קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק שמירה על זכויות מקימי מבנים ביהודה והשומרון, התשע"ב–2011
[הצעת חוק פ/3643/18; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף הבא – חוק ההסדרה עכשיו? חוק שמירה על זכויות מקימי מבנים ביהודה ושומרון, התשע"ב–2011. חבר הכנסת כץ עולה ובא. אני רק רוצה להבהיר הבהרה יתירה, מבלי להביע כרגע את דעתי על הצעת החוק עצמה, שיש חשש כבד שאם חוק זה ייפול אנחנו לא נוכל להעלות אותו שישה חודשים, אלא אם כן המחלקה המשפטית תקבע שאין דין החוק האחר, שירד מסדר-היום, כדין חוק זה. אני גם מוכרח לומר שאם אכן הממשלה רוצה לשנות את עמדתה, היא צריכה פשוט לפנות לבית-המשפט ולומר שהיא משנה את עמדתה, ולא שהיא מבקשת זמן כדי לשקול אם היא משנה את עמדתה; שהיא משנה את עמדתה, בכגון: היא תגיש תביעות נגד המתיישבים.
חבר הכנסת כץ, בהביננו כרגע את המהתלות העומדות לפנינו, אני מזמין את כבודו. זו סמכותך וזכותך המלאה להביא את החוק בפני חברי הכנסת. הצעת חוק שמירה על זכויות מקימי מבנים ביהודה והשומרון, התשע"ב-2011. חבר הכנסת כץ יציג אותה, בבקשה.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, יש לי הרגשה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, אני מציע רק שגם נשמע בקשב רב את מה שמציע המציע, ולא נשוחח פה. חבר הכנסת אזולאי והשר מרגי, חבר הכנסת פיניאן, חברי הכנסת דורון אביטל ומגלי והבה, ברשותכם, נא לשבת האחד ליד השני כדי לדבר. השר אהרונוביץ. חברת הכנסת מירי רגב. בבקשה.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
חברי המתגוררים בשכונת-האולפנה, מאות במספר, הגיעו היום לכנסת, אני עכשיו דיברתי לפניהם, ויש להניח שהם יגיעו עוד מעט ליציע. זה יום קשה היום, אדוני היושב-ראש. זה יום קשה, משום שאני איש ישראלי, נער ישראלי, אזרח ישראל, שגר ביישוב שהוכר על-ידי ממשלת ישראל, נבנה על-ידי ממשלת ישראל, חלק מהבניינים נבנו בשנים שהייתי עוזרו של אריאל שרון, ויש בו היום כ-7,000 נפש. היישוב הזה, כמו יישובים רבים ביהודה ושומרון, נמצא חס וחלילה תחת גזירה – – –
גאלב מג'אדלה (העבודה):
לא ברור. אפשר לחזור על זה?
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
תחת גזירה ותחת סכנה, בעקבות – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אם תפריעו הוא ידבר פה עד שאתם תפסיקו להפריע.
זהבה גלאון (מרצ):
מדובר בחקיקה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת זהבה גלאון, מה קרה? אסור לו להביע את עמדתו לגבי החוק?
זהבה גלאון (מרצ):
מותר. יש לי שאלה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
שיסביר את זה. זה לא ברור לנו.
זהבה גלאון (מרצ):
יש לנו שאלה. האם זו חקיקה רטרואקטיבית?
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – – בעקבות – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא שומע, לא שומע. רק רגע. מה?
זהבה גלאון (מרצ):
אני שואלת, אדוני, האם לא מדובר בחקיקה רטרואקטיבית.
היו"ר ראובן ריבלין:
היא חקיקה כפי שהיא. כל אחד יצביע כפי שהוא רוצה.
זהבה גלאון (מרצ):
לא, אני שואלת – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
היא לא חקיקה. אמרה הממשלה אמירה לבית-המשפט. מעולם לא באו מתיישבים. בא אזרח ישראל, שרואה את עצמו כנציג המתיישבים, ואומר: אני רוצה להביא חוק שמסדיר את העניין הזה. רטרואקטיבי, לא רטרואקטיבי – אלה הן שאלות שיישאלו בוודאי על-ידי החברים, שכל אחד מהם יקבע אם הוא מצביע. הרי יש פה אנשים שלכאורה הם תמימי דרך, שמבקשים להרוס את הבית שלהם. מה קרה לכם? זה הכול. אני לא אומר, יש הרבה תמימי דרך. יש אנשים, באידיאולוגיה לא רוצים לבנות; יש, באידיאולוגיה רוצים לבנות בלי חוק; יש כאלה שרוצים שיבנו אבל רוצים חוק, והשאלה האם החוק הזה יכול לתקן מצב לא חוקי. אלה שאלות. אבל אין שיקול – – –
זהבה גלאון (מרצ):
אתה יושב-ראש הכנסת, אני שואלת אותך. האם מדובר – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני יושב-ראש הכנסת. שאלתי את הייעוץ המשפטי. הייתי פועל גם, יכול להיות, בניגוד לעמדתו. שאלתי את הייעוץ המשפטי, אמר הייעוץ המשפטי: אין בהצעת חוק זו משום איזו התרסה חוקתית בשלב זה.
זהבה גלאון (מרצ):
אבל לא חקיקה רטרואקטיבית.
