קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 15) (צו למניעת עבירה), התשע"ב–2012 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/469).] (קריאה ראשונה) היו"ר גאלב מג'אדלה: אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 15) (צו למניעת עבירה), התשע"ב–2012 – לקריאה ראשונה. חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה. בבקשה, אדוני. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני אציג את החוק, ברשותכם, בקצרה. אנחנו נמצאים ערב גמר שנת הלימודים, תחילת החופש הגדול, ועשרות, אולי מאות אלפי בני-נוער יוצאים לעבוד לפרנסתם כדי להרוויח קצת כסף; כל אחד לפי דרכו, כדי לצאת לטיול, לקנות ספר וכו'. דא עקא, שכבר ראינו פעמים רבות, יותר מדי פעמים, שבני-הנוער מנוצלים על-ידי המעבידים בגלל חוסר ידיעתם את החוק ואת הנורמות ואת הכללים והתקנות הנהוגים. ואז מגיע לפעמים, לא הרבה פעמים אבל לפעמים מגיע פקח מטעם משרד העבודה ובודק ורואה שמעסיקים את הנער או הנערה בצורה לא חוקית. הוא מבקש לעצור את העניין, והוא נותן דוח לבעל העסק, אלא שעוד הוא מסתובב וגבו למנהל החנות או כל עסק אחר והוא הולך, התופעה נמשכת, כאשר הבוסים ממשיכים להעסיק את הנערים בצורה בלתי חוקית, בלתי הוגנת, לא ראויה, לעתים אפילו משפילה ופוגענית. החוק שאני מביא בפניכם, שנקרא בשם חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 15) (צו למניעת עבירה), מאפשר לפקח לתת בַּמקום דוח, שהוא בהיבט פלילי; הוא לא רק איזשהו קנס אלא הוא ברמה של פלילים, כדי לעצור את התופעה הזאת, שהוא כבר אמר לבעל העסק להפסיק אותה אבל היא נמשכת, ועל-ידי כך להביא לתיקון המצב. החוק מאפשר להטיל עיצום כספי בשל הפרות של חוק עבודת הנוער. אם בית-הדין לעבודה ייווכח כי בעבירה או בנסיבות העניין יש משום סיכון שלומו או בריאותו של הנער, הוא יהיה רשאי להורות על מתן ערובה להבטחת קיומו של הצו. זאת אומרת, יש פה פעולות נוספות מעבר למה שקיים היום. ההצעה מבקשת לקבוע כי הבקשה למתן הצו יכול שתוגש על-ידי היועץ המשפטי לממשלה או נציגיו, שזה כמובן התובעים השונים, או בידי מפקח עבודה בכיר שמונה לכך, וגם על-ידי תובע פלילי, אם הוגש כתב-אישום. הצו, יכול שיינתן כצו זמני במעמד צד אחד – כדי להפסיק את העניין לאלתר, לא לאפשר; הרי כשרוצים לקבוע במעמד שני צדדים זה לפעמים יכול לקחת זמן רב, ומדובר על עובדים זמניים ביותר, מדובר על נוער שבא לעבוד שבועיים, שלושה – וזאת בלבד שהדיון במעמד שני הצדדים יתקיים בתוך שבעה ימים מאותו מועד. זאת אומרת, אנחנו לא רוצים לפגוע גם בזכויות של הצד השני. ההצעה של החוק אומרת שעצם הגשת הערעור או בקשת רשות לערעור לא יתלה את תוקפו של הצו, לא ייווצר מצב שבגלל שמישהו מגיש ערעור הצו לא נכנס לתוקף, כי עוד הפעם, אנחנו נמצא מצבים של נערים שבאים לעבוד שבועיים, שלושה, ועד שהתהליך מתרחש, ואם אתה מתלה את זה זה בזה, יכול להיות מצב שהוא כבר לא עובד. הוא גמר לעבוד והוא לא קיבל את זכויותיו, וכך אנחנו נמצאים במצב שהוא לא נורמלי ופוגע בבני-הנוער. אנחנו