קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק פדיון הבית, התש"ע–2010
[הצעת חוק פ/2053/18; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק פדיון הבית, של חבר הכנסת אילן גילאון. יעלה ויבוא חבר הכנסת אילן גילאון על מנת לנמק את הצעתו.
כדי להסיר כל ספק מלב, הצעת החוק הבאה, אחרי אילן גילאון, היא הצעתו של חבר הכנסת זבולון אורלב, אשר יביא את הצעת חוק ההגנה על מחזיקים במקרקעין ביהודה ושומרון. אשר לא עוררה איזו התעניינות בציבור. חבר הכנסת אורלב נמצא באולם? נא לקרוא לחבר הכנסת אורלב, כי אחרת – הנה הוא. בבקשה.
אילן גילאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר אהרונוביץ, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני יודע, אדוני, שעוד מעט אנחנו צפויים לדון בחוק ההסדרה. הייתי קורא לזה: "חוק הווסדא-ראס", חוק המסתדרים, חוק ההסדרים.
ומה שקדם לכל העניין הזה, אדוני, זה מה שאני הייתי קורא לו: החטא הקדמון של ההתיישבות בגדה המערבית, עוד מתקופת ממשלת מפא"י ומפלגת העבודה. והעיקרון המנחה אותי בהבאת החוק הזה, שאיננו חוק מקורי, אדוני, כי הוא עלה כבר כמה פעמים. פעם ראשונה, הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על-ידי חבר הכנסת אבשלום וילן וקבוצת חברי הכנסת. לאחר מכן, על-ידי חברי הכנסת אופיר פינס ויולי תמיר. ובכנסת השמונה-עשרה, על-ידי חבר הכנסת חיים אורון.
והנה אני בא ומחדש, אדוני, את הצעת החוק של ניצן הורוביץ, אורית זוארץ, שלמה מולה ואנוכי, בנושא פדיון הבית. כאשר העיקרון המנחה לחוק הזה, אדוני, הוא – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת – – –
אילן גילאון (מרצ):
– – בהכרה ובהסכמה – – –
אילן גילאון (מרצ):
רק רגע, אילן גילאון. חבר הכנסת בן-סימון, אני מוכרח לומר שכולם שומעים, ובאמת מקשיבים בצמא לדבריך כשאתה מדבר. ויש לי הרגשה שלא נוח לך שכשאתה מדבר, אחרים מדברים.
דניאל בן-סימון (העבודה):
אתה צודק. סליחה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תתחשבו בחברים שלכם. מה, הוא – אילן כל כך ג'נטלמן.
אילן גילאון (מרצ):
כן, והם עוד יודעים שיש לי הפרעות קשב וריכוז, זה לא בסדר. אבל אני אנסה להתמודד, אדוני.
מתוך ההכרה וההסכמה המוחלטת, אדוני, עם העיקרון – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת הרצוג, אני פשוט לא יכול להבין את זה. עומד חבר כנסת, רוצה להרצות על הצעת החוק שלו, וכולם מתווכחים פה. בבקשה.
אילן גילאון (מרצ):
– – שאין האדם הפרטי, האדם הבודד, הדייר המתנחל, אחראי למקום הימצאותו בהתנחלויות, אלא לכול אחראיות ממשלות ישראל בעבר. וממפעל ההתיישבות לא יצא נקי אף ראש ממשלה, אדוני, מתקופת לוי אשכול וגוש-עציון, דרך ממשלת רבין הראשונה, שמעון פרס, אריק שרון, ידיד ההתנחלויות, ומנחם בגין, שאמר בערוב ימיו שהזכות שתעמוד לו היא, בסופו של דבר, אלון-מורה.
