קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (תיקוני חקיקה) (תיקון – החמרת ענישה על הלנה, העסקה והסעה שלא כדין),
התשע"ב–2012
[הצעת חוק פ/4359/18; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת אופיר אקוניס)
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה. אני רק לא מבין דבר אחד, אדוני סגן יושב-ראש הכנסת וחברי הצעיר והטוב אופיר אקוניס: הצעת חוק מקבלת פטור מחובת הנחה, זאת אומרת שהיא דחופה ברמה שמחייבת אותנו לוותר על 45 יום. הממשלה מסכימה לפטור מחובת הנחה, אבל אתה מסכים שהממשלה תשיב במועד אחר. אם יש פטור מחובת הנחה, איך יכול בכלל להתקבל על הדעת, מבחינת הפרוצדורה, אלא אם כן היא הפכה להיות מכשיר פוליטי בתוך המפלגות. אני מאוד מעריך את עבודתך, אבל כסגן יושב-ראש – אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, איך יכול להיות שוועדת הכנסת נותנת – לא ברמה הפוליטית, הכול יכול להיות, שמרימים יד – אבל איך ברמה ההגותית יכול להיות מצב שבו נותנים פטור מחובת הנחה לחוק שהממשלה תשיב עליו במועד מאוחר. אפילו לא קבוע – לא מחר, לא מחרתיים ולא ביום שני הבא. זה כדי לאפשר להביא דבר על סדר-היום? תגיש הצעה לסדר-היום, אני מבטיח לך, אני מאשר אותה על המקום.
ובכן, רבותי, זאת רק הערה, לא לאופיר אקוניס, הוא חבר כנסת מאוד פעיל ומאוד חרוץ, אבל אני באמת – הערתי היא ליושב-ראש ועדת הכנסת. פשוט קשה להבין מדוע מאשרים הצעת חוק שפטורה מחובת הנחה, להביא אותה היום – אם היא דחופה, אז ודאי שאני רוצה עד הצהריים לגמור את הקריאה השנייה והקריאה השלישית. אבל הממשלה תשיב במועד מאוחר יותר – מה, זה חוק הצהרתי, זה הצהרת חוק?
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
אגב, אדוני היושב-ראש, האבסורד הוא גדול משום שהממשלה היא שנתנה את הפטור.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת, הממשלה – אני מאוד מכבד אותה, רק אני לא שר. אולי גם בכוונת מכוון אני לא שר, כי אם הייתי שר בטח כבר הייתי מפוטר כמה פעמים. אבל אני לא שר, בשביל זה בחרתי בעניין אחר. ברוך השם, חברי הכנסת בחרו בי להיות יושב-ראש הכנסת. זה גם דבר זמני, הכול יכול להשתנות כהרף עין.
אבל אתה יושב-ראש הוועדה שלי, כחבר כנסת. הרי לא יכול להיות שוועדת הכנסת תיתן פטור מחובת הנחה לדבר שהממשלה תשיב עליו במועד מאוחר, אפילו בלי – – –
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
אני יכול – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
בבקשה, נא – אני חושב שצריך מבחינה חוקתית.
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
אדוני היושב-ראש, כבוד השרים – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מאוד מכבד את אופיר אקוניס וגם מפרגן לו.
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
אדוני היושב-ראש, אין בכלל מחלוקת. אני רק רוצה להבהיר שוועדת הכנסת לא נתנה בכלל פטור. הממשלה, כאשר החליטה בוועדת השרים לחקיקה לתמוך בהצעת החוק הזו, החליטה באותה עת שהיא מוותרת על דרישת הפטור כפי שהיא נזקקת לעשות. נכון, ולכן האבסורד הוא – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אם היא החליטה שהיא תומכת, יבוא השר מרידור – –
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
נכון.
היו"ר ראובן ריבלין:
– – ויאמר שהוא מסכים.
