קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק להארכת תוקפן של תקנות שעת-חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשע"ב–2012 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/691).] (קריאה ראשונה) היו"ר ראובן ריבלין: רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק להארכת תוקפן של תקנות שעת-חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשע"ב–2012. יציג את הנושא, בשם שר המשפטים, השר יעקב מרגי. בבקשה, אדוני. יושבת-ראש הישיבה חברת הכנסת סגנית יושב-ראש הכנסת אורלי לוי, את רוצה להמשיך לנהל? השר לשירותי דת יעקב מרגי: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק מבקשת להאריך את תוקפן של תקנות שעת-חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשס"ז–2007, כפי שהוארך תוקפן ותוקן נוסחן בחוק מעת לעת, בעוד חמש שנים, עד יום ו' בתמוז תשע"ז, 30 ביוני 2017. יש צורך להאריך את תוקפן של התקנות, אשר עומד לפוג ביום י' בתמוז התשע"ב, 30 ביוני 2012, בחמש שנים נוספות. יובהר כי ההסדרים הכלולים בתקנות נוגעים בעיקרם לסמכויות השיפוט של בתי-המשפט בישראל כלפי ישראלים שעברו עבירות באזור, או בשטחי הרשות הפלסטינית, לסמכויות הרשויות בישראל לבצע בישראל עונשים ומעצרים שהוטלו על-ידי השלטונות הצבאיים באזור, וכן לאפשרות לבצע באזור צווים ועונשים שהוטלו בישראל על תושב האזור. התקנות מחילות גם באופן פרסונלי חוקים ישראליים שונים על ישראלים המתגוררים באזור, והן גם נועדו להסדיר את מכלול מתן העזרה המשפטית בין ישראל לבין הגורמים המוסמכים ברשות הפלסטינית. קיום התקנות חיוני להמשך היחסים המשפטיים שבין ישראל לבין האזור והרשות הפלסטינית. לפיכך מוצע להאריך את תוקף התקנות בחמש שנים נוספות. נוכח כל האמור הכנסת הנכבדה מתבקשת לתמוך בהצעת החוק האמורה בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לצורך הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. תודה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לשר יעקב מרגי, בשם שר המשפטים יעקב נאמן. כאמור, להצעת החוק הזאת נרשמו כמה דוברים, ונתחיל עם חבר הכנסת דב חנין. בבקשה. מייד לאחר חבר הכנסת דב חנין ידבר חבר הכנסת אורי אריאל. דב חנין (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אני מציע לכנסת להתנגד להצעה. ההצעה היא כמובן הארכה נוספת של מצב זמני שנמשך מאז 1967. אני חושב שכבר מזמן לא נתקלנו בכיבוש כל כך זמני וקבוע כמו הכיבוש שהתחיל ב-1967 ומתמשך עד עצם היום הזה, והוא יוצר גם משטר משפטי מוזר ומיוחד במינו, שבו יש חוק אחד לפלסטינים וחוק אחר לישראלים המתנחלים בשטחים, ומשטר משפטי שבו יש דיני תכנון ובנייה מסוג אחד לפלסטינים, מסוג אחר לישראלים. לפלסטינים הורסים בתים כאשר הם בונים בנייה בלתי חוקית, הורסים הרבה כאלה – שטח C – אתם יכולים לראות את הנתונים, הם התפרסמו בשבועות האחרונים; אצל הישראלים, גם כשנעשית בנייה בלי היתר של הרשות הצבאית, קוראים לזה מאחזים ומחפשים את הדרך להכשיר אותם ולהסדיר אותם. גם כאשר זה נעשה במסגרת אותם דינים משונים של צווי הממשל הצבאי, שמנוגדים למשפט הבין-לאומי, וגם למשפט הישראלי, אז מנסרים, ומדביקים, ומעתיקים, ומשנים, ומייצרים מציאות של מזרח פרוע, של מין ארץ פלאות שבה מתרחשים דברים משונים, שבה אין שוויון של כל האנשים שחיים שם, אלא יש אנשים שהדין חל