ולכן, אדוני, אני מקבל את העיקרון כל כך במלואו, שממשלת ישראל אחראית למקום הימצאותם של אנשים, שאפילו אין לי שיג ושיח – אין לי מלחמה עם המתנחלים. אין לי ויכוח אתם. יש לי ויכוח עם הממשלות המיישבות. עד כדי כך הדברים מגיעים, שאני עצמי חבר בלובי למען גוש-קטיף, אדוני.
היו"ר ראובן ריבלין:
האם זה בהסכמתם או בלי הסכמתם?
אילן גילאון (מרצ):
בבקשה?
היו"ר ראובן ריבלין:
בהסכמתם של המתגוררים, או – – –
אילן גילאון (מרצ):
ודאי שבהסכמתם ולשמחתם של המתגוררים. מה זאת אומרת?
היו"ר ראובן ריבלין:
– – – כל מי שיביע את משאלת לבו.
אילן גילאון (מרצ):
איזה מין שאלה? הרי לאחר שאנשים פונו – ואני מעוניין שגם בעתיד אנשים יפונו – צריכים לעשות את הדברים האלה בהגינות מוחלטת. אדוני, לו היה הדבר בידי, ואני, אתה יודע שאני מאמין שאנחנו לא היינו צריכים להיות שם מראש. אבל בסופו של דבר, הכורח הזה שהוא כורח בל-יגונה – אנחנו, בסופו של דבר, ומתוך אמפתיה אני אומר את הדברים כאדם שקשה לו, אדוני, לעבור דירה כל שנה. אז אני ודאי מבין מה זה להעביר אנשים ממקום מגוריהם. אבל זה בוודאי בהסכמתם, ואני אומר: צריכים להיות הגונים לגמרי עם האנשים הללו.
ולכאן מגיעה הצעת החוק שלי, שמדברת על כך שאפשר יהיה לפדות את ביתך אם הוא מעבר ל"קו הירוק", ובמידה שאתה רוצה לעשות כן. לאחר שנשלחת להתיישב בשטחים, ולאחר שחלק מן התושבים – גילו, אדוני, על-פי סקרים, לפחות, רבע מן האנשים יהיו מוכנים באופן מיידי להתפנות תמורת פיצויים ריאליים, שבפיצוי הזה אפשר יהיה לרכוש מגורים ובית במקום אחר, בכל מקום אחר מחלקי מדינת ישראל – נקרא לזה כך.
אבל השאלה המרכזית שנשאלת: הרי גם הממשלה הזאת – וההצעה, כמובן, מתייחסת מעבר לגדר. כלומר, אין על כך שום ויכוח. באותם שטחים שאפילו הממשלה הנוכחית לא חושבת שיש להמשיך את החזקה עליהם. כי הרי מי שמדבר על שתי מדינות לשני עמים, הוא צריך גם להגדיר איפה תעבור מדינה אחת, לכל הפחות. אז אני אומר: הצעת החוק מתייחסת מעבר לגדר מזרחה, אדוני, ואומרת את הדבר הבא: כל אדם שחפץ היום לקום, לקחת את בני משפחתו ואת מיטלטליו, ולעזוב את אותו מקום מתוך כך שהוא הגיע למסקנה שהמפעל הזה איננו לרוחו, שהוא הפך לקש וגבבה, בסופו של דבר, שהוא רוצה למצוא מגורים במקום אחר.
הרי במקביל אותם אנשים שידם משגת, אדוני, ואדוני יודע, משאירים דירות רפאים בהתנחלויות גם היום, משלמים את הארנונה וגרים במקום אחר. בתוך מפעל, שלמרות כל מה שמהללים אותו פה – ושמעתי את חבר הכנסת כץ מדבר כאן על ההצלחה האדירה של ההתנחלויות. אני רוצה להזכיר לאדוני פרט היסטורי, שעם בואו של מתתיהו דרובלס למחלקת ההתיישבות בסוכנות, תוכנית דרובלס דיברה על מיליון מתנחלים בתוך עשור בשטחי הגדה המערבית, או לטענתו יהודה ושומרון, כפי שהוא קרא לזה כך. עד עצם היום הזה יושבים בשטחים האלה, לא עד 1987 לפי תוכנית דרובלס, לא יותר, אדוני – באופן אמיתי, אם אנחנו מפחיתים את השכונות המזרחיות של ירושלים, כפי שתמיד מנסים להכניס אותן למניין ההתנחלויות – מאשר 330,000 מתנחלים, ששליש מתוכם הם חרדים אשר עברו ומצאו את מקומם שם מפאת חוסר דיור בירושלים, ושני-שלישים אחרים מרוכזים בכל מיני מקומות אחרים.
