קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק איסור הכחשת השואה (תיקון – פושע הכחשת השואה), התש"ע–2009
[הצעת חוק פ/1808/18; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת מיכאל בן-ארי)
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי. בן-ארי, בבקשה. חבר הכנסת בן-ארי, נא לעלות. הואיל וכבר הורדתי את זה מסדר-היום, אז אדוני יאמר את כל דבריו, אבל בצורה יותר תמציתית.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, החוק – – –
זה לא החוק הזה. אני לא בחוק – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא לא, הוא עובר. אתה – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
קיצוצים של 20%, מה זה? גם זה – – – בתקציב.
היו"ר ראובן ריבלין:
20%. אם יהיה צורך, נוסיף.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אם יהיה צורך, בסדר. רבותי חברי הכנסת, החוק שעומד לפניכם, שעדיין לא נמצא על המסכים, הוא חוק איסור הכחשת השואה. זה חוק שכבר קיים, במסגרת החוק, ואנחנו מדברים על תיקון בחוק, ואני מדבר על אחד במיוחד, על סעיף 8, שאני מוסיף אותו לחוק, שחל איסור על קיום משא-ומתן, או חתימה על הסכם, עם מי שהוגדר מכחיש השואה לכאורה.
יש מצב לא נורמלי לחלוטין, אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
איך אפשר להגדיר "לכאורה"? יש פה איזו סתירה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אנחנו קיימנו – זה בסעיפים הראשונים של החוק, מוגדר.
היו"ר ראובן ריבלין:
כתוב "לכאורה"?
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אזרח ישראלי – חל איסור על קיום משא-ומתן עם מי שהוגדר מכחיש השואה לכאורה. ולפני כן יש – מי זה מוגדר: אזרח ישראלי יוכל לפנות לבית-המשפט המחוזי בדרישה להכריז על מעשה כפשע הכחשת השואה וכו'. הדברים מסודרים בחוק, וכמובן אם יעבור בקריאה טרומית.
היו"ר ראובן ריבלין:
רק כי לכאורה, לכאורה מצריך. זאת אומרת, לכאורה – אז חובת ההוכחה עליו. אבל מכחיש השואה הוא מכחיש השואה, לא לכאורה. אני לא מבין את – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אז ייתכן שאנחנו צריכים לתקן את המלה הזאת.
היו"ר ראובן ריבלין:
יכול להיות. בסדר גמור.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
יכול להיות. אני מאוד מקווה שזה יעבור כאן בקריאה טרומית, והקואליציה תתמוך בחוק הזה. כי יש לי חשש גדול שהאופוזיציה לא תתמוך בחוק הזה. האופוזיציה, רובה היום נמצאת – משורות האויב, לכן אין לי ספק שהם מזדהים עם הדברים של האנשים שאני יוצא נגדם בחוק הזה.
החוק מדבר במיוחד – אפשר לקרוא לזה, אדוני היושב-ראש, חוק אבו מאזן, ואם תרצו, חוק ההתפכחות, וחוק היציאה מהאשליה, וחוק הפסקה של חלומות השווא כאילו יש לנו עסק עם אנשים שרוצים בשלום.
אני שומע עוד פעם: הבקעה, פריצת דרך, ויש התכחשות עם מי אתם רוצים לעשות הבקעה ופריצת דרך. נזכיר לכולנו שהארגון הזה, שאתם כל כך רוצים לקיים אתו משא-ומתן, הוקם בשנת 1964, ואני רוצה להזכיר לכם שבשנת 1964 לא היה כיבוש, אלא אם כן אתם קוראים לאוניברסיטת תל-אביב ולשיח'-מוניס שטחים כבושים, ואתם רוצים, כולכם, להצטרף לארגון "זוכרות", שאומר שערים רבות במדינת ישראל בנויות בעצם על שטח כבוש. פגשתי לא מזמן, ביום של דיר-יאסין, חבר כנסת לשעבר ממרצ שמשתתף בהפגנה על דיר-יאסין – על עלילת הדם הנוראית של דיר-יאסין, כנגד שכונת הר-נוף בירושלים. גם זה, מבחינתו, מבחינת אותו חבר כנסת, שטח כבוש.
