קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 43), התשע"ב–2012
[מס' מ/662; "דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' ; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אורי מקלב:
בינתיים אנחנו ניגש להמשך סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 43), התשע"ב–2012, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק, בשם יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת ציון פיניאן. בבקשה. בבקשה, אדוני.
ציון פיניאן (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 43), התשע"ב–2012, שיזמה הממשלה.
עניינה של הצעת חוק זו הוא נתינת סמכות לנציב שירות בתי-הסוהר להגביל את מספר עורכי-הדיון שיכולים לפגוש אסיר מסוים או קבוצת אסירים בתקופה של 30 יום, כאשר יש חשש כי מטרת הפגישה אינה לשם מתן שירות מקצועי, והיא מנוצלת לשם פגיעה בביטחון המדינה, בשלום הציבור או במשמעת ובסדרי בית-הסוהר.
בשנת 2011 תוקנה פקודת בתי-הסוהר; התיקון מאפשר למנוע ביקור של עורך-דין ספציפי כאשר יש מידע מבוסס לגביו בעניין של ניצול לרעה של הביקורים. הסדר זה מנע את המפגש האמור בין עורך-הדין המסוים לבין האסיר, ולא נמנע מן האסיר לפגוש כל עורך-דין אחר. במקרים רבים המידע הקונקרטי אינו מספיק כדי לבסס מניעת ביקור, אבל מכלול הנסיבות מלמד מעל לכל ספק כי ריבוי הביקורים התכופים מנוצל למטרות של פגיעה בביטחון המדינה. על כן שבה הממשלה וביקשה לעגן בחקיקה הסדרים נוספים אשר יפגעו בפעולות אלה.
על-פי הגורמים המקצועיים בשירות בתי-הסוהר ובמערכת הביטחון, ארגוני הטרור מסתייעים בעורכי-דין למימוש פעילותם בתוך בתי-הכלא, בשל המצב החוקי כיום, המאפשר לעורכי-דין חופש פעולה משמעותי מול הכלואים. מצב זה הוביל לכך שחלק מהביקורים חורגים ממטרתם המקורית – ייצוג או סיוע משפטי, והם נעשים למטרות שהן ניצול לרעה של זכות זו, ולשם סיוע לפעילות טרור, כאמור, של הכלואים.
מנתוני השב"ס עולה כי חלק מהאסירים הביטחוניים מקיימים מספר רב של פגישות עם עורכי-דין, בסדר-גודל של עשרות מפגשים בשנה. בין האסירים שמרבים בפגישות נמצאים גם אסירים שפוטים שההליכים המשפטיים בעניינם הסתיימו. מנתונים אלה עלה החשד כי האפשרות להסתייע בעורכי-דין לשם קידום פעולות טרור כאמור נובעת בין השאר ממספר עורכי-הדין שעמם האסיר יכול להיפגש בעת ובעונה אחת.
בעיה זו, של פעילות תיאום באמצעות עורכי-דין, בולטת במיוחד לגבי אסירים המצויים בהפרדה בשל מעורבותם הפעילה בקידום מעשי טרור ובפעולות תיאום בין חברי ארגוני טרור. לגביהם, ביקור מספר רב של עורכי-דין אשר נשלחים מטעם ארגוני הטרור ופועלים בשירותם מאפשר לחתור תחת מטרת ההפרדה ולהמשיך בפעילותם בקידום פעילות הטרור.
כמו כן, מנתוני המשטרה נראה כי פעולות תיאום, סיוע והעברת מסרים על-ידי עורכי-דין המבקרים אסירים, בולטות גם בארגוני הפשיעה. התיקון המוצע, אשר מרחיב את השיקולים גם לשיקולים של שלום הציבור, יקנה למשטרת ישראל כלים נוספים בהתמודדות עם פעילותם הפלילית של ארגוני הפשיעה.
הצעת החוק המקורית של הממשלה ביקשה לעגן את סמכותו של השר להגביל בתקנות את מספר עורכי-הדין שיפגוש אסיר בתקופה מסוימת, תוך תשומת לב לביטחון המדינה ולשלום הציבור. עיגון זה הובא לוועדה תחת סעיף שהסמיך את השר להתקין תקנות הנוגעות לסדר ולביטחון בתוך בית-הכלא. סעיף זה, בייעודו, התייחס לנהלים לוגיסטיים ומינהליים בתוך בית-הכלא, וודאי לא הסמיך את השר לפגיעה בזכות מהותית וחוקתית כמו זכות ההיוועצות בעורך-דין.
