קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק הנהיגה הספורטיבית (תיקון), התשע"ב–2012
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/660).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר שלמה מולה:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת החוק הבאה היא הצעת חוק הנהיגה הספורטיבית (תיקון), התשע"ב–2012, קריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק שרת התרבות והספורט, השרה לימור לבנת. בבקשה, גברתי. להצעת החוק הזאת יש כמה נרשמים, ואם היהיו, אנחנו ניתן להם. אם לא יהיו, אנחנו נצביע. בבקשה, גברתי.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אדוני, תודה רבה, מדובר בהצעת חוק שמבקשת להעביר את הסמכות שניתנת לשר התמ"ת להתקין תקנות לפי סעיף 29 לחוק הנהיגה הספורטיבית – תקנות שעוסקות בתחום יבוא כלים תחרותיים וחלקי חילוף – לאחר התייעצות עם שרת התרבות והספורט – אתי – ועם שר התחבורה – לידי שרת התרבות והספורט, לאחר התייעצות עם שר התמ"ת ועם שר התחבורה.
אני רוצה להבהיר. חוק הנהיגה הספורטיבית למעשה חוקק במטרה להסדיר את תחום הנהיגה הספורטיבית בישראל ולאפשר קיום פעילות ספורטיבית בתחום המוטורי, לרבות עריכת מירוצים. התחום הזה מצוי כולו בתחום סמכותו ומומחיותו המקצועית של משרד התרבות והספורט.
אני שמחה להודיע גם שמירוץ ראשון כזה כבר התקיים לפני כחודש, פחות או יותר, אולי שישה שבועות, אולי אני טועה בשבוע או שניים, באילת, למעשה, היה מוצלח בצורה בלתי רגילה, ואנחנו צופים להרחיב את הפעילות הזאת מאוד. אגב, מדובר על זה שנים, שנים ארוכות, והצלחנו סוף סוף לקיים את המירוץ הראשון.
סעיף 29(א) לחוק קובע כי כלי תחרותי שאינו טעון רישום ורשיון רכב לפי פקודת התעבורה, או חלקי חילוף של כלי תחרותי כאמור, מותרים בייבוא בכפוף להוראות שיקבע שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בהתייעצות עם שר התרבות והספורט ועם שר התחבורה, ולאחר שניתן לכך אישור בכתב מאת הרשות המוסמכת. אבל מאחר שלמשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה אין את המומחיות, הידע והניסיון בתחום הנהיגה הספורטיבית, ובכלל זה, בעניין ייבוא כלים תחרותיים וחלקי חילוף כאמור בסעיף הזה, וזאת בשל ההבדלים המהותיים בין כלים אלה לבין כלי רכב רגילים – לא מדובר כאן בשום אופן בכלי רכב רגילים – ואילו במשרד התרבות והספורט יש רשות לנהיגה ספורטיבית – כאן לא מדובר רק במינהל הספורט, אלא ברשות לנהיגה ספורטיבית – מוצע לכן להעביר את הסמכות להתקין הוראות בעניין זה לשר התרבות והספורט לאחר קיום התייעצות עם שר התעשייה, המסחר והתעסוקה ועם שר התחבורה.
למעשה מדובר כאן בהסכמה בין כל השרים הנוגעים בדבר, ואני מבקשת לאשר את הצעת החוק הזאת, הממשלתית. תודה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, גברתי. אנחנו מודים לך על ההצגה. אנחנו עוברים למסתייגים או למבקשים לומר את דבריהם. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת אורי אריאל – איננו. הבא בתור הוא חבר הכנסת ישראל אייכלר. בבקשה, אדוני. ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב. אם יהיה כאן, אחריו – חבר הכנסת יעקב כץ, אם יהיה כאן. אחריו – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. אדוני, שלוש דקות. אדוני, לרשותך שלוש דקות. בסדר? בבקשה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, אני סומך על שרת הספורט שהחוק שמה שהיא הגישה הוא בסדר, אבל אני רוצה לדבר על ספורט אחר שיש במדינת ישראל, וזה הספורט לעלות על הגל הפוליטי על-ידי תנועות של שנאה, וכל אחד רוצה לצבור כוחות על-ידי מירוץ מכוניות השנאה על חשבון ציבורים אחרים.
