קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2011
[הצעת חוק פ/3569/18; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת בן-אליעזר, פואד בן-אליעזר, שהוא בנימין – זה שמו. הוא זקן חברי הכנסת. הוא יפתח את הכנסת הבאה, רבותי. בבקשה. אני בגאווה אומר את זה.
בנימין בן-אליעזר (העבודה):
אדוני היושב-ראש, כנסת – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
כמה זמן אתה צריך, פואד?
בנימין בן-אליעזר (העבודה):
לא, לא. כאחד העם אני. מה שמגיע לי, מגיע לי.
היו"ר ראובן ריבלין:
אז יש לך ארבע דקות – – – חמש דקות בפועל.
בנימין בן-אליעזר (העבודה):
קודם כול, אני רוצה לאחל ברכות ליואל חסון, שהתחתן לא מכבר.
יואל חסון (קדימה):
תודה.
בנימין בן-אליעזר (העבודה):
אני מקווה שרעייתך המתוקה לא הרגיזה אותך שבאת כל כך קרבי. על הבמה תקפת במלוא הכוח את יושבת-ראש מפלגת העבודה. אני מוכרח לומר לך דבר אחד, ותשמע עצה של זקן חברי הכנסת: אני מציע לך, יואל, תתעסק במה שקורה אצלכם. תלמדו קצת שיעורים, תראו איזה שגיאות עשיתם. אתה בא בטענות על יושבת-ראש מפלגת העבודה. פעמיים הקדוש-ברוך-הוא זימן לכם הזדמנות להיות ראשי ממשלה. פעמיים. כאשר אהוד אולמרט התפטר – יכלה להיות ראש ממשלה. היא לא הלכה. זכיתם בבחירות – היא ברחה גם מזה. אתה בא בטענות? אתה בא בטענות?
יואל חסון (קדימה):
אתם לא המלצתם עליה. הלכתם לידיים של ביבי, פואד.
בנימין בן-אליעזר (העבודה):
לא, תסלח לי. תסלח לי, תסלח לי.
יואל חסון (קדימה):
הלכתם לידיים של ביבי. אצל הנשיא לא המלצתם על ציפי לבני, אצל הנשיא לא המלצתם. זו האמת. אני מכבד אותך – – –
בנימין בן-אליעזר (העבודה):
שמענו, שמענו. אני מציע לך דבר אחד. אני אומר לך עוד הפעם. חבר הכנסת חסון, אני מבין את זה. אני מבין את הקנאה, אני מבין את הכאב. תמשיכו בכיוון הזה, תמשיכו. הרי כל יום שעובר עוד חצי מנדט עובר אלינו, ועוד חצי מנדט עובר אלינו, ועוד חצי מנדט עובר אלינו. תמשיכו להשמיץ את יושבת-ראש מפלגת העבודה.
אבל אני רוצה לומר לך דבר אחד. אם שמת לב, גם בדבריך אמרת: אני מכיר אותה שבע שנים, אין כמוה פרלמנטרית. אבל היית צריך להגיד עוד דבר אחד: כפרלמנטרית – במה היא עסקה. כל שבע השנים היא עסקה רק בדבר אחד – במאבק החברתי. ולכן, כאשר היום כל המדינה מדברת על המאבק החברתי, גם הבוס שלך, גם הבוס שלך – שאגב, הצעתי לו שיתמקד בנושא הביטחוני ולא יזוז ממנו. תקשיבו לי – היא ניווטה את הדבר. ולכן, שלא יהיה תמוה בעיניכם שעד שאתם תמשיכו להשמיץ, אנחנו נסיים את הבחירות ב-4 בספטמבר בעזרת השם עם 24–25 מנדטים. אל תדאג, ותזכור גם את המספר הזה.
אני, בניגוד לקודמי, לא הולך להשמיץ את ראש הממשלה. אני דווקא רוצה לברך את ראש הממשלה על כך שהוא החליט לוותר על שנה וחצי. זה לא פשוט. גם שריו לא מבינים מה קרה – שנה וחצי – לקום ולהגיד: בוא, אני מוכן מחר לעשות בחירות. אני אגיד לכם גם מדוע. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראש הממשלה מבין שאנחנו נמצאים כרגע באחד מרגעי ההכרעה הכבדים ביותר בתולדות המדינה, אבל בכול – גם בתחום המדיני וגם בתחום הכלכלי וגם בתחום החברתי. וראש הממשלה הזה – שהוא לא תמים, הוא בחור מנוסה – יודע דבר אחד: שהוא איננו מסוגל לקבל שום החלטה עם הרכב הקואליציה כפי שיש לו. ולכן הוא פירק את הממשלה.
