קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק פיצוי לפגועים מלידתם, התש"ע–2010 [הצעת חוק פ/2516/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר ראובן ריבלין: אנחנו ממשיכים בסדר-היום ועוברים להצעת חוק פיצוי לפגועים מלידתם, של חבר הכנסת מאיר שטרית. הנמקה מהמקום – בגלל הנושא החשוב אני מאפשר לך. דרך אגב, זה על המכסה של העשייה שלך. יש לך עשר דקות תמימות. מאיר שטרית (קדימה): תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: עשר. וגם הדבר מאוד חשוב – לעבור. אתה יודע, זה ירידה במתח עכשיו כאן. ירידה במתח, אז קח את השנייה שלך. מאיר שטרית (קדימה): יש לנו – – – היו"ר ראובן ריבלין: אני יודע, יש לך עשר דקות. נתתי לך, אמרתי לך – – – מאיר שטרית (קדימה): תודה. היו"ר ראובן ריבלין: אוקיי, רבותי. מאיר שטרית (קדימה): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק שאני מביא היום היא הצעת חוק שיוצרת צדק חברתי אמיתי בתחום שהוא, בעיני, הכואב והרגיש ביותר, של ילדים שנולדים עם מום, למשפחתם. 20 חברי כנסת חתומים אתי על הצעת החוק הזאת, מכל סיעות הבית, ואני, ברשותך, אדוני היושב-ראש, מקריא את שמות חברי הכנסת ששותפים אתי להצעת החוק: ראש וראשון, זאב אלקין כיושב-ראש הקואליציה חתום אתי על הצעת החוק, והוא אחד היוזמים של הצעת החוק. כמו כן, חבר הכנסת אברהם מיכאלי; חבר הכנסת חיים כץ; חבר הכנסת ציון פיניאן; יצחק וקנין; משה מטלון; אלכס מילר; רוחמה אברהם-בלילא; איתן כבל; דוד אזולאי; חיים אמסלם; משה גפני; חיים אורון; עתניאל שנלר; דליה איציק; יוחנן פלסנר; אחמד טיבי; רוברט אילטוב. כל אלה, כמו שאתם רואים, הם מכל סיעות הבית. הצעת החוק הזאת באמת חשובה. זו לא הצעה שבאה מן המותן. אני עבדתי על החוק הזה שנתיים וחצי במטרה להכין הצעת חוק מקיפה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לציין את שר האוצר ולתת לו את הקרדיט ואת התשבחות על תמיכתו בחוק. אני החלטתי לא להגיש את הצעת החוק הזאת לכנסת אלא אם כן שר האוצר יתמוך בה. אף שהייתי באופוזיציה, אני אומר לשבחו של שר האוצר, על אף התנגדות של הפקידים במשרדו, בפגישות אתו הוא החליט לתמוך בחוק עוד לפני שנכנסנו לקואליציה, כבר לפני חודשיים, כך שאני רוצה לשבח את שר האוצר על התמיכה שלו בחוק, כי הוא ראוי והוא נכון, כפי שתיכף אסביר. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר שהתחייבתי בפני האוצר שלא נקדם את החוק – מעבר לקריאה הטרומית – לקריאה ראשונה אלא כשנגיע להסכמה על הנוסח של החוק בין שלושת המשרדים: משפטים, אוצר ובריאות. התחייבתי, אכן, לתאם ולגרום להסכמה הזאת על החוק, כי החוק חשוב, ואני מאמין, אדוני היושב-ראש, שאפשר יהיה להגיע להסכמה הזאת, כי החוק הזה הוא באמת חשוב וממדרגה ראשונה, כפי שאני תיכף אסביר. מה בעצם קורה? יש בישראל, אדוני היושב-ראש, 160,000 לידות בשנה, ובמצב הנוכחי, אדוני היושב-ראש, יש כל שנה כ-4,000 תביעות רשלנות על מומים בלידה. אחוז העוברים שנולדים עם פגם גנטי קשה מהלידות האלה הוא 2.3%, זאת אומרת, 2.3% מהתינוקות מתוך 160,000 זה סדר-גודל של 3,000 ומשהו, בין 3,000 ל-4,000 ילדים שנולדים עם מומים מלידה. במצב הקיים היום, אדוני היושב-ראש, היכולת של הורים לקבל פיצוי או טיפול בילד שלהם שנולד עם מום מותנית בדבר אחד; מותנית בכך שהם יגישו תביעה