קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – כשירות שופט בבית-המשפט העליון), התשע"ב–2012 [הצעת חוק פ/3878/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מיכאל בן-ארי) היו"ר אופיר אקוניס: הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – כשירות שופט בבית-המשפט העליון), של חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. בבקשה, אדוני. משיב השר מיכאל איתן, ואחר כך נעבור להצבעה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול קרה דבר שהוא ההגדרה, אולי, המדויקת ביותר למה שנקרא "יצא המרצע מן השק". לפני כמה חודשים הנחתי על שולחן הכנסת את החוק של בית-המשפט העליון, שאומר שבבית-המשפט העליון – המקום שבו, בעצם, מכריעים בהכרעות של אזרחי ישראל בשאלות אקוטיות ביותר שמגיעות אל בית-המשפט העליון: בשאלות של דת ומדינה, ביטחון, שאלות חברתיות יסודיות – במקום הזה יוכל לכהן רק מי שעבר את המסלול, גם של נתינה, גם של נשיאה בעול. מדברים פה הרבה על נשיאה בעול, או איך שמכנים את זה כאן: נשיאה בנטל. בשירות צבאי, בוודאי. בשירות לאומי, לחלופין, או בשם הנורא, מבחינתי, של החלופה של השירות הלאומי – עוד סוג של נסיגה וכרסום – בשם הזה שנקרא "שירות אזרחי". גם שירות אזרחי. וזה יהיה המבחן למי שרוצה להיות במקום שבו מכריעים לגבי אזרחי ישראל. ומי שמעוניין להיות שם, בבקשה שיעשה. שאלו אותי, אם כן, מה עם החרדים? אמרתי, אותו דבר. אותו דבר. אם תורתך אומנותך, אנחנו מכבדים את זה – אני אשכב על כל גדר שתלמד תורה כל ימי חייך. אבל אם אתה רוצה להיות שופט בבית-המשפט העליון, אנא התכבד, תן את תרומתך למדינה שאתה רוצה להכריע בענייניה, ולאחר מכן תתכבד ותהיה שופט בבית-המשפט העליון, אם אכן תהיה ראוי לכך. וכמובן הוספתי דבר, לא לחינם. שאלו אותי ביממה האחרונה: האם אתה עוקב אחרי שפתיו של השופט ג'ובראן? אמרתי: לא, אני לא עוקב אחרי שפתיו של השופט ג'ובראן. לא הייתי זקוק לשפתיו. עוקב אני אחר פסיקותיו של השופט ג'ובראן, והאמן לי, אדוני היושב-ראש, כשאומרים ש"בין שתי נקודות עובר קו ישר אחד" – בין נקודות פסיקותיו של השופט ג'ובראן עובר קו אידיאולוגי אחד, שאולי אני אדרש אליו בהמשך. אבל אני רוצה לעסוק במשהו שמדאיג אותי ומטריד אותי מאתמול ועד היום – האמת היא, לא רק מאתמול: אני כל פעם שומע את יושב-ראש הכנסת אומר: מה אתה רוצה מהערבים? שישירו את ההמנון? הם ישירו "נפש יהודי הומייה"? היום פגשתי פה כמה מחברי הכנסת, בבית הזה – שמכהנים בבית הזה, שאינם יהודים. שאלתי אותם אחד לאחד. שאלתי את חבר הכנסת שנאן, שאלתי את חבר הכנסת איוב קרא, שאלתי את חבר הכנסת חמד עמאר: יש לכם בעיה עם ההמנון? אמרו: לא רק שאין לנו בעיה עם ההמנון, אנחנו שרים אותו וגאים בו. מאיר שטרית (קדימה): תשאל את הדרוזים – – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): כן, הא. נו, מה. סליחה, סליחה. זה בדיוק, מה שנקרא – איך אמרו ב"כוורת", "פה קבור הכלב"? פה קבורה הבגידה. הם לא נגד ההמנון, ידידי ומכובדי, חבר הכנסת שטרית, הם נגד מה שעומד מאחורי ההמנון. הם