קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק לתיקון פקודת המכרות (מס' 11)
(איסור קבלה או רכישה של חומר חציבה שנכרה ללא רשיון), התשע"ב–2012
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/452).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אופיר אקוניס:
בבקשה, חבר הכנסת אורי אריאל – הצעת חוק לתיקון פקודת המכרות (מס' 11) (איסור קבלה או רכישה של חומר חציבה שנכרה ללא רשיון), קריאה ראשונה.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי, ראשית, אני רוצה להודות לאלה שיזמו את החוק הזה, ותמיד לפנות לציבור הרחב דרך ערוץ הכנסת ולומר: חברים, חברות, תעבירו הצעות חוק לכל חברי הבית. זה עובד. זה שווה. לא כל הצעה, לא תמיד, אבל הנה לפניכם הצעת חוק שהיא לא המצאה שלי, היא תולדה של דוח מבקר המדינה, שקבע שזו מכת מדינה – החציבה והכרייה הבלתי-חוקיות – וארגון "ירוק עכשיו", כשמו כן הוא, והפורום המשפטי יזמו, טרחו, הכינו הצעת חוק ששיפרנו, שיפצנו, אבל היא בוודאי לרוחם, והיא ממלאת צורך חיוני שקיים בשטח. החוק הזה, בעזרת השם, ייתן לנו אפשרות להקטין את הבעיה, ואולי לעוקרה מהשורש.
קיבלנו את הארץ הזאת מהקדוש-ברוך-הוא לעובדה ולשומרה; שני הדברים, ואין ביניהם סתירה כלל וכלל. לעובדה – במובן הזה של להוציא לחם מן הארץ. לעתים מוציאים ממנה גז, לפעמים מוציאים מים, ולפעמים מוציאים שיש ודברים אחרים. ברוך השם, אפשר לומר שזכינו, כמו שכתוב, בארץ זבת חלב, דבש וגז. זה חידוש, זה לא כתוב, אבל יש מזה הרבה, וכנראה עוד דברים טובים שעוד לא הגענו אליהם.
מבקר המדינה קבע בדוחות – כבר יותר מאחד, לאורך השנים – שיש מכת מדינה בנושא הכרייה והחציבה שנעשות באופן פיראטי, ללא רשיונות. בכך פוגעים כמובן גם במיסוי שמגיע למדינה, גם בחוקים השונים, ולא פחות מכל אלה – בצד האקולוגי הנופי ובטבע, ששייך לכולם. הוא לא שייך למישהו שיכול לעשות בו כבתוך שלו.
לכן הצעת החוק הזאת, שנקראת הצעת חוק לתיקון פקודת המכרות (איסור קבלה או רכישה של חומר חציבה שנכרה ללא רשיון), באה להגדיר את הדברים בצורה יותר מפורשת ולהגדיל את הענישה בצורה משמעותית, כך שהיא תרתיע. אין כמובן כוונה להעניש, אלא להרתיע, אבל אם מישהו עובר על החוק הזה, עונשו יהיה חמור.
אנחנו נמצאים במצב שצריך רשיונות מאת משרדי הממשלה לכל פעולה כזאת, והרשיון ניתן לשטח מאוד מסוים, לזמן מסוים, מעת לעת צריך לחדש את הרשיון הזה, וכל זה כדי לאפשר פיקוח וויסות מתאימים על כל העיסוק בתחום הזה.
החקיקה מציעה להעניש יותר בחומרה, ברמה שמי שעוסק בחומרים מעין אלה וקנה ממחצבות לא חוקיות – ואנחנו לא מדברים על האיש הפרטי שקונה לבית שלו איזה טנדר, אלא אנחנו מדברים על קבלנים ועל סוחרים – אנשים כאלה, עונשם יהיה עד שישה חודשי מאסר או קנס השווה כיום ל-75,000 שקלים חדשים. אם מדובר בתאגיד, אז יכול להיות כפל קנס, ואם יש רשלנות מצד אלה שצריכים לאכוף את החוק או לבצע אותו, יש שם גם ממד של ענישה.
החוק הזה יביא לשינוי בשטח בכל אזורי ארץ-ישראל, כולל – צריך לומר את זה, אני רוצה לומר את זה – ביהודה ושומרון, ששם רוב התופעה של חציבה פיראטית. שם היא לא השולית, היא לא הדברים החריגים, היא בדרך כלל רוב העניין; בעיקר ערבים, אבל יש גם יהודים שחוצבים באזורים שהם באחריות מדינת ישראל, מה שנקרא שטחי C, ואין אכיפה ואין פוצה פה ואין מצפצף. ההפקרות הולכת וגדלה, כמו תמיד שכשרואים שמשהו מצליח, אז יש עוד ועוד יזמים שמנצלים את הפרצה ורואים לעצמם חירות לעשות כבתוך שלהם בדברים ששייכים למדינה, פוגעים באופן אנוש בטבע, בנופים התנ"כיים הקדומים של ארץ-ישראל.
