קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק המת"ל – מורה מאבחן בתפקודי למידה במערכת החינוך, התש"ע–2009
[הצעת חוק פ/1852/18; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר יצחק וקנין:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק המת"ל – מורה מאבחן בתפקודי למידה במערכת החינוך, התש"ע–2009, של חברת הכנסת רונית תירוש. לרשותך עשר דקות.
רונית תירוש (קדימה):
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, בשונה מחברי שעלו לדוכן והצעותיהם נפסלו ונדחו על-ידי ועדת שרים, לפחות ההצעה שלי לא נפסלה, אבל נדחתה לחודשיים, כלומר לא קיבלתי תשובה. אני אבקש הצבעה. בימים כתיקונם, אילו לא היינו ערב הכרזה על בחירות, הייתי ממתינה חודשיים, לא לפני שהייתי שואלת, מה אתם בדיוק הולכים לעשות בחודשיים האלה, ולמה אני צריכה את הדחייה הזאת, אבל כמי שמכוונת מטרה, וממילא ניסחתי את החוק הזה כבר ב-2009, ויש לי סבלנות, ואני מאמינה שהוא צריך להיחקק, הייתי ממתינה. אבל כמי שחוששת שהעבודה הפרלמנטרית תופסק בקרוב, ורק על זה החשש שלי ולא על עצם הבחירות, אני מעדיפה להעלות את הנושא, יירשם בפרוטוקול, נקיים ההצבעה. מאחר שההצעה שלי לא נפסלה, אני מבקשת משר החינוך בעיקר לשקול להעביר את זה בקריאה טרומית. המשמעות היחידה היא משמעות דקלרטיבית, סמלית, שהחוק הוא חוק ראוי, והכנסת הבאה תדון בו מחדש, כי לא תהיה רציפות שלטונית בעניין הזה, אבל תהיה פה אמירה.
על מה אני מדברת: בבתי-הספר בארץ, באוכלוסייה בכלל, על-פי המחקרים והספרות המקצועית, נאמר שיש 10%–15% בשכבת גיל שהם בעלי לקויות למידה. אני מבחינה בין לקויות הלמידה לקשיי למידה: קשיי למידה נובעים מחסכים כלכליים, סוציו-אקונומיים, הם נובעים מבעיה רגשית, מחסך כזה או אחר; הם יכולים לנבוע גם מנכות כלשהי, אולי אפילו פיגור כלשהו – לא על זה אני מדברת. אני מדברת על לקות שהיא ברמה קוגניטיבית, ולא אסבך אתכם מדי, אבל זה משהו שהוא בלתי הפיך מבחינת הלקות, אבל הוא הפיך ביכולת של התלמיד לעקוף את הלקות הזאת ולתפקד כאחד האדם. יש הרבה מאוד שהגיעו להשכלה גבוהה והוציאו תארים עד פרופסורה, ועדיין יש להם לקות שמכונה דיסלקציה, דיסגרפיה, דיסקלקולקציה – יש כל מיני לקויות. זה לא דבר שאי-אפשר להתמודד אתו, אבל אי-אפשר למנוע אותו.
מה קורה היום? אבחון של הלקויות הללו הוא אבחון יקר. הוא נעשה בחוץ. מי שידו משגת ויש בכיסו הכסף, ואלה בדרך כלל האוכלוסיות המבוססות, הן יוצאות, שולחות את הילד או הילדה לאבחון, מקבלות את התוצאות, הולכות לבית-הספר, ודורשות בצדק מבית-הספר הקלות. הקלות יכולות להיות הארכת משך הזמן של הבחינה; זה יכול להיות שכתוב של בחינה; זה יכול להיות בחינה בעל-פה – יש כמה וכמה פתרונות. כל הפתרונות הללו עולים הרבה מאוד כסף למדינה, כי אם אני דורשת מורה שיישאר יותר זמן, צריך לשלם לו על זה, או מורה שישב וישכתב את הבחינה בכתב ידו שלו, או שיאפשר בחינה בעל-פה. כל התוספות הללו זה כסף נוסף שהמערכת נדרשת לשלם לו.