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
לכן, אדוני היושב-ראש, אני אסביר את הפרוצדורה שהתרחשה פה. מה שקורה הוא שברגע שהממשלה מחליטה שהיא תומכת בהצעה, היא רשאית גם להחליט שהיא מוותרת על זכותה ליהנות מתקופת ההנחה, ולכן הדבר הזה אפילו לא טעון אישור של ועדת הכנסת ולא מגיע אלינו.
היו"ר ראובן ריבלין:
אז אני מצביע היום.
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
אבל, אדוני היושב-ראש, מה שקורה, וזה קרה כבר גם בעבר, שלאחר החלטת ועדת השרים לתמוך בחוק, בא שר כזה או אחר ומגיש למשל ערר למליאת הממשלה. ואז נוצר מצב שבו הדברים מתהפכים לקראת הישיבה מבלי שהמציע, במקרה הזה חבר הכנסת אקוניס, יכול היה לדעת את העניין מראש.
לכן המכשלה כאן איננה – לא בכנסת, לא במציע ולא בוועדת הכנסת, כי הנושא לא הגיע אלינו, לא נדון על-ידינו, לא אושר על-ידינו ולא היה בשליטתנו בשום שלב, כמובן.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת יריב לוין, שבאמת עבודתך כיושב-ראש ועדה ראויה לציון, והטבעת את חותמך בתקנון של הכנסת, שלאחר איזה 50 שנה יש בו נוסח משולב – אני רק רוצה לומר לך: פעמים רבות הכנסת הופכת למשל ושנינה בעיני הציבור, אבל למה אנחנו נותנים לציבור סיבות להפוך אותנו – – –
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
אבל זה לא אנחנו, אדוני היושב-ראש. זה לא בשליטתך, אדוני, לא בשליטתי ולא בשליטתו של המציע. זה עניין של הממשלה. המציע הועמד בפני ברירה, שהממשלה אומרת לו: אדוני, או שאתה תסכים לדחייה הזו או שאנחנו נצביע נגד. אני מבין שבמצב הזה ההחלטה היחידה ההגיונית שהוא יכול היה לקבל היא להסכים לכך שהתשובה תהיה במועד אחר.
היו"ר ראובן ריבלין:
היחידי שלא אשם זה חבר הכנסת אופיר אקוניס.
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
נכון, איזה ברירה יש לו? אין לו ברירה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אבל יחד עם זה, אם הממשלה מתכוונת להשיב במועד מאוחר, גם הוא יעלה את הצעת החוק במועד מאוחר.
יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):
לא, הוא – אין לו ברירה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אבל זו זכותו ובזה נגמר העניין. אני הערתי את הערותי. אני צודק, לא צודק – ישפוט הציבור. חבר הכנסת אקוניס, הבמה כולה לרשותך.
אופיר אקוניס (הליכוד):
תודה רבה, אדוני. אני דווקא אתחיל מהסוף. אני מבקש להודיע למליאת הכנסת, שעל-פי סיכום בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ליושב-ראש מפלגת קדימה, שהוא גם המשנה לראש הממשלה, בשל התנגדות – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אחד מהמשנים.
אופיר אקוניס (הליכוד):
אחד מן המשנים לראש הממשלה. – – – שבשל התנגדות חלקית כזו או אחרת של חברים בסיעתו, בסיעת קדימה, ההצבעה על החוק החשוב הזה, החיוני הזה, היסודי הזה, נדחית מהיום ליום רביעי הבא. זהו, אדוני, הסיכום בין ראש הממשלה נתניהו למשנה לראש הממשלה מר מופז, ואני מקווה שעד אז, בשבוע שנותר לנו, חלקים מסיעת קדימה יעמדו על טעותם כאשר הם חושבים שנכון להתנגד לחוק הזה, ונכון גם לערער על החלטה דמוקרטית של ועדת השרים לחקיקה, שברוב גדול ומסיבי אישרה את הצעת החוק הזאת ביום ראשון בצהריים.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אני מבין את קדימה, אבל למה ראש הממשלה הסכים?
