קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 128) (עיריות איתנות), התשע"ב–2012 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/444).] (קריאה ראשונה) היו"ר שלמה מולה: הצעת החוק הבאה היא הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 128) (עיריות איתנות), התשע"ב–2012. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת זאב בילסקי. בבקשה, אדוני. זאב בילסקי (קדימה): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, מסתבר שתמיד כשאני מעביר הצעות חוק, או אתה או אורלי יושבים פה, אז כנראה שזה מזל טוב – – היו"ר שלמה מולה: בבקשה. זאב בילסקי (קדימה): – – והיום הצלחנו להעביר שתי הצעות חוק. בכלל, מי היה מאמין. אם אמא שלי, זיכרונה לברכה, היתה בחיים, והייתי מספר לה שהבן שלה הפך למחוקק, ועוד מעביר חוקים, ועוד מהאופוזיציה, היא לא היתה מאמינה שזה יכול לקרות. אבל תראי, אמא, זה קורה, ואנחנו מעבירים היום חוק ערכי מאוד, איכותי מאוד, חוק, אני מקווה, שישנה את מערכת היחסים שבין השלטון המרכזי לשלטון המקומי. יודעים כולם שבמשך קרוב ל-17 שנים כיהנתי בכבוד כראש עיריית רעננה. עד היום אני אוהב את התושבים. אני חושב שהרבה מהם אוהבים אותי. עשיתי כל דבר שאפשר כדי שהעיר הזאת תתקדם וכדי שנצליח בתפקידנו, ותוך כדי עשייה ראיתי שהשלטון המרכזי מבזבז, מכלה את זמנו על רשות מקומית שהיא מצליחה בדיוק כמו על רשות מקומית שיש לה בעיות. במקום להפנות את כל האנרגיות לאותן רשויות מקומיות שצריכות את השלטון המרכזי, שצריכות את משרד הפנים – בואו תלכו ותעזרו להם – לא, לכולם אותו דבר. ולכן יזמנו, בתמיכה בלתי רגילה של עורך-הדין איתן אטיה, מנכ"ל "פורום ה-15", וראשי הרשויות החברות בו, בראשותו של רון חולדאי, הצעת חוק שאומרת: בואו ניקח מועדון שיכולות להיות בו 50–60 רשויות לפחות, שהן רשויות איתנות, שהן רשויות שמנוהלות כדין, שהן רשויות שהתקציב שלהן מאוזן, וניתן להן מסלול ירוק. לא כולם צריכים לעמוד במסלול האדום. לא לכולם צריך שר הפנים לחתום על כל מאזן שלהן, על כל מכירת מגרש, על כל מה שקורה. ואני שמח להגיד שקודם כול, בפעם הראשונה, שר הפנים הסכים להעביר את זה, ואני מודה לו על הסכמתו להעביר את זה בוועדת השרים. אבל מפה הדרך היתה קשה, כמעט בלתי אפשרית. לא הצלחתי בשום פנים ואופן לפצח את אותם אנשים טובים במשרד האוצר. ישבתי אתם פעם, ישבתי אתם פעמיים, הסתייעתי בשירותיו הטובים של יושב-ראש ועדת הפנים אמנון כהן, שקרא לנו ביחד, וקרא לנו לבד, וניסיתי עוד פעם, ומי כמוכם יודע כמה אני מנסה ומשתדל, מנסה את כל מה שאני יכול לשכנע אנשים לאשר את החוק הזה, ולא הצלחנו. חשבתי שאו-טו-טו החוק הזה נכנס לספר העב-כרס של חוקים טובים שניסו להעלות אותם אבל משום מה לא הסתייעו. קרה לי נס שראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו כינס ישיבה דחופה עם השלטון המקומי, עם "פורום ה-15". הוא הזמין אליו למשרד לפני כשבועיים בערב את אותם ראשי רשויות של "פורום ה-15" ואותי בתוכם. אני לא יודע אם הוא הזמין אותי כראש רשות או הזמין אותי כחבר כנסת פעיל או – – – שר התיירות סטס מיסז'ניקוב: אתה נשארת אצלו ברשימות. זאב בילסקי (קדימה): אה, נשארתי אצלו ברשימות. נכון, סטס צודק, אני כנראה עוד ברשימות. האמת שאני גם מקבל ממנו אס.