אני רוצה לקרוא לכם קטע ממאמר שהתפרסם היום – "צבא העם או צבא השם", מאמר שמשכנע יותר מכל אחד אחר מדוע אין לאיש שאויב ושונא את הציבור החרדי שום זכות לדבר בכלל על העניין הזה שאנחנו עם אחד ואנחנו צריכים להיות יחד. הוא כותב כך: "הרופאים ממליצים על קטיעת איבר נגוע" – שימו לב לדברים – "החולה המבוהל פונה לרופא אליל המבטיח לו רפואה שלמה – – – אבל עד מהרה תנצח הפיזיולוגיה את הפסיכולוגיה, תרופותיו של המכשף יתגלו כקשות מן המחלה". מי זה "המחלה"? "החברה הישראלית חולה במחלת הפונדמנטליזם היהודי". לא כתב את זה ערבי, לא כתב את זה מישהו בסוריה, לא בלוב ולא באירן. כתב את זה פה, בעברית, אחד הסופרים "הדגולים" בעיתון נפוץ במדינה.
ופה הוא טוען שהשירות הלאומי לחרדים הוא תרופת אליל, כי זה לא יעזור. ההיפך, הוא טוען שזה לא יפייס בין חילונים וחרדים ויחריף את המחלוקת. וכל כך למה? הוא מסביר שלהקים גדודי חרדים למהדרין הוא הדבר הגרוע ביותר, כי "צבא השם יתבדל מכלל הצבא ויסור למשמעתם של קצינים המצייתים לרבניהם". וכאן הוא אומר שיהיו שני סוגי רבנים: רבני החרדים, שיהיו פוסקי הלכות, והם יגרמו לכך שאנשים יקפידו על קלה כחמורה ויכבידו על צבא השם עד כדי שיתוק; והאחרונים, הם אלה המתנחלים שילכו אחרי הרבנים הציונים-הדתיים שיהפכו אותנו ל"חיזבאללה" יהודי.
אנחנו שמענו פה בכנסת, היום, חברת כנסת שמדברת על תושבי מגרון שהם שודדי קרקעות. ואני שואל: ריבונו של עולם, אנחנו כבר בארץ הזאת דורי דורות. על איזו אדמה גרה הגברת הזאת? ולאיזה אדמה אמא שלה, הוריה באו לארץ הזאת אם לא אדמה גזולה? אנחנו פה, בבניין הזה, יושבים על אדמה גזולה של שיח'-באדר. בית-המשפט העליון יושב על אדמות שיח'-באדר. אם מישהו אומר על מגרון שזאת אדמה גזולה, פה, כאשר האדמה – לגישתם של אנשים שלא מאמינים בה' אלוקי ישראל ולא בתורה ולא בזכות היהודית בארץ-ישראל – הם יכולים לדבר על אחרים שזו אדמה גזולה ולהגיד שאנחנו מחלה, הפונדמנטליזם היהודי?
והוא ממשיך ומסית ומסית ומסית ומסביר שהערכים המוקנים בבית-הגידול של החרדים ושל הדתיים זה דבר נורא ואיום, שהיא מזמינה גדודים חרדים למהדרין והם מתכון למלחמת אזרחים חמושה, הוא בעצם אומר: אל תיתנו להם רובים, כיוון שהציבור החרדי הולך ומתרחב כתוצאה מריבוי טבעי.
ולכן הוא מציע הצעה, היחלצות – הוא מציע מלחמת תרבות נחושה. הזמן דוחק, הוא אומר, אם יפסיד בה, ייזכר המפעל הציוני כאפיזודה היסטורית קצרת ימים.
היו"ר שלמה מולה:
נא לסיים, אדוני.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אני מסיים, אדוני היושב-ראש, במשפט שאומר: אנשים שיכולים להעז לכתוב בהסתה ושנאה כזאת, אין להם שום זכות לשבת על האדמה "הגזולה" של ארץ-ישראל, ובוודאי שאין להם זכות לבוא אלינו ולהגיד: אתם צריכים לשרת אותנו. אנחנו לא עבדים שלכם, אנחנו האדונים על הארץ הזאת, כי אדון עולם נתן לנו את הארץ הזאת. תודה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. האמת היא שניסיתי לראות, אדוני חבר הכנסת אייכלר, מה הקשר בין דבריך להצעת החוק של השרה לימור לבנת, אבל – – –
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
צריך הרבה חלקי חילוף כדי להבין את – – –
היו"ר שלמה מולה:
מאה אחוז. בבקשה, אדוני, גם לרשותך שלוש דקות.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, זה חלק מהספורט שלנו לדבר בהרבה תחומים, בכל נושא, בכל חוק.