אופיר אקוניס (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בחודש יוני 1977 הציג מנחם בגין את ממשלתו הראשונה בפני מליאת הכנסת. מעל הדוכן הזה בהודעתו ציין מנחם בגין כי ההחלטה הראשונה שלו כראש ממשלה תהיה להורות לתת מקלט לפליטי וייטנאם בארצנו. כעם שידע פליטות מהי – זוהי מורשתו של מנחם בגין.
אבל, חברי, אנחנו לא עוסקים היום בפליטים; אנחנו עוסקים היום בכמעט 70,000 מסתנני עבודה בלתי חוקיים, שנכנסו הנה שלא כחוק במהלך העשור האחרון. במשך שנים האמינו אזרחי ישראל לתעמולה השקרית שהופצה כאן, כאילו מדובר בפליטים. אחוז קטן מהם, מזערי, הם פליטים. 99% מהם שוהים כאן באופן בלתי חוקי, ולא תעזור שום מכבסת מלים.
אגב, אני הייתי מצפה מכל אלה שרוממות שלטון החוק בגרונם להתנגד למעשים בלתי חוקיים, ולא לתמוך במעשים בלתי חוקיים.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת אקוניס, אתה צריך להבין: הממשלה לא קבעה מיהו פליט; זו הממשלה הקודמת עוד. כתוצאה מכך אף אחד לא מוגדר לא כפליט ולא כמסתנן, והבעיה היא שלא קובעים מיהו פליט משום הקושי של הממשלה לבוא ולקבוע מיהו פליט ומיהו לא פליט. אגב, אנחנו כסיעה אופוזיציונית, בשעת שאלות לראש הממשלה דאז, אמרנו לו: מה זה, תקבעו מיהו פליט, וציטטנו באמת את מנחם בגין.
אופיר אקוניס (הליכוד):
נכון. ובכן, הממשלה הקודמת העדיפה שלא לעסוק בזה, והממשלה הזאת עוסקת בזה – הנה, היא עוסקת בזה.
אדוני, הייתי אתמול בדרום תל-אביב. אתמול – לא בשבוע שעבר, לא לפני חודש, לא לפני חודשיים – אתמול. נכנסתי לגינת-לוינסקי, חלק מנוף ילדותי. שוחחתי עם כמה מהמסתננים האלה. שאלתי אותם, והם אמרו ביושר: באנו לכאן כדי לעבוד. והם, לצערנו, הפכו את חייהם של אזרחים תמימים במדינת ישראל – בשכונת-התקווה, בשכונת-שפירא, בנווה-שאנן, באילת, בערד, בפרדס-כץ, באשקלון, באשדוד ובנתניה ובחיפה, איפה לא – לבלתי אפשריים.
אדוני, אנחנו כולנו בעד זכויות אזרח, כל הבית הזה; לא מי שחושב שהוא בעד זכויות אזרח, מי שהוא באמת בעד זכויות אזרח. אבל מה עם תושבי דרום תל-אביב? מה עם זכויות האזרח שלהם? מה עם זכויות האזרח של תושבי אילת, ערד? להם אין זכויות אזרח? האם אנחנו לא אמורים לשרת אותם? האם אנחנו לא אמורים לתמוך בהם? הם שלחו אותנו לכאן, אדוני, כל אחד לפי אמונתו, כדי לסייע, והם צריכים סיוע.
ואני אומר כאן לכל מי שזועק בכיכרות במהלך השנה האחרונה: צדק חברתי. ובכן, מהו צדק חברתי אמיתי? זה לא מסתכם בצעקות בכיכרות; בסוף צדק חברתי, אדוני, נבחן בביצוע. האם כאשר השכבות החלשות, השכונות, הפריפריות, הם זקוקים לנו, האם לא נתייצב לימינם? במעשים, לא בדיבורים. והצעת החוק הזו, אדוני היושב-ראש, עושה צדק עם מאות אלפים שהם אזרחי ישראל. עם אזרחי ישראל היא עושה צדק חברתי. אזרחי ישראל רוצים לחיות את חייהם בשכונותיהם, בעיר שבה נולדו וגידלו את ילדיהם.