היו"ר ראובן ריבלין:
הכנסת נמצאת במקום שהיה הכפר שיח'-באדר.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
שיח'-באדר. אדוני, אתה יושב על שטח כבוש. אדוני היושב-ראש יושב על שטח כבוש. וזה מצער אותי לראות את כל האנשים פה, שכל כך נגד שטחים כבושים, והם יושבים פה על אותו – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אבות אבותי היו בין השבטים שהגיעו עם יהושע וכבשו את הארץ.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
יפה. ואנחנו, אגב – וזה בדיוק העניין – יש מאמר נפלא של פרופסור ישראל אלדד, אביו של אריה אלדד שייבדל לחיים, שהוא טוען, אנחנו כובשים. אנחנו כובשים בארץ, מצו של הקדוש-ברוך-הוא.
אני רוצה, אבל, שנעסוק, קודם כול – עם מי אנחנו מדברים. מי זה אבו מאזן? מי זה האיש הזה? האיש הזה הוא דוקטור – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
ישראל אלדד יצא עם כותרת ראשית בדברי הימים – יהושע לראובן, גד וחצי המנשה: אינכם יכולים להשתמט מעזרה לאחיכם, לכיבוש הארץ.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
יפה. משה מצווה – הקדוש ברוך-הוא מצווה למשה: עלה רש, כי ירשנו את הארץ הזאת. לא לחינם מדי פעם חבר הכנסת אלסאנע טוען: אני יבוסי, אני יבוסי. ואני שואל אותו תמיד: אם אתה יבוסי, אולי תגיד לנו איזו מלה אחת ביבוסית, או תספר לנו על מנהג אחד שאתם שומרים בביתכם מהתקופה היבוסית. אבל אנחנו כבשנו, אנחנו לא מתביישים בזה, הארץ, היא כולה כולה שלנו, על שני עבריה, על שתי גדותיה.
אבל בואו נראה, קודם כול, עם מי יש לנו עסק. לא מזמן הממשלה דיברה על כך שיש צורך לשנות את מה שקורה בספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית. בספרים האלה יש שיעורים מפורשים למה שהם מכנים המאבק המזוין. המאבק המזוין, הווי אומר: לרצוח יהודים; לשחוט יהודים; לשחוט תינוקות. זה מה שיש בספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית. השתתפות בג'יהאד לשחרור כל פלסטין. בספרי הלימוד של אבו מאזן לתלמידיו אין תל-אביב, אין ראשון-לציון, אין אשקלון. לכל הערים האלה יש שמות – מה שהם מכנים – פלסטיניים. החלום הוא לא להשיב לידיהם את אדמות האולפנה בבית-אל; זה חלום קטן של מיכאל ספרד ושל עוד כמה הזויים בשמאל, לראות בתים של יהודים חרבים וטרקטורים של מדינת ישראל עולים עליהם ומחריבים אותם. החלום של אבו מאזן הוא לקחת את הבית ב"מגדלי אקירוב". החלום של אבו מאזן, ועליו הוא מחנך את כל תלמידי הרשות הפלסטינית בספרי הלימוד שלהם, זה שצריך להשמיד את מדינת ישראל.
עם האיש הזה מדינת ישראל מקיימת משא-ומתן וחולמת – חולמת על השעה שבה הוא יסכים לפגוש את ראש הממשלה שלנו. ראש הממשלה עושה לו מחוות; היה פה איזה שר בכיר שבתחילת הקדנציה של נתניהו אומר לנתניהו: היית צריך לתת לאבו מאזן הצעה יותר נדיבה. יותר נדיבה. בוודאי יותר נדיבה, כי לטעמו של אבו מאזן – ושל חבריו, אושוויץ ודכאו היו בסך הכול אתרי חיטוי. אני אקרא לכם דברים שכותבים בהשראתו, או בהשראתה של אותה עבודת דוקטורט של אבו מאזן: הם, ישראל, אלה שעשו את השואה. הסכין שלהם חותכת לאורך ולרוחב בבשרנו. הם פתחו את התנורים כדי לשרוף בהם בני-אדם. הם הרסו את הכפרים ושרפו את הערים. וכשתנור אחד הפסיק לפעול, הם הדליקו 100 אחרים. ידיהם מגואלות בדם ילדינו. זה תשדיר שירות בטלוויזיה, של מה שאנחנו מכנים: הטלוויזיה הפלסטינית.
