מסכימים, אני כבר מציע להאריך את זה לשנה, כי הכנסת הבאה, עד שהיא תעסוק בתקציב ועד שתוקם הממשלה, כבר נגיע לשישה חודשים, ואנה אנו באים? אז נבוא עוד הפעם להאריך בחצי שנה? אני אציע לוועדת הכלכלה - - -
שר התקשורת משה כחלון:
אני חושב שנכון יעשה היושב-ראש אם יציע לשנה, עם מימון מלא, ובלי טריקים ובלי שטיקים. מה זה חצי שנה? למה? לפטר חצי מהאנשים? איזה אופק זה חצי שנה? אנחנו כבר בסוף דצמבר. איזה אופק? אבל עוד הפעם, משהו. אני הגעתי לכאן כשר התקשורת כי זה פשוט התפקיד שלי, לא כי אני אוהב את זה, ואתה יודע, יש אחריות מיניסטריאלית ואני חייב לעמוד פה. אבל גם האמת שלי צריכה להיאמר וצריכה להירשם.
הבקשה היא להאריך את זה בחצי שנה – אם אינני טועה, זה עד 30 ביוני – בעלות של 9.25 מיליון ש"ח. וזהו. אני מבקש, כמובן, את התמיכה של הכנסת בדבר הזה. וצריך להשתדל לפעול בוועדות להאריך את זה לשנה. ושוב, שיאזרו אומץ ויחליטו – רוצים חדשות מקומיות? תנו להם לחיות. לא רוצים חדשות מקומיות? תגידו לא רוצים חדשות מקומיות, ולא רוצים בבוקר ואחר-הצהריים לא רוצים, ובסוף מחליטים לחתוך באמצע כמו איזה מסחר סוסים: בוא נחתוך, אתה אמרת שנה, אני אמרתי – בוא נחתוך באמצע. זה לא הולך.
יש שם 180 עובדים. חברים, 30 עובדים בדרום. ויש לי הרבה כבוד לערוצי ה"ברודקאסט" הגדולים, אבל גם שם אין חמישה עובדים בדרום, או בפריפריה, ולא חמישה בצפון. בחדשות המקומיות יש 30 בדרום, אדוני היושב-ראש. אם אנחנו מדברים על משהו קלאסי לפריפריה – פה זה נמצא, בנייר הזה, בחצי השנה הזאת נמצא המענה בפריפריה. כשקורה משהו בחצור, אדוני היושב-ראש, לא תראה את זה באף ערוץ, גם לא בערוצים שאנחנו עוזרים להם היום. אבל בחדשות המקומיות כן תראה את זה. אולי הרייטינג לא גבוה, אבל אנשים צריכים לדעת מה קורה ליד הבית שלהם. ואין לי שום בעיה, אתם לא רוצים? שיחליטו. שתחליט ממשלת ישראל שלא רוצים. אבל לא להפסיק – אני לא רוצה להשתמש במלים חריפות, אבל שיפסיקו לגרור את האנשים האלה. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. הוצגו שני החוקים. על-פי הסכמת כל חברי הכנסת הנוכחים, רבותי, אנחנו מתחילים בדיון הכללי. חבר הכנסת מוחמד ברכה – ראשון הדוברים. לרשותו חמש דקות. אחריו – דב חנין, ואם לא יהיה – חבר הכנסת איתן כבל, ואם לא יהיה – חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, ואם לא יהיה – יואל חסון. רבותי, בעוד דקה אני סוגר את הרשימה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אפשר להתחיל, אדוני?
היו"ר ראובן ריבלין:
בבקשה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו, סיעת חד"ש, נתמוך בשני החוקים כדי למנוע את סגירת ערוץ-10 וכדי שהחדשות המקומיות ימשיכו להיות משודרות. אבל למרות זאת, ועל אף זאת, אני מניח שהממשלה ידעה וראתה, כמו כולנו, שהכתובת היתה על הקיר. זה חודשים רבים אנחנו מדברים על המשבר בערוץ-10, ואפילו יצאו ידיעות על ניסיון של סחטנות פוליטית של משרד ראש הממשלה כלפי הערוץ על-ידי ניסיון לכוון אילו עיתונאים יהיו ואילו לא. העניינים נמשכו באותה סחבת עד שהגענו היום עד הלום, כשהגב אל הקיר. וגם כאן וגם היום יש לא מעט ציניות בהצעה שמובאת בשם הממשלה לכנסת. הרי אותה הצעה יכולה היתה לבוא לפני חודשיים, ב-15 באוקטובר; היא יכולה היתה לבוא לפני הפגרה, פגרת הקיץ. אבל נראה שיש שיקולים אחרים חוץ מאשר להציל שידור ציבורי שהיו ביסוד השיקולים של ממשלת נתניהו, והם להביא את זה סמוך לבחירות. אולי תצא מזה תמיכה או ישועה כלשהי לממשלה, לקברניטיה ולעומד בראשה.
על אף מה שהודעתי בתחילת דברי, אדוני היושב-ראש, שאנחנו נתמוך, יש לנו דברים קשים ביותר לומר, גם על השידור הממלכתי וגם על השידור הציבורי, כולל ערוץ-10 וערוץ-2 וערוץ הכנסת, שלדעתי מתעלמים לחלוטין, או כמעט לחלוטין, מקיומם של כ-20% תושבים אזרחים ערבים במדינת ישראל, והאג'נדה שמעסיקה את אותו ציבור לא נמצאת על סדר-היום של אותם ערוצים, כמו גם השידור הממלכתי בערוץ-1, אבל שם אפשר לטעון שיש ערוץ בערבית, או יש שידור בערבית. ומראית העין שנעשית בתוך השידור הציבורי היא פשוט לעג לרש, כשמדובר, למשל, על מהדורת חדשות שבועית בערוץ הכנסת, שקונים אותה מערוץ-2, זה נשמע הזוי לחלוטין; אני עוד לא שמעתי על מהדורת חדשות שבועית. ובעניין החדשות המקומיות נדרשת שקיפות רבה יותר ממה שקיים בכל ההתנהלות ובכל הזכיינות.
הנושא של המפרסמים, שמשקיעים 3.4 מיליארד שקל – בישראל משקיעים רק 100 מיליון בפרסום בערבית, וזה אומר הרבה על סדר העדיפויות של אותם ערוצים. או דוגמה אחרת, אם בשנה אחת מוציאים 400 מיליון שקלים להפקות, בהפקות בערבית משקיעים 300,000 שקל. וזה בידיעה שערוץ-10 כמעט שאינו משקיע בשפה הערבית. כך גם קורה עם ערוץ הכנסת, וכבר דיברתי על אותה ההמצאה בלעדית של מהדורת חדשות שבועית.
היחס של התקשורת באופן כללי – ואני באמת לא אוהב – אני יודע מי עומד כאן ומדבר על התקשורת, אבל דווקא אלה שזוכים לחשיפה – צד מסוים של המפה הפוליטית, חשיפה כמעט מוחלטת, כולל הקמת עיתון ייעודי, במירכאות או בלי מירכאות, שבנוי על הון זר שבא כדי לתמוך ולהתערב בתוך המערכת הפוליטית בצורה גסה ובוטה. אבל בכל אופן, אני חושב שמי שמודר מהשיח התקשורתי, אם הממלכתי ואם הציבורי, זה דווקא הציבור הערבי, והוא בעצם – כמו שהממשלה מתייחסת אליו במפלס הזכויות והיחס לזכויות – הזכויות האזרחיות, הזכויות הדמוקרטיות, הזכויות הלאומיות – כך גם התקשורת מאמצת באופן וולונטרי לחלוטין את הגישה המפלה, המדירה, של הממשלה. מדברים על צנזורה ועל מועצת עיתונות – במועצת העיתונות ובמערכת התקשורת בישראל יש צנזורה פנימית וולונטרית של הדרת המיעוט הלאומי הערבי ושל אימוץ השיח של הממשלה כמעט בכל כלי התקשורת. על אף זאת אני חושב שחשוב שיהיה שידור ממלכתי, חשוב שיהיה שידור ציבורי, לכן - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
שידור ממלכתי זה מטעם הממלכה, זה הממשלה. זה שידור ציבורי.
מוחמד ברכה (חד"ש):
כן כן, ואנחנו מחוץ לממלכה ומחוץ לציבור.
היו"ר ראובן ריבלין:
דרך אגב, לגבי ערוץ הכנסת אני מבקש מאדוני לכתוב לי מכתב.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני אכתוב, בהחלט. משמעות הדבר – זאת אומרת שהאזרחים הערבים, 20%, נמצאים מחוץ לממלכה ומחוץ לציבור. על אף זאת אנחנו נתמוך בשתי הצעות החוק, כי אני חושב שאסור לתת לכלי תקשורת כל כך מרכזי לקרוס, במיוחד ערב בחירות. תודה רבה, אדוני.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת חנא סוייד – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה. מאיר שטרית יהיה במקום כבל, וכבל במקום – אוקיי, בסדר גמור, אין בעיה.
מאיר שטרית (התנועה):
מי שלא נוכח מאבד את תורו?
היו"ר ראובן ריבלין:
אלא אם כן יש לו סיבה מאוד מיוחדת, שהוא ישכנע אותי מדוע הוא לא איבד. ברור כשמש שמי שקוראים לו לעלות לדוכן והוא אינו נוכח מאבד את הזכות שניתנה לו לומר את דבריו. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.
מאיר שטרית (התנועה):
לפנים משורת הדין, שידבר בסוף.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אני מצטער שאין אתנו שר בדיון החשוב הזה, כי הממשלה היתה צריכה להיות אתנו.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא לא, השר נמצא פה. נא להבהיר לשר שהוא חייב להיות פה, אלא אם כן הוא יביא ממלא-מקום.
דב חנין (חד"ש):
בכל מקרה, הממשלה הגדולה ביותר בתולדות ישראל היא ממשלה מאוד נעדרת מהכנסת, וגם היום היא נעדרת מהכנסת.
מאיר שטרית (התנועה):
יש כאן שר תקשורת לשעבר, היושב-ראש.
דב חנין (חד"ש):
היושב-ראש הוא שר התקשורת לשעבר, וכולנו מעריכים אותו גם כשר התקשורת לשעבר וגם כיושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
הנה, השר נמצא פה. השר מקפיד - - -
דב חנין (חד"ש):
הנה, השר נמצא אתנו.
היו"ר ראובן ריבלין:
- - - השר מקפיד בכבודה של הכנסת. השר כחלון מקפיד בכבודה של הכנסת.