אם.אסים בכל פעם, אז אתה צודק, זה בהחלט כך. אבל באותה ישיבה התגלה שר האוצר. אני רוצה להגיד לכם, הייתי גאה להיות תושב במדינה שזה שר האוצר שלה. שר האוצר, כשדיברו על הצעת החוק, פנה לראש הממשלה ואמר: אדוני ראש הממשלה, בוא נעביר את החוק הזה. בוא נעביר אותו בקריאה ראשונה, למרות כל ההסתייגויות, גם של פקידי המשרד שלי – וחלקם ישבו שם וניסו להניא אותו מלהסכים. והוא הסכים ואמר: את כל מה שיש לנו עם הצעת החוק הזאת נעשה בשנייה ושלישית; בואו נעביר את זה בקריאה ראשונה. ואני אומר לכם, אני ישבתי שם, שפשפתי את העיניים וראיתי, מה שנקרא, צדיקים מלאכתם נעשית על-ידי אחרים. שר האוצר יוזם, ראש הממשלה תומך, ועוד אומר לו ראש הממשלה: תקשיב טוב, ידידי שר האוצר, מייד לאחר המושב הזה אנחנו נעביר את זה גם בשנייה ובשלישית. זאת המגמה שלי – לתת לשלטון המקומי עצמאות. לא בכל דבר הם צריכים לבוא ולהחתים ולהחתים ולחכות בתור. זאת המגמה שלי. והרגשתי כל כך טוב באותו ערב, כשלמעשה לא הייתי צריך לדבר הרבה, אלא גם שר האוצר וגם ראש הממשלה דיברו בשבילנו, וכתוצאה מההסכמה שלהם הגענו לפה לקריאה הראשונה. לאחר כמה שנים שאני נמצא פה כחבר אופוזיציה, לא קל הדבר כאשר הצעת חוק שמוליך חבר אופוזיציה זוכה גם לתמיכה של ראש הממשלה, גם לתמיכה של שר האוצר, וכמובן – לתמיכתו של שר הפנים, ולכן הגענו לפה. ואני באמת מקווה, ידידי היושב-ראש, שממשלת ישראל, בעקבות הצעת החוק הזאת, תלך קדימה. אתה לא צריך כל היום שהילד יבוא עם פתק: אמא, תחתמי לי; אבא, תחתום לי. לא צריך את זה. יש ראשי רשויות שנבחרים באופן אישי, שמנהלים את הערים שלהם בצורה יוצאת מן הכלל. תן לו עצמאות, תן לו להתקדם, אל תעכב אותו, אל תעצור אותו. זה דבר שכל כך הרבה שנים אנחנו רואים. היו"ר שלמה מולה: נדמה לי שיש הצעת חוק של מבנה השלטון המקומי, של חברת הכנסת פאינה קירשנבאום ושל מאיר שטרית, שראיתי. אני לא יודע מה זה אומר. זאב בילסקי (קדימה): כן, אבל אתה יודע, אני אגיד לך מה לא טוב בהצעות החוק האלה: מה שנקרא, תפסת מרובה – לא תפסת. החוק הזה זה כמו התכנון של עכשיו. תאמין לי, יושבים שם – מסכן אמנון כהן, היה צריך לשבת עד 12 בלילה, קיבל פטור, יתחיל ממחר. 700 סעיפים – כל כך מסובך, אף אחד לא יכול לדעת לאיפה אנחנו הולכים ולאיפה אנחנו מגיעים. החוק שלנו הוא חוק צנוע. הוא אומר א', ב' וג'. הוא אומר שרשויות שעומדות בתנאים כאלה, ייכנסו למועדון, ומי שלא יעמוד בתנאים האלה לאחר שנכנס – נוציא אותו אחר כבוד החוצה. ואז אנחנו אומרים: יש מי שמתנהל טוב ומקבל את השכר שהוא לא צריך לעמוד בתור כמו כולם; ומי שיוצר גירעונות ומי שבחוסר