עומדים מאחורי האתוס הציוני שהקים את המדינה הזאת למורת רוחם, ויותר נכון, מתוך רצון וכוונה שהאתוס הזה – לא רק האתוס, אלא כל הישות הזאת כולה, תעבור מן העולם. שמעתי הבוקר בשידור חי את שופט בית-המשפט העליון זועבי, בדימוס. שמעתי, הוא שופט בדימוס, אומר: יש פה שני עמים. כל אחד יש לו את שלו. רבותי, יש פה מדינת לאום אחד, או יותר נכון, מדינת לאום אחת ולה המנון אחד. שמעתי ריאיון עם אחת מהשופטות בבית-המשפט העליון – נדמה לי השופטת בן-פורת – אולי נוסיף בית להמנון? אמרתי, רבותי, מי שיוסיף בית להמנון, יחריב את הבית הזה. מי שיוסיף בית להמנון יאמר שכל מה שהיה עד עכשיו הוא עורבא פרח. בשביל הספורט, אספתי לי כמה המנונים של מדינות אחרות. מישהו מכם פעם שמע או תרגם לעצמו את ההמנון של גרמניה? או את ההמנון של הממלכה המאוחדת הבריטית? אני אקריא לכם מה שרים בגרמניה – גם יהודים בגרמניה: "גרמניה, גרמניה, מעל הכול. מעל כל דבר בעולם. כל עוד באחווה תמיד נדבוק, יחד להגנתה – – –". מעל הכול גרמניה. כולנו זוכרים לאן הביאה את גרמניה הססמה הזאת, האמירה הזאת, שגרמניה מעל הכול. או, בואו נלך בבקשה לבריטניה: "אלוהים, נצור את מלכתנו רבת החסד – – –"; אוי כמה שהיא רבת חסד, מלכת בריטניה. כמה שהיא עשתה חסד. אם יבואו ציבורים – אתם מעלים על דעתכם שיבואו ציבורים באנגליה, או איזה תלמיד בבית-ספר, או איזה חבר בבית-הלורדים שיגיד: היא רבת חסד? היא עשקה, היא גזלה אדמות, היא לקחה נכסים, היא התעללה בגזע המשרתים במשך שנים, במעמד המשרתים במשך שנים, איזה רבת חסד? היעלה על הדעת כזה דבר? הייתי מקריא לכם עוד המנונים רבים שאספתי. בשום מקום אין אזרח שמערער על ההמנון של המדינה, וגם אם הוא שופט בבית-המשפט העליון. תארו לעצמכם, בשביל הספורט, שלבית-המשפט העליון בארצות-הברית התמנה אינדיאני. אינדיאני, שכמו שאתם יודעים, וכפי שמכנים את זה כאן, האינדיאנים בהחלט עברו איזה סוג של נכבה. מה אתם חושבים? הוא היה יכול לשיר את ההמנון האמריקני שמדבר על הניצחון, "ארצם של בני-החורין ומולדתם של האמיצים"? איזה אמיצים הם היו, האמריקנים? אמיצים נגד הילידים? נגד אלה שהם חשבו שהם מאינדיה, וקראו להם "אינדיאנים" ומחקו אותם ושחקו אותם, וכבשו את כל המקומות שלהם, וביערו את היערות ואת מקומות המגורים שלהם? האם יעלה על הדעת שיבוא אינדיאני אחד בבית-המשפט העליון ויגיד: אני סותם את הפה. אני לא שר. אתם עשיתם לי נכבה. היעלה על הדעת? היו מעיפים אותו ישר לנאס"א, מעלים אותו על אחד מהטילים האלה שלא חוזרים, ומעיפים אותו לכל הרוחות. רק אנחנו לא תמימים – – – שלמה מולה (קדימה): – – – אתה מבין – – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): רק אנחנו – אני מבין הכול. תאמין לי. שלמה מולה (קדימה): – – – גם אלה שלא שירתו בצבא. אתה נפלת על הראש? – – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): נכון, נכון, מי שלא שירת את המדינה, מי שלא שירת את המדינה, מי שלא – – – שלמה מולה (קדימה): – – – אם אני הייתי צריך עכשיו להיות שופט, אני לא יכול להיות בגלל – – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): מי שלא נשא פה בעול – אתם מדברים על נשיאה בעול, על החרדים. מי שלא נשא פה בעול, לא יכריע בהכרעות הקריטיות של המדינה שלנו. זה דברים ברורים ופשוטים לכל מי שיש לו ראש על הכתפיים. הוא יכריע בשאלות הצבאיות שלנו? בשאלות החברתיות שלנו? שלמה מולה (קדימה): כן – – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): כשהוא לא נשא בנטל? שלמה מולה (קדימה): – – כן – – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): כן – עם ראש מעוות, אז כן. עם חשיבה מעוותת שמביאה לחורבן – אני יודע בדיוק מאיפה זה בא. שלמה מולה (קדימה): – – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אני יודע בדיוק מאיפה זה בא. נינו אבסדזה (קדימה): – – – קריאות: – – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): רבותי, אנחנו צריכים לשים את הדברים על השולחן. צריכים לשים את הדברים על השולחן. אם היו לכם תשובות הגונות, תבואו. היום אני שמעתי כל מיני קללות – – שלמה מולה (קדימה): גם מי – – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): – – הוא לא שפוי. איזה חבר כנסת פה, שאני מוכן לשים את ההשכלה שלי מול ההשכלה שלו – לא שפוי. תענו בבקשה עניינית. או ברוך קרא: מה אתה רוצה, שהם גם יתגיירו? לא. אתה רוצה שהם יאכלו מצות? לא. אבל את ההמנון ואת הדגל, אני לא מוכן שישָנוּ. כי מי שישנה את ההמנון או מי שנלחם בהמנון, לא נלחם בהמנון – תפסיקו להיות תמימים. רוברט טיבייב (קדימה): מיכאל – – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): שבמעוז הקדמי של האויב – שנייה אחת – במעוז הקדמי של האויב לא שרים את ההמנון. הם לא שרים כי הם לא אוהבים את ההמנון, הם לא שרים כי הם לא אוהבים את מה שעומד מאחורי ההמנון. וההבנה הזאת, המטופשת, זה טמינת הראש בחול. אל תעשה מזה סיפור. אבל אני, ברשותכם, רוצה להגיע פה, לאגף הזה דווקא. מאיר שטרית (קדימה): אבל החוק שלך לא מדבר על ההמנון. הוא לא מדבר על ההמנון. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): נכון שהוא לא מדבר על ההמנון, אבל אמרתי, החוק שלי הוא בבחינת יצא המרצע מן השק. זמני קצר, יש לי עוד דבר מאוד חשוב. מאיר שטרית (קדימה): שאלה, משפט אחד. אדם נכה שלא שירת בצבא – – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אדם נכה שלא שירת בצבא זה נסיבות מיוחדות. לא ניקח את הנסיבות המיוחדות. אני מוכן להכניס את זה לחוק. תצביע בעדי, בקריאה שנייה ושלישית – בנסיבות מיוחדות אני מוכן שישב בבית-משפט עליון. בוא תצביע אתי. אבל, רבותי, אל תהיו תמימים. בצד הזה, יש פה יושב-ראש מפלגה שהלך לבחירות – אם אין נאמנות, אין אזרחות. אמירה מאוד קיצונית. אני לא אומר "אין נאמנות, אין אזרחות". לכל הפחות אני מצפה שירוץ לכאן השר ליברמן וכל 14 חברי הכנסת שלו. אם אין נאמנות, לפחות, לפחות, אל תהיה שופט בבית-המשפט העליון. אם אתה לא נושא בנטל, לפחות, לפחות, תבוא לכאן. אני שמעתי מהמקורבים – זה מה ששמענו כולנו – המקורבים של השופט ג'ובראן. שמענו מהמקורבים שלו שהוא לא