אני יכול להגיד לך שעיר כמו אריאל, שמונה 19,000 תושבים, נדמה לי, לא הרבה יותר מזה, מחצית מתושביה בכלל הובאו משדה התעופה באישון לילה, כפי שפעם היו מביאים את העולים לקריית-גת, מבלי שהם בדיוק ידעו לאן הם הולכים.
ולכן, למרות התקציבים האדירים, האדירים, שהושקעו, במקום שבו נמצאת גם מדינת רווחה וגם המקום הכי מושקע באזור שלנו – אני לא אומר במדינת ישראל אבל בארץ-ישראל – למרות הכול ההצלחה של ההתיישבות, אדוני, היא חלקית ביותר, וזה נובע מתוך כך שעם ישראל לא פראייר. הוא לא נהה והוא לא הלך אחרי אותו דבר שבקצב של מתתיהו דרובלס היה צריך להגיע היום ל-3 מיליון תושבים, אולי מחצית אזרחי מדינת ישראל למעשה היו צריכים לגור בגדה המערבית, והם לא נמצאים שם.
ולכן, כאשר אני חוזר לטענה איפה שתי המדינות שאתם רוצים למקם אותן, אני מניח שלפחות מעבר לגדר אתם רוצים להניח אותן. ואז אתם מגיעים לחוק ההסדרה, שאני קורא לו "חוק הווסדא-ראס", כתוצאה מכך שהיה ראש ממשלה אחד בלבד, אדוני, שבכל זאת התריע בשער, קראו לו דוד בן-גוריון, הוא נקרא על שם של רחוב בתל-אביב, אדוני מכיר אותו והוא יודע והוא דיבר על כך.
ורק הוגן יהיה היום, למרות חוק ההסדרה שאתם מנסים לתרץ אותו, ואני, עם יד על הלב, כדי להיות ישר עד הסוף, אומר, אדוני, שהבעיה החוקית היא קל וחומר אבל היא לא הבעיה היחידה. אני לא חושב שאנחנו צריכים להימצא שם גם אלמלא היתה האדמה הזו אדמה פרטית. אבל באדמה פרטית, שקובע בית-המשפט מה שהוא קובע, ולקבע תקדים לדבר הזה בשיח'-ג'ראח, למשל, על בלימה, של אחיזה פרטית על קושאן מתקופת הטורקים, נכנסו יהודים לתוך בתים של ערבים וחצו בתים שלמים כדי לממש את זכות הקניין, אז כאן קל וחומר שהיה צריך להשאיר את זה. על כן אני אומר, אדוני, לפני שיהפכו את בתי האולפנה לאתרי מורשת ושר החינוך ייקח ילדים כדי שיעשו סיורים בשלושה או ארבעה בניינים, או חמישה, כמה שהם שם, שעשויים מבלוקים של "איטונג", בסופו של דבר, אני מציע את הבניינים האלה לקחת ולהעביר אותם אל הילדים ולא להיפך.