ועדת הפנים והגנת הסביבה סברה כי סמכות כזאת, אסור לה שתהא בתקנות, אלא בהסדר ראשוני, תוך הסמכה מפורשת ומפורטת בחקיקה הראשית. הוועדה עמדה על כך שבמקום שייתכן כי תהיה פגיעה בזכות חוקתית, הכנסת היא זו שצריכה לקבוע את המדיניות והעקרונות, תוך קביעת הסדר מפורט ומדויק. כמו כן ביקשה הוועדה כי ההסדר לא יהיה גורף וכוללני, וכי סמכות נציב שירות בתי-הסוהר ודרך קבלת החלטה על הוצאת הצו יהיו מותוות ולאחר שהתייעץ עם הגורמים הרלוונטיים.
בפסק-דין של בית-המשפט העליון בעניין נאמר כי "זכותו של אדם לקבלת שירותים משפטיים, ובכללה הזכות להיפגש עם עורך-דין והזכות להיות מיוצג על-ידיו, היא זכות יסוד, המגשימה את החירות המוקנית לו למנות לעצמו שלוח כרצונו, וכן את זכותו להליך הוגן". עם זאת, באותה פרשה נאמר גם כי "זכות ההיוועצות איננה כוללת בתוכה פגישה המיועדת לתכנון עבירה או ביצועה, ואין זכות שכזו מוגנת. לפגישה כזו אין קשר ענייני לשירות המקצועי שנותן עורך-דין לאסיר".
הוועדה ניסתה לעשות את האיזונים בין הזכות המהותית להיוועצות בעורך-דין ובין הרצון לפגוע ולצמצם את התופעה של ניצול הפגישות לפגיעה בביטחון המדינה, בסדר הציבורי או במשמעת ובסדרי בית-הסוהר.
יודגש כי בהצעת החוק אין פגיעה בזכותו העקרונית של אסיר להיפגש עם עורך-דין, ולפי סעיף זה לא יהיה אפשר למנוע לחלוטין מאסיר מפגש עם עורך-דין. כמו כן, אין בה כדי להגביל את זהות עורך-הדין שעמו יהיה רשאי להיפגש, ואף לא את תדירות הפגישות עם אותו עורך-דין, אלא היא רק מרחיבה את העילות להגבלת מספר עורכי-הדין שעמם הוא רשאי להיפגש בתקופה מסוימת.
עוד התנתה הוועדה את סמכות הוצאת הצו רק לאחר שהתייעץ הנציב עם בכירי אנשי המודיעין בשירות בתי-הסוהר, וכן במשטרה או בשירות הביטחון הכללי, לפי העניין.
הוועדה מכירה בחשיבות העליונה של הזכות להיוועצות בעורכי-דין של עצירים אשר הליכיהם תלויים ועומדים בבית-המשפט, ולכן לא החילה סעיף זה על עצורים שטרם הוגש נגדם כתב-אישום ועל נאשמים העצורים עד תום ההליכים המשפטיים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי.
במטרה להבטיח שימוש נאות בסמכויות הניתנות מכוחו של חוק זה, תדרוש ועדת הפנים והגנת הסביבה מהשר לדווח לה אחת לשנה על אופן השימוש בסמכויות הניתנות בו. הוועדה גם תתקן את הסעיף ברוח זו בהזדמנות הראשונה שתתאפשר.
להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה.
היו"ר מוחמד ברכה:
תודה. להצעת החוק יש כמה הסתייגויות. אני מזמין את המסתייגים.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
ניצן הורוביץ.
היו"ר מוחמד ברכה:
כן כן, חבר הכנסת ניצן הורוביץ הוא המסתייג הראשון. בבקשה, אדוני.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
כמה זמן?
היו"ר מוחמד ברכה:
חמש דקות.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
לכל המסתייגים יש – – –
היו"ר מוחמד ברכה:
כמה וכמה.