ציוני. זה מין – מה אתה רוצה? אני לא ציוני. רבותי, לא ציוני זה אנטי-ציוני, אין באמצע. אין באמצע. אני נגד קיומה של המדינה הציונית. המדינה הזאת קמה מתוך "עין לציון צופייה". ועכשיו אני רוצה לענות הן לחבר הכנסת, יושב-ראש הכנסת ריבלין, והן לאחרים. כששרים "נפש יהודי הומייה" אין הכוונה שאני נפש יהודי הומייה. הכוונה היא שעל האתוס הזה, על המלים האלה, על הרעיון הזה, על האידיאל הזה קמה המדינה הזאת, קם הבית הזה. זה המניע, זה מה שהביא אותנו לכאן – – היו"ר אופיר אקוניס: תודה רבה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): – – ואני אזרח נאמן של המדינה. אני מצפה מליברמן – יש לך עד תשובת השר זמן להגיע לכאן, ביחד עם חבריך, ולתמוך בחוק החשוב הזה. אחרת שוב יתברר שאצל ליברמן, כמו אצל ליברמן, הכול דיבורים. תודה רבה. היו"ר אופיר אקוניס: אני מודה לך. עונה בשם הממשלה השר מיכאל איתן. קריאה: – – – היו"ר אופיר אקוניס: לא. השר מיכאל איתן. כך כתוב. כך כתוב. השר מיכאל איתן: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – – היו"ר אופיר אקוניס: אני הייתי מציע לתת לשר לומר שני משפטים או שלושה, כדי שנשמע מה העמדה, ואז הוא יבין. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): אני מציע לכם לא לעשות צחוק לגמרי מהכנסת. היו"ר אופיר אקוניס: לא עשינו. ישיב בשלושה משפטים. בבקשה, אדוני. השר מיכאל איתן: אני לא אוכל – – – אורי אריאל (האיחוד הלאומי): ראיתי את השר בגין – – – היו"ר אופיר אקוניס: לא להפריע. מספיק. בבקשה. השר מיכאל איתן: לא אוכל במקרה הזה, אדוני יושב-ראש הקואליציה, לעשות שימוש בתקדים המחויך של השר בני בגין, כאשר הוא הסתפק בקריאת השורה האחרונה של עמדת השר שאותה הוא קרא. כי גם כאן, השורה האחרונה – אני יכול לגלות לכם את הסוף – זה: בנסיבות אלו מתנגדת הממשלה להצעת החוק. אבל בעוד ששם היה דיון על נושא של מחירי הדלק, כאן אנחנו דנים בנושא שהוא בנפשה של הדמוקרטיה, ואנחנו חייבים ללבן בינינו את חילוקי הדעות ולהעלות אותם על השולחן. לא נעשה את זה באריכות, אבל נשתדל בתמציתיות להבהיר. אנחנו מדברים על מחויבות של אזרח למדינתנו, והמחויבות הזאת קיימת, ואנחנו מכירים בה. והמחויבות הראשונה של אזרח זה לכבד את החוקים ולנהוג בהתאם לחוקים שהוא משתתף בעיצובם באמצעות הדרך הדמוקרטית, ויכול להביא לשינוים, גם כן בדרך של דמוקרטיה, שהדמוקרטיה מאפשרת. זאת המחויבות, אלה הם כללי המשחק. אומר המציע: רגע אחד, יש דברים שהם מעבר לאזרחות סבילה, יש תפקידים במדינה שבהם יש איזשהן דרישות נוספות על הדרישות שמופנות לכל אזרח ואזרח מתוקף היותו אזרח המדינה. אני מקבל. אני מקבל גם את זה. אלא מה? ההרחקה וההרחבה באמירה שעל מנת להיות במקומות שבהם מכריעים בענייני הציבור חייבים להיות לאחר שירות צבאי, כי מי שלא נשא בנטל לא יכול להשתתף בעיצוב החיים הציבוריים – המסקנה הזאת היא מרחיקת לכת, ואני לא בטוח שאתה, חבר הכנסת בן-ארי, תהיה מוכן ליישם אותה לכל אורך הדרך. למשל, מכריעים בעניינים חשובים, ציבוריים מדרגה ראשונה החברים בבית הזה, אלה שיושבים כאן. האם אתה תוציא מכאן כל אדם שלא שירת שירות צבאי? כן? לא? אני מניח שאתה תאמר לא. יש כאן איזה בעיה שצריך לפתור אותה מבחינתך. האם השאלה של השירות הצבאי לא צריכה להיות שאלה שלמשל נותנת זכות יתר למי שנושא בשירות הצבאי? התשובה היא כן. האם זה מביא לכך ששירות צבאי הוא תנאי סף לתפקידים אזרחיים? התשובה היא לא. לא יכול להיות, כי יש סוגי אוכלוסייה רבים שלא משרתים בצבא. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אבל מה עם השירות האזרחי? השר מיכאל איתן: יש קבוצות אוכלוסייה של אנשים עם מוגבלויות, ויש קבוצות של אנשים שהחוק מתיר להם, מטעמים של אמונה, לא לשרת. שלמה מולה (קדימה): או שבאו לארץ – – – השר מיכאל איתן: וכל זמן שהחוק הזה קיים, ואתה לא רוצה להגיד שהם אזרחים סוג ב', אתה אומר: אני נותן העדפה לאלה שהם משרתים בצבא, מבלי לפגוע ולומר על האחרים שהם סוג ב'. איפה בא העניין שעליו אנחנו מדברים לכלל ביטוי? נכון, יש שיקול דעת לוועדה לבחירת שופטים. יש ועדה שמורכבת מאנשים שנבחרו והגיעו, חלק מהכנסת, חלק מהממשלה, חלק מבית-המשפט, חלק מלשכת עורכי-הדין. זאת ועדה שדנה בכישוריהם של שופטים, ובסמכותה וביכולתה לשקול שיקולים שונים, וזה המנגנון הקיים. אבל אין שום תנאי סף שאומר: רק בגלל שירות צבאי. יש תנאי סף אחרים של מי שרשאי – מקצועיים, ממין העניין – שיוצרים את הסינון מי יכול להיות מועמד ומי לא. כדבר החוק, תנאי סף. אבל אין להוסיף תנאי סף שאינם ממין העניין. משום שיכולים להיות אנשים שהם בעלי הכישורים הטובים ביותר, שהם בעלי היכולת להיות השופטים המעולים ביותר. האם אנחנו נפסול אותם בגלל שהחוק קבע שהם אינם מחויבים בשירות צבאי? האם אנחנו נחוקק חוקים שמחייבים – – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אדוני, אתה לא עונה לחוק שלי, אתה עונה למשהו אחר – – – השר מיכאל איתן: אני רוצה, ובזה אני אסיים – אני לא מקבל גם את המשוואה שלך, שכל מי שאינו ציוני הוא אנטי-ציוני. אני חבר מפלגה ציונית, אני רוצה שהציונות תהיה התנועה הערכית שתוביל את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אבל אם אנחנו מדברים על היכולת להוביל, אנחנו צריכים להביא בחשבון שאנחנו גם מחילים את הערך הדמוקרטי שבו יש חילוקי דעות. הכוח שלנו הוא לא בחקיקה ולא בכפייה ולא בענישה ולא בסילוק והדרה מתפקידים ציבוריים. הכוח שלנו הוא בצדקת דרכנו ואמונתנו, שאנחנו מסוגלים בכוח השכנוע להוביל את המדינה הזאת כמדינה שמגשימה ערכים ציוניים. לא בכפייה, לא בכוח, לא בהכתבה, אלא בכוח השכנוע ובכוח המעשה. היו"ר אופיר אקוניס: אני מודה לך. השר מיכאל איתן: ולכן אני מבקש לחזור אל השורה האחרונה של הצעת השר שאת מקומו אני ממלא: בנסיבות אלו מתנגדת הממשלה להצעת החוק. היו"ר אופיר אקוניס: אני מאוד מודה לך, כבוד השר. חבר הכנסת בן-ארי – יש לו הזכות לשלוש דקות נוספות. ואחר כך נעבור להצבעה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, יש איזה ביטוי, "הרוצה לשקר ירחיק עדותו", וכך היה לי הבוקר בעימות עם איזה עיתונאי אחד שאמר: אתה רוצה לגייר אותם, אתה