קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק תגמולים לחיילים ולבני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד) (תיקון מס' 2) (הארכת התקופה שבמהלכה אירעה חבלה), התשע"ב–2012
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/467).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר גאלב מג'אדלה:
הצעת חוק תגמולים לחיילים ולבני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד) (תיקון מס' 2) (הארכת התקופה שבמהלכה אירעה חבלה), התשע"ב–2012, של חבר הכנסת משה מוץ מטלון, קריאה ראשונה; בבקשה, אדוני.
משה מטלון (ישראל ביתנו):
ברשותך, אני אסביר מהמקום.
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, החוק החדש מחיל את הוראת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט–1959, על חייל בשירות סדיר שנחבל כתוצאה מחבלה שאירעה בתקופת שירותו, אף שלא עקב שירותו, ובלבד שהחבלה אירעה בעת היעדרות ברשות, כמובן, ב-14 היום הראשונים שבהם החייל שהה בחופשה – מוצע להאריך את התקופה האמורה ל-21 יום.
ברצוני להבהיר, אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, שהצעת החוק שהגשתי דיברה על 30 יום. האוצר התנגד, אבל במהלך הימים האחרונים הגעתי להבנה עם משרד האוצר וקיבלנו בכתב את הסכמת האוצר ל-30 יום, מוודים גודון, רכז ביטחון פנים ותעשיות ביטחוניות באוצר. כך הוא כותב: היום ישבנו עם המציע, חבר הכנסת משה מטלון, הגענו לפשרה של 30 יום, לעומת "ללא הגבלה", כלשונה של הצעת החוק, או 21 יום, הפשרה הקודמת שלנו. מגבלה של עד 30 יום מקובלת עלינו.
אדוני היושב-ראש, אנחנו בהכנה לקריאה שנייה ושלישית נחיל את התיקון ואת ההסכמה עם האוצר ונביא את ההצעה לשנייה ושלישית כאשר החופשה המאושרת שהפציעה, או חלילה המוות שייגרם בגינה – או תקופת החופשה תהיה 30 יום. אני מבקש מחברי חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק, שמתקנת עוולה ארוכת שנים זאת. תודה רבה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה, חבר הכנסת מטלון. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. נרשמו לזכות דיבור, בבקשה. לרשותך, חבר הכנסת בן-ארי, שלוש דקות. בבקשה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חבר הכנסת משה מוץ מטלון, תודה לך על החוק החשוב הזה, החוק שבעצם לא מפלה. ואני, בתור חוויה אישית של פציעה במהלך מילואים, יכול לומר – אגב, תוך כדי פעילות מבצעית – יכול לומר שיש הרבה מה לשפר במערך של הטיפול בפצועי צה"ל, ביחס האישי. לא אספר את הסיפור האישי שאני עברתי, אבל מדובר בהרבה דברים מעוותים ביותר, דברים מעוותים ביותר, שאני לא רוצה עכשיו להזכיר; כבר עברו מאז הפציעה שלי משהו כמו שמונה וחצי שנים. הטיפול בכלל חייב להיות אחר, אחר לחלוטין, בחיילי המילואים הפצועים. שוב, אם לא הייתי עובר את זה בתור חוויה אישית אז לא הייתי אולי כל כך מודע עד כמה אפשר להיות ציני – עד כמה אפשר להיות ציני כלפי חיילי מילואים שנפצעו. פשוט, אני עכשיו חושב על הדברים – אני צוחק. אני צוחק – מה?
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
ספר מה היה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אתם יודעים, אני אספר: נפצעתי בשירות מילואים, ריסקתי את הכתף, לא חשוב. זרקו אותי בבית-חולים, שכחו אותי, שכחו אותי. אשתי היתה ממש אחרי לידה, לא היתה יכולה לבוא לטפל בי, לא לעזור. הייתי צריך לגייס כל מיני משפחה אחרים. בסופו של דבר שלחו אותי הביתה. הייתי צריך לבוא לבדיקות ולטיפולים בר"מ 2 – לנהוג לא יכולתי. עם כתף מרוסקת לא יכולתי לנהוג. אמרו: מה, תמצא את הדרך לבוא. מדובר בצריפין. אין אוטובוס מקרני-שומרון לצריפין, מה אני אעשה? אמרו: טוב, נסדר לך מונית. סידרו לי מונית. הגעתי בבוקר, חיכיתי שם בתור. אני לא יכול לספור כמה חיילים עמדו שם, עם רופא אחד, ואף אחד לא קיבל אותך. ואני חייב לומר, אחרי פציעה בכתף – כאבי תופת, כאבי תופת, זה דבר שאי-אפשר לחבוש, כל הכתף רוסקה לי. לא היה מה לעשות. אתה חסר אונים. חיכיתי וחיכיתי. הגיע הערב. חיפשתי את המונית שתחזיר אותי הביתה. עד היום אני מחפש אותה, את המונית. עד היום אני מחפש את המונית. הייתי צריך לגייס את אח שלי שיבוא משום מקום, שיבוא וייקח אותי מצריפין הביתה. מה הייתי עושה בשעה כזאת?