היו"ר ראובן ריבלין:
יכולה להיות חקיקה רטרואקטיבית. לפעמים היא מותרת, לפעמים היא אסורה. חוק זה אמר – בשלב זה לא אמר לי הייעוץ המשפטי. ראו נא, חבר הכנסת מוחמד ברכה מייצג אתכם. לא שהוא תומך בחוק הזה, חלילה. אנחנו הבאנו את כל החוקים אשר עולים ביום רביעי לפני המחלקה המשפטית, והיא לא – היא, כאשר יש חוק שלא חוקתי, באה לפני הנשיאות ואומרת: חוק זה אני לא מציעה להעלות אותו על סדר-היום, מהטעם הפשוט שהוא לא חוקתי, הוא לא שוויוני, הוא לא כזה שיכול לעלות על סדר-היום. על זה לא אמרו לנו. הוא רשאי לעלות ולהביע את עמדתו. כמובן, הכנסת תיתן דעתה לעצם החוק. כאשר הוא יעבור בשלבים שבהם יכולה להישאל השאלה שאת שואלת, בוודאי תבהיר המחלקה המשפטית את עמדתה בלי פחד, בלי מורא ובלי משוא פנים, ובלי פנייה פוליטית כלשהי. תודה רבה. עד כאן. עכשיו אתה יכול לדבר, ואף אחד לא מפריע לו.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
לפי – – –
גאלב מג'אדלה (העבודה):
מה שמבקשים ממנו, שידבר לאט כדי שנבין.
היו"ר ראובן ריבלין:
אה, אתה מבקש שהוא ידבר כדי שתבין. אם יהיה שקט אז תבינו.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אבל שידבר לאט.
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת זוארץ, אני מבקש. אחרת אומרים: לא מבינים, כן מבינים.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
יעקב, דבר לאט כדי שנבין.
נינו אבסדזה (קדימה):
היא לא עשתה כלום עדיין.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני אשים שעון גם, הכול יהיה בסדר. בבקשה.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
החוק הזה, שאני מעלה אותו היום, הוא חוק שאומר שאם הוקמו מבנים במקרקעין באזור כלשהו במדינת ישראל, כולל יישובים ערביים, כולל יישובים בדואיים, באישור הממשלה או בסיועה, על-ידי הנחת תשתיות, הענקת תמריצים או בפרסומים ממריצים לבניית או הקמת מבנים, תיחשב הקרקע כאדמת מדינה. סבר מקים מבנים במקרקעין באזור, בתום לב ובשעת הקמת המבנים, כי הוא בעל המקרקעין, יראו אותו כבעל המקרקעין. הוכיח אדם את בעלותו על קרקע שהוקמו בה מבנים כאמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), רשאי הוא לתבוע לפיצוי על שווי הקרקע לפני הקמת המבנים.
לא יעלה על הדעת שבמדינת ישראל היום, אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים – וכבר אמר מכובדי השר בוגי יעלון – – –
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אדוני היושב-ראש, לא שומעים אותו.
זהבה גלאון (מרצ):
אנחנו לא שומעים אותו.
היו"ר ראובן ריבלין:
נא להגביר את הרמקול. תדבר לרמקולים.
זהבה גלאון (מרצ):
חבר הכנסת כץ, אתה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת זהבה גלאון, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. את לא תפריעי לו.
זהבה גלאון (מרצ):
בטח שאני אפריע.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אמר מכובדי השר בוגי יעלון, המשנה לראש הממשלה – –
זהבה גלאון (מרצ):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא להפריע.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – שהצורה שבה הוגשה תשובת הממשלה לבג"ץ, בטעות היה יסודה, והיתה צריכה להיות מוגשת אחרת. אבל בעקבות סיבות כאלה ואחרות, האמירה שכל בית שנבנה על קרקע פרטית יוסר, פורשה בפרשנות לא נכונה על-ידי פרשנים מסוימים. ככה זה הובא לפני בית-המשפט, ואני מצטט את השר בוגי יעלון, שאמר: אין לי טענה כלפי בית-המשפט, אין לי טענה כלפי המתיישבים, אנחנו הממשלה, הפה שאסר הוא הפה שהתיר, וצריך לחפש דרך כדי לפתור את הבעיה. אני ישבתי אתמול – – –
זהבה גלאון (מרצ):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
יצחק וקנין ואורי אריאל, עד פה שומעים אתכם. הוא מנסה לדבר.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אני ישבתי יחד עם חברי – –
זהבה גלאון (מרצ):
מי קובע, בוגי יעלון או השופטים בבג"ץ?
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – חבר הכנסת אורי אריאל אתמול במשרדו של ראש הממשלה שעות רבות, בניסיון של ראש הממשלה אלי – –
זהבה גלאון (מרצ):
לא ידענו את זה.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – לשכנע אותי להסיר את החקיקה מסדר-היום, כאשר ראש הממשלה – אני לא רוצה להיכנס לכל השיחה, כי הבטחנו שהשיחה תהיה באיפול, אבל אמר ראש הממשלה מה שפורסם על-ידי יושב-ראש הקואליציה, שהוא מבקש שבועיים שבהם הוא ינסה לפתור את הבעיה, ותיתכן אחר כך אפשרות של חקיקה. היו בינינו מסרונים, היה ניסיון להגיע, בינינו לבין ראש הממשלה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אם הממשלה תסכים, תקום – – – לא, את לא יכולה, אי-אפשר שמישהו יסתום פיות, חברת הכנסת גלאון. אני לא יודע מה את רוצה, את לא יכולה לדבר. הוא מדבר עכשיו. הוא ברשות דיבור. אין לך זכות וטו. אין לו זכות וטו עלייך, ולא לך עליו.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
זהבה גלאון, תחשבי שמדובר עכשיו – – –
זהבה גלאון (מרצ):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
שום דבר, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – – תחשבי שמדובר בבתים של רוצחי פוגל, שעליהם את נלחמת – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, אני מבקש, אני יודע, בוא תדבר על – – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – תחשבי עליהם, אולי זה אנחנו. תחשבי על היהודים קצת.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא להיכנס כל אחד לסוגיות אחרות.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
השנאה שלך לאחייך היהודים – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אתה לא תדאג לשנאה שלה ולאהבה שלה.