עכשיו, יש פה כמה בעיות: א. הוצאה רבה מאוד של כספים, לא תמיד כשמוצדק לתת. במדינת ישראל – למרות הספרות המקצועית – הוכיחו שמספר המבקשים הקלות והביאו אבחונים, מגיע לכדי 25%. אין לזה אח ורע בעולם. תשאלו, איך זה קורה? מאחר שאין מוסד ממלכתי שעושה את המבחנים הללו – אלא מוסדות פרטיים; בכוח הכסף להביא גם תוצאות אבחון. כלומר, יש הרבה מאוד מוסדות שבקלות רבה גם נותנים את מה שאתה מבקש לקבל מהם, ואז לא תמיד מי שבאמת מגיע לו, יקבל את ההקלות.
יתירה מזו – – –
מרינה סולודקין (קדימה):
הפוך.
רונית תירוש (קדימה):
יתירה מזו, מי שיכול להביא כסף ולשלם טוב – אני לא אומרת את זה על כולם, ויסלחו לי מוסדות שעוסקים בכך; ואני בעצם יוצרת פה הכללה לא נעימה, גסה אפילו, יש לומר. אבל אני חייבת לדבר בהכללה, כי הדברים הללו קיימים. הם בבחינת אפילו תופעות.
אני זוכרת שכשהייתי מנכ"לית משרד החינוך ניסינו למסד או לתת הכשר למוסדות מסוימים שרק מהם אנחנו מוכנים לקבל את האבחונים, כי האמנו בתוצרים שהם מוציאים מתחת ידם. ואז הלכו לבית-משפט, לבג"ץ, ואמרו: רבותי, זו פגיעה בחופש העיסוק. מי אתם בכלל שתגידו שהוא בסדר והמוסד השני אינו בסדר במתן האבחון? ולכן ניתן הכשר לכולם בחסות בג"ץ. ואז מצאנו את עצמנו דנים באבחונים שלא האמנו בתוצרים שלהם, אבל נאלצנו לקבל אותם כי אנחנו לא יכולים לעשות איפה ואיפה; להגיד: המוסד הזה הוא כשר, וזה לא כשר.
עכשיו, זה גורר את ההוצאות הכספיות שעליהן דיברתי, משום שהמדינה נדרשה לתת כמעט ל-25% מתלמידי שכבת הגיל – בכל שכבת גיל – את ההקלות. זה דבר לא נורמלי. ואתם יודעים: המוח היהודי יודע לייצר כל מיני פתרונות משלו.
מה באה ההצעה שלי לומר? שהמדינה תיקח על עצמה את התפקיד הזה, ובכל בית-ספר – כמו שפעם, אגב, לא היתה יועצת בבית-הספר, ולימים הכשירו תקן לכל בית-ספר שתהיה בו יועצת, שתפקידה, אגב, לטפל בנושאים הרגשיים, החברתיים; לא בנושאים הקוגניטיביים, ממש לא. גם זו לא ההכשרה שלה, בהכרח.
באותה מידה יתקננו תקן למה שאני קוראת מת"לית, שזה ראשי תיבות של מורה מאבחן בתפקודי למידה. מישהו שיהיה אחראי לנושא הזה, שיהיה מקצועי, שיהיה לו תואר, שהוא יוסמך לנושא הזה. אין לי לחשוד בו כמי שידו תהיה קלה על ההדק, וישחרר מספר רב של אבחונים. אני סומכת על ההחלטות שלו. ואותו מת"ל, אותו מורה, שמאבחן תפקודי למידה, הוא זה שיביא בפני ועדה בית-ספרית את המלצותיו. הוועדה תבחן היבטים נוספים של הילד, ואכן תאמר: מגיע לו לקבל תוכנית לימודים, או תוכנית הבראה, או תוכנית התערבות מיוחדת שתקל עליו.