ויוכיחו רשלנות של הצוות הרפואי או צוות היועצים הגנטיים – כדי להוכיח שהיתה רשלנות. אם הם לא מצליחים לעשות את זה הם לא יכולים לקבל שום פיצוי ושום טיפול בילד. ואדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך שלצערי הרב המצב הזה הוא אבסורדי, ואני אסביר מדוע. כדי לזכות בתביעה על רשלנות רפואית, ההליך המשפטי נמשך בין שבע לעשר שנים. אז מי יכול לתבוע? רק משפחות שיש להן האמצעים לחכות, לנהל את הדיון, עם הרבה מאוד כסף, כיוון שחלק גדול מההוצאות זה של ההורים עצמם. עורך-הדין לא רשאי לשלם על חוות דעת רפואיות של רופאים מומחים. ולכן, בעצם, רוב המשפחות לא מגישות תביעה, כי הן לא יכולות לעמוד בזה בכלל, ולא לחכות שבע–עשר שנים. מעט מאוד משפחות שיש להן אמצעים מגישות תביעה, והתהליך לוקח שבע עד עשר שנים. ואם הם זוכים בתביעה – והתביעות, לצערי – בתי-המשפט נכנסים לכיס העמוק של המדינה, ופוסקים בשנים האחרונות פיצויים מאוד כבדים, שניתנים בבת-אחת להורים, כך שגם אם הילד נפטר, נגיד אחרי שנה, הכסף הלך כבר להורים. זה לא משיג שום תועלת. כתוצאה מכך, אדוני היושב-ראש, התפתחה בישראל רפואה מתגוננת. מה זאת אומרת? א. פרמיות הביטוח של רופאים עלו לשמים; כדי לקבל מושג, אדוני היושב-ראש, בדקתי את הנתונים, והסתבר – כשאני משווה את העלות של הביטוח הרפואי, שכמובן המדינה, הקופה הציבורית, משלמת אותו – בשנת 1991 סך כל הפרמיות ששילמו לביטוח הרפואי לרופאים גינקולוגים וללידה היה 10.9 מיליון דולר; ב-2010, אדוני, הסכום הוא 41.9 מיליון דולר, פי-ארבעה, דבר שמעלה את זה לשמים. ב. רופאים רבים, גם גינקולוגים, וגם גנטיקאים, מאיימים להפסיק לטפל – או לייעץ לנשים בהיריון, מחשש להיות נתבעים מחר. ג. בגלל העובדה הזאת היום כל רופא מיילד או גנטיקאי שולח את הנשים לעשות כל בדיקה אפשרית; נעשות מיליוני בדיקות מיותרות לחלוטין. למה? כי כל אחד רוצה כסת"ח, הוא רוצה שיהיה רשום בתיק שלו שנעשו כל הבדיקות האפשריות, דבר שעולה למדינה כמובן מאות מיליונים של שקלים מדי שנה, ולאו דווקא למטרה חשובה. גם מסכנים את הנשים בהיריון בבדיקות מיותרות – המון בדיקות מי שפיר מיותרות, עם סיכון העובר, שאין להן שום הצדקה לעתים. ד. במצב הנוכחי, אדוני היושב-ראש, גם נוצר מצב עקום נוסף: בגלל העובדה שהרופאים מפחדים מתביעות משפטיות הם לא לוקחים שום סיכון. אם יש להם החשש הכי קטן שמא הילד יהיה עם מום, הם אומרים לאמא: תפילי, יש חשש למום. אדוני היושב-ראש, מאחר שקיימתי דיון מקדים בחוק, עם גנטיקאים ועם רופאים גינקולוגים, ועם עורכי-דין, ועם שופטים, אצלי בוועדת המדע, בזמני, כדי ללמוד על החוק, אמר לי – ואני מצטט – אפשר? חברים, אפשר? זה נורא מפריע לי. היו"ר יעקב אדרי: רבותי. מאיר שטרית (קדימה): אמר לי – אני מצטט את יושב-ראש ארגון הגינקולוגים, הוא אמר לי בוועדה, ואני מצטט אותו: שתדע לך שאנחנו – ואני מצטט – – – זאב אלקין (הליכוד): – – – מאיר שטרית (קדימה): על-ידי מי? זאב אלקין (הליכוד): – – – מאיר שטרית (קדימה): נו אז מה, עכשיו? אבל אי-אפשר ללכת רוורס. היו"ר יעקב אדרי: רגע, מה קרה? מאיר שטרית (קדימה): אני חושב, בעניין הזה – אתה לא צריך להיכנע למין תרגילים כאלה, לדעתי – אדוני היושב-ראש, במצב הנוכחי, כאשר הרופא הגינקולוג אומר שהם כל שנה מפילים – רוצחים – בין 4,000 ל-5,000 תינוקות סתם. ה. הדבר