זהבה גלאון (מרצ):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת גלאון, אם את רוצה אני אוציא אותך. כי קראתי אותך לסדר פעם שנייה, בפעם השלישית אני מוציא אותך.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, נמצאים היום ביציע ילדינו, נכדינו, תינוקותינו – כדאי שתרימו את העיניים, גם את, זהבה, כלפי מעלה, כדי שתיהני ותראי את אחייך בני ישראל, הם באו לראות איך אנחנו היום מעבירים את החוק, ולראות איך הקואליציה בראשותו של השר נתניהו דואגת – – –
יואל חסון (קדימה):
למה אתה משלה אותם, כצל'ה? למה אתה משלה אותם?
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – – דואגת שלפחות הקואליציה של ארץ-ישראל – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת חסון.
יואל חסון (קדימה):
למה אתה משלה אותם?
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת חסון.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
יואל, אני מבקש ממך, אני כל כך מכבד אותך, אני מעולם לא הפרעתי לך, למה אתה מפריע לי?
נמצאים ביציע ילדינו, נשינו, בנינו, הם באו לראות היום איך הקואליציה של ארץ-ישראל – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – שאוהבת את ארץ-ישראל – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – שלא רוצה להרוס את – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת הורוביץ.
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת הורוביץ.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – – שלא רוצה לראות בחורבנה של ארץ-ישראל – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת הורוביץ.
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת הורוביץ, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אני מבקש רק את הזמן הזה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תקבל.
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת הורוביץ, שמעת – אתה אמרת לו: מדוע לא אמרת להם את האמת במלים יותר בוטות.
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
שמעו אותך. אתה לא מרצה פה עכשיו, הוא מרצה עכשיו.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אני רוצה שידידינו ראשי המועצות יראו את יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אלקין, שלכאורה נלחם בשביל ארץ-ישראל – והוא איש ארץ-ישראל, איך הוא באופן שיטתי מגן פעם אחרי פעם על רצונותיו של ראש הממשלה במאבקים שלו למלחמה בארץ-ישראל – פעם על חוק ההקפאה, פעם על ההודעה על שתי מדינות לשני עמים, ועכשיו על הכפייה שהוא כפה על הקואליציה כולה, שרצתה כולה להצביע בעד חוק ההסדרה – כל חברי הקואליציה – –
שי חרמש (קדימה):
מה, השתגעת? מה, השתגעת?
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת חרמש.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – הקואליציה של ארץ-ישראל – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת חרמש, שב במקומך אם אתה רוצה לקרוא קריאת ביניים.
שי חרמש (קדימה):
מאיפה הדיבורים האלה?
היו"ר ראובן ריבלין:
אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, חבר הכנסת חרמש.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – כל חברי הקואליציה של ארץ-ישראל – –
שי חרמש (קדימה):
שטויות.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – ומדובר פה על 65 מנדטים לפחות, רצו להצביע בעד חוק ההסדרה – גם אנשי הליכוד, וגם אנשי ישראל ביתנו, וגם הבית היהודי, וגם אגודת ישראל, וגם החבר'ה של ש"ס; כולם כולם רצו להצביע בעד החוק – –
יואל חסון (קדימה):
אל תדאג – – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – וראש הממשלה כופה עליהם שהחוק היום לא יעבור. הוא החליט – הוא לא הבטיח שבעוד שבועיים החוק כן יעבור. נכון, יושב ראש הקואליציה? הוא לא הבטיח שבעוד שבועיים החוק כן יעבור. החוק הזה בא לפתור את הבעיה בצורה בריאה. ברי ושמא, אדוני היושב-ראש, ברי עדיף. הפתרונות שראש הממשלה מחפש הם שמא. אני עוד לא שמעתי על שום פתרון אחר חוץ מחקיקת החוק. החקיקה של החוק להציל לא רק את חמשת המבנים האלה, כשמדובר שם על עשרות משפחות, מדובר, כבוד היושב-ראש, על אלפי בתים בדרך, שאמורים להיהרס באותה צורה, בגלל בג"צים ומשום שראש הממשלה נכנע או לשר ברק או לעורך-דין בשם אחר ולא מסוגל לקבל החלטה כמו שהוא קיבל מול אובמה, מול קלינטון, על הר-חומה. ראינו את ראש הממשלה, כשהוא רוצה הוא יכול לעמוד מול העולם ולקבל החלטות של אמת.
נינו אבסדזה (קדימה):
– – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אמר אתמול הרב צפניה דרורי, שהיה אצלך בחדר – אמר הרב צפניה דרורי – –
נינו אבסדזה (קדימה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת, שמענו את קריאת הביניים – –
נינו אבסדזה (קדימה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
– – את לא נואמת פה.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – צדק צדק תרדוף.
היו"ר ראובן ריבלין:
שמענו את קריאת הביניים. מספיק.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
גם הצדק, אדוני השר בגין – –
שי חרמש (קדימה):
צדק – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת חרמש, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. אתה בעמידה לא תצעק פה.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – צדק צריך להיעשות בצדק. צדק שנעשה ברשעות, צדק שנעשה באיוולת – –
נינו אבסדזה (קדימה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת אבסדזה, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – צדק שנעשה בחוסר אכפתיות – יש אבנים ויש אבנים; יש לבבות ויש לבבות. יש אבנים לבבות, ויש לבבות אבנים. יש לבבות אבנים – –
קריאות:
– – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – יהודי שלא אכפת לו מהאחים שלו – יש לו לב של אבן.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מבקש – – –
קריאות:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אל – – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
מי שרוצה לראות בתים של יהודים נהרסים, ובאותו זמן מוסר את הנפש על בתים של ערבים, יש לו לב של אבן.
