קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2012 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/685).] (קריאה ראשונה) היו"ר ראובן ריבלין: רבותי, הבוקר הגישה הממשלה הצעת חוק לפיזור הכנסת וקיום בחירות ב-4 בספטמבר. בתקופות שונות במשך כינונה של הכנסת השמונה-עשרה הגישו מספר חברי כנסת לא מבוטל הצעות לפיזור הכנסת, ואנחנו מאפשרים להם היום גם בצמוד – לא בצמידות, אבל בצמוד להצעת הממשלה, להעלות את הצעותיהם גם כן. יש כאלה שהן צמודות להצעת הממשלה, ולכן רשות הדיבור תהיה לכל אחד מהחברים המציעים – שלוש דקות. אני לא אקפיד אתם, אתן להם עוד כמה שניות נוספות. לעומת זאת יש גם כמה חברים אשר לא הצמידו את הצעותיהם, והם יכולים לקבל את מלוא הדקות: מוחמד ברכה, דליה איציק, ג'מאל זחאלקה וזאב אלקין. הפרוצדורה שננקוט תהיה: הצעת חוק התפזרות הכנסת, כפי שתוצג על-ידי השר גלעד ארדן מהממשלה. לאחר מכן יעלו כל חברי הכנסת שהצעותיהם צמודות, ואני אומר מי הם: זהבה גלאון, אחמד טיבי, יואל חסון, חבר הכנסת בנימין בן-אליעזר – חברת הכנסת שלי יחימוביץ לפני כן, בן-אליעזר ינמק אותה; לאחר מכן – חבר הכנסת אורי אריאל. לאחר מכן יהיו לנו ההצעות הרגילות של מוחמד ברכה, דליה איציק, ג'מאל זחאלקה וחבר הכנסת זאב אלקין. בתום הצגת ההצעות על-ידי חברי הכנסת השונים נאפשר לחברי הכנסת להשתתף בדיון על הצעת החוק של הממשלה, שהיא בקריאה ראשונה. כל ההצעות יועברו לוועדה אחת, והיא תמזג את כל ההצעות, כדי שלקריאה שנייה וקריאה שלישית תבוא בפנינו הצעה אחת, המשותפת לממשלה ולכל החברים, אלא אם כן יהיו חברים שלא ירצו למזג, והם יצטרכו לעשות קריאה ראשונה, ואנחנו נראה איך נעשה זאת במשך הזמן. נדמה לי שכולם מבקשים בוועדה למזג את בקשתם, והם יוכלו להביא את עמדותיהם בצורת הסתייגות. בכוונת הממשלה ובכוונת ועדת הכנסת לקיים היום את כל הדיונים, שכן אין כאן איזה דיון של הגות או נושא חוקתי, אם יש אפשרות לפזר את הכנסת או אין אפשר לפזר את הכנסת. השאלה האחת היא שאלה של קביעת הזמן, וזאת השאלה היחידה שבה יוכל לדבר כל אחד מהחברים בוועדת הכנסת. אני לא יודע כמה צריך לדבר, כאשר מבקשים לקבוע את הזמן – אני סומך על יושב-ראש ועדת הכנסת שיקיים דיון ממצה באותה מסגרת שבה אדם אומר מהו התאריך, ומנמק מדוע הוא חושב שהתאריך הזה ראוי, וועדת הכנסת תוכל להביא לנו את הצעתה – של הוועדה, כשהיא ממוזגת, כהצעת הוועדה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, ואליה יוצמדו כנראה כל ההסתייגויות. אם כך הדבר, נתחיל בסדר של הקריאה הראשונה והקריאות הטרומיות, שימוזגו לקריאה ראשונה אחת, ולאחר מכן תעבור ועדת הכנסת לפעילות. הכנסת תמשיך בסדר-היום. אני מקווה שתפילת שחרית נוכל להתפלל כאן בשעה סבירה בבוקר, בלי שנהיה צריכים לקיים את הדיון מעבר לתפילת שחרית, ואם נצטרך תפילת שחרית, נעשה הפסקה, על-פי דרישתו של ממלא-מקום יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יצחק וקנין. תודה רבה. רבותי, אני מזמין את השר גלעד ארדן. הנשיאות החליטה לעניין זה – ישתתפו גם סגני היושב-ראש של – – – מאיר שטרית (קדימה): אדוני היושב-ראש, אין לי שום טענה לגבי מה שהצעת; אני רק רוצה לשאול, איך ממזגים את ההצעות הטרומיות עם הקריאה הראשונה? היו"ר ראובן ריבלין: הדברים קרו מעולם. היועץ המשפטי אישר זאת. הוועדה תקבע שהיא ממזגת אותן. אין על זה ויכוח, זה דבר שהוא חוקתי. הוועדה רשאית למזג, אם היא רואה טעם, כאשר הממשלה כבר מתקדמת – יכולה הוועדה לראות בכל ההצעות הטרומיות הצעות שכאילו עברו קריאה ראשונה, ולהתחשב בהן לצורך ההכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית כאילו עברו קריאה ראשונה. זה מסמכותה של הוועדה. בבקשה. חבר הכנסת אלדד; נא לפתוח לו את המיקרופון. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, מותר לשאול למה? כלומר, מה היה קורה אם היינו מסיימים את הדיונים היום ב-22:00 ומחדשים אותם מחר בבוקר, למשל? היו"ר ראובן ריבלין: אסביר לך. יש היגיון רב בשאלתך, אבל יש גם היגיון בתשובה, שכן לפעמים בפוליטיקה אין היגיון. אתה מבין, למה? כי ככה רוצים – אבל לא כך; החשיבות היא שברגע שהכנסת ב-61 חבריה לפחות מחליטה על קיום בחירות מוקדמות, באותה שנייה אני מחויב – אני לא עושה זאת – אני מחויב למען העם בישראל, להכריז על פגרת בחירות. באותו רגע אנחנו כבר לא – – – אריה אלדד (האיחוד הלאומי): אבל יכולת להביא את הקריאה השנייה והשלישית של פיזור הכנסת מחר, בסוף הדיונים, ואת כל הדיונים ב-30 הצעות החוק שמונחות לפנינו, במקום לקיים אותם ב-04:00, נקיים אותם מחר ב-11:00. היו"ר ראובן ריבלין: הואיל והממשלה היא זו שהגישה, אם, למשל, הממשלה בהמשכו של הערב, או ועדת הכנסת, מטעמים אחרים, תבוא אלי ותציע לי את ההצעה הזאת, חבר הכנסת אריה אלדד, אני אראה בה הצעה הגיונית, ואזכור את מה שאמרת לי. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): יישר כוח. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. כבוד השר גלעד ארדן, השר המקשר בתפקידו זה. חברת הכנסת זהבה גלאון, את הראשונה, לכן לא אקפיד אתך בזמן על השנייה, אבל יותר מחמש דקות לא תקבלי. תודה רבה. אדוני השר – בבקשה, אדוני. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בצער רב, אפילו ביגון, אני מתכבד להציג בפני הכנסת לקריאה הראשונה את הצעת החוק להתפזרות הכנסת השמונה-עשרה מטעם הממשלה. וברשותך, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אנמק את הסיבות שהביאו את הממשלה להניח את הצעת החוק בפני הכנסת, ואעשה זאת בקצרה, כפי שנתבקשתי. הכנסת השמונה-עשרה והממשלה, היו להן הישגים רבים ומשמעותיים לטובת מדינת ישראל, לטובת אזרחי מדינת ישראל. אנחנו סבורים שהמדינה נוהלה בשלוש השנים האחרונות בצורה אחראית, בצורה יציבה, בצורה זהירה, בצורה שהביאה להישגים חסרי תקדים, גם לביטחון המדינה, גם לכלכלה, גם לחברה. אינני מתכוון לחזור על כל ההישגים שאני מפרט כאן שבוע אחר שבוע, אבל אדוני היושב-ראש ודאי יעיד על כך שאני מפרט כאן עובדות ולא מחשבות לגבי שלל נושאים חברתיים: תקשורת, הגנת הסביבה, תחבורה, חינוך, כלכלה, תעסוקה, בריאות, רפואה – ובכל התחומים האלו הממשלה קיבלה החלטות חסרות תקדים לטובת הציבור כולו במדינת ישראל, מה שאפשר לנו, מה שנתן לנו את היכולת להעביר את כל ההחלטות החשובות הללו. בעוד העולם המערבי רובו מתמודד עם הנזקים של המשבר הכלכלי העולמי, כלכלת ישראל התחזקה וזכתה לשבחים. הביטחון, ברוך השם, בלי לפתוח פה לשטן – המצב הביטחוני השתפר. מה שאפשר הרבה מאוד מההחלטות האלו, גם הביטחוניות וגם הכלכליות והחברתיות, היה הלכידות בקואליציה. עם ישראל כבר זמן רב מדבר על כך שהוא חפץ ביציבות, ביציבות השלטון, בהחלטות שמתקבלות לטווח ארוך, וזה בדיוק מה שאפשר – אותה לכידות קואליציונית, זה מה שאפשר לנו בשלוש השנים האחרונות, שלוש שנים וחודשיים, לקבל את כל אותן החלטות שהביאו להישגים חסרי התקדים של הממשלה שלנו. צריך להזכיר, כי לפעמים שוכחים זאת, שבתקופת כהונתה של הממשלה הזאת לא נתקבלה כאן בכנסת ולו החלטה אחת בניגוד לעמדת הממשלה. ואנחנו חושבים שטוב שיהיה כך בדמוקרטיה כאשר הקואליציה והרוב שעליו מתבססת הממשלה – במשטר הפרלמנטרי הייצוגי, שהותקף כאן לפני דקות מספר על-ידי חבר הכנסת מופז – אנחנו מאמינים שעם כל הצורך בשיפורים המתבקשים, וכמובן צריך לשפר את שיטת הממשל, ויש לנו גם כוונה לעשות את השיפורים הללו, לא צריך למהר ולשפוך את התינוק עם המים. לא היינו ממהרים כבר לחרף ולגדף את השיטה הפרלמנטרית הייצוגית כשעוד לא ראינו כאן שיטה שהוכחה כטובה ממנה. להיפך, יש כאלה שדווקא החלישו עוד יותר את המפלגות ואת היציבות. ולכן אותה יציבות קואליציונית ואותה לכידות, יש להן יתרון מאוד מאוד גדול ביכולת לקבל החלטות, לפעמים החלטות לא פשוטות, החלטות מתוך מחשבה על הטווח הארוך, והכול לטובת אזרחי מדינת ישראל. קל מאוד, אדוני היושב-ראש, לבוא ולדבר היום, בין שזה בנאום בכורה ובין שזה בנאום לאחר שנבחרת למועמד לראשות ממשלה ומעולם לא אחזת בעמדות כאלה ואחרות, קל מאוד לבוא ולדבר אחרי שבן-גוריון, לפני למעלה מ-60 שנה, אמר מה שאמר, קל נורא לדבר היום כמה זה חמור ולא בסדר ולהדביק את זה כאילו לסקטור אחד באוכלוסייה. דווקא נחום ברנע כתב בסוף השבוע האחרון על עניין הנשיאה בנטל ונתן מספרים מאוד מעניינים, שמתוך 65,000 משתמטים משירות צבאי בשנה, רק 7,000 מהם הם החרדים. יש שם 10,000 בנות שמצהירות; 27,000 ערבים; יש גם בציבור החילוני. הדברים הם יותר מאשר דמגוגיה זולה ואיזה תפיסת טרמפ ולהצטלם יפה באוהל, בעיקר שאתה כשר ביטחון – ואני מדבר על יושב-ראש האופוזיציה שאול מופז, אני לא מדבר על הכנסת כשיש משמעת קואליציונית, ואז לכאורה אתה מחויב, ואז יש לך אולי סיבות להקלה – שאול מופז כאשר היה שר ביטחון בממשלת ישראל תמך בחוק טל, ולא התבטא מעולם, עד לימים אלה ממש, כנגדו. אז פתאום הנשיאה בנטל, השוויון, נישאת בפי כול, וטוב שכך, טוב שהגענו לימים אלה, אולי באמת בשלה העת. אני בטוח שראש הממשלה, שהתחייב בצורה שלא ניתן לחזור ממנה בפני הציבור, שבכוונתו להביא – והוא אמר את זה אף לפני החלטת בג"ץ – בכוונתו להביא חוק שוויוני, צודק, גם הגיוני – לא חוקים, שוב, דמגוגיים, פופוליסטיים, שנועדו לקיטוב ושיסוי פוליטי של סקטורים באוכלוסייה – שנועד באמת לתת פתרון. ראש הממשלה יוביל חוק כזה, אנחנו נביא את זה בפני הכנסת כבר בתחילתה של הקדנציה הבאה. אבל כאשר אנחנו מזהים היום, וראש הממשלה זיהה בשבועות האחרונים שנקודות מחלוקת בקואליציה, בין שזה בנושא החוק שיחליף את חוק טל, בין שזה תקציב השנה הבאה שצפוי להיות, וצריך לומר זאת ביושר, צפוי להיות תקציב לא פשוט – לא מפני שמישהו פה בכנסת יודע יותר טוב מה צריך לעשות בכלכלת המדינה, אלא שהעולם כולו עובר משבר כלכלי ומדינת ישראל כמדינה מוטת יצוא מבוססת הרבה מאוד גם על הכנסות מחברות שמייצאות לעולם. ולכן, כשאנחנו מזהים שלקראת שנת בחירות – וצריך לזכור שמראש הקדנציה הזאת היתה קדנציה שהיא אף יותר מארבע שנים, ארבע שנים ושמונה חודשים – הברירה של ראש ממשלה, אותו ראש ממשלה שאתם תמיד כאן באופוזיציה השמצתם על רצונו בשרידות – אני זוכר פה כמה פעמים הייתי צריך לענות על הצעות אי-אמון שבהן ראש הממשלה מואשם ברצון לשרוד ויהי מה, העיקר לשרוד, העיקר להאריך את כהונתו. נו, אז ראש הממשלה פעם אחת גם היה קשוב לאופוזיציה ואמר: אני לא מחפש לשרוד, אני מחפש לעשות מה שנכון לעם ולמדינה, ובמקום שתהיה כאן כנסת מפולגת, מקוטבת, שכל חבר כנסת או כל סיעה יכולים לסחוט את הממשלה ולקבל החלטות פופוליסטיות שהן לא בהכרח טובות לטווח הארוך, במקום לעשות מערכת בחירות של שנה וחצי מעכשיו, לקצר את התקופה הזאת לארבעה חודשים – חלק מהתקופה הוא ממילא בזמן שפגרת הקיץ של הכנסת היתה אמורה להתרחש – לקבל החלטה טובה, נכונה, מערכת בחירות קצרה, עניינית, שאנחנו מאמינים ומקווים שאחריה בעזרת השם הבוחר יאמר את דברו, נחזור מחדש לעוד ארבע שנים, או אנחנו או מי שהבוחר יבחר כמובן, אבל ודאי שניתן יהיה לחזור ולהמשיך ולנהל את הדברים באחריות, בזהירות, ביציבות, וזה מה שאזרחי מדינת ישראל מצפים מאתנו. אז באופן נורא מוזר אנחנו שומעים קולות בימים האחרונים, גם מאנשים בתקשורת, שתמיד רצו לראות בשלטון הליכוד – קצת מאוכזבים לאחרונה שלפתע פתאום הליכוד מקצר את כהונתו. זה מאוד מאכזב אותם. אז אנחנו רוצים להרגיע אותם שיש לנו כוונה לבקש מחדש את אמון הציבור וגם לשכנע אותו, וכל אותם חלקים באופוזיציה ובתקשורת שמאוד מאוד מאוכזבים מכך שהשלטון המוצלח הזה קצת מתקצר, אל דאגה, זה רק מכוונות טובות, זה רק כדי שיתקבלו כאן החלטות אחראיות וזהירות. ולכן אנחנו מבקשים מהכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה הראשונה, להעביר אותה לוועדה לשם הכנתה המהירה לקריאה השנייה והשלישית, ושתהיה לנו מערכת בחירות מוצלחת, דמוקרטית והוגנת. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. אם אתה לא הצלחת לשכנע, ודאי חברת הכנסת זהבה גלאון, שתתמוך בעמדתך – בבקשה. את תומכת? ודאי. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: מאותן סיבות. היו"ר ראובן ריבלין: גם חבר הכנסת ברכה, מאותן סיבות. מוחמד ברכה (חד"ש): זה הפוך על הפוך. היו"ר ראובן ריבלין: נכון. האם כבוד השר ציין תאריך? כי אתמול עם ישראל ציפה, בוועידת הליכוד, שיאמרו תאריך. האם התאריך ייאמר באיזה זמן? השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: כתוב בחוק. היו"ר ראובן ריבלין: רק, אדוני, עם כל הכבוד, רבים שומעים ולא רק רואים את ערוץ הכנסת, והם פעמים בטוחים שחברי הכנסת והשרים יאמרו להם מה שכתוב, כי לא תמיד הכתב נמצא עליהם. בחוק כתוב שהבחירות מיועדות ליום שלישי, 4 בספטמבר 2012. הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2012 [הצעת חוק פ/4295/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת זאב אלקין) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים להצעת החוק האחרונה בנושא פיזור הכנסת: הצעת חוק פיזור הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2012, לדיון מוקדם, של חבר הכנסת זאב אלקין. קיבלה פטור מחובת הנחה. חבר הכנסת אלקין, לרשותך עשר דקות. זאב אלקין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי – אה, אין שרים, כן? שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: – – – זאב אלקין (הליכוד): יש. סליחה. אוי, סליחה, אדוני, חברי השר. היו"ר יצחק וקנין: השר התורן הוא השר – – – שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: מילא ועדת החינוך, אבל גם – – –? זאב אלקין (הליכוד): חס וחלילה. חברים, השר שלום שמחון וחברי חברי הכנסת – – – שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: שולח את זה לעיתון מחר. זאב אלקין (הליכוד): אחרי הפריימריס. אנחנו התכנסנו כאן לתחילת הדיון, למעשה, על סדרה של הצעות חוק לפיזור הכנסת השמונה-עשרה. אדוני היושב-ראש, כשהסתכלתי במהלך הדיון הזה, בכלל התפלאתי לגלות כמה הרבה הצעות חוק לפיזור הכנסת השמונה-עשרה היו. פתאום, כשכולם הלכו לחפש, התברר שהרבה חברי כנסת שמו הצעות חוק לפיזור הכנסת השמונה-עשרה. מובן שרובן המוחלט, להוציא אותי, מהאופוזיציה, ולכן, כשהסתכלתי על הרשימה הזאת, לתומי סברתי: אם כל כך הרבה הצעות חוק לפיזור הכנסת הונחו על-ידי חברי הכנסת מהאופוזיציה, אז לכאורה מה יכול להיות יותר פשוט מלבצע את המלאכה הזאת, וברגע שגם הקואליציה – לצערי, אגב. אני חייב לציין, אדוני היושב-ראש, שאני לא חסיד גדול של בחירות מוקדמות, אבל גם כשהקואליציה הגיעה למצב שמצד אחד בגלל הקרבה למועד הבחירות – ברגע שהגענו למקום שהכנסות לא מגיעות אליו בדרך כלל, אתה ותיק בכנסת, אתה יודע. היו"ר יצחק וקנין: חמש כנסות – אף כנסת לא עברה שלוש שנים, שלוש שנים וחודש, חודשיים. לצערי הרב, אני חושב שהכנסת הזאת כן יכלה למלא את ימיה, ואני הייתי שואל שאלה אמיתית – אמרתי את זה בשבוע שעבר: מה היה קורה, ידידי חבר הכנסת זאב אלקין, יושב-ראש הקואליציה, אם הליכוד היה בסקרים 14 מנדטים, 13 מנדטים? האם הייתם עושים בחירות? אני רוצה לומר לך, כל כדור השלג הזה שמתגלגל יכול להיבחן רק בבחינה אחת – בהצבעה חשאית. אני מבטיח לך, 118, 120 חברי הכנסת – אולי שני אנשים, שלושה יצביעו בעד. כל השאר יצביעו נגד. ועוד יותר מזה – אם ייתנו לנו חופש הצבעה, אני מודיע לך – 118 חברי כנסת יצביעו נגד הקדמת הבחירות. זו האמת לאמיתה. כל השאר זה דמגוגיה, זה אינטרסים מפלגתיים. אין שום אמת בכל מערכת הבחירות הזאת, אני אומר את זה כשאני יושב על הכיסא פה, אומר את זה אפילו בלי להניד עפעף. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: – – – זאב אלקין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, קודם כול אני חושב שאם יוצע – חברת הכנסת וילף דווקא הציעה היום, נדמה לי, בדיון בוועדת הכנסת – – עינת וילף (העצמאות): זה דורש תיקון לחוק-יסוד. אני דווקא בעד. זאב אלקין (הליכוד): – – שההצבעה על פיזור הכנסת תהיה הצבעה חשאית. נדמה לי שאם תיקון כזה יעבור – מה שאמרת חל על כל הכנסות שלפנינו, ובדיעבד כמעט כל הכנסות שהיו לפנינו. חברי כנסת, כשהם מדברים עליהם כפרט, טבעם בדרך כלל לא לקצר את הקדנציה של עצמם, כי כולנו בני-אדם. אבל בסופו של דבר – – – היו"ר יצחק וקנין: העם חושב – יתירה מזו, וימים יוכיחו – שזו טעות לקצר את ימיה של הממשלה, כי בדרך כלל הוכח שמי שקיצר את ימיו, קיצר את ימיו גם בקדנציה שלאחריה. עינת וילף (העצמאות): אבל למה – – – היו"ר יצחק וקנין: למה? גם ביבי נתניהו בשנת 1999 קיבל – – – זאב אלקין (הליכוד): לא, היא נותנת דוגמה לטובה, לא דוגמה – – – עינת וילף (העצמאות): האחרון שהצליח היה לפני 31 שנים – בגין, ב-1981, ואז הוא קיבל את מלחמת לבנון. לא יצא מזה הרבה טוב. זאב אלקין (הליכוד): אפשר להגיד כלל: ממשלה שבגין מכהן בה יכולה לקצר את ימיה ולצאת בשלום. חזרה לענייננו, אדוני היושב-ראש. כולנו כאן לא רק נציגים של הפרט, אלא הנציגים של המפלגות, והמפלגות הן לא איזה גוף ערטילאי – – – היו"ר יצחק וקנין: סליחה שאני מפריע לך עוד הפעם. אני מודיע לך, אם תעשה משאל עם, רוב העם לא רוצה בחירות. לא מבין למה. גם העם לא רוצה. העם לא מבין מה קרה לנו. אבל איך אומרים? הכדור כבר התגלגל. זאב אלקין (הליכוד): אני דווקא יכול להסביר היטב, אדוני היושב-ראש, למה. אני חושב שאם היינו עושים ניסיון, ולא היינו עושים מהלך של הקדמת הבחירות היום, אני חושב שהכנסת הזאת היתה שורדת אולי שבוע יותר. זאב בילסקי (קדימה): – – – היו"ר יצחק וקנין: אתה רוצה שאני אחזק אותך קצת? זאב אלקין (הליכוד): – – – היו"ר יצחק וקנין: חברי חבר הכנסת זאב בילסקי, אני אעזור לך. איך אני הייתי נוהג אם הייתי ראש ממשלה? אתה יודע, הייתי מביא את ההצבעה על חוק טל. הוא מפר הסכם קואליציוני, ליברמן? באותו יום שולח מכתב פיטורין לכל השרים שלו. אני יכול להגיד לכם, שרון עשה את זה לש"ס – פיטר אותנו. אני ב-23:30 מקבל מכתב פיטורין בבית-מלון, אני סגן שר העבודה. כל השרים – זחלנו לכיסא בחזרה. התחננו על נפשנו, אני אומר לך את זה. ככה צריך לנהוג ראש ממשלה. אתה יודע מה? אם על זה הוא היה הולך לבחירות, הוא היה מקבל 40 מנדטים. מגלי והבה (קדימה): מה דעתך, אלקין? רעיון טוב. עינת וילף (העצמאות): אנחנו בעד. זאב אלקין (הליכוד): אני לא בטוח שהוא היה מספיק לעשות את מה שאתה מציע, חברי חבר הכנסת וקנין, כי נדמה לך שחבריך לספסלים האלה – לא בטוח שמסיעתך, אבל מהסיעה שיושבת בשכנות אליך – היו פורשים מהממשלה עוד לפני שהיה יוצא אותו מכתב פיטורין. אבל – – – עינת וילף (העצמאות): – – – זאב אלקין (הליכוד): זה בטוח. זה נכון גם היום. אגב, אתם יודעים שחוק לפיזור הכנסת, גם אחרי שהוא חוקק אפשר לחוקק מחדש ולדחות, לכן הכול פתוח. היו"ר יצחק וקנין: אם אנחנו נעבוד רק לפי הסקרים, אוי ואבוי. אתה יודע, זה מה שאומרים: פני הדור – אני לא רוצה להגיד את ההמשך. זאב אלקין (הליכוד): אני רוצה, אדוני היושב-ראש, שנהיה לרגע רציניים. כנראה הגענו למצב – אומנם הכנסת הזאת שברה כמה שיאים גם ביציבות וגם באורך – שלוש שנים וחצי בלי חילופי גברי בראשות הממשלה, בלי חילופי קואליציה – – – היו"ר יצחק וקנין: תרשה לי להחמיא לך, זאב. אני חושב שאתה מרכז הקואליציה שהצליח ב-100% בהצבעות שלו. לא קרה. אני זוכר קצת מהכנסות הקודמות, זוכר הרבה נפילות, אבל אתה עבדת ביד רמה. זה ייאמר לשבחך. זאב בילסקי (קדימה): בשבוע שעבר חשבנו שאולי נצליח, אבל מהר הוא – – – אתה זוכר, אדוני היושב-ראש? היו"ר יצחק וקנין: תודה רבה על המחמאה. אבל דווקא, אדוני היושב-ראש, היא הנותנת, ולכן אני רוצה לרגע להיות רציני. זה נכון שהתרגלנו כאן, בפוליטיקה הישראלית, למציאות שממשלה לא שולטת בכנסת. אני זוכר את הקדנציה הקודמת. מהשנה הראשונה, למעשה מאז ימי מלחמת לבנון, היה ברדק בכנסת. בערך שליש מהחלטות ועדת שרים – הנהלת הקואליציה הפכה אותן עוד לפני שהן בכלל הגיעו להצבעה במליאה. ומה שהיא החליטה – שליש ממה שהיא החליטה לא הצביעו כפי שהחליטה, אלא הצביעו להיפך. בתור חבר כנסת מורד באותה קדנציה, אני זוכר את זה מצוין. תרמתי את תרומתי לבלגן שהיה בכנסת בהיקף מלא. אלה היו ימים שראש ממשלה החליט שלמרות המצב הזה הוא רוצה לשרוד. אגב, בניסיון פוליטי ובכשרון פוליטי רב הוא הוכיח הישרדות, חבל על הזמן; כמעט שנתיים וחצי שרד במצב בלתי אפשרי. הוא בסופו של דבר הוכנע על-ידי הרבה מאוד מכות שנחתו עליו. אבל מה שקרה בכנסת אז, אם זה היה קורה בכנסת היום, במצב הכלכלי שכל העולם נמצא בו, כולנו היינו משלמים את המחיר. זה לא היה מחכה שנתיים – זה היה ממוטט את הכלכלה הישראלית באופן מיידי. ודווקא מפני שקבענו כאן רף שהוא – אתה צודק – הוא לא סטנדרט של הפוליטיקה הישראלית, הוא מאוד שונה, בעיני היה לא נכון לשבור את הרף הזה ולעבור לכנסת של הישרדות. האווירה שנוצרה, תאמין לי – אני כיושב-ראש קואליציה הרי בא בדברים עם המפלגות על הכול: על הנושא של חוק טל; הרי הוא לא עלה השבוע, הוא עלה הרבה קודם, גם על הנושא של התקציב, גם על נושאים רגישים אחרים בנושא של דת ומדינה. התחושה שלי היא שברגע שהגעת לשלוש שנים וחצי, המפלגות השונות, כולן, כולל חברי כנסת בתוך המפלגות, התחילו להסתכל לכיוון הבחירות. ברגע שכולם התחילו להסתכל לכיוון הבחירות, והתחילו להקצין עמדות כדי למצוא חן בעיני הבוחר, הדבר המאוד-ייחודי שאפיין את הכנסת הזאת ואת הקואליציה הזאת – וזה תחושת אחריות ונכונות להידברות כדי לפתור בעיות הכי מורכבות שיש, ופתרנו לא מעט בעיות מורכבות. זו קואליציה עם סתירות פנימיות אולי בין הכי גדולות שידעה מדינת ישראל. תחשוב, כמעט כל סכסוך שיש בפוליטיקה הישראלית ובתוך הקואליציה חוץ מאחד – המתח בין היהודים לערבים במדינת ישראל – כל השאר בתוך הקואליציה. מגלי והבה (קדימה): – – – זאב אלקין (הליכוד): בתחום הכלכלי יש פה קוטביות; בתחום המדיני יש עמדות שונות; בתחום דת ומדינה יש עמדות שונות. במפלגות שמייצגות מגזרים שונים, כל אחד מושך לטובת הציבור שלו. למרות זאת, אני רוצה לשבח את כל השותפים הקואליציוניים. ידענו בבגרות ובאחריות לפתור את הבעיות כשכולנו הסתכלנו האחד על השני והאחד בעיניים של השני. התחושה שלי בחודש האחרון, ובוודאי בשבועות האחרונים, עוד לפני ההחלטה הזאת לפזר את הכנסת, שהתחלנו להסתכל לא בעיניים של השני, אלא בעיניים של הבוחר הפוטנציאלי. כשזה המצב, אתה לא יכול לשמר את הרף הזה של המשילות ושל היציבות שהיתה. לכן, היו לנו כקואליציה וכממשלה שתי אפשרויות: או לגסוס לאט – אולי אפילו לא לאט, יכול להיות שזה היה קורה מהר, אבל בכל מקרה, המחיר היה קשה מאוד מבחינה כלכלית, כי בתקופה הזאת אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו חוסר משילות בתחום הכלכלי ובתחום הזה של החקיקה, זה ממוטט באופן מיידי, בהתחשב במצב שאנחנו נמצאים; או ללכת – – – מגלי והבה (קדימה): לשיטתך, הרי עד לפני חודש ראש הממשלה, מעל כל במה הכריז: הממשלה הזאת תהיה עד סוף הקדנציה שלה. אני לא מתכונן – – – זאב אלקין (הליכוד): מעל כל במה ראש הממשלה הכריז – ואני רוצה, מגלי, לצטט את דבריו, ואגב, גם אני אמרתי אותם דברים – הוא אמר דבר מאוד פשוט: אני, כראש ממשלת ישראל, בניגוד לכל השמועות, לא רוצה לפזר את הכנסת, רוצה להמשיך; אבל – הוא אמר – כל זה מותנה בכך שגם השותפים שלי מוכנים, באותה תחושת אחריות, כפי שהיה עד עכשיו, להמשיך לפעול באותה צורה ובאותו סטנדרט גבוה מאוד של הפוליטיקה הישראלית. לצערי, כפי שאמרתי, ברגע שכולם התחילו להסתכל בעיני הבוחר הפוטנציאלי, תחושת האחריות הזאת נעלמה, ובמצב כזה לפתור את הבעיות המורכבות שעומדות על סדר-היום שלנו – חוק טל, תקציב, ואפשר להמשיך את הרשימה הזאת – זה בלתי אפשרי. ולכן, או שאתה בוחר לשרוד ולגסוס כמו אולמרט – ואפשר, ואנחנו הוכחנו יכולות פוליטיות בקדנציה הזאת; תאמין לי, יכולנו לעשות את זה לא פחות טוב מאולמרט, אבל המחיר יהיה כבד – או אפשרות שנייה, וזה ללכת לבחירות מוקדמות מהר ככל האפשר, לייצר כאן ולייצב כאן ממשלה יציבה, שתמשיך לפעול באותו סטנדרט ותוכל להתפנות לפתרון הבעיות האלה. היו"ר יצחק וקנין: תודה. זאב אלקין (הליכוד): ולכן, אני קורא לכולם – ואני מסיים, אדוני היושב-ראש – במצב הזה להתאחד ולעשות את מה שנכון היום למדינת ישראל: לצאת מהר למערכת הבחירות. הציבור ישפוט את כל אחד: אותנו ישפוט על העשייה, על מה שעשינו ועל מה שלא עשינו – את אנשי הקואליציה; את אנשי האופוזיציה הוא ישפוט על תפקודם באופוזיציה ועל הדרך האלטרנטיבית שהם יציגו – ולחזור כמה שיותר מהר לכאן, לבית הזה, מי שיחזור, ולהרכיב ממשלה יציבה. אני מאוד מקווה שכל מי שהציעו כבר לפני חודשים את אותם חוקים לפיזור הכנסת, גם כשזה יבוא למבחן האמיתי של ההצבעה כאן במליאת הכנסת לא נראה מחזה מביש כמו שראינו בוועדת הכנסת, כשהסיעה הראשית של האופוזיציה מצביעה נגד הקדמת הבחירות. דבר כזה עוד לא שמעתי. מגלי והבה (קדימה): לא. זה לא מדויק, זה לא מדויק. זאב אלקין (הליכוד): שיא כזה שנשבר בכנסת עוד לא ראיתי. היו"ר יצחק וקנין: תודה. זאב אלקין (הליכוד): אני מאוד מקווה שלא רק הקואליציה תתמוך בפיזור הכנסת כאן אלא גם האופוזיציה תתעשת – – מגלי והבה (קדימה): זה לא מדויק. זאב אלקין (הליכוד): – – תיזכר אחרי שלוש שנים וחצי שהיא בכל זאת אופוזיציה, ותעשה מה שכל אופוזיציה תמיד חולמת לעשות – לפזר את הכנסת. תודה רבה. מגלי והבה (קדימה): האופוזיציה אמרה: תעבירו את חוק טל ונפזר. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת זאב אלקין. הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2012 (קריאה ראשונה) הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2012 (הצעת חבר הכנסת זאב אלקין) היו"ר יצחק וקנין: רבותי, לצורך כמה הבהרות לדיון – אתה יכול לעלות, חבר הכנסת ניצן הורוביץ, ראשון הדוברים – נרשמו 28 חברי כנסת לדבר בנושא ההתפזרות, כלל החוקים. אני מאפשר לכל חבר כנסת שלוש דקות בלבד. נא לדייק, רבותי. חבר כנסת שלא יהיה נוכח באולם לא יקבל את רשות הדיבור; אני אומר את זה, רבותי. לכן, חברי הכנסת שרשומים – אם יש עוד חבר כנסת שלא נרשם ומבקש להירשם אני מוכן לרשום אותו כרגע; אם לא – אני נועל את הרשימה. יש עוד חבר כנסת, רבותי, שרוצה לדבר? זאב בילסקי (קדימה): – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת זאב בילסקי לא רשום. אברהם מיכאלי (ש"ס): נסים זאב. היו"ר יצחק וקנין: נסים זאב רשום. זאב בילסקי. אם כן, רבותי, אני נועל את רשימת הדוברים. לכל חבר כנסת שלוש דקות. תודה. חבר הכנסת ניצן הורוביץ. ניצן הורוביץ (מרצ): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, מרצ הגישה הצעה לפיזור הכנסת כבר בשבועות הראשונים של הממשלה הזאת, משום שכבר אז אנחנו טענו שהצירוף הזה של הממשלה, של מפלגות קפיטליסטיות, לאומניות ודתיות – הצירוף הזה של לאומנות, קפיטליזם ודת – הוא צירוף הרסני לישראל ולחברה הישראלית. וכל יום שעבר במהלך כהונתה של הממשלה הזאת הוכיח לנו עד כמה צדקנו כשהגשנו כבר אז, בשנת 2009, את ההצעה לפיזור הכנסת ולהקדמת הבחירות. מול הצירוף הזה של לאומנות, קפיטליזם ודת, אנחנו מציגים חזון אחר לגמרי – חזון של סוציאל-דמוקרטיה אמיתית, שיש לה שלושה דגלים: שלום ודמוקרטיה, צדק חברתי והפרדת דת ממדינה. מרצ היא המפלגה היחידה בבית הזה שנושאת את שלושת הדגלים הללו ולא מסתתרת ולא מתחבאת ולא בורחת משום נושא – לא מהכיבוש בשטחים, לא מהכפייה הדתית ולא מהקפיטליזם החזירי. ויש כאן, באופוזיציה – והיינו באופוזיציה כזאת, עם מפלגות שבאופן שיטתי ברחו מהתמודדות עם הנושאים האלה. אבל כמו שאני אמרתי לראש הממשלה קודם, שלא לעולם חוסן, אני אומר גם למפלגות שהיו חלק מהאופוזיציה: בכנסת הזאת לא לעולם חוסן. הבוחר, במיוחד אחרי המחאה החברתית, רוצה מסרים חדים, רוצה אמירות ברורות; לא רוצה בריחה, לא רוצה טיוח, לא רוצה התחמקות. אתם מכירים את הפסלון המפורסם של שלושת הקופים: אחד לא רוצה לשמוע, אחד לא רוצה לראות, אחר סותם את הפה. אנחנו לא בורחים ולא מפחדים. ובבחירות האלה אנחנו נניף את שלושת הדגלים. ואני רוצה להגיד לכם כאן עוד דבר, לרגל חגיגת הסיום של הכנסת הזאת, הכנסת השמונה-עשרה: אני חושש שלאחר הבחירות מפלגות שונות יתחילו באיזה מירוץ כזה לעבר בנימין נתניהו, כדי שלא לפספס את הזכות הנהדרת להצטופף בצל קורתו של האיש הזה. אנחנו כבר אומרים, אני אומר את זה כאן: מרצ לא תשב בממשלה עם נתניהו ועם ליברמן. לא תשב. ומי שרוצה שוב מין מסמוס – מוזמן ותהיה לו אופציה ויהיה לו מבחר. גברתי היושבת-ראש, יש כבר היום מפלגות שעוד לפני שבכלל התחילה מערכת הבחירות כבר מודיעות שהן יצטרפו לממשלה בראשות נתניהו, ואז תהיה לנו מהדורה חוזרת של מה שהיה עכשיו. רונית תירוש (קדימה): שלי יחימוביץ – היא כבר משתפת פעולה אתם. ניצן הורוביץ (מרצ): אבל, סליחה, גם אתם לא בדיוק הסתרתם את כוונתכם. רונית תירוש (קדימה): לא אמרנו. לא שמעתם אותנו. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה, חבר הכנסת ניצן הורוביץ. משפט אחרון. ניצן הורוביץ (מרצ): לכן, אם רוצים כאן אלטרנטיבה – ואני מאמין שרוב העם רוצה – ואם רוצים שנחגוג כאן כמו שחגגו אתמול בפריס עם ניצחון השמאל, צריך להצביע למפלגה שהיא שמאל אמיתי ולא בורחת משום הכרעה. המפלגה הזאת היא מרצ. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה. ניצן הורוביץ (מרצ): אני הייתי גאה לייצג אותה בכנסת הזאת, ואני מקווה שהמפלגה שלנו תשוב בכוחות מתוגברים וחזקים לכנסת הבאה. תודה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, חבר הכנסת ניצן הורוביץ. חבר סיעתך יעלה עכשיו וימשיך את הדברים. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה. אילן גילאון (מרצ): גברתי היושבת-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, סיבות רבות כנראה חברו לכך שראש הממשלה רוצה לפזר את הכנסת. בדבר אחד אי-אפשר להאשים אותו – שהוא לא יודע למכור מניות כאשר הן בשיא. שיטת הברוקריות הזאת היתה גם – מאפיינת בעיקר את הממשלה הנוכחית. אבל אותי ואת מפלגתי, שהיא מפלגה אידיאולוגית, כידוע, והציבור מכיר אותה גם מקודם, ואולי זה יתרונה – אין לי בכלל עניין בסיבות, כי הסיבות רבות, ואני יכול למנות אותן, אלא יש לי עניין בכך שתהיינה בחירות, משום שמן הנקודה הזאת, אחרי שקרה דבר בקיץ האחרון – ואני חושב שקרה דבר בקיץ האחרון – אנחנו מאוד שמחים להגיע לבחירות האלה. על דגלנו. אגב, אנחנו אומרים את אותם דברים כל הזמן. אנחנו אנשים מאוד מאוד מיושנים. אותנו מכירים מקודם, אנחנו גרים באותו מקום תמיד ומדברים על אותם דברים. ועל כן, אולי בפעם הראשונה, קם דור במדינת ישראל, גברתי, שיודע לשאול באופן אמיתי את השאלה, קודם כול, מה הוא נותן למדינתו, אבל גם יודע לשאול מה מדינתו נותנת לו. זה התנאי הבסיסי ביותר בכלל לכל דמוקרטיה. את יודעת, גברתי, שפעם קנדי אמר לאמריקנים: אל תשאלו את עצמכם מה אמריקה נותנת לכם, תשאלו את עצמכם מה אתם נותנים לאמריקה. חצי עבודה, גברתי. המינון הנכון הוא לשאול מה אתה נותן למדינתך, ובסופו של דבר גם מה מדינתך נותנת לך. אחד הבחורים הכי פרובלמטיים בהגדה של פסח, גברתי – ולא מזמן חזרנו מחופשת הפסח – הוא אותו בחור שאיננו יודע לשאול. לא התם, ולא הרשע ולא החכם – זה שאינו יודע לשאול, גברתי. הוא דופק את ה"סיסטם". והנה, קם דור של אנשים שנעדרו בכלל מן המערכת הפוליטית ואומרים עכשיו: אנחנו רוצים ללכת יחד עם אותם אינטרסים שגם מייצגים את הנושא שלנו – אינטרסים מעמדיים. משום ש-100 השנים הבאות בציונות, גברתי, זוהי תנועת תיקון שלמה, שצריכה לתקן במשך 100 שנים מה שאנחנו קלקלנו. הרחקנו את מדינת ישראל מקווי המיתאר שלהם היא נועדה במשך 100 השנים הראשונות. על כן הציונות הבאה, גברתי, היא ציונות מעמדית, של מדינה, לא יהודית, אלא של מדינת היהודים וכל האזרחים שחיים בתוכה; ציונות שאיננה ציונות שהנרטיב שלה זה לבנות מדינה – היא כבר נבנתה. כרגע, במקביל להפסקת הכיבוש על ארץ-ישראל, צריך להתחיל את הכיבוש של מדינת ישראל מחדש. זה נושא הבחירות. לא התאריך הוא הקובע, אלא מה יהיו הנושאים המרכזיים של הבחירות הבאות. הנושא המרכזי של הבחירות הבאות יהיה אמנה מחודשת בין המדינה לאזרחיה, יהיה פתרון למשבר האמון הענק הזה בין מדינה שחושבת שכל האזרחים שלה הם בגדר נאשמים כל עוד לא הוכחה חפותם לבין אזרחים שלא מאמינים במיליגרם אחד באמינות של המדינה ושהיא חושבת מהי טובתם. אחריות. סולידריות. מדינה שמחדש לוקחת את אזרחיה, ולא עוסקת בקוסמטיקה כמו שהממשלה הנוכחית עסקה. ולכן על דגלנו נקום, ואנחנו באים בחפץ לב לבחירות האלה – ב-4 בספטמבר, קודם לכן, יומיים לאחר מכן, שבועיים לפני כן – כל יום הוא טוב לבחירות מבחינתנו. תודה רבה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, חבר הכנסת אילן גילאון. הבא בתור ברשימת הדוברים – חבר הכנסת חנא סוייד, ומייד אחריו – חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, חבר הכנסת סוייד, לרשותך שלוש דקות. חנא סוייד (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, לא מוזר שחלק מחברי הכנסת מהאופוזיציה התפתו להצביע נגד הכוונה של הממשלה לפזר את הכנסת, כי מעולם – הממשלה הזמינה כל הזמן התנגדות למהלכיה ולמדיניות שלה, גם כשהעניין הגיע עד לחוק פיזור הכנסת. כמעט כל מה שעשתה הממשלה הזאת לא היה טוב, והיה כדאי להתנגד לו. אבל אני אומר שלא צריך להגיע עד כדי התפתות להצביע נגד פיזור הכנסת. אנשים חוששים שמא אותה קואליציה תחזור. אני אומר: יש סיכוי, יש תקווה שהקואליציה הזאת – ההנהגה של הקואליציה הימנית הזאת – תתחלף. הממשלה הזאת מעמידה את המדינה ואת העם בפני מלחמה איומה. הממשלה הזאת העמיקה את הכיבוש בשטחים הפלסטיניים. היא עשתה סיכול ממוקד לפתרון של שתי המדינות, שהוא התקווה היחידה של שני העמים באזור – העם בישראל והעם הפלסטיני – להגיע לפתרון שלום שיספק לשני העמים את זכות ההגדרה העצמית. היא בעצם הולכת לאט-לאט אבל בבטחה כלפי אפרטהייד לא רצוי. הממשלה הזאת העלתה את יוקר המחיה שהביא למחאה חברתית רחבה וגרם לפערים חברתיים תהומיים ולעוני מתגבר בקרב הציבור בישראל. אנחנו, כאזרחים ערבים במדינת ישראל וכנציגי סיעת חד"ש בכנסת, נזכור את הכנסת הזאת ככנסת שהיתה בה חגיגה של חקיקה אנטי-דמוקרטית, מקארתיסטית ופאשיסטית בהרבה מקרים. ולכן, גם שנאת ערבים והסתה נגד האוכלוסייה הערבית, שבאה מכל מיני מנהיגים פוליטיים ומרבנים של ערים, הסתה פרועה נגד האוכלוסייה הערבית, נעשתה תחת הממשלה הנוכחית. ולכן תנועת חד"ש תעמוד בפרץ ותיאבק למען עקרונותיה ונגד המשך המגמות של המדיניות של הממשלה הנוכחית או מה שיבוא בעקבותיה. אנחנו ניאבק באופן הצודק ביותר והחזק ביותר והנוקשה ביותר כדי להשיג שלום צודק ושוויון מלא, דרך מאבק ערבי-יהודי אמיתי, שייתן לכל אזרח במדינת ישראל את הרגשת השייכות האמיתית ואת ההרגשה שהוא כוח משפיע בחברה הישראלית, בכיוון