ולכן החוק קובע באופן הכי הוגן והכי צודק לתת פיצוי ריאלי על-ידי מינהלת שתיקבע, ושהיא תבצע את השמאות של המקומות הללו, כדי שכל אדם היום שרוצה יוכל לקום, לעזוב ולרכוש דירה בכל מקום אחר במדינת ישראל, בכל מקום אחר שהוא יחפוץ. נדמה לי שכל אדם שיתנגד להצעה הזו יצטרך לתת מחשבה שנייה בכלל לתפיסתו הציונית. לא מעבר לזה. כלומר, אני חושב שציונות היום זה בהחלט לתת לאנשים האלה, מתוך מה שנקרא תפיסה של "שחררו את המתנחלים מההתנחלויות ואת ההתנחלויות מהמתנחלים". זה הצו האמיתי, הציוני, למדינת ישראל.
היו"ר ראובן ריבלין:
אתה יודע, הקו הגיאוגרפי – – –
אילן גילאון (מרצ):
אני יודע שאני – – – בעניין הזה.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת גילאון, הקו הגיאוגרפי שהצבת הוא גדר ההפרדה.
אילן גילאון (מרצ):
הצענו את גדר ההפרדה כדי שלא תהיה כאן בכלל מחלוקת. זאת אומרת שזה גם יהיה מקובל על אותה ממשלה, אדוני, שאתם – – – לשני עמים.
היו"ר ראובן ריבלין:
נדמה לי שבאופן פרקטי החוק אומנם יחול על כל האזרחים מעבר לקו ההפרדה, אם הוא יתקבל – אף אחד לא יקבל אותו, רק. אלה האידיאולוגיים ביותר שיושבים מעבר לקו ההפרדה.
אילן גילאון (מרצ):
אדוני, לכן אני אומר, החוק הוא – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אופציה.
אילן גילאון (מרצ):
– – חוק מתון, הוא אופציה. לאחר מכן נקבע את הסדר הקבע. אבל לגבי נושאים שאינם נתונים במחלוקת, גם על-ידי הממשלה הנוכחית, הייתי אומר, שהיא צריכה למצוא פתרון אלא אם כן דיבורה איננו דיבור. אני אומר, זה ה"גרייס", מעבר לגדר ולא ל"קו הירוק".
היו"ר ראובן ריבלין:
נא לסכם.
אילן גילאון (מרצ):
ואך צודק יהיה, חברי חברי הכנסת, לקבל את הצעת החוק הזאת, ואני מודה לכם מאוד.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה. תהיה לך הזכות, כמובן, אם השר יתנגד. אני מזמין את השר זאב בנימין בגין להשיב על הצעת החוק ולהביע את עמדת הממשלה. לצלצל, כן, בוודאי. גם להודיע למציע החוק הבא שאם הוא לא יהיה באולם אנחנו נעבור להמשך סדר-היום ושלא תהיה טענה כזאת או אחרת. אני אפעל היום רק לפי התקנון, כדי שלא תהיה איזו אמירה שפה יש איזה ניסיון לנצל לרעה את התקנון. כבוד השר זאב בנימין בגין.
השר זאב בנימין בגין:
תודה.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת המציע, חבר הכנסת גילאון, נדמה לי – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
תסדרו לשר בגין את הרמקולים.
השר זאב בנימין בגין:
אתה בדרך כלל מדייק, גם על הדוכן וגם שלא על הדוכן. נדמה לי שהיתה בידך טעות מסוימת לגבי מספר התושבים היהודים בשומרון וביהודה. נדמה לי שנקבת במספר 330,000, ועל-פי הידוע לנו כבר בסוף השנה שעברה, על-פי הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, התגוררו 342,000 יהודים בשומרון וביהודה, ועל-פי נתוני הבנייה הידועים לנו, עד סוף השנה ככל הנראה כבר יתגוררו שם 360,000 יהודים.
