קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 5) (קביעת שער מזערי להצמדה כתנאי מקפח), התשע"ב–2012
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/461).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אורי מקלב:
הנושא האחרון שעל סדר-היום הוא הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 5) (קביעת שער מזערי להצמדה כתנאי מקפח), התשע"ב–2012, של חבר הכנסת שי חרמש – לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן, יושב-ראש ועדת הכלכלה. בבקשה, אדוני.
כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברת הכנסת, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם בשמו ובהרשאתו של חבר הכנסת שי חרמש – בקריאה הראשונה לא יושב-ראש הוועדה צריך להציג, אבל הוא ביקש ממני מאחר שהוא לא נמצא בארץ, כדי לא לעכב את החקיקה, להציג את הצעת החוק בשמו.
מדובר בהצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 5) (קביעת שער מזערי להצמדה כתנאי מקפח), התשע"ב–2012. מדובר בעוד הצעת חוק – אדוני היושב-ראש, אתה מכיר, אתה בעצם לא מכיר, את החלק מהמהפכה הצרכנית שמובילה ועדת הכלכלה. הרבה הצעות חוק פרטיות שלך עוסקות בעניין. אתה רגיש, מתוקף תפקידך כיושב-ראש הוועדה לפניות הציבור, להרבה עוולות שהציבור נתקל בהם.
הצעת החוק הזאת מאוד פשוטה. עד היום, מי שלוקח נניח משכנתה, לקח משכנתה צמודה לדולר. אם הדולר עולה, מטפס, ויש פיחות, הוא משלם יותר; אבל אם הדולר – נניח שאנשים לקחו משכנתאות בתחילת שנות האלפיים, כששער הדולר היה 4.60, 4.70, 4.80, גם כשהדולר הגיע ל-3.20 במהלך שנת 2008 הם עדיין שילמו את ההחזרים שלו לפי שער דולר של 4.80. זה הרי דבר שלא יכול להיות, שאין איזון. כשהמדד עולה, בסיס ההצמדה עולה, אם זה דולר או מדד, אז הבנקים נהנים, או חברות הביטוח או האשראי. אבל אם הצרכן, אותה משפחה בחרה במסלול נכון, לקחה סיכון ובסיס ההצמדה שלה יורד וההתחייבויות של הבנק יורדות, היא לא נהנית.
חלק מהבנקים טענו שהם כבר ביצעו רגולציה עצמית וכבר לא פועלים חד-צדדית, אבל אנחנו חושבים שצריכה להיות נורמה שקובעת דבר ברור. כל סעיף כזה שהוא מקפח בחוזה – והרי החוזים של הבנקים הם חוזים שלא אנשים עורכים אותם; הבנק מדפיס מאות אלפי חוזים כאלה ואנשים חותמים, לא קוראים, וגם לא מבינים את כל מה שהם מתחייבים לו. לכן החוק יתערב ויגיד: גם אם אדם חתם או יחתום או יחתימו אותו על תנאי כזה, שאם בסיס ההצמדה שלו יורד התשלום שלו לא ירד – התנאי יבוטל. זה יהיה תנאי מקפח.
ההצעה הוכנה בוועדת כלכלה לקריאה ראשונה, ואני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בה, כמובן.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
כתוב בחוק שגם עלייה לא תזכה.
כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):
לא, אם אתה לוקח הפוך; זה לשני הכיוונים. הכול יהיה עכשיו דו-צדדי. לפעמים יש לך – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
גם אם המדד עלה ב-10%, הלקוח – – – המדד רק ב-5%.
כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):
לא זה. הכוונה היא שלפעמים יש הלוואות שפועלות הפוך. לפעמים אתה לוקח הלוואה שהיא הפוכה למדד או הפוכה לדולר. יש כל מיני עסקאות הפוכות. שלא יהיה מצב שהבנק מרוויח רק מצד אחד, או הגורם המלווה. זו הכוונה של החקיקה. אם צריך להעביר את זה בהכנה לקריאה שנייה ושלישית, תבורך. ההערה נרשמה בזיכרוני, ובפרוטוקול כמובן. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לך, אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה. באמת שברת שיאים מתחילת המושב בחוקים שהבאת לנו כאן, גם לקריאה ראשונה וגם לקריאה שנייה ושלישית. נו, אז המלאכה עוד מרובה.
אם כך, אנחנו נעבור – יש כאן רשימת דוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אורי אריאל – לא נמצא; דב חנין – לא נמצא; יעקב כץ – לא נמצא, חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, אחרון הדוברים.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, יושב-ראש ועדת הכלכלה, חברי הכנסת, כבוד השר, החוק שמדובר בו הוא חוק שמשתלב מאוד יפה באזהרות שיש לנו בתורתנו הקדושה מפני עוול וקיפוח שעלולים להיות חלק מהעבירות והעוונות שעליהם התוכחה נאמרה כאן. אני רוצה להשתמש, ברשות חבר הכנסת בן-ארי, במה שהוא פרסם ב"חכימא" – ברגע שפרסמת זה כבר ברשותי לצטט – מדברי הרמב"ן, שאמר על זה: "ושממו עליה – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אתה יכול לצטט גם אם לא פרסמתי ב"חכימא".