רואים בחוק הזה הרחבת אפשרויות האכיפה למניעת עבירות על חוק עבודת הנוער כדי לתרום להגנה על שלומם של הילדים. בסך הכול זהו חוק שמדבר על כל האוכלוסיות מכל הגוונים ללא הבדל. אין פה שום דבר שנוגע לקבוצה זו אחרת. אין פה עניין פוליטי, אלא באמת להיטיב עם אותם נערים ונערות שהולכים לעבוד ומבקשים לפרנסתם. יש עוד הרבה מה לשפר בתחום הזה. אני חושב שכל אחד מאתנו, כהורים, פגש את התופעות הללו כאשר ילדיו, או לעתים נכדיו כבר, הלכו לעבוד, והוא שומע סיפורים, לפעמים אפילו קשים מאוד, על ניצול מחפיר של אותם נערים ונערות. בתורה, אצלנו, יש הלכות רבות על שמירת הזכויות של העובדים, החל מאי-הלנת שכר – אסור להלין שכר יום אחד; לא חודש, חודשיים, שנה, יום אחד. צריך לתת לגר, ליתום ולאלמנה, לחלשים, בקיצור, לכל הקבוצות החלשות, יותר מלאחרים, לא רק מה שמגיע לאחרים. יש לנו מצוות – מתנות עניים – של לקט, שכחה ופאה, וכן הלאה וכן הלאה, אני לא ארחיב עכשיו. התורה שלנו מלאה בעשרות מצוות שנוגעות לחברות או לקבוצות החלשות. היום, בסוגריים אני אזכיר, עסקנו בזה ביום העיוור. היתה פה קבוצה גדולה של עיוורים. עשינו דיון בוועדה לביקורת המדינה ופעילויות נוספות כדי להעלות את המודעות כלפי החלשים. אני מסיים בזה – גם החוק הזה משרת את כולם ללא יוצא מן הכלל. הוא בא להגן על ילדים, שהם במובנים רבים חלשים יותר מהמבוגרים שערים לזכויות שלהם, יודעים מה מותר, מה אסור. זו עבודה זמנית שנעה בין שבוע לחודש, חודש וחצי. ולכן, לפעמים בעלי העסקים משתמשים בזה ולא נותנים את הזכויות המגיעות. אני קורא לכנסת לאשר את החוק ולהעביר אותו להכנה לקריאה שנייה ושלישית, בתקווה שזה ייגמר מהר מאוד, עוד לפני החופש הגדול הבא עלינו לטובה, ועל-ידי כך למנוע עיוותים שקיימים היום במערכת. תודה. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה רבה. ראשון המתדיינים, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב. נא להזדרז. בבקשה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, שולחן ממשלה ריק, ידידי ומכובדי חבר הכנסת אורי אריאל, החוק שלך מיותר. אני חייב להסביר לך למה. אין יותר עבודות נוער במדינת ישראל. אין יותר עבודות נוער במדינת ישראל, ומה שאני אומר עכשיו הוא לא מצחיק בכלל. אמנון כהן (ש"ס): האריתריאים לקחו. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): הוא לא מצחיק בכלל, הוא עצוב שאין כדוגמתו. גם אני כנער עבדתי. הייתי מחנך בבית-ספר תיכון מקיף, עודדתי את תלמידי לצאת לעבודה באופן מושכל, לא להפוך עיקר לטפל וטפל לעיקר, שיהיו להם דמי הכיס שלהם. לא פעם ילדים גם תמכו בהוריהם. רבותי, העבודות האלו של סטודנטים, העבודות האלו של נוער, העבודות האלו של אוכלוסייה חלשה נגמרו. אין, אדוני. גם בני המגזר שלך, גם הם איבדו את מקומות עבודתם. אתה יודע מה קורה בכפר-מנדא, לדוגמה? איבדו את מקום עבודתם, כי מדינת ישראל מרחמת על כולם חוץ מעל עצמה. החמדנות, ופה אני מפנה אצבע כלפי הממשלה, היא פושעת. זה מפליא איך שר הפנים לפני שבועיים אמר: תוך שנה אין פה מסתנן אחד; היום זה כבר עבר לשלוש שנים, והוא הקים ועדה. אחרי שלוש שנים אתה מקים ועדה? מתי תתחיל לעשות? היו"ר גאלב מג'אדלה: לא הבנתי מה הקשר של כפר-מנדא. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): יש בעיה של מסתננים שם שתופסים מקומות עבודה. היו"ר גאלב מג'אדלה: מסתננים בכפר-מנדא? מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): כן, היה דיווח על זה. יש דיווח על זה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): כן, אני הייתי שם אישית. הראו לי איפה הם לנים. מדובר על 80–100 עובדים זרים, בלי רשיונות, כמובן, בלי כלום – – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): יש דיווח על זה, יש דיווח על זה. וכמו שאתה יודע, כל מקום עבודה זה אוכל למשפחה, אין חוכמות, אין חוכמות. אני אגיד לכם לדוגמה – התסריט בשוק-התקווה. שוק-התקווה, בכלל בשכונת-התקווה, יש הרבה עולים, במיוחד מאזור של בוכרה, גרוזיה – גאורגיה, מה שנוהגים לכנות היום. אמנון כהן (ש"ס): מה יש להם? מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): הם היו עובדים בשכונה. התפקיד שלהם היה – אתה באת לשוק, ובשוק אין עגלות. אז הם הביאו עגלות. הוא נצמד אליך עם העגלה. אתה עושה את כל הקניות, בסוף הוא בא אתך למכונית שלך, איפה שאתה חונה. אתה נותן לו 5 שקלים, 10 שקלים, נותן לו טיפ. הוא במשך היום עשה את הפרנסה שלו, 150–200 שקל ביום; הרוויח כמה שקלים ביום. גם העבודה הזאת כבר לא קיימת. אם היו ילדים ונוער שעבדו אחרי-הצהריים בשוק, העמיסו ארגזים, הורידו ארגזים, הדבר הזה כבר לא קיים. אלו עבודות שהן מתאימות לאוכלוסיות כאלה. איבדנו אותן לחלוטין, אדוני היושב-ראש, כי יש פה יותר מדי חמלה. אני הייתי השבוע בפאנל מטורף במכללה למשפט ועסקים בתל-אביב. אני שמעתי שם את הפרופסורים, אמרתי לעצמי: בשביל מה צריך אויבים? בשביל מה צריך אויבים? אם יש אותם בשביל מה צריך אויבים? האויבים שלנו נמצאים שם, איבדנו את העשתונות. לא מרחמים על עצמנו. לכן, אדוני חבר הכנסת אורי אריאל, אני אתמוך בחוק אבל הוא מיותר. אין עבודה לבני-נוער, נגמר. היו"ר גאלב מג'אדלה: נא לסיים. בבקשה. תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. הוא מסיים באופן מפתיע, כך שאתה לא צופה אותו. בבקשה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): גורם ההפתעה, זה נקרא. היו"ר גאלב מג'אדלה: כן, כן. זו מיומנות מיוחדת. בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב. אני מקווה שתוכל להביא את דבריך במסגרת שלוש הדקות. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אין ספק שהנוער שלנו זקוק להגנה, זקוק להגנה. למשל, עוד מעט יש את הפינוי באולפנה, אז הנוער שלנו שגר שם באותם בתים, הוא גם זקוק להגנה. אין מי שיגן עליו, הממשלה לא מגינה עליו. יפנו אותם בכוח. מפנים ילדים, מפנים נשים, אפילו באמצע הלילה, כדי שאפילו לא יספיקו להתארגן, אולי, חלילה וחס, המשטרה לא תהיה ערוכה מספיק, ואסור להפתיע את המשטרה. המשטרה תמיד צריכה להפתיע. אין ספק שהחוק הזה הוא בסדר. מה להגיד