רבותי, הם קוראים ל"יד ושם" "המרכז להנצחת השואה והשקר". כשהיה פה האפיפיור, בשנת 2009, ואבו מאזן – הוא היה ראש הרשות – הם יצאו נגדו בשצף קצף על זה שהוא הלך לבקר באתר השקר הזה, באותה תעמולה ציונית. אבו מאזן כותב בדוקטורט שלו, שבעצם מי שעשה את השואה זה אנשים מההסתדרות הציונית, ובכלל, לא היו שם יותר ממיליון הרוגים יהודים, ומי שהרג אותם זה אנשים שותפים – יהודים היו שותפים ברצח, כדי להקים את המדינה הציונית שבאה על חורבנו של העם הפלסטיני, שאגב לא היה ולא נברא. כפי שאמרתי קודם, עד שנת 1964, שלוש שנים – שלוש שנים לפני שמה שמכנים השטחים הכבושים; לפני שחרור חבלי המולדת שלנו, כבר אז – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הנה, תראה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אתה רואה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תראה, תראה, תראה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
הנדיבות שלך היום היא לשם דבר. תודה רבה. זה מה שאומרים: לתת לי את שלי.
היו"ר ראובן ריבלין:
נכון, נכון.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
בכל זאת אנחנו נאמר תודה.
אני רוצה רק להזכיר שאבו מאזן הזה, שפה משחרים לפתחו ומחכים ליום שבו אותו אחד, אותו סבא ג'פטו שהחליף את ערפאת אבל היה יחד אתו במוקטעה, והיה בשנות ה-50 ב"אחים המוסלמים" במצרים, אותו אחד שלבוש בחליפה ועניבה והוא מגולח, יחסית לפטרונו, הוא לא שונה מהקודם לו בשום דבר, הוא רק טיפה יותר גרוע; הוא מוליך – והוא משמש לאחרים סוג של הולכת שולל.
לכן אני מבקש מהכנסת להצביע בעד החוק הזה, להצביע על קיומה של המדינה. להסתכל בעיניים של הילדים שלנו, שאנחנו לא היינו כאלה אווילים ושיתפנו פעולה עם מי שמעולם – מעולם לא חזר מהרצון להשמיד אותנו, להשמיד את מדינת ישראל; זאת תורת השלבים. אז לפחות על זה נתחייב לילדינו. רוצים לקיים אתנו משא-ומתן? אז זה לא האנשים שמצהירים שהם רוצים להשמיד אותנו, אלא אנשים שבאמת רוצים לעשות פה איזה סוג של הסכם שלום. אחרת אנחנו משתפים פעולה, כמו שלצערנו היה בתקופות היסטוריות שונות, משתפים פעולה עם מי שהם מבקשי נפשנו.
האיסור שאני רוצה להצביע עליו זה – חל איסור על קיום משא-ומתן או חתימה על הסכם עם מי שהוגדר מכחיש השואה. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
הוגדר זה כבר יותר טוב; "שהוגדר", לא שהוגדר לכאורה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אין בעיה, זה היועצים המשפטיים. אני מודה לך על הייעוץ המשפטי גם כן, באותה הזדמנות. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
השר גדעון סער ישיב בשם הממשלה ובשם שר המשפטים. בבקשה.
שר החינוך גדעון סער:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אין ספק שדבריו – מילותיו – של חבר הכנסת בן-ארי בכל הקשור לזכותנו על הארץ היו דברים כדרבונות, וגם כאשר הוא מסתער בציפורניים חשופות על מערכת החינוך של הרשות הפלסטינית, יש טעם בדברים.