דב חנין (חד"ש):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
הנה, אני נותן לך את כל השניות שהשר לא היה פה. בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
תודה רבה. אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו בדיון חשוב, ואנחנו בדיון מדאיג, כי מה שקורה בשוק התקשורת הישראלית איננו רק בעיה של אנשי התקשורת. נמצאים אתנו היום בכנסת עיתונאים שנאבקים על מקומות העבודה שלהם, וכמובן, המאבק הזה הוא מאבק ראוי, צודק ונכון. וכשאנחנו מדברים על ערוץ-10 ואנחנו מדברים על החדשות המקומיות אנחנו מדברים על מקומות עבודה של הרבה אנשים – של עיתונאים, צלמים, עורכים, אנשים טכניים – אנחנו מדברים על מפעלים עם הרבה מאוד עובדים, והם נאבקים על מקומות העבודה שלהם, ובצדק הם נאבקים על מקומות העבודה שלהם, מאבק צודק, מאבק ראוי, מאבק שצריך לתמוך בו בכל מפעל.
אבל המאבק הזה, עמיתי חברי הכנסת, הוא לא רק מאבק על מקום עבודה, הוא מאבק על אחד מתנאי היסוד לקיומה של דמוקרטיה. תקשורת מגוונת, פלורליסטית, שנותנת מרחב ביטוי לקולות שונים בחברה, זה תנאי יסודי שבלעדיו אין דמוקרטיה, והתנאי היסודי הזה, עמיתי חברי הכנסת, נמצא היום בסכנה גדולה. אנחנו רואים מה שקורה בשוק התקשורת, אנחנו רואים את המשבר הקשה שעבר "מעריב", אנחנו רואים את המשבר בעיתונות הכתובה, ואנחנו רואים גם את המשבר הקשה בעיתונות האלקטרונית. חדשות מקומיות - שזה כלי חברתי ממדרגה ראשונה, של ביטוי למאבקים המקומיים, לפעילות הסביבתית, לעשייה החברתית, לקשיים החברתיים. אחד הדברים המשמעותיים ביותר שקיימים בתחום התקשורת והחדשות בישראל, ערוץ-10, שהוא אחד משלושה ערוצים בסך הכול שפועלים בשפה העברית, נמצא בסכנה של סגירה, והחרב מתנופפת מעל ראשו זמן ארוך ורב, ויש תחושה קשה שיש מי שנהנה ויש מי שמרוויח מהחרב המתנופפת הזאת.
כדי שהדברים יהיו ברורים, אני אומר אותם כאן: אני חושב שהממשלה וראש הממשלה נהנים מהמצב הזה, שבו התקשורת ואמצעי התקשורת הם בני-ערובה; שבו החלטות יסודיות לגבי המשך תפקודו של ערוץ נמצאות בסופו של דבר בידי הממשלה; שבו הממשלה – השלטון הוא שיקבע את גורלו של העיתון, הוא שיקבע את גורלו של אמצעי התקשורת, ואז כמובן זו איננה יכולה להיות תקשורת עצמאית, זו איננה יכולה להיות תקשורת ביקורתית, זו איננה יכולה להיות תקשורת נושכת, זו איננה יכולה להיות תקשורת שיכולה למלא את התפקיד החיוני שלה במרחב הדמוקרטי.
ההתקפות על התקשורת הן חלק ממהלך רחב, מדאיג ומסוכן, ואנחנו, עמיתי חברי הכנסת, חייבים לראות את התמונה הזאת בכללותה – את האיומים, את המתקפות, את הסכנות שבהן המרחב הדמוקרטי נתון. הסכנות האלה מגוונות ורבות, אבל יש להן מכנה משותף אחד: הן מאיימות על הרקמה של פלורליזם, של דיון חופשי, של היכולת להביע דעות ביקורתיות, של היכולת להביע דעות מרגיזות, של היכולת להביע אפילו דעות מקוממות של מישהו בחברה הישראלית שמאמין בדעות האלה.
אתמול פסלה ועדת הבחירות המרכזית את התמודדותה של חברת הכנסת חנין זועבי. אני קיבלתי את ההחלטה הזאת בצער רב. אני חושב שזו החלטה בעייתית. לא היתה שום עילה לפסילה הזאת. היועץ המשפטי לממשלה קבע שאין אפילו עילה להגיש כתב אישום נגד חברת הכנסת זועבי. ועכשיו באים במוסד פוליטי ושוללים מחברת כנסת, בלי כתב אישום ובלי הרשעה בבית-משפט, את הזכות הבסיסית לבחור ולהיבחר, שהיא אבן יסוד בדמוקרטיה. למרבה השמחה יש עדיין בית-משפט בירושלים, יש עדיין שופטים בירושלים, ואני מקווה, ואני גם מעריך, שבית-המשפט העליון, על בסיס ההלכות הקיימות, יפסול את הפסילה הזאת, כפי שהוא עשה גם בעבר.
אבל יש מכנה משותף לכל האיומים האלה על המרחב הדמוקרטי, ואנחנו ביום הזה צריכים להבין שאם אנחנו לא נעשה כדי להגן על הדמוקרטיה, לא תישאר בסופו של דבר דמוקרטיה להגן עלינו. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת עפו אגבאריה, ואחריו – חבר הכנסת מאיר שטרית. אחריו, אחריו, אחרי עפו.
עפו אגבאריה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו היום מדברים על התקפה על התקשורת, שבעצם במדינה דמוקרטית היא אחת הרשויות שמגינות על הדמוקרטיה, והפלורליזם חייב להישאר. אם לא תהיה דמוקרטיה גם לא יהיה שלטון חוק, ואם לא יהיה שלטון חוק אנחנו ניכנס לאיזו מערבולת של מדינה שהולכת לכיוון הרבה יותר גזעני והרבה יותר אפרטהייד ממה שעכשיו אנחנו נמצאים בו.
לצערי הרב, כנראה מדיניות סתימת הפיות וה"עליהום" הזה על הדמוקרטיה נמשכים, לא רק נגד ערוצי הטלוויזיה והתקשורת והעיתונות. אנחנו ראינו את זה, לצערי הרב, אפילו בהרכב של רשימות של מפלגות אידיאולוגיות שמיוצגות בכנסת, כאשר הודרו מהרשימות האלה אנשים עם חזון חברתי ועם חזון דמוקרטי. ואני מתכוון לאנשים שלא מצאו את מקומם ברשימת הליכוד ובמקומם הוכנסו הפייגלינים למיניהם, שהם לא חסידי הדמוקרטיה ולא חסידי הפלורליזם.
היו"ר ראובן ריבלין:
האם יש אגבאריה ומיניהם?
עפו אגבאריה (חד"ש):
לא, כי אנחנו חסידי דמוקרטיה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אז למה אדוני אומר "פייגלינים ומיניהם"?
עפו אגבאריה (חד"ש):
המתנחלים, הכוונה.
היו"ר ראובן ריבלין:
טוב. אז, אדוני, מתנחלים זה שם כללי. הפייגלינים זה משפחה כמו אגבאריה.
עפו אגבאריה (חד"ש):
לא, לא, לא, אני מתכוון לכיוון הפוליטי.
היו"ר ראובן ריבלין:
הבנתי, אבל אדוני נותן בהם סימנים מבלי שאנחנו רשאים לעשות זאת. כן. רק הערתי.
עפו אגבאריה (חד"ש):
טוב, אני לא חושב שזה פגיעה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אתה לא חושב שזה פגיעה, אבל היא יכולה להתפרש.
עפו אגבאריה (חד"ש):
לא לזה הכוונה.
היו"ר ראובן ריבלין:
כי אני הייתי מאוד כועס אם היה מישהו מחברי בליכוד היה אומר: האגבאריה למיניהם.
עפו אגבאריה (חד"ש):
לא לזה הכוונה.
היו"ר ראובן ריבלין:
לכן אני - - -
עפו אגבאריה (חד"ש):
אני חושב שאתה הבנת וכולם הבינו מה הכוונה.
היו"ר ראובן ריבלין:
נכון, אבל אתה יודע, יותר טוב לשים לב.
עפו אגבאריה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כאשר אנחנו מדברים על שידורי הטלוויזיה או כל שידור ממלכתי, אנחנו, כ-20% מהאוכלוסייה, מקווים שאנחנו נהיה מיוצגים לפחות בצורה הוגנת ובצורה דמוקרטית בערוצים האלה. אבל - לא בערוץ הראשון ולא בערוץ השני וגם לא בערוץ-10, ולצערי הרב גם לא בערוץ הכנסת. אם אדוני היושב-ראש יעשה סטטיסטיקה או יבקש סטטיסטיקה של כמה דיברו חברי כנסת, כמה שעות חשיפה תקשורתית היו לחברי הכנסת, אני חושב שהוא ימצא הבדלים עצומים. אפילו לייצוג של חברי הכנסת הערבים – הוא לא ימצא את האחוז שמייצג אותם אפילו בכנסת.
לכן, אני חושב שצעד כזה הוא לא רק אנטי-חברתי, הוא גם התקפה מאוד מאוד לא הוגנת על הדמוקרטיה. וכמה אנחנו, במיוחד בשלב הזה – גם מדינת ישראל, על כל גוני האוכלוסייה שלה – אנחנו ערים ואנחנו רואים את ההקצנה הימנית וההתקפות הגזעניות לא רק על הערבים, גם על מי שהוא שונה. ואנחנו זוכרים את ההתקפות נגד העובדים הזרים והסודנים רק בגלל צבע עורם. לכן, אני חושב שזה מאוד מאוד חיוני לשמר את השיח הדמוקרטי, וזה גם חינוכי ממדרגה ראשונה, גם לאנשים, וגם לשים בצד או להדיר מהשיח הציבורי את הגזענות שהולכת ומשתוללת במדינה הזאת, וזה בעצם יכול להיות הסכנה הכי גדולה לדמוקרטיה במדינת ישראל. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. אני מזמין את חבר הכנסת מאיר שטרית.
זאב בילסקי (קדימה):
מי אחריו?
היו"ר ראובן ריבלין:
אחריו – חבר הכנסת גאלב מג'אדלה.