כלומר, אותו מורה מיוחד גם יאתר. אגב, הוא יהיה אחראי למתן בחינה לכל שכבת הגיל, שדרכה הוא יוכל לאתר את מי שיש לו בעיה. אחר כך הוא יקרא אליו מי שיש לו בעיה, באופן יותר אישי, ויבדוק בדיוק מה הבעיה. ברגע שהוא יחליט שאכן יש לו בעיה של לקות למידה, הוא יביא את זה בפני הוועדה. הוא ימליץ לתת את ההקלות. הוא יגיש גם תוכנית התערבות: מה אני מציע לעשות עם הילד הזה. זה לא רק לתת לו תוספת זמן בבחינה. הוא גם ייתן לו תוכנית התערבות מה לעשות, איך לטפל – כדי לעקוף את הבעיה הזאת, ולהתמודד כאחד האדם עם מטלות הלמידה למיניהן.
ואני חושבת שבדרך הזו נחסוך הרבה כסף. נמנע מצב של אי-שוויון – כי כרגע מי שבעיקר נהנה מההקלות זה אלה שיכולים לממן את העלות של האבחונים.
מרינה סולודקין (קדימה):
עשירים.
רונית תירוש (קדימה):
עשירים, נכון. נמנעתי מלומר, אבל מי שיש בידו. ואז גם מי שאין בידו יוכל לקבל את מה שמגיע לו.
בעקיפין, או לא בעקיפין, נמנע נשירה של תלמידים. הרי מה קורה לילדים עם לקויות למידה? הם לא מצליחים לתפקד כפי הפוטנציאל שיש בהם, בגלל איזשהו חסם שלא נפתר, לא קיבל את הפתרון. ואז, עם הזמן, הוא לא מצליח בלימודים, הוא מתחיל להפריע, הוא נושר מהכיתה; ואז המדינה משלמת על זה פי כמה וכמה, כי הוא נשר, כי אולי ירד לפשע, נעשה עבריין – אינני יודעת. הוא בוודאי לא מנצל את כוח היצירה שלו, את יכולת הפריון שהוא יכול לתת, כמי שבסופו של יום גם משתייך למעגל העובדים במשק.
זאת אומרת, מכל בחינה שהיא, איך שלא נסתכל על זה, אנחנו נמצאים במצב גרוע, ויש לנו היכולת לפתור את זה על-ידי כך שנקצה אדם אחד בכל בית-ספר. אגב, עלות של משרה – ויתקן אותי השר – היא סביב ה-100,000 שקל לשנה לאדם כזה. יש לנו 3,300 בתי-ספר, בזמני – – –
שר החינוך גדעון סער:
4,000.
רונית תירוש (קדימה):
אוקיי, גדלתם. בזמני היו 3,300, הגענו ל-4,000. אני גם לא אומרת שבהכרח כל בית-ספר קטן לוקח משרה שלמה של מת"ל כזה. הוא יכול, מת"ל כזה, מורה כזה, להיות מורה לשני בתי-ספר קטנים. אז לא בהכרח במכפלות של 4,000. מה שאני טוענת שאפשר – וגם אם יגידו לי שזה יעלה הכי-הכי גבוה – נעשה מכפלות של 4,000, זה יגיע ל-400 מיליון, אינני יודעת – נכון? אני צודקת?
שר החינוך גדעון סער:
400 מיליון.
רונית תירוש (קדימה):
במקסימום, אם אנחנו באמת לא עושים מורה לשני בתי-ספר. אני אומרת, אדוני השר: זה שווה. לא צריכים להיבהל מהמספרים הללו. בסופו של דבר, זה יחסוך כסף, אבל יותר מכך: זה יגרום לשוויון אמיתי, לשוויון הזדמנויות אמיתי בבתי-הספר. צא וראה כמה הורים מתוסכלים, רואים שהם לא יכולים לסייע לילדים שלהם – להביא אותם לאבחונים – כי אין להם הכסף לעשות את זה, וכבר נחרץ גורלו של הילד הזה לכישלון. זה מה שהייתי רוצה למנוע. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת רונית תירוש. ישיב שר החינוך, השר גדעון סער.
מאיר שטרית (קדימה):
היושב-ראש, בינתיים רק הערה? – – – האומנם תושבי חוץ לא משלמים מע"מ – – – נוסף על פטור – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אז הם מרוויחים פעמיים.