ניצן הורוביץ (מרצ):
אדוני היושב-ראש, תודה, קודם כול אני רוצה להביע הערכה לייעוץ המשפטי של ועדת הפנים, וליועצת המשפטית מירי פרנקל-שור, שבזכות העבודה שלה הנוסח הראשוני עבר שינוי דרמטי, וההסדר שמובא כאן בפנינו הוא הרבה יותר מידתי ומאוזן, כי הבקשה – זאת אומרת, הנוסח הממשלתי היה פשוט בלתי מתקבל על הדעת.
יחד עם זאת, גם בהצעה הזאת יש הגבלה על זכות יסוד בשיטה שלנו, והיא זכות ההיוועצות בעורך-דין. צריך להבין שמצב של אסיר שנמצא בכלא ומנותק מהעולם החיצון – עורך-הדין הוא צינור חיוני לאסיר הזה לצורך ניהול ענייניו. עכשיו, לא מדובר, לפעמים, רק באותו נושא שבגינו האסיר יושב בכלא, באותה עבירה שבגינה הוא הורשע, אלא בנושאים אחרים. כך, למשל, בדיונים בוועדה עלו מקרים של אסירים שנשפטו על עבירה מסוימת והם נועצים בעורכי-דין מהתחום המסחרי, מהתחום של מעמד אישי וכו', ולכן יש מגוון עורכי-דין שעמם הם נפגשים.
אני אמרתי בדיונים בוועדה, ואני אומר כאן בפני המליאה, שהזכות של אסיר להיוועצות בעורך-דין, החיסיון של עורך-דין–לקוח, היכולת של עורך-דין לבוא באופן חופשי לבית-הסוהר ולהיפגש עם הלקוח שלו שם, היא זכות יסוד, ואל לנו להגביל אותה.
אני רוצה כאן להרגיע את כל מי שחושש: לדיונים בוועדה הגיעו גם נציגי השב"כ, ונציגים אחרים, והובהר שלשירותי הביטחון ולגורמים השונים יש האמצעים – יש האמצעים – לטפל בעורכי-דין שעוברים על החוק ובאסירים שמנצלים את המפגש עם עורך-הדין לצרכים לא ראויים. כך שלתפיסתנו, אין צורך להחמיר ואין צורך להגביל זכות כזאת, שהיא זכות יסוד.
לכן אני קורא לכם, חברי חברי הכנסת, לקבל את ההסתייגויות שהוגשו להצעת החוק הזאת. תודה רבה.
היו"ר מוחמד ברכה:
תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת אילן גילאון – מוותר. חבר הכנסת דב חנין, יש לך שלוש הסתייגויות. אתה יכול לדבר עד 15 דקות, אבל אתה לא חייב, כמובן.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה, ראשית, לנצל את ההזדמנות הזאת, אדוני היושב-ראש, כדי לברך מעל הבמה הזאת על סיומה של שביתת הרעב הממושכת של האסירים הפלסטינים בבתי-הסוהר.
עמיתי חברי הכנסת, האסירים הפלסטינים שבתו תקופה ממושכת בבתי-הסוהר בשני עניינים: העניין האחד נוגע בתנאי הכליאה שלהם, והעניין השני נוגע במעצרים המינהליים, אותם מעצרים של אנשים למעשה בלי אישום, בלי אשמה, בלי הרשעה, לתקופות מאוד ממושכות. אני רוצה לציין, אדוני היושב-ראש, שבשני הנושאים האלה היו הישגים משמעותיים לשביתת הרעב, ואני מברך על כך ששביתת הרעב הסתיימה בהסכם ובהסכמה.
ההישגים הם משמעותיים קודם כול בתחום של תנאי הכליאה. ניתנו מחדש ביקורים, ביקורי משפחות, הותרו מחדש זכויות של חינוך והשכלה, פעילויות פנאי, טלוויזיה; תנאי כליאה הולמים, כמשמעותם גם בחוק שהכנסת קיבלה בשבוע שעבר. ואני, אדוני היושב-ראש, רוצה לומר מכאן, שנדמה לי שגם לכנסת, בחוק המהפכני שקיבלנו בשבוע שעבר, באותו לילה שהסתיים בעסקת הקומבינה המפורסמת של מופז ונתניהו – באותו לילה קיבלנו חוק מהפכני היסטורי בעניין תנאי הכליאה, ולחוק הזה, אני מקווה ומעריך, היתה תרומה לסיומה בהסכם של שביתת הרעב של האסירים הפלסטינים.