מאיר שטרית (התנועה):
אדוני היושב-ראש, לשם שינוי אני אדבר ממש על הצעות החוק עצמן. הצעת החוק הראשונה, לגבי חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו – אני צריך לומר, אדוני היושב-ראש, את מה שאני חושב מזה שנים ולא מהיום, ואתה עד לזה, כי כשהיית שר התקשורת, אני כשר המשפטים תמכתי בעמדה שלך, גם ועדת שרים לחקיקה, במעבר משיטת הזיכיונות לרשיונות. אף שכל מיני אנשים ממשרד המשפטים ניסו לטרפד את זה, אמרתי לו: אל תדאג, הכול יעבור, ואני אחראי לכך שמבחינת משרד המשפטים תהיה תמיכה.
ואני אומר את מה שאמרתי אז. אני עומד על דעתי ואני הולך - -
היו"ר ראובן ריבלין:
על אף הקומיסרים לתקשורת במשרד המשפטים, שאדוני עמד בגבורה מולם.
מאיר שטרית (התנועה):
- - בעקבות מה שגם שר התקשורת אמר פה. לדעתי, צריך לבטל – לא לאחד את המועצות – לבטל את המועצות הללו. זה מיותר לחלוטין. זה הרי מגוחך, אדוני היושב-ראש, שבטלוויזיה בכבלים יושב מישהו שרואה כל תוכנית, ואם הם מזיזים את התוכנית מ-20:15 ל-20:30 הוא צריך אישור של הרגולטור. תגידו לי, מה, אתם השתגעתם? אני מציע, אדוני היושב-ראש, להסתכל על חוק הטלוויזיה בכבלים – שאני עשיתי אותו כאן, כחוק פרטי שלי, ב-1986 – ולהסתכל בנאומים שלי באותה תקופה. אמרתי: כל המטרה היא שאפשר לשדר בהמון ערוצים, שאדם יכול לגשת לכל מה שהוא רוצה לראות באופן חופשי.
כל הרעיון היה להחליט לא מה ישדרו אלא מה לא ישדרו. הרעיון הוא שהמועצות צריכות להחליט על שלושה דברים שאסור לשדר, רק על זה; זו הרגולציה היחידה שצריכה להיות: שאסור לשדר תעמולה גזענית, פוליטית או פורנוגרפיה. זה הכול. כל היתר – או תועבה, מה שנקרא. כל היתר, צריך לתת להם לפעול כמו שהם רוצים, בעיקר בשיטת הרשיונות.
אז אני יודע שפה כל התהליך התקומם בזה שכל אנשי התקשורת, כשעשו את חוק הטלוויזיה, את חוק ערוץ-2, אחרי חוק הטלוויזיה בכבלים שעשינו, על יצירת ז'אנרים וגרסאות עילית וכן הלאה – דבר שסיבך מאוד את כל מערכת הערוצים ואת הצורך – הכריח אותם לשים הרבה מאוד כסף בהפקות. אני חושב שאם היתה תחרות חופשית אמיתית, עם החלטות מה לא לשדר, והתחרות היא מה לשדר, עדיין יהיה - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
אני חושב שהסוגה העילית שהשר דיבר עליה היא חשובה ביותר, היא בנפשה של החברה בישראל, ולכן אני חושב שגם לזה היית מסכים ודאי.
מאיר שטרית (התנועה):
אדוני היושב-ראש, בשמחה רבה. אני בוודאי חושב שיש אינטרס לכל בעל שידור לעשות גם סוגה עילית, כי הוא רוצה שהציבור יראה תוכניות שלו - -
היו"ר ראובן ריבלין:
ודאי.
מאיר שטרית (התנועה):
- - מה שקובע מה אנשים יראו מעבר למכנה המשותף הנמוך ביותר, של כל סדרות הריאליטי. יש גם דברים אחרים שעשו, ואגב, לשבחו של ערוץ-1 ייאמר שבשנים הטובות – אני הייתי חבר הוועד המנהל ב-1981 - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
זה תפקידו של ערוץ-1. ערוץ-1 הוא ערוץ למיעוטים - -
מאיר שטרית (התנועה):
כן. הוא הפיק אז את הסדרות הטובות ביותר שנעשו בישראל.
היו"ר ראובן ריבלין:
- - לאוהבי קונצרטים ולאוהבי תיאטרון. הוא לא צריך לתת לציבור מה שהוא רוצה.
מאיר שטרית (התנועה):
נכון.
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא צריך לתת לציבור מה - - -
מאיר שטרית (התנועה):
אבל הוא נתן לציבור גם ברמה העילית וגם מה שהוא רוצה.
היו"ר ראובן ריבלין:
נכון.
מאיר שטרית (התנועה):
"מישל ספרא ובניו", "עמוד האש" - -
היו"ר ראובן ריבלין:
זה ההבדל בין השידור הציבורי לשידור הדוקטרינרי.
מאיר שטרית (התנועה):
- - סדרות שעלו מאות מיליונים.
לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב, אדוני שר התקשורת, שאתה צודק בגישה שלך וחבל שלא מבצעים אותה. צריך לבטל את המועצות הללו, לעשות רגולציה הרבה יותר מצומצמת.
אני גם לא מבין, אדוני היושב-ראש, למה הדרישה להעביר את ערוץ החדשות לירושלים. הרי זאת עלות נוספת, בערוץ שיש לו ממילא בעיות כספיות. מה יקרה אם ימשיכו לשדר מהמקום שהם כבר נמצאים בו? הקימו אולפנים, זה עלה הון עתק לעשות את זה. ההעברה הנוספת – מה? הכול בירושלים. ירושלים הבנויה כבר מגיעה עד נתניה, כמו שאומר הגשש. די, לא צריך כל דבר בירושלים. יש בירושלים מספיק מוסדות מדינה. הלוואי שכל מה שמקיימים בחוק בירושלים יהיה בירושלים. בינתיים לא התרשמתי שבאמת כל המשרדים הממשלתיים עברו לירושלים. עובדה, אראה לך משרדים ממשלתיים שיושבים בתל-אביב ולא בירושלים. ראה משרד החקלאות, ראה עוד דוגמאות של משרדים אחרים, ולכל משרד יש שלוחה בתל-אביב. אז בואו נעזוב את המשחקים, זה פשוט לא לעניין להגיד לערוץ: בוא, עכשיו תוציא עוד הוצאה עצומה בגירעון שיש לכם, להעביר כי מישהו רוצה שיהיה בירושלים. אני לא תומך בזה, אני חושב שזה לא נכון, אבל בלית ברירה אני אתמוך כמובן בחוק, כי אנחנו רוצים שערוץ-10 ימשיך לעבוד.
כנ"ל, אדוני, לגבי שידורי החדשות המקומיות בטלוויזיה. בזה אני נוגע בדבר, אני אומר שוב, כמי שחוקק את חוק הטלוויזיה בכבלים, כזכור לך, נגד הממשלה שהייתי חבר במפלגתה, בליכוד. רק בקריאה שלישית הממשלה הצטרפה אלי, כי היא ראתה שיש רוב בכנסת. החוק המקורי – בדיונים, גם בכנסת, גם בוועדה וגם בחוק המקורי נאמר שכל הכסף שייכנס מהתגמולים של הזכיינים בטלוויזיה בכבלים, ילך לטלוויזיה קהילתית. הרעיון היה להשתמש בכסף הזה כדי להפיק חדשות מקומיות, כדי לסקר בכל מקום את האירועים הקהילתיים במקום. תזכרו איך זה קם, זה קם על טלוויזיות מפוזרות לאזורים שונים. הרעיון היה שאדם יוכל בעיר שלו לראות את המסיבה של בית-הספר, משחק כדורגל של העיר, לראות מה קורה בעיר שלו. לצערי, מה שקרה, הכסף נכנס לסיר הגדול של משרד האוצר. משרד האוצר נותן אחוזים בודדים מהכסף הזה לטובת חדשות מקומיות, וגם את זה עמדו להרוג עכשיו. אני שמח שהממשלה עושה חוק בשביל לפחות להאריך את חייהן עד אחרי הבחירות, ונקווה שנוכל לתקן את זה.
היו"ר ראובן ריבלין:
האמירה שהמקום יהיה בירושלים היא אמירה שבה אנחנו מתייחסים לירושלים במעמד שאנחנו רוצים לתת לה. גם ברשיונות, לפי דעתי, אחד התנאים הראשונים יהיה שהחדשות תשודרנה מירושלים.
מאיר שטרית (התנועה):
אז למה לא - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
דרך אגב, ערוץ-10 בא בזמנו לשר התקשורת, ב-2003, במקרה הייתי אני, ואמר: תן לנו שנה "גרייס".
מאיר שטרית (התנועה):
למה לא עשו את זה מההתחלה, אם כבר? למה היה צריך להקים חברה חדשה?
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מודה באשמה.
מאיר שטרית (התנועה):
למה אי-אפשר לשדר את החדשות מאחד הערוצים?
היו"ר ראובן ריבלין:
כי הם אמרו: אנחנו בחיתולים, אנחנו צריכים - - -
מאיר שטרית (התנועה):
לכן אני אומר שבעניין הזה יש הטלה של הוצאה נוספת, גדולה מאוד. זאת הוצאה גדולה. בערוץ שממילא נמצא על סף משבר, אני לא בטוח שזה הזמן החכם ביותר. היה צריך לתת להם להתאושש. כשבעתיד יהיה כסף, אז אולי הם יוכלו בעצמם לעשות את המעבר ולעבור לירושלים.
היו"ר ראובן ריבלין:
בלי ציון אין ציונות.
מאיר שטרית (התנועה):
כן. לכן, חברים, אדוני היושב-ראש, אנחנו תומכים בחוקים הללו. אין שום ספק שחייבים להעביר את החוקים הללו כדי לאפשר גם את המשך העבודה של ערוץ-10, גם את המשך החדשות הקהילתיות, שזו לפחות כבשת הרש שעוד נשארה, וחבל שהכבשה הזאת גם כן תמות. אני מקווה שהחוקים האלה אכן יעברו, ושגם ערוץ-10 וגם החדשות הקהילתיות אכן ימשיכו בעבודתם.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. רבותי, אנחנו ממשיכים. חברי הכנסת גאלב מג'אדלה, יואל חסון ושלמה מולה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, עמיתי חברי הכנסת, אני לא אפתיע אותך, כבוד היושב-ראש, אם אגלה לכנסת שבתחילת השבוע יזמתי את הדיון ב-25 חתימות. דיברתי עם חבר הכנסת שאול מופז, עם חברי הכנסת שלמה מולה, יואל חסון וזהבה גלאון. הדבר דלף לממשלה וראש הממשלה לקח יוזמה, התייעץ אתך, והבאתם את הדיון לכאן, ואני שמח. אבל טוב שגם הציבור ידע.