מאיר שטרית (קדימה):
שערורייה – – –
היו"ר יצחק וקנין:
במיוחד במשבר הגדול שאנחנו נמצאים בו.
מאיר שטרית (קדימה):
– – –
נינו אבסדזה (קדימה):
אה, זה משבר?
היו"ר יצחק וקנין:
אני הצבעתי אתך, אם אתה זוכר.
מאיר שטרית (קדימה):
נכון, גם גדעון היה אתי – – –
שר החינוך גדעון סער:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק של חברת הכנסת רונית תירוש באמת מעלה סוגיה רצינית שלא ניתן להקל בה ראש. אני חייב לומר גם שבכל נושא האבחונים אנחנו עושים היום מהלך מאוד רחב, כי הגענו למסקנה שהאבחונים ניתנים קצת בקלות, והרבה פעמים מאוד נוח למערכת לאבחן ולתייג, ואנחנו משנים את כל התהליך בנושא הזה. היום מרכזת את זה מנהלת המינהל הפדגוגי במשרדי, אבל זה, באמת – אף שזה קשור במידה מסוימת לנושא – זה לא המקום והזמן להרחיב בנושא, אבל אין ספק שכל נושא האבחונים הוא נושא מאוד משמעותי.
לגוף הצעת החוק: הצעת החוק הזאת נדונה – או דנו בה – בוועדת השרים לחקיקה בישיבתה האחרונה. אני הבעתי תמיכה בישיבה בהצעת החוק, למרות קושי שאני אצביע עליו. החלטת הוועדה היתה לדחות את הדיון בהצעת החוק ב-60 יום, ובזמן זה יבואו בדברים עם המציעה משרדי החינוך, האוצר והתמ"ת. והיה והמציעה לא תסכים להצעת הדחייה, אנחנו ניאלץ להצביע נגד.
הצעת החוק היא הצעת חוק עם עלות תקציבית מאוד גבוהה. הצעת חוק עם עלות – לפי החשבון פה זה 400 מיליון שקל. שמעתי אומדן אחר, של 250 מיליון שקל. אבל בכל אופן, מדובר בסכום מאוד משמעותי, הוצאה תקציבית גבוהה ביותר, שאני לא מכיר במציאות התקציבית הקיימת יכולת לתת לה מענה.
אם יש צורך, אני מזכיר, שהמדינה – זה ייראה גם בתקציב 2013 – היום תקציב החינוך הוא התקציב שגדל בצורה הדרמטית ביותר. אנחנו היום בונים היקפים אדירים של גני-ילדים – טרום-חובה – כחלק מההיערכות לחינוך חינם לגילאי שלוש-ארבע. ואנחנו בשנה הבאה ניתן מענה כבר בשנת היישום הראשונה לחינוך חינם שלוש-ארבע, אומנם לא ל-100% – אמרנו, זו תוכנית לשלוש שנים, אבל להערכתי באזור ה-80% מהילדים בשנתונים הרלוונטיים, דהיינו גילאי שלוש-ארבע, סובסדו, אז אפשר לעשות את המכפלות, זה 8,000 שקל למשפחה.
אנחנו יוצאים למהלך, שאתמול גם עסקו בו פה בקריאה ראשונה, של השאלת ספרי לימוד, שזה עוד אזור של 100 מיליון שקל בשנה. אנחנו הולכים למנגנון של מערכת דיפרנציאלית של תשלומי הורים כבר משנת הלימודים הבאה, זה גם הרבה מאוד כסף. אנחנו הולכים למהלך רחב בנושא תנועות הנוער בפריפריה, זה עוד 20 מיליון שקלים. אני רק מדבר על המהלכים התוספתיים, עוד לא דיברתי על הסכמי השכר, על הרפורמות, לא על "עוז לתמורה", לא על "אופק חדש", לא שום דבר אחר. אז במציאות הזו שבה תקציב החינוך לפי הערכתי, ה"טייס" שלו יהיה 5–6 מיליארד בתקציב 2013, כמובן שבאים להטיל הוצאה נוספת של סדר-גודל של קרוב לחצי מיליארד, זה דבר שהוא בוודאי נוח מספסלי האופוזיציה אבל הוא בוודאי לא יכול לבוא בלי הידברות.