אני מקווה שאכן גם האכיפה תשתפר, והמינהל האזרחי והגופים האחרים שממונים על האכיפה, ברגע שיהיה להם את החוק הזה, ישתמשו בו כדי לשנות ולהגביר את האכיפה ולהביא את החשודים – להגיש נגדם תלונות, ולעשות את העניין הזה כדי להוריד את ההשתוללות הפיראטית בשטח.
לסיום, אני מבקש להודות לכמה גופים ואנשים: עוד הפעם ל"ירוק עכשיו" ולפורום המשפטי; אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה, ידידי חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן, שמצא את הנתיבים כדי להביא אותנו לניסוחים שמאפשרים את העברת החוק בקריאה ראשונה. וכמובן, אני פונה ומבקש וסומך עליו שזה יגיע במהרה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. בסך הכול אני חושב שהגענו למודל הנכון בעזרתך; אולי יהיו עוד שיפוצים קטנים. אני רוצה להודות לצוות הוועדה שבראשותך, שבהחלט סייע.
היו"ר אופיר אקוניס:
זו קריאה ראשונה, לא? היום מודים בקריאות הראשונות.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
מודים גם בקריאה הראשונה.
היו"ר אופיר אקוניס:
טוב, מאה אחוז.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
אני יודע כמה שעות הושקעו בזה ואיזה מאמץ.
היו"ר אופיר אקוניס:
לא, מאה אחוז, זה בסדר. בדרך כלל מודים בסוף הקריאה השלישית.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
אני מציע לעצמנו להודות יותר, לפרגן יותר, ולא הפוך.
היו"ר אופיר אקוניס:
בהחלט, רק שצריך לברך על המוגמר.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
אני מחזיר לך עוד עודף של שלוש דקות.
היו"ר אופיר אקוניס:
לא בגלל שלוש הדקות. בדרך כלל, אדוני, מברכים על המוגמר. מה, אנחנו יודעים מה יקרה כאן בקיץ? אנחנו יודעים מה יהיה פה? אנחנו לא יודעים.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
יש מנהג חדש בכנסת – –
היו"ר אופיר אקוניס:
לברך על החצי.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
– – להודות גם בחצי, ואם מישהו לא רוצה, הוא לא חייב. זו לא תהיה עבירה על המשמעת.
בכל מקרה, לסיום, אני מבקש לאחל חג כשר ושמח, חברי הכנסת והשרים, לעובדי הכנסת – זו הזדמנות טובה, היושב-ראש, להודות גם להם; הם עובדים, עובדים, עובדים, אין לנו הרבה הזדמנויות להודות להם – וכמובן לעם ישראל, ושיהיה לנו חג כשר ושמח. תודה רבה.
היו"ר אופיר אקוניס:
חג שמח. תודה. חבר הכנסת בן-ארי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת זאב, ואחר כך – חבר הכנסת לוין, ואז נעבור להצבעה. בבקשה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני סגן השר, בהיעדר שר – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
השר פה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
השר עסוק, לא נפריע לו. אתמול בדרכי לירושלים נסעתי עם מדריך טיולים, אחד שמכיר כל רכס וכל נחל וכל אבן שהוזזה ממקומה בארץ-ישראל, ובדרך הוא אומר לי: אתה רואה שם? מעבר לאוכף יש שם בליטה כזאת, זה יאלו, שעל שם זה עמק איילון, זה מה שקורים יאלו. חשבתי לעצמי באותו רגע: איזה מזל, חבר הכנסת אורי אריאל, שאיזה איש שרוצה לעשות קצת מזומנים לא החליט לבוא ולכרות את הגבעה הזאת שנקראת יאלו, שעל שמה עמק איילון. "שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון" – לא היינו יודעים איפה זה התחיל, מאיפה זה בא, כי מישהו החליט לחצוב את זה.
מי שמסתובב ביהודה ושומרון, ארץ אבותינו, מכיר את התופעה הקשה והנוראית שהרים נעלמים; פתאום, שלא כדרך הטבע, בור מרובע באמצע רכס הררי. אני מלמד את התלמידים שלי שיש רכס הררי כזה וכזה, שעליו הלכו אלה, שמפה כבשו את זה, ופתאום אין רכס הררי, באמצע הוא תקוע, כי מישהו החליט לעשות באמצע הרכס איזה סוג של נגיסה. ואין פוצה פה ואין מצפצף.