אנחנו היום מאשרים חוק שנותן מקום עבודה למאות אזרחים יקרים וטובים. אני שמח יחד עם סיעתי, סיעת העבודה, על כך.
אבל אדוני היושב-ראש, היתה לנו תחושה שבחודשים האחרונים ראש הממשלה עסק בעניין הזה יותר בצד הפוליטי מאשר בצד של רשות שנייה שחשובה מאוד לחברה הדמוקרטית. הוא רצה, קודם כול, והיתה תחושה כזאת, שיכרעו ברך ושיתחננו על נפשם, ושגם יורידו פרופיל ויתנהגו לא כמו בחברה דמוקרטית. כל זה לא עזר לו. לא עזר לו, כי הוא ידע בוודאות שיש מפלגות ויש כנסת ויש סיעות שלא ייתנו.
אבל יותר מזה אני אגיד לך. למה היינו צריכים להגיע לזה? חברה דמוקרטית, שהתקשורת היא אבן יסוד בה, ממשלה צריכה לחכות לתעלול כזה של תהליך מייגע? אני בטוח שאם זה היה תלוי בשר התקשורת, בשר כחלון, לא היינו היום בסיטואציה הזאת. אני בטוח במאה אחוז. אבל טוב שאנחנו היום בצעד האחרון במרתון הגדול הזה.
אבל אני רוצה לומר עוד משהו, אדוני היושב-ראש. עוד תחושה שליוותה אותי השבוע. נפל דבר בישראל ומוגש בימים אלה – התעכב, כמובן – כתב-אישום נגד שר החוץ. שר החוץ עשה תרגיל פוליטי חכם והתפטר. במשך שלושה ימים היה בתקשורת עיסוק מלא, והיתה לי תחושה לפעמים שמי שהולך לקבוע את הרכב השופטים זה ישראל ביתנו, באיזה קצב של בית-משפט ובאיזו דרך, ואו-טו-טו, בתוך שבוע ימים. ואפילו דודו רותם התראיין ואמר שצריך משפט בזק, כאילו בית-המשפט עובד אצל ישראל ביתנו. זה מסר חמור מאוד, זאת תחושה קשה מאוד, שמפלגה שהגזענות לא רחוקה ממנה אפילו רוצה שהקצב של הדיונים בבית-משפט העליון – עוד מעט ההרכב ייעשה על-פי החליל שלה. מה זה הדבר הזה? מה זה, קג"ב? מה, זאת דיקטטורה? בפרהסיה? בחוצפה? משפט בזק ומתווכחים על עסקת טיעון? עוד מעט תגידו מה ההרכב של בית-המשפט העליון, ומי ידון בזה, ואיזה סדר-יום, ומה השעות של העבודה שלהם. זאת חברה דמוקרטית? זאת החברה שהיית רוצה לחיות בה, אדוני היושב-ראש?
שכחו שיש הפרדת רשויות. התעלמו לרגע – עוד בציבוריות, באופן ברור, בתקשורת, בראיונות, בחוצפה. מי שזר, ולא מכיר כמוני את המדינה כאן ואת החברה, היה שומע את הדברים והיה חושב שבית-המשפט העליון עובד אצל שר החוץ ואצל ראש ועדת החוקה שלו, מר רותם. מאיפה הביאו את החוצפה הזאת? מאיפה שאבו את החוצפה ואת עזות המצח הזאת? תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. רבותי, אנחנו עוברים הלאה. חבר הכנסת יואל חסון, ובא אחריו – חבר הכנסת שלמה מולה. בבקשה, אדוני.
יואל חסון (התנועה):
אדוני היושב-ראש, אדוני שר התקשורת, אני חייב להתחיל ולצטט את מה שאמרת עד לא מזמן, ממש פה עכשיו. כתבת, אמרת, אדוני, כי אתה לא מבין מדוע החוק מוארך רק בחצי שנה, בידיעה שהמשבר הבא הוא עניין של זמן: "אני לא הייתי מוציא מתחת ידי דבר שכזה". תמיד היית איש של אמת, וכנראה, עובדתית אתה, לצערי, במצב של פרישה, אז כנראה הלשון שלך חופשית יותר ואתה אומר את דעותיך.
היו"ר ראובן ריבלין:
פסק זמן, הוא לא בפרישה.
יואל חסון (התנועה):
פסק זמן, אין בעיה. בפוליטיקה כולנו יכולים להגיד "פסק זמן" וכולנו קוראים לזה "פסק זמן", אבל בסדר. אמרת את הדברים בצורה ברורה וחדה.
אני חייב לומר, אני לא מתרשם מהחקיקה הזאת. אני לא מתלהב מהחקיקה הזאת. אני אתמוך בה כי היא נותנת חמצן נוסף, בוודאי לחדשות המקומיות, שבאמת, מעבירים את המערכת הזאת ואת העובדים הללו התעללות קשה כבר מזמן. בוודאי, כל ההיתר הזה והארכת הזיכיון לערוץ-10.
אני מסיק מסקנה אחת, חברי חברי הכנסת, יש כאן ניסיון, הייתי קורא לזה אינתיפאדה של ראש הממשלה על התקשורת החופשית במדינת ישראל. זאת האמת. מי שמתעלם מהדברים האלה טומן את ראשו באדמה. העובדות הן ברורות וחדות. ראש הממשלה רוצה להביא את התקשורת למצב של להתחנן על חייה, להתחנן בפניו על חייה.
הרי מה קורה כאן עכשיו לערוץ-10? כולנו ניתן לערוץ-10, שוב, אפשרות להתקיים, העיקר שלא יוחשך המסך, העיקר שהדמוקרטיה שלנו עוד תבעט, העיקר שייראה שהתקשורת עדיין חופשית. אבל מה שבאמת נעשָה זה להטיל אימים על ערוץ-10, להטיל אימים על התקשורת, לאיים עליה ולהזכיר לה כל הזמן ובכל עת, שבכל רגע מישהו יכול להחשיך אותה, מישהו יכול לסגור לה את השלטר, מישהו יכול בהינף החלטה אחת לסגור ערוץ טלוויזיה במדינת ישראל. זאת האמת.
אז כולנו באנו, ותראו, מהקואליציה אין אף אחד. אף אחד לא בא, לא באמת חשוב. באה כאן התנועה, באו כאן קדימה, נציגי האופוזיציה, נציג העבודה – באו לנסות לעזור לתקשורת לשמור - - -
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
לשמור עליכם. לסייע לתקשורת לשמור עליכם.
יואל חסון (התנועה):
הנה, אתה אומר את האמת. השר ארדן, אתה אומר את האמת. אגב, קודם כול, אני חייב להגיד לך, ספסלי חברי הכנסת נאים לך. אני מקווה שהם יהיו לך בקדנציה הבאה. איש אופוזיציה טוב תהיה, אני בטוח, יחד עם חברת הכנסת גמליאל.
אבל הנה, אתה אומר את האמת. הרי אתם בסך הכול רוצים לשלוט ולהשתלט על התקשורת. אתם באים ומחלקים את התקשורת לטובים ולרעים. ואני אומר, זה לא טובים ורעים, חבר הכנסת ארדן, השר ארדן, זה לא טובים ורעים. התקשורת יום אחד תהיה אתך, יום אחד היא לא אתך, אבל היא צריכה להיות. והיא צריכה להיות פתוחה ודמוקרטית ונטולת השפעות פוליטיות, וכזאת שלא נשלטת על-ידי הממשלה ושרי הממשלה, אדוני.
אם אתה רוצה להביא את המדינה הזאת למקום הזה, שבו שרים בממשלה, הקואליציה, קובעים את הליין-אפים במערכות הטלוויזיה, התקשורת, הרדיו – בבקשה. אני לא מאמין בזה. אני הגשתי, אדוני - - -
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
רק שאלה קטנה: החוק שאתה מדבר עליו היום בקריאה הראשונה, הוא חוק פרטי או ממשלתי? ואיזו ממשלה הביאה אותו? אגב כל האשמות השווא.
היו"ר ראובן ריבלין:
שאלתך הובנה, כבוד השר. בבקשה.
יואל חסון (התנועה):
השר ארדן, תשמע - - -
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
רק תענה קודם על השאלה.
יואל חסון (התנועה):
תשמע, החוקים האלה, בעיני - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
הזמן הוא בידיו, כבוד השר. השאלה יכולה להיות נכוחה. אני מציע לכם להיפגש היום באחת מתוכניות הטלוויזיה ולהתווכח.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
אותי לא מזמינים.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני לא אתן לו עוד זמן, ולכן, אחר כך הוא יבוא ויאמר לי, נשאלתי שאלות, מה זה. זו לא שעת שאלות לחבר הכנסת יואל חסון.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
הוא הסכים לענות.
יואל חסון (התנועה):
תראה, לשיטתו של השר ארדן לא נוכל להיפגש באולפני טלוויזיה, כי איפה שמזמינים אותי לא מזמינים אותו ואיפה שמזמינים אותו לא מזמינים אותי. אז קשה יהיה לנו להיפגש באמצע - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, הוא מאוד ליברלי, השר.
יואל חסון (התנועה):
אבל בוא נהיה קצת יותר רציניים.
אורית זוארץ (התנועה):
עוד מעט לא יהיה איפה להיפגש בכלל.
היו"ר ראובן ריבלין:
הנה אני מוסיף לך עוד דקה על זה שהפריעו לך, בבקשה.
יואל חסון (התנועה):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני חושב שלא חשוב מי מביא את החוקים, ואיך מביאים, אלא חשוב העיתוי שלהם, וחשובה הצורה שבה הם מגיעים, וחשובה מסכת הייסורים שמעבירים את אמצעי התקשורת במדינת ישראל. וחשובה העובדה, שהיא ברורה ונחרצת היום, שיש אמצעי תקשורת שהם אמצעי תקשורת מנוהלים ומנווטים על-ידי ראש הממשלה והממשלה, ביניהם הרשות הממלכתית במדינת ישראל, שגם זאת עובדה; ושיש כאן עיתון שהוא תעמולה ברורה, מוחלטת, מנווטת, על-ידי מטה הבחירות של הליכוד ביתנו, שזה "ישראל היום", וכולם יודעים את האמת על זה. יש כאן אינתיפאדה שלכם, של נתניהו, על התקשורת החופשית.