עקרון היסוד של החוק שהכנסת קיבלה הוא העיקרון של תנאי כליאה הולמים לכל אסיר שנמצא בבתי-הכלא בישראל, בלי הבחנות בין אסירים ביטחוניים ואסירים פליליים, אסירים יהודים ואסירים ערבים. לכל האסירים ניתנה מערכת של זכויות, החל מזכויות עקרוניות, זכויות מסגרת, שמוגדרות בתנאי הכליאה ההולמים, מוגדרות בזכות לכבוד, בזכות להגנה על הבריאות במובן הרחב. מעבר לכך, חבילה של זכויות קונקרטיות שכוללות גם את הזכות לטייל באוויר באופן יומי, באוויר פתוח, תנאי הכליאה בתא, שצריך להיות מאוורר ומואר בצורה ראויה. כמובן, כל התנאים שקשורים לטיפול, למזרן, למיטה, לחפצים אישיים, לארונית; הדברים הבסיסיים שמאפשרים גם לאסיר לחיות בכבוד. ניתנה ומוכרת בחוק גם הזכות לפעילויות פנאי, לפעילויות חינוך, ואני שמח שגם בהסכם שהושג עם האסירים הפלסטינים הזכות שלהם לקבל חינוך והשכלה הוחזרה להם. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה יצר תשתית משפטית מחייבת חדשה, שצריכה מעתה להנחות גם את הרשויות, כולל את רשויות בתי-הסוהר, שירות בתי-הסוהר, וכולל את שירותי הביטחון השונים, ביחסם לכלל האסירים בישראל, ובין היתר ביניהם גם האסירים הפלסטינים הביטחוניים.
אני מברך על סיומה של שביתת הרעב הזו, ואני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שמעבר כמובן לשיקולים האנושיים של המשמעות של מה קורה כאשר אסיר שנמצא בבית-הכלא, חס וחלילה, נפגע בבריאותו, או אפילו מאבד את חייו בשביתת רעב, לדברים האלה היו עלולים להיות גם היבטים נוספים, השלכות קשות על כל מה שמתרחש בזירה הישראלית-פלסטינית. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני מצטער שדווקא ביום הזה הממשלה מבקשת להביא להשלמה הצעת חוק שהולכת בדיוק בכיוון ההפוך.
אני מצטרף לדבריו של חברי חבר הכנסת הורוביץ על העבודה המסורה שאנשי הייעוץ המשפטי שלנו בכנסת עשו כדי לרכך את רוע הגזירה ולהקל עליה, באמת, בשורה של מנגנוני איזון שמקלים במידת מה את הכוונה המקורית, או את הכוונות המקוריות שביסודה של הצעת החוק הזו. אבל בשורה התחתונה, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שמדובר בהצעת חוק בעייתית, מסוכנת, שאיננה מתמודדת, לטעמי, עם בעיה אמיתית, ולעומת זאת מייצרת פגיעות בלתי מידתיות גם בזכויותיהם של האסירים וגם בזכויותיהם של עורכי-הדין.
הרעיון המרכזי שבהצעה הזאת הוא פגיעה או הטלת מגבלה שרירותית על מספרם האפשרי של עורכי-הדין שמייצגים אסירים. ואני חייב לומר, אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, שבדיוני הוועדה שעסקה בנושא הזה אפילו לא הביאו בפנינו איזו תשתית עובדתית מספקת כדי להוכיח לנו שהתיקון הזה אכן נדרש, שאכן ישנה תופעה כזאת פוגענית, שאותו מספר גדול כביכול של עורכי-דין שמייצגים אסיר גורם לאיזה נזק, לאיזו פגיעה, לאיזה סיכון ביטחוני, חס וחלילה. לא הובאה בפנינו שום תשתית עובדתית להוכחת הטענה מרחיקת הלכת והפוגענית הזאת. ואני, אדוני היושב-ראש, לא רואה מציאות שבה יש מספר רב של מפגשים בין אסירים לעורכי-דין שמנוצלים לרעה לצורך סייענות לפעילות בלתי חוקית של הכלואים. אני לא ראיתי נתונים בכיוון הזה. אמירות כלליות כדי לפגוע בזכויות אדם בסיסיות לא מספיקות, לא ראויות, לא מתאימות, ובסופו של דבר לא ברור לי מה המטרה של המהלך הזה חוץ מלפגוע בזכויות של אסירים, לפגוע בזכויות של עורכי-דין ולהקנות לשירות בתי-הסוהר סמכויות מרחיקות לכת, מיותרות ובעייתיות.