אני מברך את חבר הכנסת אורי אריאל על החוק הזה – לשמור על הארץ האהובה שלנו, על התוואי שלה, על קווי הרום שלה, כפי שלימדו אותנו במפות סימון שבילים. אתה מחפש מפת סימון שבילים מסוימת, אתה מחפש את קווי הרום – הם נעלמו. במקום למעלה, הם הפכו למטה, באיזה פצע כואב באדמתה של ארצנו.
אבל הייתי שמח אם בהכנה לקריאה השנייה והשלישית היינו מוסיפים, חבר הכנסת אריאל, את המניעה לייצא חומרים שנחצבים מן הארץ, למעט ים-המלח ודברים כאלה. אבל לא ייתכן היום – אני לא יודע כמה אתה מודע, אבל שיירות של משאיות של אדמה ושל אבנים מן הארץ עוברות דרך הגשרים לכיוון ירדן, ומשם לערב-הסעודית ולמקומות אחרים. גם את זה צריך לעצור, כי זה משאב חסר כאן, וכל מה שיש לנו זה כדי לבנות את ארצנו, כדי לעשות את שיבת ציון, שבעזרת השם תלך ותגדל, ולא לבנות ארצות אחרות. שהן יסתדרו עם המשאבים שלהן.
שוב ברכותי על החוק המאוד-חשוב הזה. תודה רבה.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה רבה לך, אדוני. חבר הכנסת יריב לוין.
הצעת חוק לתיקון פקודת המכרות (מס' 11)
(איסור קבלה או רכישה של חומר חציבה שנכרה ללא רשיון), התשע"ב–2012
(קריאה ראשונה)
היו"ר אופיר אקוניס:
בבקשה, חבר הכנסת יריב לוין. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב. אני התבלבלתי. בבקשה.
יריב לוין (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני בהחלט רואה לעצמי זכות להיות שותף להצעת החוק הזאת, שחבר הכנסת אורי אריאל הזמין אותי להיות חלק מיוזמיה, ואני חושב שהצעת החוק הזאת היא בעלת משמעות עצומה לכל מי שמסתובב בשטח ומכיר אותו, והיא, דרך אגב, גם מאירה זרקור ברור על כך שלא בטובתנו יש שני סוגים של אכיפת חוק: יש אכיפת חוק שנעשית כלפי כרייה בלתי חוקית ברוב שטחי מדינת ישראל, ויש קצת פחות אכיפת חוק, וגם את זה צריך לומר, שנעשית כלפי כרייה בלתי חוקית שנעשית בעיקר באזור יהודה ושומרון, ומן הסתם לא על-ידי המתיישבים היהודים שם.
התופעה הזאת היא חמורה מאוד, היא קיימת בהיקפים מאוד מאוד גדולים, ובסופו של דבר היא גורמת נזק סביבתי עצום, ועושה גם דבר נוסף, כי ברגע שאתה מכניס גורמי כרייה בלתי מורשים, שבאופן טבעי הם גם בלתי מבוקרים מבחינת תשלומי המסים עליהם וכן הלאה, אתה יוצר תחרות בלתי הוגנת בשוק, ואז אתה גורר גם את אלה שמבקשים לעבוד באופן תקין ומסודר למקומות אחרים. ולכן אני חושב שההצעה הזאת יש בה פן סביבתי חשוב, אבל יש בה, לא פחות מזה, גם פן כלכלי חשוב, משום שהיא עושה צדק עם כל אותם אלה שפועלים באופן מסודר.
אני חושב, אגב, שהצעה זו והצעות דומות לה הן חשובות אבל הן לא מספיקות. אני חושב שאנחנו צריכים למצוא הרבה יותר דרכים לחנך ולהעמיק את ההבנה, לא רק אצלנו אלא גם אצל האוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון, שבסופו של דבר כל מהלך כזה הוא מהלך שפוגע בכולם, ושמירה והקפדה על איכות סביבה ועל נושאים מן הסוג הזה בסופו של דבר משרתות את כולנו.
אני בהחלט חושב שהצעת החוק הזאת, כפי שאמר חבר הכנסת אריאל, שהיא פרי יוזמה של ארגונים שפועלים מחוץ לכנסת ומסייעים ומביאים בפנינו הצעות, היא עוד דוגמה טובה לשיתוף פעולה נכון, כפי שצריך להיות בינינו כאן כמחוקקים לבין גופים שאמונים על טיפול בנושאים שונים, עוסקים בהם באופן וולונטרי, ובסופו של דבר בשיתוף הפעולה ובזכות הידע המקצועי שלהם אנחנו יכולים להגיע ולקדם הצעות שהן לתועלת כולם.