קריאות:
– – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
ואני אומר: יש לבבות ויש לבבות; יש אבנים ויש אבנים. יש אבנים לבבות ויש לבבות אבנים – –
קריאה:
– – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – ואני קורא לכם, אנשי הקואליציה, אל תחלקו לנו ציונים בקשר לארץ-ישראל. אל תגידו לנו מה זה ארץ-ישראל – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
– – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת מוחמד ברכה.
נינו אבסדזה (קדימה):
רק אתה יודע – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת אבסדזה, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אני אעביר את החוק היום, ואני רוצה – אני מרגיש, לצערי הרב, כמו שהרגישו הרבה ממנהיגינו בימים קשים לישראל, שהיתה צריכה לקבל החלטה קשה. עמד אתי כל היום כולו, כולל כל הלילה, ראש הממשלה במסרונים ובפגישות ובדרישות: כצל'ה, תסיר את החוק שלך. ניגשו אלי חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה ואמרו לי: כצל'ה, אתה סהרורי, מה אתה מעלה חוק שאין לו סיכוי? תלך בתלם, תהיה פוליטיקאי – – –
קריאות:
– – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – – תהיה פוליטיקאי. תהיה פוליטיקאי – ראש הממשלה מבטיח, ציפי חוטובלי. ראש הממשלה מבטיח, רב-אלוף יעלון. ראש הממשלה אומר לך שבעוד שבועיים, כך או כך, הוא יפתור את הבעיה.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת כץ, הזמן תם. אני נותן לך שתי דקות על ההפרעות, אבל לא יותר מזה. לא יותר מזה.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
ואני חושש, ואני אומר – –
קריאה:
– – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – אני כל חיי – אני לא פוליטיקאי, אני מודה. כולכם, כל ה-120 פה, פוליטיקאים יותר טובים, מהשרים ומהח"כים. אבל מסירות נפש אני יכול ללמד הרבה מהאנשים פה. אני מסרתי את הנפש שלי כל חיי. וגם עכשיו אני מרגיש שבזה שאני מביא את החוק, ואני לא פוליטיקלי קורקט, ואני לא מבטל את החוק, ולא אכפת לי שתפילו את החוק הזה, שיהיו פה 90 – אבל שעם ישראל יראה שלימים, חס וחלילה – כבוד השר בגין, שדיברתי אתך עשרות שעות, ואני לא יודע בכמה פגישות, ואתך, כבוד השר יעלון – שחס וחלילה, כמו שאמר ז'בוטינסקי ליהודים בוורשה – אם פה יתחיל הרס גדול, שלפחות ידעו שהיה יהודי אחד שעמד וצעק ואמר: עד כאן. עד כאן.
זהבה גלאון (מרצ):
– – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
לא נראה לך שאלפי – – –
קריאות:
– – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – – עשרות אלפי יהודים מגורשים. לא ראינו אצל הבדואים, לא רואים אצל הערבים בגליל, לא רואים את זה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אל תשווה את ממשלת ישראל, גם אם היא טועה – אל תשווה – – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אצל – – – לא רואים את זה. רק אצל מתנחלים – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת כץ.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – רק למתנחלים – –
היו"ר ראובן ריבלין:
טוב, תודה רבה.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – עוד פעם לעקור, ועוד פעם לעקור, ועוד פעם לעקור.
שי חרמש (קדימה):
עד כאן.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת חרמש.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
איפה הלב שלכם? איפה הלב שלך, בגין? איפה הלב? אין לב.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מבקש מחבר הכנסת. חבר הכנסת אורי אריאל, תשכנע את חבר הכנסת כץ שהדוגמה שהביא לגבי ז'בוטינסקי אינה במקומה. מדובר פה במדינה – מדינת ישראל, מדובר בממשלת ישראל. גם אם היא טועה, לדעתו, או לדעת אחרים כדעתו, אין אפשרות בכלל להשוות את ההשוואה, ואני מציע להוריד את הדברים האלה מסדר-היום. הדבר חמור מספיק, והדבר רציני מספיק, כדי שהכנסת תכריע בו, אבל לא צריך, חלילה, לגלוש לאותם מחוזות שבהם אנחנו לא רוצים לזכור ולא רוצים לראות בכלל איזה מקום להשוואה. אני מזמין את השר זאב בנימין בגין לעלות ולשאת את דברו בשם הממשלה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
ממשלת מחריבי הארץ – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת בן-ארי.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – ממשלת מחריבי הארץ.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת בן-ארי
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת בן-ארי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אתם מחריבי הארץ, אתם. בשם הימין.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת בן-ארי. בבקשה, אדוני. חבר הכנסת יואל חסון, אני חבר שלו טוב מאוד, ואני פה.
השר זאב בנימין בגין:
לא לגמרי פשוט, אדוני היושב-ראש, לעלות לדוכן אחרי דבריו הנרגשים מאוד, אחרי סערת הנפש, של חברנו, חברי המציע, חבר הכנסת יעקב כץ, הידוע יותר בשם החיבה שניתן לו, ובו אנחנו משתמשים, כצל'ה. אני מבקש להודיע, בראשית דברי, כי הממשלה מתנגדת להצעת חוק זו. הקושי העומד בפנינו ברור, כמעט מובן מאליו. הדברים אשר אמר כאן חבר הכנסת כץ, בסערת הרגשות, כמובן, מבחינת הרצון לקיים את מה שהוא היה רוצה לקיים, משותפים לרבים.