אכן, צדקת בכך שתוכנית ההתיישבות וביצועה לא הדביקו את הקצב שחזה, שתכנן, ששאף לראות חברנו הטוב והיקר, הפעיל והמפעיל מתי דרובלס. זה נכון. אבל לא כל התוכניות, בכלל בחיים, מתממשות, ולא כל התוכניות המתממשות מתממשות בקצב שתוכנן מלכתחילה. בכל זאת, על-פי הנתונים שאנחנו רואים בשנים האחרונות, ניתן להסתכל קדימה שלוש, ארבע שנים – 400,000; עד סוף העשור בערך חצי מיליון. לא מעט, חבר הכנסת גלאון, חברי.
היו"ר ראובן ריבלין:
גילאון.
השר זאב בנימין בגין:
גילאון. סליחה, בדרך כלל כבר דייקתי אבל – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
גם גלאון שם טוב, אבל זה גילאון.
השר זאב בנימין בגין:
אני מבקש את סליחת שניכם, כל אחד וייחודו, כל אחד ואחת והצטיינותו. לו תהי זו שגיאתי האחרונה מעל הדוכן הזה.
אני מוצא צד חיובי, אדוני היושב-ראש, בהצעתו של חבר הכנסת אילן גילאון, והחיוב הוא בכך שלשם שינוי, הצעתו כנציג מרצ מתייחסת ליהודים המתגוררים מזרחית לגדר או לקו המתוכנן והקיים של גדר הביטחון. ואני חושב שאפשר לגזור מכך משמעות חיובית במובן הבא: על-פי שיטת מרצ, נכון להיום ככל הנראה, יישובים יהודיים מערבית לגדר הביטחון הזאת ייכללו בעתיד בתחומיה של מדינת ישראל, כי לגביהם לא מוצעים היתרונות הכלכליים האלה. אני רואה בכך, חברותי וחברי במרצ, התפתחות חיובית ביותר במחשבתכם המדינית, בהבנתכם המדינית, בהשגתכם את המציאות המתפתחת. ועל כן, אני חושב שמצווה כל אחד מאתנו לראות את החלק החיובי בכוס, את החלק החיובי בהצעה, ועל החלק הזה אני כמובן יכול לברך ומברך בשם הרבים.
אשר להצעתך המפורטת, אדוני, חבר הכנסת המציע, יש היום תנועה חופשית מהכא להתם ומהתם להכא; יש אנשים שהתגוררו – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
איפה?
השר זאב בנימין בגין:
בשומרון וביהודה, גם מזרחית לגדר הביטחון – לא מצאו את מקומם, הוצעו להם הצעות אחרות, אחד מההורים קיבל הצעת עבודה במקום מרוחק, והם עוזבים, ובמקומם באים אחרים. הגידול הטבעי הוא התוצאה – הסכום – של התנועה הזאת, ועוד מספר הלידות ביישובים האלה שלנו בשומרון וביהודה.
ועל כן אני לא חושב שיש צורך כלכלי ומעשי בהצעה הזאת, ולא ארחיב את הדיבור על משמעותה המדינית, שאיננה מקובלת על הממשלה ה-32 בממשלות ישראל, ועל כן הממשלה מתנגדת להצעת החוק הזאת, ואני מבקש, בשם הממשלה, להתנגד לה, להצביע נגדה ולהסירה מסדר-היום. תודה לך, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לשר זאב בנימין בגין. חבר הכנסת גילאון, שהמשמעות של שמו – שגם לגיל יש און, זאת אומרת, שהגיל – ככל שאדם מתבגר, כך האון שלו גובר.
השר מיכאל איתן:
האון השכלי.
היו"ר ראובן ריבלין:
כל און אפשרי.
קריאה:
רצוי.
אילן גילאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, השר בגין, אני אתן לך דרך קלה לזכור את שמי: השם שלי הוא די אוקסימורון; תדע לך שגיל ואון, בניגוד לדברי היושב-ראש, זה לא הולך יחד.
היו"ר ראובן ריבלין:
מאה אחוז.