של צדק חברתי, של שלום ושל שוויון. תודה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, חבר הכנסת חנא סוייד, גם על כך שעמדת בזמנים ולא נדרשת להערה שלי. אז תודה, תודה רבה. הבא בתור ברשימת הדוברים – חברת הכנסת דב חנין. שלוש דקות. דב חנין (חד"ש): תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני שמח שהגענו לרגע הזה. גברתי היושבת-ראש, אני שמח שהגענו לרגע הזה שבו הכנסת הרעה הזאת מסיימת את חייה, ובעיקר, הממשלה הרעה הזאת מסיימת את דרכה. אכן, איך אומרים אצלנו – להעביר ממשלה רעה מהארץ? – זו בדיוק הממשלה שצריך להעביר אותה מן הארץ. אבל, עמיתי חברי הכנסת, הבחירות האלה הרי מוקדמות בגלל שיקולים אחרים לגמרי, ויש הרבה ערפל וספינים, ואפילו מבוכה בציבור. אנשים שואלים: בעצם על מה הבחירות? על מה אנחנו בעצם הולכים עכשיו לבחירות? עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שאלה בחירות מאוד ברורות, כי יש לנו אכן בחירה ברורה בין שתי דרכים: דרך אחת היא דרכה של הממשלה הנוכחית. הדרך הזאת מקדמת מלחמה אזורית מסוכנת. על זה לא צריך לשמוע את דברי, מספיק לשמוע את מה שאומר ראש המוסד לשעבר, ראש השב"כ לשעבר, הרמטכ"ל לשעבר ואנשי ביטחון אחרים, שמזהירים מאותה מלחמה שהממשלה מנסה לקדם. הממשלה היא שיצרה קיפאון מוחלט בתחום המדיני; באשמת ממשלת ישראל – כך אומר לנו ראש השב"כ מר דיסקין – לא באשמתו של אבו מאזן, לא באשמת הפלסטינים, אלא באשמת ממשלת ישראל. הממשלה הזאת מרסקת וריסקה את מערכת הרווחה, את שירותי הבריאות. תראו את השביתות העצומות שהתקיימו, גם של העובדות הסוציאליות וגם של הרופאים, ותראו איך השביתות האלה הסתיימו – בלי שינוי אמיתי, בלי הצלה של מערכת הרפואה הציבורית, בלי שיקום של מערכות הרווחה. והדרך האחרת, עמיתי חברי הכנסת, היא דרכו של העם. בקיץ שעבר העם בארץ הזאת השמיע את קולו, וזה היה קול צלול, ברור וחזק, שהציע משהו אחר. בקיץ שעבר צעדנו מאות אלפי אזרחים ברחובות ובערי ישראל השונות, בכפרי ישראל, וצעקנו: העם דורש צדק חברתי. והדרישה הזאת לצדק חברתי היא דרישה לשינוי בשיטה, אבל גם לשינוי בדרכה של הממשלה. עמיתי חברי הכנסת, צדק חברתי איננו ססמה ריקה. צדק חברתי מחייב בחירה בדרך אחרת. אי-אפשר לקיים צדק חברתי עם מלחמה; אי-אפשר לקיים צדק חברתי עם כיבוש; אי-אפשר לקיים צדק חברתי עם שוק חופשי קפיטליסטי קיצוני; אי-אפשר לקיים צדק חברתי עם אפליה שיטתית של הפריפריה, של האוכלוסייה הערבית. השאלה הגדולה בבחירות האלה היא אם העם ידע לתרגם את דרכו להצבעה פוליטית. אני מקווה שהעם ידע לעשות את זה, ואז נקבל ממשלה אחרת, הרבה יותר טובה. תודה רבה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, חבר הכנסת דב חנין. הבא בתור ברשימת הדוברים הוא חבר הכנסת עפו אגבאריה, ומייד אחריו – חבר הכנסת שלמה מולה. בבקשה, חבר הכנסת עפו אגבאריה, שלוש דקות לרשותך. עפו אגבאריה (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הרי עניין פיזור הכנסת – כל שבוע הבענו אי-אמון בממשלה הזאת. האי-אמון היה על כל מיני נושאים, לא רק על חוק טל, שכאילו הוא הסיבה שרוצים. אני לא רוצה למנות את כל הסיבות שמנו החברים לפני, אבל אני רוצה להסב את תשומת לב הכנסת לדברים של אלימות שהיו לאורך כל השנים שאני פה, ודיברתי על מקרי האלימות שבצל הממשלה הזאת. דווקא מקרי האלימות הלכו והתגברו. רק בשבוע האחרון ראינו שנרצח מישהו – אני לא אזכיר את השמות – בבאר-שבע, בחור צעיר ברחובות ואיש יותר מבוגר באום אל-פחם. מה המשותף לכולם? שכולם נרצחו לא ביריות – בסכינים. זה מזכיר לי שהרצח הזה בבאר-שבע היה כמעט כמו שהבריונים האלה בחיפה התנכלו לכמה אנשים. כשיצאו ואמרו שהם התנכלו להם, אז פה אנשים עשו מזה איזשהו לינץ' לאומני כאילו, ו"עליהום". אבל הנה, עובדה, קרה בבאר-שבע יותר גרוע ממה שקרה בחיפה, והנה התוצאה, וזו הרוח הגבית שנתנה לפושעים כאלה ההתנהגות של חברי הכנסת מהממשלה, מהקואליציה, לבריונים כאלה. על העניין הזה, ראש הממשלה, על הרצח שהיה באום אל-פחם, מה שהיה באום אל-פחם רק לפני שלושה ימים, שנרצח איש בן 60, שהוא אח ברפואה, הראשון באום אל-פחם, 40 שנה מהחיים שלו נתן לטיפול באנשים, ועד היום לא יכולים למצוא את הרוצח, והוא ידוע. גם הרצח שהיה לפני ארבעה חודשים – גם כן עד היום לא נמצאו. ראש הממשלה, פה, בכנסת, הצהיר בפני כל עם ישראל ובפני האלמנה שאנחנו נעשה הכול, נוציא את האמת לאור. כל פעם אני מדבר על זה שההתנהגות של הממשלה בכיוון הזה לא רק מלבה את היצרים, היא דוחפת ליותר ויותר אלימות גם במגזר הערבי, והנה – לא רק במגזר הערבי. לכן, אני אומר שהממשלה הזאת שנותנת אור ירוק למתפרעים – לא רק למתנחלים בשטחים הכבושים, גם לכל מיני פופוליסטים ופייגלינים – חברי הממשלה פה, בכנסת – היא בעצם נותנת אור ירוק לאלימות ולהתפשטות של האלימות. לכן, ממשלה כזאת, אין לה זכות קיום. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, חבר הכנסת עפו אגבאריה. חבר הכנסת שלמה מולה, יש לך רשות דיבור עכשיו, ומייד אחריך – חבר הכנסת ישראל אייכלר. זאב בילסקי (קדימה): היושבת-ראש, עד מתי את יושבת בדוכן? אני, המזל שלי – – – היו"ר אורלי לוי אבקסיס: עד 23:00, תלוי איך זה יימשך. נחמן שי (קדימה): לי אין מזל כזה דווקא – – – שלמה מולה (קדימה): גברתי היושבת-ראש, אחרי שאמרנו שביבי בורח וביבי מורח שלוש שנים, אני רוצה בנאום שלי עכשיו, בדקות שיש לי, לדבר דווקא על האוכלוסיות החלשות, דווקא על אלה שהצביעו לבנימין נתניהו, על אלה שהצביעו למפלגה שדגלה, בעצם חרתה על דגלה – ש"ס – שהיא רוצה להיות המייצגת של האוכלוסיות החלשות. האמת היא שהלכתי, בדקות שהיו לי לפני כמה דקות, ואמרתי שאני רוצה לראות משהו – בעצם אותן שכבות חלשות, אנשים עניים, אלה שבאמת קשה להם יום-יום, ילדים במצוקה, חד-הוריות שקשה להן, אלה שאין להם דירה, אלה שמשרד השיכון נותן להם רק 1,000 שקל להשתתפות בשכר דירה – – – היו"ר אורלי לוי אבקסיס: אתה יודע, הצו נחתם השבוע, ולכן ההשתתפות תהיה עד 3,000 שקל. שלמה מולה (קדימה): זה רק עכשיו. אני מדבר עכשיו על שלוש שנים. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: זה היה בשבוע האחרון. שלמה מולה (קדימה): אני מדבר עכשיו מה הממשלה הזאת – – – נסים זאב (ש"ס): עד לפני זמן מה זה היה 2,400. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: אתה מדבר על המקסימלי, ועדת חריגים וכדומה. רוב האנשים מקבלים פחות. נסים זאב (ש"ס): בסדר, תמיד אפשר לשנות. שלמה מולה (קדימה): אני מדבר על אנשים שמסתובבים בין משרד השיכון ל"עמידר" ול"עמיגור", על אלה שבאים וכותבים מכתב – הלוך וחזור; על אלה שהולכים לבנק, בנק טפחות או בנק אחר למשכנתאות, ורוצים תעודת זכאות, ומשגרים אותם לוועדה במשרד השיכון; על אלה שמקבלים תשובות ואומרים להם: אדוני, אתה זכאי לדיור, להשתתפות בשכר דירה, ואתה מקבל את הסכום המקסימלי, אתה מקבל 1,000 שקל. אני מסתכל מסביב ואני בא ואומר: משפחה שמקבלת סיוע של 1,000 שקל מהמדינה, אבל היא צריכה לשכור דירה באיזה מקום, כמה עולה שכר דירה? אפילו בפריפריה – אולי במקום מרוחק, אפילו לא באר-שבע. משפחה, לפעמים גם קשת-יום, שיש לה שלושה ילדים, בני-הזוג לא עובדים, או שיש להם איזה בעיות סוציאליות כאלה ואחרות, בסופו של דבר אתה מגיע למצב שבו המשפחה הזאת – אולי חלקה מקבלים השלמת הכנסה או הבטחת הכנסה, משלמים שכר דירה, ואז אתה בא ואומר: מה בעצם עתידו של הילד הזה, שהמשפחה היתה צריכה לשלוח אותו לחוג אחרי-הצהריים? ובסוף בסוף מעגל העוני נשאר אותו דבר. אז אני שואל: מה הממשלה הזאת, מה המפלגות שבעצם היו אמורות להיות הפה של אותם הילדים, מה הן עשו? האמת היא, קשה לי למצוא. קשה לי למצוא. גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להזכיר לך, הצעת החוק, שגילינו אותה במהלך החקיקה שלה – אפילו ילדים במצוקה שהיה צריך לייצר להם מסגרת, בעצם מבקשים עכשיו לדחות את זה בעוד שלוש שנים. אותם ילדים קשי-יום. זאת הממשלה, זה פרצופה של הממשלה. אני חושב, אלה שהרכיבו את הממשלה, שמתהדרים וטוענים: אנחנו היינו מפלגה חברתית – אני מציע להם ללבוש קסדה או ללבוש מעיל ולכתוב עליו מאחור: אנחנו מתביישים, כשמגיעים לקלפי. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, חבר הכנסת שלמה מולה. הבא בתור ברשימת הדוברים, חבר הכנסת ישראל אייכלר – איננו במליאה. הבא בתור – חבר הכנסת טלב אלסאנע, ומייד לאחריו – חבר הכנסת אריה אלדד. לרשותך שלוש דקות. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, האמת שאני רוצה לנצל את הזמן העומד לרשותי כדי גם, אני חושב, לנאום בשפתי. כי גם מגיע לאזרחים שלנו, לבוחרים, לפנות אליהם בשפתם. (נושא דברים בשפה הערבית; להלן תרגומם לעברית: היום הכנסת מתאספת כדי לקבל החלטה חשובה. לדעתי החלטה זו באה באיחור. כל יום שחלף בתקופת שלטונה של הממשלה הזו היה יום טרגי. הכנסת הפכה ממרכז לדמוקרטיה למרכז לפגיעה בדמוקרטיה.) היו"ר אורלי לוי אבקסיס: לא, אדוני. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): מה הבעיה, גברתי? היו"ר אורלי לוי אבקסיס: גם בימים האחרונים וגם בשעות האחרונות אנחנו נשמור על התקנון. נדבר בעברית. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): לא, למה? אילן גילאון (מרצ): מותר לו. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: מותר? טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אין תקנון כזה ואין שום בעיה עם זה. והשפה הערבית היא שפה רשמית. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: אני מוכרחה לקבל תרגום כדי שנבין. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): זה גם לא תוקן ולא שונה. את יכולה לבקש לתרגם, להסביר, לפרש. אבל אני חושב שכמו שאנחנו מקשיבים לכל הנאומים בעברית, זו הזדמנות בשבילכם גם להקשיב לנאומים בערבית, והשפה שלנו היא גם חלק מהזהות שלנו, וצריך לכבד אותה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: אבל אנחנו נשמח, גם כדי להבין את הדברים שאתה מעביר – אנחנו נוכל לקבל תרגום. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): כן. אני אכבד את הבקשה הזו. אם יש צורך, אז כן. אילן גילאון (מרצ): הוא מדבר למצביעים עכשיו. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: אתה אומר, מי שהוא פונה אליו, מבין. רק שלא תמכור אותנו. סתם. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): לא. את לא מאמינה. (נושא דברים בשפה הערבית; להלן תרגומם לעברית: ומכאן בהמשך לדברי, הממשלה הזאת, אם עשתה משהו חיובי הרי הוא שהגישה הצעה להקדים את מועד הבחירות ולפזר את עצמה. בתקופה שחלפה היא הכריזה מלחמה לא רק על תהליך השלום כי אם על תושביה בכלל ועל תושביה הערבים בפרט. היא עשתה זאת בשורה של חוקים גרועים ביותר שפגעו בתושבים בכל תחומי החיים. בין חוקים אלה ניתן למנות את חוק איסור ציון יום הנכבה, חוק המיועד ליישובים היהודיים בלבד ולא ליישובים הערביים, שינוי לחוק מינהל מקרקעי ישראל והפרטת מקרקעי ישראל שמתיר למכור נכסי נפקדים, וחוק תוכנית פראוור שהיתה כוונה להעביר אותו ושהשר בני בגין הודיע לי על הקפאתו, ושגם שם לו למטרה להמיט כליה על האוכלוסייה הערבית ובייחוד על זו שבנגב. בשביל שהטרגדיה זו לא תחזור על עצמה התושב צריך להבין שכאשר הכנסת מפזרת את עצמה – ההחלטה חוזרת אל מי? אל התושב. התושבים הערבים שוויתרו על אחריותם ועל נשיאה באחריותם כלפי עצמם באשר אינם משתתפים – עליהם להבין שאי-השתתפותם היא שהביאה את ליברמן ונתניהו לשלטון והם שילמו את המחיר על כך לאורך שלוש שנים. עליהם לבוא חשבון עם עצמם ולהבין שההתרשלות ביום הבחירות תישא מחיר לאורך שלוש השנים הבאות.) גברתי היושבת-ראש, בשמחה אני אתרגם בקצרה. נסים זאב (ש"ס): עדיף שלא. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): ביום הזה – חוזר – הדבר הטוב ביותר שהממשלה עשתה בכהונה שלה, זה שהיא פיזרה את עצמה לדעת. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): חבל שהיא עשתה את זה באיחור של שלוש שנים, שבמהלכן סבל האזרח. המנדט היום יחזור לעם. העם, אלה האזרחים. הם סבלו, הם צריכים להגיד את הדברים שלהם בקלפי. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): הם צריכים להעניש את אלה שהתעללו בהם במשך שלוש שנים. תודה רבה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: לא. מכיוון שזה תרגום זה לא מכפיל גם את הזמן. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): ולכן אנחנו בעד להקדים את הבחירות – כמה שיותר מוקדם. אנחנו ביקשנו להתחשב בחגים שלנו, אבל אנחנו איננו מעוניינים להאריך את כהונתה של הממשלה הרעה הזו. תודה רבה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, חבר הכנסת טלב אלסאנע. הבא בתור ברשימת הדוברים – חבר הכנסת אריה אלדד. בבקשה, חבר הכנסת אלדד. שלוש דקות לרשותך. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): גברתי היושבת-ראש, תודה, ותודה לחבר הכנסת טלב אלסאנע, שמאפשר לי בזאת להציג את הצעת החוק הראשונה שלי לכנסת הבאה: עברית תהיה השפה הרשמית היחידה של מדינת ישראל. אבל אני מבקש לדבר על החוק לפיזור הכנסת ועל התקופה הקרובה, תקופה שבה אין כנסת פעילה שיכולה לחוקק חוקים ואינה יכולה להוציא מן הבאר את האבנים שהממשלה הזו הטילה לתוכה. כי כבר נאמר שאבן שטיפש אחד מטיל, גם מאה חכמים לא יצליחו להוציא. בית-המשפט העליון דחה היום את בקשת הממשלה, בקשת המדינה, לדחות את הריסת בתי שכונת-האולפנה בבית-אל, ובאמת אין לי הרבה טענות לבית-המשפט העליון, כי המדינה באיוולתה באה אליו פעם ופעמיים והצהירה: מה שעל קרקע פרטית יוסר. בלי שהיא נכנסת בכלל לסבך המשפטי הקשה הקיים ביהודה ושומרון של מעמד הקרקעות, שהוא סבך של חוקים עות'מאניים ובריטיים וירדניים. המדינה היתה צריכה לבוא לבית-המשפט ולהודיע: בכוונתנו להחיל את החוק והמשפט הישראליים על יהודה ושומרון, ולמצער להתחיל בהחלת החוק והמשפט הישראליים על ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, ולמצער שבמצער להחיל את חוק התכנון והבנייה. ואז היה דינה של שכונת-האולפנה בבית-אל כמו של שכונת מגורים בתל-אביב, שמישהו בתום לב בנה בה בית, ובא אדם אחר וטען: אני הוא בעל הקרקע, והמדינה לא היתה מעלה על דעתה להורות על הריסת שכונה שלמה, אלא היתה מורה לפצות את בעל הקרקע לאחר שהוכיח את בעלותו בבית-משפט. ואילו בשכונת-האולפנה הזדרזה המדינה להכיר בטענת בעלות בלי שהעניין יידון בבית-משפט, ויותר מזאת הגדילה והתחייבה להרוס, בלי שלהבנתי, לא נציגי המדינה – ודאי לא נציג בית-המשפט ביקר בשכונה וראה בתים תלת-קומתיים, עשרות משפחות, למעלה מ-160 ילדים. אם מישהו היה מעלה על דעתו לעשות צעד כזה באיזו שכונה במדינת ישראל, בוודאי היו מזעיקים את העולם; על אחת כמה וכמה אם זה היה קורה במגזר הערבי, היו מביאים את כל מוסדות האו"ם לחרוץ את משפטנו כמדינה שפוגעת בזכויות אדם. אבל כאשר זה קורה בבית-אל, המדינה מוצאת את עצמה מול שוקת שבורה. הפתרון היחיד שהמדינה יכולה לבצע בתקופה הקצרה שקצב לה בית-המשפט הוא לחוקק חוק; חוק שאומר שבמקרה כזה יפוצו בעלי הקרקע ולא תיהרס השכונה. אלא שהמדינה הזדרזה והחליטה לפזר את הכנסת. הממשלה באה היום לבקש לפזר את הכנסת, וכבר נאמרו הדברים שוב ושוב, חברי הכנסת אנוסים על-פי הדיבור, נחלצים לתמוך בהצעה הזאת לפיזור הכנסת. ולכן על הצעת החוק להסדרת ההתיישבות להיות הצעת חוק ממשלתית. נראה את ראש הממשלה נתניהו לא עושה את זה. נראה אותו קם במערכת הבחירות להרוס את שכונת-האולפנה בבית-אל. הוא לא יהיה ראש ממשלה בכנסת הבאה אם הוא יעשה את זה. תודה רבה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, חבר הכנסת אריה אלדד. עכשיו יעלה חבר הכנסת יואל חסון, ומייד לאחריו – חבר הכנסת נסים זאב. יואל חסון (קדימה): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, זהו יומה האחרון של הכנסת הזאת. הכנסת הזאת הולכת הביתה, והופכת להיות כנסת שלמעשה – לא יודע אם יש מושג של כנסת מעבר כמו ממשלת מעבר – היא כנסת לכל דבר, זה הריבון, אבל כמובן, הכנסת הזאת הופכת להיות כנסת הרבה פחות פעילה ממה שהכרנו בשלוש השנים האחרונות. אני חייב לומר, גברתי היושבת-ראש, שבכנסת הזאת בשלוש השנים האחרונות – אני יכול לומר את זה בשם עצמי ובשם חברי – היתה לנו ההתנסות שאני מציע לכל פוליטיקאי להתנסות בה, וזה להיות באופוזיציה. נכון, זה לא קל, זה אפילו לא נעים, אף אחד לא מתמודד כדי להיות בראש האופוזיציה, אבל כשאתה מגיע לשם, עם התסכול ועם הקושי, אתה מגלה, בעיני, שהתפקיד של אופוזיציה במשטר דמוקרטי הוא תפקיד חשוב, וכשאני רואה היום כל מיני פוליטיקאים ורסיסי מפלגות שמתמודדים – לא כדי להציב את עצמם כאלטרנטיבה, לא כדי לומר, אנחנו נהיה יותר טובים מהממשלה הזאת, אלא מתמודדים על הזכות להיות בממשלה. מילא היו מתמודדים על להוביל את הממשלה. הרי מתנהגים גם כאילו הבחירות במדינת ישראל, ואמרתי את זה קודם, הן בחירות על מי יהיה שר התמ"ת, שר החוץ, שר האוצר, שר הפנים. הבחירות במדינת ישראל הן על מי יהיה ראש הממשלה. קדימה היא המפלגה היחידה שמשחקת במגרש הזה. כל האחרים שמתיימרים, לפחות בצד שלנו, אין להם שום ניסיון ושום יכולת ושום קבלות לומר שהם מסוגלים להיות ראשי ממשלה במדינת ישראל. ואני קורא לציבור הישראלי להבין ולדעת, ואני אומר את זה גם כיושב-ראש הקואליציה, גברתי היושבת-ראש, וגם כמי שהיה יועץ ראש הממשלה כמעט שש שנים – הייתי ליד ראש ממשלה, אני יודע מה זה. במדינת ישראל, את ההחלטות החשובות באמת מקבל ראש ממשלה. זה התפקיד החשוב באמת. מי שרוצה לראות שינוי, מי שרוצה בשינוי מציאות, צריך לקבל את ההחלטה את מי הוא רוצה לראות יושב בכיסא ראש הממשלה. כל מי שלא רלוונטי למגרש הזה, לא רלוונטי בבחירות. הציבור הישראלי יבין את זה. כל המנהיגים האלה שאנחנו רואים עכשיו, מנהיגי הפלסטיק והניילון, אנשים שלא עשו דבר בחייהם – – אריה ביבי (קדימה): זה מעניין. יואל חסון (קדימה): – – הם יעמדו מול שאלות הציבור. הם יעמדו מול השאלות הקשות שעומדות בפניהם היום, ויעמדו בפניהן אם הם יגיעו לכיסא ראש הממשלה. עוד חצי דקה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: משפט. אריה ביבי (קדימה): אני נותן לך את הזמן שלי. יואל חסון (קדימה): אני יכול לקבל את שתי הדקות שלו? היו"ר אורלי לוי אבקסיס: זה לא עובד ככה. אריה ביבי (קדימה): הוא פשוט מדבר כל כך יפה – – – היו"ר אורלי לוי אבקסיס: אני מסכימה. הוא גם פרלמנטר טוב. אגב, אתה מאוד לארג' על זמן שאין לך; אתה אפילו לא רשום. אתה מבין את החברים שלך למפלגה? יואל חסון (קדימה): אחלה חבר. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: מנדבים נדוניה שאין להם. אריה ביבי (קדימה): את זה אל תעשי – – – יואל חסון (קדימה): לא לסכסך בתוך המפלגה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: סתם, נכניס קצת הומור לשעות האלה של הערב. יואל חסון (קדימה): אני אתן לך, אתה תיתן לי – התחילו פריימריס. אז אני רוצה לומר משפט אחרון, קודם כול לחברי קדימה, לתומכי קדימה: אנחנו הולכים לקראת הכרעות פנימיות. קדימה תבחר את הרשימה הטובה והאטרקטיבית ביותר לבחירות הקרובות. קדימה תציג את הכוורת הטובה ביותר. אנחנו אלה שנתמודד על ראשות הממשלה. הציבור הישראלי יבין שההכרעה היא על ראשות הממשלה, ולכן בסוף התהליך אין לי ספק שקדימה היא זאת שתרכיב את הממשלה בכנסת הזאת, ואני רוצה להודות לך על אורך הרוח. תודה רבה לכולכם. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, חבר הכנסת יואל חסון. הבא בתור ברשימת הדוברים – חבר הכנסת נסים זאב, ומייד אחריו – חבר הכנסת עתניאל שנלר. נסים זאב (ש"ס): גברתי היושבת בראש, היום נכנסתי במקרה לוועדת הכספים כדי להצביע בנושא מסוים, והסתכלתי מה יש על שולחן ועדת הכספים, בראשותו של הרב גפני כמובן. משה גפני (יהדות התורה): לא הייתי. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: אתה כבר מתחמק. אני סקרנית לדעת, מה יש שם. נסים זאב (ש"ס): ותראו – הלכות מירוץ סוסים. מה קורה אם שני סוסים מתחרים זה עם זה, והגיעו יחד, ומה קורה כשיש שלושה סוסים, ומה קורה כשיש ארבעה וחמישה סוסים – איך מחלקים את הפרסים, לסוסים או לאלה שרוכבים עליהם. ממש מירוץ של סוסים יש פה. אי-אפשר להאמין. קטסטרופה. מה הבהלה הזאת? למה רוצים כל כך להתפרק? למה? מה אתם גוזרים על עצמכם? ואני פונה לראש הממשלה. אז מה אם תקבל עוד שלושה מנדטים? זה שיקול ללכת לבחירות, לטלטלה כזאת? שלמה מולה (קדימה): תצביע נגד. נסים זאב (ש"ס): יכול להיות שאצביע נגד. אתם, שכל הזמן, שלוש שנים, משמיצים בלי סוף – אגב, בנושא של ועדת-טל, יושב פה חבר הכנסת יוחנן פלסנר, שאני כבר שנתיים חבר אתו בוועדה. בשבוע שעבר הבאתי כמה הצעות, איך לפתור את הבעיה. פתאום הוא שומע אותן לראשונה. אמרתי לו: ידידי, אני כבר שנתיים מעלה את ההצעות האלה, מה קרה שאתה עכשיו שומע אותן? הוא פתאום הבין שבהצעות הפוליטיות שהם הציעו ובהכרזות הם בעצם ירו לעצמם בראש, כי לא היתה מטרה אמיתית לפתור את הבעיה. הנקודה והמטרה של שאול מופז, לצערי הרב, וגם של יוחנן פלסנר, היא שבסוף כל ועדה – לצאת באיזו הכרזה פופוליסטית נגד החרדים. אז קיבלתם את התוצאה, הגעתם להישגים, יריתם לעצמכם בראש, והיום אתם מתפרקים מעצמכם. אריה ביבי (קדימה): אם אנחנו לא נשמיץ אותך שעתיים – – – נסים זאב (ש"ס): תוכו, תוסיפו עוד צרה. אריה ביבי (קדימה): אם אנחנו לא נשמיץ אותך שעתיים, אתה תצביע נגד? שעתיים, אני מתחייב. נסים זאב (ש"ס): אני אגיד לך. אתה שואל אותי מה קורה למת אחרי שקוברים אותו. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: עוד פעם אתה לארג' על חשבון אחרים – אתה אומר: אם אנחנו לא. שאלת את החברים שלך, אם הם לא ישמיצו את החרדים שעתיים? אריה ביבי (קדימה): לא נשמיץ אותו שעתיים, שיצביע נגד. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: חתום לך? נסים זאב (ש"ס): תאמין לי, יכול להיות שעוד נצביע נגד. יש פה שיקולים, ואתה עוד תופתע, אני אומר לך. אנחנו לא בכיס של אף אחד. אני מבטיח לך שאנחנו לא בכיס של הליכוד ולא בכיס של ראש הממשלה, ואם מישהו מחליט ללכת למהלך שהוא לא מובן, והוא באמת הזוי ולא רצוי, אנחנו לא שותפים אתו. אני רוצה לומר, זה תלוי בחוקים האחרים. זאב בילסקי (קדימה): איזה חוקים אחרים? נסים זאב (ש"ס): אתה לא יודע. אתה רוצה לדעת מה ש"ס החליטה? באמת. אתה רוצה שאני עכשיו אומר לך את כל הסודות? הלוא יסלקו אותי בסוף מהסיעה שלי. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה. משפט אחרון. נסים זאב (ש"ס): אני רק רוצה לומר משפט אחד, אחרון. אני רוצה לומר מה היה בארצות-הברית במלחמת וייטנאם. תלמידי ישיבה בארצות-הברית, לא גייסו אותם, אף ששם יש הפרדת דת מהמדינה. התחשבו בבחורי ישיבה. יש להם הערכה לבני ישיבה. מה קרה לנו, מדינת היהודים? מה, אנחנו מדינת יהודים רק על הנייר? מבקשים מדינה, חוקה של מדינה יהודית ודמוקרטית. איפה היהדות שלנו? איפה הערכים שלנו? היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה, חבר הכנסת נסים זאב. נסים זאב (ש"ס): תסתכלו איפה הבעיה שלנו. הרצח של יום-יום, שאנחנו רואים בחוצות העיר, בבאר-שבע, ברחובות, בכל פינה – – היו"ר אורלי לוי אבקסיס: חבר הכנסת נסים זאב. נסים זאב (ש"ס): – – כי עלה מוות בחלוננו. זאב בילסקי (קדימה): היא מנסה לרמוז לך שנגמר הזמן. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: חבר הכנסת נסים זאב, תודה רבה. נסים זאב (ש"ס): אתה מכיר שפעם אצלי הזמן נגמר? היו"ר אורלי לוי אבקסיס: אני יכולה להמליץ לך דבר אחר. יש עדיין הצעות חוק לקריאה ראשונה שאפשר להירשם אליהן. נסים זאב (ש"ס): בואי נחבר את הצעות החוק – תיתני לי את הזמן ברצף. אני באמת אתרכז יותר. נגיע לסיכומים. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך. נסים זאב (ש"ס): אני מודה לך, בכל אופן, על הסבלנות. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: בבקשה. תודה רבה לך. והבא בתור ברשימת הדוברים, כמו שאמרתי, חבר הכנסת עתניאל שנלר, ומייד לאחריו – חבר הכנסת דני דנון. יעקב אדרי (קדימה): גברתי היושבת-ראש, כולם מדברים נגד ויצביעו בעד. זה לא ברור? היו"ר אורלי לוי אבקסיס: אתה רואה כמה נזיל פה הנושא. עתניאל שנלר (קדימה): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת הנכבדים – – – זאב בילסקי (קדימה): רציתי להעיר שמה שהוא אמר, שעתיים, קשה לנו, אני לא יודע אם נעמוד בזה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: זהו, התחייב בלי תוקף. בבקשה. עתניאל שנלר (קדימה): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, היום אחרי-הצהריים חשתי והבנתי את המהות של שיח בין ערכים. מצד אחד, היתה ועמדה על הבמה שאלת ערכי ההתיישבות, בשאלת אותה גבעת-האולפנה הידועה; מצד שני, ערך עצום של שלטון החוק, של משפט. וכשיש קונפליקט בין ערכים, חוכמת המנהיגות המדינית והמשפטית כאחד, לפעול בתבונה – לא לכופף ידיים, לא ליצור עימותים, כי משהו יתקלקל. האם אנחנו רוצים לפגוע בערכי התיישבות במעמד הציוני עכשיו, לא הפוליטי? האם רוצים לפגוע בערכי המשפט? לצערי, לצערי, היום, לעניות דעתי, מערכת המשפט כשלה. התיישבות חייבת להיות על-פי חוק, ורק על-פי חוק, ורוב ההתיישבות ביהודה ושומרון היא חוקית לחלוטין. השליחות שבהתיישבות היא שליחות של הציונות, והחשיבות של שמירת ערכי ההתיישבות לא נופלת מחשיבות שמירת ערכי החוק והמשפט. והיום כשלו בתבונתם – מי שקבע להיכנס למהלך שישלמו עליו מחיר גדול מאוד, ולא משנה מאיזה צד. שלמה מולה (קדימה): היה פסק-דין חלוט. עתניאל שנלר (קדימה): שני הצדדים ישלמו מחיר ערכי גדול מאוד. ומשום שיש כלל "חמישיתו יוסף עליו", אני רוצה להציע כמה פתרונות אפשריים. הפתרון האחד, להגיע לפתרון משפטי, ואני לא אציג אותו כאן, כי כבר יש פסק-דין. פתרון אחר, ואולי זה המקום, שעל כל מבנה, בית או דירה שייהרסו או יפונו, ואם צריך לפנות, יפנו, "חמישיתו יוסף עליו" – יקימו חמישה אחרים. יקימו את החמישה האחרים על קרקע ראויה, על-פי החלטת הממשלה, בכפוף למדיניות ותפיסת העולם של הממשלה, לפי תפיסתה המדינית. זה לא משנה עכשיו מי המפלגה המושלת. ועוד הצעה קטנה, גברתי היושבת-ראש. כל ממשלה חייבת מכאן ולהבא, בעיקר לקראת הבחירות, להבין שערכי ההתיישבות לא פסו מעם ישראל. וכשמציינים "יום הרצל", אנחנו צריכים לדעת שההתיישבות ביהודה ושומרון, כמו בנגב ובגליל, כמו בתל-אביב, היא חלק מהחזון הציוני. ואותם אנשים אדירים, חשובים, ערכיים, המיישבים את ארץ-ישראל, לפי תפיסת כל אחד במקום שהוא רוצה, או חושב שהממשלה צריכה לשלוח אותו לשם, או שהממשלה שלחה אותו לשם, הם האנשים הטובים ביותר שיש במדינה הזאת. ולכן נדמה לי שכשהממשלה רוצה לעשות דבר נכון, היא צריכה תמיד לכבד החלטות בית-משפט ו"חמישיתו יוסף עליו" – על כל מה שמזיזים, חמישה אחרים תחתם. תודה רבה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, חבר הכנסת עתניאל שנלר. חבר הכנסת דני דנון – איננו במליאה. חבר הכנסת מגלי והבה – איננו במליאה. הרגע הוא היה כאן, אולי הוא פשוט מאחורי – קראתי בשמך. לרגע נסתרת מעיני. בבקשה, חבר הכנסת. מגלי והבה (קדימה): גברתי היושבת-ראש – – היו"ר אורלי לוי אבקסיס: שלוש דקות לרשותך. מגלי והבה (קדימה): – – חברי חברי הכנסת, אין ספק שכל כנסת וקדנציה של כנסת מגיעה ליום כזה שצריך לפזר אותה וללכת לבחירות. אבל כשאנחנו מסתכלים, ושמעתי את הנימוקים של יושב-ראש הקואליציה, כשראש הממשלה עוד לפני חודש אמר, לא רק לי אלא לכל מי שהאזין לו, גם במקום הזה וגם בכל אמצעי התקשורת השונים: הממשלה הזאת תסיים את ימיה, ואני הולך לסיים את הקדנציה, ועוד היה מתגאה שזה מעבר לארבע השנים המקובלות, אז ראש הממשלה בסוף מחליט שהוא רוצה – כאילו חיכה שאנחנו נעשה פריימריס, קדימה, ואז הוא יצא לדרך. אתה הולך, אדוני ראש הממשלה, לבחירות, רק מפני שיש לך סיכוי להיבחר? זה זלזול באינטליגנציה של ציבור הבוחרים בישראל, כי בואו תראו, נשאל את עצמנו את השאלות: מה מצפים מממשלה? מה היעדים של הממשלה, ששמו אותם על השולחן לפני כל הבוחרים? ואז נתחיל בדבר החשוב ביותר: האם הממשלה הזאת התקדמה בתהליך המדיני? התשובה היא לא. האם הממשלה הזאת ניסתה להרחיב את המעגלים שלה מבחינת ההשלכות המדיניות על האזור ובכלל? התשובה היא לא. אני יכול להגיד לך, גברתי היושבת-ראש, אומנם שר החוץ מהמפלגה שלך, אבל מצבנו הבין-לאומי הוא מן הגרועים ביותר, ואנחנו יודעים מה חושבים עלינו בקהילה הבין-לאומית ומה חושבות עלינו מדינות אירופה ודרום אמריקה, וזה מביא אותנו – – – גאלב מג'אדלה (העבודה): בשליחות האחרונה שלך תיקנת קצת את המצב. מגלי והבה (קדימה): אני לא שומע אותך, ולכן אני לא רוצה להפסיד את הזמן שלי. גאלב מג'אדלה (העבודה): בשליחות האחרונה שלך תיקנת את המצב קצת. מגלי והבה (קדימה): ודאי. עובדה שבטורקיה שמו לי שטיח אדום וקיבלו אותי כמו שצריך; אני מסכים. אבל ברגע שאתה בנושאים האלה, שלא לדבר – נכנס מומחה לכלכלה אצלנו, חבר הכנסת ברוורמן. העלאות המסים, העלאות מחירי המוצר – רק אתמול התפרסם, גברתי היושבת-ראש, רק מהבלו, קרוב ל-5.5 מיליארד שקל נכנסו לקופת המדינה. מי סובל? השכבות החלשות, שכבות הביניים. איפה ההבטחות שלו לשפר את המצב במדינה? על הנייר הוא עושה הרבה. לכן אני אסכם ואומר: לא צריך להיבהל מהבחירות. אנחנו סומכים על הבוחרים בישראל, ואני מבטיח לאותו ראש הממשלה – אנחנו יודעים על הרבה ממשלות שהן ביוזמתן פירקו את הממשלה ובסוף הלכו לאופוזיציה. כולי תקווה שהאזרחים שרואים אותנו וצופים בנו ומחכים לרגע הזה יענישו את הממשלה הזאת על כל הגזירות ועל כל הפשלות, אם בתחום המדיני ואם הגזירות הכלכליות ואם מצבו של האזרח בישראל, שנעשה יותר גרוע. תודה רבה, גברתי. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, חבר הכנסת מגלי והבה. הבא בתור ברשימת הדוברים – חבר הכנסת נחמן שי, ומייד אחריו – חבר הכנסת יוחנן פלסנר. קריאה: – – – היו"ר אורלי לוי אבקסיס: מייד אחרי חבר הכנסת נחמן שי. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת נחמן שי. נחמן שי (קדימה): גברתי היושבת-ראש, אני רואה שאת כבר 50 דקות בעמדה. חברי חברי הכנסת – – – היו"ר אורלי לוי אבקסיס: יש לנו עוד לילה ארוך. נחמן שי (קדימה): נכון. אני בר-מזל היום. אני רוצה לומר כמה מלים על הסוגיה הזאת של בחירות מוקדמות, כי זה לא אסון לשאול למה בכלל אנחנו הולכים לבחירות עכשיו, וזו גם לא תחושה של חולשה. כי בפסיכולוגיה של הכנסת זה נעשה איזה דבר שלילי, אסור לשאול, זה איזה קודש הקודשים – נכנסים לבחירות, כאילו שזו מצווה שנחתה עלינו מלמעלה, אבל זה לא. זו שאלה מאוד טובה וחשובה. נכון שאופוזיציה, ואנחנו משתייכים אליה, צריכה לחתור בכל כוחותיה להפיל את הממשלה בכל רגע נתון והיא גם צריכה להיות מוכנה להחליף אותה באותו רגע, והכול בסדר גמור, אבל מותר גם להסתכל ולבקר כל החלטה של הממשלה, גם החלטה של הממשלה כשמרכיבים אותה וגם החלטה של ממשלה כשמפרקים אותה, ולשאול למה ולתהות על כנות הכוונות וטוהר הכוונות של הממשלה כשהיא מחליטה החלטה כל כך מרחיקת לכת – פתאום ללכת הביתה. ואנחנו יודעים למה. היו כל מיני ספקולציות, כרגיל במדינת ישראל, מייד היה הנימוק הביטחוני, לחשו אותו באולפני הטלוויזיה: אתם בטח מבינים, יש משהו עם אירן, רוצים לעשות כך, רוצים לעשות אחרת – קשקוש בלבוש, שום דבר. האמת הפשוטה היא האמת שעלתה היום לאורך הדיונים, וגם בעת האחרונה: יש החלטות שהממשלה לא מסוגלת יותר לקבל בכוחות עצמה. שתי סוגיות מרכזיות: האחת היא אותו חוק טל והאחרת היא מגרון. שני דברים שבג"ץ הניח כתפוח אדמה לוהט על מפתנה של הממשלה, והיא לא ידעה לבלוע או לירוק, אז היא אמרה: נלך לבחירות, שזה הפתרון הקל והרע בעת ובעונה אחת. מה לעשות? זה הפתרון הקל לכאורה, כי הנתונים הם מלהיבים, אבל הוא פתרון רע כשלעצמו, כי ממשלה – מה לעשות, מותר להגיד את זה לאנשים שפעם היו בממשלה ועוד יהיו בממשלה – הממשלה צריכה למשול והממשלה צריכה לקבל החלטות. והחלטות, זאת אומרת למצוא פתרון. והיו דרכים שהממשלה הלכה בהן בעבר. זה היה בעיקר דרכים של שימוש בכסף: נתנו לזה ונתנו לזה ונתנו לזה. גברתי היושבת-ראש ודאי מספרת בלילה סיפורים לילדים שלה – נתנו לזה, נתנו לזה ולמי לא נשאר? לא נשאר בסוף למישהו, כנראה, אז נגמר הכסף, ובקרוב נשמע על גירעון גדול בתקציב, ונשמע שקופת המדינה לא יודעת לתת יותר, ואז אמרו: נלך לבחירות. אז נדחה מצד אחד את יישום כל החוקים האלה – ויחד עם זאת אנחנו נצטרך להתמודד גם עם קשיים כלכליים. וזה בדיוק מה שהיא עשתה, זאת האמת הכי פשוטה. ואני מאוד מקווה שנגיע לרגע שכן ניתן פתרון צודק למגרון. הצדק שם הוא גם כן לא שחור-לבן. צריך להתחשב. אז צריך להתחשב בחיפוש פתרון חכם. ואותו דבר, צריך לתת גם פתרון לסוגיית השירות והשוויון בשירות. צריך למצוא, לא על חשבון שנאת חרדים – לא, בשום פנים ואופן – אבל איזה פתרון סביר שיביא להשתלבותם בחברה. לכן הממשלה שוגה כשהיא הולכת עכשיו לבחירות, ואני מקווה, אני מאוד מקווה, שהציבור יעניש אותה על כך. תודה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, חבר הכנסת נחמן שי. הבא בתור ברשימת הדוברים – חבר הכנסת יוחנן פלסנר, ומייד אחריו – חבר הכנסת אבישי ברוורמן. שלוש דקות. יוחנן פלסנר (קדימה): גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הכנסת השמונה-עשרה מתפזרת היום ואנחנו יכולים להגיד לה שלום ולא להתראות. שלום ולא להתראות לכנסת שאחת הגאוות העיקריות שלה זה חוקים שפוגעים ביחסים בין רשויות השלטון; שלום ולא להתראות לכנסת שלא חוקקה חוקים חברתיים, שלא נתנה מענה לציבור המשרת והעובד; שלום ולא להתראות לכנסת שאפשרה לממשלה להעמיק את הקיפאון המדיני של מדינת ישראל; שלום ולא להתראות לכנסת שלא העזה ולא השכילה להתמודד עם הצורך לשנות את שיטת הממשל; שלום לכנסת שלא פתרה ולא קידמה את סוגיית השוויון בנטל. אופיר אקוניס (הליכוד): אתם קידמתם. יוחנן פלסנר (קדימה): שלום לכנסת השמונה-עשרה. הכנסת הזאת מזמן סיימה את תפקידה, ממשלת נתניהו מזמן סיימה את תפקידה. אני לא חושב שהיסטוריון רציני או אדם רציני יוכל להסתכל לאחור ולציין אפילו הישג משמעותי אחד לממשלת נתניהו. ולכן נכון שהכנסת הזאת מתפזרת. אבל לפני שהיא מתפזרת, אנחנו יכולים עוד בוועדת הכנסת לשנות או לייצר מכניזם שיקבע שהכנסת הזאת יכולה עוד לעשות שני מעשים טובים לפני שהיא מפזרת את עצמה, וטוב שכך. הדבר הראשון, הכנסת הזאת מחויבת – גם מבחינה מוסרית, גם מבחינה חוקתית, גם מבחינת הצורך הלאומי – הכנסת הזאת חייבת לחוקק חלופה לחוק טל. ואנחנו יכולים לדאוג לזה ויכולים להתחייב לכך שהכנסת הזאת תחוקק חלופה לפני שחוק טל מתפוגג, לפני שהוא מסתיים, בסוף חודש יולי. אי-אפשר להסתפק רק באמירות – בוא נגיד, הלא-מדויקות, אני לא – שאין בהן אמת, של ראש הממשלה, שבא בבוקר יום ראשון בשבוע שעבר לפעילי השוויון בנטל ואמר להם: אנחנו נחוקק חלופה לחוק טל עוד במהלך המושב הזה; מייד אחר כך הגיע לישיבת הממשלה, וכבר שם הכותרות שיצאו מישיבת הממשלה: אנחנו הולכים לבחירות, אנחנו מפזרים את הכנסת, או במלים אחרות: מה שאמרתי לא התכוונתי. אבל, אדוני ראש הממשלה, זה לא בידיים שלך. ודאי שאם זה היה בידיים שלו הוא היה מאריך את חוק טל עוד חמש שנים, עוד עשר שנים, לא היה עושה דבר. זה בידיים שלנו, זאת היכולת שלנו, עוד לפני שהכנסת הזאת הולכת הביתה, לחוקק חלופה לחוק טל, להעביר שינוי בשיטת הבחירות, כך שנחזיר את העוצמה ואת השליטה למפלגות הציוניות המרכזיות. את שני השינויים הללו אפשר להעביר עוד בכנסת הזאת, עם הרוב הציוני שנמצא כאן, בבית הזה, וזה האתגר שלנו, על זה נימדד, את זה עוד אפשר לעשות ואת זה אני מצפה שנעשה. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, חבר הכנסת יוחנן פלסנר. וכמו שאמרתי, הבא בתור ברשימת הדוברים – חבר הכנסת אבישי ברוורמן, ומייד אחריו – חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. יש לך שלוש דקות. אבישי ברוורמן (העבודה): גברתי היושבת-ראש, חברי השר מיכאל איתן, חברי חברי הכנסת, אכן נפל הפור. מיקי, כמדומני שזה בעצם בשנים האחרונות זמן כהונתה של ממשלה בממוצע. היא לא מכהנת יותר משלוש שנים, לכן אנחנו התכנסנו לממוצע. אבל אם אני מסתכל אחורה ואני שואל את עצמי: כן, אנחנו פה, שלוש שנים התכתשנו כאן, רבנו כאן, יצרנו כאן, בתוך איזו כנסת שאיבדה מכבודה במדינת ישראל, כאשר בסקרים בציבור התפקיד של פוליטיקאי נחשב התפקיד הבזוי ביותר, שתלמידי בתי-ספר תיכוניים אינם מוכנים ללכת לשם. זאב בילסקי (קדימה): יש לך טלפון. אתה רוצה שאני אענה? אבישי ברוורמן (העבודה): חברי זאב בילסקי הוא כל כך מסור לי, שהטלפון – הטלפון אפשר שיצלצל – – – זאב בילסקי (קדימה): זה מספר חסוי, אז אני לא יודע. אבישי ברוורמן (העבודה): זאביק, היתה אומרת לך ידידתי, בתו של שר החוץ לשעבר דוד לוי, שזה לא מנומס. אם הטלפון יצלצל – יצלצל. ברגע שאדם משוחח, הוא קיבל את שתי הדקות של הפרסומת שלו לפריימריס. אבל אפשר לכבות את הטלפון. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: אני אוסיף לך חצי דקה. אבל אתה יודע מה, אתה גם משטנקר שהוא מחזיק טלפון שמצלצל בתוך המליאה. לא מתאים לך, זאב. אבישי ברוורמן (העבודה): אנחנו מה שנקרא גם בזמן הומור. זאב בילסקי (קדימה): אוניברסיטת בן-גוריון – – – אבישי ברוורמן (העבודה): לכן השאלה שאני שואל את עצמי: האם אפשר – אנחנו הולכים למערכת בחירות – השר איתן, השר איתן, אני מדבר אליך, מכיוון שאתה אחד מחברי הכנסת והשרים שאני מעריך ביותר בבית הזה. השר מיכאל איתן: תודה רבה. כבר עזרת לי בפריימריס. אבישי ברוורמן (העבודה): ואני מאוד אשמח שתגיע כמה שיותר גבוה, כי אתה כבוד לבית הזה. אני שואל את עצמי: איך אפשר – האם נצליח, לאחר מערכת הבחירות שבאה עלינו לטובה, ליצור כנסת שתהיה יותר רצינית, שיהיה בה יותר כבוד הדדי, שתהיה בה יותר רצינות? האם נוכל לבנות ממשלה שמתפקדת, לא בשביל להיראות טוב אלא למען החלטות שישנו את גורלנו, למען נכדינו, ולא רק לנצח בסקרים? כי אתה יודע, ידידי השר איתן, שהמשפט שמשתמשים בו לפי סקרים וסוקרים, "קול המון כקול שדי" הוא תרגום מלטינית. הקיסרים הרומים, כשהיו רוצים לקבל את גיבוי הציבור ברומא, היו נותנים, זורקים אוכל, מזון, לאותם אלה שמסתובבים ברומא, כולל חיילים משוחררים, ובמקביל היו לוקחים את הגלדיאטורים – לחם ושעשועים. וכולם היו צועקים: יאללה קיסר, ואז הקיסר היה אומר: קול המון כקול שדי; אני מוביל בסקרים, העם אתי. אלוהים, כמו שחונכנו אנחנו היהודים, אלוהים – בקול דממה דקה. כי אם היינו הולכים אחרי קול ההמון היינו חוזרים למצרים, לסיר הבשר. ולכן דמוקרטיה, אם תמשיך להידרדר בצורה שהכנסת הזאת הובילה לתוכה, שבה גם אנשים שהם מצטיינים ואיכותיים יורדים לצורך – כל הזמן רק לצעוק ולהתבטא כדי לקבל את הפרסום. מפני שמה שקורה היום, שמספיק שאדם מופיע הרבה בתקשורת, ואז אומרים: ראש ממשלה תהיה לנו; ונער קטון נוהג בם. מה למדנו? למדנו שדמוקרטיה, צריך שיהיה בה שלטון באמצעות הרוב, אבל צריך שתהיה בה אליטה משרתת. ואליטה צריכה לבוא מדלת העם או ממקומות אחרים, אבל משרתת למען העתיד; לא הפרסום. ולכן התפילה שלי היא שבכנסת הבאה אלה שייבחרו – ובממשלה הבאה – נתחיל להוביל מדיניות לא לפי הסוקרים, לא לפי הפרסום הזול שמדרדר את מדינת ישראל לעברי פי פחת – – – היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה. אבישי ברוורמן (העבודה): – – – שבגללו אנחנו סוגדים לאלימות ולפרסום זול, ואנחנו מביאים לאנשים שלא עשו דבר בחייהם – – היו"ר אורלי לוי אבקסיס: משפט אחרון. אבישי ברוורמן (העבודה): – – שאנשים ילכו אחריהם ויגידו: אלו מושיעינו. ואני אומר, פרופסור אלדד, ביום ההוא האטד הופך למלך. והתקווה שלי, השר איתן – כן, שאנשים כמוך יהיו בראשות הליכוד, שאנשים אחרים יהיו – כדי שתוכן יהיה בירושלים. וזאת התפילה שלי בסיום הכנסת הזאת. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, חבר הכנסת אבישי ברוורמן. הבא בתור – חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, ומייד אחריו – חברת הכנסת רונית תירוש. סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, שלוש דקות. גאלב מג'אדלה (העבודה): גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, כאן, בבית הזה, לפני פחות משבועיים שמענו את ראש הממשלה אומר: אנחנו נביא חלופה לחוק טל במושב הזה. אחרי זה או לפני זה אמר, הכנסת השמונה-עשרה תוציא את ימיה, והקדנציה הזאת תושלם. שני הדברים – פחות משבועיים – סתר אותם ברגע אחד. עכשיו תגיד לי, השר איתן, אני יכול להאמין לראש הממשלה הזה? קריאה: לא. גאלב מג'אדלה (העבודה): אני יכול להאמין לראש ממשלה שמתכנן בחירות מוקדמות כבר כמה חודשים ואומר לעם ישראל דברים שאין בהם שום אמת? אני לא רוצה להגיד "שקר" כי זה לא יאה לבית-המחוקקים. שלמה מולה (קדימה): לומר דבר לא אמת זה לא זר לראש הממשלה. גאלב מג'אדלה (העבודה): אני יכול להאמין לראש הממשלה הזה שיהיה קברניט המדינה? אריה ביבי (קדימה): אתה במיוחד לא. גאלב מג'אדלה (העבודה): איך אפשר? תאמין לי, אין לי הסבר לילדים שלי ששמעו אותו בשבועיים האחרונים. אין לי הסבר לילדים שלי – ראש הממשלה לא דובר אמת. הוא מתכנן על כל צעד ושעל להקדים את הבחירות ולהרוויח את השנה החמישית בקדנציה הבאה. איך אפשר? זה לא מדינה, וחברה, יקרה לנו? זה לא עתיד ילדינו? להפקיד אותם בידי אדם לא דובר אמת – ביודעין ובעזות מצח ובמתוכנן. ואני שמח שהממשלה הזאת מסיימת את ימיה, כי היא ממשלה רעה. מה הגאווה הזאת? כמעט 40% מהציבור מתחת לקו העוני – זאת הגאווה? ממשלה עשירה ועם עני – כבוד גדול, הצלחה אדירה, תפארת מדינת ישראל. ועוד מחר תביאו הישגים ותביאו מספרים ונתונים ותשתפכו, ותביאו את מחיאות הכפיים של הקונגרס 62 פעמים. במחיאות כפיים בקונגרס, אדוני השר איתן, לא בונים מדינה, לא מבטיחים את עתיד העם הזה, לא מגדלים את הדורות הבאים. בריחה מהחלטות גורליות וחשובות, ודחייה בעוד כמה חודשים, לא תושיע. אני גם רוצה להפתיע אותך: הממשלה הבאה בראשות נתניהו תחזיק מעמד פחות משנה וחצי. כי הדחייה של ההחלטות הגורליות – לא יברחו. אולי הוא יברח, אבל ההחלטות לא יברחו. אופיר אקוניס (הליכוד): גאלב, אתה אסטרולוג? גאלב מג'אדלה (העבודה): תראה, ימים יגידו. אני אמרתי לך לפני שנה וחצי כאן: אל תתחרה עם ליברמן וחבריו על הימין הקיצוני כי מחר לא תוכל להסביר את זה לעם ישראל ולא בחוץ. ונסעתי אתך לאמריקה – – אופיר אקוניס (הליכוד): ליברמן – – – גאלב מג'אדלה (העבודה): – – ושמו אותך בפינה, לא ידעת להסביר את הדברים, אקוניס. רק עכשיו חזרנו מאמריקה שנינו, ואתה לא ישנת בלילות, היית מודאג. אופיר אקוניס (הליכוד): – – – היו"ר אורלי לוי אבקסיס: חבר הכנסת אקוניס. גאלב מג'אדלה (העבודה): היית מודאג. לא יכולת להסביר את הדברים והזכרתי לך את הנאום שלי כאן לפני שנה וחצי. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: – – – דין ודברים. חבר הכנסת אקוניס, אתה מדבר ומקבל שלוש דקות. גאלב מג'אדלה (העבודה): וכל מלה אני אומר מדויקת. אני שמח שאתה מודאג, כי אתה אדם רגיש ומודאג לאמת. ונתקלת באמת באמריקה, ושמעת מה הסטודנטים אמרו לך – – היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, חבר הכנסת. גאלב מג'אדלה (העבודה): – – לא קיבלו שום תשובה, המשכת להיות מודאג – – היו"ר אורלי לוי אבקסיס: משפט אחרון. גאלב מג'אדלה (העבודה): – – לא ישנת בלילות. ככה אמרת לי, אתה ופניה קירשנבאום. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: משפט אחרון. אופיר אקוניס (הליכוד): אני ישנתי מצוין. גאלב מג'אדלה (העבודה): אמרתם לי: אנחנו לא ישנים בלילה, אנחנו מודאגים. אמרתי לכם, ממה אתה מופתע? אני אמרתי לכם את זה לפני שנה וחצי. אמרתי לכם את זה לפני שנה וחצי – תפסיקו את השקר – – היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. גאלב מג'אדלה (העבודה): – – אתם עושים שקר בנפשכם, כאילו מדברים עם עצמכם. תודה רבה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה. חברת הכנסת רונית תירוש, בבקשה, ומייד אחריה – חבר הכנסת אופיר אקוניס שכל מה שהיה לו לומר קודם הוא יוכל להגיד מעל במת הכנסת. אופיר אקוניס (הליכוד): אני חייב להגיד לגאלב שאני ישן טוב בלילה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: אתה תוכל להגיד את זה לכל עם ישראל ברגע שיהיה לך – – – גאלב מג'אדלה (העבודה): בארץ, לא בחוץ-לארץ. רונית תירוש (קדימה): גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני חושבת שזאת הזדמנות נאותה להבהיר לכל מי שעוד ספק בלבו שקדימה מאוד שמחה שהממשלה בעצם מפטרת את עצמה; זאת הוכחה שגם הממשלה הזאת מבינה שהיא הגיעה לסוף דרכה, ולכן אנחנו נשמח בעוד דקות אחדות להרים את ידינו ולהצביע בעד פיזור הכנסת. יחד עם זאת, כשנשאלתי על-ידי שר החינוך, שאמר: איזה מין חוסר אחריות ללכת עכשיו, באמצע תהליכים, אתגרתי אותו ואמרתי: נראה, אם אתה כזה אחראי, נראה אותך מצביע נגד. מזה קפצו כל אמצעי התקשורת, כמובן, ואמרו: הנה, קדימה לא רוצה בחירות. אז הנה, אני כאן לומר, קדימה מאוד רוצה את הבחירות; כאופוזיציה וכמי שעומד בראש האופוזיציה, תפקידנו להביא להפלת הממשלה במהירות המרבית. אבל מה ביקשנו היום? ביקשנו שבאותה מהירות שמביאים את החקיקה לפיזור הכנסת יאפשרו לנו בטווח הזמן הזה של מקסימום שבוע ימים להביא חוק לשוויון בנטל כדי לבטל את חוק טל. כדי להוכיח לעם ישראל מי פיו ולבו שווים, ומי רק מדבר מן השפה אל החוץ, כמו שעשה ראש הממשלה שרץ ל"מאהל הפראיירים", למילואימניקים, ואמר להם, הנה, אני מבטיח לכם שאני מבטל את חוק טל, ואני מביא חלופה לשוויון בנטל. בעודו אומר זאת למילואימניקים הוא ידע כבר בדיוק מתי הוא מתכנן להביא חוק לפיזור הכנסת ומתי הוא יציע את הבחירות. רבותי, קדימה היא היחידה מכל המפלגות, מכל סיעות הבית, שמוכנה היתה לדחות בשבוע את מה שאנחנו רוצים בו – להפיל את הממשלה ואת הכנסת. מאוד רוצים, אבל היינו מוכנים להתאפק שבוע על מנת להביא את אותו חוק לשוויון בנטל. אבל כמובן, ראש הממשלה, שמאוד לא רוצה להתמודד עם הבעיה הזאת, עם תפוח האדמה הלוהט הזה, מיהר להכריז שהוא עוד היום מעביר את זה בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית. הוא הוכיח שאם רוצים לעשות משהו ניתן לעשות את זה ביום אחד. אז למה לא יבוא ראש הממשלה וישמור על האמינות שצריכה לשקף כל מנהיג במדינה שלנו, ויגיד, הנה, מה שהבטחתי אני מקיים – אני אביא בתוך יום אחד, ב-24 שעות, בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית חוק לשוויון בנטל? אבל אין לו בכלל חוק כזה, אין לו הצעה כזאת. שלמה מולה (קדימה): בדרך כלל הוא לא מתכוון – – – הסתייגות באמירת אמת. רונית תירוש (קדימה): צר לי. צר לי שזה מה שאנחנו מחנכים לו את ילדי ישראל, שאפשר להבטיח אבל לא חייבים לקיים. היו"ר ראובן ריבלין: חברת הכנסת רונית תירוש, אני לא מתערב בוויכוח, רק כאשר מחליטים ללכת לבחירות אין בהכנה לַחוק שום שאלה חוץ מהתאריך. אין פה הגות. כשאת באה ומציעה הצעת חוק שיש לה תוצאות ויש לה צרכים תקציביים, אז יש ויכוח: מזמינים אנשים מן החוץ לבוא ולומר את דעתם לכאן או את דעתם לשם – שיניים לילדים, קופות-חולים, תשלום לטיפולים פסיכיאטריים – אלה דברים שצריכים לשמוע. פה, אם החלטת ללכת לבחירות, לך כמה שיותר מהר. זה לא שראש הממשלה מראה לנו שאפשר ללכת – – – רונית תירוש (קדימה): כן, אבל למה ראש הממשלה החליט? היו"ר ראובן ריבלין: פה זה צריך להיות ביום אחד. אם למשל הממשלה היתה מביאה לי – והביאה לי היום חוק, שבו כל "טרכטנברג" נמצא בחוק אחד – אמרתי להם, לכו תפצלו את זה לארבעה חוקים. ייתכן מאוד שמחר הממשלה תבוא להתווכח אתי, יבוא היועץ המשפטי – כל מיני דברים כאלה. יש דברים שהכנסת שומרת, אבל בחוק בחירות, אם החלטת ללכת לבחירות והכנסת החליטה, אין פה איזה דבר. אפשר לעשות את זה בשלוש שעות, אין שום בעיה כי אין שום הגות. כמובן, כל אחד רוצה לומר את דעתו, לכן הכנסת מנהלת פה דיון מרתוני וכל אחד יכול, מ-120 חברי הכנסת, לבוא ולומר את דעתו כפי שאת עושה זאת כרגע. אבל לא צריך. אפשר לנזוף בראש הממשלה בכל דבר שרוצים, אבל בעניין זה אני מוכרח לומר לך שכמעט כל הצעות החוק לפיזור הכנסת נעשו ביום אחד – לכל דורותיה. רונית תירוש (קדימה): על זה אני לא כועסת, אני רק אומרת שאם יש אפשרות להעביר חקיקה במהירות כזאת, בוא ננצל את האפשרות הזאת. היו"ר ראובן ריבלין: לא, רק חקיקה לפיזור הכנסת יכולה להיות במהירות כזאת, אחרת, אחרת – – – רונית תירוש (קדימה): למה? אני ראיתי. אדוני היושב-ראש, ראיתי שאת החקיקה של שר החינוך להשאלת ספרי לימוד הוא הביא בתוך ימים ספורים – ראשונה, שנייה ושלישית. זה היה ביום רביעי שעבר בקריאה ראשונה. אני שותפה לחקיקה הזאת, ואני, אגב, מאוד שמחה עליה. אבל ביום רביעי – – – היו"ר ראובן ריבלין: גם מאיר שטרית, בכשרונו כיושב-ראש ועדה, כמו כשר, יכול להעביר חוק ביומטרי בארבע שעות. רונית תירוש (קדימה): נכון, גם ראינו את חבר הכנסת כץ מעביר חוקים מאוד כבדי משקל בתוך יומיים. היו"ר ראובן ריבלין: אבל השאלה אם באו לפניו אנשים שהיו צריכים לומר את דברם ולא אמרו. פה אני אומר לך, בעניין של פיזור הכנסת, או מסכימים או לא מסכימים. אין פה, אין פה הגות. רונית תירוש (קדימה): אין לי ויכוח, אין לי ויכוח. אני רק אומרת שאם ראש ממשלה רוצה לעשות משהו מהר, הוא יכול להביא את זה בחקיקה ממשלתית ולהעביר את זה במהירות. ולכן אני שואלת את ראש הממשלה: האם לפני שבוע לא ידעת שאתה הולך לבחירות? אם ידעת, מדוע הבטחת להביא חקיקה שאתה לא מחוקק אותה במהירות האפשרית פה, ויש אפשרות לעשות את זה מהר? יתירה מזאת, כשקדימה שואלת בעצם, למה ראש הממשלה רץ לבחירות? אז אומרים: רגע, אתם, קדימה, לא רוצים? אנחנו מאוד רוצים בחירות. אבל אני שואלת את ראש הממשלה: למה אתה רץ? למה אתה אומר: אני לא רוצה להיסחט? במה הסחטנות שונה ממה שהיתה לך לפני שנתיים? למה לא הכרזת לפני שנתיים על פיזור הכנסת? זאת אומרת, לא ברור לי למה דווקא כרגע, אלא אם כן ההסבר שהוא לא רוצה להתמודד עם חוק טל שריר וקיים, וזה ההסבר שאני נותנת לעניין. היו"ר ראובן ריבלין: מאה אחוז. אני גם חשבתי לי, גם לפני שבועיים אפילו, לפני חודשיים, שאנחנו לא יכולים לעבור את כנס הקיץ של המושב הזה. אי-אפשר, בלתי אפשרי, כי הכנסת צריכה לקבל החלטה עד 31 באוגוסט בדבר שהקואליציה לא יכולה – יש תקציב המדינה שעדיין לא התחילו להכין אותו כי יש בעיות. זה דבר – אחת ועוד אחת שווה שתיים. רונית תירוש (קדימה): אבל, אדוני, אני חושבת שיש פה זילות של הכנסת או של המוסד הזה. היו"ר ראובן ריבלין: לא, לא. אין שום זילות. רונית תירוש (קדימה): לא, אני אסביר לך איך. אם הפתרון לכל מצוקה של קבלת החלטות והניסיון להימנע מקבלת החלטות הוא – בואו נפזר את הכנסת – – – היו"ר ראובן ריבלין: לא. רונית תירוש (קדימה): זו המשמעות. היו"ר ראובן ריבלין: לא. רונית תירוש (קדימה): אני לא יודעת להסביר את זה אחרת. היו"ר ראובן ריבלין: אני לא רוצה להתווכח אתך. יש רגעים שראשי ממשלה, בכל תקופות הכנסת מאז 1948, יודעים שיש נושאים שצריכים לקבל החלטה עליהם אחרי הבחירות ולא לפני בחירות. ואם זה בשנת בחירות אז הם אומרים: נלך לבחירות מוקדמות. בוודאי אם מצבם בשוק – – – רונית תירוש (קדימה): אוקיי, אז אם בחוק טל עסקינן, מדוע ראש הממשלה הלך לפני שבוע והבטיח שיביא? היו"ר ראובן ריבלין: זה תשאלי אותו. אבל – – – רונית תירוש (קדימה): אז אני חושבת שאני מדברת כאילו הוא יושב פה. היו"ר ראובן ריבלין: זה תשאלי אותו. רונית תירוש (קדימה): אני שואלת, אני שואלת את ראש הממשלה. הבעיה היא שהתקשורת – – – היו"ר ראובן ריבלין: אוקיי, אוקיי, תודה רבה. עכשיו אני אתן לך, הואיל ואני גזלתי ממך את הכול, ואני מצטער בצער רב, הנה, אני נותן לך דקה ואני מבקש ממך לסיים. רונית תירוש (קדימה): תודה. הבעיה שהתקשורת פירשה את זה, את השאלות שלנו למה כעת ולמה עכשיו, כדי להביך את ראש הממשלה – אמרו: אה, אז אתם לא רוצים בחירות? אנחנו מאוד רוצים בחירות, אני חוזרת ואומרת. עכשיו אני רוצה לומר לך עוד משהו, אדוני היושב-ראש: המהירות שבה ראש הממשלה רץ לבחירות, מעבר לבעיה של ההתמודדות עם ביטול חוק טל, לפחות כך אני מבינה את זה, היא מהפחד מהאפשרות שקדימה תשדרג את עצמה ותמתג את עצמה כמו שמגיע לה, והוא לא רצה לתת זמן התארגנות לקדימה עם ראש תנועה חדש. עשינו פריימריס אצלנו. הוא פוחד ששאול מופז יקבל את מה שמגיע לו לקבל. אחרי כל החשיפה שלו לציבור, כשיבינו מה באמתחתו, מה האג'נדה שלו ולמה הוא מתחייב, יש סיכוי מצוין שקדימה תשתדרג עם מספר המנדטים שלה. זה מאוד מפחיד את ראש הממשלה, ולכן הוא רץ. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. רונית תירוש (קדימה): ורק לסיום אני אומרת שבעניין הזה שאול מופז עשה היסטוריה, כי הוא היחיד שבזכות היבחרו בפריימריס הוא הצליח לפזר את הממשלה ואת הכנסת. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה, תודה רבה. הבא אחריה – חבר הכנסת אופיר אקוניס. ולאחריו – שכיב שנאן, ולאחריו – יעקב כץ, ולאחריו – זאב בילסקי. ויש לנו רוני בר-און, מאיר שטרית וזאב אלקין. וכאן הרשימה סגורה, וכל אחד – שלוש דקות. ואני מבטיח לא להפריע לאף אחד. בבקשה. אופיר אקוניס (הליכוד): זה הבטחה חשובה, אדוני. הבטחות זה דבר חשוב, וגם קיומן. אדוני היושב-ראש – – – היו"ר ראובן ריבלין: אני שומע כל היום את רונית תירוש – – – אני פשוט לא מבין. אופיר אקוניס (הליכוד): כן, נכון. אדוני היושב-ראש, ביממה הקרובה תסיים הכנסת השמונה-עשרה שלוש וחצי שנות כהונה. זו כנסת פעלתנית, דעתנית, ברובה הגדול אידיאולוגית. יש בה רוב מובהק למפלגות המחנה הלאומי, בדיוק כפי שקבע הבוחר הישראלי. וכעומק הפעילות כך היה גם עומק הביקורת. הביקורת משמאל מגייסת את כל התחמושת המילולית והבנאלית והפבלובית שמוכרת לנו מימי תחילת היישוב, ומתחילת הציונות במדינת ישראל או בארץ-ישראל: פאשיסטים, ימין קיצוני, סתימת פיות, פגיעה בדמוקרטיה. אדוני, פרץ ההתלהמות של השמאל הקיצוני, כולל כאן הערב בתחילת הדיון, מוכיח שוב בפעם המי-יודע-כמה שמי שאינם מבינים מהי דמוקרטיה לא מקבלים את תוצאות הבחירות ואת דין הבוחר, ואינם מבדילים בין שלטון הרוב לבין הניסיון הבלתי-פוסק לעריצות המיעוט, הם דווקא אלה שרוממות שלטון החוק וחופש הביטוי זועקים מגרונם, אך נכשלים במבחן הבוחר פעם אחר פעם – אנשי השמאל בישראל, והם מיוצגים כאן ברוב גדול על-ידי סיעת קדימה. על פסילתה של חברת כנסת שהשתתפה פרואקטיבית בפיגוע טרור, על זה זעקו? הכנסת השמונה-עשרה, אדוני היושב-ראש, אכן היתה מאופיינת בקיצוניות, בקיצוניות של חברי הכנסת הערבים. אני כבר הודעתי כאן מעל הדוכן הזה, ואני חוזר על הודעתי שכנציג הליכוד בוועדת הבחירות המרכזית לכנסת התשע-עשרה אפעל בדיוק לפי חוק-יסוד: הכנסת, סעיף 7(א): מי שהשתתף במאבק מזוין נגד ישראל מנוע מלהתמודד לכנסת. אני חושב שאין מחלוקת בבית הזה, כך אני מקווה, שחברת הכנסת זועבי עונה, לדאבון הלב, על הקריטריון המפוקפק הזה. החוק למניעת תרומות ממדינות זרות לעמותות פוליטיות שיזמתי ושאושר ברוב גדול בוועדת שרים לחקיקה – יכול להיות על זה ויכוח, הגישו על זה ערעור, בסדר – הוא אושר שם ברוב גדול. 11 תמכו, חמישה התנגדו. אני מתכוון, כי אני חושב שהוא מוסרי ביותר, להמשיך בעזרת השם בכנסת הבאה את החוק הזה, שמדבר על כך שמדינות זרות לא יתרמו עוד לעמותות פוליטיות במדינת ישראל. והיתה התלהמות, אדוני היושב-ראש, לסיום, הגדולה ביותר של אנשי השמאל, של אנשי האופוזיציה, על המדיניות שהממשלה מקדמת ביהודה ושומרון. ובכן, אנחנו מודים באשמה. נבחרנו כדי לבנות ולא כדי לפנות. ואני מוכרח לומר ששמעתי בצער את החלטת בג"ץ לפני כשעתיים שדורש לפנות את גבעת-האולפנה. אני אמרתי בעבר, אדוני, גם מעל הדוכן הזה – – – היו"ר ראובן ריבלין: – – – אופיר אקוניס (הליכוד): אני חושב שדרושה, בצורה מאוד נחרצת ומהירה, יוזמה ממשלתית, חקיקה ממשלתית, שתסדיר את ההתיישבות בגבעת-האולפנה ובמקומות אחרים, משום שסוגיית ההתיישבות של עשרות משפחות ישראליות, ציוניות, של אנשים שמשרתים בצבא ובתפקידים בכירים, חייבת להיות מוסדרת בקידום חקיקה מהירה, גם במהלך פגרת הכנסת. אדוני, אתה אמרת כבר, שמעתי אותך. היו"ר ראובן ריבלין: רק הממשלה. אופיר אקוניס (הליכוד): אמרתי, חקיקה ממשלתית במהלך פגרת הכנסת יכולה להיות כאן, במקום הזה, גם בוועדות וגם במליאה. היו"ר ראובן ריבלין: – – – שיצטרכו. אופיר אקוניס (הליכוד): לסיום, אדוני, הכנסת השמונה-עשרה לא היתה כנסת לאומנית, היא היתה כנסת לאומית – – היו"ר ראובן ריבלין: – – – אופיר אקוניס (הליכוד): אני מסיים. – – היא אינה קיצונית, היא פשוט ימנית, כפי שרצה רוב הציבור הישראלי בבחירות 2009. אני מקווה, אדוני, שנחזור לכאן במהרה בחודשי הסתיו כדי להמשיך ולשמור על ארץ-ישראל, על ההתיישבות, על ירושלים מאוחדת, ונפעל כאן בממשלה חדשה, בקואליציה חדשה בראשות הליכוד, כי הציבור רוצה את דרך הליכוד. היו"ר ראובן ריבלין: לא יהיה בצום גדליה. אבל בין כסה לעשור הכנסת תחזור לכאן. אופיר אקוניס (הליכוד): יפה, אז אנחנו בעזרת השם כמובן נחזור לכאן בין חגי תשרי, ונמשיך לנהל את ענייני המדינה באחריות בדרך הליכוד. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה לחבר אקוניס. חבר הכנסת שכיב שנאן – איננו נוכח. זאב בילסקי – בבקשה, אדוני. ואחרי זאב בילסקי יהיה מאיר שטרית. זאב בילסקי (קדימה): אדוני היושב-ראש, ידידי השר מיקי איתן, חברי הכנסת הנכבדים, אתה יודע, אני בא מאיזה בית-ספר, אדוני היושב-ראש, ששם נבחרים ראשי רשויות. נבחרים בתאריך מסוים והקדנציה מסתיימת בתאריך מסוים, וכל אחד מתכנן את דרכו, גם האופוזיציה, גם הקואליציה. כל אחד יודע שפעם בחמש שנים יש בחירות – – – היו"ר ראובן ריבלין: יש כל יום שני הצעת אי-אמון בראש – – –? זאב בילסקי (קדימה): אין דבר כזה בכלל. היו"ר ראובן ריבלין: אין דבר – – – זאב בילסקי (קדימה): אין דבר כזה בכלל. אני חושב שאדוני היושב-ראש, באמת אתה יודע, לא היתה לי הזדמנות. גם בהתחלה, הייתי פה חדש, עד שתפסתי מה הולך. אבל חלק מהרעיונות, באמת, זה – למשל כשיש 40 חתימות, אז אלה שחותמים צריכים להיות פה, לא רק ראש הממשלה יושב פה לבד ו-40 אנשים מסתובבים. ואני חושב שאי-אמון כל שבוע זה גם כן לא דבר שהוא כל כך חכם. ואפשר לשפר את הבית: אתה יודע מה? אני רואה את ערימות הספרים שאתם שמים פה; תאמין לי, אפשר לשים משהו אחר, איזה דיסק קטן. לא צריך לבזבז כל כך הרבה נייר. יש פה כל כך הרבה דברים שצריך לעשות. היו"ר ראובן ריבלין: לא על זה מסתכלים ולא על זה מסתכלים. זאב בילסקי (קדימה): אוקיי. אבל אני אגיד לך מה הכי כואב לי. היו"ר ראובן ריבלין: אתה מסתכל. לא – – – זאב בילסקי (קדימה): אני מסתכל כי זה הטבע שלי. אני, כשהייתי עם אשתי בשאנז-אליזה – – – היו"ר ראובן ריבלין: נכון. מאיר שטרית, אין מלה שהוא לא – – – זאב בילסקי (קדימה): הייתי בחופשה עם אשתי, הסתובבנו בפריס, ופתאום אני אומר לה: תראי איזה פח זבל חדש. הסתובבתי, מדדתי, ראיתי. היא אמרה: אני לא רוצה לנסוע אתך לחופש יותר. אני כזה. אבל בוא אני אגיד לך משהו, אדוני היושב-ראש: לא הגיע הזמן שנשנה פה משהו, ונקבע לפחות משהו לגבי שיטת הממשל פה? מתי מתכנסים; מתי מתפזרים; האם יכול להיות שראש ממשלה, כשהוא רואה כמה טוב לו בסקרים, הוא מחליט שזה הזמן ללכת לבחירות? אם היה לו בסקר עכשיו 15 מנדטים, גם אז הוא היה מפזר את הכנסת? 400 מיליון שקל – רק העלות הישירה של הבחירות האלה. בשביל מה? להחליף שותף א' בשותף ב'. הלוא בסופו של דבר, אדוני היושב-ראש, אתה תיקח את השותפים הטבעיים שלך. אתה תשלם כמה שצריך לשלם – מסכנה המדינה הזאת – ואחרי שנתיים, אדוני היושב-ראש, אתה תראה שיהיו פה עוד הפעם בחירות. אני חושב שזה אחד הנאומים האחרונים שלי בכנסת הזאת, אז אני רוצה לנצל את ההזדמנות, ידידי הטוב, חבר הכנסת רובי ריבלין, היושב-ראש. אני באופן אישי רוצה להודות לך. עזרת לי מאוד. ההתחלה היתה מאוד קשה. בסוף אפילו נהניתי. הצלחתי להעביר 25 חוקים בכנסת, חלקם בעזרתך. היו"ר ראובן ריבלין: עכשיו יאמרו "שיטת בילסקי". זאב בילסקי (קדימה): ולכן, לי היה כבוד גדול להיות פה, ואני מקווה שנתראה כולנו בעוד כמה חודשים. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה לחבר הכנסת זאב בילסקי. יעלה ויבוא השר לשעבר, חבר הכנסת הוותיק ביותר נדמה לי, לא? חבר הכנסת מאיר שטרית. מאיר שטרית הוא חבר הכנסת הוותיק ביותר. הוא היה בכנסת העשירית, נכון? גם פואד היה בכנסת העשירית, או באחת-עשרה? מאיר שטרית (קדימה): הוא בא באחת-עשרה. היו"ר ראובן ריבלין: אחת-עשרה. הבנתי. לא, לא, אני יודע שהוא – אני יודע שהוא הוותיק ביותר בכנסת. בבקשה. חבר הכנסת שטרית, זה לא נותן לך יותר משלוש דקות, אלא אני אתחיל להפעיל את השעון קצת יותר – – – מאיר שטרית (קדימה): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, האמת היא שאני מצר על כך שהכנסת מתפזרת בבהלה כזאת. אני לא נגד פיזור מוקדם של הכנסת. השאלה היא מה אנחנו נשיג בעקבות הבחירות הללו. אני חושש שאנחנו נחזור בדיוק לאותו מצב, אז מה הועילו חכמים בתקנתם? מעבר לרווח הזמני של כמה חודשים שיהיה קצת שקט בסערות שמובילות, אולי, לבחירות הללו. אדוני, מאחר שאני לא יודע באופן אישי, אני רק יכול לשער מה הנחה את ראש הממשלה ברצונו לקדם את הבחירות. נדמה לי שארבעה נושאים עומדים בעצם לפניו, ובגללם הוא החליט להקדים את הבחירות: 1. חוק טל. חרף העובדה שראש הממשלה התחייב בפני המוחים ובפני הצעירים שהוא יחוקק את חוק טל, הוא הבין ומבין – וראש הממשלה כבר מנוסה ובקי, וודאי מבין פוליטיקה – הוא הבין שאם הוא יעביר את חוק טל החרדים יעזבו, ואז ממילא לא תהיה לו ממשלה; ואם הוא לא יעביר את חוק טל ליברמן יעזוב, וגם אז לא תהיה לו ממשלה. השאלה היא אם לא היה מוצא אחר. אני חושב שהיה מוצא אחר, ואני מעז להגיד, אדוני היושב-ראש, שאפילו דיברתי עם אחד משרי הממשלה ואמרתי: מה אתם עושים? אבל לא הועיל. ולכן הוא החליט בעצם: בואו נדחה את הדבר הזה לעתיד. הדבר השני שעומד לפניו זה המחאה החברתית: ללא בחירות, המחאה החברתית תפרוץ בקיץ ביתר תוקף, ועלולה באמת לגרום לנזק פוליטי במספר המנדטים לראש הממשלה. הדבר השלישי הוא אובמה: אני חושב שראש הממשלה שואף – לפחות לפי השמועות – להיבחר עוד לפני הבחירות בארצות-הברית, כדי שלא לעמוד במצב שבעוד שנה וחצי אובמה כבר ייבחר בארצות-הברית לקדנציה נוספת – אולי הוא ייבחר, אולי לא ייבחר – ויהיה במצב שהוא מכהן בקדנציה שנייה. ראש הממשלה יכול לעמוד במצב מאוד קשה מול ארצות-הברית בתקופה הזאת, דבר שיקשה עליו לקראת הבחירות בעוד שנה וחצי. הדבר האחרון הוא שולי. הוא משתמע מכל אלה: זה קצת מחטף. בראותו שבמצב הנוכחי כל היתר חלשים, ויש לו עכשיו בסקרים את מספר המנדטים הגבוה ביותר, הוא אומר: תשמע, למה לי לדחות? בוא נעשה עכשיו את הבחירות ונגמור עניין. ואני אומר לך: לצערי, הוא טועה, ואני בכל זאת מתריע בפניו. יש דבר אחד שהוא יכול עכשיו לעשות טעות, שאני, כחבר האופוזיציה, אומר: הלוואי שהוא יעשה אותה, כי זה רק יועיל לאופוזיציה. רוני בר-און (קדימה): אז אל תגלה לו, שיעשה אותה. מאיר שטרית (קדימה): אני אגלה לו, אין לי בעיה. הוא יודע מהי. והטעות הגדולה שהוא יעשה היום, בעקבות החלטת בג"ץ, בנושא של גבעת-האולפנה – הטעות הכי גדולה שלו היא שהוא עכשיו ינסה, בעקבות החלטת בג"ץ, לנסות לעשות כל מיני תרגילים בדיונים עם הימין הקיצוני. הלוואי שהוא יעשה את זה. בגין, כשבג"ץ דרש ממנו לפנות את אלון-מורה, לא שאל שאלות. בג"ץ החליט – קודם כול עושים, אחר כך מדברים. ואני חושב שראש הממשלה יעשה טעות גדולה מאוד. הנה, אני מזהיר אותו, כי אני חושב שראש הממשלה, כראש המערכת במדינת ישראל, צריך להיות הראשון ששומר חוק, ולא מפר אותו. יעקב אדרי (קדימה): הם רוצים להעביר חקיקה. מאיר שטרית (קדימה): אני אומר: הלוואי שיעשה את זה, כי אם הוא יעשה את זה – פוליטית, כחבר אופוזיציה, אני אומר: הוא יגרום לעצמו נזק גדול, ולנו רווח גדול. היו"ר ראובן ריבלין: נא לסיים. מאיר שטרית (קדימה): ואני מקווה שבעניין הזה הוא לא יעשה את זה. אני רק, אדוני, עוד דקה, ברשותך. הרי כשאומרים מחאה חברתית, מה החשש? אדוני, אני מסתכל על הנתונים הכלכליים במדינת ישראל, ואני אומר בצער שהמצב הכלכלי במדינת ישראל היום הולך ומחמיר בצורה משמעותית מאוד. הגירעון במדינת ישראל הגיע לממדים מדאיגים. אם הוא ימשיך בקצב של עכשיו, אנחנו נגיע עד סוף השנה לגירעון של 70 מיליארד שקל, לעומת 30 מיליארד שקל בשנה שעברה. פי-שניים. הגירעון במאזן התשלומים מגיע לממדים מפחידים. היו"ר ראובן ריבלין: אתה נכנס להרצאה שרק תימשך – – – מאיר שטרית (קדימה): לא, לא, אני מסיים. אני אומר הכול בכותרות. רוני בר-און (קדימה): לעומת אפס גירעון – – – היו"ר ראובן ריבלין: לא, לא, אל – – – מאיר שטרית (קדימה): כן, לעומת יתרון מסחרי. היו"ר ראובן ריבלין: אתה צריך לעלות אחריו. אתה צריך לעלות אחריו. אני דואג לך. מאיר שטרית (קדימה): המחירים עולים. האינפלציה גדלה. היו"ר ראובן ריבלין: נא לסיים. מאיר שטרית (קדימה): והממשלה, לצערי הרב – מדיניות המסים שלה קיפחה את האוכלוסיות החלשות ושכבות הביניים ונתנה הטבות ענקיות לעשירים דווקא. אני אסתפק בדוגמה אחת: רק ההנחה במס החברות – הורדת מס החברות, על-פי מדיניותו של ראש הממשלה – מ-30% ל-25% עכשיו, אחרי עלייה של 1%, עולה למשק 5 מיליארד שקל בשנה. ואני שואל, למה, ריבונו של עולם. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. מאיר שטרית (קדימה): אם תקצץ את זה בחצי, כבר הרווחת 2.5 מיליארד בהכנסות הממשלה, עוד לפני שאתה מקצץ בפעולות הממשלה. לכן, אני חושב שבעניין הזה אני לא מציע לאף אחד – איך אומרים? אל יתהלל חוגר כמפתח. הסקרים היום מנבאים ככה. שנינו, וגם כל החברים האחרים, יודעים שלפעמים הסקרים הם כאלה, ובתקופת הבחירות הכול יכול להתהפך עשר פעמים. היו"ר ראובן ריבלין: מה אני אומר עכשיו לבר-און כשאני צריך לתת לו, קודם כול, חמש דקות כמו שאתה היית? איך אני אוריד אותו? יקירי, אתה לימדת אותי שאם מתירים את הרסן, הרסן מותר. בבקשה, חבר הכנסת בר-און, יש לך אותן שלוש דקות שהיו למאיר שטרית. רוני בר-און (קדימה): זה לא התרת הרסן. על זה אומר הפתגם התלמודי הידוע: כיוון שניתנה רשות למשחית, שוב אינו מבחין בין צדיק לרשע. היו"ר ראובן ריבלין: נכון. רוני בר-און (קדימה): יפה. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, השרה נוקד, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת מאיר שטרית מנה את הסיבות, אבל הסיבה העיקרית היא הסיבה האחרונה שעליה הוא דיבר, וזה עניין התקציב. אני אמרתי כבר לפני ארבעה חודשים לכל מי שרצה לשמוע, גם מעל הדוכן הזה, שלא יהיה תקציב בממשלה. אם בנימין נתניהו ושר האוצר שלו היו יכולים להגיש את תקציב 2013 לכנסת, הם היו יכולים לחיות עד 30 ביוני בשנה הבאה. אבל איך נאמר במקורות, הרב ליצמן? – כרה בור ויחפרהו. כל הפירות הבאושים שקיוויתם לעשות מהם ענבים, יצאו לכם פירות באושים – לא לכם, כמובן, אלא לשר האוצר ולראש הממשלה: הגירעון הענק הזה; פריצת התקציב המתמשכת, שהיתה כפולה ומכופלת בגלל התקציב הדו-שנתי. אני אומר לכם: לפחות 12 מיליארד שקל הלכו מתחת לתקציב, מעל התקציב, לביטחון, בשנתיים האחרונות. סיפרתם לנו סיפורים נפלאים על אבטלה – שיא, שמי. אחר כך אמרתם שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא יודעת למדוד. עכשיו אתם מקבלים את הכול בפרצוף – אבטלה יותר גרועה ממה שהיה בשיא המשבר, אדוני היושב-ראש. המספרים מדברים, הטבלאות קיימות. אי-אפשר להתווכח עם זה. ואני שומע אתמול את ראש הממשלה. אני לא נכנס – אל תתעסקו בצרות שלנו, לא נתעסק בצרות של הליכוד. לא מדבר על מה שהיה שם, על ההתלהמות וזה. חווינו את זה כחברי ליכוד, חווינו את זה כחברי קדימה, הכול בסדר. עומד ראש ממשלה, מדבר אל העם בטלוויזיה ומסביר שרק מי שיש לו ניסיון כל כך חשוב במדינאות ובביטחון ובכלכלה הוא מועמד רלוונטי לראשות הממשלה. אז בוא נראה את הניסיון של בנימין נתניהו, או בוא נראה, ליתר דיוק, את הניסיון המר שיש לנו עם בנימין נתניהו. במדינאות הוא החריב את כל מערכת יחסי החוץ שלנו עם הטובה בידידותינו, עם ארצות-הברית. הוא קבר את תהליך השלום. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת חרמש, אתה מפריע לחבר הכנסת בר-און. רוני בר-און (קדימה): זה בסדר, אני רגיל להפרעות האלה. הוא קבר את תהליך השלום והוא הפך את מדינת ישראל למדינה חסרת לגיטימיות, אבל זה לא רק למראית עין – זה חוסר לגיטימציה גם לעשות את מה שצריך לעשות בשדה הביטחון. ולכן הוא כבול, ולכן יש כל ההסלמות האלה והלוך וחזור, והוא לא יכול לעשות את מה שהוא יודע שהוא צריך לעשות ומה שעשו קודמיו. הוא כבול. עכשיו אנחנו באים לכלכלי. אז אמרתי לכם, חברים: אבטלה – שמעתי היום על שיא. האבטלה היום יותר גדולה מאשר היתה בשיא המשבר הגלובלי, בסוף 2008, והמספרים כתובים בכל מקום. ושלא יעמדו פה שרים חסרי אחריות – חסרי אחריות כלפי העובדה שהם צריכים לומר את האמת – ויגידו דברים אחרים. האינדיקטורים בינואר 2009 הראו שנקודת הפיתול בירידה באבטלה הגיעה והיא התחילה לעלות. ומאבטלה של 5.9%, כ-late effect של המשבר, הגיעה למספרים שהתקרבו ל-7% והיום הם כ-7%. אז אחר כך מספרים: בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא יודעים למדוד, כן יודעים למדוד. חברים, כל הדברים האלה, גם בכלכלה, גם בביטחון, גם במדינאות – אני מסיים – אם יש ניסיון עם ממשלת נתניהו זה ניסיון מר, זה ניסיון שמדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה עוד פעם אחת. ולכן, בהינתן שהבחירות הן כאן, זאת הפעם האחרונה שאנחנו מדברים מעל הדוכן של הכנסת השמונה-עשרה. נלך לבחירות, העם יכריע, ובא לציון גואל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר ראובן ריבלין: תודה. ודאי, סגרתי את הרשימה. רבותי, אחרון הדוברים – חבר הכנסת זאב אלקין. האם יש מישהו מהממשלה שמשיב על הצעות החוק הפרטיות? השר ארדן. בבקשה. אלקין, בבקשה. יש לך שלוש דקות כמו לשטרית ובר-און. יעקב אדרי (קדימה): הוא כבר דיבר. זאב אלקין (הליכוד): כשהצגתי את הצעת החוק. היו"ר ראובן ריבלין: הוא דיבר על הצעת החוק שלו. עכשיו הוא מדבר על הצעת החוק הממשלתית. רוני בר-און (קדימה): מותר לו. זאב אלקין (הליכוד): ברור. היו"ר ראובן ריבלין: וכי עלה בדעתך שאם אסור לו הייתי נותן לו? רוני בר-און (קדימה): ואם אני מתנגד להצעת החוק שלו, שהממשלה מסכימה – – – היו"ר ראובן ריבלין: לא, זה, אתה כבר בדיון הכללי. אם הוא יתנגד, אם השר ארדן יתנגד לחוקים שהוגשו על-ידי חברי הכנסת, לא יסכים להם, תקום לכל אחד מחברי הכנסת הזכות להשיב לו. רק אני, יש לי הרגשה שהוא לא יתנגד. זאת הרגשתי – שהשר ארדן לא יתנגד להצעות החוק הפרטיות. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: למה? היו"ר ראובן ריבלין: אתה תתנגד? השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: לא יודע. זאב אלקין (הליכוד): הוא מתלבט. הוא מתלבט קשה. היו"ר ראובן ריבלין: הנה, בעניין זה לא אמרתי "אני יודע". בעניין הקדמת הבחירות גם לא אמרתי "אני יודע". רוני בר-און (קדימה): – – – אני נרשם ראשון למקרה שהוא יתנגד. היו"ר ראובן ריבלין: אתה היית אחד המגישים של הצעת חוק פרטית? רוני בר-און (קדימה): לא. היו"ר ראובן ריבלין: אז איך אתה יכול? רוני בר-און (קדימה): הסתתמו טענותי. אתה תיתן לי. היו"ר ראובן ריבלין: בעצם אתה יכול. בעצם הוא יכול אם הוא יסכים. אם הוא יסכים אתה צודק. אתה הרי נרשמת, נכון. מאה אחוז. בבקשה. זאב אלקין (הליכוד): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אכן, אדוני היושב-ראש צודק. לחבר הכנסת רוני בר-און יש אפשרות להיכנס להיסטוריה – לעלות לפה ולדבר כמי שמתנגד לעמדת הממשלה שתסכים להצעת חוק פיזור הכנסת של חבריו לסיעה, והוא יגיד שהוא מתנגד לעמדת הממשלה ומבקש מהממשלה לשנות את עמדתה ולא לפזר את הכנסת ולא לתמוך בהצעת חוק לפיזור הכנסת. אכן, חברי חבר הכנסת רוני בר-און, ההזדמנות הזאת קיימת. רוני בר-און (קדימה): לקרקס הזה לא תכניסו אותי. זאב אלקין (הליכוד): אוקיי, חשבתי, כי כבר נשברו פה הרבה שיאים במהלך היום הזה, ואולי יישברו עוד כמה שיאים במהלך היום הזה, והסיעה הראשית של האופוזיציה תמשיך לטעון ששלוש וחצי שנים זה לא מספיק להיערך לבחירות, וכדאי לחכות עוד, ותתחנן ותבקש שאולי עוד קצת ועוד קצת, עוד שבוע-שבועיים, חודש-חודשיים, שנה. אבל בוודאי אפשר פה לשבור את השיאים ולהתנגד לחוקים של עצמם. אני חייב להגיד, חברי מסיעת קדימה, שאני מצפה בקוצר רוח – כששמעתי כאן את הנואמים – מה בסוף יצביעו על הצעות החוק להקדמת הבחירות, גם הממשלתית וגם הפרטיות. האם סיעת קדימה תתמוך? האם סיעת קדימה תתנגד? תימנע? אני מלא סקרנות, כי כפי שאמרתי, השיאים האלה שהממשלה והקואליציה משכנעות את האופוזיציה לפזר את הכנסת והאופוזיציה אומרת: לא רוצה אני, חכו קצת, חכו קצת – באמת, השיאים האלה נשברו. ולכן, אני לא אופתע, חברי חבר הכנסת רוני בר-און, אתה כחבר כנסת ותיק לא תיפול למלכודת הזאת – אם עוד יעלה מישהו ויתנגד לחוק, ובטעות יתנגד להסכמת הממשלה לחוק של חבר סיעתו – גם זה יכול לקרות באווירה הזאת של הקרקס שיש כאן במהלך הערב הזה. אבל אני מציע לכם, חברי מסיעת קדימה: בואו תתעשתו. אולי בכל זאת ברגעים האחרונים של הכנסת הזאת תתחילו להיות אופוזיציה אמיתית ותתנהגו כפי שראוי לאופוזיציה. תתמכו במה שצריך להיות חלומה של כל אופוזיציה – לפזר את הכנסת וללכת לבחירות. היה לכם כל הזמן שבעולם להיערך. שלמה מולה (קדימה): מי אמר לך שאנחנו נגד? זאב אלקין (הליכוד): למעשה לא היה לכם שום דבר אחר לעסוק בו. אז אם שלוש וחצי השנים האלה לא הספיקו, תאמינו לי, לא שבוע ולא חודש ולא שנה לא יספיקו. לכן, אני מציע לכם, תשימו הצדה את התרגילים, תשימו הצדה את הפיליבסטרים. תעשו את הדבר הפשוט. תעשו גם קצת חסד עם העיתונאים שלמעשה כבר מתים מעייפות, ותעשו את הדבר הכי טבעי לאופוזיציה – תצביעו בעד פיזור הכנסת עכשיו בקריאה ראשונה, תצביעו בעד פיזור הכנסת בלי פיליבסטרים בוועדה לאחר מכן, ולאחר מכן – בקריאה שנייה ושלישית. תהיו לפחות לשעתיים אופוזיציה, מה שלא השכלתם להיות בשלוש וחצי שנים. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה לחבר הכנסת זאב אלקין. אני מזמין את השר ארדן להשיב על הצעות חברי הכנסת, שכן הממשלה לא השיבה. אם השר ארדן יסכים להצעות חברי הכנסת – – – מוחמד ברכה (חד"ש): – – – היו"ר ראובן ריבלין: מותר לו. מותר לו. עמדת הממשלה לגבי זה. למה, חבר הכנסת ברכה? אם הוא יסכים להצעתך, קמה לחבר כנסת שלא מסכים זכות להתנגד. מוחמד ברכה (חד"ש): העניין נוגע לעבודת הכנסת – – – היו"ר ראובן ריבלין: אתה צודק. בכל זאת, כאשר מפזרים את הכנסת יש לממשלה עמדה. היא יכולה גם לבוא ולומר שהיא משאירה את זה לשיקול דעת הכנסת. כנראה השר ארדן צריך את העניין גם לנושאים אחרים. מוחמד ברכה (חד"ש): זה העניין. היו"ר ראובן ריבלין: נו, אז מה? אני אגיד לו שהוא לא יכול לדבר? מוחמד ברכה (חד"ש): הוא יכול לדבר. היו"ר ראובן ריבלין: הוא יכול לדבר, רק הוא לא ידבר מעבר לזמן הדרוש, כי אף פעם הוא לא עשה את זה. הוא תמיד מדבר רק במשך הזמן הדרוש לו. הוא לא עושה חשבון לאף אחד. הוא רוצה לענות. אני ראיתי אותו הרבה פעמים שכשראש הממשלה נכנס, הוא המשיך לדבר. אני מוכרח לומר. אמרו לו להפסיק לדבר, הוא אומר: אתם לא תגידו לי להפסיק לדבר. אני עדיין לא סיימתי את דברי כדי להסביר לכנסת מדוע אני צודק. אריה ביבי (קדימה): מתי הוא עשה הפוך? היו"ר ראובן ריבלין: הפוך אני לא אמרתי. בבקשה, השר ארדן, שהוא גם חבר כנסת נכבד. בבקשה, אדוני. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד לסכם את הדיון בהערות של חברי הכנסת על הצעת החוק הממשלתית, וגם להציג את עמדת הממשלה על הצעות החוק הפרטיות. כפי שאמרתי כשהצגתי את הצעת החוק של הממשלה, זה לא יום שמח. הממשלה בצער רב מציגה את הצעת החוק לפיזור הכנסת השמונה-עשרה, כי אנחנו מאמינים שבתקופת כהונתה של הכנסת הזאת אזרחי מדינת ישראל, מדינת ישראל, נהנו משיפור ברוב הפרמטרים שרלוונטיים לחייהם של האזרחים. ככה כשחזרתי, אני ניסיתי לעקוב אחר חלק נכבד מהדוברים, ולכן אני אנסה להתייחס אולי לחלק מהדברים שנאמרו, אבל חבר הכנסת האחרון שהצלחתי לשמוע – והוא ברגעים אלה עוזב את האולם – היה שר האוצר לשעבר, חבר הכנסת רוני בר-און. אני רוצה לומר לכם – הנה הוא חוזר; אני שמח שהוא חוזר – שכפי שהוא דייק בדברים שהוא אמר כשנכנסתי לאולם, אז רוב הדברים שהאופוזיציה טוענת הם בדרך כלל מדויקים באותה מידה. אז אמר כאן שר האוצר לשעבר, חבר הכנסת רוני בר-און, למה שרים חסרי אחריות – בשפתו המעודנת, כתמיד – מדברים על נתוני אבטלה שהם נמוכים היום יותר ממה שהם היו בתקופת הממשלה הקודמת. אז אני אסביר למה. קודם כול, כאשר משווים, אז נכון שנתוני האבטלה שונו ועלו לאחרונה בעקבות שינוי המדידה, אבל אם מחילים את שינוי המדידה על הנתונים היום, אדוני היושב-ראש, צריך גם להחיל אותם על הנתונים שפורסמו אז, כאשר קדימה היתה בשלטון וחבר הכנסת בר-און כיהן כשר אוצר. אבל הנתון היותר בעייתי שחבר הכנסת בר-און התייחס אליו זה למה הוא משווה את האבטלה כיום, כאשר אנחנו יודעים מהם נתוני האבטלה בחלק מהמדינות המפותחות בעולם – הזכרתי כאן בדברי עשרות אחוזי אבטלה בספרד, ביוון, בקרב הדור הצעיר, לעומת קצת יותר מ-6% לפי הנתונים החדשים, ואומר חבר הכנסת בר-און: בסוף 2008 היתה אבטלה של 6%. זה נכון. בסוף 2008 באמת היו 6% אבטלה, אבל מה שחבר הכנסת בר-און שכח לומר, שכאשר אז פרץ המשבר והממשלה הקודמת לא השכילה להתמודד אתו, והיא לא השכילה להגיע להסכם בין המעסיקים לעובדים, והיא לא השכילה לתת רשת ביטחון ולהבטיח – אתה יכול לגחך – ולהבטיח שלא יהיו גלי פיטורין במשק, אז מה שקרה ברבעון הראשון של שנת 2009 זה שהיתה עלייה חדה באבטלה – ואני מצטט מאתרים כלכליים שנכנסתי אליהם תוך כדי נאומו: רבעון ראשון 2009 – – – היו"ר ראובן ריבלין: אמרת, הוא לא – – – השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אדוני, אלו תשובות ענייניות לגופם של דברים. אין לי שום טענה – – היו"ר ראובן ריבלין: ודאי. אין שום טענה אישית. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: – – אישית לאף אדם, רק לביצועים של הממשלה הקודמת ושל המשרדים – שכיהנו. היו"ר ראובן ריבלין: למה לך להשיב על טענתו של בר-און – – השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: לא, אני מראש כבר מכיר את – – – היו"ר ראובן ריבלין: – – כאשר היא עדיין לא נתקבלה? רוני בר-און (קדימה): רשמתי – – – היו"ר ראובן ריבלין: הוא לא באי-דיוקים. הוא – – – רוני בר-און (קדימה): – – – השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: לא, אמרתי שבסוף 2008 דייקת. היו"ר ראובן ריבלין: הוא התייחס לנתונים שאתה הבאת. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אתה דייקת מאוד בסוף 2008 – – – היו"ר ראובן ריבלין: טוב, טוב, למה לך? הוא יאמר: נו אז מה, אז הוא יפטר אותי. מה אתה דואג? אדוני ישיב לו ואנחנו נתייחס לבקשתו של בר-און ונחליט בה. בבקשה. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: מה זאת אומרת? לא הבנתי. אבל אין לי האשמה – – – היו"ר ראובן ריבלין: הוא טוען שאתה התייחסת אליו אישית. אני עדיין לא מקבל את טענתו. אז מה, אתה אל תתווכח אתו. אתה מתייחס לנתונים שהוא הביא. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אה. ברבעון הראשון של 2009, כשממשלת קדימה דאז לא השכילה – וזה לא משנה, יגידו זה לא מה שהשפיע, כן מה שהשפיע; העובדות מדברות. העובדות שמדברות הן שברבעון הראשון האבטלה זינקה מ-6.5% בסוף 2008 ל-7.6% ברבעון הראשון, וזה עוד לפני שהוספנו לכך את ההחלה של השיטה – שיטת המדידה החדשה – שעוד היתה מעלה גם את הנתון הזה. ואת המגמה הזאת, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הממשלה הנוכחית, ראש הממשלה הנוכחי – בניהול זהיר, בניהול אחראי – את המגמה הזאת הממשלה עצרה. מאז, גרף האבטלה נמצא, ברוך השם, בירידה. וכשמדברים כאן על הנושא החברתי, על הנושא הכלכלי, אז אני חושב שלממשלה הזאת, וגם בתקופתה של הכנסת הזאת, יש הרבה מאוד הישגים להציג לציבור. אני לא מתכוון לומר שכבר הכול ורוד, אבל שוב, אם נשווה את זה לממשלות קודמות ולאנשים שעומדים כאן ומטיחים האשמות חמורות בממשלה, אז גם אם אנחנו אפילו מסתכלים על נושא העוני – ויש עדיין עוני לטפל בו במדינת ישראל ויש עדיין פערים לצמצם, אבל אותה מגמה של התרחבות בממדי העוני, שנמשכה ונמשכה ונמשכה גם בתקופתה של הממשלה הקודמת, המגמה הזאת ברוך השם נעצרה, ולא רק שהיא נעצרה, היא התחילה כבר לרדת. פעם ראשונה שאנחנו רואים קיטון בממדי העוני; אנחנו רואים את זה בשנה האחרונה, בתקופתה של הממשלה הנוכחית. שר האוצר יובל שטייניץ: בשנתיים האחרונות. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: בשנתיים האחרונות. וכך בכל תחום ותחום שאנחנו ניגע תחת משרדי הממשלה בממשלה הנוכחית. ואני שמעתי כאן, אדוני היושב-ראש, את הטענות – זה נכון שיש צמיחה יותר גבוהה מבכל המדינות, אבל הטיעון הקבוע, שחושבים שאם יחזרו עליו כמנטרה אז הוא יתפוס, כי הוא תפס בעבר בכמה עיתונים, אומר: לאן הצמיחה הזאת הולכת? אז אני אומר לכם לאן הצמיחה הזאת הולכת. קודם כול, מי שאומר שבלי צמיחה אפשר לחלק כספים ואפשר להגדיל קצבאות ואפשר לעשות הרבה מאוד פעולות לכאורה חברתיות, אז אנחנו זוכרים היטב מה היו התוצאות של המדיניות הזאת בעבר. אז לצמיחה לפחות יש חשיבות בהיבט הזה שיש הכנסות למדינה, יש עץ שמצמיח פירות ויש מה לחלק. ועכשיו אני אומר לכם איפה מחלקים. כאשר משרד התחבורה מחבר את הפריפריה למרכז בהשקעות חסרות תקדים של תוכנית חומש של כמעט 30 מיליארד שקלים, זה לא משרת את החזקים ורק את מרכז הארץ. כאשר קווים שבעבר הוקפאו על-ידי האוצר והתחבורה בממשלה הקודמת – קו אשקלון–נתיבות–שדרות–באר-שבע; קו עכו–כרמיאל; קווים שבעבר הוקפאו בגלל חוסר רצון לתקצב אותם – משוחררים ונסללים בתקופת הממשלה הנוכחית, אז הכסף הזה הולך בדיוק לאותו צמצום של פערים חברתיים ומתן הזדמנות שווה לשכבות באוכלוסייה שאנחנו מעוניינים לתת להן הזדמנות שוויונית. כאשר אנחנו מסתכלים במשרד הבריאות למשל על הגידול בסל התרופות, כאשר אנחנו מסתכלים על טיפולי שיניים חינם לילדים עד גיל עשר, אז אנחנו יודעים היטב, עד לממשלה הזאת מיהם הילדים, איזה משפחות לא יכלו לממן טיפולי שיניים. אנחנו מכירים את זה. בעבר היה צריך לחזר על הפתחים ולבקש תרומות, והיו באמת אנשים טובים שסייעו, אבל הפעם הנושא הזה הוכנס כהחלטת ממשלה, והשירות הזה ניתן היום, והוא קודם כול מגיע לאותן משפחות מעוטות יכולת, שיכולות היום להרשות לעצמן לשלוח את הילדים לטיפולי שיניים חינם. ואם נבדוק את משרד התקשורת – אותו דבר. הדבר הנוח ביותר פה זה להציג למי סייעה הצמיחה – לבעלי ההון. אז אני רוצה לדבר היום על מצבם של בעלי ההון ולעבור לאובר-פופוליזם. אנחנו רואים את התשואות על איגרות החוב של חלק מבעלי ההון, אבל חלק מהעניין זה כשמכניסים הרבה מאוד תחרות ומכניסים מתחרים חדשים ומחייבים אותם לתת שירות ברמה אחרת, אז עד לממשלה הזאת – ברור, מי שהוא חזק ומעסיק הרבה אנשים אז הוא מקבל מחירים נוחים, וכשיש מעט מתחרים אז ודאי שלא החלשים מקבלים את המחירים הטובים. וכך עשינו בתחום התקשורת, בשיפור התשתיות, בהכנסת מתחרים חדשים ובהרבה מאוד פעולות שהביאו להוזלת סל התקשורת לציבור הישראלי. ואם ניגע אולי באחד הנושאים, אדוני היושב-ראש – – – מגלי והבה (קדימה): אולי תיגע במחיר החשמל, במחיר המים. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אני אגע במחיר החשמל, חבר הכנסת והבה. אני אגע. מגלי והבה (קדימה): תפסיק לנגוע בזה – – – השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: מחיר החשמל היום, אף שביבי לשיטתכם אשם גם בנפילת שלטון מובארק – הרי ברצותכם להסית נגד נתניהו כראש ממשלה, הכול הולך. הוא אשם בעליית ה"חמאס", בנפילת מובארק, והוא אשם בכול. אז בוודאי תאשימו אותו גם בזה – – מגלי והבה (קדימה): – – – השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: – – שמפוצצים את צינור הגז ושלא מקיימים את עסקאות הגז שחתמו עם מדינת ישראל. מגלי והבה (קדימה): – – – השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אבל, חבר הכנסת מגלי והבה, שתדע – נתונים: מחיר החשמל היום בישראל הוא – חזר – טיפ-טיפה יותר מאשר המחיר שהיה בסוף 2008, אם כבר רצה חבר הכנסת בר-און לעשות השוואה. אני מתחייב פה מעל הדוכן, שכאשר בעוד כמה חודשים מאגר "תמר" יחובר למדינת ישראל ויתחיל לזרום הגז, אתה תראה בדיוק שמחירי החשמל ירדו פה באחוזים מאוד מאוד גבוהים. ואם כבר נגעת באנרגיה וחשמל, גם הפעולות שנעשו בתחום הזה – ותודה שהזכרת לי תחום, היושב-ראש דורש ממני לדבר על נושאים שעוד לא דיברתי עליהם – אז גם בתחום הזה של אנרגיה ותשתיות – – נחמן שי (קדימה): איפה ביבי? בתל-אביב? השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: – – מה קרה? מה קרה בשנים האחרונות? 2.2 מיליארד שקל לטובת הפחתת פליטת גזי חממה. מסבסדים לציבור החלפה של מקררים ישנים כדי שיחליפו אותם למקררים חוסכי אנרגיה וחשמל. זה גם תורם, כמובן, לצמצום זיהום האוויר, וזה גם מסייע לאוכלוסיות חלשות לשלם חשבון חשמל נמוך יותר. בכלל, כל הנושא של התייעלות אנרגטית תוקצב בלמעלה ממיליארד שקלים בממשלה הנוכחית. אנרגיות מתחדשות – לא רק שנקבע יעד כמו בתקופתכם, אלא התחלנו באמת לסבסד ולסייע להקמתן של אנרגיות מתחדשות, אנרגיות ירוקות – גם בנגב, דבר שמסייע שם למקומות עבודה. לא נוח לשמוע את הדברים, אבל אלו עובדות. תתווכחו עם העובדות. כל הניתוחים שלכם על תזות ונושאים מדיניים שאי-אפשר לשפוט אותם זה לא דבר שישכנע את הציבור. תתווכחו עם העובדות ועם התוצאות של הממשלה הנוכחית. נינו אבסדזה (קדימה): בגלל זה הציבור יצא החוצה הקיץ? אם הכול כל כך בסדר, למה הם יצאו החוצה, תגיד לי. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: מי יצא החוצה? נינו אבסדזה (קדימה): הציבור יצא החוצה עם אוהלים בגלל שהכול בסדר? מגלי והבה (קדימה): המאבק החברתי לא צודק. נינו אבסדזה (קדימה): הכול היה בסדר גמור? סתם ככה יצאו? מגלי והבה (קדימה): אין עניים. אין עניים במדינה. אין עוני. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אם היית נוכח בתחילת נאומי – אני אמרתי שבהחלט – – – קריאה: – – – היו"ר ראובן ריבלין: חברי הכנסת, אם אתם תשאלו אותו שאלות הוא ירצה לענות. אני, אין לי התנגדות, כי אני מבין שאני אשאר פה כל הלילה. מגלי והבה (קדימה): – – – אף אחד לא – – – השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אני מוכן לאפשר את השאלות. היו"ר ראובן ריבלין: אם אדוני מסכים – – – השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: כן, אני מסכים. מה השאלה? בבקשה. נינו אבסדזה (קדימה): גם אנחנו, אדוני היושב-ראש – – – אם הכול בסדר, למה יצאו החוצה? – – – השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: לגבי המחאה? אני אענה. היו"ר ראובן ריבלין: אם אתם לא מבינים ואתה מזמין שאלות, תשאלו. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: לא, אני לא מזמין. היו"ר ראובן ריבלין: לא, הם לא מבינים. כל זמן שאתם תצעקו, הוא יענה. מגלי והבה (קדימה): אין עוני. אין עוני. היו"ר ראובן ריבלין: אני מאפשר זאת כי אני חושב שצריך בכל זאת לתת איזשהו ביטוי לדמוקרטיה. נינו אבסדזה (קדימה): המחאה החברתית לא היתה בסדר, נכון? קריאה: אדוני, יש שאלה. היו"ר ראובן ריבלין: רבותי, רצוי שכולם יגיעו בזמן להצבעות. אנחנו לא יכולים לשבת כל הלילה ולחכות לאנשים שיבואו להצביע. בבקשה, אדוני השר. הם שואלים אותך – אתה עונה להם. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: לא. אדוני, יכול להיות שאנשים שעוד לא הגיעו רואים בטלוויזיה שיש עוד הרבה שאלות לחברי הכנסת – – נחמן שי (קדימה): אנחנו נהנים לדבר אתו. מתי עוד יוצא לנו לצעוק במליאה? היו"ר ראובן ריבלין: אדוני, לעת עתה דיברת – – – השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: – – והם לא רוצים לפגוע בדמוקרטיה. ביום כל כך חשוב, צריך להסביר לציבור למה הכנסת מתפזרת. היו"ר ראובן ריבלין: ברגע שאני אבחין שאדוני לא מדבר לעניין, אני אומר לו לסיים את דבריו. לעת עתה הוא מדבר לעניין. מגלי והבה (קדימה): אדוני השר, אין עוני בישראל. אין עוני בישראל. כולם עשירים פה. אין עניים. אריה ביבי (קדימה): אדוני השר דיבר על סל הבריאות. אתה מוכן להרחיב? מגלי והבה (קדימה): זה מה ששמענו. אין, נגמר העוני. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אני ארחיב. חברים, אני ארחיב בכל התחומים. יש לנו הרבה משרדי ממשלה והרבה סוגים, ואני אוכל להרחיב לגבי כל משרד. היו"ר ראובן ריבלין: – – – פריימריס כדי שכל אחד יוכל לשאול שאלות – – – השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: הרחבתי כבר בתחום משרד התקשורת. אם תרצה, אני אחזור. רחל אדטו (קדימה): – – – אבל זה לא נכון, מה שאמרת – – – מגלי והבה (קדימה): מה עם סל הבריאות? אולי תסביר – – – אריה ביבי (קדימה): אולי תרחיב על סל הבריאות? מגלי והבה (קדימה): סל הבריאות. רחל אדטו (קדימה): אמרת שהוא גדול, אבל הוא הכי קטן שהיה. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אני אענה. היו"ר ראובן ריבלין: הנה, עכשיו הוא עונה לכם. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: קודם כול, יש עדיין עוני במדינת ישראל, ולא מעט, וצריך לפעול לצמצם אותו. אני התחלתי ואמרתי, כשלא היית, שבשונה – – מגלי והבה (קדימה): – – – לפניך – – – השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: – – מהתקופה שלכם בשלטון, שהעוני המשיך להתרחב, בממשלה הנוכחית המגמה הזאת נעצרה, ובשנתיים האחרונות יש מגמה של הצטמצמות בהיקפי העוני. מגלי והבה (קדימה): אדוני, מה האחוז? נינו אבסדזה (קדימה): רק מי שיצא החוצה – – – השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אני מתפלא באמת על כך שדווקא אתה שואל, כי כשאני אמרתי פה, בפתח הדיון – – מגלי והבה (קדימה): אני שואל כי אני יושב בוועדת הכספים – – – השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: – – שאנחנו מודעים לכך שדווקא ביישובי המיעוטים, אצל המגזר הדרוזי, הערבי, ובכלל הלא-יהודי, יש פיגור גדול בתשתיות, בכבישים, בהשקעה בחינוך, ואנחנו רוצים לצמצם את הפער הזה – – מגלי והבה (קדימה): – – – השלטון המקומי – – – יעקב אדרי (קדימה): מסמנים לו לסיים. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: – – והממשלה הנוכחית צמצמה את הפער הזה והשקיעה השקעות – – – היו"ר ראובן ריבלין: אני לא מעלה על דעתי שהשר מדבר כדי שמישהו יבוא. השר מדבר משום שהוא עונה לכם, וגם אם מישהו בא – השר ימשיך לדבר אם הוא חושב שהוא צריך להשיב לכם. יעקב אדרי (קדימה): – – – השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אדוני, אני לא יודע אפילו אם ראש הממשלה מודע לכל העשייה האדירה הזאת של כל המשרדים. היו"ר ראובן ריבלין: נכון. הוא רוצה לשכנע גם את ראש הממשלה. נחמן שי (קדימה): אוה. שלמה מולה (קדימה): אוה. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: עד שסוף-סוף יש פה בצורה סדורה, ביום סיום כהונת הכנסת – – – נינו אבסדזה (קדימה): רק הציבור לא מודע. נחמן שי (קדימה): אולי הוא יופתע לטובה. היו"ר ראובן ריבלין: עד רגע זה השר ארדן דיבר לעניין. מה אני יכול לעשות? נינו אבסדזה (קדימה): יכול להיות שראש הממשלה יודע ורק הציבור לא יודע, ומי שיצא החוצה לא היו העניים. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: הציבור יודע רק על העשייה שלכם. זה – אני בטוח. על שלנו הוא לא יודע. נינו אבסדזה (קדימה): מי יצא החוצה זה לא העניים, זה מעמד הביניים. היו"ר ראובן ריבלין: חברת הכנסת אבסדזה, את בעיני הציבור נחשבת לאשה מאוד עדינה – מאוד תקיפה אבל עדינה. למה לצעוק? למה לכעוס? נינו אבסדזה (קדימה): אחרת לא שומעים אותי. היו"ר ראובן ריבלין: למה לכעוס? שי חרמש (קדימה): אם היא כבר צועקת, כנראה אין ברירה. היו"ר ראובן ריבלין: אבל לא כדאי. לא כדאי. למה לצעוק? נינו אבסדזה (קדימה): אני מנסה לומר שמי שיצא החוצה זה לא היו העניים אלא מעמד ביניים. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. רבותי, זה לא פריימריס פה. קריאה: – – – היו"ר ראובן ריבלין: בגלל זה אנחנו סוגרים את הכנסת מייד ברגע שהכנסת מתפזרת. זה לא פריימריס פה. אתם רוצים? אני אעשה כל ערב, ואתם תוכלו לצעוק כל אחד בטלוויזיה לקהל מעריציו. חבר הכנסת וקנין, אתה לא צריך פריימריס. יצחק וקנין (ש"ס): חבל על כל דקה. היו"ר ראובן ריבלין: חבל. אתה צודק. מגלי והבה (קדימה): – – – השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: ברשותך, אדוני, אני באמת, משום טרחה דציבורא ומשום שהרבה מהדברים – – – היו"ר ראובן ריבלין: אם אדוני חושב שהוא מיצה את הדברים, הוא יכול לרדת. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: לא, לא. הרבה מהדברים נאמרו בפתח הדיון, וזה שחברי הכנסת של קדימה לא היו כדי להקשיב באמת לא מחייב אותי לחזור על כל הישגי הממשלה אחד לאחד. מגלי והבה (קדימה): לא שואלים אותו. נסים זאב (ש"ס): בבקשה – – – השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אני רק אומר שאחרי שלוש שנים וחודשיים של עשייה בכל התחומים – בכלכלה, בחברה, בביטחון – כשבכל הפרמטרים המרכזיים יש שיפור ניכר לעומת מה שהותירה לנו הממשלה הקודמת, וגם מול מה שקורה ברוב מדינות המערב, מה שנדרש למדינת ישראל זאת מנהיגות מנוסה, מנהיגות אחראית, מנהיגות זהירה. לכן, כאשר בשלוש השנים הללו הצלחנו להעביר את כל ההישגים בזכות הלכידות הקואליציונית, ולא עברה ולו החלטה אחת של האופוזיציה או לא של האופוזיציה שהיתה בניגוד לעמדת הממשלה, כאשר ראש הממשלה ואנחנו מזהים היום שבגלל כמה נקודות שנויות במחלוקת הקואליציה מתרופפת ואנחנו עלולים להידרדר למצב של שנה וחצי מערכת בחירות שבה לא יתקבלו החלטות מיטביות למען מדינת ישראל, לא החלטות שהן מתוך חשיבה ארוכת טווח, ראש הממשלה – הממשלה קיבלה את ההחלטה הטובה והנכונה ביותר למען אזרחי מדינת ישראל, החלטה שאומרת: אנחנו נצא למערכת בחירות קצרה, ארבעה חודשים, שממילא חודשיים מהם הם על-חשבון פגרת הקיץ של חברי הכנסת, וכך טוב שייעשה. העם יאמר את דברו, ולאחר מכן תוכל הכנסת לחזור ולהתכנס ולקבל החלטות נכונות, ארוכות טווח, בלי פופוליזם ורק מתוך ראיית טובת המדינה. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש: הממשלה תומכת בהצעות החוק הפרטיות ומבקשת לתמוך בהצעת החוק הממשלתית בקריאה הראשונה. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה לשר ארדן, המבקש: יפה שעה אחת קודם, והציבור ישפוט. חבר הכנסת בר-און ביקש ממני להשיב על דברי השר, משום שהשר התייחס אליו, אבל אני יודע שחבר הכנסת בר-און בקי בתקנון בקיאות של אחד מהאנשים הבקיאים ביותר בכנסת – רק הוא לא התייחס אליך אישית. הוא התייחס לדברים שאמרת, ולמעשה ענה. אם נוכל ואם נאפשר על-פי התקנון דו-קרב או פינג-פונג, לא יהיה הדבר. אני פועל בדיוק כפי שרוני בר-און היה פועל אם הוא היה יושב במקומי, ואני מבקש, ואני לא מאשר את בקשתו, משום שהוא דיבר על דברים ענייניים שאתה התייחסת אליהם לגבי שיעור האבטלה. רבותי חברי הכנסת, לפנינו שורה רבה של הצבעות בקריאה טרומית ובקריאה ראשונה, וועדת הכנסת, אם כולן תעבורנה, תחליט איך לטפל בהן – מקשה אחת, אם תחשוב שכך הדבר צריך להיות – ותאפשר הכנה לקריאה שנייה ושלישית של כל מכלול הבקשות שהוגשו לוועדה, ותביא הצעה מטעמה, כמובן עם אפשרויות כאלה או אחרות, בהתאם לתקנון. אנחנו עוברים להצבעות, רבותי חברי הכנסת. אנחנו נצביע קודם כול בקריאה ראשונה על הצעת החוק של הממשלה, שאליה צורפו כל האחרים. אנחנו מצביעים. הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2012, קריאה ראשונה – הצעת חוק של הממשלה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 109 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2012, לוועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: רבותי חברי הכנסת, אני לא זוכר שהיתה לנו הצבעה כזאת, בכנסת השמונה-עשרה על כל פנים. בעד – 109, נגד – 1, אין נמנעים. אני קובע – כדי שיוכלו להכניס לפרוטוקול בלי שיצטרכו לרדת. חבר הכנסת מג'אדלה הוא היחידי שהצביע נגד. קריאה: אני מופתע ממך – – – היו"ר ראובן ריבלין: אני מופתע – ממך אני אף פעם לא מופתע. אתה היחיד שאף פעם לא מפתיע אותי. תודה רבה. רבותי, הצעת החוק שהממשלה הגישה על התפזרות הכנסת עברה בקריאה ראשונה ותועבר בהתאם לתקנון לוועדת חוקה. האם נכון הדבר, אדוני יושב-ראש ועדת החוקה? האם אדוני מסכים שזה יעבור לוועדת הכנסת? מסכים. דוד רותם (ישראל ביתנו): – – – חד-פעמי. היו"ר ראובן ריבלין: אני לא אמרתי לך חד-פעמי, אני רק על זה מדבר. דוד רותם (ישראל ביתנו): – – – היו"ר ראובן ריבלין: אני לא מדבר אתך עכשיו על תקדימים. אני לא יושב פה בשבתי כבית-המשפט העליון. אני מדבר על שאלתי לגבי חוק זה. האם אדוני מסכים שהוא יעבור לוועדת הכנסת? דוד רותם (ישראל ביתנו): מסכים. היו"ר ראובן ריבלין: אין הצעה אחרת, רק ועדת הכנסת. חוק זה יעבור לדיון בוועדת הכנסת, וכתוצאה מכך כל הצעות החוק הנלוות אליו יעברו לוועדת הכנסת. אנחנו עוברים להצעת חוק התפזרות הכנסת – אמרתי 109 נגד אחד. אמרתי שלא היה תקדים כזה בכנסת השמונה-עשרה – 109 בעד, אחד נגד. אנחנו עוברים להצעות החוק השונות. הצעת החוק הראשונה היא הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2012, של חברי הכנסת אילן גילאון וניצן הורוביץ כפי שנומקה על-ידי זהבה גלאון. אני מבקש להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 100 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשס"ט–2009, לדיון מוקדם בוועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: 100 בעד, שניים נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק של אילן גילאון וניצן הורוביץ כפי שנומקה על-ידי חברת הכנסת זהבה גלאון עברה בקריאה טרומית, ותועבר לדיון משותף עם החוק של הממשלה שעבר בקריאה ראשונה. אנחנו עוברים באותו עניין להצעת חוק של חבר הכנסת אחמד טיבי. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 87 נגד – 3 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשס"ט–2009, לדיון מוקדם בוועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: 87 בעד, שלושה נגד, אחד נמנע. אני קובע שהצעת החוק של אחמד טיבי עברה בקריאה טרומית ותעבור גם היא לוועדת הכנסת על מנת להכינה להמשך הקריאות, כנראה לקריאה שנייה ושלישית. רבותי, אני לא מסביר. לא תפקידי להסביר. הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה של חבר הכנסת יואל חסון – נא להצביע, רבותי חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 96 נגד – 2 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"א–2011, לדיון מוקדם בוועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: 96 בעד, שניים נגד, אחד נמנע. אני קובע שגם הצעתו של חבר הכנסת יואל חסון עברה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת הכנסת לדיון בצוותא עם הצעת החוק הממשלתית. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת החוק של חברת הכנסת שלי יחימוביץ וחבר הכנסת בנימין בן-אליעזר, שנומקה על-ידי חבר הכנסת בן-אליעזר, הלוא הוא פואד. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע, חברים. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 101 נגד – 2 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2011, לדיון מוקדם בוועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: בעד – 101, שניים נגד, אחד נמנע. אני קובע שהצעת החוק של חברי הכנסת שלי יחימוביץ ובנימין בן-אליעזר עברה אף היא בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכנסת במסגרת הכנת החוק הממשלתי. אנחנו עוברים להצעת החוק של אורי אריאל באותו עניין. רבותי חברי הכנסת, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. נא לא להפריע בזמן ההצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 91 נגד – 2 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2011, לדיון מוקדם בוועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: 91 בעד, שניים נגד, אחד נמנע. אנחנו קובעים שהצעת החוק של חבר הכנסת אורי אריאל עברה אף היא בקריאה טרומית, ותועבר לדיון, יחד עם החוק הממשלתי, בוועדת הכנסת. רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק של חבר הכנסת מוחמד ברכה. מוחמד ברכה (חד"ש): – – – הצעת חוק של הממשלה. היו"ר ראובן ריבלין: אני מצביע על הצעת החוק בלי לומר שהיא מוצמדת. הצעת חוק שאינה מוצמדת של חבר הכנסת ברכה, והצבעה עליה כמוה כהצבעה מוצמדת, כי אם היא עוברת – היא עוברת לוועדת הכנסת לדיון משותף. נסים זאב (ש"ס): איך אפשר להצמיד אותו לממשלה? היו"ר ראובן ריבלין: לא, אם הממשלה במוצמדת – ברגע שעברה; כרגע היא לא מוצמדת. אם למשל הממשלה חוזרת הרגע מבקשתה, לדוגמה, הוא לא יחויב בחזרתה. זה הכול. רבותי, נא להצביע על הצעת חבר הכנסת ברכה, חבר הכנסת סוייד, חבר הכנסת חנין וחבר הכנסת עפו אגבאריה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 86 נגד – 3 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשס"ט–2009, לדיון מוקדם בוועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: 86 בעד, שלושה נגד, אחד נמנע. אני קובע שהצעתה של סיעת חד"ש על כל חברי הכנסת שלה עברה בקריאה טרומית, תעבור לוועדת הכנסת ותצורף גם היא למכלול ההצעות, אף שהיא עומדת בפני עצמה. אנחנו נעבור להצעה העומדת בפני עצמה של חברת הכנסת דליה איציק, שנומקה על-ידי חבר הכנסת שלמה מולה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. השר ארדן, אני לא אחראי לקרדיטים, אני אחראי לתקנון, וכל מה שנעשה פה על-פי תקנון הוא בהתאם להחלטת נשיאות הכנסת היום בצהריים. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 101 נגד – 2 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשס"ט–2009, לדיון מוקדם בוועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: 101 בעד, שניים נגד, אחד נמנע. אני קובע שהצעתה של חברת הכנסת דליה איציק כפי שנומקה על-ידי שלמה מולה עברה בקריאה טרומית, וגם היא תצורף כעצמאית לדיון בוועדת הכנסת. אני עובר להצעה העצמאית של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה וחברת הכנסת חנין זועבי. אני מבקש להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 72 נגד – 4 נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2011, לדיון מוקדם בוועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: 72 בעד, ארבעה נגד, שניים נמנעים. אני קובע שהצעתם של חבר הכנסת זחאלקה וחברת הכנסת חנין זועבי עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכנסת גם היא להכנתה כהצעה עצמאית לקריאה במסגרת הדיון בחוק הממשלתי. אנחנו עוברים להצעתו של חבר הכנסת זאב אלקין. היו עוד מצורפים? קריאה: – – – היו"ר ראובן ריבלין: זאב אלקין. נא להצביע באותו עניין. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצעת אלקין – גם היא עצמאית, דרך אגב. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 96 נגד – 2 נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2012, לדיון מוקדם בוועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: 96 בעד, שניים נגד, שניים נמנעים. אני קובע שהצעתו של חבר הכנסת זאב אלקין גם היא תעבור לוועדת הכנסת לאחר שעברה בקריאה טרומית על מנת להכינה במסגרת החוק הממשלתי, כל זאת בהסכמת יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, אשר אני זוכר שהוא הסכים באופן חד-פעמי שהדברים יידונו בוועדת הכנסת. אני מאפשר לוועדת הכנסת להתכנס, אחרי שיושב-ראש הוועדה יעלה, על מנת להכין את החוקים לקריאה שנייה ושלישית עוד הלילה. יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה): אפשר ללכת הביתה? קריאה: נגמר? היו"ר ראובן ריבלין: לא, זה צריך לחזור מוועדת – סיימנו פה. אני לא יודע כמה זמן ייקח לוועדת הכנסת.