אני רוצה, עמיתי חברי הכנסת, להתעכב על שני ההיבטים שיש בהצעת החוק הזאת. מצד אחד, הצעת החוק בעצם מסמיכה את הנציב לפגוע בזכויות האסירים, במיוחד כמובן בזכויותיהם של אלה שמסווגים כביטחוניים, אם כי אני רוצה להפנות את תשומת לבכם שבהצעת החוק יש איזה מין סעיף מעורפל שאומר שאפשר להחיל את ההגבלות האלה גם על אסירים נוספים שלא התקיימו בהם התנאים כאמור, זאת אומרת שהם לא נמנים עם ארגון טרוריסטי או הורשעו בעבירות ביטחון. זאת אומרת, יש פה איזה מין פתח שמאפשר להחיל את הוראות החוק הזה גם על אסירים שאינם ביטחוניים. אבל ברור שהכוונה העיקרית של החוק היא לפגוע בזכויותיהם של אסירים שמסווגים כביטחוניים.
הפגיעה הזאת, אדוני היושב-ראש, איננה ראויה, איננה מתאימה ואיננה נדרשת. אני אומר איננה נדרשת, כי גם היום פקודת בתי-הסוהר, בנוסחה הקיים לפני התיקון, כוללת עילות כלליות נרחבות ביותר להגבלת מפגש של אסיר עם עורך-דין. אני רוצה להפנות, למשל, לסעיף 45א לפקודה, שקובע כי ניתן למנוע קיום מפגש של עורך-דין מסוים עם אסירים כאשר קיים חשד ממשי שקיום הפגישה יאפשר – ופה אני מצטט – "ביצוע עבירה המסכנת את ביטחונו של אדם, את ביטחון הציבור, את ביטחון המדינה או את ביטחון בית-הסוהר, או עבירת בית-סוהר הפוגעת פגיעה ממשית במשמעת בבית-הסוהר העלולה להביא לשיבוש חמור בסדרי בית-הסוהר וניהולו".
אז יש לכם סמכות. אתם יכולים כבר היום להגביל מפגש. למה אתם צריכים את חבילת הסמכויות הנוספות שביקשתם להעביר בתיקון 43? אני, לשאלה הזאת, לא קיבלתי תשובה. גם ללא התיקון המוצע יש לכם היום כלים מרחיקי לכת, שמאפשרים הגבלות קשות ביותר על מפגש בין אסירים ועורכי-דין, ואין שום חשש אמיתי שמצריך קביעה של הסדרים נוספים שיפגעו פגיעה נוספת בזכויות היסוד החוקתיות של האסירים, ובוודאי לא בצורה גורפת כפי שניתן להסיק מניסוחו של החוק.
יש כאן התעלמות, עמיתי חברי הכנסת, מכך שגם לאסירים יש לעתים צורך להתייעץ או להיות מיוצגים על-ידי עורכי-דין שונים בהליכים ובסוגיות שונות, וזאת גם בעת שהינם שוהים במאסר. אדוני היושב-ראש, כמי שהיה בעצמו עורך-דין וייצג אנשים שהיו בבתי-סוהר, אני בהחלט זוכר שהיו אסירים שגם היה להם צורך בעניין הפלילי, נניח, שנאסרו בו או בעטיו, אבל גם, למשל, בדיני משפחה, כי כאשר נכנס האסיר לבית-הסוהר אז היה גם משבר משפחתי והוא היה צריך עורך-דין אחר שמתמצא בדיני משפחה להתייעץ אתו על ענייני המשפחה. למה להגביל את המצב הזה? הרי האסיר ממילא מוגבל, הוא נמצא בבית-הסוהר ולפעמים הבעיות שלו מגוונות. לפעמים הוא צריך גם ייעוץ פלילי, הוא צריך גם ייעוץ אזרחי, הוא צריך גם ייעוץ בדיני משפחה. למה צריכה להיות הגבלה כזאת?