אנחנו הצענו, בכנסת הזאת ובקדנציה הקודמת, שבכל הקשור לאמצעי התקשורת הממשלה לא תוכל להתערב. שיהיו ועדות חיצוניות. אנחנו הצענו שברשות השידור, כל המינויים של בעלי התפקידים – ממנכ"ל רשות השידור, חברי המליאה, יושב-ראש רשות השידור – כולם יהיו אנשים שימונו על-ידי ועדות מקצועיות ולא על-ידי שרים, ולא על-ידי הממשלה.
שלא תטעו, אני לא חושב שהתקשורת היא מקום שאני צריך לקבל ממנו חסד מסוים. אני רוצה שהיא תהיה הוגנת, אני רוצה שהיא תהיה פתוחה - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
דרך אגב, זה היה בידך בקדנציה הקודמת. אולי זה יהיה בידך בקדנציות הבאות. בוודאי אתה תמלא – אני כבר לא אהיה פה, אבל אני אזכיר לאנשים את הפרוטוקול שהשר יואל חסון, בזמנו כחבר כנסת, אמר דברים, ונא לקיים אותם.
יואל חסון (התנועה):
נכון. אתה תמיד אומר לי את המשפטים האלה, אדוני היושב-ראש - -
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא, זה גם נכון.
יואל חסון (התנועה):
- - ואולי זה ייבחן יום אחד, אני לא יודע. יכול להיות שזה ייבחן יום אחד, ואז באמת נבוא ונוכיח, כי אני מאמין באמת שבוודאי, הרשות הממלכתית במדינת ישראל, רשות השידור צריכה להיות נטולת פניות, נטולת השפעה של פוליטיקאים, נטולת מעורבות של פוליטיקאים; היא צריכה להיות פתוחה, גם קצת רלוונטית, וגם כזאת שצופים בה. וזה בין השאר יקרה אם הפוליטיקאים יסירו את ידם מהרשות הזאת.
ושלא לדבר על עניין הרגולציה עם אמצעי התקשורת, שהממשלה משתמשת בכלים הרגולטוריים כדי להשפיע על תקשורת שהיא תקשורת שאמורה להיות – אומנם עובדת על תדרים ממשלתיים או של המדינה, או באחריות המדינה, אבל בוודאי חופשית ולא מושפעת מפוליטיקאים.
אני, אדוני היושב-ראש, חושש באמת מהמקום שאנחנו הולכים אליו. אני אומר לך בצורה הכי ברורה, לא משנה איפה אהיה בעתיד – אני לא רוצה לשלוט על אמצעי התקשורת במדינת ישראל. אני רוצה להיות מספיק טוב שהתקשורת תסקר אותי בצורה הוגנת. אני לא רוצה להשתלט על אמצעי התקשורת, אני לא רוצה להשפיע על ליין-אפים של אמצעי התקשורת, אני לא רוצה להשפיע על איזה מרואיין עולה בבוקר, ואיזה מרואיין עולה בערב, ואיזה לא עולה לשידור. אני לא רוצה את זה. אני לא מאמין בזה, אדוני היושב-ראש.
ולכן, לסיום, אני רוצה לומר לכם, חברי חברי הכנסת, בואו נשים לב לתהליכים האלה, בואו נעצור אותם. אנחנו נתמוך בחוק הזה היום כדי לתת באמת אוויר לנשימה. אבל שימו לב לעניין הזה, לאינתיפאדה הקשה הזאת של ראש הממשלה על התקשורת, ואנחנו נצטרך לעצור אותה, והציבור צריך להיות ער לה. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת מולה, בבקשה, ולאחריו – חבר הכנסת מגלי והבה.
שלמה מולה (התנועה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, האמת היא, מי שראה בשנה האחרונה איך הממשלה וראש הממשלה התעללו בערוץ-10 שואל שאלה פשוטה: למה? הרי אין חירות אדם בלי תקשורת חופשית, אין דמוקרטיה בלי תקשורת חופשית, אין זכויות אדם, חופש הפרט, בלי תקשורת חופשית, אדוני היושב-ראש. במקום שבו כלי התקשורת מפחדים מהשלטון, האדם הפשוט, בקצה, האדם הפשוט שנגרם לו עוול על-ידי המדינה, הוא זה שנפגע.
ואני אומר לך כמי שהגיע, בגילי הצעיר, דווקא ממדינה טוטליטרית, שבה אין חופש פרט, אין חופש אדם, אין תקשורת חופשית – אתה מגיע לפה ורואה דווקא, בימים הראשונים, בשנים הראשונות, אתה בא ואומר, נושם אוויר, בא ואומר: איזה יופי שיש לנו דמוקרטיה, איזה יופי שיש לנו תקשורת שנושכת את הממשלה, את מוסדותיה, מבקרת אותה. אתה בא ואומר: איזה יופי, איזה נהדר.
אבל מה? בסופו של דבר, מתחיל תהליך רגרסיה גם בשלטון. האמת היא, אני לא חושד בראש הממשלה שהוא אדם שלא שמבין בדמוקרטיה. הוא איש רציני, הוא מבין בדמוקרטיה, אבל מאחר שהוא מבין בדמוקרטיה הוא בא ואומר: עכשיו אני רוצה לעלות עוד מדרגה, אני רוצה לקחת את כלי התקשורת, שיהיו לי כלי תעמולה לנושאים שאני מאמין בהם. אני אעשה דה-לגיטימציה ליריבים הפוליטיים שלי, אני יכול לעשות את זה כשאני מנכס בעצם את התקשורת אלי.
עכשיו, למה אני אומר את זה? אדוני היושב-ראש, אנחנו ראינו בעצם את התהליך של ערוץ-10 ואת ההתעללות באמת בערוץ-10. יכול להיות שהערוץ באמת נכנס לגירעון. יכול להיות שהמדינה לא צריכה באמת לשלם במקום ערוץ-10 את חובותיו. אבל מה הערוץ ביקש בסך הכול? לפרוס את החובות, לאפשר לו בעצם – לתת אורך נשימה. אני רוצה לתת לך דוגמה: שלשום היינו בדיון בוועדת הכספים. בהינף יד, בהחלטה פשוטה של בין עשר דקות לרבע שעה, ועדת הכספים אישרה ונתנה 2 מיליארד שקל לחברת החשמל.
היו"ר ראובן ריבלין:
ערבות.
שלמה מולה (התנועה):
ערבות.
היו"ר ראובן ריבלין:
ערבות זה תקציב, אני מזכיר לך.
שלמה מולה (התנועה):
אני אמרתי. 2 מיליארד שקל בדיון של רבע שעה. מגיע לחברת החשמל, זה נכון. נכון שחברת החשמל נמצאת במצוקה, זה נכון. זה נכון שהגז הטבעי ממצרים לא הגיע, זה גם נכון. אבל במקום שנותנים, השר ארדן, בעשר דקות דיון, ברבע שעה דיון, באמת, 2 מיליארד שקל, לא יכולתם לפתור, לאפשר לערוץ-10 שנה שלמה? הערוץ צריך כל הזמן – העובדים צריכים לאיים, להיות מאוימים שהנה עכשיו, עוד מעט, כולנו נהיה מפוטרים? למה?
האם כפי שאנחנו נאבקנו על אותו מפעל "בריל", מפעל נעליים בראשון-לציון, הגנו על העובדים, בעצם, כדי שהעובדים יעבדו - אז מה הבעיה? למה היה צריך לקחת כל כך הרבה זמן, שנה ויותר, כדי להציע את הצעת החוק הזאת? למה? גם כשבסופו של דבר מציעים את ההצעה, אחרי שהוציאו את המיץ לאנשים, מיררו להם את החיים כדי שימשיכו לפחד. מדוע, אדוני היושב-ראש, השלטון לא יכול להיות לארג'? למה, כשמדובר בנושאים אולי הכי חשובים בקיומנו כדמוקרטיה?
כולנו פה באזור, אתה יודע, מתגאים: ישראל היא מדינה דמוקרטית באזור. וזה נכון, אנחנו דמוקרטיה, אבל אין דמוקרטיה אמיתית בלי תקשורת חופשית, והחובה שלנו היא בעצם להגן על התקשורת ועל הדמוקרטיה שלנו. זה נכון, התקשורת לפעמים לא עושה את עבודתה, גורמים עוול להרבה מאוד אנשים, הם אולי אפילו שטחיים במידה מסוימת, אבל אין זה אומר שאנחנו לא צריכים לאפשר להם להתקיים ולשמור על הדמוקרטיה שלנו.
אדוני היושב-ראש - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
לא בטוח לאפשר, אבל לא להפריע להם להתקיים.
שלמה מולה (התנועה):
לא, לא להפריע להם.
היו"ר ראובן ריבלין:
כי אתה צריך להבין, חבר הכנסת - - -
שלמה מולה (התנועה):
מקבל את התיקון.
היו"ר ראובן ריבלין:
- - - שנינו הגשנו מכרז; יוותרו לך על תנאים שאתה צריך לעמוד בהם ולי לא יוותרו? זאת אומרת, יש פה בעיה מעבר לעניין זה. אבל בהחלט, כאשר יש נושא שמפריע להם להתקיים, אני מסכים אתך, אבל לא - - -
שלמה מולה (התנועה):
אני - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
כי ברגע שאתה עושה מכרז בשם התקשורת ובשם חופש הביטוי, אי-אפשר שתהיה הפקרות גם - - -
שלמה מולה (התנועה):
אדוני, אדוני, מה שאני אומר - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
- - - ואני בטוח שאנשי ערוץ-10 מבינים זאת, ודאי הנהלתם, והדברים ברורים לחלוטין.
שלמה מולה (התנועה):
אדוני, מה שאני אומר – אם אנחנו לוקחים את הסיפור של ערוץ-10, הם לא ביקשו שהמדינה תממן את החובות שלהם. הם ביקשו שיפרסו להם, הם ביקשו שיאפשרו להם לעבוד. זאת אומרת, אינני חושב שהציבור צריך לשלם חובות לגופים פרטיים, אבל כפי שקיים, ישנו שיקול דעת של השלטון בעצם – שיקול דעת של השלטון להתערב במערכות ולאפשר את ניהולן התקין. כך צריך להיות.
מה שראש הממשלה והממשלה הזאת עשו – במשך שנה התעללו בהם. אני מקווה שאולי זאת תהיה התחלה כדי שהם יצאו ממצוקתם. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת מולה. אני מזמין את חבר הכנסת מגלי והבה, אחריו – רוברט טיבייב, ואם לא יימצא - יעלה חבר הכנסת איתן כבל.