אני רוצה לציין שבמהלך השנים התקיימו הכשרות יזומות של משרד החינוך לאנשי מקצוע. כיום פועלים בבתי-הספר כ-150 מת"לים. אני כמובן לא בא להפחית בחשיבות של תפקיד המת"לים, אבל יש תפקידים נוספים שלא מתוקננים – גם אותם מכירה חברת הכנסת תירוש – יועצות חינוכיות ותפקידים נוספים, פסיכולוגים, הרבה מאוד דברים שחסרים במערכת, אבל תמיד יש מגבלת תקציב והחלטה איפה אתה שם את מרכז הכובד. אני חוזר ואומר, אני באופן אישי הייתי בישיבת שרים לחקיקה בעד הצעת החוק, וזה גם טבעי כשר החינוך, אבל בסופו של דבר בממשלה אתה חי עם החלטות של פורום יותר רחב.
אמרתי, ואולי זו הזדמנות לדון בנושא אקטואלי, שבאופוזיציה אפשר להציע הכול, וזה גם ברור, גם אני הייתי באופוזיציה, אבל יש דבר אחד שאני רוצה לשאול אתכם, כי אני באמת לא מבין. האם אתם יכולים לציין – אני שואל את חברי סיעת קדימה, כמי שגם הציעה את ההצעה הזאת, האם אתם מכירים בעולם הדמוקרטי מקום שבו האופוזיציה נאבקת כדי לדחות את הבחירות?
מרינה סולודקין (קדימה):
מי אמר לך? מה זה קשור?
שר החינוך גדעון סער:
כי אני רואה איך אתם מתרוצצים. כל אחד פה הוא בבניין, הוא רואה מה קורה, איך אתם נאבקים לדחות את הבחירות לאחרי חגי תשרי, חצי שנה מערכת בחירות, אחרי הבחירות; הרי מה קורה אחרי הבחירות? הולכים לנשיא – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני השר, אתה רוצה שאני אקשה עליך? אם הסקרים של הליכוד היו מראים למטה, אתה היית אומר את זה עכשיו מעל הדוכן?
שר החינוך גדעון סער:
אדוני היושב-ראש, קודם כול, תן לי לפתח טיעון.
היו"ר יצחק וקנין:
אני שואל אותך שאלה אמיתית.
שר החינוך גדעון סער:
תן לי לפתח טיעון, יכול להיות שבסוף – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אני לא רוצה להזכיר דברים, כי אני קצת ותיק פה.
שר החינוך גדעון סער:
אבל אני רוצה להגיד לך שאנחנו באופוזיציה, אם תבדוק את תולדות תנועת החירות והליכוד בשנים שהיה באופוזיציה, מעולם לא באנו ואמרנו כשהיתה אפשרות לבחירות: תדחו את הבחירות. הרי מה המטרה של האופוזיציה? המטרה של האופוזיציה – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אני זוכר תקופה – – –
שר החינוך גדעון סער:
הם כל הזמן דיברו על הממשלה הרעה הזאת; יש להם שלוש המלים האלו כל הזמן, כמו מנטרה, הממשלה הרעה הזאת.
היו"ר יצחק וקנין:
אני לא מגן על האופוזיציה, אני רק מזכיר נשכחות.
שכיב שנאן (העצמאות):
אדוני היושב-ראש – – –
שר החינוך גדעון סער:
כל כך רציתם בחירות? אתם רוצים לדחות את הבחירות לאחרי חגי תשרי, למה לא אחרי פסח הבא? לשנה? אתם לא ערוכים. אני קורא בעיתון: יש לנו בעיות תדמית, עוד לא התארגנו. אבל בכל זאת, אתם שלוש שנים וחצי באופוזיציה, מה קרה? מה, אתם רוצים שעד דצמבר 2012 לא תהיה ממשלה חדשה במדינת ישראל כי אתם עוד לא ערוכים? הרי "אמצע אוקטובר" המשמעות היא להקים ממשלה בדצמבר 2012. אין גבול? אין מדינה? אין כלכלה? אין אינטרס לאומי?