אילן גילאון (מרצ):
זה ממש לא הולך יחד. אני מקבל בהחלט את דבריך, כהרגלי בתיקון העובדות – אני מצר על כך שטעיתי ב-12,000 תושבים, שזה מספר משמעותי, אני מקבל את זה, אני גם מבקש שאתה תקבל את התיקון שלי לנושא, שלא דייקת: אין פירושה של הצעת החוק קבלת העיקרון של הגדר כגבול הקבוע בפתרון הקבע למדינת ישראל – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אתה יודע, יש הרבה שמפרשים את כוונת המחוקק; הפרשנות הזאת היא מאוד הגיונית, אתה מבין? כי מן ההן אתה שומע על הלאו.
אילן גילאון (מרצ):
הפרשנות היא הגיונית – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מזהיר אותך, כי אתה בדרך כלל נזהר מפסיקות של בית-משפט לגבי כוונותיך. אני אומר לך: פרשנות בהחלט סבירה היא שאם אתה אומר "אלה", אתה לא מתכוון לאלה, ויש לזה משמעות של פרשנות אפשרית הבאה לידי – לכן השר – – –
אילן גילאון (מרצ):
אדוני, אדוני ודאי זוכר שכאשר הציעו לראש הממשלה המנוח לוי אשכול לעבור לשבוע עבודה בן חמישה ימים, הוא אמר – –
היו"ר ראובן ריבלין:
היה גם בגין. זה היה – אני חושב שעל בגין.
אילן גילאון (מרצ):
כן. – – הוא אמר: בסדר, אבל בואו נתחיל קודם כול מיום אחד, אחרי זה יומיים וכך הלאה, בואו נמשיך.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא בבת-אחת חמישה ימים.
אילן גילאון (מרצ):
לא. ולכן אני אומר, כדי שלא תיווצר שום מחלוקת – לשיטתכם, אני לא אומר לשיטתי או לשיטתה של מרצ – כדי שלא תיווצר שום מחלוקת, לפחות בשטחים האלה, שכולי עלמא – לכולי עלמא ידוע שאתם – אתם, אתם – הממשלה שלכם מתכוונת לוותר על המקומות האלה, אחרת אין שום אמת בדבריכם שאתם רוצים הסכם, או שתי מדינות לשני עמים. אני אומר: בואו נדבר רק על זה. כל השאר פתוח. אדוני, אני בהחלט אחד האנשים שמאמינים שאפשר באופן יצירתי – קצת יותר יצירתי מאשר לשנע בניינים במרחק של קילומטר מן הגבעה להר ומן ההר לגבעה ולהפוך אותם לאתרי מורשת, כאילו אני לא יודע על מה מדובר – קצת יותר יצירתי, להגיע להסכמות במקום שכל האנשים בעצם רוצים להגיע לאותו עניין.
ולכן, בעיני – ולא נשאר לי אלא להשוות את אותם אנשים שירדו – ירדו לגדה המערבית – ותדע לך, השר בגין, לפניך עומד אדם שכל כך אוהב את ארץ-ישראל, אני טוען שלפעמים יותר מרבים שטוענים לאהבתם אליה, כי אני כל כך אוהב אותה עד שאני מסוגל ומוכן להסתפק רק בחלק ממנה, ואני בהחלט חושב על מונחים של ארץ-ישראל השלמה, רק בשתי ישויות נפרדות – מדיניות, וצריך לראות את הדברים אחרת, ואין לי פלוגתא עם המתנחלים באופן פרטי, הם אחים שלי, חלקם גרים שם מתוך טעותם שלהם, ורובם גרים שם מתוך טעויותיהן של ממשלות, האחת אחר השנייה, במדינת ישראל, שבנו מקסם שווא ושכולם ידעו בסופו של דבר שההיסטוריה תביא רק ציווי אחד: חלוקתה של ארץ-ישראל ההיסטורית, לאלה שחזרו אליה ולאלה שישבו שם לדורותיהם. ורק ככה אפשר יהיה להגיע למה שאנחנו קוראים לו: מצב סינרגטי, שהשלם, אדוני, יהיה גדול מסכום חלקיו. אין שום בעיה.