בתחום המדיני הגענו למציאות שאני קורא לה תרדמת החורף של הפלסטינים. אבל לא רחוק היום שיתחילו הזעקות; לא רחוק היום שתתחיל האינתיפאדה השלישית; לא רחוק היום שנתחיל להגיד: איפה היינו? ולכן הוא רוצה מהר להגיע למצב שבו תהיה לו אפשרות לקבל הכרעה אחרת – הוא או אחר, מי שיהיה שם; אני מקווה שאחר יהיה שם. בתחום החברתי הוא מבין שבעצם, אם לא נלך לבחירות, הרי הקיץ הזה, אנחנו – המיליונים שהלכו והפגינו ילכו ויפקדו את הרחובות שוב ושוב, והפעם המחאה תהיה הרבה יותר קשה והרבה יותר תובעת, והם צודקים. הוא מבין שהוא איננו יכול יותר להתחמק מהדבר הבסיסי הזה, הצדק החברתי שעליו כולם מדברים. ודאי וודאי הוא גם מבין שהוא הגיע לאיזו נקודת מפנה בכל מה שקשור לחוק טל, חוק שמנסה לעשות צדק עם הילדים שלנו שהולכים לצבא ועושים מילואים, ועובדים ומשלמים מסים, וכל השאר מונחים להם על הכתפיים.
לכן אני חושב שראש הממשלה עשה בשכל כשפירק את הממשלה. הוא בעצם הבין שהוא איננו יכול יותר לקבל שום הכרעה, ואני מקווה שהממשלה הבאה שתקום – אני בכל לבי מקווה שהיא תהיה בראשותה של שלי יחימוביץ. הבעיה היא – זה נכון – השאלה המדינית. אבל הבעיה שהיום מעסיקה כל בית בישראל, כל אמא בישראל, כל ילד בישראל, זו הבעיה החברתית. ואין אחד בבית הזה שהוא כל כך נגיש, כל כך רגיש, כל כך מסוגל לפתור את הבעיה הזאת כמו מפלגת העבודה ומי שעומדת בראשה.
לכן, אנחנו מברכים על ההליכה לבחירות ב-4 בספטמבר, ואני מבקש מהכנסת שתאשר את ההצעה הזאת. תודה רבה לך.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת בנימין בן-אליעזר.
הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2011
[הצעת חוק פ/3634/18; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת אורי אריאל)
היו"ר יצחק וקנין:
יעלה ויציג את הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2011, חבר הכנסת אורי אריאל. לרשותך חמש דקות.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
זה כולל את זמן הרמת המסך? כן, אני יודע – – –
היו"ר יצחק וקנין:
תמיד אני מתחשב.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בואו נגיד את האמת למה הולכים לבחירות, אני אספר לכם. לפני שלושה חודשים הייתי אצל פוליטיקאי בכיר מאוד, ודיברנו, והתגלגלנו לעניין הבחירות. אני שואל אותו: מה? הוא אומר לי: תשמע, אף אחד לא רוצה בחירות. אמרתי לו: טוב. הוא אומר לי: לא, תשמע את סוף המשפט, יש אחד שרוצה. מי רוצה? הוא אמר: נתניהו, רק אין לו עוד תירוץ מספיק טוב למה הוא הולך לבחירות. עד שבא אביגדור ליברמן, השר, שר החוץ, והרים לראש הממשלה להנחתה. עכשיו ליברמן מחפש את עצמו עם כל מיני תירוצים ותירוצי תירוצים איך להימלט מן העניין הזה.
אני מציע את הצעת חוק פיזור הכנסת, מכיוון שהיא, הממשלה הזאת, מילאה את ימיה. ראש ממשלה שלא מצליח לעמוד במילתו; שעובד הפוך ממה שהבטיח לבוחריו ב-180 מעלות, בדיוק ההיפך; מי שמציע שתי מדינות לשני עמים, כאשר אין לו על זה הסכמה לא של המפלגה, לא של המרכז, לא של הממשלה, לא של אף אחד, אבל הוא מכריז – הוא צריך ללכת לבחירות, ולא להישאר עם ממשלה כזאת, שפעם אחרי פעם עובדת הפוך מכל מה שהבטיחה לבוחריה בכל התחומים: בתחום של בניין ירושלים; בתחום של בניית יהודה ושומרון; בתחום החברתי; בתחום הכלכלי. אין בממשלה הזאת מתום. כולה חבורות-חבורות, צלקות-צלקות. מין דבר מוזר כזה – מפלגת "עצמאותה", יחד עם אלה. אלה עם אלה.