היו"ר יצחק וקנין:
ההיפך, אם יש מדינה אז תשאירו את הבחירות בתאריך שלהן. למה? לאן ממהרים? לאן ממהרים? אני שואל ברצינות.
מאיר שטרית (קדימה):
גדעון, זו טענה לא לעניין, גדעון.
נינו אבסדזה (קדימה):
אדוני השר, אנחנו לא – – – את הקואליציה שבוע הבא.
רונית תירוש (קדימה):
אנחנו ביקשנו הקדמת בחירות?
מאיר שטרית (קדימה):
זו טענה לא לעניין, הממשלה הזו – – –
שר החינוך גדעון סער:
אני אזכיר לחברת הכנסת תירוש, לפני כמה שבועות, לא הרבה, לדעתי ארבעה שבועות, הייתי ער בשעת לילה מאוחרת. כשאתה ער בשעת לילה מאוחרת – פתחתי טלוויזיה, ראיתי את חגיגת הניצחון של יושב-ראש האופוזיציה החדש. היית גם על הבמה, למיטב זיכרוני. וחבר הכנסת מופז – – –
רונית תירוש (קדימה):
אמר שהוא יפיל את ביבי והוא יפיל.
שר החינוך גדעון סער:
אמר, והוא גם אמר שהוא יחליף את הממשלה הרעה הזו.
רונית תירוש (קדימה):
נכון, ומה לא בסדר?
שר החינוך גדעון סער:
אז רגע, הנה, יש לכם אפשרות. יש רק דבר אחד שאתם צריכים לעשות.
היו"ר יצחק וקנין:
אבל, רבותי, שכחתם בליכוד וקדימה שאתם ביחד לא מהווים אפילו 50 מנדטים, 50 ומשהו מנדטים.
שר החינוך גדעון סער:
אדוני היושב-ראש, תן לי רק לסיים את הטיעון.
היו"ר יצחק וקנין:
אתם לא אלה שצריכים להכתיב את כל מה שקורה בבית הזה, שכחתם את זה אולי.
שר החינוך גדעון סער:
יש לכם רק דבר אחד שאתם צריכים לעשות כדי להגשים את החלום שלכם: לשכנע את העם. אתם בסך הכול צריכים לשכנע את העם. בואו נלך אל העם, מערכת בחירות קצרה, עניינית, לא למשוך את המדינה חצי שנה, אתם תציגו את עמדתכם ואת טיעוניכם ואת מועמדכם ואנחנו נציג את הישגי הממשלה ואנחנו נציע כהונה נוספת לבנימין נתניהו כראש הממשלה והעם יכריע. תתחילו, נשארו לכם כמה ימים עד סוף הקדנציה הזאת. הצעתי החברית לאופוזיציה בימים שנותרו לה: תתחילו להתנהג כאופוזיציה לפחות בימים הספורים שנותרו לקדנציה הזאת, כי עד היום לא הייתם.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה. רבותי, רבותי – – –
שר החינוך גדעון סער:
כדי להבהיר, אני מציע לבית להצביע נגד הצעת החוק.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לשר החינוך גדעון סער. חברת הכנסת רונית תירוש, יש לך שלוש דקות, תחליטי על מה את רוצה לדבר, על הבחירות או על החוק. אני חושב שכדאי לך יותר על הבחירות מכיוון שעל החוק – אין לך שום סיכויים.