אני כמובן מקווה שהכנסת תאשר את ההצעה בקריאה ראשונה ונוכל להשלים את חקיקתה בכנס הבא. תודה.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה. עכשיו חבר הכנסת זאב, ואחר כך נעבור להצבעה. זה היה אמור להיות הפוך, אבל לא נורא.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היו כאן דיונים רבים בנושא של גנבת חול, בדרום בפרט. משאיות שלמות, בלילות, מעבירות חומר ממקומות שונים, מחוץ ליהודה ושומרון, בתוך יהודה ושומרון, מעבירות לרש"פ, ואין אפילו יכולת לפקח על זה. בעיקר כאשר אנחנו מדברים בחציבה, אנחנו רואים עין בעין את הגנבה, את הגזלה ואת הגלישה, מדי פעם, שחברה מקבלת רשיון על איזה הר לחצוב, והיא בעצם ממשיכה לחצוב כאילו מדובר לא על רדיוס מסוים אלא הרבה מעבר. לכן, יש פה עניין של גנבה וגזלה, ואני חושב שהצעת החוק נותנת פה את הגבולות והמעצורים, ועל כך תבורך, חבר הכנסת אריאל.
אבל אני לא מבין. אנחנו מדברים על החול, ובעצם מתחת לאף שלנו גונבים לנו את המדינה. כשאנחנו מדברים על שטחי C, אדוני היושב-ראש, שהם בשליטה ביטחונית ישראלית ובניהול המינהל האזרחי, השטחים האלה מהווים כ-60% משטחי יהודה ושומרון. יושבים בהם למעלה מ-300,000 ישראלים, אולי כמה עשרות אלפי פלסטינים, שהם בעצם כ-5% בסך הכול מאוכלוסיית הרשות, ואנחנו רואים מול עינינו גזלה של שטחי C באופן מקצועי ביותר, בשיטת הסלאמי, כשהם מקבלים מימון ואנחנו יודעים שיש מי שעומד מאחוריהם, יש קרן של הרש"פ שמשלמת פיצויים, מבטיחה להם: תפלשו לאותם שטחים, תנסו לגזול. גם אם תקבלו צווי הריסה, אנחנו נפצה אתכם. והבנייה הבלתי-חוקית באזור הישראלי – הרש"פ הקימה קרן של מאות אלפי דולרים לפיצוי פלסטינים במקרה של הריסת מבנים באזור C. זה דבר שהיה גם בעיתון "אל-חיאת אל-ג'דידה", שהכיסוי הפלסטיני כולל סיוע, מבנים, סיוע משפטי.
לכן אנחנו רואים שבפועל, גם כאשר קיימים צווי הריסה – השיטה מטעם הבג"ץ שהורסת, להרוס, עד שהפרקליטות תגיש את תגובתה. ומתי הפרקליטות, אם בכלל, מגישה תגובה? בדרך כלל לא. ולכן, אנחנו אומרים שהבנייה בפועל של הרשות הפלסטינית בשטח C, אפילו על-פי הסכמי אוסלו, שישנן הגדרות ברורות בשטחי A, B, ו-C – אנחנו אומרים שזה לא מתקיים, והם מצפצפים. ולכן, אדוני היושב-ראש, כאשר אנחנו בוכים על אותה מחצבה, מתחת עינינו נגזלות אדמות שהן שטחי C, ומדינת ישראל לא עושה מספיק כדי לסלק את אותם גנבים.
היו"ר אופיר אקוניס:
אני מאוד מודה לך, אדוני.
אנחנו נעבור להצבעה. נא להצביע.
הצבעה מס' 41
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11
נגד – אין
נמנעים – 1
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת המכרות (מס' 11) (איסור קבלה או רכישה של חומר חציבה שנכרה ללא רשיון), התשע"ב–2012, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר אופיר אקוניס:
נוכל להוסיף אותך לפרוטוקול, כבוד השר.
בעד – 11, אין מתנגדים, נמנע אחד. אם תרצה להוסיף לפרוטוקול, נוסיף לפרוטוקול.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
רוצה.
היו"ר אופיר אקוניס:
מוסיפים את הצבעתו של השר שלום, שכמובן תומך בחוק, לפרוטוקול. ובכן, ההצעה תעבור להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הכלכלה של הכנסת.
יריב לוין (הליכוד):
אה, לוועדת כלכלה זה עובר?
היו"ר אופיר אקוניס:
כן.
יריב לוין (הליכוד):
כן, כי זו קריאה שנייה ושלישית. סליחה.
שכיב שנאן (העצמאות):
אפשר להעביר את זה לוועדת הכנסת, שיקבעו לאן לשייך את זה.
היו"ר אופיר אקוניס:
כבר לא. בקריאה שנייה ושלישית. את זה אתה צריך לבקש בקריאה הראשונה.