עליהם בעוצמה ובאכזריות, ויש אנשים שיכולים לעשות ככל שעולה על דעתם, ככל שעולה על רוחם. עמיתי חברי הכנסת, את המצב הזה צריך לסיים. אנחנו מציינים החודש 45 שנות כיבוש. הכיבוש הזה לא הוביל לפתרון בעיות היסוד, להיפך, הוא החמיר את בעיות היסוד. הוא לא פתר את שאלות הביטחון של ישראל, הוא החמיר את בעיות הביטחון של ישראל. הוא החמיר והעמיק את הסכסוך ארוך השנים בין שני העמים בארץ הזאת. וביום הזה, בשנה הזאת, הכנסת צריכה לומר אמירה אחרת והפוכה; אנחנו צריכים לומר שאת הכיבוש צריך לסיים, וצריך לסיים אותו בהסכם שלום, בהסדר שלום, בין שני העמים, על בסיס של שתי מדינות, על בסיס של הגינות, של צדק, לשני העמים, על בסיס של פתרון אמיתי לבעיות הקשות, העמוקות, שקיימות בסכסוך הזה. רק פתרון כזה, עמיתי חברי הכנסת, יכול להבטיח עתיד, שלום, ביטחון, עצמאות – לא רק לפלסטינים, אלא גם לישראלים, כי המערכת של הכיבוש, המערכת של המלחמה, היא מערכת שמובילה את כולנו לא רק למבוי סתום היסטורי, היא מובילה אותנו לאסונות איומים. דרך הכיבוש היא דרך של מלחמות, דרך של מלחמות שבסופו של דבר מייצרות רק חורבן, הרס, נזק, עלויות כלכליות, נזקים אנושיים. את הדרך הזו אפשר וצריך לסיים. ואפשר וצריך לסיים אותה רק בדרך אחת, בדרך של שלום, בדרך של ביטול הכיבוש, בדרך של הקמת מדינה פלסטינית בצדה של ישראל על בסיס "הקו הירוק". תודה רבה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, חבר הכנסת דב חנין. כמו שציינתי קודם, הבא בתור ברשימת הדוברים – חבר הכנסת אורי אריאל, ומייד אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, שרים, מדוע הממשלה הזאת מציעה להאריך את הממשל הצבאי ביהודה ושומרון? השר בגין, שידוע – אתה לא מפריע לי, אתה ידוע כלוחם לזכויות האזרח – מדוע אתה מבקש להאריך את הממשל הצבאי ביהודה ושומרון? הרי יש פה פגיעה בלתי מידתית, בלתי אחראית, בלתי אנושית ולא יהודית, השר מרגי. אתם מבקשים בהצעה הזאת להאריך עד 2017, לפי זיכרוני, חמש שנים – אתה רוצה לחוקק חוק שמבדיל ביני לבינך. קריאה: – – – אורי אריאל (האיחוד הלאומי): אני תיכף אפרט, כן. בהחלט, אני אפרט. יהיה דבר דבור על אופניו. השר ארדן, אם כבודו יכול רגע להאזין, מדוע אתה מבקש, שותף לבקשה, להפלות, כן, בחוק הזה – – – השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: – – – אורי אריאל (האיחוד הלאומי): יש לכם אחריות קולקטיבית או שאתם כל אחד לעצמו, מטייל? אתם שרים כמו ב"קדוּשה" – "יחד יחד" – כל אחד לדרכו. למה אתה מבקש שלא יהיו לי הזכויות שיש לך, נניח בתחום החקלאות – לא חל עלי ועל חברי חוק לעידוד השקעות הון בחקלאות. איך אני יודע? לא, אל תצביע עליה. תשאל את היושב לשמאלך, שר החקלאות הקודם, ואחרי זה תצביע עליה, ותשאל למה היא לא נותנת, ואחרי זה תשאל את שר התעשייה למה הוא לא נותן לנו את הזכויות, ובסוף תשאל גם את שר התיירות – למה מה שאתה מקבל באשקלון ובכל מקום בארץ, אתה לא רוצה לתת לנו? שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: אתה באמת חושב שכל תעשיית היין ביהודה ושומרון – – – אורי אריאל (האיחוד הלאומי): אתה באמת חושב שאתה יכול בשם הצדק להביא חוק שמפלה ביני לבינך? זה מה שאתה חושב? שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: לא. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): לא, אבל זה מה שאתה עושה, וזה מה שעושה ראש הממשלה. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: זה לא בחוק הזה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): תסלח לי, אל תגיד לי זה לא בחוק הזה, זה גם בחוק הזה. זה לא רק בחוק הזה. הצעת חוק להארכת תוקפן של תקנות שעת-חירום ליהודה ושומרון, זה חלק – – – השר לשירותי דת יעקב מרגי: רק כדי להעמיד אותך לדין. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): תודה רבה. זה נכון, זה אתם יודעים לעשות. כל מה שחובות – כמו תשלום מס, כמו שירות מילואים, כמו להעמיד אותנו למשפט – – השר לשירותי דת יעקב מרגי: אתם זהים. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): – – בזה אנחנו זהים. הנה, יש הסכמה בינינו. אבל אני יודע שיש גם הסכמה – – – דוד רותם (ישראל ביתנו): – – – אורי אריאל (האיחוד הלאומי): סליחה, חבר הכנסת רותם? דוד רותם (ישראל ביתנו): גם ביטוח לאומי וגם רשיון לעריכת-דין אנחנו יכולים לקבל מכוח התקנות. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): תודה רבה. הנה, עוד משהו שלמדנו. קריאה: חיובי. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): כן, מה שחיובי בסדר. אבל, רבותי, איך אתם יכולים לעשות אפליה כזאת? אני קורא לראש הממשלה קודם כול – סליחה, אני רוצה לאחל לראש הממשלה, נדמה לי בשם כולנו, רפואה שלמה. השר לשירותי דת יעקב מרגי: – – – אורי אריאל (האיחוד הלאומי): ב. אני רוצה לאחל לו, וזה לא בשם כולנו כנראה, שמכאן ואילך הוא ידע לבעוט ברגל ימין, ולהכניס את הגולים לצד שמאל, ולא כמו שהוא עושה היום – הפוך. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): ג. אני קורא לראש הממשלה לסיום, ולכם, השרים וחברי הכנסת, לבטל את הממשל הצבאי. הגיע הזמן. תודה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): לספח את השטחים. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, חבר הכנסת אורי אריאל. וכעת חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): להערת חבר הכנסת – כן. אם היה אפשר, אז אני קורא גם לספח את כל השטחים. תודה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, חבר הכנסת אורי אריאל. וכעת חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת זחאלקה, נרשמת ברשימת הדוברים, יש לך זכות לדבר, ומייד אחריך חבר הכנסת בן-ארי, מיכאל בן-ארי. שלוש דקות. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, מדובר בחוק לא דמוקרטי על-פי הגדרתו. החוק הזה מכיל סעיפים שקובעים את גורלם של אנשים שלא בחרו ולא יבחרו באלה שמחוקקים אותו. על-פי החוק הזה ניתן לעצור, ניתן להעניש, ניתן לעשות פעולות רבות נגד פלסטינים בשטחים הכבושים, ואת החוק הזה מעבירה הכנסת שהם לא בחרו בה, והם לא רוצים אפילו את השלטון הישראלי בשטחים שלהם. אין לך משהו יותר אנטי-דמוקרטי מזה. הרוב המספרי בכנסת יאשר חוק שיקבע את גורלם של אנשים שלא חיים במסגרת המדינה או במסגרת חברת האזרחים שבחרה את הכנסת. ועל כן זהו חוק אנטי-דמוקרטי. החוק הזה חל גם על רצועת-עזה, ובכך הוא מאשר את המשך הכיבוש ברצועת-עזה. ישנם בחוק הישראלי חוקים רבים שבעצם המשמעות שלהם היא שכיבוש עזה נמשך, למרות ההצהרה כאילו הכיבוש בעזה הסתיים. מה המשמעות? המשמעות על-פי הדין הבין-לאומי, חבר הכנסת צרצור, שישראל נושאת באחריות לכל מה שקורה ברצועת-עזה. מחסור בדלק – אחריות ישראל, מחסור באוכל – אחריות ישראל, אספקה – אחריות ישראל. גישה, נגישות, יציאה, כניסה. כלומר ישראל לא יכולה להגיד, ולבוא לעולם ולהגיד: הנה, אנחנו לא אחראים. אתה לא יכול לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אי-אפשר. אתה לא יכול להעביר חוקים של כיבוש ולכפות מציאות של כיבוש ולהגיד שזה לא כיבוש וזה לא אחריות שלי. גם על כובש יש אחריות על-פי הדין הבין-לאומי. ישראל מפעילה את הכיבוש בכיוון אחד, כלומר היא מטילה סנקציות ועונשים, גוזלת קרקעות, מצרה את חייהם של האזרחים הפלסטינים בשטחים הכבושים, אבל היא לא ממלאת מה שהחוק הבין-לאומי מטיל עליה על-פי אמנת ז'נבה ועל-פי הדין הבין-לאומי, דין הכיבוש הבין-לאומי. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אפילו במציאות של כיבוש, ישראל מפירה את החוק. כלומר יש לנו מצב שצריך להעביר חוק נגד התנהגותה של ממשלת ישראל, ולא לתת לה את האפשרות להטיל עונשים על הפלסטינים בשטחים הכבושים. תודה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. והבא בתור ברשימת הדוברים, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי – איננו במליאה, אז הבא בתור – חבר הכנסת יעקב כץ. מייד אחריו – חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה, חבר הכנסת כץ, שלוש דקות לרשותך. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): גברתי היושבת-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, אין ספק שהארכת תוקף התקנות לשעת-חירום זו מנטרה שחוזרת על עצמה מדי כמה שנים, אבל לפי כמות היהודים שנמצאים היום בשטחים ששוחררו במלחמת ששת הימים זה באיזה שלב ייפסק. אני רק רוצה לחזור על המספרים, גם כלפי עם ישראל, גם כלפי היושבים פה, בקהל, לדעת את הדברים: יש היום יותר מ-350,000 יהודים שמתגוררים ביהודה ושומרון. יש היום יותר מ-300,000 יהודים שמתגוררים בשכונות שנכבשו, ששוחררו, השכונות של ירושלים, מזרח, צפון, דרום. 650,000 יהודים. יש כ-25,000 יהודים ברמת-הגולן. על רמת-הגולן החלנו את הריבונות. על ירושלים החלנו את הריבונות. הצמיחה היום היא בהיקף של קרוב ל-6% לשנה, בלי עין הרע, גם במזרח-ירושלים וגם ביהודה ושומרון, למרות הצרות, למרות הקשיים, למרות הגזירות ולמרות ההרס, אנחנו מוצאים ורואים שהציבור הישראלי גדל. כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. בעזרת השם, מדי שנה, בין 30,000 ל-40,000 יהודים נוספים הולכים וגרים ומתגוררים בשטחי ארץ-ישראל ששוחררו במלחמת ששת הימים. כולנו יכולים לעשות את החשבון בתוך כמה שנים אנחנו מגיעים ל-800,000, ל-900,000 ולמיליון. אני עשיתי את החשבון: בין שבע לעשר שנים, יותר ממיליון יהודים גרים בשטחים ששוחררו במלחמת ששת הימים, שמחציתם ביהודה ושומרון ומחציתם במזרחה של ירושלים. בבחירות הבאות – בעצם הבחירות החלו, הן בעוד שנה וחמישה חודשים במקסימום, נכון, גברתי היושבת-ראש? אנחנו, יחד עם הבית היהודי, האיחוד הלאומי, מי שלא יהיה בבית היהודי הראש – אם זה יהיה זבולון אורלב או שזה יהיה נפתלי בנט – אנחנו נרוץ יחד, ואנחנו יודעים, לפי סקרים שיש לנו, שמפלגת ארץ-ישראל של האיחוד הלאומי והבית היהודי, מפלגת השכונות, מפלגת עם ישראל, המפלגה הבריאה שמייצגת את העקרונות, את החזון, את האמירה של דאגה לפרט, לרווחה, לעתידה של מדינת ישראל, לצבא בריא, למדינה בריאה, לעלייה – היא תצבור בין 15 ל-20 מנדטים, ובעזרת השם היא תהיה המרכזית, בייחוד אחרי המאורעות האחרונים שאנחנו חווים בימים האחרונים. תודה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, חבר הכנסת יעקב כץ, וכעת חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. מייד אחריו – חבר הכנסת נסים זאב. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, כשמדברים על עקרונות לשעת-חירום, אני רוצה להקריא את אחד מעשרות, אם לא מאות, מכתבים ופניות שאני מקבל: שלום למיכאל, כאן אהרן מעיין, משבט "העדה" לשעבר, זוכר? היינו יחד בצופים – שבט "העדה" זה לא ב"בני עקיבא", זה ב"צופים". הייתי בשבט "חורב" בשכונת-התקווה. שבט "העדה", כמו שהוא כותב כאן בהמשך – הוא כותב בסוגריים: השם ייקום דמו של שבט "העדה", כי במקום שבו היה הסניף שלנו, בשבט "העדה", היום יש מועדון למסתננים אפריקנים. כבר אין שם "צופים". ילדי השכונה צריכים לחפש את עצמם במקום אחר. מדובר במה שהיה פעם בית-הספר "שורשים" בשכונת-שפירא. המקום הזה כבר לא קיים. הוא כותב לי ככה: אני רוצה את עצתך. אנחנו לומדים מדי ערב בשטיבל ברחוב מנשה בן ישראל, לא רחוק משבט "העדה" – אמרתי, בסוגריים הוא כותב הי"ד, השם ייקום דמו – בשכונת-שפירא. ערימות של אפריקנים מסתובבים ליד הצריף, שסובל מפוגרומים רבים, הכוללים ניפוץ חלונות, עקירת בלטות – בעברית אומרים: מרצפות – ולאחרונה – תקשיבו – פשוט העלימו את שער הכניסה. ואז יש לו פה כל מיני רעיונות, שכמו שאני שומע דוגמתם עשרות רבות, כל האנשים רוצים למחזר בצורה כזאת או אחרת את הסיפור של המסתננים שהכנסנו לבריכת "גורדון", אבל זה לא הסיפור. היום, סוף-סוף, אחרי שלוש שנים, הקיצה הממשלה משנתה – הקיצה משנתה והצליחה לעצור כבר 50 מדרום-סודן. צפון סודן לא בתמונה. אריתריאה בכלל בכלל לא בתמונה. מתוך ה-50 בטח 20 יתברר שהם בכלל לא בעניין. ה-30 הללו יגישו עתירות על גבי עתירות על גבי עתירות, יתישו את מדינת ישראל בצורה כזאת שאם בעוד חודש מתוך ה-30 יגורשו שמונה אנחנו נגיד תודה. בינתיים על כל שמונה שעצרו היום, 80 נכנסו. לכן, רבותי, אין מנוס; צריך כאן תקנות לשעת-חירום. מדינת ישראל נמצאת בשעת חירום מול תופעת הפלישה האפריקנית למדינת ישראל. רוצים בית-משפט? תפאדלו, רק תשלמו. על כל עתירה תשלמו את כל הכסף, מההתחלה ועד הסוף, ואז נראה את ארגוני הסיוע שמשלמים להם מהקרן לישראל חדשה, משלמים להם כדי להפוך את המדינה שלנו על קרביה. שהם ישלמו את כל ההוצאות האלה, של המדינה. הם דורשים שנבדוק אותם במעמד פליט? שנעמיד פה מאות בתי-דין, שיתישו אותם? תשלמו. אתם תשלמו על כל זה, ואז אנחנו נבדוק את מעמד הפליט. על כל פעולה ופעולה. רבותי, צריך פה תקנות לשעת-חירום, לנטרל את הכול. לאסוף אותם. ואני קורא מכאן להכריז על הסוכנות לפליטים של האו"ם כגוף בלתי רצוי במדינת ישראל. לשלוח אותם בחזרה לשבדיה, לשלוח אותם בחזרה, כי הם מסכנים את קיומנו – מסכנים את קיומנו, הגוף הזה שאף פעם לא היה בעדנו, תמיד היה נגדנו. אריתריאה זה מקום מסוכן? רבותי, מדינת ישראל מסוכנת הרבה יותר; מאות טילים מכוונים אליה. רבותי, תקנות לשעת-חירום – יהודה ושומרון צריכים לקבל את ההכרזה שהם חלק מארץ-ישראל. זה לא יעזור כלום לכל הדיבורים שלכם, לכל ניסיונות ההחרבה של הליכודוזר, ממשלת הליכודוזר. זה לא יעזור לכם. אנחנו חזרנו הביתה, אם תקנות לשעת-חירום זה להציל את מדינת ישראל מהמסתננים האפריקנים. תודה רבה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. אני