היו"ר שלמה מולה:
טוב, מאה אחוז.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
ספורט לאומי.
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה, אדוני.
נסים זאב (ש"ס):
אני רוצה לדבר בדיוק על הספורט, שהוא כל כך מעניין אותי. אני מנסה כל בוקר לעשות התעמלות, לפעמים אני מצליח, לפעמים לא, אבל ההשתדלות היא חשובה מאוד.
אבל לא הבנתי, אני יכול לומר, כבוד השר, לא הבנתי מדוע יש צורך להעביר את הנושא, שהוא ייבוא, שמדובר בחלקי חילוף, לכבוד השרה הנכבדה, שאני לא מזלזל בידע שיש לה ובמומחיות שיש לה.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
בעיקר בחלקי חילוף.
נסים זאב (ש"ס):
אני אומר לך, אני אסביר לך למה.
היו"ר שלמה מולה:
אדוני, אני חושב שהשרה הסבירה מעל הדוכן למה זה חשוב, אבל אתה לא הקשבת.
נסים זאב (ש"ס):
אני מבין למה זה חשוב. אם מדובר בספורט עצמו, אני מבין. תחרות בספורט זה התחום של הספורט והתרבות. אבל כאשר מדובר בייבוא של חלקים, למה זה צריך להיות בהתייעצות עם כבוד השרה? בעצם מי שאחראי על הייבוא הוא התמ"ת. אני רוצה להבין, אם מדובר בייבוא של מכשירים רפואיים, אז נאמר שליצמן יש לו את המומחיות. בגלל שמדובר במשרד הבריאות אז הייבוא של כל החלקים שקשורים לנושאים רפואיים יהיה דרך המשרד של הרב ליצמן, עם כל הכבוד. וכל משרד יהיה אחראי לחלקים שהוא צריך לייבא. אני לא רואה בזה עניין. אני אומר לכם את האמת – – –
היו"ר שלמה מולה:
אם מדובר במכשיר רפואי, כמה שאני מבין, משרד הבריאות אומר את דברו אם המכשיר הזה הוא מכשיר מותאם רפואית כן או לא. משרד הבריאות כן – – –
נסים זאב (ש"ס):
מסכים אתך, אבל מי שמביא את זה הוא משרד הבריאות? אבל מי מייבא את זה?
היו"ר שלמה מולה:
– – – לעניין הספורט.
נסים זאב (ש"ס):
משרד הבריאות מייבא מכשירים?
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אנחנו לא מייבאים.
נסים זאב (ש"ס):
סליחה, כתוב פה – – –
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
לא, אנחנו לא מייבאים.
נסים זאב (ש"ס):
כתוב פה על חלקי חילוף של כלי תחרותי שמותרים בייבוא בכפוף להוראות שייקבע שר התעשייה, המסחר והתעסוקה.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
מותרים בייבוא.
היו"ר שלמה מולה:
מותאמים.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
מותרים בייבוא. אנחנו לא מייבאים. מותרים בייבוא.
היו"ר שלמה מולה:
מותרים. אתם נותנים להם את ההיתר להביא. יפה.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
– – – כי המומחיות היא בידינו. יש רשות – – –
היו"ר שלמה מולה:
נכון, כמו המכשירים הרפואיים שמשרד הבריאות – – –
נסים זאב (ש"ס):
זאת אומרת, בעצם הייבוא נשאר ביד שר התמ"ת? הייבוא עצמו. ההתייעצות זה אתכם, אבל הייבוא עצמו דרך שר התמ"ת? אם זה כך זה מקובל, זה נשמע הגיוני.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
הסמכות להתקין את ההוראות בעניין הזה היא של שר הספורט לאחר שהוא מתייעץ עם שר התעשייה, המסחר והתעסוקה ועם שר התחבורה.