ראש הממשלה, וחברי הממשלה, והפקידות הממשלתית הבכירה, מנסים למצוא פתרון – פתרון הולם, פתרון נכון – כמובן במסגרת כפי שהיא נקבעה בהחלטת ובפסיקת בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, מבחינה מסוימת לפחות, מתוך אי-היענות לבקשתה של הממשלה, אבל חזקה עלינו מצוות בית-המשפט העליון גם כאשר אנחנו חלוקים על תוכנה ועל משמעותה.
שאלת אותי – – –
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
דיקטטורה. בג"ץ זה דיקטטורה.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא לא לא, זה לא זה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
בג"ץ זה דיקטטורה.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא לא לא, בג"ץ התנגד – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
– – – התנגד לבקשת הממשלה לשקול עוד חודשיים. אולי אם הממשלה היתה אומרת לבג"ץ שהיא משנה את עמדתה, בג"ץ, אם היה מתערב, יכול להיות שהכנסת בהחלט יכולה להתערב.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
למה צריך בחירות אם יש בית-משפט?
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת בן-ארי – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
למה צריך בחירות?
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת בן-ארי.
השר זאב בנימין בגין:
שאלת אותי, חבר הכנסת כץ, בשאלה ישירה, היכן הלב; הבדלת בין אלה שיש להם לב פועם לבין אלה שיש בהם לב אבן. אני אינני מן הממעיטים בחשיבותו של הלב ובחשיבותה של חוכמת הלב, בחיי הפרט ובחיי הכלל, ובהלכות הציבור, אבל אנחנו גם חברי ממשלה. ולעתים קרובות, אולי תמיד, צריך, נוסף על הלב, גם להשתמש בשכל הישר, בקור רוח, מתוך הבנה מלאה, עמוקה ורחבה ככל האפשר, של התנאים ושל ההשלכות של צעד זה או אחר. לא השכלתי להבין עד עצם הרגע הזה איך יועיל, הלכה למעשה, חוק כזה, כפי שהציע חבר הכנסת כץ, לו חוקק.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת טיבייב. חבר הכנסת טיבייב. חבר הכנסת מולה.
השר זאב בנימין בגין:
אני בשלב זה יכול רק לראות כי נזקו עולה על תועלתו.
אדוני היושב-ראש, בכינוס מיוחד בפגרה – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אין יותר נזק מהליכוד – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת בן-ארי – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – אין יותר נזק מהליכוד – –
היו"ר ראובן ריבלין:
– – אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – אין יותר נזק מהליכוד.
השר זאב בנימין בגין:
אדוני היושב-ראש, בכינוס פגרה מיוחד שנערך כאן, במליאה, בפגרת הכנסת, אני הבאתי באופן רחב – אולי הארכתי מדי – את גישתי לנושא זה, ואינני רוצה לחזור על הדברים, גם לא מקצתם, מפאת טורח הציבור. אומר בכל זאת כי נזקו של חוק כזה יעלה, להערכתי, על תועלתו, ובין השאר אזכיר את העובדה שאכן, הכנסת החילה חוקים מסוימים, הנוהגים במדינת ישראל גופא, בתחומיה הריבוניים, גם על יהודה ושומרון, אבל על אנשים ביהודה בשומרון. עד עצם היום הזה לא נדרשה הכנסת להחיל חוקי מקרקעין של מדינת ישראל ביהודה ושומרון. אני אינני רוצה להיכנס לכל הפרטים, אבל לחקיקה כזאת יהיו השלכות מרחיקות לכת. עד היום – – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – –
השר זאב בנימין בגין:
עד היום כך לא נעשה.
אני אינני חושב, חבר הכנסת כץ, שהאזהרה הפומבית כי יש אלפי בתים ביישובים שלנו שמצבם דומה, קרי נבנו על קרקע פרטית, מוסיפה חוסן להתיישבות היהודית ביהודה ושומרון או לעוצמתה של מדינת ישראל בשער בת רבים.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
בונים – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת בן-ארי – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת בן-ארי – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת בן-ארי, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. להוציא אותו מהאולם.
השר זאב בנימין בגין:
לא צריך, אני מבקש – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, תשמע, חבר הכנסת בן-ארי רוצה להראות שמוציאים אותו מהאולם, אין ברירה, הוא יצא מהאולם, נו. בבקשה.
(חבר הכנסת מיכאל בן-ארי יוצא מאולם המליאה.)
השר זאב בנימין בגין:
טוב, אדוני היושב-ראש, אני מוכרח לומר שכאשר התבשרנו לפני שבועות אחדים, בהפתעה, שיהיו עוד מעט בחירות חדשות, אז אחד היתרונות של הרעיון הזה בעיני היה שלא כל חברי הכנסת יחזרו גם לכנסת הבאה.
אני חושש – אני חושש – חברי – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת טיבייב, למה לך להתרגש? תצא החוצה.
השר זאב בנימין בגין:
– – – חברי לדרך, חברי לאמונה, שהתפיסה, הגישה, איננה טובה. כי התפיסה המתגלמת גם בהצעת החוק הזאת, לעניות דעתי, התפיסה היא של תפיסת המרובה. ותפיסת המרובה אין בה תפיסה בת-קיימא. תפסת מרובה לא תפסת. אנחנו כולנו צריכים לחייב – כל אלה השותפים לדרכנו, לא כל חברי הכנסת – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
רק רגע.
השר זאב בנימין בגין:
תרשה לי.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני ארשה, רק אשאל אותך שאלה. כולנו מחויבים בפסק-דין בית-משפט. רק פסק בית-המשפט אימץ את הכרזת הממשלה בדבר שהאנשים אשר צריכים לשלם את המחיר לא נשאלו. זאת אומרת, אנחנו לא מחוקקים פה איזה חוק המתריס כלפי בית-המשפט. יכולים לבוא – חברת הכנסת גלאון ולומר, חבר הכנסת מוחמד ברכה ולומר – שהדבר הזה הוא גזל. בסדר, כל הציונות – – –
השר מיכאל איתן:
– – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא ערעור. אנחנו לא ערכאת ערעור, בוודאי שלא.