רק אציין את השמות האחרונים של חברי הכנסת שנרשמו לדבר, ופה נסגרת הרשימה. חבר הכנסת נסים זאב, ומייד אחריו – חבר הכנסת עתניאל שנלר, והרשימה סגורה. בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב. קריאה: – – – היו"ר אורלי לוי אבקסיס: הוא לאט-לאט ילמד, בתור חבר חדש בקואליציה. נסים זאב (ש"ס): גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, הארכת תוקפן של תקנות שעת-חירום זה דבר שמחייב אותנו. אנחנו בעצם מודים שיהודה ושומרון זה לא חלק מארץ-ישראל. זאת אומרת, עצם הבאת החוק היום, כשאנחנו אומרים שצריך להשתמש בתקנות לשעת-חירום כפי שהיה בזמן המנדט, זאת אומרת, אנחנו לא סיפחנו, זאת אומרת – גם כן, למשל ירושלים, גם אם החוק הבין-לאומי לא מכיר בסיפוח הזה – אבל כשעם ישראל לא מכיר בחלקים ההיסטוריים שלו, שזה חלק מאדמת ארץ-ישראל, אני חושב שפה הבעיה שלנו. ולכן, בלית ברירה, החוק הזה מתבקש, כי אחרת מה שיקרה, למשל – כשיש בעיות, נאמר תאונת דרכים, לא עלינו, מישהו ברח ליהודה ושומרון, אתה לא יכול לתבוע אותו. אתה לא יכול לתבוע כי זו מדינה אחרת. אתה לא יכול לעשות שום תביעה ושום עזרה משפטית, גם לפלסטינים וגם ליהודים שגרים ביהודה ושומרון. ברוך השם הם מתרבים, ואנחנו כבר רואים שיותר מחצי מיליון יהודים – הולכים ומתרבים. אני מקווה שראש הממשלה, שהבטיח עוד 850 יחידות דיור, לא יקבל פיק ברכיים ויחזור בו מאותה הבטחה, כי אני חושב שאסור שזה יהיה מול פינוי של האולפנה – זה חליפתך, כפרתך, תמורתך. זה לא צריך לעבוד במדיניות שמכיוון שאני הורס בתים או מפנה דיירים שעל-פי חוק ישבו שם כדת וכדין, על-פי אותה שליחות של ממשלת ישראל בעבר, לפני 12 שנה, שהיום מפנים אותם על-כורחם, והדיירים האלה סובלים, אנחנו צריכים לתת איזה פיצוי לאנשים שלא קשורים בעצם לעניין עצמו. נינו אבסדזה (קדימה): מה, כשהם נהגו לא כחוק מגיע להם פיצוי? נסים זאב (ש"ס): אז אני רוצה לומר לך שהיום בירושלים יש למעלה מ-5,000 בתים של ערבים שבונים לא כחוק, בונים בשטחים ציבוריים, והרגישות הגבוהה שיש לרשות המקומית פה בירושלים וגם לממשלת ישראל לא להרוס את בתיהם של אותם אלה שבונים בצורה הפקרותית – מתחשבים בהם. וגם כאשר קיימים צווי הריסה מינהליים ושיפוטיים הם לא מתבצעים הלכה למעשה. אז למה רק כאשר מדובר, בדיעבד נאמר, ובתום לב של יהודים שבנו את בתיהם שם, וממשלת ישראל לא עשתה דבר וחצי דבר במשך 12 שנה, ופתאום ראש הממשלה יש לו איזושהי מחויבות כלפי בג"ץ ואין לו מחויבות כלפי אותה אוכלוסייה? דבר נוסף – – – היו"ר אורלי לוי אבקסיס: משפט אחרון. נסים זאב (ש"ס): משפט אחרון. הייתי אצל מרן רבי עובדיה יוסף בשבוע שעבר ביום רביעי בבוקר. הוא אמר לי, אתה חייב לומר לראש הממשלה בשמי שאין שום היתר לפנות את אותם הדיירים גם אם נצא מתוך הנחה שהבתים האלה נבנו על קרקע של פלסטינים, כי על-פי ההלכה אסור לנו, צריכים לפצות את הפלסטינים, לתת להם פיצוי עבור הקרקע שלהם, אבל להרוס ולהביא חורבן מפני תקנת השבים – אין מקום במדינת ישראל ובעם היהודי לעשות כזה דבר. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, חבר הכנסת נסים זאב. עכשיו יעלה חבר הכנסת עתניאל שנלר שהוא אחרון הדוברים בנושא של החוק הזה. מייד לאחר מכן נעבור להצבעה. עתניאל שנלר (קדימה): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, לו יהי שהחוק הזה היה מיותר. בשביל שהחוק הזה יהיה מיותר אחד משלושת הדברים צריך לקרות: או להחיל את החוק הישראלי על יהודה ושומרון כהצעת חבר הכנסת אריאל או לחלופין למחוק את ההיסטוריה היהודית-ציונית ולוותר על העתיד של העם שלנו על-ידי ויתור על הכול וחזרה לגבולות 67', כולל ירושלים; או הסדר מדיני. אני חושב שעד שלא יהיה הסדר מדיני אין ברירה אלא שהחוק הזה יהיה קיים. אני חושב שבשביל להגיע להסדר כלשהו – ואני לא מדבר עכשיו על אופיו של ההסדר – צריך לזכור שבשביל זה צריך ליצור אווירה שתאפשר הסכמה לאומית על כל הסדר שלא יהיה. והשאלה שאני רוצה לשאול את עצמנו, האם אנחנו כבית-המחוקקים, ככנסת ישראל, מבינים שהסדר מדיני אפשר לעשות רק מתוך הסכמה לאומית שרוב הציבור בעד, ואם אנחנו לא מבינים שבלי הימין-מרכז לא יכול להיות שום הסדר. וכאן אני רוצה לפנות דווקא לצד השמאלי של המפה ולחברי הכנסת המייצגים את הציבור הערבי: אין כמוכם בשביל לעכב הסדר מדיני. התרומה שלכם לעיכוב כל הסדר מדיני היא יומיומית, ואני אוכיח לכם את זה בדקה וחצי, לא צריך יותר. מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): יש הסדר – – – עתניאל שנלר (קדימה): אותו חוק שבעיני נקרא "השוחד הציוני" המסביר ואומר פינוי-פיצוי – מה הוא גרם הפינוי-פיצוי הזה? הוא גרם לכך שיתחזקו בהתיישבות; מבחינה אידיאולוגית הגיעו אנשים יותר חזקים ליישובים החלשים יותר. איזה יופי מבחינתכם לעצור יכולת להסדר בדרך הזאת, לשיטתכם. או דוח פוליטי שנכתב על-ידי הגברת ששון, נכתב במרץ רב. הדוח הזה, מה הוא גרם? לתנופה בלתי רגילה של מאחזים בכל שטחי יהודה ושומרון. יש שחושבים שזה טוב, יש שחושבים שזה לא טוב; אבל לשיטת טליה ששון, שהיא אשה פוליטית מובהקת, היא גרמה לתנופת בינוי עצומה. ומה קורה עכשיו בשיטת הבג"צים תחת כל עץ רענן? חיזוק גדול של ההתיישבות. יש שיאמרו – ואני בתוכם – תודה לאל. בחלקים מסוימים, בוודאי; יש אחרים שיגידו – אסון גדול. אבל מי שגורם לכך זה אותם אלה שרוצים הסדר מדיני. צא ולמד, אותם אלה שמדברים בשם השלום וההסדרים הם המעכבים הגדולים של היכולת להגיע להסדר. כי את ההסדר יעשו מתוך הסכמה לאומית בבית הזה; שקדימה והעבודה והליכוד וכולם יגיעו להסכמה על אותו הסדר, אחרת לא יהיה הסדר. אנחנו כבר 40 שנה רוצים להגיע להסדר. מגלי והבה (קדימה): איפה – – – עתניאל שנלר (קדימה): והקיצוניות הגדולה הזאת – אגב, משני הצדדים – הובילה עד היום לכך שאין הסדר. לכן מי שרוצה הסדר צריך פחות לסמוך על הדם, פחות לדבר בהתלהמות ולהבין שהסדר יהיה רק מתוך הבנה והסכמה לאומית. תודה רבה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, חבר הכנסת עתניאל שנלר. אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק להארכת תוקפן של תקנות שעת-חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשע"ב–2012, בקריאה ראשונה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 נגד – 9 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להארכת תוקפן של תקנות שעת-חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשע"ב–2012, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: בעד – 40, נגד – 9, אין נמנעים. לכן אני קובעת שהצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, והוועדה המוסמכת לדון בהצעת חוק זו הינה ועדת החוקה, חוק ומשפט, שאליה היא תועבר להמשך הכנת החוק לקריאה שנייה ושלישית.