דוד רותם (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, צריך להפעיל שעון.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
לא, אז סליחה. אה, בסדר, הוא נתן לי עוד חמש דקות. אין כמוהו. תראה, זה יושב-ראש ליברלי, יושב-ראש ליברלי – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
לכן אני אומר, יש הרבה – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אל תקלקלו. תנו לו לדבר.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
יש הרבה מה לשפר. אבל כיוון שאני רוצה לעסוק בענייני דיומא, וזה הנושא של המסתננים, אסור שהוא ירד מסדר-היום, ובעניין של הקשר של חיילי מילואים: לפני כמה זמן התפרסם ברשת, גם ברשת החברתית, גם באינטרנטית, מ"פ מילואים שהוציא אלבום תמונות, והוא קרא לזה: "הארץ נכבשת בהליכה". הוא מראה את כל תהליך הקליטה המטורף של הממשלה הזאת, חסרת האונים הזאת, האומללה הזאת, של 30 שרים, שלא עושה כלום לפתרון הבעיה.
שואלים אותי: מה הפתרון שלך, בן-ארי? קודם כול, יש לי פתרון. אבל, רבותי, בשביל מה אתם שרים? בשביל מה יש פה ראש ממשלה? לבנות בהון עתק גדר שלא תועיל לשום דבר? הגדר הזאת לא תועיל לשום דבר כל עוד יהיה פה פיתוי להגיע לכאן, כל עוד תהיה פה עבודה, כל עוד יקבלו פה בריאות חינם, חינוך חינם, טיפת-חלב חינם. אמר לי מנהל בית-חולים, אמר לי מנהל בית-חולים – הוא אומר: אם יבוא מישהו משדרות ולא ישלם יבעטו בו, אבל הם מקבלים הכול חינם כי הם פליטים. הם לא פליטים.
אבל הבעיה היא שאין פה ממשלה, ולכן זה בהקשר של חיילי המילואים: עומד מ"פ וכותב – יש את זה, זה רץ. מי שרוצה, אני אעלה את זה שוב פעם אצלי בדף. אני אעלה את זה אולי הערב בדף, את הדבר הזה, כדי שאפשר יהיה להיכנס ולראות. מי שרוצה ייכנס ויראה את הסיפור הזה: "הארץ נכבשת בהליכה". וכדאי לנו לשמור על הארץ היחידה שיש לנו. תודה רבה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה.
אנחנו ניגש להצבעה בקריאה ראשונה. בבקשה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
רגע, תן לי להצביע בעד – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אנחנו נוסיף אותך. נוסיף אותך. אני ציפיתי שאתה תהיה יותר מהיר מזה.
הצבעה מס' 14
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק תגמולים לחיילים ולבני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד) (תיקון מס' 2) (הארכת התקופה שבמהלכה אירעה חבלה), התשע"ב–2012, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
בעד – 13, נגד, נמנעים – אין. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה ותעבור להכנה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה רבה.
חברת הכנסת רונית תירוש רוצה מהצד לומר למליאת הכנסת כמה משפטים. בבקשה.
רונית תירוש (קדימה):
אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חברי חברי הכנסת, כשדיברתי קודם על חוק הספורט שכחתי לעשות מעשה שהוא מאוד חשוב, וזה להודות מאוד לעוזרת הפרלמנטרית שלי, שרה אבידן, שעברה הרבה מאוד גלגולים וויכוחים עם כל האיגודים, עם כל ההתאגדויות, כל ההתאחדויות של הספורט – והם רבים ותובעניים – ולקח לנו כמעט שנתיים להביא את ההצעה הזאת לכדי חקיקה מוחלטת בספר החוקים. מלא תודות, באמת, בעיקר לה. תודה רבה לשרה, ותודה שאפשרת לי, אדוני היושב-ראש, לתקן את מה שהיה דרוש תיקון. תודה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. ממשיכים בסדר-היום.