מדוע הם מגיעים לכאן, האנשים הללו? מדוע זרמו לכאן עשרות-אלפי מסתנני עבודה בלתי חוקיים? הם הרי שוהים באופן בלתי חוקי בארצנו. אנשי הצדק החברתי – אדוני, אני שומע בשנה האחרונה את אנשי, מי שמכנים את עצמם אנשי הצדק החברתי. הם אומרים כמה רע לחיות בישראל, איזו מדינה איומה, צריך להחליף את השיטה הכלכלית, הכול לא בסדר. רע לחיות בישראל, נורא רע לחיות בישראל, הכלכלה היא לא טובה. אבל כנראה המסתננים חושבים אחרת. למזלנו, גם רבים מאזרחי ישראל חושבים אחרת. הם זורמים לכאן כדי לתפוס את מקומות העבודה של החלשים ביותר, והם מתגוררים בשכונות החלשות ביותר.
לכן החוק הזה הוא חלק ממאבק רחב מאוד במאבק בסוגיית המסתננים. ראשית, אדוני, כפי שציינת, החוק הזה נתמך על-ידי הממשלה. הוא קיבל את אישורה של ועדת השרים לחקיקה רק ביום ראשון, לפני שלושה ימים. זה אומר שהממשלה, יש לה מדיניות טובה. יש לה מדיניות – קודם כול יש לה מדיניות – מה שלא היה לממשלות אחרות. זאת כבר התקדמות, ואני משבח את הממשלה ואת ראש הממשלה על הדבר הזה. ובכן, אחת מהדרכים שהממשלה חושבת, והיא הביאה את זה לידי ביטוי בתמיכתה בחוק שלי, היא להכביד את הענישה על ישראלים המעסיקים ומלינים מסתננים ושוהים בלתי חוקיים. כן, אדוני, זה כולל הרתעה של מאסר כבד וקנס כספי כבד.
אמרתי אתמול באחת מתוכניות הטלוויזיה שלא ארצה שבית-משפט אפילו יגיע לדיון בחוק הזה; אני ארצה שישראלים מרצונם החופשי לא יעסיקו, שלא ילינו מסתננים, שלא יעברו בעצמם על החוק. מדוע, אדוני? משום שהמעסיק מסתנן, המעסיק שוהה בלתי חוקי, בין שהוא פלסטיני מיהודה ומשומרון ובין שהוא שוהה בלתי חוקי מגאנה, מחוף-השנהב, מאריתריאה או מדרום-סודן – בכך שהם מעסיקים אותם ובכך שהם מלינים אותם הם כבר עוברים על החוק.
אדוני, זה לא פופוליסטי, זה לא מתלהם. אני מקווה שאני מנמק את דברי בצורה מכובדת. כבר היום קיימים חוקים על שוהים בלתי חוקיים. מה הם מסתנני עבודה, אדוני, אם לא שוהים בלתי חוקיים? המדיניות המורכבת הזאת שאני דיברתי עליה לא כוללת רק את התמיכה בחוק הזה, כי פתרון סוגיית המסתננים לא מסתיים בנאומים בכיכרות או בהופעות בטלוויזיה; הוא אמור להסתיים בביצוע. אז יש החוק הזה ויש הגדר – יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון לא נמצא באולם, אבל הוא באדיבותו הציע לקיים בשבוע שעבר, ביום ראשון, סיור מאלף בתוואי הגדר עם מצרים. היינו שם קבוצה לא קטנה של חברי ועדת החוץ והביטחון, טסנו לשם במסוק, ראינו עוד כמה עוולות כמו בנייה בלתי חוקית בנגב – גם בזה כדאי לטפל בנפרד; לא רק בבית-אל אלא גם בנגב. מהמסוק אתה רואה את זה מצוין. בית אחד לא נהרס שם, גבעת-אולפנה אחת לא נהרסה שם. אבל בנגב – כנראה יש דין אחד בישראל על מתיישבים יהודים ביהודה ושומרון ודין אחר על מי שאינם יהודים בנגב.