אגב, יש מצבים שבהם כמה עורכי-דין שותפים בייצוג. או, למשל, יש משרד שבו עובדים כשכירים כמה עורכי-דין ואז כל פעם שולחים מאותו משרד עורך-דין אחר להיפגש. או עמותה שבה מועסקים כמה עורכי-דין. אני לא מבין את הצורך להגביל בצורה שהחוק קובע.
אגב, אם אנחנו כבר מדברים על אסירים שמסווגים כביטחוניים, גם היום יש הגבלות רבות בכל הנוגע למימוש הזכות שלהם להיפגש עם עורכי-הדין שלהם. המפגש בין אסיר המוגדר או מסווג כביטחוני לבין עורך-הדין מתקיים מבעד למחיצה, אשר אינה מאפשרת העברה ישירה של מסמכים ביניהם, ועורכי-דין שמייצגים אסירים ביטחוניים – בגלל המגבלות שיש לאסירים ביטחוניים בשימוש בטלפון, נאלצים עורכי-הדין שמייצגים אותם לבקר אותם בתדירות רבה יותר, כי אסירים פליליים לפחות יכולים להרים טלפון ולהתקשר, ואסירים ביטחוניים, כפי שכולנו יודעים, מנועים במקרים רבים מלהשתמש בטלפון, ולכן עורכי-הדין שלהם צריכים להגיע אליהם פעמים רבות יותר.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אבל ה"חמאס" – – –
דב חנין (חד"ש):
חבר הכנסת רותם, אתה בעצמך עורך-דין, ואתה לדעתי, לפחות כעורך-דין, צריך להבין את מה שאני אומר.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אני הייתי תובע צבאי במשך הרבה שנים וראיתי איך מבריחים אשגרים.
דב חנין (חד"ש):
אז אם אתה בתור תובע צבאי ראית את זה, אני בטוח שגם התלוננת – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אל תדאג.
דב חנין (חד"ש):
– – נגד מי שהעביר ואני בטוח שהתלונה שלך גם טופלה בצורה נמרצת.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אני טיפלתי.
דב חנין (חד"ש):
אבל, חבר הכנסת רותם, גם אם היה עורך-דין שעשה כזה דבר ובוודאי אתה התלוננת עליו ואולי אפילו נפתחה נגדו חקירה פלילית, אתה האחרון שצריך להסכים להדבקת תווית כוללת על כל עורכי-הדין, כי בחוק הזה יש פגיעה לא רק באסירים אלא גם בציבור עורכי-הדין שאתה, חבר הכנסת רותם, משתייך אליו גם כן.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
השתייכתי.
דב חנין (חד"ש):
שייך.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
השתייכתי.
דב חנין (חד"ש):
השתייכת. טוב, השתייכת. בכל זאת, אתה צריך קצת נאמנות לציבור הזה. יש פה איזו תווית. מה זה, גם עורכי-הדין זה קבוצה של עבריינים? עורכי-דין הם אנשים שמבצעים את תפקידם, את אחריותם, בייצוג של אסירים, ואתם מדביקים עליהם בחוק הזה איזו תווית של החשדה קולקטיבית.
לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני מציע לכנסת קודם כול לאמץ ולקבל את ההסתייגויות שלנו, ואם ההסתייגויות שלנו תתקבלנה, החוק הזה יהיה קצת פחות גרוע. אבל בשורה התחתונה, אדוני היושב-ראש, אני מציע לכנסת פשוט לדחות את התיקון הזה. תודה רבה.
היו"ר מוחמד ברכה:
תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. יש בקשות דיבור ואני לא רואה באולם אף אחד מהמבקשים. על כן אנחנו נעבור להצבעות. אני מבקש שקט שם.