רוצה שיאכלו מצות. לא דיברתי, אדוני השר איתן המכובד מאוד – ואתה שמעתי אותי היטב, ואתה אחד מהאנשים הנבונים פה – אני לא דיברתי רק על שירות צבאי. מדובר על נשיאה בנטל, ויש היום אופציות נוספות, כפי שאתה יודע – שירות אזרחי או שירות לאומי. אבל אני לא יודע אם אתה יודע שוועדת המעקב העליונה – וכבר היה פה דיון לפני כמה זמן, ישבו בכנסת שני ראשי ממשלה, ראש ממשלת היהודים בנימין נתניהו וראש ממשלת הערבים אחמד טיבי, ישבו פה באיזו ועדה. כך לי זה נראה כצופה מן הצד לפחות. ככה זה נראה. הוא הציע: תעשו שירות אזרחי. קפצו ממקומם חברי הכנסת הערבים: שום שירות לא יהיה, תיתנו לנו לנהל את זה, כמדינה בתוך מדינה. אז – אדוני, אנחנו יכולים – – – היו"ר אופיר אקוניס: זה יהיה בחוק טל החדש, הם יעשו שירות אזרחי. הם יעשו שירות אזרחי, הם צריכים לתרום. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): ופה אני רוצה לפנות לאנשי קדימה, פה אני רוצה לפנות לאנשי קדימה. ברשותך, הזמן שלי יקר. היו"ר אופיר אקוניס: בבקשה. אורית זוארץ (קדימה): גם ברבנות. בן-ארי, גם ברבנות שישרתו בצבא. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): נכון. היו"ר אופיר אקוניס: כולם יתרמו, גברתי, אל תדאגי. אל תדאגי, כולם יתרמו. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): יפה, יפה, ופה אני פונה אליכם, מה אתם תעשו – – – היו"ר אופיר אקוניס: למה את עוד מודאגת? כולם יתרמו. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): מה אתם תעשו – – – אורית זוארץ (קדימה): – – – היו"ר אופיר אקוניס: כולם יתרמו, אל תדאגי. אנחנו בהבנה, כולם צריכים לתרום. בבקשה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): מה אתם תעשו אם החוק שלכם יעבור? שלמה מולה (קדימה): אתה מוכן שלא יהיו דיינים שלא שירתו בצבא? מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אם החוק שלכם יעבור – – – אורית זוארץ (קדימה): לא – שהדיינים בבתי-דין הרבניים לא שירתו בצבא. היו"ר אופיר אקוניס: כולם יתרמו. אורית זוארץ (קדימה): בוא נראה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): שימו לב, אני לא אמרתי: ימשיך לקבל את כל זכויותיו – – – שלמה מולה (קדימה): דיינים, אתה מוכן? מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): כולם. דיינים זה גם סיפור שצריך לדון בו, ואם זה יבוא הנה אני מוכן לדון בעניין הזה. מי שרוצה – אתה יודע מה? אני מסכים – מי שרוצה ללכת למקום עבודה כזה, שייתן שירות אזרחי שנה; שייתן שירות אזרחי. אורית זוארץ (קדימה): למה לא שלוש שנים? למה הבן שלי – – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): שייתן שירות אזרחי. בואו נדון בזה. אם תורתך אומנותך – תורתך אומנותך. אם פתאום החלטת להחליף מקצוע – החלטת להחליף מקצוע? בבקשה, בוא תתרום למדינה, כחלק מהתפיסה הריבונית, תתרום. אני בעד. תציע את החוק הזה, אני תומך בך, אבל בואו נציע אותו. תציע אותו, בבקשה, ותתמוך בי. אבל מה אתם תעשו אם החוק שלכם יעבור – שחייבים פה – כדי לקבל זכויות, חייבים