אני מקווה מאוד שהכנסת, כמובן, תקבל הערב את ההחלטה. נלך לבחירות. תקום ממשלה לאומית, יחד אתנו, בעזרת השם, ונבנה את ארץ-ישראל גם בתחום החברתי, גם בתחום הכלכלי, גם בתחום ההתיישבותי, ולא פחות מזה – בתחום התורני. נשלב ידיים, יחד עם החרדים, יחד עם הליכוד, יחד עם כולם, ונמשיך ונעשה את מה שהוא טובת הארץ. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אורי אריאל.
הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2011
[הצעת חוק פ/3780/18; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר יצחק וקנין:
הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2011, לדיון מוקדם, של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. לרשותך, חבר הכנסת ג'מאל זאחלקה, עשר דקות. יש עוד אחת, של זאב אלקין.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, כשדיברתי בהצעת האי-אמון סיפרתי שחבר הכנסת לשעבר, השר לשעבר בייגה שוחט, אמר לי לפני שנה וחצי – דרך אגב, הוא יצא מפגישה עם ראש הממשלה. שאלתי אותו: נו? זו השאלה ששואלים תמיד. אז הוא אמר לי: יהיו בחירות לפני הבחירות בארצות-הברית. נתניהו לא יחכה שיהיו בחירות בישראל אחרי הבחירות האמריקניות. וזה מה שקרה.
אני חושב שזה מדאיג מאוד, כי מה התכוון בנימין נתניהו לעשות שהוא חושש שהוא יעמוד בעימות חזיתי עם ארצות-הברית, או עם אובמה כנשיא, אם הוא ייבחר לנשיא הבא של ארצות-הברית? האם זה קשור בנושא הפלסטיני? האם זה קשור בנושא האירני? אולי דברים אחרים? בכל מקרה, כל הסיפורים של חוק טל ותקציב הם לא האמת, כי לעניינים האלה היו לו שנה וחצי למצוא פתרונות, והוא ידע לפתור בקואליציה הנוכחית דברים הרבה יותר סבוכים. זו – איך אומרים? מעטפת כדי שתעזור לו בבחירות.
יכול להיות שגורם חשוב מאוד היה שהוא פופולרי בסקרים. דרך אגב, הסקרים של היום, של מאי, הם לא התוצאות של ספטמבר. דברים רבים יכולים להתרחש עד אז. אני מקווה – אני לא מקווה לטוב, כי אי-אפשר לקוות לטוב במערכת הפוליטית הישראלית הנוכחית, אבל לפחות שלא נראה את אהוד ברק כשר ביטחון, כי הוא אדם מאוד מסוכן, ואולי גם לא את בנימין נתניהו כראש ממשלה, כי הוא לא פחות מסוכן.
האמת היא שאנחנו נהגנו, כבוד היושב-ראש, להציע הצעות אי-אמון בממשלה, אבל לא פחות מהממשלה היתה הכנסת. כלומר הכנסת שאישרה הצעות של הממשלה, אבל שמתוכה יצאו יוזמות חקיקה אנטי-דמוקרטיות, גזעניות, שמקבעות אפליה, שפוגעות בציבור הערבי, שפוגעות בחלשים, שמצמצמות חופש ביטוי, שמצמצמות זכויות אדם; הן יצאו מהכנסת. בכנסת אי-אפשר להביע אי-אמון. את הכנסת אפשר לפזר, ואכן, לפני יותר משנה סיעתי הניחה את ההצעה לפיזור הכנסת, כי חשבנו שצריך להביע אי-אמון לא רק בממשלה, אלא גם בכנסת.
לראש הממשלה ולממשלתו יש רקורד של עשייה שלילית ביותר. בנימין נתניהו יירשם בהיסטוריה הפוליטית כקברן של פתרון שתי המדינות. תקשיבו לי טוב: הקברן של פתרון שתי המדינות הוא בנימין נתניהו. הוא עשה את זה והתחיל את תהליך הקבורה ברגע שהוא הכריז בבר-אילן: אני בעד שתי מדינות, או שהוא הכיר בשתי המדינות ובו ברגע התחיל לחפור את הקבר. חפירת הקבר מאוד פשוטה – במעשה ההתנחלות, בסיפוח הזוחל בירושלים המזרחית, בבניית הכבישים העוקפים וברטוריקה הפוליטית ששמה מכשול אחר מכשול לפתרון פוליטי. כאשר הוא קבר את פתרון שתי המדינות, הוא קובר את האפשרות להגיע להסדר לפחות בעתיד הנראה לעין, כי פתרון של מדינה אחת הוא מעבר לאופק; הוא עדיין לא נולד, ולכן אנחנו נשארים עם קבר פתוח והגווייה של פתרון שתי המדינות הונחה בפנים.