מוחמד ברכה (חד"ש):
כן.
היו"ר ראובן ריבלין:
ודאי שלא. הממשלה יכולה להגיש תביעה נגד האזרחים, שיפנו. אנחנו לא אמרנו לבית-המשפט אלא את הצהרת הממשלה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני יודע, אני יודע, גם יפו גזולה, גם ירושלים גזולה, אני מבין – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
– – אני מבין את עמדתך, ואני מכבד אותה, רק אני מתנגד לה, זה הכול.
מוחמד ברכה (חד"ש):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני רק שואל את הממשלה כרגע – רבותי, כי אני לא רוצה שיתריסו מצד זה ולא יתריסו מצד זה. הדברים צריכים להתברר. כל מה שבית-המשפט אמר לממשלה – אתם, על-פי בקשתכם, נתתי שנה, עכשיו אתם מבקשים לחשוב עוד? תגידו אם שיניתם את דעתכם. אם הם היו אומרים: לא מרשים לכם לשנות את דעתכם, היתה הכנסת יכולה לחוקק חוק.
מוחמד ברכה (חד"ש):
הממשלה והמציע מסכימים – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ברכה, אתך אין לי ויכוח, כי הוויכוח בינינו לא יכול למצוא גישור. אני מסכים. אני בעד ארץ-ישראל השלמה, רבים נגדה, נו, מה אני יכול לעשות? או יש כאלה שאומרים: אי-אפשר – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
– – – זה העולם, זה העולם.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני יודע, אני יודע, העולם. העולם, נו, גם זה. כל אחד עם דעתו, לא נשנה פה את העמדות. אני לא רוצה להפוך את הנושא כאילו פה הכנסת מתמודדת עם בית-המשפט. היא לא מתמודדת עם בית-המשפט. תודה רבה.
זהבה גלאון (מרצ):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
את אומרת שאנחנו מתמודדים עם בית-המשפט כל זמן שאנחנו כובשים.
זהבה גלאון (מרצ):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
שמעתי. עכשיו השר בגין ישיב. השר בגין ישיב. חברת הכנסת גלאון, אני מכבד את עמדתך האידיאולוגית, אבל את לא יכולה לדבר פה.
זהבה גלאון (מרצ):
אני יכולה כי – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא. אני שאלתי את השר שאלה בשם רבים כדי שלא לאפשר להם.
זהבה גלאון (מרצ):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
כי אני לא יכול לדבר במקומך מפה. את תוכלי לדבר.
זהבה גלאון (מרצ):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אז תפטרי אותי. מה קרה? יש פה הרבה שישמחו. הם רק משוועים לרגע הזה. למה לא? יש אפילו קואליציה משותפת – – –
זהבה גלאון (מרצ):
יש קואליציה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני לא אשנה את עמדתי. אני רק שואל שאלה, ולא מביע ולא מבקש ממך להצביע כמוני.
זהבה גלאון (מרצ):
אני לא – – – בשמנו.
היו"ר ראובן ריבלין:
בבקשה, אדוני השר בגין.
זהבה גלאון (מרצ):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אם את חושבת שאני גולש לוויכוח ומביע עמדה, תבקשי להדיח אותי. אין שום בעיה.
זהבה גלאון (מרצ):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה, חברת הכנסת גלאון. אני שומר על זכותך לומר את דעתך? לא תמיד אני מסכים אתה.
זהבה גלאון (מרצ):
זה בסדר. זה בסדר.
היו"ר ראובן ריבלין:
נכון. אז אני מכבד את דעתך לשמוע את דעתי. תודה רבה. אני לא רוצה שתהפכו את העניין הזה למאבק בין בית-המשפט לכנסת, כי הוא לא נכון.
זהבה גלאון (מרצ):
זה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לדעתי. ודאי, ודאי, ודאי.
זהבה גלאון (מרצ):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
בוודאי, בוודאי.
זהבה גלאון (מרצ):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. השר בגין.
השר זאב בנימין בגין:
האוכל להמשיך, אדוני היושב-ראש?
היו"ר ראובן ריבלין:
בבקשה, אדוני.
השר זאב בנימין בגין:
אני כמעט אסיר ציון על הדוכן ברגעים האחרונים.
היו"ר ראובן ריבלין:
חלילה.
השר זאב בנימין בגין:
אין לי אלא להוסיף משפט אחד או שניים. אני פונה שוב לכל חברינו לדרך, לכל אלה החפצים כמונו בריבוי יהודים בארץ-ישראל בכלל, ובחלק זה של מולדתנו, ערש עמנו, בשומרון וביהודה, בירושלים סביב לה. טרשים רבים בה, ואנחנו רוצים להשתרש בהם השתרשות איתנה, נאמנה, על יסודות איתנים, שרוח מצויה לא תסיר אותם. היום יושבים בשומרון וביהודה יותר מ-350,000 יהודים – מחוץ לירושלים. רובם ככולם על אדמות מדינה, ויושבים לבטח לדורי דורות. כך אנחנו רוצים לראות את כולם. לכן, אדוני היושב-ראש – – –
זהבה גלאון (מרצ):
זה לא הדיון.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
איזו מדינה – – – איזו מדינה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה, חבר הכנסת זחאלקה.
השר זאב בנימין בגין:
הבנתי. אוקיי.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת זחאלקה.