מגלי והבה (התנועה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אם הייתי צריך להצביע לפי צו מצפוני, האם באמת ערוצי התקשורת במדינת ישראל מייצגים אותי ועושים צדק עם הציבור ששלח אותי לכאן, היתה לי בעיה קשה, וזה לא רק בתחום הזה של התקשורת וחופש הפרט והדמוקרטיה והשוויון. פשוט מאוד, אנחנו לא על המפה הפוליטית החברתית של מי שמייצר תקשורת כאן. ואני יכול להסתכל בעיניהם של אלה – אם ערוץ-1 ואם ערוץ-2, ואם ערוץ-10 – להסתכל להם בעיניים: תפסיקו להתייחס אלינו כאל לא קיימים במדינה הזאת. וחבל, כי צופים בנו אלפים, אם לא מאות אלפים, שאומרים, שואלים את השאלה הזאת. או שהם רוצים לעשות תקשורת רק לצד אחד של האזרחים האלה שנמצאים במדינת ישראל, וכל הניסיונות לעשות ערוץ אמהרי וערוץ לערבים – אנחנו אזרחים ישראלים במדינת ישראל; צריך להתייחס אלינו כמו לכולם.
וכשאני רואה את התוכניות – אנחנו לא שם, אדוני, והיית פעם שר התקשורת. זו שאלה קשה שמלווה אותי הרבה זמן, וזו ההזדמנות שאני אומר אותה, ואמרתי אותה בהזדמנויות אחרות. אז קודם כול, אלה שרוצים שהציבור ידאג להם ושידאג שזכויותיהם יישמרו, שיחשבו שצריך לעשות גם אצלם צדק ושוויון, אחרת אנחנו נמשיך להסתכל ולהתייחס אליהם כמו שהם, שאין אצלם לא שוויון ולא צדק. אני חושב שזה המקום להגיד את הדברים האלה, ועל כך זכותנו להילחם.
אם אני חוזר לנושא ראש הממשלה, אני רוצה גם לא להדאיג אתכם – אנחנו - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
אני בהחלט מסכים אתך שהעברת החדשות המורחבות בערבית בשעה 18:30 כל ערב מהערוץ הראשון לערוץ-33 היא דבר שצריך דיון מיוחד, וזה כבר עשר שנים שאני טוען זאת. לא יכול להיות – במצב שבו יש לנו 20% אנשים, או אפילו יותר – למעלה מ-30% ששומעים את החדשות בערבית, גם אם לא מוסלמים או נוצרים; יהודים. אני חושב שבאמת נושא זה צריך לבוא ולהידון ברדיו הציבורי ובשידור הציבורי.
מגלי והבה (התנועה):
אדוני היושב-ראש, בשביל להסיר את הספקות, אני בעד החוק, בעד הצעת החוק, בעצם בעד שתי הצעות החוק, וגם שצריך למצוא פתרון. וכאן הפנייה – הנה, גם לשר האוצר, שנכנס לכאן, וגם לראש הממשלה, שלא נמצא כאן: לא ייתכן ולא יכול להיות שפתרון סוגיה כזאת לקח כמעט שנה וחצי, ומביאים את זה בדקה התשעים לפני הבחירות. צריך היה לתת את הדעת ולפתור את הבעיה.
אבל ישנם דברים שאנחנו יודעים. הניסיון להשתלט – אנחנו ראינו את זה בערוץ-1 – של ראש הממשלה, כל הניסויים – זוכרים, ארבע שנים זה מספיק זמן – עד שסידר לו את הרשות כפי שהוא רוצה. אנחנו זוכרים כמה שרים התחלפו - שהיו אחראים לביצוע חוק רשות השידור. אנחנו יודעים איך היום הדברים מתנהלים עם לשכת ראש הממשלה, וגם על כך צריך לתת את הדעת. אבל להתעלל? נכון שיש בעיה ושמענו את הבעיה, שהערוץ מרוויח אבל יש לו הוצאות יותר מהרווח, אבל שנה וחצי להחזיק אותם באוויר? מה, אין להם זכויות כעובדים? אין להם זכויות שהם מתווים את החיים שלהם, ועוסקים בנושאים החשובים בסדר-היום הציבורי? גם על זה צריך לחשוב. אני לא יודע למה לקח כל כך הרבה זמן.
אני יודע דבר אחד, שניסיונות ההשתלטות של ראש הממשלה – אני לא אומר של כל מי שנמצא פה, אבל ראש הממשלה, ואנחנו לפני בחירות, צריך לזכור שזה לא השיטה ולא הדרך לנסות להלאים לו ולמפלגתו ולאינטרסים שלו את ערוצי התקשורת. והוא עושה את זה יפה מאוד – עשה את זה בערוץ-1, ואני אומר את זה לערוץ-10 ולערוץ-2 ולאחרים שאנחנו אתכם במאבק שלכם, שתמשיכו להיות ערוצים עצמאיים, חופשיים, ותביאו את רצון האזרחים ללא פחד וללא היסוס.
אז אני מלין על ההתנהלות - -
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה.
מגלי והבה (התנועה):
- - הזאת – הבנו את זה בוועדות – של שנה וחצי. טוב מאוחר מאשר בכלל לא, ואנחנו נתמוך בהצעת החוק.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת מגלי והבה, ואני מזמין את חבר הכנסת רוברט טיבייב – אינו נוכח. אני מזמין את חבר הכנסת איתן כבל.
איתן כבל (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי השרים, תראו, אין צדיקים בסיפור הזה, שאף אחד לא יחשוב. כולנו פה מדברים – כמי שמלווה את העניין הזה הרבה מאוד שנים – אף אחד לא ימליצו עליו להדליק משואה כצדיק, לא על ערוץ-10 לדורותיו בהתנהלות שלו, עוד כשהיית השר הממונה, ובוודאי בשנה האחרונה לממשלת ישראל.
וכיוון שכבר הגענו עד הלום, והיתה הזדמנות לממשלת ישראל לעשות מעשה ולטפל בנושא – ואני אומר לך, אדוני שר האוצר, ואני אומר לך, השר גלעד ארדן, חברי, שאני באמת מאוד מעריך ומוקיר – וזה לא על חשבון ההערכה שלי לשר האוצר, כי זה בא - - -
אורי אורבך (הבית היהודי):
- - -
איתן כבל (העבודה):
אתה ואני חברים טובים וקרובים אפילו - - -
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
אתה זוכר את החוק שהורדנו להם מיליארד שקל - - -
איתן כבל (העבודה):
נכון, אני הכול זוכר - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
היית יושב-ראש ועדת הכלכלה.
איתן כבל (העבודה):
נכון, נכון, נכון - - -
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
- - -
היו"ר ראובן ריבלין:
אבל יחד עם זאת, אני לא מהחסידים של אנשים שהם אזרחים זרים ותורמים רבות למדינה, אני נגד אלה שעוזרים לנו, אבל אני מוכרח - -
איתן כבל (העבודה):
גלעד - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
- - להעלות על נס את המשקיע רון לאודר, שאני אתו לא ביחסי קרבה כאלה או אחרים. אני מוכרח לומר שאדם שבא בימים אלה ומשקיע סכומים אדירים כאלה – תשמע, צריך באמת - - -
אורי אורבך (הבית היהודי):
- - -
היו"ר ראובן ריבלין:
אין לי כוח למחוא כפיים, אבל יש באמת להעריך זאת הערכה רבה ביותר.
איתן כבל (העבודה):
אבל - - -
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
כשאני העברתי את החוק, זה היה – העברנו את זה בשביל - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
אני אתן לך את כל הזמן.
איתן כבל (העבודה):
אני לא מוטרד.
היו"ר ראובן ריבלין:
אז הוא לא חלם – תראה, קל וחומר - - -
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
יוסי מימן - - - שהוא תומך ידוע של - - -
איתן כבל (העבודה):
השר גלעד ארדן - -
היו"ר ראובן ריבלין:
כן, כן, זה קל וחומר - - -
איתן כבל (העבודה):
- - כל מלה שאתה אומר לגופו של עניין היא נכונה. אני לא מתווכח. יש כאן עניינים שהם - - -
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
הוא התנגד, הוא התנגד לחוק.
איתן כבל (העבודה):
נכון.
שר האוצר יובל שטייניץ:
אני לא - - - אני לא שמתי לב שהשר גלעד ארדן מאחורי.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
הוא אמר שהוא כבר פעם שנייה.
איתן כבל (העבודה):
נכון, אני לפרוטוקול אמרתי - - -
שר האוצר יובל שטייניץ:
- - -
איתן כבל (העבודה):
אתה צודק, לפרוטוקול אמרתי שלצערי, באופן שבו הם מביאים את הדברים הם עוד יחזרו לכאן הרבה מאוד פעמים עד שימצאו את עצמם בצרה צרורה. הדברים כתובים בדברי ימי – אבל, איך אומרים, 2005 כבר היתה מזמן, ואנחנו כאן, השר גלעד ארדן.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
מאז עברו עוד שני חוקים.
איתן כבל (העבודה):
נכון.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה. תודה. אוקיי.
איתן כבל (העבודה):
ואני יכול, ברשותכם, לומר את הדבר הבא: בשלב מסוים – ונכון, ערוץ-10 נמצא במצב מאוד קשה, אבל, אדוני היושב-ראש – וזה לא נאמר – יש כאן עניינים שהם מעבר לתקשורת – ואני מרשה לעצמי לומר את זה – מעבר לעובדה שנתניהו נהיה אימפריאליסט של תקשורת, והוא חייב למצוא את עצמו בכל זמן, בכל רגע, שחס וחלילה יהיה מאן דהוא שאולי אולי יאמר עליו דבר שלא בדיוק מוצא חן בעיניו ובעיני בני משפחתו, ואני אומר את זה בעדינות. היה אפשר את העניין של ערוץ-10, אדוני שר האוצר, לפתור מזמן. ואני מדבר אתך מעבר לעניינים כלכליים. ולשכת ראש הממשלה – ואני עושה עמו חסד כשאני מדבר על לשכת ראש הממשלה ואני לא מדבר על דברים שמעבר – לאורך כל הדרך עצרה את התהליך הזה.
ואני אגיד לך, אם לא מסיימים את התהליך הזה, אני אומר לך, אדוני שר האוצר, אני אומר לחברים מערוץ-10: צריך לסגור את הערוץ. או שנותנים לו את הטיפול, או שסוגרים. לא יהיה מצב שתקשורת במדינת ישראל תתרפס בפני פוליטיקאים, ולא משנה אם מהעבודה, אם מהליכוד, אם ממרצ או מקדימה. לא חשוב בכלל. לא מתקבל על הדעת בכלל. ואני לא נותן להם עכשיו אות של צדיקים, שכל אשר הם כותבים, אומרים, מציגים – כולנו נופלים שדודים לרגליהם. אבל המצב הזה פשוט לא יכול להיות.