לשרת? מה תעשו אז עם מי שיבוא לבית-המשפט העליון? תיתנו לו להיות שופט בבית-המשפט העליון? ורבותי, פה אני לא הפלגתי ולא הלכתי – הלכתי למקום ההכרעה. לא מדובר בזכות פשוטה, מדובר במוסד שכפי שאמרתי הוא גבוה מאתנו. הוא פוסל את חוקינו. הוא מצפצף עלינו ומרקיד אותנו. שם יש הכרעה, ושם יש שופט שאומר: אני לא ציוני. ואני חוזר ואומר: אתם יכולים להמשיך לטמון את הראש בחול ולהגיד בצורה – אם אנחנו רוצים לשכנע, אנחנו צריכים אמירה. בזה שאנחנו לא רק שותקים, אנחנו מגינים עליו. אנחנו מתייחסים לזה בקלות ראש. אנחנו גורמים במו ידינו להקצנה אצל אזרחי ישראל – ערבים נאמנים שמבינים שזו השורה, שככה יש לנהוג. יש לנו הזדמנות לשים את הגבולות. יש לנו הזדמנות לומר לאזרחי ישראל הערבים: אתם אזרחים? אז אלו החובות שלכם, אתם לא יכולים לירוק בפרצופה של המדינה – – היו"ר אופיר אקוניס: תודה רבה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): – – ולבוא לבית-המשפט העליון ואחר כך לפסוק גזר-דין אחרי גזר-דין – – היו"ר אופיר אקוניס: נכון. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): ברשותכם, שורה. – – שגדר ההפרדה – נגדנו – – היו"ר אופיר אקוניס: תודה רבה. אני מודה לך. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): – – חוק האזרחות – נגד הציונות – – היו"ר אופיר אקוניס: מאה אחוז, תודה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): – – חופש הביטוי, התערבות בחוק החנינה – בכל מקום נגדנו. היו"ר אופיר אקוניס: אדוני, תודה רבה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אז לא רק מעקב אחרי השפתיים, זה מעקב אחרי הפסיקה – – היו"ר אופיר אקוניס: תודה, אני מודה לך. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): – – זה מעקב אחרי הפסיקה האנטי-ציונית, אנטי-יהודית. תודה רבה. היו"ר אופיר אקוניס: אני מאוד מודה לחבר הכנסת בן-ארי. נא לחזור למקומך. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אני מצפה מליברמן שיגיע. היו"ר אופיר אקוניס: מאה אחוז. נא לחזור למקומך. תבקש ממנהלת הסיעה שלו – הנה, היא מנהלת הסיעה, היא תרצה, היא תקרא לו. הוא צריך להגיע למקום. חבר הכנסת בן-ארי, אתה מוכן לחזור? אני צריך לחכות לו, הוא הכי רחוק. יואל חסון (קדימה): הוא בכל המובנים הכי רחוק. היו"ר אופיר אקוניס: אנחנו עוברים להצבעה. חבר הכנסת חסון, הגיגיך נשמעו עד כאן. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 4 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 29 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – כשירות שופט בבית-המשפט העליון), התשע"ב–2012, נתקבלה. היו"ר אופיר אקוניס: ובכן, ארבעה בעד, 29 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק לא עברה. אבישי ברוורמן (העבודה): אדוני, פספסתי – – – היו"ר אופיר אקוניס: לא הבנתי, לחצת וזה לא נקלט, או שלא היית פה? אבישי ברוורמן (העבודה): פספסתי את – – – היו"ר אופיר אקוניס: להוסיף לפרוטוקול. אני מוסיף אותך לפרוטוקול, אבל לא לרישום, כנהוג במקומותינו.