השר זאב בנימין בגין:
חבר הכנסת זחאלקה, אני הייתי מאוד מאוד ברור ומאוד מסוים. אני פניתי בעניין זה רק לחברי לדרך לחברי לאמונה. האחרים, כולם יכולים להשתתף בדיון, אבל לא התכוונתי לאף אחד אחר.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת זחאלקה, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. חבר הכנסת זחאלקה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אתם – – – לחלק את השלל. זה הדיון.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
זה הדיון.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני קורא אותו לסדר פעם שלישית. נא להוציא אותו. להוציא אותו. להוציא את – – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
גנבים, גנבים. מדברים – – –
קריאה:
– – – די כבר.
היו"ר ראובן ריבלין:
הוציאו.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
גנבים.
היו"ר ראובן ריבלין:
קדימה, הוציאו.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
גזלנים.
היו"ר ראובן ריבלין:
יש לך יתרון גדול על חבריך עכשיו. הוצאתי אותך מהאולם.
(חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה יוצא מאולם המליאה.)
בבקשה.
השר זאב בנימין בגין:
ומתוך ההבנה הזאת, אדוני היושב-ראש, ומתוך האמונה הזאת, אני מבקש בשם הממשלה להסיר את הצעת החוק הזאת מסדר-היום. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. זכות התשובה לחבר הכנסת כץ.
זהבה גלאון (מרצ):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת זהבה גלאון.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חמש דקות עומדות לו? שלוש דקות. כצל'ה, אפשר לחכות עם זה?
מוחמד ברכה (חד"ש):
היושב-ראש, התשובה של השר נחשבת להתנגדות?
היו"ר ראובן ריבלין:
התשובה של השר נחשבת להתנגדות? האם דעתך, אדוני סגן היושב-ראש, שהוא לא התנגד בצורה הברורה ביותר?
מוחמד ברכה (חד"ש):
הוא הסכים לחלוטין – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
מה זה "הוא הסכים"?
מוחמד ברכה (חד"ש):
הוא הסכים לחלוטין עם – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא הסכים להצעת החוק? הדיון עכשיו הוא בהצעת החוק, חבר הכנסת ברכה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
הסכים עם המציע. המחלוקת היא באיזה – – – של הפלסטינים.
היו"ר ראובן ריבלין:
האם אתה חושב – החוק הזה לא בא פה לקבוע את זכויות העם הפלסטיני על ארץ-ישראל. הוא בא לקבוע נושא מסוים.
מוחמד ברכה (חד"ש):
המחלוקת היא על – – – לא הגיע עד – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אם אתה חושב שהוא הסכים, תצביע נגדו – תצביע בעד.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אנחנו לא – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הבנתי. חבל על הזמן. הערתך נשמעה. בזה נגמר העניין. ואל תעירו לי, חבר הכנסת רותם. בבקשה, חבר הכנסת.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
מה, אתה יודע, כל אחד מדבר את מה שהוא רוצה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
זה נכון.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, מכובדי ראש הממשלה, הייתי מאוד רוצה שתקשיב למה שאני אומר, מכובדי כבוד שר הביטחון. קודם כול, אני רוצה, אני דיברתי בסערת רגשות.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מציע שתחזור בך מעניין ז'בוטינסקי.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
כן, כן. בוא נאמר – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא ראויה הכנסת, לא ראויה הממשלה, לא ראויה האופוזיציה ולא ראוי אף אחד שהדוגמה הזאת תינתן.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אני רוצה, קודם כול, לשבח את השרים, כבוד השר בגין, וחברי הכנסת כולם מהקואליציה, כולל השר מופז, שבשיחות אישיות אתי אמר לי כמה פעמים שלא היו הרבה אנשים כמוהו שבנו את ארץ-ישראל ואת יהודה ושומרון. אמת?
היו"ר ראובן ריבלין:
מה, למה – אל תחקור אותו עכשיו.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
כן.
היו"ר ראובן ריבלין:
דבר מה שאתה אומר. אתה לא שואל שאלות את חברי הכנסת. אני מגן על – – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
היושב-ראש, תן לי להתבטא, בבקשה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אתה יכול להתבטא, אבל אל תשאל את השר מופז.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אני רק אמרתי: כולל השר מופז – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אוקיי.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – שלא לדבר על שר הביטחון, שאמר לי, גם בשבוע האחרון, שמחפשים פתרון שהתושבים יישארו ושהבתים לא ייהרסו. שלא לדבר על ראש הממשלה שאמר לי את זה כמה פעמים. אמר את זה בקולו, שזו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה.
נמצא אתנו בקהל פה דידי דיקשטיין, שהוריו נרצחו בפיגוע בדרך לסוסיא ואחיו נרצח. אנחנו יודעים שכל המחבלים שרצחו את הוריו, שהיו שפוטים למאסרי עולם רבים, מדינת ישראל מצאה את הדרך בחוק ובחתימה ובהסכמה, והבג"ץ הסכים לכך, והנשיא חתם, וכולם שוחררו כאשר חיילנו, החייל גלעד שליט, חזר הביתה. אנחנו יודעים שגם פסקי-דין חלוטים, למדינת ישראל כשהיא מרגישה שצריך לעשות צדק, כמו שאמר היושב-ראש כמה פעמים, עושים אותו בצדק, ולא פותרים עוול בעוול.
אני רוצה לומר פה משהו אישי. פנה אלי כמה פעמים היום, הרבה פעמים, בבכי, ראש הישיבה שלנו בבית-אל. אני רוצה שראש הממשלה יקשיב. אני מבקש מאוד.