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
בסדר גמור, אני רוצה לתת לך את הקרדיט. בתוכחה כתוב "ושממו עליה אֹיביכם". אומר הרמב"ן שזו בשורה טובה, מבשרת בכל הגלויות, שאין ארצנו מקבלת את אויבינו, וגם זו ראייה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל היישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קיבלה אומה ולשון – את ארץ-ישראל כמובן – וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם. אומר הרמב"ן לפני 500 שנה בקירוב, שארץ-ישראל עומדת ומצפה ומייחלת ומחכה. אבל אנחנו צריכים לדעת שארץ-ישראל אומנם חיכתה לנו, אבל גורשנו ממנה, ואין שום הבטחה שנוכל לשבת בתוכה לנצח, אלא אם כן נקיים את התורה.
אני שומע מכל מיני אנשים שיש איזו הבטחה שחורבן שלישי לא יהיה, אומרים את זה בשם הרב הרצוג. אני לא מצאתי לזה סימוכין בשום מקום. ההיפך, אנחנו אומרים בקריאת שמע ובפרשת השבוע שחס וחלילה עלול לקרות מה שעלול לקרות, ואנחנו לא בטוחים, אין לנו שום ביטוח, אלא אם כן אנחנו נקיים את התורה.
בעיקר – מה שאמרתי גם קודם – אסור לאפשר את מאיסת התורה. יש אנשים שלא מקיימים את התורה; על זה תמיד אפשר לתקן. אבל אנשים שממאיסים את התורה ומסיתים נגד קיום התורה, ועיתונים – ראיתי היום עיתון שדבר המערכת שלו הוא בעד הכרה בנכבה הפלסטינית, אבל בו, באותו עמוד, מאמר הסתה ושטנה שכמוהו לא היה מעולם נגד אלה ששומרים את התורה ולומדים את התורה, שלא מגיע להם אפילו זכויות אדם בסיסיות ביותר. אני לא רוצה לתת קרדיט למסית הרשע הזה, שכל יום ויום עומד ומסית את ההמונים נגד התורה. זה נקרא "יען וביען במשפטי מאסו". האנשים האלה גורמים קטרוג כזה גדול על עם ישראל, שאני לא יודע אם נוכל לשרוד. נוכל לשרוד את כל האויבים מבחוץ – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
נוכל, נוכל.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
נוכל? אדרבה, הלוואי שנוכל לשרוד אותם.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – –
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אני לא רוצה להגיד שמות, כי אני לא רוצה לתת להם קרדיט, וגם אני לא רוצה – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – –
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אני אתן סימנים, שהם עיתונאים שמופיעים בארץ הזאת והם כותבים בעברית דברים שהגרמנים כתבו באירופה – דברים נוראיים נגד היהודים ונגד היהדות. על זה נאמר: "והארץ תעזב מהם – – – והם יִרְצוּ את עֲוֹנָם יען וביען במשפטי מאסו ואת חֻקֹּתַי געלה נפשם". מה זה "והארץ תעזב מהם"? לאו דווקא שהם יגלו החוצה, אלא שהם עצמם מתנתקים מארץ-ישראל; הם עצמם הולכים לחפש דרכונים בחוץ-לארץ ואומרים שהאליטה כבר מנותקת מהמקום הזה; הם עצמם אומרים את זה, שאין להם כבר שייכות לארץ-ישראל.
ולכן, הסכנה שלהם זה לא בהם עצמם. הם גזרו על עצמם התנתקות מארץ-ישראל – ולא רק ארץ-ישראל השלמה, אלא גם מארץ-ישראל כאן. יש להם יותר דירות ועסקים בחוץ-לארץ מאשר פה. הבעיה היא שהם מסיתים את תושבי הארץ נגד ילדי ישראל, לקפח אותם עוד יותר ולשלול מהם עוד זכויות אדם, ובלבד שיכירו בנכבה הפלסטינית.
לכן, אני מקווה שבעזרת השם יתקיים בנו "וזכרתי להם ברית ראשֹנים אשר הוצאתי אֹתם מארץ מצרים לעיני הגויִם להית להם לה' אני ה'", וזה כולל את כל עם ישראל. תודה.
היו"ר אורי מקלב:
חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול הכנסת ציינה 30 שנה לעקירת חבל-ימית והיישובים באופירה – היישובים הפורחים, היישובים החקלאיים בחבל-ימית. זכיתי להיות ולהתגורר שם כבחור ישיבת ההסדר בימית. עברו 30 שנה, ואני רוצה לשאול את עצמנו: מה הרווחנו? או יותר נכון להגדיר: מה הפסדנו?