יחד עם זאת – הצעת החוק שלו מבקשת, כפי שהסביר, לתקן את חוק איסור הכחשת השואה כך שאזרח ישראלי יוכל לפנות לבית-המשפט המחוזי בדרישה להכריז על מעשה כפשע הכחשת השואה, ובעקבות כך להגדיר את עושה המעשה כמכחיש השואה. לפי הצעת החוק, מי שהוכרז "פושע הכחשת השואה" אך לא הוסגר לישראל, או שאין אפשרות להעמידו לדין מתוקף חוק אחר, תימנע כניסתו לישראל, וכמו כן יחול איסור קיום משא-ומתן או חתימה על הסכם עם מי שהוגדר מכחיש השואה לכאורה.
הממשלה, אדוני היושב-ראש, מתנגדת להצעת החוק, מהטעמים האלה: א. אין מקום לבטל את הדרישה הקיימת היום בחוק לאישור מוקדם מאת היועץ המשפטי לממשלה להגשת כתב-אישום, וודאי שאין מקום לאפשר לכל אדם לפתוח הליך פלילי. אני אולי ארחיב קצת בנושא הזה. סמכות ניהול ההליכים הפליליים, ככלל, מסורה למדינה. אינני יודע אם האפשרות שהיתה או עדיין קיימת בדין להגיש קובלנה פלילית פרטית, התחילו ההליכים בביטולה, על כל פנים אני יודע שהיתה כוונה במשרד המשפטים בכלל לבטל את הנושא הזה. יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט גם איננו נמצא כאן כדי לשאול אותו, אבל באופן עקרוני זה נכון שהמאשים במשפט פלילי הוא המדינה, כי המדינה היא שמופקדת על אינטרס הציבור, ומי שעבר עבירה פלילית – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
התביעה היא עצמאית, והיועץ המשפטי לממשלה, הוא מגיש בשם המדינה – זה לא המדינה, זה לא הממשלה – עצמאות התביעה היא בידי היועץ המשפטי.
שר החינוך גדעון סער:
אין ספק שאדוני נגע בעקרון יסוד, אבל עקרון יסוד אחר, או ראשון, הוא שכאשר אדם נשדד רכושו, וזאת עבירה פלילית, מעבר להיבטים אזרחיים או נזיקיים – – –
זאב אלקין (הליכוד):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
בסדר, אבל אני עדיין מסביר, אדוני יושב-ראש הקואליציה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני השר, אתה תסביר היטב, וזה גם חשוב.
אני רוצה לציין בפני חברי הכנסת שנמצאת ביציע האורחים, אדוני המשנה לראש הממשלה, המשלחת של ועדת החוץ והביטחון של הפרלמנט הפיני – של פינלנד. אנחנו מקדמים אתכם בברכה בכנסת, משכן הדמוקרטיה של ישראל, ובירושלים בירת ישראל ובמדינת ישראל. ברוכים הבאים. אפשר למחוא כפיים, רבותי.
(מחיאות כפיים)
תודה רבה. בבקשה, אדוני השר.
שר החינוך גדעון סער:
אדוני היושב-ראש, הסמכות אפוא של ניהול ההליכים הפליליים, בסייג שקיים בדין, שהיתה לפחות מגמה לבטלו, היא שניהול ההליכים הפליליים מתבצע על-ידי המדינה.
יש כאן גם נושא נוסף. החוק דורש היום, בשורה של עבירות פליליות, שהן רובן עבירות של ביטוי, אישור מוקדם של היועץ המשפטי לממשלה להגיש כתב-אישום – למשל כתב-אישום על גזענות, כתב-אישום על המרדה, כתב-אישום על פגיעה ביחסי חוץ – והביטול, בהקשר הזה, של האישור המוקדם של היועץ המשפטי לממשלה, זה לא דבר נכון. אני משוכנע שאם חבר הכנסת בן-ארי היה נותן את דעתו – העבירות האלה – האכיפה של העבירות האלה היא מאוד רגישה, היא בקלות יכולה לגלוש לסלקטיביות, לפוליטיות, לעניין של השקפת עולם.
