קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (בידוד בעלי-חיים), התשע"ב–2012 [הצעת חוק פ/4078/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר גאלב מג'אדלה: הנושא הבא שאת עכשיו מקריאה – בבקשה לנמק, להציג אותו. עינת וילף (העצמאות): תודה רבה. אני עושה היום משהו שהוא לא ממנהגי, והוא לעסוק בתחום של צער בעלי-חיים. אני עושה את זה הודות לפנייה של אזרחית מודאגת ופעילה בעמוד ה"פייסבוק" שלי, נועה לביא, שהביאה לידיעתי את הכאב שחווים בעלים של כלבים שנגרם להם סבל מיותר. היא עבדה רבות עם עמית קורץ – שנמצא שם, עוזר החקיקה המוכשר – והם ביקשו לקדם את הנושא הבא. מדובר בתיקון לפקודת הכלבת. פקודת הכלבת במדינת ישראל היא בעצם חוק שקיים עוד מימי המנדט והפך לחלק מהמשפט הישראלי. חלו מאז הרבה מאוד שינויים, גם שינויים מבחינת התקדמות מדעית ורפואית, וברור היום שנדרש לתקן את פקודת הכלבת כדי להתאים אותה וכדי להגיע לאיזון ראוי יותר בין סבלם של בעלי-החיים לבין בריאות הציבור. היום פקודת הכלבת אינה מייחסת כל חשיבות להסתברות שבעל-חיים אכן נושא נגיף, ומחייבת את השמת בעל-החיים בבידוד גם כשהלכה למעשה הסיכוי שהוא נשא כלבת אפסי. ההצעה שבאה לדיון היום, בתמיכת הממשלה ושרת החקלאות, היא להתאים את הפקודה לרוח התקופה על-ידי מתן אפשרות לווטרינר הרשותי לפטור את בעל-החיים מבידוד אם בעל-החיים עומד בקריטריונים הבאים: בעל-החיים תקף בתגובה על התגרות; בעל-החיים מחוסן כחוק; ובעל-החיים נמצא ביישוב שבו לא דווח על כלבת. יש גם סעיף, שמתוך מטרה למזער את הפגיעה בבעלי-חיים מציעים להתחיל את ספירת עשרת ימי הבידוד ביום הנשיכה, ולא ביום השמתו בבידוד, וגם, אם בדיקת הנוגדנים של בעל-חיים תהיה שלילית, כלומר בעל-החיים אינו נגוע בכלבת, הוא ישוחרר מהבידוד ביום הגעת התוצאות גם אם לא עברו עדיין עשרה ימים. אני רוצה להודות לשרה על תמיכתה בחוק. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה רבה. בבקשה, אדוני חבר הכנסת אלדד, כבוד השרה צריכה להשיב, ואחרי זה אדוני יביע את התנגדותו בשלוש דקות. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): אתה צודק באלף אחוז. היו"ר גאלב מג'אדלה: בינתיים אנחנו שמחים לקבל את המשלחת שמארח חבר הכנסת יצחק הרצוג. ברוכים הבאים למשכן הכנסת. בבקשה, כבוד השרה. שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, המשלחת, הצעת החוק שלפנינו מבקשת לשנות שני הסדרים קיימים. השינוי הראשון הוא להעמיד את תקופת ההסגר של בעל-חיים שנשך על עשרה ימים מיום הנשיכה, ולא מיום הכנסת בעל-החיים להסגר. את תסמיני המחלה ניתן לראות כעשרה ימים מיום הנשיכה, ולכן למעשה מתייתר הצורך להחזיק את בעל-החיים בהסגר למשך תקופה ארוכה יותר. הצעת חוק דומה הוגשה על-ידי משרדי בשנת 2009. הליך חקיקתה לא הושלם, ואני שמחה מאוד, עינת, שהגשת את ההצעה והתיקון עולה מחדש להצבעה. התיקון הזה ייצור איזון ראוי בין השמירה על בריאות הציבור לבין רווחת בעלי-החיים. החלק השני של ההצעה מציע לתת שיקול דעת לרופא הווטרינרי הממשלתי לפטור בעל-חיים מהסגר אם נשך בתגובה על התגרות, או אם אינו נמצא ביישוב שבו דווח על כלבת. ההסדר הזה יוצר קושי, משום שבעלי-החיים הנגועים עלולים לעבור ממקום למקום, ולפיכך לא ניתן לפסול את האפשרות שהמחלה תופץ ברחבי הארץ, וגם קיים קושי בשאלת ההתגרות. לכן, הממשלה תומכת בהצעת החוק, בכפוף להסתייגות של המשרדים הרלוונטיים, ובהתאם לקביעת ועדת השרים לחקיקה ההצעה תובא שנית לשולחן הוועדה לפני שהיא תעלה להצבעה בקריאה ראשונה. זה דבר שסוכם גם עם המציעה. תודה. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה רבה. סיעת העצמאות מככבת – השרה והח"כית. כל הכבוד. חבר הכנסת אלדד – בבקשה, אדוני, לזכותך שלוש דקות להביע את התנגדותך להצעת החוק. בבקשה, אדוני. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): תודה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברת הכנסת וילף, הצעת החוק הזאת מבקשת להשיג איזון בין הגנה על בעלי-חיים והגנה על בני-אדם. לדעתי היא סטתה לכיוון ההגנה על בעלי-החיים, ומשאירה מרחב נרחב למדי של בני-אדם שיהיו חשופים לסכנות כתוצאה מהתיקון המוצע הזה בחוק. לכלבת אין ריפוי. מחלת הכלבת היא מחלה ממיתה. כל אדם שחלה בה עד היום בהיסטוריה האנושית מת. הדרך היחידה למנוע מחלה היא חיסון האדם מבעוד מועד, אם אני יודע שהוא ננשך או נפגע על-ידי בעל-חיים נגוע בכלבת או על-ידי בעל-חיים בלתי ידוע. לפני שנים אחדות, עוד כשהייתי קצין הרפואה הראשי, מת חייל מכלבת. מקרה נדיר. אנחנו אפילו לא יודעים להגיד איזה בעל-חיים נשך אותו. בשנתו, באוהל ברמת-הגולן, החייל מת. לא היה אפשר להציל אותו. מה שעלול להיווצר מהחוק הזה – שהממשלה תומכת בו, להפתעתי – הוא שאנשים שחוששים שהכלב שלהם ימות בהסגר או יסבול בהסגר – אין לי ספק ששני הדברים האלה קורים. אבל אם הוא מת, שולחים את המוח שלו לבדיקה. אם יש גופיפי נֶגְרִי במוח, מחסנים. אם אין גופיפי נגרי, או לא נתגלו נוגדנים בדמו של הכלב הנושך, אין צורך לחסן. אבל אם אדם, מתוך צער בעלי-חיים אמיתי, ישמור את הכלב בבית, ויבוא לתחנת ההסגר רק שעתיים לפני תום עשרת הימים הנקובים בחוק ויגיד: הנה הכלב; לפני עשרה ימים הוא נשך. תראה, הוא בריא וחזק, מכשכש בזנב, מבסוט, מצביע נכון בבחירות, מה שאתם רוצים, כל הסממנים של כלב בריא – הווטרינר יפטור אותו מחובת הסגר. וזה נפלא. אבל אם במהלך עשרת הימים האלה הכלב ברח מהבית, ברח מחזקתו של בעליו, ועכשיו הוא איננו, צריך לחסן את הנשוך. כי אין לי נוגדנים, אין לי גופיפי נגרי במוח. הוא בחזקת אדם שננשך על-ידי בעל-חיים בלתי ידוע, והננשך, האדם שנפגע, יהיה חשוף עכשיו לשש זריקות מאוד-מאוד לא תמימות, בתוך הבטן, במרווחי זמן במשך כחודש וחצי. אף אחד לא רוצה לעבור דבר כזה סתם. מתוך זה שאנחנו רוצים להגן על בעלי-החיים אנחנו עלולים לחשוף אוכלוסייה של בני-אדם – – – נסים זאב (ש"ס): זה בניגוד להלכה, אגב, באופן ברור ביותר. כלב שיש לו כלבת, צריך להרוג אותו באותו רגע. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): זה אנחנו לא יודעים, אנחנו – – – נסים זאב (ש"ס): אין הסגר, אין מצב כזה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): חבר הכנסת נסים זאב, אנחנו לא יודעים אם לכלב יש או אין כלבת. אם היינו יודעים, היינו הורגים את הכלב ומחסנים את האדם. ההסגר בא להשגיח בתנאים מבוקרים, למנוע בריחה של בעל החיים, להמתין עשרה ימים, כי באמת, במשך עשרה ימים, אם הכלב חולה – נדע את זה: הוא ימות או יפתח סימני מחלה קיצוניים, נוכל להמית אותו, לבדוק אותו. על כל פנים, אני חושש – – – יואל חסון (קדימה): תוך כמה זמן, אגב, כלב מגלה סימני מחלה, אם יש לו כלבת, מרגע ההדבקה? אריה אלדד (האיחוד הלאומי): עשרה ימים. עשרה ימים. יואל חסון (קדימה): עשרה ימים? אריה אלדד (האיחוד הלאומי): כן. עינת וילף (העצמאות): אפשר גם לבדוק נוגדנים. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): אפשר לבדוק נוגדנים, אבל אין חובה בחוק לבדוק. אין הצעת תקציב על חשבון מי תהיה בדיקת הנוגדנים הזאת, היא בוודאי לא זולה מאוד. ולכן אני חושש שבהסכמה הזאת של הממשלה אנחנו חושפים או פותחים פתח גדול מאוד של אנשים שלא ירצו לשים את הכלב שלהם בהסגר, ישמרו אותו בבית. אם הכלב יברח, אנשים נמצאים בסכנה. תודה רבה. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה לאדוני. נסים זאב (ש"ס): נצביע בעד – – – היו"ר גאלב מג'אדלה: אם היוזמת, חברת הכנסת עינת וילף, רוצה – בבקשה. לרשותך שלוש דקות. יואל חסון (קדימה): האמת שהוא שכנע אותי. איתן כבל (העבודה): זה לא המצב היום. יואל חסון (קדימה): יש לי חולשה לרופאים. היו"ר גאלב מג'אדלה: תיכף תשמע את התשובה, יכול להיות שתשתכנע פעם נוספת, חבר הכנסת חסון. יכול להיות שחברת הכנסת עינת וילף תשכנע אותך פעם נוספת. בבקשה, גברתי, שלוש דקות. עינת וילף (העצמאות): תראו, ודאי שאין שום כוונה להגיע למצב ששמים בני-אדם בסכנה. ההנחה היא שמאז פקודת הכלבת ועד היום חלו שינויים, גם מבחינת הרפואה, שמאפשרים להגיע לאיזון טוב יותר. הדברים שאמרת הם חשובים. אני חושבת שחשוב שגם ניקח אותם לתשומת לבנו. תהליך החקיקה הוא בראשית דרכו. אני גם הסכמתי לקבל על עצמי את כל ההגבלות מבחינת משרדי ממשלה שיגידו מה מטריד אותם. אני חושבת שבכל מקרה, מהשיחות שקיימתי, ההנחה היא שכן אפשר להגיע לאיזון טוב יותר, כן אפשר להקל על הכלבים ועל בעליהם. לא מדובר על כלבים שיש להם כלבת אלא כאלה שבעצם אין להם או שהסיכוי שיש להם הוא אפסי. כן לתת יותר שיקול דעת לווטרינר המקומי. אני חושבת שכדאי שהחוק הזה יתחיל את תהליך החקיקה שלו. אין כאן שום כוונה לסכן את חייהם של בני-אדם אלא שבמסגרת ההתפתחויות הרפואיות, אם אפשר להקל על סבלם של בעלי-חיים מבלי לסכן את בני-האדם, נשאף לשיפור הזה. אני חושבת שאפשר לקיים אותו במסגרת החוק. נתאם את הכול לאורך כל הדרך עם כל המומחים, ולכן אני מבקשת לפחות לתת לו להתחיל את הדרך. תודה רבה. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה רבה. אנחנו ניגש להצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 7 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (בידוד בעלי-חיים), התשע"ב–2012, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר גאלב מג'אדלה: בעד – 7, נגד – 2, נמנע – אין. הנושא עובר להמשך הכנה לוועדת הכלכלה. יואל חסון (קדימה): כתוב חינוך. דב חנין (חד"ש): חינוך, חינוך. היו"ר גאלב מג'אדלה: חינוך? אריה אלדד (האיחוד הלאומי): עבודה, רווחה ובריאות. אני רוצה את בני-האדם, להגיע אל הלב. היו"ר גאלב מג'אדלה: אז הנושא יעבור לוועדת הכנסת להכרעה לאיזו ועדה.