אנחנו מצביעים תחילה על שם החוק, חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 43), התשע"ב–2012. אנחנו נצביע על שם החוק לפי הצעת הוועדה. ההצבעה החלה. אנחנו כמובן מצביעים בקריאה שנייה את כל ההצבעות עכשיו.
הצבעה מס' 5
בעד שם החוק – 14
נגד – 4
נמנעים – אין
שם החוק נתקבל.
היו"ר מוחמד ברכה:
ברוב של 14 תומכים מול ארבעה מתנגדים, ללא נמנעים, שם החוק לפי הצעת הוועדה אושר.
אנחנו נעבור לסעיף הראשון. יש הסתייגויות של חברי מרצ – חברי הכנסת ניצן הורוביץ, זהבה גלאון ואילן גילאון. אנחנו נקיים את ההצבעה על ההסתייגות הראשונה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 6
בעד ההסתייגות – 4
נגד – 14
נמנעים – אין
ההסתייגות של חברי הכנסת ניצן הורוביץ, זהבה גלאון ואילן גילאון לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר מוחמד ברכה:
ברוב של 14 מתנגדים וארבעה תומכים ההסתייגות נדחתה.
אתם רוצים להצביע?
ניצן הורוביץ (מרצ):
אנחנו מסירים את שאר ההסתייגויות.
היו"ר מוחמד ברכה:
אתם מסירים את ההסתייגויות לחלופין.
לכן אנחנו עוברים להסתייגויות לאותו סעיף, לסעיף ראשון, של חבר הכנסת דב חנין. להסתייגות הראשונה – מי בעד, מי נגד?
הצבעה מס' 7
בעד ההסתייגות – 4
נגד – 15
נמנעים – אין
ההסתייגות הראשונה של חבר הכנסת דב חנין לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר מוחמד ברכה:
ההסתייגות נדחתה, בהתנגדותם של 15 מתנגדים, וארבעה תומכים, ללא נמנעים.
רק למען הפרוטוקול, אם זה לא נקלט – לחלופין ולחלופין, שלוש פעמים, של סיעת מרצ הוסרו על-ידי המציעים.
אנחנו נעבור להצבעה על ההסתייגות השנייה של חבר הכנסת דב חנין לסעיף הראשון. מי בעד, מי נגד, מי נמנע?
הצבעה מס' 8
בעד ההסתייגות – 4
נגד – 16
נמנעים – אין
ההסתייגות השנייה של חבר הכנסת דב חנין לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר מוחמד ברכה:
ההסתייגות לא התקבלה. תמכו בה ארבעה חברי כנסת, התנגדו לה 16, ולכן, כאמור, ההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות השלישית לסעיף 1 של חבר הכנסת דב חנין. מי בעד, מי נגד?
הצבעה מס' 9
בעד ההסתייגות – 4
נגד – 16
נמנעים – אין
ההסתייגות השלישית של חבר הכנסת דב חנין לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר מוחמד ברכה:
גם ההסתייגות הזו נדחתה. הצביעו בעדה ארבעה חברי כנסת, התנגדו לה 16 חברי כנסת, ללא נמנעים.
עכשיו אנחנו בזמן הצבעה. במיוחד בצדדים אני מבקש שקט מוחלט.
לסעיפים 2 ו-3 אין הסתייגויות, על כן אנחנו נצביע על סעיפים 1, 2 ו-3 על-פי הצעת הוועדה בקריאה שנייה. מי בעד, מי נגד, מי נמנע?
הצבעה מס' 10
בעד סעיפים 1–3, כהצעת הוועדה – 16
נגד – 4
נמנעים – אין
סעיפים 1–3, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר מוחמד ברכה:
תמכו באישור הסעיפים 1, 2 ו-3 16 חברי כנסת, התנגדו ארבעה חברי כנסת, וללא נמנעים.
אנחנו נעבור להצבעה על החוק, חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 43), התשע"ב–2012. אנחנו מצביעים על החוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 11
בעד החוק – 16
נגד – 4
נמנעים – אין
חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 43), התשע"ב–2012, נתקבל.
היו"ר מוחמד ברכה:
ברוב של 16 תומכים ועם ארבעה מתנגדים, ללא נמנעים, החוק אושר בקריאה השלישית והוא ייכנס לספר החוקים.