לכן, טוב שמי שעומד בראש התביעה הכללית – הדברים האלה – אני, כמי שעבד בעבר בלשכת היועץ המשפטי לממשלה ועבר על התיקים האלה, אני רואה חשיבות בזה שהדבר הזה לא יהיה נתון בידי דרגי התביעה. אנחנו גם יודעים שבישראל התביעה הפלילית היא הרבה פעמים משטרת ישראל. מרבית כתבי-האישום שמוגשים לבתי-המשפט שלנו מוגשים לא על-ידי הפרקליטות; מוגשים על-ידי משטרת ישראל.
העבירות לפי חוק איסור הכחשת השואה בוודאי נמנות עם קבוצת העבירות האלה, והאישור המוקדם נועד להבטיח שלא יוגשו כתבי-אישום במקרים גבוליים, שלא מתאימים להיות מטופלים במסגרת המשפט הפלילי. ביטול הדרישה לאישור מוקדם כזה, ויותר מכך, הסמכת כל אדם לפתוח בהליכים פליליים, מנוגדים לעקרונות האלה ולעקרון יסוד, שעליו עמדתי, במשפט הפלילי, שלפיו המדינה היא התובעת.
נוסף על כך, הצעת החוק כובלת את שיקול הדעת של שר הפנים והממשלה בנושא הכניסה לישראל. מתוך הבנת המורכבות של נושא הפיקוח על שערי המדינה ומגוון הסיטואציות האפשריות בכניסה לישראל, הפקיד המחוקק – המחוקקים הפינים היו אתנו זמן קצר בלבד – בחוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952, בידי שר הפנים ובמידת הצורך הממשלה כולה, את הסמכות להחליט מי ייכנס לתחומי מדינת ישראל ומי לא, ונתן לו שיקול דעת רחב בעניין.
אין מקום, אדוני היושב-ראש, לכבול את שיקול דעתם כפי שמוצע בהצעת החוק, וגם בהקשר הנוסף, שהציג חבר הכנסת בן-ארי, בנושא הגבלת שיקול הדעת של הממשלה בניהול או בחתימה על הסכמים מדיניים, אין טעם לכך, אף שאינני רואה הסכם קרוב עם הרשות הפלסטינית בפתח, אפילו לנוכח ההתפתחויות הפוליטיות שהיינו עדים להן השבוע, אבל ברמה העקרונית אין סיבה גם להגבלה הזאת, גם להגבלה על סמכויות שר הפנים.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני לא רואה מצב שבו אנשים יכולים לשנות את דעתם כהרף עין. אין דבר כזה.
שר החינוך גדעון סער:
בהחלט כן. בהחלט. אדוני – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת בן-ארי נגע בנקודה, אבל הוא מרחיב אותה מעבר – בשבילו כל מי שהוא נגד מדינת ישראל – גם בתוכי, כל מי שהוא נגד מדינת ישראל הוא מכחיש השואה. אתה מבין? כי הוא אומר, כאילו מדינת ישראל היא פיצוי על השואה. לא, אנחנו עלינו – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני בטוח.