והגענו לתוואי הגדר עם מצרים, אדוני. הממשלה השקיעה 2 מיליארד שקלים. אני רוצה לשבח פה את ראש הממשלה, שקיבל החלטה, מה שלא קיבלו קודמיו, על בניית הגדר, והיא, בעזרת השם, תושלם עד הסתיו הקרוב. 170 ק"מ.
אתה יודע מה – לא כתבתי את זה, אבל אני רוצה להגיד לך משהו. אני רוצה לברך מכאן את חיילות וחיילי צה"ל ואת קציני צה"ל בפיקוד הדרום, עם אלוף פיקוד הדרום, שבתנאים קשים מאוד עומדים שם, בחום בלתי נסבל, במדבר נוראי, 50 מעלות חום, ומגינים עלינו, שהמסתננים הללו לא יגיעו לכאן. ובכן, הגדר הזאת מושלמת.
כמובן, הדבר השלישי הוא החזרת המסתננים לארצות מוצאם בריאים ושלמים. אין לנו דבר וחצי דבר נגד אף אחד מהם באופן אישי. אנחנו איננו – אני ודאי איני רוצה ברעתו של איש. הזכרתי כאן את מנחם בגין. אנחנו מבינים מהם פליטים, מיהם פליטים. אנחנו לא מבינים מיהם מסתננים. לא נקבל את זה. אבל אנחנו רוצים להחזיר אותם לארצות מוצאם בריאים ושלמים.
במסגרת ההכנה לכתיבת החוק הזה נפגשתי עם שגריר אריתריאה בישראל. הלכתי אליו, הוא שוכן ברחוב ז'בוטינסקי – עוד מנהיג ציוני דגול – ברמת-גן. שם נמצאת שגרירות אריתריאה.
היו"ר ראובן ריבלין:
השגריר הוא המנהיג הציוני הגדול?
אופיר אקוניס (הליכוד):
לא, ז'בוטינסקי, ידעת שהתכוונתי לז'בוטינסקי כמנהיג ציוני דגול.
הוא אמר לי שמדיניות ארצו היא לקבלם, כל מי שיבוא יקבל אישור לחזור ולא יאונה לו כל רע. ובכן, אנחנו לאט-לאט פותרים את הכול.
לכן, אדוני, החוק הזה הוא חלק ממכלול מורכב מאוד, לא פשוט. הוא חלק ממשימה לאומית, לא פחות, להביא את הסוגיה הזאת של המסתננים הבלתי-חוקיים לפתרונה. וכפי שהודעתי כאן, אדוני, בהמשך לשאלותיך הטובות, הנוקבות, שמעמידות את הדמוקרטיה – זה מה שחשוב בשאלות שלך – שמעמידות את הדמוקרטיה שלנו במבחן ואת יחסי הכוחות שבין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת, החוק הזה, כפי שסיכם ראש הממשלה נתניהו עם יושב-ראש קדימה מר מופז, יובא לכאן בשבוע הבא לקריאה הטרומית, ואני מצפה מכל חברי קדימה – – –
יעקב אדרי (קדימה):
– – –
אופיר אקוניס (הליכוד):
אני יודע שאתה דואג, חבר הכנסת אדרי, לרווחתם של תושבי אור-עקיבא ושל תושבי ישראל כולם, ואתה יחד עם חבריך תגלו אחריות לאומית ותצביעו בעד החוק הזה. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. ובכן, כפי שאמרתי, מנפלאות הפרוצדורה שלנו – הדבר הדחוף הזה יתקיים – תשובת הממשלה תהיה במועד אחר.
רבותי, אני רציתי לציין ולהפנות את תשומת לבכם שנכנסת כרגע משלחת של שרים, סגני שרים ומנכ"לים ממדינות שונות שמטפלים בנושא התפוצות במדינות שהם משתייכים אליהן. הם הגיעו לישראל לכנס המאורגן על-ידי משרד ההסברה והשר יולי אדלשטיין. בכנס הזה מיוצגות כ-40 מדינות, ואנחנו מברכים את כולכם בברכת ברוכים הבאים. Welcome to Israel. Welcome to our shrine of democracy, the parliament of Israel, the Knesset. Welcome. God bless all of you. Thank you.