היו"ר הראובן ריבלין:
הזמן עובר.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אני גומר. פנה אלי הרב ואמר לי שהיו פניות אליו – אני לא רוצה להגיד ממי, אבל מאנשים שמקורבים לראש הממשלה, שחזרו ואמרו שמאוד-מאוד ראש הממשלה מבקש שלא נעמיד את החוק – – –
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
אתה יכול לעשות. אני לא מבקש ממך לעשות – – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
כן, כן. אמרתי: לא אתה – – –
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
לא מסרונים, ולא מקובל – – – אני – – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
כן. אמרתי עוד הפעם, אני רק דיברתי על – – –
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
אתה מצטט אותי.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
דיברתי על מורי ורבי. לא דיברתי עליך, אדוני ראש הממשלה.
שי חרמש (קדימה):
ראש הממשלה לא ביקש – – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
דיברתי, דיברתי, דיברתי על מורי ורבי.
רוני בר-און (קדימה):
אנחנו – – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
דיברתי על מורי ורבי.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. נא לא להפריע.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
דיברתי על מורי ורבי, הרב מלמד – –
היו"ר ראובן ריבלין:
רוני בר-און.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – שאמר לי וביקש ממני – – –
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
אני אינני מבקש להסיר את החוק. מצדי תביא את החוק.
זהבה גלאון (מרצ):
מלמד יוציא – – –
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
אתה רוצה להביא את החוק, תביא את החוק, אל תשתמש בי – – – להסיר את החוק – – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אדוני ראש הממשלה, אדוני ראש הממשלה, אדוני ראש הממשלה, אני עדיין רשאי לומר את דברי באופן חופשי מעל הפודיום.
היו"ר ראובן ריבלין:
מאה אחוז. אתה רשאי לומר את דבריך – – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אני רשאי להגיד מה שאמר לי – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
מבקש ממך רק ראש הממשלה לא לומר את דבריו.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
לא אומר את – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא אומר לך: תאמר את דבריך. אל תאמר את דברי.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
ראש הממשלה יכול לומר את דבריו, ואני רוצה לומר את דברי.
שי חרמש (קדימה):
– – – מביא דברים בשם אומרם, היושב-ראש. מביא דברים בשם אומרם.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
פנה אלי מורי ורבי הרב מלמד וביקש ממני – –
זהבה גלאון (מרצ):
– – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – להיענות לבקשתו של ראש הממשלה, כפי שהגיעה אליו, ואני לא חושב שהוא אומר לי שקר, כי הוא איש אמת – כך אני מכיר אותו – הוא אמר את זה בבכי – – –
יואל חסון (קדימה):
הוא אומר לך – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
תנו לו לסיים. תנו לו לסיים.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
הוא אמר את זה בבכי. אמר לי: כצל'ה, אני מבקש, שלמרות שיש ערך גדול מאוד להגיש את החוק, ויש ערך גדול מאוד שהדברים ייראו ויישמעו – ולכן, כיוון שאני שליח של מורי ורבי, הרב מלמד, אני מכבד את רצונו ובקשתו ואני מסיר את החוק – – –
מגלי והבה (קדימה):
למה ההצגה הזאת?
קריאה:
של מי?
רוני בר-און (קדימה):
– – –
קריאות:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
רק רגע, רק רגע. אתה עכשיו מסיר חוק. רק רגע, רבותי. הפרוצדורה – – –
קריאות:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, נא לשבת.
שי חרמש (קדימה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אתם רוצים – חבר הכנסת חרמש. חבר הכנסת חרמש.
קריאה:
כל החוק – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, התקנון קובע שכאשר היתה תשובת ממשלה, צריכה הכנסת להסכים לדחיית ההצבעה. האם אתה חוזר בך מהחוק?
שי חרמש (קדימה):
לא.
היו"ר ראובן ריבלין:
סעיף 35, יכול לבקש מבקש – התקנון של הכנסת, כפי שהוא בתוקף היום: "עם סיום הדיון במליאת הכנסת בנושא שעל סדר-יום", והצעת חוק פרטית היא נושא על סדר-היום, "תתקיים הצבעה, אלא אם כן החליט יושב-ראש הישיבה, בנסיבות מיוחדות, על דחיית ההצבעה, והודעה על כך נמסרה לחברי הכנסת לפני תחילת הדיון בנושא". עכשיו הדבר הרלוונטי – – –
זהבה גלאון (מרצ):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
את רוצה לשבת? אוי לי אם אני אתן לחברים להפריע לך. "לבקשת חבר הכנסת שיזם או שהציע את הנושא שעל סדר-היום" – וזה חבר הכנסת כץ – "או בהסכמתו, ובהסכמת הממשלה, רשאי יושב-ראש הישיבה להחליט כי ההצבעה תידחה אף אם לא התקיימו נסיבות מיוחדות כאמור, והודעה על כך תימסר לחברי הכנסת לפני תחילת הדיון בנושא או במהלכו" – ואנחנו נמצאים במהלכו.
מוחמד ברכה (חד"ש):
סיומו.
היו"ר ראובן ריבלין:
רק רגע. חבר הכנסת ברכה. סיומו זה בהצבעה. חבר הכנסת כץ הביע את רצונו לדחות את ההצבעה. האם הממשלה מסכימה לדחיית ההצבעה? בבקשה, השר המתאם. אני מציע, הואיל והדיון הוא דיון שמעניין את הציבור – כבוד השר, תודה רבה.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
אדוני היושב-ראש, מבחינת ראש הממשלה, ב-14:40, כפי ששמעתם כולכם, ראש הממשלה אמר שאין לו שום בקשה להסיר את החוק. מבחינתו, ההחלטה היא החלטה של מציע החוק חבר הכנסת כץ. במידה שחבר הכנסת כץ מבקש להסיר את החוק היום, הממשלה מסכימה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אני קובע שההצבעה נדחתה. תודה רבה. נא לרדת.