ולכן אני אומר לכם: אני מאוד מקווה שבוועדת הכלכלה היום לא ניתן תרופה שהיא תרופה לעוד חודש, לעוד חודשיים, לעוד שלושה חודשים, אלא ניתן תהליך, כי אתה יודע, אדוני יושב-ראש הישיבה, שאתה ואני יחד הבאנו את חוק הרשיונות. וחוק הרשיונות אמור להוציא את התקשורת בישראל – על כל המגבלות, על כל הבעיות, וכל מי שיאמר הוא צודק, הבעיות שאין מספיק פרסומות, שטח שוק קטן – הכול נכון. נושא הרשיונות אמור אולי - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
הרי לא יבקש אדם רשיון אם הדבר הוא לא כלכלי, אלא אם כן ישתלטו גורמים - - -
איתן כבל (העבודה):
נכון, נכון, ודיברנו על זה, ושנינו, אדוני, הבאנו את הצעת החוק שלשמחתי הממשלה לאחר מכן אימצה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אין דבר שהוא הכי טוב, אבל זה הרע במיעוטו.
איתן כבל (העבודה):
הרי אין כאן – לא יכולה להיות כאן שום הצעה שהיא שלמה. בפירוש לא. כל הצעה זה כמו שיטת הבחירות: אין שיטה מושלמת. ולכן אני אומר לכם כאן – אני גם אומר לחברי מערוץ-2, שהסתכלתי על השעון כשראיתי את ההודעה שערוץ-10 מבקש לקיים דיון בשאלת הארכת – או: הטיפול בו, ספרתי עד עשר ואמרתי: מתי ערוץ-2 – "רשת", "קשת" – יקפצו ויאמרו: גם אנחנו רוצים.
הבקשות שלהם הן לגיטימיות, הן לעניין. אפשר להתווכח: יותר, פחות, אבל, חברים יקרים, לא נכון מצדכם לעשות את זה בעת הזאת. אנחנו באנו לכאן, והתכנסנו כאן, בישיבה מיוחדת, שזה לא עניין של מה בכך, אדוני היושב-ראש, כדי קודם כול לתת מענה אחת ולתמיד, כך אני מקווה, לערוץ-10. ערוץ-2 – ובכלל – מפת התקשורת תצטרך להיבחן מחדש לאחר הבחירות. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. חברת הכנסת זוארץ, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת זאב בילסקי.
הצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון מס' 5), התשע"ג–2012
[מס' מ/745; "דברי הכנסת", חוברת זו, עמ' ; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכלכלה להציג את החוק הראשון והוא הצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון מס' 5), התשע"ג–2012, על מנת שנוכל לשמוע הסתייגות אחת שנרשמה על-ידי חבר הכנסת שלמה מולה הנמצא כאן באולם וכמובן ביקש לנמק את הסתייגותו. לאחר מכן נעבור להצבעות, במידה שיהיה צורך – גם על ההסתייגות. אדוני, יושב-ראש ועדת הכלכלה – בבקשה, אדוני.
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון מס' 5), התשע"ג–2012.
עניינה של הצעת החוק הוא הבטחת המשך קיומן של החדשות המקומיות. חדשות, שבניגוד לחדשות הארציות שאנחנו מכירים, עוסקות בעניינים קהילתיים מקומיים פריפריאליים. יחד עם זאת, אלה התחנה הראשונה או את כר הגידול של העיתונאים, של המגישים, לדור הצעיר, שאחרי זה אנחנו מכירים אותם יותר בתקשורת הארצית.
מדי שנה, אדוני היושב-ראש, אתה מכיר את הנוהל שהכנסת מחפשת פתרון מימוני לאותו הסדר, כי מטבע הדברים אין הצדקה פיננסית כלכלית טבעית למיזם הזה. בכל זאת המדינה, גם הממשלה וגם הכנסת רואות - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
ייתכן מאוד שבמקום להכניס את זה ליסודות התקציב כסעיף תקציבי, צריך להעביר זאת לחוק רשות השידור בכל מה שקשור לאגרת הרדיו והטלוויזיה. הרי בתחילת הדרך, עוד שנים רבות לפני שנכנסת לחייך הציבוריים במסגרת של המדינה, לפני היותך אפילו חבר מועצת העיר רמת-גן, הרי מי שקיבלו על עצמם כתוצאה מתנאי זיכיון היו זכייני הכבלים; הם קיבלו על עצמם לממן את החדשות המקומיות. היום זה נופל למעשה על אזרחי המדינה, וייתכן מאוד שבאופן מוצדק. ייתכן מאוד שצריך להעביר את זה למערכת של אגרת הרדיו והטלוויזיה.
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):
נקווה שהרפורמה שהעברנו ברשות השידור בכנסת הזאת אחרי המון שנים, תצליח באמת לייצב את רשות השידור כרשות שמצליחה גם לייצר מרווחים תקציביים גם למטלות נוספות, כי כרגע הם נעים על הקצה, גם הם.
היו"ר ראובן ריבלין:
לפי הדיון אצלך היום, שעוד מעט נגיע אליו, נצטרך למצוא גם מקורות לחוק הקולנוע.
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):
היו גם הצעות כאלה בדיון, אתה צודק, ונגיע לזה בהצעת החוק הבאה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו נמצאים - - -
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):
כאן, גם הפעם, ועדת הכלכלה מצאה פתרון שאומנם קל להעביר עליו ביקורת, כמו הביקורת שנשמעת בכל פעם שנפתרת הסוגיה של החדשות המקומיות. אבל הצלנו את החדשות המקומיות לסיבוב נוסף. הוועדה ואני רואים בכך ברכה במישור הזה.
אני אבקש מחברי הכנסת במליאה לאשר את נוסח הוועדה ללא שום הסתייגות. ראשית, אחת ההסתייגויות שהוגשה לגבי התקציב, לדעתי היא הסתייגות תקציבית. מעבר לכך, אם תאושר כל הסתייגות, אני מודיע כאן, אדוני היושב-ראש, שאיאלץ למשוך את החוק ולא יהיה פתרון לחדשות המקומיות. אכן אנחנו נמצאים כאן בשעה מאוד מאוחרת. אין כאן גיוס של קואליציה ואופוזיציה. כולם נדרשים להבין את הרגע. אין ערעורים ואין מקצה שיפורים. חוק שלא יעבור בקריאה שנייה ושלישית בנוסח שהוועדה הצביעה בעדו כמעט ברוב מוחלט, יימשך על-ידי לניסיון תיקון בוועדה, עד כמה שזה אפשרי. יכול להיות שזה לא יהיה אפשרי.
אני מודה כמובן – בפגרת הבחירות – לצוות הוועדה, שהרי אנחנו מחויבים 24 שעות, 364 ימים בשנה - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
למעט יום כיפור.
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):
אמרתי 364. יהודים אנחנו, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני היה אומר: 364 יום בשנה; למעט יום כיפור.
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):
כן, זה היה ברור שהחרגתי את יום כיפור. - - - כבוד היועצת המשפטית, ממלאת-מקום היועץ המשפטי לכנסת, עורכת-הדין אתי בנדלר, שהמעמסה – אנחנו מצביעים אבל בסוף היא אחראית ששום פסיק לא יחסר. בסד זמנים כזה הלחץ והאחריות באמת כבדים. אני מודה לך. אני מודה לצוות הוועדה ולעורך-הדין אלקנה, שיושב שם לצדה וליווה את התהליך. לעידית, שהיום מילאה את מקומה של מנהלת הוועדה לאה ורון. תודה רבה לכם. תודה לעוזרי הנאמנים. גם לך, אדוני היושב-ראש, שאפשרת לנו - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה, זה בסדר גמור. לפני שאתה יורד מהדוכן ולפני שתעלה פעם נוספת – אני הבנתי מדבריך שאין כאן עניין של קואליציה ואופוזיציה. טוב אמרת, משום שמדובר בחברה בישראל ובאמת הכנסת כולה התכנסה פה-אחד. אבל האם אנחנו יכולים להעביר את החוק הממשלתי בלי הממשלה?
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):
מה זאת אומרת? איזה ממשלה?
היו"ר ראובן ריבלין:
ממשלת ישראל. אדוני, יש פה הצעת חוק של הממשלה. אם אתה הוסמכת על-ידי הממשלה אין לי בעיה. אני אעביר את החוק, אני מודיע לכם. אני אעמיד את החוק להצבעה. אני לא אעביר את החוק, אני אצביע בעד החוק.
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):
התקנון מחייב שיהיה נציג הממשלה?
היו"ר ראובן ריבלין:
בימים רגילים, אם לא היה נציג ממשלה פה - -
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):
אני חושב שיש פטור לשעות הלילה.
היו"ר ראובן ריבלין:
- - הייתי דוחה את המשך הישיבה עד אשר תבוא הממשלה.
קריאה:
אפשר להשביע את כרמל.
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):
זה כבר קרה. פעם היושב-ראש הזמין אותי לענות על שאילתא בשם הממשלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אם יש לך איזו דרך להשביע, הייתי כבר משביע אותך גם כן. תודה רבה לך, אדוני.
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):
תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
באופן חריג, כפי שעשינו היום הרבה דברים חריגים ועוד עתידים לעשות הערב עוד דבר – אני אשאל את היועצת המשפטית אם ברור לכל אחד מה הם אותם דברים אשר אנחנו משנים בחוק הזכיינים לערוצי הטלוויזיה המסחרית.
אבל כרגע אני מזמין את חבר הכנסת שלמה מולה לעלות ולנמק את ההסתייגות שלו להצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון מס' 5), התשע"ג–2012. הסתייגותך היא לסעיף 1. אני נותן לך קודם לנמק את ההסתייגות. אם ירצה, כמובן, חבר הכנסת שאמה להשיב – תוכל להשיב.
שלמה מולה (התנועה):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני לא רוצה, השעה מאוד מאוחרת וזה מאוד פשוט. החוק שעבר בוועדה – בעצם דובר על לאפשר לחוק שבעה חודשים בלבד. אני חשבתי, וגם בוועדה היו כאלה שסברו ששבעה חודשים זה לא מספיק. מדוע זה לא מספיק? אמרו לנו בוועדה ששר התקשורת שיבוא יקים ועדה, יבדקו, ואחר כך יחליטו אם להאריך או לא להאריך.