החמישי, אדוני היושב-ראש, שבמצב הנוכחי, כאשר יש אוכלוסיות שלמות שבכלל לא מקבלות שום פיצוי לילדים שלהן, בעיקר מדובר על האוכלוסייה החרדית והאוכלוסייה הערבית, כאשר אצלם בגיל מסוים של היריון לא מפילים, הם לא רשאים לתבוע, כי הרופאים אומרים להם: אתם יודעים שיש חשש, ולכן אתם לא יכולים – ולכן אתם לא יכולים, בעצם, אתם חייבים לחתום על זה שיש חשש, לכן הם לא יכולים לתבוע ולא מקבלים שום פיצוי על זה. אדוני היושב-ראש, במצב הנוכחי רק קבוצת אנשים קטנה מצליחה לקבל פיצוי של הרבה מאוד מיליונים, ואילו רוב האנשים לא מקבלים שום פיצוי כלשהו. מה החוק שאני מציע, אדוני היושב-ראש? החוק שאני מציע, במקום המצב הנוכחי, לעשות חוק כמו שהדבר נעשה בניו-זילנד, בארצות-הברית – נעשה בפלורידה, בווירג'יניה – נעשה בצרפת, והולכים לעשות אותו בניו-יורק ובחלק ממדינות אירופה. החוק מציע בעצם לעשות דבר פשוט – לבטל את היכולת לתבוע על רשלנות רפואית בלידה, על מומים מלידה. במקום זה, לקחת את כל הכספים שמתבזבזים היום על ביטוחים רפואיים, על תביעות מיותרות, על פיצויים שהמדינה משלמת לי אותם – הרופא לא משלם מכיסו אף גרוש; מכל הכסף הזה להקים קרן, ומהקרן הזאת ישולם פיצוי לכל ילד שנולד עם מום, על-פי מצבו הרפואי. היו"ר יעקב אדרי: מאיפה יבוא הכסף לקרן? כספי הקרן מאיפה? מאיר שטרית (קדימה): אמרתי, מכל המקורות הקיימים היום. המקורות קיימים היום. אמרתי, הביטוחים המיותרים, פיצויים שהמדינה משלמת בעשרות מיליוני דולרים לשנה, חברות הביטוח, קופות-החולים. הרופאים הרי לא משלמים גרוש אחד מכיסם. הכול כאילו המדינה משלמת. זה מה שעשו בניו-זילנד, הקימו קרן שנותנת תשובה לכל הילדים שנולדים עם מום, כך שכולם מקבלים טיפול, והפיצויים – ניתנים פיצויים אטיים, זאת אומרת שנותנים פיצוי כל שנה, לא בפעם אחת, בוחטה של כסף להורים, אלא כל שנה, כדי להבטיח שאכן הכסף הולך לטיפול בילד, ולא לשום מטרה אחרת. הצעת החוק, אדוני היושב-ראש, עברה תהליך של דיון מאוד ארוך, גם בבתי-המשפט, ולהזכיר לך, אדוני היושב-ראש, השופט ריבלין, בפסק-הדיון האחרון שלו בבית-המשפט, בעצם תמך בחקיקה בכיוון הזה. כמו כן, ועדת-מצא, שהוקמה בעקבות תביעת מה שנקרא "השנים האבודות", וישבה על המדוכה – אני הופעתי בפני הוועדה הזאת, והיא המליצה לחוקק את החוק הזה כפתרון לבעיה. היו"ר יעקב אדרי: מי משיב? מאיר שטרית (קדימה): אני לא יודע מי משיב. מה כתוב לך? היו"ר יעקב אדרי: השר לנדאו, אתה משיב? מאיר שטרית (קדימה): אם לא משיב, נצביע. לא צריך שישיבו. מצדי לא צריך להשיב. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): עמדת הממשלה – – – היו"ר יעקב אדרי: אין עמדת ממשלה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): – – – מאיר שטרית (קדימה): עמדת הממשלה היתה בעד. אתם לא יכולים לשנות את עמדת הממשלה. היו"ר יעקב אדרי: את מייצגת את עמדת הממשלה במקרה הזה? מאיר שטרית (קדימה): אדוני היושב-ראש, זה לא תקין בעיני. זה לא תקין בעיני. מוחמד ברכה (חד"ש): כתוב בסדר-היום שזה הנמקה מהמקום. היו"ר יעקב אדרי: הממשלה בעד. מאיר שטרית (קדימה): הממשלה בעד. אדוני, אם כן, אני מבקש להצביע על החוק בקריאה טרומית. היו"ר יעקב אדרי: רבותי, מכיוון שאין – רבותי, אין – – – אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): יש עמדה. היו"ר יעקב אדרי: רבותי, עמדה אחרת, בבקשה. עוזי, אתה אמרת במפורש שאתה לא משיב, אז אי-אפשר עכשיו – – – אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): הוא משיב. היו"ר יעקב אדרי: לא, הוא לא משיב. הוא לא משיב. סליחה. מאיר שטרית (קדימה): למה לא משיב? למה לא? היו"ר יעקב אדרי: הוא אמר שלא. הוא לא משיב. מאיר שטרית (קדימה): הצבעה. היו"ר יעקב אדרי: שאלתי אותו, הוא לא משיב. הוא לא משיב. מאיר שטרית (קדימה): אין תשובה – – – היו"ר יעקב אדרי: שאלתי אותו. אין תשובה. השר לנדאו, אני מאוד מכבד אותך. מזכירת הכנסת אמרה לי שלא. בבקשה. היא יכולה להתנגד. מאיר שטרית (קדימה): היא לא יכולה, כי השר לא ענה לי. היו"ר יעקב אדרי: איך? מאיר שטרית (קדימה): השר לא ענה לי. היו"ר יעקב אדרי: היא אמרה לי. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת באמת באה לטפל כביכול בבעיה שקיימת, תביעות מרובות על רשלנות רפואית. אבל הצעת החוק הזאת לא מספרת על מי היא באה להגן, לא מספרת את הזכויות של מי שאנחנו באים לפגוע בהם. אני חייבת להודיע בטרם אני אומר את טענותי לגבי הצעת החוק הזאת, שאני מבקשת מכם להתנגד לה, אני רק מודיעה לכם שהוגש ערר מטעם השרה סופה לנדבר על החלטת הממשלה – ועדת השרים לענייני חקיקה – בנושא זה, ולכן עמדת הממשלה עכשיו היא להתנגד. ברגע שהוגש ערר של אחד השרים, עמדת הממשלה מייד הופכת להתנגדות. אני רוצה לדבר על כך שהצעת החוק הנ"ל מבקשת בעצם לקבוע פיצוי אוטומטי, כמעט כמו במערכת הביטוח הלאומי, שכאשר ילד נולד עם מום, בוא נתמחר לו את המום, אבל לא יהיה אפשר בעצם לתבוע את אותם אחראים, גם כאשר מדובר ברשלנות רפואית פושעת. גם כאשר אותו פציינט, אותה אשה, במהלך ההיריון שלה, עושה את כל הבדיקות הרלוונטיות, ואפילו מעבר לכך, ונאמר לה לאורך כל הדרך שאותן הבדיקות הן בסדר, וההיריון הוא בסדר, ומסתבר שאותו רופא עשה טעות שהיא בגדר רשלנות פושעת, הוא יהיה מכוסה מתביעה אזרחית. אבל לא רק הוא יהיה מכוסה מתביעה אזרחית, גם אותו ארגון ומנגנון שמעסיק אותו יהיה מכוסה מפני תביעה אזרחית, ואנחנו האזרחים לא נוכל להגן על עצמנו. יותר מכך – מכיוון שהכול בעצם הוא כלכלי, צריך לזכור שכיום, כאשר המוסד מפחד מתביעות אזרחיות עתידיות בכל מה שקשור לרשלנות רפואית, הוא מפתח כלים פנימיים כדי לבקר אחר הרופאים. יֵדע כל רופא שהוא תחת ביקורת – תחת ביקורת של המערכת שלו ותחת סכנה של תביעה אזרחית כלפיו אישית. הצעת החוק הזאת אומרת: לא, יהיו רק תביעות פליליות. בתביעות פליליות היכולת להוכיח את הנזק היא יותר קשה. אבל אני רוצה להגיד לכם עוד משהו, ואני פונה באמת לחבר הכנסת המציע: אדוני מאיר שטרית, חבר הכנסת שטרית – – היו"ר יעקב אדרי: מאיר, מאיר, תקשיב. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): – – אתה, בעיני, כאחד שמאמין במערכת המשפטית – – – מאיר שטרית (קדימה): אני מתפלא – – – אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אדוני, תן לי לסיים. דיברת את דבריך. לא שכנעת. מאיר שטרית (קדימה): – – – אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): האם אתה חושב ששופט במדינת ישראל לא יכול לשבת ולראות את כל הדברים המובאים בפניו, ולהחליט מה בסדר ומה לא בסדר – – מאיר שטרית (קדימה): לא. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): – – ולהטיל אחריות, שמחר או מחרתיים תהווה את החסם בפני רופאים אחרים מלהתרשל בעבודתם? מאיר שטרית (קדימה): – – – אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): האם אתה חושב שבמקרים של מום לכל החיים ושל חלילה וחס מוות, אותו שופט לא ישפוט משפט צדק? אתה אומר: אנחנו נעביר את כל הסמכות בין רופאים לבין עצמם. הם יקבעו מי בסדר ומי לא בסדר. הם ישפטו את עצמם. אבל מה יהיה על האזרח הקטן? מה יהיה על אותו ילד שנולד בעוולה, אפשר לקרוא לזה? הלכת ריבלין בכלל מבוטלת. במדינת ישראל קיימת מערכת משפט מוסדרת ומוגנת, המאפשרת הן הליכים פלילים והן הליכים אזרחיים. היו"ר יעקב אדרי: טוב. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): האם ישנה אסכולה אחרת שזוכה להגנה כזאת על-ידי החוק? האם ייתכן שבאסון המכבייה או באסון "אולמי ורסאי" או באסונות אחרים לא יוכלו לתבוע הנפגעים תביעה אזרחית לפיצוי על מה שהם עוברים? איך אנחנו נדאג שלהבא זה לא יקרה? אני מבקשת מכם, חברי הכנסת, מי שיודע, ומי שלא יודע שידע עכשיו: יש ערר שהגישה ישראל ביתנו על-ידי השרה סופה לנדבר, שמבקשת לתקן את העיוות שהחוק הזה יוצר. ברגע שיש ערר על החלטה של ועדת שרים לענייני חקיקה, עמדת הממשלה והקואליציה מתחלפת לנגד. היו"ר יעקב אדרי: תודה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): בבקשה מכם, ראו את הדברים האלה והיזהרו, כי מחר או מחרתיים זה יכול לקרות לנו ולילדים שלנו. אדוני השר, על מי אתה מגן? על הארגונים הרפואיים? על אותו רופא רשלן? מאיר שטרית (קדימה): – – – אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): על מי אתה מגן? על בתי-חולים, שלא יעשו מנגנונים פנימיים? היו"ר יעקב אדרי: אורלי, תודה. מאיר שטרית (קדימה): – – – אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): על מי אנחנו מגינים? לא מאמינים במערכת המשפט. הבנו. תודה. היו"ר יעקב אדרי: תודה. אתה רוצה – – – מאיר שטרית (קדימה): – – – היו"ר יעקב אדרי: אנחנו ניגשים להצבעה. רבותי, ניתן לאורלי להגיע למקום. בבקשה, רבותי. רוברט טיבייב (קדימה): הצבעה. היו"ר יעקב אדרי: ניגשים להצבעה. אני נותן לה להגיע למקום. אורלי, בבקשה. הצבעה. מאיר שטרית (קדימה): תתביישי לך, תתביישי לך, זו בושה וחרפה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): תתבייש אתה – – – מאיר שטרית (קדימה): תתביישי לך, זו בושה וחרפה – – – היו"ר יעקב אדרי: רגע, סליחה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): – – – מאיר שטרית (קדימה): – – – היו"ר יעקב אדרי: רבותי, רבותי, סליחה, חבר הכנסת מאיר שטרית – – – מאיר שטרית (קדימה): זו בושה וחרפה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): – – – אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): – – – למה בגלל שהוא אמר – – – הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 16 נגד – 9 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק פיצוי לפגועים מלידתם, התש"ע–2010, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יעקב אדרי: רבותי, זה עבר. בעד – 16 קולות, נגד – 9, נמנע אחד. רבותי, אנחנו ניגשים – – – מאיר שטרית (קדימה): חוצפה, באמת – – – היו"ר יעקב אדרי: רבותי, הצעת החוק התקבלה, והיא תעבור לוועדת העבודה והרווחה לדיון ולהכנה לקריאה ראשונה. תודה.