אני בהחלט רואה בעתיד של עשרות השנים הבאות אפשרויות מגוונות ושונות, אבל צריך להתחיל באיזה מקום להפסיק את הדיון ההיסטורי של מי בא לפה קודם, כי הדיון הזה לא מסתיים בשום מקום חוץ מאשר בשדה הקטל ובשדה הקרב, וזה מה שצריך להבין; ארץ-ישראל עד כדי כך יקרה לי, ונצח ישראל עד כדי כך יקר לנו, במרצ, שאנחנו מוכנים להסתפק, בגלל זה, בחלק מארץ-ישראל.
ולכן לא נאמר שהמדוכה המשפטית היא הבעייתית, אבל מדוכה משפטית מעמידה במבוכה נוספת את הממשלה הזאת, השר בגין, אותה מבוכה שאתה יודע, ולכן אתה הולך להצביע נגד חוק ההסדרה, או שאני קראתי לו: חוק ה"ווג'ע ראס", חוק הכאב ראש, ולכן, בעניין הזה אני מוכן ללכת לתיקון שאתה נתת, לי ולדייק לגבי מספר התושבים, שאיננו מבוטל ובכל זאת הוא רחוק מאוד מאותו חלום עוועים שחלמו מתי דרובלס וחבורתו, מצד אחד – –
היו"ר ראובן ריבלין:
נא לסיים.
אילן גילאון (מרצ):
אה, אוקיי, אני כבר מסיים. – – ומן הצד השני אין כוונה בחוק הזה להכיר בגדר כגבולה המזרחי של מדינת ישראל, ואת זה אמרתי כבר בסיבוב הקודם. אני מודה לך מאוד.
היו"ר ראובן ריבלין:
כדי להסיר כל ספק מלב.
אילן גילאון (מרצ):
לגמרי.
היו"ר ראובן ריבלין:
טוב, תודה רבה. השר בגין – –
אילן גילאון (מרצ):
ולהכיר במתנחלים כמו עולים חדשים – –
היו"ר ראובן ריבלין:
– – לא שינה את עמדתו.
אילן גילאון (מרצ):
– – ולתת להם סל קליטה במדינת ישראל.
היו"ר ראובן ריבלין:
טוב, תודה רבה. אני מאוד מודה לחבר הכנסת אילן גילאון, ואני מאפשר לו להגיע למקום מושבו כדי שיוכל להצביע. רבותי, נא לשבת, שכן אנחנו עוברים להצבעה, והצעת החוק היא הצעת חוק פדיון הבית, התש"ע–2010.
מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 10
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 65
נמנעים – אין
ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק פדיון הבית, התש"ע–2010, נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
ובכן, עשרה בעד, בעוד 65 נגד, ואין נמנעים. אני קובע שהצעתו של אילן גילאון לא עברה בקריאה טרומית, ובוודאי בעוד שישה חודשים נראה אותה פעם נוספת מועלית.
חברת הכנסת דליה איציק מודיעה שהיא בטעות לחצה במקומה של עינת וילף. נא לייחס את הצבעתה של עינת וילף לדליה איציק, כי שינינו מקומות, ולכן הדבר הוא במסגרת טעות שאנחנו מקבלים.
אבישי ברוורמן (העבודה):
אדוני היושב-ראש, לא הספקתי ללחוץ.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ברוורמן לא הצביע, ושמעתי שהוא לא הצביע. מה רצית להצביע?
אבישי ברוורמן (העבודה):
בעד.
היו"ר ראובן ריבלין:
בעד הוא רצה להצביע, ואני לא משנה את ההצבעה, מחשש שבן-סימון לחץ עליך לומר את מה שאמרת. תודה רבה. נא להצביע בזמן, ובכך לסיים את כל העניינים.