במצב העניינים של הכנסת עכשיו, הכנסת הבאה, התשע-עשרה, תושבע, תוקם ממשלה, ואחר כך יהיו דיוני תקציב, ואחר כך הכנסת יוצאת לפגרת פסח, כשאנחנו חוזרים בעצם, עוד הפעם יוצאים לפגרת קיץ. ואז חשבתי שהדבר הנכון לעשות - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני ישתה מים אולי.
שלמה מולה (התנועה):
- - - הדבר הנכון לעשות הוא לעשות את זה שנה.
דרך אגב, אמרו לנו במפורש שיש כ-20 מיליון שקל שאושרו. אם יש תקציב, אם אושר, אז מה הבעיה? ואז, מכיוון שהציעו שיהיה שבעה חודשים – רק 14.5 מיליון שקל. תקציב יש, שוריין תקציב. גם הגיעו להסדר עם בעלי העניין.
לכן, אני יודע שיש לנו רוב. אני רוצה לפנות אליך, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא. אני אפנה אליו ואשאל אותו.
שלמה מולה (התנועה):
רגע, שנייה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אוקיי.
שלמה מולה (התנועה):
אני מציע, לטובת העניין. מה זה אומר בסופו של דבר? שבסוף יולי יפטרו את העובדים, ישלחו אותם הביתה. אז בשביל מה? ועוד הפעם, אף אחד לא מבטיח לנו. לכן אני חושב שכדאי לתת את זה מראש. בפרלמנט יש ויכוחים, אנחנו כרגע הגשנו הסתייגות. המשמעות של זה – הכנסת צריכה להעביר את ההסתייגות, אם יש רוב. זה הכול.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה. אדוני יעמוד פה על הבמה, כי אני רציתי לשאול – חבר הכנסת מולה, חבר הכנסת מולה, כדאי לך לעמוד פה על הבמה.
אדוני יושב-ראש הוועדה, ההסתייגות, מניסיוני הפרלמנטרי, יש לה סיכוי גדול להתקבל אם אכן חבריו של מולה יצביעו בעדה. אני רק רוצה לומר לך ולשאול אותך, האם אתה תמשוך את החוק – אם כתוצאה מקבלת ההסתייגות, במקום 31 ביולי, כפי שאתם הארכתם אותו, משום שאין פה שר בממשלה שגם הוא היה יכול למשוך את החוק. נא להשיב תשובה, ואז אתה תגיד לי אם אתה רוצה להחזיק בהסתייגות, כי זכותך. אבל התוצאה יכולה להיות משיכת החוק, לפחות לשלושה שבועות.
מעירה לי היועצת המשפטית, חבר הכנסת מולה, שכדי להעביר את ההסתייגות שלך, שהיא הסתייגות תקציבית, צריך 50 חברי כנסת.
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):
זה בדיוק מה שרציתי להעיר, אדוני היושב-ראש. לפי החישוב של הסכומים מדובר בהסתייגות תקציבית שלצורך העברתה בניגוד לעמדת הממשלה נדרשים מעל 50 חברי כנסת.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
- - - אבל זה פחות מ-3 מיליון.
יובל צלנר (קדימה):
- - -
שלמה מולה (התנועה):
אבל זה פחות. איך הגעתם לזה?
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
- - -
יובל צלנר (קדימה):
- - -
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):
לא יודע. אני נסמך על דבריה של היועצת המשפטית לוועדה.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא, לא. אנחנו יכולים גם, חבר הכנסת שאמה - - -
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):
החישוב הוא מיליון וחצי לחודש, כפול חמישה חודשים, זה 7.5 מיליון ש"ח.
היו"ר ראובן ריבלין:
כן, חמישה חודשים, זה למעלה מ-5 מיליון.
יובל צלנר (קדימה):
אבל לא נכון - - - בוועדה אמרו, נובמבר-דצמבר. זה רק 3 מיליון.
היו"ר ראובן ריבלין:
כבוד היועצת המשפטית – תודה רבה לכם, תודה רבה לכם – היועצת המשפטית, עורכת-דין בנדלר, בבקשה, תעלי אלי לכאן. כי את לא יכולה לדבר מהרמקול, אז אני אדבר עבורך.
יובל צלנר (קדימה):
זה רק 3 מיליון - - - נובמבר, דצמבר, ההארכה היא רק 3 מיליון.
היו"ר ראובן ריבלין:
האם ההסתייגות לחמישה חודשים עולה על 5 מיליון?
יובל צלנר (קדימה):
איך הגעת לחישוב?
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, היא א-פוליטית. היא נותנת לי את – היא באה מהכנסת, היא לא ממשרד האוצר.
יובל צלנר (קדימה):
אבל הודיעו בוועדה שיש תקציב עד אוקטובר. זה אומר שרק נובמבר-דצמבר מוארך, זה 3 מיליון.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת – אם לא מקבלים את ההסתייגות שלכם כהסתייגות שיכולה להיות מוצבעת על-פי רוב רגיל, אתם יכולים להצביע נגד החוק. אני לא אומר לכם, אני לא ממליץ גם.
רבותי, אני הייתי בכלל דוחה את – אתם צריכים להבין, אחת משתיים, או שאנחנו רוצים להעביר את זה, או שאנחנו נכנסים להרפתקאות. ואני לא אתן לכנסת להיכנס להרפתקה. אם אתם רוצים, זכותכם המלאה, בשעה 02:00, כאשר אתם נמצאים פה, להכריע. משום שכל הכנסת - - -
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):
אדוני, במהלך הדיון בוועדה שאלנו את האוצר ונתנו לו הפסקה כדי לחשוב. האוצר בדק והביע עמדה נחרצת.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני יודע, אני ראיתי את - - -
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):
ראית? ולכן אני לא חושב שאנחנו צריכים לעשות כאן כרגע טריקים כלשהם. מושך? תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
להלן ההערכה התקציבית כפי שנמסרת על-ידי מקורות הכנסת ולא מקורות האוצר: מדובר ב-18.5 מיליון שקל לשנה, שהם 7.7 מיליון לחמישה – לשבעה חודשים זה 10.8 מיליון, וההפרש הוא 7.7 מיליון, לפי הסכומים שנתבקשו על-ידי משדרי ויוצרי החדשות המקומיות.
חבר הכנסת מולה, האם אתה עומד על הסתייגותך? אני כמובן אקפיד אפילו כאשר מדובר בנושאים שהם מאוד חשובים. בבקשה, לפתוח את הרמקול. אה, בבקשה, אתה רוצה לעלות.
שלמה מולה (התנועה):
לא, אני יכול גם מכאן. אדוני היושב-ראש, אני אמשוך את ההסתייגות שלי. אבל אני רוצה לבוא ולהגיד עוד הפעם ועוד הפעם, באמת, שוב מאפשרים, מבקשים מאנשים להתעלל בהם, לפגוע בהם. אני אומר לך שאני רוצה שיהיה כתוב בפרוטוקול של הכנסת – גם בעוד שבעה חודשים, כשאנחנו נחזור ביולי, לאנשים האלה לא יהיה פתרון, הכנסת תצטרך עוד הפעם להידרש. זה חבל מאוד. אפשר היה לפתור את הבעיה, זה שאלה של אגו בלבד.
היו"ר ראובן ריבלין:
גם המבקשים הסכימו על 18.5 מיליון שקל. תבין שזה לשנה. אני חושב, למשל, שההסתייגות שלך במקומה מהטעם הפשוט שעד יולי הממשלה לא תצליח להגיע ואז נצטרך להאריך פעם נוספת, אבל זה לא ענייני.
שלמה מולה (התנועה):
נכון.
היו"ר ראובן ריבלין:
זה לא ענייני. ניסיוני אינו חשוב בעניין זה.
רחל אדטו (התנועה):
- - -
יובל צלנר (קדימה):
- - -
שלמה מולה (התנועה):
זה מה שאנחנו אומרים כבר.
היו"ר ראובן ריבלין:
כרגע הממשלה נענתה לנושא שבו היא התנגדה ברמה העקרונית – שהיא לא צריכה לממן את אותן חדשות, שהיא שאלה, באמת, שאלה שאלתית מאוד. באו וניסו למצוא פשרה כדי לתת להם אפשרות לשישה חודשים. יושב-ראש הוועדה לקח את האחריות על עצמו תוך התייעצות, אני מתאר לעצמי, אבל גם אם לא, הוא לקח את ההחלטה, וההחלטה הזאת הובאה כהצעת הוועדה לשבעה חודשים, עד 31 בחודש יולי. עכשיו, אם אתם רוצים, אני אעמוד על זכותכם, על-פי התקנון. אבל אתם יודעים מה התוצאה. לכן אדוני מושך את ההסתייגות?
שלמה מולה (התנועה):
אני מושך את ההסתייגות.
היו"ר ראובן ריבלין:
שמעתי. חבר הכנסת גילאון?
שלמה מולה (התנועה):
יכולנו גם להצביע נגד ולהפיל את החוק, אבל - - -
אילן גילאון (מרצ):
אני מושך את ההסתייגות - - -
היו"ר ראובן ריבלין:
אפילו אתה כבר נהיית אחראי מבוגר, חבר הכנסת גילאון. למרות האון, הגיל קובע.
אילן גילאון (מרצ):
זה כבר הגיל שקובע, כן.
היו"ר ראובן ריבלין:
יש לך גם גיל וגם און. אוקיי, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הואיל ואין הסתייגות – ההסתייגות נמשכה – אנחנו נצביע על החוק מקשה אחת בקריאה שנייה.
נא להצביע על הצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון מס' 5), התשע"ג–2012, בקריאה שנייה. מי בעד, מי נגד, מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 6
בעד סעיפים 1–4 – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–4 נתקבלו.
היו"ר ראובן ריבלין:
11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אדוני יושב-ראש הוועדה, האם אתה מבקש שאנחנו נצביע בקריאה שלישית?
כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):
כן.
היו"ר ראובן ריבלין:
אם כך, אנחנו מצביעים על הצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון מס' 5) בקריאה שלישית. חברי הכנסת, נא להצביע – מי בעד, מי נגד, מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 7
בעד החוק – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון מס' 5), התשע"ג–2012, נתקבל.
היו"ר ראובן ריבלין:
11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שחוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון מס' 5), התשע"ג–2012, עבר בקריאה שלישית ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.