אחריות – ויש גם כאלה בתוכנו – הם יקבלו את כל הסיוע האפשרי ממשרד הפנים. לכן יש לו הסמכויות לזה. אני מקווה שזה יהיה גם בתחומים אחרים. אני כבר פונה לשר התחבורה. אני אומר לכם, תאמינו לי, הייתי עומד ברעננה, רואה רמזורים שצריך לכוון. אדוני שר התיירות, ידידי הטוב: פעם קראתי למנכ"ל, אמרתי לו: אורי, תעשה טובה, צריך להוסיף שבע שניות צפון–דרום, קצת תשנה, יש שם מחשב כזה על הקופסה. הוא אומר לי: בילסקי, אני לא יכול. אמרתי לו: למה? קח מפתח, תפתח, תסדר. אומר לי: לא. אמרתי לו: למה? הוא אומר לי: רק שר התחבורה יכול. אמרתי: לא יכול להיות. אמרתי: בסדר. התקשרתי לשר התחבורה, אמרתי לו: תעשה לי טובה, יש לך המפתח, תבוא, תעשה לנו שבע שניות, תסדר לנו משעה 12:30 עד 13:30 ביום שישי, כי יש בית-ספר. שר התחבורה אומר לי: תשמע, כשהטורקים היו בארץ, באמת זה היה השר, אבל כשהטורקים עזבו, באו הבריטים, זה עכשיו המנכ"ל. צלצלתי למנכ"ל, נחום לנגנטל: נחום, מה נשמע? ברוך השם, בילסקי. מה נשמע? תעשה לי טובה, צריך ברמזור תשע שניות צפון, שבע דרום. תשנה. הוא אומר: תן לי לבדוק. הוא אומר: כשהנציב הבריטי עזב את הארץ, אז נשאר ככה. אני לא יכול. מצטער מאוד. שלושה חודשים. בסוף הם הסכימו שרשות מקומית תוכל לשנות את הרמזורים בתחום הרשות המקומית, אלא אם כן זה בסמכות משרד התחבורה, כלומר כבישים שהם בין-עירוניים. אמרתי: ואללה, התקדמתי. באמת, אני גם נהניתי. אתה יודע, בעשייה כראש עיר, כשאתה מתקדם אתה נהנה. אתה יודע שאתה עושה משהו, אתה מצליח לשכנע את שר התחבורה לתת לך ברמזורים. ברעננה באותו זמן היו 34 רמזורים. אחרי חודש קיבלנו מפה ממשרד התחבורה שמאשרים לנו, חוץ מהרמזורים שבשליטתם. נכנס המנכ"ל עם המפה. אני אומר לו: אורי, הצלחנו. הוא אומר לי: זאביק, אל תשאל. אמרתי לו: מה קרה? הוא אומר לי: תראה את המפה, 33 רמזורים של שר התחבורה, אחד שלנו, באזור התעשייה שם בצד. מאז אנחנו כל הזמן עומדים ליד ההוא ומסדרים את זה, כי זו הסמכות שלנו. אני באמת מקווה שהחוק הזה הוא תחילתה של דרך. אני רוצה מאוד מאוד להודות לך, אדוני היושב-ראש, ולכולכם – – היו"ר שלמה מולה: תודה רבה, אדוני. זאב בילסקי (קדימה): – – ומבקש מכם לתמוך בחוק בקריאה הראשונה. היו"ר שלמה מולה: מאה אחוז. תודה רבה. להצעת החוק הזאת כמה נרשמים: אורי אריאל – איננו; מוחמד ברכה – איננו; ג'מאל זחאלקה – איננו; מיכאל בן-ארי – איננו. לכן, אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. בבקשה, רבותי חברי הכנסת. הצבעה מס' 34 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 128) (עיריות איתנות), התשע"ב–2012, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר שלמה מולה: בעד – 7, אין מתנגדים. הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 128) (עיריות איתנות), התשע"ב–2012, עברה בקריאה הראשונה. היא תעבור לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה השנייה והשלישית. אדוני, ברכות.