יושב כאן השר עוזי לנדאו. פניתי אליו בשבוע שעבר בשיחת מסדרון ואמרתי לו: תגיד לי, אם לא הליכוד היה בשלטון בזמן ההסכם עם נשיא מצרים, אם מפלגת העבודה היתה בשלטון, האם היה עולה על הדעת, האם היה עולה על הדעת לפנות יישוב חקלאי אחד? האם היה עולה על הדעת לקחת את כל היישובים הפורחים, שלקחו את חולות המדבר – וכתבתי על זה ב"חכימא", שאחד הנסים הגדולים שהתרחשו כאן זה שם.
כשהגעתי ליישוב שדות – תקשיב מה ששמעתי שם. הגעתי ליישוב שדות לראשונה. אתה רואה את החממות החקלאיות בחולות של מדבר. הם קראו – היה להם שיר כזה: הם היו החולות הנודדים, ככה שרו ילדי מה שקראו אז פתחת-רפיח. שאלתי: איך אתם מגדלים? אומר: תשמע, הבדואים כאן אומרים שהם בני המדבר, אבל אנחנו אומרים – אומר לי אותו אחד משדות – שהם לא בני המדבר; הם אבות המדבר. לכל מקום שהם הגיעו, כל מקום שהם הגיעו, הפכו למדבר. אנחנו הפכנו את המקום הזה לגן פורח. כמו שכתבתי ב"חכימא": התקיימו בהם דברי הנביא ישעיהו, פרק ל"ה: "ישֻׂשום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת". התרחש בנו הנס הזה.
אבל האסון הגדול הוא ששם, בחבל-ימית, עלה הכורת על הציונות המיישבת, על הציונות החילונית, מה שנקרא, התמימה, התמימה, העובדת, שראתה עדיין בהתיישבות ערך. באו ונתנו להם כסף ואמרו: את כל הערך הזה – קחו כסף, הכול פה, לך לקניונים, תבזבז, תקנה וילה בארץ, בחוץ-לארץ. אנחנו רוצים שלום.
"שלום" הפכה להיות מלת קוד לנסיגה, לבריחה, לכורת על כל הציונות כולה. זה האסון הגדול. אני לא מדבר על הטריטוריה שהפסדנו, אני לא מדבר על החקלאות, אני לא מדבר על שדות הנפט, אני לא מדבר על הביטחון, אני לא מדבר על העומק האסטרטגי, אני לא מדבר על האווילות. אני מדבר על הציונות שהיתה שמה, התמימות של הציונות: על דקלה, על תלמי-יוסף. עולים חדשים ירדו מהמטוס, באו אל המדבר – הפכו אותו לגן פורח – בפריאל, בפרי-גן, בתלמי-יוסף, בשדות, בדקלה, בסופה, בחולית.
באו יום אחד עם איזה חתיכת נייר, ושנים מנפנפים בזה. ומי הביא לכניעה בפני הנהגת המחבלים? אתם שמעתם כזה דבר? מדינה אוספת ארכי-רוצחים, מביאים אותם בלימוזינות לכלא "שקמה" לדון אתם על תנאי מאסרם, עם עבדאללה ברגותי. איבוד של שפיות. וזה מתחיל שם. כמו שאמר קודם ידידי חבר הכנסת אייכלר, משהו בצדקת הדרך פה לא קיים. המלה הכי גדולה פה זה ששואלים אותי: שלום זה לא מעל הכול? התשובה שלי היא: לא. אם "שלום" זה מלת קוד לחסל אותי, אז המלה הזאת היא אסון ואנחנו לא נלך אחריה שולל.
אבל אני חוזר 30 שנה, 30 שנה אחורה, כשראיתי את הדחפורים עולים, כשראיתי את החממות מתפרקות, כשראיתי את הייאוש בפנים של אנשי סופה וחולית, עם כל הכלים החקלאיים הכבדים שלהם, עוזבים את החבל – הבנתי שנפל דבר בישראל. ואם אנחנו לא נפיק את הלקח ולא נפסיק את הנסיגה ואת הבריחה הזאת, אז מה שאמר חבר כנסת אייכלר קודם – – – בשום מקום לא מובטח לנו שלא תהיה פה גלות שלישית. תודה רבה.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לחבר כנסת מיכאל בן-ארי.
רבותי, אנחנו נעבור, אם כך, להצבעה על הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 5) (קביעת שער מזערי להצמדה כתנאי מקפח), התשע"ב–2012, בקריאה ראשונה. בבקשה, מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 5) (קביעת שער מזערי להצמדה כתנאי מקפח), התשע"ב–2012, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר אורי מקלב:
בעד – 8, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, הצעת חוק זו תידון בוועדת הכלכלה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה לכל העוסקים בעניין.
ואם כך, אנחנו מגיעים לסוף סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, מחר, יום רביעי, כ"ד באייר התשע"ב, 16 במאי 2012, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.