רונית תירוש (קדימה):
אני רוצה לומר לשר: צא וראה מה עושה יהירות לאדם. ועוד יותר מכך אני אומר, אתה יודע מה הבעיה שלכם? מי מביא עלינו בחירות? ודאי שהאופוזיציה רוצה שהממשלה תיפול כי היא ממשלה גרועה, ללא חמלה, ללא רגישות. ודאי שאנחנו רוצים שתיפלו ונעשה הכול כדי שהממשלה הזאת תיפול. אבל מי החליט על הבחירות? במשחק האגו "מי ראשון", כמו בגן-ילדים, אני, ביבי נתניהו, או אני, אביגדור ליברמן? זו הבעיה של כולנו. זו הבעיה של עם ישראל. אתם לוקחים את כל עם ישראל לבחירות, לעלויות כלכליות, אתם מצפצפים על תהליכים פרלמנטריים שהתחילו בצדק להיעשות כאן. למה? כי ביבי נתניהו, ראש הממשלה, פוחד שמא ליברמן ישיג אותו והוא זה שיהיה ראשון להכריז על בחירות.
היו"ר יצחק וקנין:
את רוצה שאני אסייע לך טיפה?
רונית תירוש (קדימה):
שם זו הבעיה. וכולנו נשלם את המחיר כאזרחים.
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת תירוש, אני רוצה לסייע לך. אני מציע שנעשה הצבעה חשאית בשבוע הבא – מי בעד הקדמת הבחירות. 118 חברי כנסת יצביעו נגד הקדמת הבחירות. אני מבטיח לך את זה באחריות מלאה. יהיו שניים – – –
שכיב שנאן (העצמאות):
אדוני היושב-ראש, אני רוצה – – –
היו"ר יצחק וקנין:
כן, לך אני מאמין. גם לעצמי אני מאמין. לי אין בעיה, מה שאני חושב אני אומר.
מאיר שטרית (קדימה):
אדוני היושב-ראש, הרי – – – לפיזור הכנסת, לא?
היו"ר יצחק וקנין:
כן.
מאיר שטרית (קדימה):
– – – לפיזור הכנסת – אין סיבה שמישהו לא יצביע גלוי נגד זה.
היו"ר יצחק וקנין:
כן, אוקיי.
מאיר שטרית (קדימה):
בעיקר אם אתם תצביעו בגלוי נגד זה, בש"ס, זה לא יעבור. תגידו לי שאתם מצביעים נגד זה, גם אנחנו נצביע – – –
רונית תירוש (קדימה):
אני רוצה לראות שאתם תגלו אחריות, אנשי הקואליציה, ותצביעו נגד. נראה אתכם. נגד פיזור הכנסת.
שר החינוך גדעון סער:
אתם – – –
רונית תירוש (קדימה):
זה התפקיד שלנו, להפיל אתכם ולרצות להפיל אתכם, ואתה היית עושה את זה בדיוק אילו היית באופוזיציה.
השר מיכאל איתן:
אנחנו נצביע נגד ואתם תצביעו בעד.
רונית תירוש (קדימה):
אנחנו רואים את האחריות שאתם מתיימרים לדבר בשמה.
קריאות:
– – –
רונית תירוש (קדימה):
על האחריות שאתם רוצים לדבר בשמה, על הכלכלה הנכונה, על הרציפות השלטונית, על היציבות השלטונית שכל כך נחוצה לעם ישראל. בואו נראה אתכם מצביעים בשבוע הבא נגד הקדמת הבחירות. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת רונית תירוש. רבותי, רבותי – – –
שר החינוך גדעון סער:
אתם מבוהלים, חוששים. איזו בהלה, איזו בהלה.
היו"ר יצחק וקנין:
אני מבין שהדבר הזה מאוד מעניין את כולנו אבל אנחנו – – –
קריאות:
– – –
רונית תירוש (קדימה):
בלי יהירות יתר, בלי. קצת צניעות לא תזיק.
היו"ר יצחק וקנין:
רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק המת"ל – מורה מאבחן בתפקודי למידה במערכת החינוך, התש"ע–2009, של חברת הכנסת רונית תירוש – מי בעד, רבותי? מי נגד?
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 6
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 21
נמנעים – אין
ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק המת"ל – מורה מאבחן בתפקודי למידה במערכת החינוך, התש"ע–2009, נתקבלה.
שכיב שנאן (העצמאות):
אדוני היושב-ראש, תמשיך את הדיון – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אני יודע שזה מעניין, אבל: בעד – 6, נגד – 21. אם כן, הצעת החוק נדחתה.