היו"ר שלמה מולה:
ברור.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אבל כיוון שהמומחיות היא במשרד הספורט, שיש לו רשות לנהיגה ספורטיבית – יש רשות כזאת – לכן הוחלט להעביר את זה. אנחנו לא מייבאים כלום, המשרד בכלל לא מייבא, הוא רק קובע – – –
נסים זאב (ש"ס):
אם כך, זה הובהר.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה. אני מודה לך, תודה רבה. חבר הכנסת יעקב כץ הדובר הבא. אם הוא איננו – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מדברים פה אומנם על נהיגה ספורטיבית – אני רוצה לדבר על פעילות לא ספורטיבית, מתוך שעמום. נתחיל בזה שאתמול, בדרכי לחיפה לבקר את החיילים שהותקפו, אחד על-ידי 12 פורעים ואחד על-ידי 30 פורעים, אני שומע בדרך שלא בטוח שזה על רקע לאומני, היתה להם טעות בזיהוי. המשטרה בודקת כיוונים נוספים, אולי זה היה כיוון רומנטי, אולי זה היה על רקע סכסוך משפטי.
הדברים האלה הזכירו לי דברים שאמר כאן בשבוע שעבר השר לביטחון פנים, והסיפור מתחיל כך: לפני קצת פחות משנתיים, ערב יום השואה, נחרדו תושבי המושבה מרחביה לראות את בית-העלמין שלהם, 42 קברים – אני הייתי שם והיו שם הרבה, ולא 50 כמו שאמר השר לביטחון פנים – שנופצו בחמת זעם. סלעים, סלעי בזלת, הושלכו על לוחות השיש העבים. הלוחות פוזרו לכל עבר, המקום הוצת, מערכת הגינון הושחתה. עבודה רצינית ביותר. מישהו שם השקיע השקעה אדירה. באמת נתפסו הפורעים, שמונה מהם נתפסו, ושאלתי את השר מה נעשה בעניינם.
אז השר ענה: שמונה בני מיעוטים מהכפר סולם, אחד בגיר, שבעה קטינים, עשו את זה מתוך שעמום. אלה המלים שאמר כאן השר לביטחון פנים: מתוך שעמום. לא פשע שנאה, לא פורענות לאומית, מתוך שעמום. רציתי להגיד לו: מתוך טמינת הראש בחול. אבל מה שחמור – אני שואל את עצמי, שאלתי אותו: מה היתה הענישה? שלושה נשפטו, השאר, חמישה, בכלל לא הועמדו לדין, כפי הנראה, וזה שהנהיג את החבורה קיבל חצי שנה עבודות שירות. חצי שנה. אם איזה נער גבעות שאף פעם לא נתפס היה עושה גרפיטי באיזשהו מקום כבר היה עומד שם ראש הממשלה, והנשיא פרס, והרבנים הראשיים. פה, 42 קברים, מחמת שעמום, חצי שנה עבודות שירות.
היתה פעם טטיאנה סוסקין, עשתה מעשה לא ראוי, ציירה איזה ציור לא ראוי, שלוש שנים היא קיבלה בכלא. שלוש שנים. אם רוצים למגר – ואמרו לי אתמול: זה לא כולם. אני מסכים, זה לא כולם. אבל אם מתנהגים בכזאת סלחנות, אז מה הפלא? מה הפלא שתופסים חייל, מחזיקים אותו בידיים וברגלים וחורטים על ראשו "אש"ף", אם אחר כך המשטרה תבוא ותגיד שמדובר ב"טעות בזיהוי"?
אז לכן, רבותי, אנחנו צריכים לשים לב שלא נטעה אנחנו בזיהוי. אם יש פשיעה לאומנית, צריך לטפל בה כבפשיעה לאומנית, כדי למגר אותה. כדי שלא נאשים את כולם. לא כולם, זה נכון, אבל מי שנסחף לשם, כדאי שנעצור אותו, ובעוד מועד, כי הסחף הזה, אם אנחנו לא נעצור אותו, הוא ישטוף את כולנו. תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה. תודה רבה, אדוני. אכן אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו נחכה לך עד שתתקרב, אדוני, להצבעה.
בבקשה. נא להצביע.
הצבעה מס' 13
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הנהיגה הספורטיבית (תיקון), התשע"ב–2012,
לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
היו"ר שלמה מולה:
אכן, בעד 13, אין מתנגדים. הצעת חוק הנהיגה הספורטיבית (תיקון), התשע"ב–2012, עברה בקריאה ראשונה, ותועבר להמשך דיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. תודה רבה.