אני לא יודע אם הוא קורא תהילים על המת, אבל יכול להיות – יש אומרים שזה מוות קליני, ויש ויכוח. בכל מקרה, למעשה – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אני אגלה לך סוד, חבר הכנסת זחאלקה: תהילים קוראים גם על המתים וגם על החיים.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
גם על המתים – מזמור לבני קורח.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
– – – דרך אגב.
היו"ר יצחק וקנין:
כן.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
בנימין נתניהו, מבחינה זו, הניח את התשתית לעימותים האלימים הבאים; הוא שפך שמן על מדורת האלימות; הוא אחראי לשפיכות הדמים שתבוא, כי אי-אפשר להתהדר בשקט ולהגיד: הנה, שקט, לא קורה כלום, אם אין הסדר פוליטי ידוע. אם תהיה אלימות מחר או מחרתיים, מי שמונע הסדר פוליטי נושא באחריות, הוא-הוא איש הדמים, מי שעושה את הדבר הזה, ולכן האחריות כולה מונחת על ראשו של בנימין נתניהו.
אני אומר לכל אזרח במדינת ישראל שהוא צריך לראות את המחר ואת המחרתיים, ושאי-אפשר לשלול את הזכויות של עם אחר ולחיות בשקט. עם שמדכא עם אחר לא יכול להיות חופשי. את זה אמר אנגלס לפני הרבה שנים. לכן, זו אשליה. מה שקרוי דמוקרטיה בישראל הוא אשליה, כי אי-אפשר שאתה תהיה חופשי בזמן שאתה מדכא עם אחר. זה העניין העיקרי. אם הוא חושב שהוא יגיע להתנגשות עם אובמה, סימן שהוא חושב – הוא לא מתכוון לעשות שום דבר כדי להגיע להסדר פוליטי.
אבל ממשלתו של בנימין נתניהו – והכנסת הזאת לא פחות, ולפעמים אפילו יותר מהממשלה – חוקקה חוקים גזעניים, חוקים של גזלת קרקעות, חוקים של אפרטהייד. מה זה חוק הקבלה ליישובים קהילתיים אם לא חוק אפרטהייד, כשמדובר ב-70% מהאדמות במדינה שהן תחת שלטונן של המועצות האזוריות של היישובים הקהילתיים הקטנים? באיזו זכות מונעים מאזרחים ערבים לגור פה או שם? אם זה לא אפרטהייד, אני לא יודע מה זה אפרטהייד. באיזו זכות באים לנגב ומציעים את החקיקה – החוק של התנחלות יחידים, התיישבות יחידים? דרך אגב, זה בא מבית-מדרשן של קדימה והליכוד. זה ה"מיינסטרים". זה לא המטורפים מהימין הקיצוני, מה שקרוי ימין קיצוני. מי צריך בכלל ימין קיצוני כשיש בכנסת את ישראל חסון, שמציע חוק להכיר ביישוב של איש אחד, עם מאות או אלפי דונמים, ולידו אלפי תושבים ערבים בנגב, לא מכירים ביישובים שלהם? אם זה לא גזענות ואפרטהייד, מה זה גזענות ואפרטהייד? מה זה?
באים לכנסת ומחוקקים חוק שאזרח שהופקעה הקרקע שלו – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת זחאלקה – – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אני מסיים. דוגמה אחרונה. – – יכול לתבוע את הקרקע שלו אם היא לא שימשה לאותה מטרה שלמענה הופקעה בתוך שבע שנים. אבל כדי לשלול מהאזרחים הערבים את האפשרות לתבוע את הקרקעות שלהם שהופקעו ולא שימשו למטרה שלמענה הופקעו, הוסיפו סעיף קטן: אם האדמה שלך הופקעה לפני 25 שנה, אתה לא יכול לתבוע אותה חזרה. למה עשו את זה? כי הם, מינהל מקרקעי ישראל, עשו מחקר ש-99% מהקרקעות של האזרחים הערבים שהופקעו, הופקעו לפני התאריך הזה. אם זה לא גזענות ואפרטהייד, אני לא יודע מה זה.
אני חושב שכנסת שחוקקה חוקים של גזענות ואפרטהייד, טוב שהיא הולכת. אנחנו לא נזיל עליה דמעות. טוב שהיא הולכת. טוב שהיא מתפזרת. חג פיזור שמח לכולם.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2011
(הצעת חבר הכנסת אורי אריאל) הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2011
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)