לך, לומר לך שישתמשו בו בכל הרצינות – – – היו"ר גאלב מג'אדלה: לא נעים לו ממך, הוא אומר לך שהחוק בסדר. נסים זאב (ש"ס): החוק בסדר. לומר לך שיהיה בו שימוש רציני על כוונה או על מחשבה או על – אולי תבוצע איזושהי עבירה במהלך העבודה, אני לא בטוח שהחוק הזה מגדיר מהי העבירה. אני קראתי את החוק פעמיים, שלוש, ניסיתי להבין אותו. אני לא הצלחתי להבין אותו, כי לא הבאת אפילו דוגמה מוחשית מה המשמעות של פגיעה עוד לפני שהילד נפגע. זאת אומרת, אם אתה אומר לי שהשכר נמוך או שאין ביטוח לאומי, שהילד עובד בלי זכויות, אינני יודע, כשהוא בא לשבועיים-שלושה מתקופת החופשה שלו, אז צריך להגדיר מה בעצם הפגיעה המהותית. אבל אני יכול לומר באופן הברור ביותר, יש פגיעה קשה היום, למשל, בזכויות של ילדים. כאשר מנסים להשתלט על משפחות, לוקחים להן את הילדים שלהם, מכריזים עליהם כנזקקים, ולא נותנים למשפחה לטפל. במקום להתאמץ יותר ולעזור לאותן המשפחות כדי לגדל את הילדים שלהן בחיק הוריהם, אז מוציאים אותם בשני שלבים. השלב הראשון, אומרים: זה רק אומנה יומית, אחר כך אומנה חודשית, ואחר כך, בשלבים כאלה או אחרים, הילדים האלה עוברים לאימוץ. ואני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אחד הנושאים הכי רגישים פה במדינת ישראל, וההפקרות המוחלטת שיש בתחום הזה של גזלת ילדים מהוריהם, זה במדינת ישראל. אנחנו מהמובילים בעולם – – – היו"ר גאלב מג'אדלה: איך זה מתקשר להצעת החוק? נסים זאב (ש"ס): כי אנחנו מדברים על זכויות הילדים, של הנערים, ואני רוצה לומר לך, הילד הזה יש לו זכויות לראות את ההורים שלו מתי שהוא רוצה, וכשהוא דורש את זה בוודאי. וכשהעובדים הסוציאליים עושים את כל התרגילים שבעולם לנתק את הילד מהאבא ומהאמא שלו, כשהוא זועק: אני רוצה את אבא, אני רוצה לראות אותו. ולוקחים אותו לאימוץ כפוי, נגד ההורים, ולא לאימוץ פתוח או לא – – – היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה רבה. נסים זאב (ש"ס): ולכן אני אומר שצריך לשמור על אותם ילדים, גם בתוכניות חינוכיות, כשלצערי הרב אנחנו מכירים את התוכניות שפוגעות בנוער שלנו. צריך יותר להעביר מסרים חינוכיים בתוכניות, ולא תוכניות זנותיות כמו שאנחנו רואים, לצערי הרב, יום-יום. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה רבה. אנחנו ניגש להצבעה על הצעת החוק. בבקשה, מצביעים. נסים זאב (ש"ס): אדוני, אני עברתי דירה וזה לוקח לי זמן להגיע. היו"ר גאלב מג'אדלה: אני יודע שאתה בכושר גופני לא רע. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אתה צריך מפה, חבר הכנסת זאב? היו"ר גאלב מג'אדלה: אני יודע שאתה בכושר גופני לא רע, ברוך השם, ואתה יכול להספיק. קריאה: הוא שומר על הכושר עוד מתקופתו, מהצבא. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 15) (צו למניעת עבירה), התשע"ב–2012, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר גאלב מג'אדלה: בעד – 7; נגד, נמנעים – אין. הצעת החוק התקבלה והיא עוברת להכנה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה רבה, ממשיכים.