שר החינוך גדעון סער:
אדוני היושב-ראש, הסיבה שאנחנו לא מתקדמים להסכמים מדיניים, בראש ובראשונה, היא שהפלסטינים אינם מעוניינים בכך. אני אומר את זה ימים לא רבים אחרי ששמענו את ראש השב"כ לשעבר מבטא דעה הפוכה, אבל אני עומד על דעתי שלפלסטינים אין שום עניין להתקדם למשא-ומתן מדיני, והאשמה עצמית בעניין הזה היא דבר לא נכון ולא הולם את המציאות כפי שאנחנו מכירים אותה בשנים האחרונות.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה לשר. כמובן עומדות לרשותך שלוש דקות תמימות להסביר מדוע השר לא צודק. אתה יכול לעלות לדוכן. מייד אחריו – חבר הכנסת חיים כץ, וחברת הכנסת אבסדזה תבוא אחריו, כי היא ביקשה בסוף, ואנחנו צירפנו את הקריאה הראשונה לנושא החקיקה. בבקשה. אני, אין לי שום בעיה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שמעתי את דבריו של השר גדעון סער. אני חייב להודות: השכלתי המשפטית, אדוני גדעון סער, היא לקויה מאוד. ההבנה שלי במשפט היא חלשה, בסעיפים כאלה ואחרים ובמערכות שדנות. אבל יש דבר אחד שכן יש לי, וזה יצר קיומי. היצר הקיומי הוא לפני כל השכלה. היצר הקיומי אמור להנחות כל אדם ואדם, בטח אומה, בטח אומה שנכוותה ברותחין וברותחי רותחין והיא כרגע, משום מה, לא נזהרת. זה לא צוננים – אבו מאזן והרשות הפלסטינית ומערכת החינוך שלה והאמירות המאוד-ברורות. לא מדובר פה במשהו גבולי, לא מדובר פה במשהו שאפשר להעריך אותו באופן כזה או באופן אחר. מדובר בדברים ברורים. אתה לוקח ספר לימוד של הרשות הפלסטינית שבו מדינת ישראל לא מצוינת, מדינת ישראל לא קיימת. אני מעריך שאתה כשר חינוך מכיר ויודע על מה אני מדבר. השר משה יעלון עסק בזה והוא מכיר את התמונה.
האם אנחנו נתכחש? אנחנו? האם אנחנו נוליך שולל את עצמנו בשעה הזאת, כי אנחנו רוצים להצטייר בעולם כמבקשי שלום? האם אנחנו לא יכולים להציב גבולות עם מי אנחנו רוצים שלום? האם ריקודי "מה יפית" האלה הפכו להיות עיקר? האם הרצון שיאהבו אותנו הוא במחיר זה שנסכים להתחבק עם אנשים שלא רק מדברים – הם מחנכים, הם פועלים, הם מחכים לרגע?
ולכן אני תמה מאוד על הדברים שלך, השר גדעון סער, כמי שנמצא במפלגה לאומית, כמי שנמצא במפלגה שהמורשת שלה היא מעבר למורשת קיומית. קיומי זה משהו מאוד מאוד בסיסי, זה מאוד יצרי, כמו שאמרתי, זה יצר קיום. וכאן, אדוני היושב-ראש, יש לי תחושה שאיבדנו לא את התבונה; איבדנו את הדבר הכי בסיסי ואנושי, וזה יצר הקיום. התנגדות לחוק הזה היא בעצם עוד אחת מהפעולות הנוראיות האלה של התחסדות. ההתחסדות הזאת יש לה מחיר, ואנחנו משלמים את מחירה.
לכן אני מבקש מהכנסת, אני מבקש מהקואליציה הקטנטנה שיש מולי, אני מבקש מכם, אנא מכם, תתמכו בחוק ונהדוף את האופוזיציה, נהדוף את האופוזיציה בנקודה הזאת ונאמר: מי שרוצה להשמיד אותנו, מי שמחנך להשמיד אותנו, מי שאומר שהשואה לא היתה ולא נבראה, אין לנו אתו משא-ומתן. יש לנו בשבילו, לכל הפחות, בית-כלא. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. יש "זכור את אשר עשה לך עמלק" ויש דברים אחרים. טוב.
רבותי, אנחנו נצביע. כמובן, הממשלה מפרשת אחרת את הנושא, וכל אחד יצביע לפי תפיסתו. נא להצביע. הצעת חוק איסור הכחשת השואה (תיקון – פושע הכחשת השואה) – נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
איפה אתם, הליכוד? איפה אתם?
היו"ר ראובן ריבלין:
נא לא להפריע בזמן ההצבעה.
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 4
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 22
נמנעים – אין
ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק איסור הכחשת השואה (תיקון – פושע הכחשת השואה), התש"ע–2009, נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
ארבעה בעד, 22 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק, כפי שנוסחה, לא נתקבלה.